יום שלישי, 14 במאי 2019

אם אני לא אתלונן איך הוא ידע שזה מפריע לי???

"משהו אחד שאת יכולה לומר בשבחו זה..."
ביקשתי ממנה להשלים את המשפט

והיא... ענתה בכעס ובהחלטיות:
"שום דבר!"

יש לנו נטייה להדגיש את מה שלא בסדר,
ולא לתת מקום לדברים הטובים שקורים,
להתייחס אליהם כאל מובן מאליו..."

ניסיתי להסביר והמשכתי:

המוח ההישרדותי שלנו מתוכנת ככה,
על מנת להיות מוכן לסכנה כשתופיע,
אלא שזוהי סכנה מדומה,
נכון שכשאני מרגישה שהנטל עלי
והוא לא שותף אתי בו,
כשאני מפרשת את ההנהגות שלו כהתעלמות,
כאילו לא אכפת לו ממני,
המערכת שלי עשויה לחוות סכנה,
אבל אין זו סכנה אמיתית,
לטובתנו האישית נכון לנו להרגיל את המוח
לראות את מה שיש ולהפנות את הזרקור 
(גם אם בהתחלה באופן מלאכותי) למה שטוב לי,
להרחיב את תפיסת המציאות 
ולראות גם את מה שטוב בה,
כי האמת היא ששום דבר לא ברור מאליו...

אז מה? לכעוס ולעשות כאילו אני מרוצה???
היא הקשתה..

"ממש לא!" המשכתי:
לצד התסכול שתיכף נתייחס אליו,
משהו אחד שאת מעריכה אותו עליו זה...

שום דבר!
המשיכה לדבוק בשלה

כאילו אם תעז להגיד משהו טוב על כך שמבשל,
אחראי על הכביסה,
נמצא בשעות אחה"צ עם הילד הקטן שלהם,
אחראי על הקניות... 
ועוד מטלות שלקח על עצמו,

הוא עלול חלילה לטעות ולחשוב 
שזה מספיק לה והיא מרוצה,
ולהשאיר אותה עם התסכול
ועם משא הנטל שנושאת על עצמה לבדה...

אלא ש...
מה שקורה כשהיא } מתלוננת... -
הוא { נסגר 
ולוקח צעד אחד לאחור.
הוא גם מתמלא בציניות ומשפטים רעילים
אתם יוכל לתקוף חזרה,
כי עבורו התלונות שלה נחוות כסכנה (מדומה מן הסתם)

ואז היא } מרגישה עוד יותר לבד
ומשאו של הנטל כבד אף יותר
.....

פה, אני מקצרת ומביאה את הישועה שהגיעה בהמשך,
כשהטונוס נרגע קצת
ואיפשר להקשבה מהלב:

"מה שאני באמת באמת רוצה זה
להרגיש ביחד, בטחון, שותפות
וכבוד.

ואיך שאני לא מכבדת את עצמי זה...
כשאני לא מרשה לעצמי לראות את מה שטוב סביבי

ומה שההרגל שלי להתלונן מספר לי
זה שככה הוא { יכבד אותי
(שאם אתלונן הוא ימלא את רצוני וככה זה יכובד)

ומה שאני יכולה לראות עכשיו
זה שככל שאני מתלוננת,
הוא מתרחק,
ואני מרגישה פחות ופחות שאכפת לו ממני,
פחות ופחות כבוד מצידו אלי

צעד אחד שאני יכולה לכבד את עצמי ואותו בו,
הוא בתרגול של הודיה על מה שיש
ובכך שאלמד לבקש בצורה חיובית
מה שאני רוצה 
במקום להתלונן על מה שלא טוב לי

נכון,
שיש פה פנטזיה לשחרר כדי שזה יקרה,
הפנטזיה שהוא יבין אותי בלי שאדבר,
"שיגדיל ראש" כמו שהיא תבעה
כשעוד היתה בסערת הרוח.

המצב הזה שהתקיים עבורנו בהיותנו ברחם אימנו
אז הבינו מה אנחנו רוצים
בלי שנצטרך לבקש, 
היה גן עדן נפלא.

היום, כבוגרים,
מידי פעם זה עוד יכול להצליח,
אבל לא לטובתנו לבנות על זה...

זה הזמן שלנו לגדול את המקום הבוגר בנו
שְעֵר לרצונות, לצרכים, לכמיהות
ולומד לבקש אותן
בצורה חיובית, כזו שמזמינה את האחר לדָבָר.

עדיין,
הבחירה בידיו - אם להיעתר לבקשה שלי או לא,
וזו בהחלט זכותו.

עם זאת, 
כשאני מבקשת בצורה חיובית,
לא תובעת אלא מבקשת ממקום מזמין,
אני מגדילה את הסיכוי שיסכים,
אני מכבדת את עצמי,
אני מכבדת אותו,
ומאפשרת להרבה יותר ביחד להתקיים בינינו.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כדי להגיע למקום הבהיר הזה,
שרוגע מסערת הרוח,
שמניח בצד את חליפת ההישרדות,
שמנגנוני ההגנה רגועים בו,
עלינו לייצר חוסן פנימי.

לעבור מהישרדות לאיכות,
ממצב חוסר אונים שמקנן בנו
מאז היותנו ילדים,
למצב של אונים, בוגר, בטוח ושקט,
ממצב של מלחמות פנימיות וחיצוניות
למצב של שלום פנימי
שמוקרן החוצה ופנימה מן החוץ.

את הדרך הזאת אנחנו עוברים 
כל אחד לחוד ושנינו יחד
לאורך האינטנסיב הזוגי.

לכל זוג שניים או שלושה שורשים 
עליהם יושבים מאבקי הכוח שלו,

לכל זוג מסע זוגי מרתק
שמאפשר לו רק לומדים את הכיוון הנכון,
מקפצה לצמיחה אישית,
תוך שדרוג הזוגיות לכזו שהיא חלום שמתגשם.

יש מעט מאד זוגות שחיים באיכות המופלאה הזו
ואתם יכולים להיות חלק מהמעט המובחר הזה

יומיים והזוגיות שלכם קופצת מקפצה ענקית לשם.
אתם מקבלים נקודת מבט חדשה,
כלים ותרגילים אִתָם אָתֶם יכולים להמשיך בעצמכם.

אחרי היומיים האינטנסיביים,
אנחנו נפגשים אחת לכמה שבועות להטמעה וחיזוק
ומשם - השרביט בידיים שלכם.

עוד פרטים על האינטנסיב הזוגי
שיכול תוך יומיים
להגשים את חלום הזוגיות שלכם
בלחיצה כאן

פה בשביל להתרגש יחד אתכם,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה