יום ראשון, 27 בפברואר 2022

"ילדתי לא מזמן, התינוק עלי 24/7, ואני ובן הזוג כל הזמן רבים..."

 כך התחילה נ. את השיחה הראשונה שלנו.

"אני לא מוצאת לו שום מסגרת טובה מספיק,

הוא לא ישן בלילות, היתה תקופה שגם לא אכל באופן סדיר,

אז מרוב לחץ הייתי מאכילה אותו מתוך שינה...

אני מרגישה שעוד רגע אני משתגעת

ואם זה לא מספיק- נוספים על זה גם מתחים עם האיש שלי,

כי הוא חושב שאני מגזימה ולא מסכים אתי

וגם כי אנחנו כבר ממש לא מצליחים להיות ביחד,

בשום צורה..."

~~~~


ראשית, בלי קשר לנ. ולאיש שלה באופן ייחודי, 

חשוב לדעת - 

וזה משהו שאם אני הייתי יודעת כשהייתי בשלב הזה... וואוו -

יש מצב שהחיים שלי היו נראים אחרת לגמרי.. 

אז חשוב לדעת - שזוהי פאזה, אמנם מורכבת  - 

ועדיין - זו פאזה בחיים שמביאה אתה 

יציאה מאיזון ואפשרות לחזור לאיזון מחודש.

(וככל שנבין אותה החזרה לאיזון מחודש תהיה קלה ומבורכת יותר)

 

בעת לידה של תינוק ובמיוחד של הילד הראשון לבני הזוג,

מופר האיזון שהיה קודם, ומשתנים "סדרי העולם" המשפחתיים.

אז, בין היתר, יצר הקיום האנושי מפנה את כל המשאבים-

הפיזיים - והנפשיים מהאֵם לתינוק:


למעשה זה מתחיל כבר בהיריון - שם העוּבָּר מקבל עדיפות

ולמשל יקבל אספקת ברזל בלי תלות במצב מאגרי הברזל של האם.

כך זה ממשיך גם בשנה - שנתיים הראשונות לחייו של התינוק-

בהן הורמונלית יופר האיזון באופן כזה בו המאזן ההורמונלי בין היתר

יקטין את החשק המיני ויגביר את הדאגה והטיפול האימהי לתינוק.

זהו כוח קיום הישרדותי חזק שפועל עלינו

וכדאי לדעת שכך.

(אני מדברת ככלל שיש לו מן הסתם יוצאים מן הכלל)


מתוך הבנה שכך הם פני הדברים,

קל יותר יהיה לקבל את המצב בהבנה (מצד בן הזוג)

והוא יוכל - בתקווה - פחות לקחת את הדברים באופן אישי - כעלבון, כדחייה... 

כך פחות ישכנעו אותו רגשות שמובילים למסקנות כמו: "אולי זה נגמר בינינו",

מתוך היאוש שתובע "ככה אני לא מוכן להמשיך כל חיי".


זהו מצב זמני .

ויחד עם זאת שהתסכול שפוגש בנן הזוג עשוי להיות קשה,

ההבנה שזהו שלב זמני ולא אישי עשויה להקל ולו במעט.


הידיעה שזו פאזה זמנית שמפרה את האיזון מטעמים של קיום האנושות,

תאפשר (אולי) יותר הבנה ויותר מרחב נשימה.

יותר אורך רוח והכלה שיאפשרו לאיזון מחדש בקצב המתאים

לחזור אט אט לשגרה שמיטיבה לכולם בהתאם לצרכים - 

גם של התינוק וגם של ההורים.

זה באופן כללי.


יחד עם זאת

ומעבר לכך - ישנו תמיד סיפור הרקע הילדי של האם והאב

ומעניין להיווכח בשחזור שהוא עובר הפעם דרכם:


"אנחנו באים משתי משפחות הפוכות לגמרי..."

היא ממשיכה לספר לי:

"אצלי בבית כל הזמן דאגו לנו ועטפו אותנו בצמר גפן,

אצלו - אפשר להגיד שהוא גדל לבד..."


לכאורה - ההיפך לגמרי -

למעשה - אלו הם שני קצוות שמחזיקים בדיוק את אותו התסכול.


אם לשם הדוגמא - 

גדלתי לאם מזניחה ויש בי צמא למגע, רכות ויחס אוהב 

(באופן טבעי והגיוני)

אני עשויה למצוא את עצמי נוהגת באחד מהקצוות כשאני הופכת לאם בעצמי:

או שאני מתנהגת בדיוק כמו האם שהיתה לי וממשיכה את ההזנחה לילדי,

או שאני מתנהגת בצורה ההפוכה - שמנסה לפצות על החוסר שלי

ומעניקה טיפול בדאגת יתר (עד כדי חנק) לילדי.


זאת כל עוד לא ריפאתי את הכאב על ההזנחה שחוויתי כילדה.

(וזה נכון לגבי כל דבר שחווינו)


כדי שאוכל לרפא את אותה ההזנחה -

תת המודע שלי ימשוך אותי לבן זוג מהקצה ההפוך -

שוב - הפוך לכאורה

כי אותו התסכול קיים אצל שני הקצוות.

ההתנהגות המפצה לא באמת מצליחה להרגיע את התסכול...


ואז - 

נריב על זה.

כי אני מפצה ומגזימה בעודף דאגה לילדים

והוא  לא חושב שככה צריך כי לא כך גדל בעצמו (ובלא מודע לא בחר בפיצוי)

והנה לנו הזדמנות לריפוי והתמרה של הכאב ההוא

ריפוי ושחרור מהכאב הילדי 

והתמרה שתאפשר לנו להפסיק את השחזור של אותו התסכול מדור לדור !


אלא שהשינוי האמיתי לא יתאפשר אם נשנה רק את ההתנהגות -

זה שינוי שמשאיר אותנו בין הקצוות..

(בין ההזנחה לפיצוי העודף של הטיפול במקרה הזה)


לא פעם אנחנו טועים ומנסים לשנות מצבים

כשהמיקוד שלנו הוא בהתנהגות.

תוך שאנחנו מתעלמים מהמטען הרגשי שנמצא שם - 

עד שלא נביא את תשומת הלב אל המטען הרגשי שההתנהגות נושאת -

נמצא את עצמנו נעים בין הקצוות,

ממשיכים לריב ולהתווכח,

ומתקבעים עוד ועוד בתוך התסכול הישן ההוא

שגם ממשיך ועובר לדור הבא...


אז מה כן ??


כשאני עובדת אתה על התסכול שכרגע עומד בפניה,

והיא מביאה את תשומת הלב אל הגוף ונותנת ממש לרגשות הקשים להיות,

עולה הסיפור של הילדה שהיא היתה כמתבגרת ווכחנית,

נו, ברור... 

בבית שבו ההורים עוטפים עד כדי חנק,

הדרך של הילד המתבגר להתחבר לעצמו אך טבעי שתהיה בווכחנות 

ואין גיל מתאים לכך מגיל ההתבגרות..


וככל שהיא נותנת תוקף לתסכול של הילדה,

מאפשרת לה להתרחב אל המרחב הטבעי שלה,

מגיעה הקלה פיזית והמחנק משתחרר,

מגיעה הקלה רגשית ובטחון מחליף את הפחד

(אותו פחד שהועבר אליה בעודף הטיפול מהוריה שניסו לחסוך ממנה את תסכולי החיים - לשווא)

מגיע שקט מנטלי שיכול לראות ולהיווכח 

בנפרדות הבריאה בינה לבין התינוק שלה, -

נכון - שעדיין תלוי בה כמספקת צרכיו ויחד עם זאת -

נוצר אמון באינסטינקטים הבסיסיים שיש לו ויכולת לסמוך עליהם.

מתאפשרת חוויה כללית של שקט ורוגע.

אותה חוויה שיש לתינוק שמקבל את צרכיו מאם טובה דיה

במילותיו המדויקות של ויניקוט.

(לא יותר מידי ולא פחות מידי)


מתוך מצב שכזה - 

הטיפול בתינוק שלה יהיה מזין ומטפח יותר

תוך שהיא דואגת גם לעצמה

וחוזרת להיות גם האישה שהיא לצד היותה אם.

כך נוצר איזון מחודש שלוקח את כוווולם בחשבון

וככל שזה יתרחש בהכלה, -

כל אחד לתסכולים שעולים בו -

כך יוכלו בני הזוג לעבור את הפאזה הזו 

ולצאת ממנה מחוזקים ואף קרובים יותר זה לזו.

גם פה -

ככל שנימנע מהאשמות, והשלכת התסכול על האחר,

ככל שננצל את ההזדמנות שהתסכול עולה - להכלה וריפוי

כך נוכל להיות טובים יותר לעצמנו וגם לסובבינו.


אמן!


אשמח לשמוע את דעתך,

איך היתה לכם התקופה המאתגרת הזה?

עד כמה ההתוודעות לתוכן הנ"ל עושה לך סדר ומרגיע?


פה בשבילכם ❤❤


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

                  פה בשבילך במגוון דרכים:
  • איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? תהליך מוקלט בוידאו עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה. פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם








אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה