"אם אותו התסכול חוזר על עצמו כבר 20 שנה מה כבר יכול להשתנות עכשיו?"

"כבר 20 שנה אותן המריבות,

חוזרות על עצמן שוב ושוב וכלום לא נפתר,

מה כבר יכול להשתנות?

אני לא מאמין שמשהו יזוז.."

הוא אמר לי בייאוש,

ייאוש שמשתמע ממנו – אין מוצא אחר מלבד גירושין...

אני שומעת אמירות דומות כל כך הרבה פעמים,

ובכל פעם אני שואלת מחדש-

אבל מה עשיתם לאורך השנים הללו?

ניסיתם לטפל בבעיה?

לרוב, התשובה היא 'לא'

ולמרות זאת ישנה ציפייה הדדית ש..

"הזמן יעשה את שלו",

ש "אם ממש נשתדל זה ייפתר",

ש "איכשהוא, בפעם הבאה זה יראה אחרת".

אז זהו... שלרוב זה לא קורה,

לא רק שזה לא משתפר, הזמן כמו מוסיף עוד קש לגב הגמל.

הסיפור של רפאל ורפאלה גם מסביר מה כן אפשר לעשות

וגם מתאים בדיוק לחג הסוכות:

כשבאו אלי, חלק מהר הגעש של מאבקי הכוח שהיו ביניהם,

היו סביב איפה יגורו.

היא { רצתה ישוב קהילתי

הוא } רק היה שומע את השורש ק.ה.ל, היתה לו צמרמורת,

לא בא בחשבון מבחינתו.

תני לו ספר וחדר, רצוי סגור – ויהיה מרוצה.

קהילה ? no way..

לכאורה – אין מוצא.

ובכל זאת,

כשנכנסנו פנימה גילינו את הסיפור האמיתי:

היא עלתה מרומניה כתינוקת בת שנתיים.

אחרי כמה שנים הוריה התגרשו.

היא { הרגישה עקורה מאז שהיא זוכרת את עצמה.

יש לה חסך עצום בשייכות

והיא כל כך רוצָה להיות שייכת...

ש"קהילה" בישוב קהילתי נשמע לה 'ה'פתרון בשבילה.

הוא – אחד מ 7 אחים, שבגיל 10 נאלץ לוותר על החדר שלו

ולישון בסלון לטובת אחיו הקטנים יותר.

מאז- לא היתה לו פרטיות.

הוא היה צריך לחכות שכוווולם ילכו לישון ורק אז היה לו שקט,

הוא } צריך ספייס,

שקט,

את הפינה שלו.

קהילה ? לא בא בחשבון..

עם זאת,

אחרי שפגשנו את הילדה והילד שהיו,

כל אחד מהם הכיל ועיבד אישויים במקום הפגוע והחסר ההוא

ומילא אותו ולו במעט-

היא { בשייכות

הוא } בשקט

משהו השתנה שם.

ממילא, המקום הזה לא באמת יכול להתמלא מבחוץ-

למרות שזה מה שהפנטזיה מספרת לנו..

אחרי שנרגעו האמוציות שבערו בהם קודם,

פתאום – היו המון אפשרויות למקומות מגורים שיתאימו לשניהם.

כל עוד האמוציות מנהלות אותנו-

הפחדים, החרדות, המקומות ההישרדותיים והמתוחים –

אנחנו מסתובבים במעגלים והמצב נראה לא פתיר.

כשאנחנו נעזרים בתהליכים הטרנספורמטיביים,

מעבדים ומכילים את האמוציות,

מתמירים את דפוסי החשיבה התקועים,

מחליפים אמונות שגויות –

זה מרגיש כמו הארה.

ובתוכה נפתח הלב

יש מי שרואה אותי ואני אותו,

יש שייכות, (בריאה ומאוזנת) מלאות ושמחת הגילוי.

אז כן, זה בהחלט יכול להשתנות,

גם אחרי 20 שנה, אם רק יודעים את מה שחשוב לדעת,

אם רק יש הכלים המתאימים לשינוי.

פה בשבילכם, עם הידע והכלים.

יחד נחולל את השינוי לו אתם מייחלים

ונחזיר את האהבה הביתה.

חג סוכות שמח ואוהב,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן