שנה טובה


תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אם נפרדתם ויש לכם הרהורי חרטה - זה בשבילכם כמתנה הכי טובה שתוכלו לתת לעצמכם לשנה החדשה:

תמונה
 (בהחלט גם מתאים למי שיש הרהורי פרידה) כולנו גדלנו על : " והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה. .." סופי אגדות שהשרישו בנו את התקווה שְֹלוּ רק נמצא את אהבת חיינו - השאר כבר יסתדר מעצמו... מה שמוביל למסקנה המתבקשת - שאם נמצא את עצמנו רָבִים הרבה כזוג... כנראה ש " זה לא זה " ו... " עלינו להיפרד" כש האמת היא, שלאהבה שלוש פאזות אותן כולנו עוברים - השלב הראשון - שלב ההתאהבות - אז - באמת הכל וורוד ומרגיש גן עדן, אלא שההתאהבות מבוססת על אשליה, כיוון שבשלב הזה אנחנו רואים את התמונה בצורה סלקטיבית, בה ברורים לנו רק החלקים שחיוביים בעינינו וכשאדי ההתאהבות מתנדפים... התמונה המציאותית מתבהרת ואנחנו מתחילים לראות  גם את מה שפחות סקסי בעינינו, עולה אכזבה ו... אנחנו מתחילים לריב - הרי לנו שלב מאבקי הכוח , אז אנחנו רבים ורבים, עד שנמאס לריב... ואנחנו מתחילים להתרחק והרי לנו  שלב ההתרחקות.    התרבות הזו בה אנו חיים, זו שגידלה אותנו על happyli ever after לא רק שלא ציידה אותנו בכלים כדי להגיע לכזה ' אושר ועושר' , הרי שלרוב - ההיפך - קיבלנו דוגמא  (ואנחנו במיוחד כיל
המשך לקרוא

איך לעזאזל מחזירים את התשוקה לזוגיות? ע"פ דר' אריאל כהן ארקין

תמונה
זוהי שאלת מיליון הדולר 😃$$😃 לפחות אחת מהן.. שכן כל מי שהיה בקשר זוגי ארוך טווח, מכיר את התופעה שנודעת בשם אפקט קולידג', בהמשך לבדיחה העממית המוכרת המספרת על הנשיא קלווין קולידג' ורעייתו גרייס שביקרו בחווה ובה לול תרנגולות. אשת הנשיא התפעלה ממספר הביצים הרב יחסית למספר הזכרים ושאלה את בעל החווה לפשר התופעה. החוואי ענה בגאווה שהתרנגולים שלו מבצעים את חובתם עשרות פעמים ביום.  "האם תוכל להפנות לכך את תשומת ליבו של מר קולידג'?" שאלה אשת הנשיא, זה ששמע את השיחה ענה: "האם בכל פעם תרנגול משרת את אותה התרנגולת?" "מה פתאום! בכל פעם אחרת!" ענה החוואי, והנשיא המשיך: "שמא תוכל להפנות את תשומת ליבה של אשתי לכך?" ~~~~~ "אפקט קוליג'" מתאר את המצב בו זוג שנמצא במערכת יחסים לאורך זמן חווה באופן ספונטני ירידה משמעותית בתשוקה זה אל זו  ומאידך, דפוס זה מראה רמת מינית גבוהה יותר עם החלפת הפרטנרים.  זהו מושג מתחום הביולוגיה והפיזיולוגיה שהודגם על ידי מינים שונים. יחד עם זאת, היינו רוצים כבני אדם בעלי תודעה ומודעות, ליצור לנו אפשרויות נשגבות
המשך לקרוא

"נמאס לי אני לא יכולה לשאת את זה יותר..."

תמונה
  ככה היא { פתחה ואז הוסיפה - "אני ממש פסימית,  אני יודעת שאני לא אמורה לרְצות לשנות אותו ורוב השנים שלנו יחד קיבלתי אותו עם הטוב ועם הפחות, כי אני אוהבת אותו, אבל... גדשה הסאה  ואני פשוט לא יכולה יותר!, אני חייבת שהוא ישתנה ..." הוא }  שגדל בבית שבו לא דיברו רגשות  וכמעט שלא דיברו בכלל,  לא רגיל לשאת עומס רגשי  ובטח שלא כזה שאומר ׳נמאס לי ממך׳ ... ולכן מיד נסגר והכין את עצמו לגרוע מכל (מעבר לכך שזו אמירה שהיתה לא קלה לרובנו) העניין הוא שלא רק בפגישה - אלא בכלל - הדרך שלו להתמודד כשעולה אצלה תסכול (ואצלו אשמה ופחד)  היא לברוח, להיסגר ולהיות ציני וסרקסטי. ואז...  כצפוי...היא חווה אותו עוד יותר רחוק, ואם הדבר שהיא בעצם צריכה זה חיבור, רכות ונראות,  הרי שההסתגרות שלו רק מעצימה את החוסר  ויחד אתו את התסכול שלה ש... מושלך עליו בכעס ובהאשמה ואז הוא... מסתגר עוד יותר, כי הוא מעדיף לא לדבר על הדברים, כי אם ינסה - הכעס ישתלט עליו והוא יאבד את העשתונות ו... הם בלופ.. היא לא יכולה לדבר על מה שקשה לה, כי הנטייה הטבעית היא להאשים, ואז הוא שומע שהוא לא מספיק טוב בשבילה, מסתגר, מתרחק פיזית
המשך לקרוא