יום שבת, 5 בפברואר 2022

אם הוא בגד בה... מה זה אומר עליה.. ??

לפני כמה ימים מצאתי את עצמי בדו קרב

 - יש לומר אבוד מראש - מול החתולה שלי...


כן..

גם תוך כדי הקרב היה לי ברור שהוא אבוד מראש

ובכל זאת זה נמשך... מאחר והתנהל במוחי דו קרב מקביל: 

בין הקול הזה שהיה לו ברור- לא רק שזה קרב אבוד מראש, אלא שהוא לגמרי מיותר

לבין קול אחר שניצח והוביל אותי להפסד בקרב עם החתולה -

קול שהגיע מירכתי המוח העתיק שלי

וחווה זלזול, ביטול והתעלמות מצד החתולה (חח.. כן)

שנכנסה שוב הביתה למרות שאמרתי לה "לא"!"


וכידוע, כשהחלק העתיק במוח הוא המוביל...

אין זרימת דם מספקת לחלק החושב... 

מה שהוביל להתנהגות שלי (?) 

שכללה צעקות, גערות קשות (על החתולה ..😲 שאגב אני ממש אוהבת...)

ושליחת ידיים מסלקות.. שהיו -ליטרלי - בשר תותחים,

התנהגות שהובילה להכרעה בנוק אאוט של 3 שריטות עמוקות ב 3 מאצבעות יד ימיני...

תוך שהיא יוצאת מהבית מתוך יאוש (והנה שוב אני נופלת בפח ומאנישה אותה)


ועד כמה שהסיטואציה היתה מגוחכת...

היא העלתה על פני השטח תכנים מעולמי הפנימי

שביקשו את תשומת ליבי האמפטית,

בעוד שהציפייה היתה כמובן לקבל את האמפטיה מן החוץ,

מה שהיה חסר סיכוי ... כי הלחץ שלי הפעיל את כל מי שהיה סביבי 

(ולחץ לא מאפשר אמפטיה - בהמשך יהיה ברור למה...)

וניסה להרגיע אותי ... לשווא.


בדיעבד .. אחרי האירוע התיישבתי עם עצמי

והסכמתי להרגיש את אותן תחושות שמוכרות לי מאי אז

אותו תסכול ש: 'לא רואים אותי'

(שכזכור - עלה מהחתולה שנכנסה הביתה למרות שאמרתי לה "לא"...)

תסכול שכבר מזמן לא מורגש ביום יום שלי -

כי היה אחת הכיכרות המרכזיות של התכנים הפנימיים שלי לעיבוד וריפוי -

אבל הנה עלתה עוד שארית כדי להתנקות

ומתוך אמפטיה וסליחה לעצמי סגרתי עוד מעגל בנושא.


ואז...

אחרי כמה ימים - שמעתי קולות של תגרת חתולים בחוץ

וראיתי חתולה אחרת נלחמת מלחמת חורמה בחתולה הקטנה והמתוקה שלי

והבנתי -

או נזכרתי ש -

it's not about me -

שזה - אגב, מסר שקיבלתי כבר מזמן מאיזה בת קול שמימית..

ומידי פעם הוא חוזר ומהדהד בחיי:


זה בכלל לא היה קשור אלי .. (כאילו דאאאא)

היא עוברת תקופה קשה עם האיום הזה בחוץ

ומנצלת כל הזדמנות להימלט למקום בטוח בתוך הבית...


ואז... עלה בי צורך עז להגן עליה

וכהרף עין הפרשנות השגויה ההיא התחלפה בתרגום ענייני של הסיטואציה 

והחלק החושב במוח שבו נמצאת אגב גם היכולת האמפטית שלנו

הצטרף לחלק ההישרדותי במוח שנרגע כי נוצרה בהירות שלא מדובר באיום עלי

שהרי it's not about me...

והשלום והאהבה חזרו לשרור בינינו.


אבל...

למה אני מספרת לך על זה בעצם?


כי לא פעם, הפרשנות שלנו לדברים

דורכת אותנו ומפעילה את החלק ההישרדותי במוח

שלא רק שמוביל אותנו להתנהלות שמסלימה ומוציאה את כולנו פצועים,

גם לא מאפשר לאינטגרציה במוח להתקיים

ולנו לראות באמפטיה ובאנושיות את המצב

(זה אגב בדיוק מה שאנחנו עושים בפגישות זוגיות עם האימגו

מצליחים להביא כל אחד את נקודת מבטו החשובה ואת הצרכים שלו

באופן שמאפשר באמת לאחר לא רק להקשיב אלא להיות באמפטיה,

מצב בו אינספור פתרונות עניניים מתאפשרים גם במצבים שנקודת המוצא שלהם היא לכאורה "אין מוצא"  )

צילמתי ליד בית.. קצת נראה שוויץ אבל לא :-)

כן..!

ואני מתחילה בדוגמת קיצון, אולי קצת מתריסה -

גם כשהוא } בוגד בה { (!!) ... it's not about her !!!

אלא קשור לאיזה שהוא חוסר שקיים בו ומחפש מילוי..

נכון, לרוב לשווא.. 

נכון,  לא פעם הוא ישליך עליה את התסכול ויאשים אותה בכך

נכון, זה גם יהיה סופר טבעי מצידה לחוש כך...

ובכל זאת - זה לא קשור אליה!

לא שלרגע ישתמע מדברי שזוהי התנהגות ראויה בעיני...

ובכל זאת ההפרדה וההבחנה בינו לבינה קריטית 

לבריאות הנפשית ולמערכות היחסים שלנו

ורובנו חיים את הערבוב הזה,

לכן התחלתי דווקא בדוגמא הקיצונית הזו.

~~~~~~


גם כשהוא } לא רוצה שהיא { תלך למסיבה כי הוא מקנא

וגם כשהיא מרגישה כלואה (כי יש בתוכה חלק שנכנע לרצונו 

וזו עבודה שלה בפני עצמה שלא אתייחס אליה כאן כדי להצליח להגיע לפואנטה)

גם במקרה הזה - it's not about her,

זה לגמרי אודות הפחד שלו לאבד 

פחד הנטישה שלו שלימד אותו - שכשהוא יחזיק חזק חזק הוא יוכל לשלוט במצב -

מה שאולי (?) באמת הציל אותו כילד,

אז - היה בהישרדות אמיתית

אבל היום... כשהפחד שלו מושלך עליה...

זה רק מייצר את ההיפך - מעצם הקושי שזה מייצר אצלה,

מתסיס את האווירה וגורם לה לרצות רק לברוח...

שזה - אופס... בדיוק האובדן ממנו הוא פוחד...

~~~~~~

ציור של יא יוי קוסמא מתך התערוכה במויזאון תל אביב

כשאנחנו מצליחים לזכור שככלל -

האחר לא באמת רוצה לפגוע בנו

אלא רק... להגן על עצמו -


לא שזה בהכרח ימצא חן בעיני,

לא שזה תמיד יהיה מקובל עלי,

לא שאוכל לאפשר לזה להמשיך לקרות -

אבל זה יהיה בהחלט פחות פוגע

ויאפשר לנו לתקשר ממקום אנושי ואכפתי.


ולא, זה לא מייתר את העיבוד הרגשי

של אותו הצד שנפגע,

למעלה מכך - כדי להצליח להגיע למצב בו

מתאפשרת ההפרדה הזו ומופיעה אמפתיה אמיתית -

ריפוי רגשי הוא הגשר האולטימטיבי לכך.


כלומר ככל שהיא תעבד את כאב הבגידה למשל,

שכולל בין היתר אזכור כואב של חווית ערך עצמי דָרוּס,

כאב מפלח מתוך חווית נטישה, דחייה, 

חוסר משמעות, ביטול, קנאה, שנאה, כעס עד כדי זעם,

אשמה, כישלון ועוד ועוד רגשות קשים מנשוא,

שחווית הבגידה העלתה על פני השטח,

ככל שהיא תנצל את ההזדמנות לעיבוד הרגשות הללו,

כך תוכל לחוש הקלה (!)

ובנוסף לה התבהרות לגבי הנפרדות הבריאה בינו } לבינה {

ומתוך כך בין היתר גישה זמינה יותר לאמפטיה שבה,

ראשית עבור עצמה וביום מן הימים גם כלפיו. אולי..

~~~~~~~~~


או בדוגמא השניה -

ככל שהוא יעבד את פחד הנטישה

והיא תעבד את ההרגל לוותר ולהכניע את עצמה,

כך יוכלו להחליף בשיחה את מאבק הכוחות

ולמצוא אינספור פתרונות שממלאים את הצורך שלה ושלו גם יחד.


בהיבטים נוירולוגים אפשר לתאר זאת כך:

כשאנחנו במוד הישרדותי זמין לנו רק החלק האחורי הפרימיטיבי במוח

וזה אומר שיש ניתוק עצבי מהחלק החושב

שבו מתקיימת היכולת שלנו לאמפטיה.

לכן - כשאנחנו בהישרדות  - אין אמפטיה, אין אנושיות, אין "אחֶר"...

יש רק אני פצוע, כאב וניסיונות מכאיבים 

להפסיק את הכאב הזה שמן הסתם רק מעצימים אותו (לכל הכיוונים) 


ככל שנעבד, תיווצר אינטגרציה בין החלקים במוח

ונוכל לחוות גם שיפור באיכות החיים וגם באיכות מערכות היחסים שלנו.

~~~~~~


לסיכום והשלמת התמונה - אני מביאה את דבריו של דר' דניאל סיגל

שהוא פסיכיאטר, פסיכולוג ומדען דגול שכתב עשרות ספרים- חלקם רבי מכר

והוא מזכיר לנו שבריאות (מנטלית ובכלל) מתאפשרת מתוך אינטגרציה.

על מנת שתתקיים אינטגרציה, עלינו ליצור ראשית מובחנות והפרדה

ורק אז - משמתקיימת היכולת להיות שונים -

רק אז ליצור חיבור -

חיבור כזה שלא מבטל את הייחודיות של כל אחד מאתנו.


לעומת מצב של ערבוב - כמו שנוצר כששמים פירות בבלנדר -

מה שמייצר עיסה אחידה שמעלימה את הייחודיות של כל פרי -

בסלט פירות - מתקיים חיבור כזה שמשאיר גם את הייחודיות של כל אחד.


אז...

תוך כדי שאנחנו נעזרים בתסכול -

שמעלה את התכנים הפנימיים והתסכולים שהיו קבורים בתוכנו -

ומנצלים את ההזדמנות לריפוי אישי -

כל אחד פנימה לעצמו ,

מתאפשרת בין היתר יותר ויותר מובחנות,

יש יותר לגיטימציה פנימית להביא את הייחודיות שלנו -

אנחנו עומדים מאחורי עצמנו,

נוצר חוסן פנימי,

קבלה שלנו כפי שאנחנו,

אהבה לעצמנו בכל תנאי -

וככל שזה מתאפשר אלינו פנימה -

כמו קסם זה גם יכול להתאפשר החוצה מאתנו אל האחר


זאת אומרת שברוב המקרים נמצא את עצמנו מלכתחילה מעורבבים בקשר,

כשההשלכות, התסכולים, המריבות מרחיקות אותנו זה מזו וכל אחד מעצמו,

אבל (!)

כאשר אנחנו לומדים לקחת את הקושי

ולהיעזר בו כמקפצה פנימה, כשער לעולמנו הפנימי,

ככל שיש ריפוי -

כך נוצרת מובחנות מחד וחיבור בריא מאידך.


הללויה!


לחיי הריפוי שהשער אליו הוא דווקא הקונפליקטים הזוגיים,

ריפוי שמאפשר חיבור כזה בו כל אחד מאתנו

קורן יותר ויותר בבהירות את הייחודיות שלו

אמן!


גלית אליאס

מומחית להחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

                  פה בשבילך במגוון דרכים:
  • איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? תהליך מוקלט בוידאו עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה. פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה