יום שלישי, 10 במרץ 2015

איך (אם בכלל.. ) אפשר להתגבר על בגידה ??


מה צריך לקרות בין בני הזוג כדי שידעו שהם אחרי זה ?
ואיך אפשר להבטיח אם בכלל שזה לא יקרה שוב ?

כשהצד הבוגד יבקש סליחה ויבטיח שזה לא יקרה שוב לעולם ?
כשהצד הנבגד יחליט לסלוח ?

האם זה באמת מספיק ?

עניין הסליחה בעייתי למדי..
קודם כל כי חינכו אותנו שזה מנומס לסלוח כשמבקשים מאתנו סליחה,
וזה יוצא לנו די באוטומט,
אנחנו לא ממש מרשים לעצמנו לשמור לנו את הזכות לבדוק אם אנחנו באמת מוכנים לסלוח

ובכלל זה לא האישיו,
כי גם אם אמר שהוא סולח היום..
יכול להיות שמחר בבוקר יעורר משהו מחדש את הכעס והסליחה כבר לא תהיה בתוקף..

והאמת..
למרות שהרבה פעמים זה הכיוון אליו נוטים מטפלים רבים..
זה לא העיקר, בכל אופן, הסליחה זו לא המטרה !

מה שחשוב באמת, הוא לבנות מחדש את האמון,
לשם בני הזוג רוצים להביא את הקשר שלהם -
למקום של אמון ובטחון.

ופה אני רוצה להעז ולומר –
השאיפה היא להגיע למקום של אמון אחד בשני
למרות שאנחנו יודעים שניפגע,
כלומר להסכים לפתוח את הלב, ולתת אמון בקשר ובאהבה שלנו,
לא בתנאי שלא ניפגע,
אלא – למרות שברור שניפגע,
אנחנו רוצים ליצור מצב של חוסן פנימי, שמאפשר לנו לפתוח את הלב
כי אמנם לב פתוח משמעו להיות בסיכון להיפגע,
אבל זו האפשרות היחידה עבורנו גם לזכות בסיכוי להרגיש שמחה, אהבה, מלאות, חדווה...



עם זאת, זהו השלב האחרון והסופי בתהליך ריפוי מבגידה -

כשזוג נמצא במשבר אמון,
הכעס והזעם כל כך גדולים שהם הנושאים לעיבוד– הכעס, הרצון לנקם, הזעם
וכל מה שהם מביאים.

כאמור, יש 3 פאזות ביציאה ממשבר של בגידה ,

וזוהי הפאזה הראשונה –
  • -          לבחור להמשיך יחד,
  • -          להחליט שכרגע אנחנו פה, עם מה שיש
  • -          ולעבד את כל הרגשות הקשים שהבגידה העלתה..

היום ישבתי עם זוג כזה, למיכל היתה תקרית שעוררה את חוסר האמון שלו,
אפילו אי אפשר לקרוא לזה רומן, ובכל זאת היתה מעילה באמון.
והכעס של האיש שלה כל כך גדול, שאין לילה שהוא לא מתעורר לפנות בוקר זועם ורותח
מבחינתו הוא כל כך פגוע, ומרגיש שנשמטה לו ולהם הקרקע מתחת לרגליים.

יש שם עלבון על הבחירה במישהו אחר ממנו, מה שאומר שהוא.. לא מספיק..
יש שם השפלה, ובושה שזו היתה הבחירה,
יש שם כעס על החוצפה והחדירה לפרטיות שלו, מתחת לאף, כשהוא לא רצה לדעת..
ופה מצטרף הכעס הגדול על עצמו, על כך שהיו סימנים, ובכל זאת בחר להתעלם מהם
הלקאה עצמית שמוסיפה עוד שמן למדורה שממילא מתלקחת בעוז..

וזה כואב, כמו אגרוף בבטן, ומקטין, ומשפיל, ומעלה שאלות כמו "איך נתתי לזה לקרות ?? "
ומוציא מבני הזוג שדים שלא האמינו שעשויים להתקיים בתוכם,

במקביל אצלה עולים ייסורי מצפון, והלקאה עצמית משלה,
תוך שהיא מחפשת עונשים בשביל להרגיע את האשם שמציף ומאיים על השפיות שלה.
בנוסף לרגישות יתר לכל מבט, תנועה או מיני מצב רוח
כי גם הם מיד מעלים את האשמה למפלס הצפה
ואי אפשר לחיות ככה...

אז מה עושים ?

בשלב הזה, מה שחשוב כאמור הוא לעבד את הרגשות הללו,
לפרק את הכעס, ולא אחד על השני..
להיות עם החלקים חסרי האונים שנמצאים פנימה, ולרפא אותם .

הכעס הוא לא רגש אותנטי, הוא מכסה,
הוא נותן לנו אשליה של אונים כשבעצם יש תחתיו חוויה של חוסר אונים
ובעוד הכעס לוקח אותנו למקומות של צדק ואשמה,
כשאנחנו מסכימים לפגוש את חוסר האונים, חוסר הביטחון, הפגיעות וההשפלה,
מתרחש ריפוי אמיתי שמורגש בגוף וברגש  ומביא אתו הקלה גדולה.
ריפוי כזה שבעקבותיו הלב יסכים יותר ויותר להיפתח
מתוך מתן אמון בעצמי, ובסביבה שלי.

לקריאה נוספת אודות כעס


גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

נ.ב חשוב מאד –
חשוב לי ליידע 
שבחודש אפריל המחירים של הפגישות ושל האינטנסיב צפויים לעלות
ואם ממילא התכוונת להתקשר..
אז זה הזמן..
למזמינים עד סוף חודש מרץ יישמרו המחירים הנוכחיים.

הכתוב לעיל מבוסס על תכנים מתוך הסדנה של דר' תמי נלסון שהתקיימה בפריז בפברואר 2015.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה