יום חמישי, 19 ביולי 2018

איך אפשר להחזיר את האמון אחרי שהופר?

לאחרונה מגיעים אלי זוגות 
סביב ענייני חוסר אמון.

החל משקרים קטנים (שלא לומר לְבָנים) ועיגולי פינות
ועד רומנים מחוץ לנישואין
שניפצו בוקר אחד את אשליית החיים 
שהתקיימה קודם לכן,
הרעידו את האדמה
והשאירו את מי שגילתה וחשפה את הסוד
ללא קרקע יציבה תחת רגליה,
כשהיא כבר לא יודעת למי להאמין,
מה נכון ומה בכאילו,
מה המציאות ומהם הרבדים הלא נראים,
שאולי מתקיימים אי שם.



אז איך אפשר (האם אפשר ?)

אחרי שמישהו שיקר לי במצח נחושה
ושוב ושוב אמר "לא, אין לי שום דבר בחוץ ! "
איך אפשר אחרי שהאמנתי למילים שלו,
תוך שאני משתיקה את האינטואיציה שלי שלא מניחה,
איך אפשר אחרי שגיליתי את השקר
לחזור ולתת בו אמון,
איך אפשר בכלל להאמין למישהו עכשיו ?

שאלה טובה ושיעור לא קל לעבור דרכו...

למעשה עניין האמון
או יותר נכון חוסר האמון
נמצא כל הזמן אי שם בתוכנו לא רגוע-

עוד משחר ינקותנו מוכרת לנו החוויה 
ומקודדת באיזה שהוא אופן בתאים,
בכל פעם בה היינו צריכים משהו (כתינוקות וילדים)
והצורך לא סופק לנו
היינו עשויים לחוות בגידה באמון,
ללא מילים, לא הסבר,
חוויה בסיסית ומאד ראשונית.

מאז,
אנחנו לא פעם בוגדים בעצמנו,
לא מספקים לעצמנו את הצרכים,
מקטינים את עצמנו, אם במילים ואם במעשים,
מבטלים את עצמנו,
שותקים, 
מתפשרים,
נאלמים

וחווית חוסר האמון והתסכול
צוברת עוד ועוד שכבות

ואז כשהיא מגיעה מן הצד השני-
כאילו מקבלת הד חזק עוד יותר
והנה עוד סיבה למה אסור להאמין.

העניין הוא שמה שאני מאמין בו-
ואני מתכוונת לאמונות השורשיות המתקיימות בתוכנו
בהתאם להן - המציאות תוכיח לי שאני צודק,

כך מתוכנת המוח שלנו,
מה שאנחנו מתמקדים בו גדל,
ואם המסר הפנימי שלמדנו על בשרנו הוא:
אי אפשר להאמין כי אז - ניפַגָע,
נמצא את עצמנו מקבלים עוד ועוד הוכחות שאכן כך.

אלא ש...

הכמיהה הכי עמוקה שלנו היא לקשר וחיבור
וחיבור אמיתי ועמוק יכול להתאפשר
אך ורק כשאני פה כדי לתת אמון
(נכון בהחלט - גם כשמי שמולי פה, אבל קודם כל אני) 

ובכל זאת,
ככל שאנחנו מגיעים לתוך הקשר
מתוך האמון הילדי שמתמסר בחוסר אונים
הוא בדיוק זה שמחזיק את האמונה של "אסור לתת אמון"
(מתוך הניסיון הילדי)
סביר להניח שנפגוש סיבות טובות
או "הוכחות של המציאות"
שמחזקות את האמונה הזו -
כלומר בגידות והפרות של אמון

אז מה כן ?

אמון בוגר הוא אמון בו אני פה (!) 
בוחר לתת אמון בעיניים פקוחות,
נמצא פה בשביל כל החלקים שלי, 
ומרשה לעצמי להביא את הפגיעוּת שלי
לא מתוך התמסרות שמשאירה אותי חלש וחסר אונים
אלא מתוך חוסן פנימי.

בלב פתוח (שאינו פרוץ),
בלב רך (שאינו רכרוכי)


כשהאם/ אב הפנימיים
נמצאים פה בשביל החלקים הפגיעים,
שם הלב מסכים להיפתח

שם האמונה ההיא - הישנה -
יש לה סיכוי להיות מותמרת
לאמונה המקדמת שהעולם בטוח 
(ולו רק כי אני האֵם הפנימית פה בשביל החלקים חסרי האונים שבי)

וכך לתת הזדמנויות למציאות להוכיח לי 
שגם עכשיו - אני צודקת :-)

שהעולם יכול להיות גם בטוח

ושוב אני מבהירה -
לא מתוך מקום נאיבי ושאנטי באנטי,
אלא ממקום שעובר תהליכי ריפוי,
שמייצר חוסן פנימי,
שמאפשר לשקט וביטחון אמיתיים להיות
ולידיעה שאם עולה קושי - האם הפנימית שאני לחֳלָקָי
נמצאת פה בשביל להכיל אותם.

שם נוצר החיבור האמיתי אליו אנו כמהים.

ולשאלה שבכותרת-
איך ניתן להחזיר אמון לאחר שהופר -

ראשית לייצר אמון פנימה
ביני האם הפנימית לחלקי הילדיים,
מתוך חוסן פנימי ונוכחות בוגרת
לבחור האם נכון לי -
ואם כן לתת אמון בצד השני
(בעיניים פקוחות כי אני נשארת פה)

בהנחה שהצד השני בוחר גם הוא
ומחוייב לצמיחה שלו ולקשר בינינו

ובמקביל -
אם נדרש וישנן אי הסכמות או ספקות-
להגדיר מהם הגבולות של הקשר,
מה מתאים לשנינו
ומה לא.

חוסן פנימי שכזה נבנה בתוכנו
ומאפשר לנו לעבור מהישרדות לאיכות,
לחיות בשקט פנימי ולממש את הכמיהה העמוקה שלנו
לחיבור.
פנימה והחוצה.

תהליכים כאלה אני מלווה
בזוג או באופן פרטני

אשמח להיות פה גם בשבילך/כם

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

אין תגובות:

פרסום תגובה