יום שני, 20 באוגוסט 2018

למה קשה לנו לעבור שינויים? ואיך בכל זאת זה אפשרי?


בשלהי חודש אלול,
רגע לפני שהשנה החדשה מתחילה,
רגע לפני שאנחנו מתחילים לחשוב
מה נאחל לעצמנו לשנה שבפתח,

שלא לומר,
רגע לפני שנטעם שוב את טעם האכזבות
נוכח הציפיות שמתנפצות לנו למרות ששוב הבטחנו לעצמנו
שהשנה זה יקרה.....

ואולי כדי שהשנה באמת נצליח לחולל
את השינוי המיוחל, אולי אפילו כמה..
הנה משהו שחשוב לדעת:

יכול להיות ששאלה יותר מפתה להמשך קריאה היתה:

"למה כל כך קשה לו להשתנות?
ומה אפשר לעשות כדי שסוף סוף יבין ויעשה/ יהיה
מה שאני מנסה להסביר לו כל כך הרבה זמן..??"

מפתה,
אפילו מאד,
ומחמיא לאני שיודעת וצודקת שבתוכי,
ובכל זאת, 
לא ניפול לפיתוי הזה
ולו מכיוון שככל שאני מרוכזת במה שהוא צריך לעשות,
אני מאבדת אנרגיה
ומשאירה את הכוח בידיים שלו להשתנות

מעבר לכך שאני נשארת עיוורת לחלק שלי בריטואל
ומפספסת את השינוי האמיתי -
שיכול להתקיים בתוכי פנימה
ולשנות את מציאות חיי ולא רק מולו

לצורך הדוגמא,
כשהיא אומרת
או יותר מדויק- מטיחה בהאשמה מוסווית:

"מה בסך הכל אני מבקשת?..
אתה יודע בדיוק מה שאני צריכה
בסך הכל שתעזור לי לצאת מהדכדוך הזה כשהוא נופל עלי.
אני מרגישה כל כך לבד שם
וכשאתה לא מגיע..."

אז א' היא משאירה בידיים שלו את האפשרות להצלה שלה.
        זה תלוי בו לכאורה אם תינצל מהמצב
ב'     היא מפספסת את האפשרות לריפוי של אותה חווית בדידות
        שגם אם היה מצליח להיות שם בשבילה, 
        היתה ממשיכה להרגיש במקומות אחרים.
וג'    על מנת שהיא לא תפספס :-), 
       המערכת שלנו בנויה כך שהיא לא באמת יכולה לקבל ממנו
       את מה שחסר בה ולה, 
       עד שהיא - הבוגרת שהיא לחלקיה הילדיים 
       תעניק לעצמה
       עד שתייצר "רצפטורים" שמסוגלים לקבל תמיכה, ביחד, רווחה..

אבל זו רק הדוגמא ללמה אנחנו נוטים לחכות ש"הוא יציל אותנו"

היא אולי ממחישה עד כמה שקשה לנו השינוי,
וכמה הפרעות ופיתויים יש לנו לברוח ממנו -
כמו למשל לחכות לו שיציל אותי מהמצב



בכל אופן זה לא מה שרציתי לכתוב עליו

כי אתמול - כשהייתי עם הבן שלי במסע על מאדים
(במכון וויצמן - מומלץ מאד)

ב מ ק ר ה...

תוך כדי אתנחתא בצל,
הקשבנו להדרכה מדעית שהעבירה אחת המדריכות
לקהל של ילדים והורים מהופנטים

ותוך כדי שהביצה שבניסוי
נפלה לתוך כוס מים ולא התנפצה
בניגוד לציפיות של כולנו,

הסבירה המדריכה שהתופעה הזו
מסבירה את... חוק ההתמדה 
הוא החוק הראשון של ניוטון (!)



ופתאום, כהרף עין נוספה בי בהירות לדברים,
שהייתי חייבת להביא לכאן,

וזה הולך בערך ככה:

גוף יתמיד במהירותו ובכיוון תנועתו
כל עוד לא פועל עליו כוח המתנגד לתנועתו

במילים אחרות
זה ממש יכול להסביר את כוחו של ההרגל.

כולנו נמשיך לפעול באותם ההרגלים, 
גם אם החיים לא ממש מלבבים עבורנו,
נמצא את הדרך לעקוף ולהשתיק את אי הנוחות
אלא אם -
יהיה שם קול או כוח חזק יותר שיפריע לנו בהתמדתנו

זה מסביר בין היתר תקופות רדומות בחיינו
שלמרות שלא ממש היינו מרוצים בהן...
עד שלא היה שם כוח נגדי חזק מספיק -
נשארנו באותו המצב

או

הרגלים מעכבים שאימצנו לאורך השנים,
שעשו את עבודתם נאמנה עבורנו
ועד שהתסכול שהם מסבים לצד הרווח המשני מהם
לא חזק מספיק -
(לא משנה אם התסכול הוא שלנו
או של בן הזוג שלא מפסיק להתלונן...)
נתמיד ונשמר אותם בחיינו

כך למשל אם התרגלתי לצעוק בכל פעם שאני כועסת
כי כילדה זה נתן לי תחושת חוזק ואונים,
היום למרות שאני לא אוהבת את הצעקנות הזו,
(כל עוד לא עברתי תהליך שיבנה בתוכי כוח אמיתי)
עד שלא יימאס לי ממש ממנה,
לא תהיה בי מוטיבציה לחולל שינוי.



אז בחזרה לשאלה שבכותרת:
למה קשה לנו לעשות שינויים?

כיוון שישנם כוחות חזקים מאתנו שפועלים עלינו
כוחו של ההרגל שמוסבר בחוק ההתמדה ביניהם,



ולכן ראשית
נסלח לעצמנו על כך 
ובמקום שיפוט, נבין שלשינוי לוקח זמן,
שכן הוא ניזון מכוחות חזקים שמשמרים את הקיים.

אפרופו -
יכולה לעזור פה השאלה 
באיזה אופן ההרגל הזה משרת אותי?
תמיד תימָצֶא תשובה לרווח המישני שיש לי ממנו,
מה שמקדם אותי שלב נוסף
אל עבר השינוי המיוחל!
ובמיוחד כשמצאתי את הדרך להגיע לאותם הרווחים
בדרכים מזינות יותר.

שנית,
כשכבר מתחיל להימאס לנו מהרגל כל שהוא,
נזכור שהשינוי אפשרי!
ובְרָכּוּת והבנה של הכוחות הפועלים עלינו
ביחד עם נחישות והתמדה (נגדית)
נחולל את השינוי המיוחל,
נפרוס כנפיים וניפתח לרווחה, לחיבור ולאהבה לה אנו כמהים.

בתהליכים שאני מלווה,
אני רואה את השינויים הללו כיצד הם מתחוללים,
אני גם רואה כמה הנחישות וההתמדה
של ההולכים בדרך קריטיות להצלחה,
ואני נפעמת בהתרגשות 
בכל פעם מחדש.

אז רגע לפני שהשנה החדשה יוצאת לדרך,

אם יש בך כמיהה לשינוי,
יש לי דרך מופלאה שמובילה (די מהר)
בדיוק לשם.

שלך,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
(בראש ושבראשונה שלך אליך)



  


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה