בעצם הגענו ל 5 ימי צעידה, הקדמנו יום לנסיעה ברכב מנמל התעופה של אתונה לסטמניצה שבפלופונז - נקודת המוצא של המסלול, שם השארנו את הרכב, ובסוף המסלול הקפיצו אותנו אליו בחזרה.
בדרך מאתונה עצרנו להשתאות מתעלת קורינתוס, איך אפשר שלא…
ומשם בחרנו להמשיך בכביש הלא מהיר.
כאילו במיוחד בשבילנו.. בדיוק כשהגענו לגשר השוקע שחוצה את התעלה, נסגר לנו המחסום והתחילה ההצגה -
ירדנו מהאוטו וצפינו במעבר של כמה ספינות שעברו בתעלה ועל מנת שיוכלו להמשיך בדרכן צריך היה לפנות עבורן את הכביש. אז זכינו לראות במו עינינו את הכביש שוקע ואז עולה בחזרה .
(ככה זה נראה כשהכביש שקוע, והוא הופך לגשר כשהוא עולה בחזרה)
כשעלה, חצינו אותו המשכנו בדרכנו לאפידאורוס, אתר ארכיאולוגי עם אמפיתיאטרון מרשים, אף ש20 יורו לאדם- מופקע ולא מוצדק בעינינו, היה נחמד להצליח לשמוע את מי שעומד במרכז הבמה בלי שהרים את הקול, גם כשהיינו בשורה העליונה של האמפי.
כשהתקרבנו לסטמניצה כבר הייתי עייפה והתחלפנו בנהיגה - לא היה לי מושג אז שיד אלוהים בדבר… סטמניצה היא כפר עם כבישים צרצרים, מפותלים ובשיפועים שחלקם מתקרבים ל 90 מעלות, בקיצור- ממש ממש לא בשבילי ומזל שטל היתה על ההגה כי בשלב מסוים אני הייתי בעיניים עצומות ..
אז היתה סאגה קטנה עם ה over booking במלון (שהזכרתי באחד הפוסטים הקודמים) אבל כולם היו סופר אדיבים - המדריך שהתקשרתי לבכות לו, שכנה שעברה במקרה ושמעה אותי מדברת אתו וגם בעל המלון שהיה מופתע מהטעות ודי מהר נמצא לנו מלון חליפי מהמם, עם פלגי מים בחצר וחדרים מפנקים.
למחרת יצאנו למקטע הראשון שבעינינו היה המושלם מכולם!
הנופים נפתחו בפנינו בעליות ובירידות, ביקרנו במנזר תלוי מקסים עם נזירים אדיבים שכיבדו אותנו בקפה מהביל וברחת לאקום הכי טעים שאכלתי מימי
(בתמונה השלישית אם מגדילים אפשר לראות אותו מהמשך המסלול)
הקסם נמשך עם עוד מנזר והאמת, שהכי טוב שאתן לתמונות לדבר בעד עצמן :
אינסוף מים, ירוק בעליות ובירידות…
כשיצאנו מהירוק לכביש הגישה אל הכפר גילינו שהמלון שלנו נמצא עוד חצי שעה של הליכה בעליה מהסרטים.. הרמתי ידיים ביאוש והתקשרנו לנהג מונית. לא הספקתי לסיים לשאול אם יוכל לבוא לאסוף אותנו וקול במבטא מוכר שאל - ״את מדברת עברית?״ מודה שזה היה רגע מנחם מאד בשעת המצוקה ההיא והוא דאג לסדר לנו מונית. צירוף המקרים קיבל טוויסט נוסף כאשר נהג המונית שהגיע אלינו הבין תוך כדי הנסיעה שאנחנו הן הבנות שהוא מקפיץ לנו את הציוד יום יום מכפר לכפר. עולם קטנטן :-)
הגענו, התקלחנו ויצאנו לבילוי ולטברנה שהמדריך המליץ עליה בשם tefthis שבאמת היתה מעולה והתענגנו על מרק הדלעת הראשון שלנו מבלי לוותר על סלט וצזיקי משובח.
משם חזרנו ונפלנו שדודות לשינה .
למחרת אחרי שאגרנו כוחות בלילה, יצאנו אופטימיות אל היום השני והיינו רגועות כי החלטנו ללכת ׳רק׳ 15 ק״מ ולא את חיבור המקטעים המקורי ל 19.
לא ידענו שזה יהיה בפועל (לפי המדידה של הטלפון) 18 ק״מ וגם לא לקחנו בחשבון את הצינון שהכביד עלי והשרירים והעליות וכו..
אבל למרות כל אלה המסלול היה מהמם ביופיו, רובו בתוך יער ורוב התמונות יעבירו זאת הרבה יותר טוב ממילים :
חבל על הזמן..
אף שהגענו ל Elati שהיא נקודת הסיום של המקטע, (דימיטסנה- אלתי), המלון שלנו היה בנימפסיה ולשם הקפיץ אותנו ידידנו נהג המונית שכשלתי לזכור את שמו..
מסיימת עם תמונה למזכרת של אחד השלטים המוצבים מידי כמה ק״מ לאורך המסלול ומציינים כמה ק״מ נותרו לסיום המקטע וכמה שעות צפי לסיום, הערכה שאנחנו מצאנו רחוקה בפער מהמציאות שלנו :-)
לחיים טובים עם טיולים מהנים וחברות טובה ותקווה שאנחנו מגיעות לישראל אחרת - שפרץ בה השלום (כמו שאמר דרור מהבוקר :-)
גלית
.jpg)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה