יום חמישי, 30 במאי 2019

"אין לי אוויר... אני חייב לצאת להתאוורר..."


והיא { ... 
מיד מגיבה בבהלה ושואלת:
"למה? 
לאן אתה הולך?
מתי תחזור? "

ובעוד תגובתה מכבידה עליו עוד יותר
ומעצימה את תחושת המחנק
ואת הרצון שלו לברוח,
כן גואה עוד יותר בהלתה...

ו... הם בתוך הלופ,
כבסמטה ללא מוצא.

הוא מופעל על ידי הדחף לברוח >
היא אוחזת חזק חזק >
מה שגורם לו לרצות עוד יותר לברוח >
לה לאחוז עוד יותר חזק...

וזה ממשיך ומתהדק
עד שהוא מוותר ונכנע

הוא {  
צמא לתחושת השחרור והחופש. 
מרגיש כלוא, 
כאילו משא כבד מונח על כתפיו

ברור לו, כך אמר, 
שהוא זה שמייצר את העומס בעצמו,
שמוטבעת בו הנטייה 
לקחת על עצמו עודף אחריות,
שהוא מרגיש "מחוייב" לדאוג לכווווולם, 
שהוא זה שלא נותן לעצמו מנוחה וחופש

יחד עם זאת מתקיים בו הדחף 
להשתחרר מהעומס הזה

ולפעמים... 
כשהיה יוצא מהבית
היה מצליח קצת יותר לנשום ולו לזמן קצר
גם כשהיה ברור לו 
שלא בחוץ יימצא לי מזור
בכל זאת, באין מענה אחר
זה הקל עליו ולו במעט ולזמן קצר

לכן היה מוצא את עצמו 
ממציא אמתלות ותירוצים לצאת

שהרי בתוך כל המבנה הזה שבנה לעצמו
הוא לא רצה לפגוע בה,
זוהי מטרתו המוצהרת,
ובכל זאת, מידי פעם הרגיש 
כאילו אין לו אוויר לנשימה
והתירוצים לכאורה איפשרו לו 
גם לנשום וגם לא לפגוע בה

ברור שזה רק לכאורה,
כי למעשה כשהוא לא פותח בפניה את ליבו
ומתרחק מאחורי הקושי והתירוצים - 
היא נפגעת
ואז...
בסופו של דבר...היה נכנע לקושי שלה
ומוֹנֶעַ מעצמו את רצונותיו

וכמו כדי להכעיס המצב רק מחמיר:
הוא } לא אומר - על מנת לא לפגוע בה,
נותר עם תחושת פספוס מהויתור על עצמו
ותסכול, חוסר מנוחה, כמו חנק
שתכל'ס... בסופו של דבר פוגע בה ובו..

אז... הוא גם פחות חיוני
וגם קצר וחסר סבלנות,
מסתגר, קונקרטי כלפי חוץ
בעוד שמערבולת ערה מתקיימת בקרבו

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אז נכנסנו פנימה...
כמה קסמים מתרחשים עם ההסכמה להעמיק...

לפתע, לגמרי היה לו ברור,
שאת התחושות הללו הוא מכיר
עוד משחר ילדותו,

כעולה מאתיופיה שעשה במו רגליו את המסע,
כמי שאיבד את אמו במחנה הפליטים בסודן,
כבן למשפחה בה העצב היה כמו ענן כבד 
שמונח בקביעות ומרחף מעל
ולא מאפשר מרחב נשימה,
כבר מאז התחושות הללו מלוות אותו.
כילד רגיש היה ער לרגשות הכבדים הללו של אביו
וכמי שנוטה לקחת על עצמו את הקושי של אחרים
מצא את עצמו נושא את הנטל הכבד הזה
כשזה גודש ממנו ומעלה בו דחף עז לברוח

והוא אכן ברח

בגיל צעיר, ביוזמתו ביקש לעבור לפנימיה
ובמידה מסוימת יכול היה "לנשום" ללא המשא הזה,
למעט בסופי שבוע בהם הגיע הביתה
ושוב מצא את עצמו כורע תחת הנטל הרגשי
ושוב היה בורח...

אלא שהיום, כבוגר, כאבי משפחה,
הבריחות הללו כבר לא עובדות
(גם בעבר לא לגמרי עבדו 
למרות שאיפשרו לו איים של שקט זמני)

גם ברור לו שלא באמת 
יוכל למצוא את החופש שלו בחוץ
כיוון שחופש הינה מהות שמתקיימת פנימה

ויחד עם זאת, לצד הדחף
מעיקה עליו העובדה
שלמרות שהכי חשוב לו לא לפגוע בה,
ההתנהלות הזו לגמרי פוגעת..

עכשיו
כשפגש את הילד ההוא שכל כך היה זקוק לחיבוק
לחיבוק של אב משוחרר שיכול לקחת ממנו את המשא
עכשיו
כשחיבק אותו,
המשא נאות להשתחרר מכתפיו.

ותחושה של חופש משחרר ומלאות
הרוותה את הצמא שייחל לה כל כך הרבה זמן..

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

היא { 
השותפה שלו במסע, 
לה יש סיפור שונה לגמרי,
שמצליח באופן גאוני להשתלב עם זה שלו
ולעודד את שניהם לצמיחה

היא כאמור נאחזת בו,
בבהלה, עד כדי חרדה
בתחושת אין אונים וחוסר אמונה 
שמסוגלת לקחת על עצמה אחריות
(התאמה מושלמת לנטייה שלו
לקחת על עצמו עודף אחריות..)

וכשנכנסנו פנימה,
עלה זיכרון מגיל שנתיים,
שבת אחת, בצהרי היום,
היא יצאה מהבית של סבתא,
בלי שאף אחד שם לב, ברגליים יחפות
והתהלכה על הכביש הלוהט
עד כדי שאיבדה את הכרתה

כשהגיעו להושיעה האווירה מן הסתם
היתה מהולה בהיסטריה וחרדה
עד שהתעוררה ושבה להכרתה.

בכל פעם שהוא } הולך,
היא חווה מחדש את אותו עילפון,
עד כדי חולשה פיזית ברגליים

כל עוד הזיכרון הזה לא עבר ריפוי,
גם אם רצתה לשחרר אותו }
זה היה מלווה בחרדה.

עכשיו, ככל שהריפוי מתחולל,
הילדה ההיא יכולה לשמוע ציפורים מצייצות,
ולהירגע על דשא ירוק 
שמחליף את האספלט הלוהט.
עכשיו הילדה בטוחה בזרועותיה
ויודעת שהיא בטוחה
והשלווה והרוגע מחליפים 
את שאריות החרדה שמתפרקת מהמערכת.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הריפוי שלה כמו נותן פוש לריפוי שלו
כך שכל אחד מהם צומח להיות השלם שהוא,
הבוגר, שמכיל את חלקיו הילדיים,
ונמצא שם עבורם כאב וכאם פנימיים
ומתוך המקום הבוגר
יכולים הם }{ לקיים מערכת יחסים 
לעין שיעור יותר מספקת,
אוהבת ומזינה.

כל ריפוי כזה שמתחולל
מאפשר להתמרה של התכנים ההישרדותיים שבתוכנו,
לכאלה שמאפשרים לנו איכות חיים ורווחה

תוך שאנו מפענחים
מה נמצא במקור הקונפליקטים בינינו,
מהי ההזדמנות לצמיחה שמסתתרת שם
ואיך ניתן לאפשר לה להתרחש

פה בשבילכם
כדי לפענח ולצמוח במסע הזוגי הייחודי והמפעים שלכם,

בתהליך קסום שמתרחש ביומיים,
12 שעות בהם אנחנו מפענחים, מגלים תגליות,
מבינים, מקשיבים מהלב
ומעמיקים את החיבור - כל אחד לעצמו
ואת זה שביניכם.

לחצי פה לפרטים נוספים

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה