יום שלישי, 9 בינואר 2018

"חארטה בארטה, כשהאהבה נגמרת שום דבר לא יעזור..."

"חארטה בארטה, כשהאהבה נגמרת שום דבר לא יעזור..."

כך כתבה לי השבוע ס. בפייסבוק 
בתגובה לפרסום של הסדרה החינמית

כתבתי לה בתשובה שכל כך עצוב לי שזה
מה שכל כך הרבה אנשים באמת חושבים
ומאמינים, שהאהבה באמת יכולה להיגמר,
ש"אין מה לעשות כשזה קורה אלא להיפרד..."

אמונה שמתבטא מן הסתם במציאות 
של יותר ויותר זוגות שמתגרשים..

בטח כְּשְאֵל מול התסכול הזה מכך ש"נגמרה האהבה"
עומדת איזו הבטחה אוחזת עיניים
ש"שם" – בחוץ/ עם האישה האחרת... 
תימצא אהבה אמיתית..

במאמר מוסגר אומר שלפחות פעמיים בשבוע,
אני פוגשת זוגות שאחרי תקופה כזו או אחרת בנפרד,
מי שבחר ללכת מבקש לחזור,
שלא לומר מתחנן ועכשיו, לכי תאחי את השברים..



לא שזה לא אפשרי, 

לא שזה לא נכון לפעמים להתגרש,

אבל במקרים רבים זה כל כך לא הכיוון 
דרכו אפשר למלא את הרצון העמוק
לאהבה, למשפחתיות, לחופש, לשמחה והתלהבות,
או  what ever,

ונכון שאנחנו לומדים רק מהניסיון של עצמנו,
ובכל זאת,

אני רוצה להאמין שלפחות למי שהדברים הללו יפלו בזמן המתאים –
רגע לפני שההחלטה מתקבלת,
רגע לפני שמאוחר מידי -

יוכל להינצל מהמסע המפרך ההוא דרך הפרידה,
שבסופו יגלה שהדרך אל הטוב אליו אנחנו כמהים
היא בעבודה פנימית ולא בהחלפת המציאות החיצונית

ולהבהיר איך אפשר לקחת את התסכול הזוגי 
כמראה כיוון,
כשער ולהיעזר בו כשאנחנו בתוך הזוגיות
כדי לצעוד אל עבר מימוש הרצון שלנו



כמה פעמים שמעתם אנשים אחרים או אמרתם בעצמכם:
"כשיהיה לי בית, אז אהיה מאושר ובטוח"

אלא שאם אני לא מרגיש את הביטחון הזה מבפנים,
גם כשיהיה לי בית, חוסר הביטחון יתסכל אותי,
ואמצא את עצמי מנסה להשיג את הדבר הנכסף הבא
שלכאורה ימלא את הצורך הרגשי בביטחון

אי אפשר למלא צורך רגשי על ידי משהו חיצוני
לא אהבה
לא ביטחון,
לא שקט,
לא חופש,
לא סיפוק
וכו וכו'..

כל עוד אני מסתובבת בחוסר סיפוק,
אמצא את מי שבחוץ על מנת להתלונן עליו 
שבגללו... אני לא מסופקת..

זה כל עוד אינני מודעת לאפשרות השנייה

האפשרות הזו – שמבחינתי ומנקודת מבטי היא 'ה'אמת
כי בניגוד לאפשרות הראשונה שהיא כמו בור ללא תחתית
שלא מצליח להתמלא לא משנה מה אני משיגה שם בחוץ,
שהיא מבטיחנית שווא שמתעללת בנו שוב ושוב,

בניגוד לזו, האפשרות השנייה באמת מקימת את ההבטחה
באמת מאפשרת לנו למלא רגשית את הצורך שקיים בנו.

נכון, צריך שניים לטנגו הזה

אפשר כמובן לעשות תהליך פרטני,
(קשה מאד להצליח בו בהיבטי זוגיים אם אחד מבני הזוג מתנגד
וממשיך להאשים למשל, אם כי אפשרי)

ובכל זאת –
אם רע לך, חנוק לך, חסרה לך אהבה, התייחסות, תשומת לב,

החוסר שמתקיים בזוגיות שלך הוא שער נפלא
להיכנס דרכו לעבודה זוגית ואינדבידואלית גם יחד
למילוי הצורך הזה

באוטומט שלנו, נהיה בני זוג דומים לאלה שהיו ההורים שלנו,
או בקיצוניות הפוכה לכך (שזה אותו הדבר רק הקצה האחר)

האוטומט שלנו לא יודע לנהוג בהתאם לכמיהה שלנו

ובניגוד למה שאנחנו נוטים לחשוב
האוטומט שלנו גם לא יודע 
לקבל את האהבה / התייחסות/ חופש... what ever להם אנחנו כמהים.

הקשר הזוגי רק מעלה את התסכול הזה על פני השטח,

מעלה את הפער כהזדמנות לראות –
איזה יופיהנה הזדמנות לעבור ממה שיש לְמָה שאנחנו רוצים

איזה יופי - הזדמנות להיפרד מהרגלים שלא טובים לי יותר

למשל לצעוק כשאני שומעת שמזלזלים בי,
גם אם באותו הרגע זה נותן לי תחושה של הגנה,
הייתי רוצה להגיב אחרת, מתוך בחירה,
וזה בדיוק מה שיתאפשר לי כשאפרד מההרגל ההוא
שמטרתו באמת להגן עלי, אבל כשנוצר חוסן פנימי,
אינני חווה את אותה הסכנה 
ומכאן כבר אינני זקוקה להגנה אגרסיבית שכזו

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כשאנחנו מסתכלים על המרחב הזוגי
כמרחב בו המקומות הלא פתורים שלנו
נמצאים ברורים על פני השטח,

ככל שאנחנו לא מזדהים אתם,
אלא מבינים שהם 
ההרגלים שהזוגיות מאפשרת לנו לשנות
(מעצם זה שהיא מציפה אותם)


יש לנו כיוון ברור, ידוע ובטוח
אל עבר קיום ההבטחה לעצמנו 
אל עבר מילוי הצרכים הכי עמוקים שלנו

ותוך חיבור זה לזו,
מתאפשר חופש, שמחה, ביטחון,
קמה לתחייה האהבה.


להגיע קשובים ופתוחים,
זה כל מה שנדרש


גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן


אין תגובות:

פרסום תגובה