שנה טובה


תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אם נפרדתם ויש לכם הרהורי חרטה - זה בשבילכם כמתנה הכי טובה שתוכלו לתת לעצמכם לשנה החדשה:

תמונה
 (בהחלט גם מתאים למי שיש הרהורי פרידה) כולנו גדלנו על : " והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה. .." סופי אגדות שהשרישו בנו את התקווה שְֹלוּ רק נמצא את אהבת חיינו - השאר כבר יסתדר מעצמו... מה שמוביל למסקנה המתבקשת - שאם נמצא את עצמנו רָבִים הרבה כזוג... כנראה ש " זה לא זה " ו... " עלינו להיפרד" כש האמת היא, שלאהבה שלוש פאזות אותן כולנו עוברים - השלב הראשון - שלב ההתאהבות - אז - באמת הכל וורוד ומרגיש גן עדן, אלא שההתאהבות מבוססת על אשליה, כיוון שבשלב הזה אנחנו רואים את התמונה בצורה סלקטיבית, בה ברורים לנו רק החלקים שחיוביים בעינינו וכשאדי ההתאהבות מתנדפים... התמונה המציאותית מתבהרת ואנחנו מתחילים לראות  גם את מה שפחות סקסי בעינינו, עולה אכזבה ו... אנחנו מתחילים לריב - הרי לנו שלב מאבקי הכוח , אז אנחנו רבים ורבים, עד שנמאס לריב... ואנחנו מתחילים להתרחק והרי לנו  שלב ההתרחקות.    התרבות הזו בה אנו חיים, זו שגידלה אותנו על happyli ever after לא רק שלא ציידה אותנו בכלים כדי להגיע לכזה ' אושר ועושר' , הרי שלרוב - ההיפך - קיבלנו דוגמא  (ואנחנו במיוחד כיל
המשך לקרוא

ומה אם היא באמת אשמה במה שקרה? מה אם הכל בגללה?

תמונה
שיר ושירה הם זוג מקסים ואוהב, הם ממש מעריכים ואוהבים מאד אחד את השני, אבל... כשהיא מופעלת ממשהו, היא נדרכת וצועקת (כי זו הדוגמא שספגה בבית שבו גדלה) ואז, כשהוא שומע את הצעקות שלה, הוא בבת אחת נדרך וקופא. הוא לא יכול לסבול ולו עלִיָיה במיקרו דציבל (בשילוב של מתח כמובן) כי... נכון...  בבית שבו הוא גדל היה שקט. גם אם מתוח, היה שקט. כשכבר היו מגיעים לצעקות, זה היה ממש אבל ממש מסוכן - בחוויה הילדית שלו והמסר הלא מילולי היה - אין מקום, בשום פנים ואופן לצעקות. היום, בָּקֶשֶר עם שירה, מבחינתו -  הוא שוב ושוב אומר שהיא { אשמה. ש" זה הכל בגלל שהיא צועקת. וכשהיא תפסיק לצעוק הכל יהיה בסדר ..." אבל , ויש לי פה כמה 'אבל'ים - ראשית  - לא בטוח שזה נכון.. שהבעיות יגמרו כשהיא תפסיק לצעוק..  שנית -  הצעקה שלה מסתירה צורך לא מסופק וכשאנחנו משתיקים אותה הוא לא מקבל ביטוי - מה שעשוי להגביר בה את המתח ואז..  נכון.. היא כנראה תצעק עוד יותר (אחרי הכל זה האוטומט שלה) שלישית - אלה הם אוטומטים שהוטבעו בתת המודע שלהם והדרך לשינוי שלהם הינה תהליכית. זאת אומרת שכשנצליח בה זה יהיה יותר ויותר, לאט
המשך לקרוא

נפלאות הכעס

תמונה
 אבא שלי - זכרונו לברכה, שינוח על משכבו בשלום - היה אדם מאד חזק - מה שנטע בי ביטחון בסיסי ושקט - לפחות במובנים מסוימים. הוא היה הסלע שלי. הוא היה גם מאד רגיש, אם כי הרגישות שלו היתה מוסתרת היטב, כי היה מופנם ומכונס בתוך עצמו. אלה, בשילוב עם אופן השיח ההשלכתי שהיה אז ועדיין נוכח בתרבותנו הובילו לזה - שכשהיה כעס.... הוא היה ממש מפחיד, בכל אופן - אני - אף שהייתי גם אני חזקה ורגישה - מאד פחדתי fast forward כבוגרת צעירה - בכל מקום שהייתי עדה להתלהמות - אפילו אם בשיחה על פוליטיקה הייתי מתרחקת או מנסה להשתיק אותה, בהתבוננות לאחור אני יכולה לומר שהפחד ההוא עלה באופן לא מודע ואני ניסיתי להימלט ממנו. אבל מן הסתם בדרך לא אפקטיבית... כי כשאני מנסה להסות מישהו בתוך ויכוח, הוא רק מתעצבן וכועס יותר... עד היום, לא קל לי כשכעס מושלך בצורה גולמית, סביבי ובטח שכלפי ואני מרשה לעצמי להניח שלאף אחד לא קל אתו...  באופן פרדוכסלי, מאחר וזה מה שהיה סביבי והוטבע בי כילדה, אף שניסיתי להימנע ממנו עד כמה שניתן - אם על ידי כך שריציתי, נמנעתי, הייתי גם אני מכונסת בעצמי וכו'.. - גיליתי בדיעבד - גילוי שהדהים אותי -
המשך לקרוא