Menalon trail- סיפור דרך

אולי זו ההתרגשות שסוף סוף עבדה תקוותנו, ונחתמה העסקה לשחרור החטופים- הודעה שקיבלנו הבוקר- שהשאירה אותי ערנית בשעה שביומיים הקודמים כבר ישנתי עמוקות - כדי לשבת ולכתוב רשמים וחוויות ולשתף בנופים המרהיבים מהטיול בהר המנלון שבפלופונז ביוון,

אולי זה שילוב מנצח עם המערכת החיסונית שלי שהתגברה על הצינון שאפף אותי מהרגע שירדתי מהטיסה,

ואולי זו ההתגמשות שהובילה אותנו לבחירה בהקשבה לגוף הדואב מיומיים של הליכה אינטנסיבית בעליות ובירידות (שהרגישו אינטנסיביים אף יותר עם הצינון והגרון הכואב), שמשמעותה - ללכת היום רק חלק מהמקטע המתוכנן וליהנות בשאר היום מהכפר המקסים ויטינה

היום- (השלישי במסלול המנלון) הלכנו עם מנה גדושה של אופטימיות (זהירה אבל מאד ערה).

אפילו פה השמיים התבהרו ומזג האוויר התחמם וההליכה מויטינה הקסומה לנימפסיה - 5.8 ק״מ היתה מלווה בנופים מרהיבים ביופיים:

לעומת היומיים הקודמים ולאור הבשורות הכל כך משמחות מהבוקר, ההליכה היום היתה לנו ככ קלילה שלא התאפקנו וחזרנו בחזרה ברגל אחרי ששתינו קפה בטברנה (היחידה שיש) בנימפסיה, לשיטוט תיירותי מהנה בחנויות התיירים ובכנסיה המרהיבה שמבחוץ עושה רושם אפרורי וסתמי ומבפנים מפתיעה בעושר ובצבעוניות שלה.

קינחנו במרק דלעת מצוין ובדאקוס שזה מאכל יווני מעולה שלא בא לי לכתוב ממה הוא עשוי כי למי שלא טעם אותו זה ישמע הכי פשוט ולא מפתה, ובכל זאת אחרי שאוסיף שוב שהוא פשוט מעולה, אגלה שהוא צנים, שעליו שכבת עגבניות מרוסקות ופטה עם שמן זית ותבלין כלשהוא. כמו הרבה מאכלים פה ביוון, שהם לכאורה שיא הפשטות ולא נשמעים משהו מיוחד, איכשהוא הכל תמיד מעולה ברמה של ללקק את האצבעות. אולי זה המרכיבים ואולי שילוב הטעמים המנצח וכנראה שגם וגם.

~ ~ ~

המנלון הוא טרק בהרי המנלון שבארכדיה שבפלופונז ביוון, באורך כולל של 75 ק״מ שמחולק במקור ל 8 מקטעים שאפשר ללכת ברצף מכפר לכפר. אנחנו כמו ישראליות טובות התחכמנו וחיברנו חלקים שנראו לפי נתוני המסלול קצרים מידי (היה איזה עניין עם הפרשי קצבים בינינו לבין המתואר :-) ל 5 ימים.

אחרי יומיים אינטנסיביים של 17 ק״מ ביום (אף שהמסלול מוגדר כ 14~15, האפליקציה של הטלפון מדדה לי מעל 17) השרירים כל כך כאבו לי והברך אמרה לי די, ובטח שהאף המטפטף ואפיפות הצינון - אפשר היה לראות בברור את ההיגיון בחלוקה המקורית של המסלול ובחרנו לנו כאמור את אחד המקטעים שבתכנית המקורית חיברנו ליום אחד.

יכול להיות (אחמיא לנו) שאנחנו יותר תואמות לקצב של היוונים שיודעים לנוח - כך אומרים - מאשר לנטייה הישראלית שהובילה אותנו לצופף ולהספיק,

כי כבר ביום הראשון, (עכשיו אאזן ואוריד) כשעקפו אותנו השלישיה ההולנדית, הזוג הגרמני ואח״כ 3 הצעירים שדילגו וכאילו ריחפו על גבי המסלול - התברר לי לגמרי שהקצב האמיתי שלי איטי משמעותית מזה שחשבתי…

אפרופו מנוחה וקצב העזתי לשחוט פרה קדושה ולעצור תוך כדי העלייה כדי לנוח (!) וגיליתי שזה מאפשר לי חידוש אנרגיה באופן כל כך ברור ומשמעותי שמבחינתי - אימצתי ואני מתכוונת לא רק מילולית ולא רק בטיולים אלא להרחיב ולאמץ את הרעיון בהכללה -

מנוחה,

שהייה,

לנוח בין לבין ואולי במיוחד בעליות 

בלי הדאגות שברקע שנמצאות להן ביום יום השגרתי כשאני בארץ ומטילות ספקות אם עשיתי די, מספיק טוב וכו׳..

דאגות שכל כך לא קיימות בראשי בימים פה שעכשיו כשאני כותבת ומבינה עד כמה - אני מקדישה דקת חגיגה כי זה כל כך לא ברור מאליו ועל הדרך מוסיפה עוד תקווה שהחזרה של החטופים תושלם ובמהרה ✨

ובינתיים נהיה כבר מאוחר ולפנינו מחר ארוך ומחובר מקטעים, אז בתקווה שיעבור בקלות אמשיך מחר לכתוב על היום הראשון והשני וגם על הרביעי - בו ב״ה נצעד מחר

גלית