יום ראשון, 19 בדצמבר 2021

בגידה - בחשיבה מחודשת/ אסתר פרל

 (תרגום סימולטני להרצאת טד של אסתר פרל, קישור למקור בתחתית)

"

למה אנחנו בוגדים?

למה אנשים מאושרים בוגדים?

וכשאנחנו אומרים "בגידה" למה בדיוק אנחנו מתכוונים?


לסטוץ חד פעמי?

לסיפור אהבה?

למין בתשלום?

לצ'אט ?

למסז' עם happy endings?


מדוע אנחנו חושבים שגברים בוגדים מתוך שיעמום ופחד מאינטימיות,

אבל נשים בוגדות מתוך בדידות ורעב לאינטימיות?


האם רומן הוא תמיד סופה של מערכת יחסים?

~~~~~~

לאורך העשור האחרון, בו נסעה ברחבי העולם

ונפגשה עם מאות זוגות שנפגעו מבגידה, גילתה דר אסתר פרל

שיש אקט אחד פשוט של פשע שיכול לשדוד זוג מהיחסים שלהם,

מהאושר שלהם ואפילו מהזהות שלהם - והוא רומן.


ועדיין האקט הכל כך נפוץ הזה - 

כל כך מעט מידי מובן,

לכן - היא מקדישה את ההרצאה הקצרה הזו -

לכל מי שאהב בימיו.


ניאוף הומצא מאז שהנישואים הומצאו

וכך גם - הטאבו שאוסר עליו


למעשה לניאוף יש יכולת הישרדות

שמוסד הנישואין יכול רק לקנא בה,

עד כדי כך שהאיסור על הניאוף הוא היחידי שמוזכר בתנ"ך פעמיים!

פעם אחת איסור על המעשה

ובפעם השנייה אפילו על המחשבה על כך!


אז איך אפשר להסביר זאת

שמה שאוניברסלית אסור,

בכל זאת - אוניברסלית מתקיים?


לאורך ההיסטוריה לגברים היה מותר לבגוד,

עם השלכות לא משמעותיות,

כשזה נתמך בתיאוריות ביולוגיות והתפתחותיות שונות ומגוונות 

שמצדיקות את הצורך שלהם לבגוד.


כך שהסתירה הזו עתיקה באותה המידה

בה עתיק הניאוף עצמו.


אבל... מי יודע מה באמת קורה שם מתחת לסדינים?

כי כשמדובר בבגידות -

הנטייה של הגברים היא להגדיל ולהגזים

בעוד שהנטייה של נשים היא להסתיר, להכחיש, להקטין ולהצניע.

(וזה לא מפתיע כאשר ישנן עדיין 9 מדינות

בהן נשים צפויות לעונש מוות במקרה של ניאוף...)


מונוגמיה - 

היתה פעם - בן זוג אחד לחיים.

היום - מונוגמיה היא בן זוג אחד בכל עת  

(מה שקיבל את הכינוי: מונוגמיה סדרתית)


בעבר נהגו להתחתן על מנת להתחיל לקיים יחסי מין

עכשיו אנחנו מתחתנים ועדיין מקיימים יחסי מין עם אחרים.


העובדה היא שלמונוגמיה במקור אין שום קשר לאהבה,

גברים סמכו על נאמנות הנשים

על מנת לדעת של מי הילדים שלהם ולמי יועבר הרכוש לאחר מותם.

~~~~~

כל אחד רוצה לדעת מה % הבוגדים,

העניין הוא שההגדרה של ניאוף הולכת ומתרחבת:

* סקס עם מישהו אחר

* צפייה בפורנוגרפיה 

* נוכחות סמויה באתרי היכרות 

וכו'...


כך שמאחר ואין הגדרה אוניברסלית ברורה למה מוגדר כניאוף,

ההערכות נעות בין 26% ל 70%

ויחד עם זאת אנחנו ניגודים מהלכים...

כי 95% מאתנו יאמרו שזה ממש לא ראוי

שבן הזוג ישקר לגבי רומן שהוא מנהל,

בעוד שבערך אותה כמות אנשים יאמרו שזה בדיוק מה שהם היו עושים בעצמם..


בהגדרה לרומן שמציעה פרל יש 3 מרכיבים:

מערכת יחסים סודית 

בבסיסה קשר רגשי כזה או אחר,

בשילוב עם אלכימיה מינית


ואלכימיה היא מילת מפתח פה

כיוון שרטט אירוטי הוא כזה

שנשיקה ולו כזו שהינה פרי הדמיון

יכולה להיות עצמתית במידה שווה לשעות של מעשה אהבה בפועל


כפי שמרסל פרוסט אומר -

"זה הדמיון שלנו שאחראי לאהבה,

לא האדם האחר"


כך אף פעם לא היה קל יותר מעכשיו לבגוד,

מאידך -

אף פעם לא היה קשה כמו עכשיו לשמור על סוד...


ואף פעם בגידה לא היתה כזו טראומטית כפי שהיא בעידננו..

בעבר - כאשר נישואין היו למטרות כלכליות -

בגידה היתה איום על הביטחון הכלכלי שלנו,

אבל עכשיו כשנישואין הן ממניעי אהבה- 

בגידה הינה איום על הביטחון הרגשי שלנו


באופן אירוני -

בעבר היינו פונים לרומן מחוץ לנישואין מטעמי אהבה

אך עכשיו כשהנישואין מבוססי אהבה

רומן הוא זה שהורס אותם.


ישנם 3 דרכים בהם ניאוף שונה היום -

יש לנו אידאל רומנטי שמושלך על בן אדם אחד

שעליו למלא רשימה אינסופית של צרכים -

להיות המאהב המושלם, 

החבר הטוב ביותר,

ההורה המושלם,

השותף שעליו יכולה הכי לסמוך,

השותף הרגשי שלי,

שווה לי אינטלקטואלית.


ואני זו.

אני נבחרתי מצידו להיות כל אלה,

אני ייחודית,

אני בלתי ניתנת להחלפה,

אין כמוני עבורו,

אני האחת


ואז... 

ניאוף בעצם כאילו אומר לי -

את ל א!

וזו... היא הבגידה האולטימטיבית.


ניאוף מנפץ את הרעיון הגדול של האהבה


אם לאורך ההיסטוריה ניאוף היה תמיד כואב...

היום - לרוב הוא לא פחות מטראומטי

כיוון שהוא מאיים על תחושת העצמי שלנו


זה עשוי לגרום לבן הזוג להטיל הכל בספק ,

להפסיק להאמין לבן הזוג בפרט,

ולא פעם - לשבור את האמון שלו בבני אדם או בבני המין השני בפרט..


ניאוף -

הפרת אמון,

משבר זהות,

במיוחד בעידן הדיגיטלי שכל הפרטים לא פעם נחשפים בצורה כל כך ויזואלית...

שזה כמו להתנפץ לאלפי רסיסים


הנה עוד פרדוקס שמתעורר בימים אלה

בגלל האידיאל הרומנטי,

אנחנו סומכים על בני הזוג שלנו עם להט ייחודי

בעוד שמעולם לא היתה לנו נטיה עזה יותר מהיום לסטות מהייחודי הזה,

לא בגלל שיש לנו רצונות חדשים היום,

אלא בגלל שאנחנו חיים בעידן שאנחנו מרגישים זכאים לממש את רצונותינו

כי זו התרבות שבה "מגיע לי להיות מאושר"


אם פעם היו מתגרשים כי "היו לא מאושרים",

היום לא מעט מתגרשים כי "הם יכולים להיות יותר מאושרים"

ואם פעם גירושין היו מושא לאשמה,

היום להישאר בסבל הוא המושא להרגיש אשמה בגינו.


ובכן,

אם אנחנו יכולים להתגרש...

למה בעצם יש כל כך הרבה בגידות??


הנחת היסוד השגורה היא :

אם מישהו בוגד - אז זה סימן ש:

או שיש משהו לא בסדר במערכת היחסים,

או שיש משהו לא בסדר בבן הזוג..


אבל... לא יכול להיות שהפתולוגיה קיימת אצל מיליוני אנשים 


ובכל זאת ההיגיון אומר ככה:

אם יש לך כל מה שאתה צריך בבית,

אין סיבה שתסתכל לצדדים..

כשההננחה המסתתרת פה היא שיש כזה דבר שהוא נישואין מושלמים

שלמות שתחסן אותנו כנגד הכמיהה לנדוד..


אבל מה אם לתשוקה יש חיי מדף סופיים?

מה אם ישנם דברים שאפילו יחסים טובים לא יכולים לספק?


אם אפילו אנשים מאושרים בוגדים...

במה מדובר?


רוב האנשים שפרל עובדת אתם אינם במצבים פתולוגיים,

אלא לרוב אנשים שמאמינים ותופסים את עצמם כמונוגמים,

אבל הם מוצאים את עצמם בקונפליקט

בין הערכים שלהם להתנהגות שלהם,

חלקם כאלה שהיו נאמנים עשורים שלמים,

אבל יום אחד הם חצו את הגבול שמעולם לא חלמו שיחצו

וזאת תוך לקיחת סיכון לאבד הכל באחת

וזה.. בשביל ניצוץ של מה??


רומן הוא מחד בגידה 

אך מאידך ביטוי של געגוע וחוסר

בליבו של רומן לרוב נמצא

געגוע וכמיהה לחיבור רגשי,

לחופש, לחדשנות, לאוטונומיה, לעצמה מינית,

ניסיון להחזיר לעצמנו חלקים אבודים של עצמנו

או ניסיון להחזיר חזרה חיוניות בצורה של אובדן וטרגדיה

כי כשאנחנו מחפשים את המבט מהאחר,

זה לא תמיד בן הזוג שלנו ממנו אנחנו מתרחקים..

אלא מהאדם שאנחנו הפכנו להיות במחיצתו,

כלומר זה לא שאנחנו מחפשים אחרי בן זוג אחר,

אלא יותר שאנחנו מחפשים את העצמי האחר שאנחנו (another self)


בכל העולם יש מילה אחת שכל מי שהיא פוגשת משתמש בה -

הם מרגישים חיים

כשבמקביל לא פעם הם מספרים על אובדנים שחוו בסמיכות לרומן,

בן משפחה או חבר קרוב שהלך לעולמו. 

מוות לא פעם חי בצילו של רומן.


כיוון שהוא מעלה את השאלות הללו -

האם זהו? (Is this it?)

האם יש עוד?

האם ככה יראו חיי במשך 25 השנים הבאות?

האם ארגיש עוד חיוניות בחיי?


וזה הוביל את פרל לחשוב -

שאולי אלה הן השאלות שמובילות אנשים לעבור את הגבול 

ושלא פעם רומן הוא ניסיון להביס את המוות...

והוא למעשה מעין תרופה נגד המוות.


בניגוד למה שרובנו חושבים -

רומן הוא הרבה פחות אודות סקס,

והרבה יותר אודות תשוקה,

תשוקה לתשומת לב,

תשוקה להרגיש מיוחד,

תשוקה להרגיש חשוב,

והמבנה הבסיס של הרומן שמשאיר את האהוב בלתי מושג

מלבה את התשוקה הזו עוד ועוד, כמו מכונת תשוקה.

אותה כמיהה אנושית שמתגברת אל מול מה שאנחנו לא יכולים להשיג


ואגב -

בגידות ורומנים מתקיימים גם במערכות יחסים פתוחות!

גם כשמותר לנו לקיים מערכות יחסים עם בני זוג אחרים -

מתקיים בנו אותו פיתוי שמתגבר על ידי האיסור

מאותה תפיסה אנושית שאומרת:

"אם אנחנו עושים את מה שאנחנו לא אמורים לעשות -

אז אנחנו עשויים להרגיש שאנחנו באמת עושים את מה שאנחנו רוצים..."


ו.. היא מספרת שהיא לא פעם אומרת לכל אותם האנשים שמגיעים אליה -

שאם היו מטפחים ולו בעשירית מתוך הדמיון, הנועזות וההתלהבות הזו

את מערכת היחסים שלהם...

הם כנראה לא היו צריכים להגיע אליה...

~~~~~~

אז איך אנחנו מחלימים מבגידה?

תשוקה מגיעה לעומקינו,

בגידה נוגעת עמוק עמוק בתוכנו,

אבל יש לכך ריפוי,

למרות שרומנים מסוימים הם קריאת מוות למערכות יחסים

שממילא היו על סף מוות,

אבל אחרות מאפשרות להזדמנויות חדשות להופיע

העובדה היא שמרבית הזוגות שחוו בגידה נשארו יחד,

חלקם רק יישרדו,

וחלקם יצליחו ממש להפריח את הקשר 

תוך שהם מנצלים את המשבר הזה לצמיחה,

זוהי הזדמנות ללידה מחדש 

במיוחד דווקא של בן הזוג הנבגד

שלרוב יאמר -"אתה חושב שאני לא רציתי יותר???",

"אבל אני לא האחד שעשה זאת!"

רק שעכשיו כשהרומן נחשף -

גם הם יכולים לדרוש עוד

וכבר לא מחוייבים להחזיק את הסטטוס קוו

שאולי לא עבד גם בשבילם אחרי הכל..


שמתי לב - אומרת פרל - שהרבה זוגות

בתקופה שאחרי חשיפת הרומן 

בגלל הסערה שהתחוללה במרחב שלהם -

שבכוחה להוביל לסדר מחודש,

יצליחו להגיע לעומקים בשיחות כאלה -

שלא זכו להגיע אליהם עשורים..

ושבני זוג שהיו לכאורה אדישים מינית,

מוצאים את עצמם לפתע כה ערים ומלאי תשוקה

שהם עצמם לא יודעים מאיפה זה מגיע.

משהו שקשור לפחד לאבד עשוי להדליק מחדש את התשוקה

ליצור דרך שמבוססת על אמת וכנות אמיתית.


אז כשרומן נחשף הנה כמה דברים שחשוב לעשות :

אנחנו יודעים מטיפול בטראומה

שהריפוי מתחיל כשהפוגע מכיר בכך שפעל באופן לא ראוי

אז עבור מי שניהל את הרומן -

דבר אחד לעשות יהיה לסגור את הרומן

ויחד עם זאת דבר נוסף קריטי יהיה להביע חרטה מעומק ליבו בפני בן הזוג האחר.

למרות שכפי שהיא גילתה לא פעם - מוסיפה פרל -

בני הזוג הפוגעים חווים אשמה קשה מאד על הפגיעה בבני זוגם,

אך לא חווים אשמה וחרטה בהכרח אודות הרומן שחוו.

וההבחנה הזו חשובה מאד.


כמו כן נחוצה עירנות מוגברת מצד הפוגע לתקופה מסוימת -

בה תפקידו לשמור על הגבולות, להיות המגן,

והאחריות שלו לשמור על הקשר בתקופה הראשונה של הריפוי.

כשהוא לוקח אחריות על הגבולות,

הוא משחרר את בן הזוג שנפגע מהאובססיה 

ומהמחשבות החוזרות והנשנות האם כבר שכח,

זה כשלעצמו אלמנט שבכוחו לבנות את האמון מחדש.


עבור הצד הנפגע חשוב מאד לבנות מחדש את חווית הערך,

לנצל את המשבר על מנת לחזק,

להקיף את עצמו בחברים, בתמיכה, בפעילויות שמחזירות שמחה וחיוניות,

משמעות וחיבור לזהות


ובנוסף לכך -

לרסן את הסקרנות לחפור בפרטים המלוכלכים:

איפה הייתם?

איך עשיתם את זה?

האם היא טובה ממני במיטה...?

אלה שאלות שרק מדירות שינה ומחלישות


ובמקום זאת היא מציעה להחליף למה שהיא מכנה - שאלות העמקה,

אלה שמובילות למשמעות ולמניעים:

- מה היתה המשמעות של הרומן הזה בעיניך?

- מה היית יכול לבטא או לחוות שם שלא יכולת כבר לחוש אתי?

- איך זה היה עבורך לחזור הביתה?

- מה יש בקשר שלנו שאתה מעריך?

- האם אתה שמח שזה מאחוריך?

~~~~~~~

כל רומן יגדיר מחדש את מערכת הנישואין

וכל זוג יקבע לעצמו מה תהיה המורשת של הרומן


בכל אופן רומנים הם פה בכדי להישאר,

ולא עומדים בקרוב להיעלם לשום מקום

כשהדילמה של אהבה ותשוקה

לא מעלה רק תשובות פשוטות של שחור ולבן או טוב ורע,

של קורבן ומקרבן...


בגידה בתוך מערכת יחסים מגיעה בכל מיני צורות

ישנם דרכים רבות בהן אנחנו בוגדים בבני הזוג שלנו -

בהתעלמות,

בבוז,

באלימות,

באדישות...


בגידה מינית היא רק אחת מן הדרכים לפגוע בבן הזוג.

במילים אחרות - הקורבן של רומן מחוץ לקשר זוגי,

אינו תמיד הקורבן במערכת הנישואין...


ו... היא מוסיפה -

אני יודעת מה אתם חושבים עלי עכשיו -

"יש לה מבטא צרפתי, היא בטח בעד רומנים מחוץ לקשר הזוגי...",


אז,

"אתם טועים"-

היא עונה -

"אני לא צרפתיה ... "

משתהה ומוסיפה - "ואני לא בעד בגידות"

אבל היא חושבת שאפשר להפיק טוב מתוך משבר כזה.


לא פעם היא מספרת, שנשאלה את השאלה המאד מוזרה -

"האם את  ממליצה על רומנים?"


לא, היא עונה  - שלא תמליץ יותר על לנהל רומן,

מאשר שתמליץ לסבול מסרטן....

יחד עם זאת כולנו מכירים סיפורים של אנשים שהיו חולים

ומעידים על המחלה כאירוע מפנה משמעותי בחייהם

ושהמחלה נתנה להם פרספקטיבה חדשה לחיים...


והיא מסיימת את ההרצאה בכך שהיא מסבירה -

שהיא מסתכלת על רומנים מפרספקטיבה דואלית

- פגיעה ובגידה בצד אחד

- צמיחה וגילוי עצמי בצד השני


- מה זה עשה לך

- ומה המשמעות של זה עבורי


כך שכשזוג מגיע אליה כשהרומן נחשף -

היא תאמר להם:

היום במערב לרובנו יהיו 2 או 3 מערכות יחסים,

חלקנו נעשה זאת עם אותו בן אדם.

מערכת היחסים הראשונה שלכם נגמרה,

האם תרצו ליצור אחת חדשה ביחד?  "

~~~~~~~


עד כאן תמלול הסרטון שמאד נהניתי לצפות ולתמלל :-)

הוא נמצא במלואו בלחיצה על התמונה:

(עד כמה שאני זוכרת בטלפון לא ניתן לראות את התמונה,

יש ללחוץ כאן ולהגיע ל youtube לצפייה)



מעניין אותי לשמוע מה דעתך,

אשמח לקרוא אות בתגובות מטה,


פה בשבילך,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

                  פה בשבילך במגוון דרכים:
  • תהליך מוקלט בוידאו שמתקיים ברצף של 21 יום עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה של התסכולים שהחיים מביאים לריפוי. פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • תהליך מותאם אישית בפגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה