5 דברים שלא ידעתי על יוון

אחד המקומות שאני תמיד שמחה לחזור אליהם הוא יוון.

מודה ומתוודה שגם ליפן אני שמחה לחזור,

אלא שלזו נדרשה התארגנות תקציבית

והפעם לא ממש התכוונו לנסוע,

איך שהוא נולדה לה הנסיעה הזו,

אז יצא שזכינו (גם) הפעם, לשוב וליהנות מהטעמים והנופים –

הארציים והאנושיים מהיפים בעולם.

.

הנה כמה דברים שגיליתי הפעם על יוון

·        

          אחד משבעת פלאי תבל נמצא ממש פה,

מרהיב ביופיו – מצוקי מטאורה.

צוקי ענק שמזדקרים כמו באורח פלא מהאדמה

כך שהאזור כולו – לכל כיוון שמסתכלים משאיר את העיניים והפה פעורים.

רצינו להגיע באור כדי להתרשם מהמצוקים כשהם נגלים אלינו,

אך הדרך הארוכה משדה התעופה של אתונה,

והיום הקצר שמותיר לנו חודש דצמבר

לא הלכו יד ביד עם הרצון הזה..

תוסיפו לזה את העצירות השוות שעשינו -

במעיינות חמים שהיו כמעט פרטיים עבורנו,

.

ובמקריניצה – עיירה קסומה וצבעונית

(שמישהו כנראה התלוצץ ושם ב  google maps

תמונה שנראית כמו הטאג' מהאל בערך,

ולא, לא מצאנו את הארמון והמפלים הללו,

אבל קיבלו את פנינו רחובות מקסימים

ונוף מרהיב על המפרץ כולו, 
בהחלט כזה ששווה את הנסיעה עד לשם)

מפה לשם, הגענו בחושך מוחלט.

בכל זאת, למרות החשיכה,

מצוקי הענק הללו קיבלו את פנינו ברוב הדרם

(מראה שעורר בי גל של פחד לא צפוי..)

אך עם בוקר, נפרס לפנינו נוף 

שבאמת קשה לתאר במילים,

מסתבר שאפילו בתמונות.

העצמה של הדבר הזה לא מצליחה 

לעבור דרך מצלמה באותו האופן 

שהיא נחווית דרך העיניים.

לא שויתרתי על לנסות כמובן.. ובכל זאת התמונות של גיא מוצלחות בהרבה:

·        
     

     עובדה שנייה על יוון שאמנם לא חדשה לי

אבל תמיד מפעימה אותי מחדש היא –

כמה האוכל פה טעים.

כשסיירנו במטאורה, היתה לנו מפה קטנה שקיבלנו ממקום האירוח,

תוך כדי שהתבוננתי בה,

צדה את עיני פרסומת למסעדת ELIAS GARDENS,

אליה (איך לא?) שמנו פעמינו לארוחת צהריים

אחרי הטיול הרגלי הרציני שעשינו אל המנזרים שעל המצוקים. 

האוכל - פשוט תענוג לחיך ולנשמה.

בהחלט אחת מהמסעדות 'ה'שוות פה,

למרות שהכל טעים, ומהניסיון שלי פה –

אי אפשר ליפול במסעדות ביוון. הם פשוט אלופים!

ובכל זאת, אם לצטט את גילי (שהיתה אחראית על המנוחות ועל המוזיקה– )

הפעם במיוחד היה מוששש..

שמחים ושבעים יצאנו לדרך

155 קמ', שעתיים וחמישים לפי הוויז לכיוון פפינגו,

לא לפני שעשינו בוקינג למקום האירוח הבא שלנו.

הדרך שצבועה בעונה הזו בכתום של שלכת

ועוברת בין ועל הרים שנוגעים בשמיים ובעננים

מפותלת כמו שאפשר רק בסרטים המצוירים,

אז זהו, שמסתבר שלא רק,

פיתולים שהולכים ומתפתלים חלקם מצוקיים יותר

חלקם פחות אם כי לא פחות מפחידים (אותי לפחות)

עד כדי כך שלא פעם הוויז אמר "פנה שמאלה" או "ימינה"

למרות שזה היה רק פיתול ולא פנייה.

הנה אם כן, עובדה שלישית שמאפיינת את יוון –

הכבישים בה מפותלים שאין לי מילים לתאר עד כמה.

וכן, קראתי על זה לפני כן,

וכן, זה הצליח להדאיג אותי,

אבל כמו שאומרים אין כמו מראה עיניים,

או דפיקות הלב בזמן אמת..

את שיא הפיתולים לא יכולתי שלא לצלם

גם תמונה אמיתית של איך שזה נראה מההר 

שממול.

העובדה שנסענו בחושך לא תרמה

בלהרגיע את הפחד שלי, אבל הבן שלי כן.

למזלנו, גיא בן ה 21 נהג מנוסה וזהיר, (מותק שיהיה לי בריא)

נסך בנו ביטחון כשהיה על ההגה בפיתולים ובתלילות,

(גיר ידני מה שאומר זינוקים בעלייה - הארד קור)

איך שהגענו לרחובות הצרים של פפינגו -

כפר מסורתי מדהים ביופיו שנמצא בתוך שמורת טבע

בצפון  מערב יוון -

(ברור שגם שם גיא נהג, הלב שלי לא עומד בכאלה אתגרים)

היתה לי הרגשה שמשהו לא תקין בבוקינג שעשינו כמה שעות קודם.

הצצה חטופה למייל גילתה הודעה מבוקינג,

ש " לצערם, המקום בו הזמנו אינו זמין

הם ניסו להשיג אותנו אבל זה לא יום עבודה (יום א)

אז בעצם לא ניסו להשיג אותנו

והם מקווים שנסתדר.."

אופס, אחרי כל הדרך והפיתולים הללו???

בחושך הזה??

התאזרנו באופטימיות ונכנסנו למסעדה (אחת מתוך השתיים היחידות)

שנמצאות ברחוב הראשי (אם אפשר לכנות כך רחוב ברוחב 2 מ

עם 2 מסעדות וכמה בתים)

קצת דאגה, ולאחריה רגיעה כשמצאנו מקום לינה אחר

שפנוי ומוכן לארח אותנו,

אכלנו עוד משהו קטן וטעים,

שתינו mountain tea

והתמוטטנו לשינה מתוקה. 

·        
      עובדה רביעית על יוון–

מסתבר שעובר בה הערוץ העמוק בעולם. (!) 

ערוץ הויקוס – לכבודו נסענו את 155 הקמ' המפותלים והתלולים,

נרשם כשיא גינס עבור היותו

הערוץ (קניון) שגדותיו בשיאם, הם הגבוהים בעולם (900 מ')

והמרחק ביניהם בנקודה הקרובה ביותר היא 1.1 מ'

הויקוס אכן מרשים בעומקו,

ובכמות המים שזורמים בו וממנו,

והוא זוכה לכבוד הראוי ככזה, ולנקודות תצפית ייעודיות

לכל אחד מגשרי האבן שבנויים לאורכו.

יש באזור המון אפשרויות לטיול בכל מיני רמות של קושי,

בגלל מזג האוויר לא יכולנו לצאת לטרק המלא

(בדיעבד מזל שכך, גם ככה היה מאתגר לכושר הנוכחי שלי),

וטיילנו במסלול חביב של כמה קמ', כולל הפסקת קפה וערסל

עם הערכה המדוגמת של גיא.

·      

  
     עוד שתי עובדות שקשורות שתיהן לדרכים ביוון:

חוצות אותה לאורכה ולרוחבה אוטוסטרדות מרשימות

(עם המון עצירות לתשלום).

בהן, כדי לקצר את הדרך ו'לישר' אותה למרות ההרים,

ישנן מנהרות פנטסטיות באורכן 

(הארוכה בה עברנו היתה של 4.5 קמ'!)

כאלה שאי אפשר בהן

לבדוק מי מצליח לומר גוווווווול מההתחלה ועד הסוף

וגם,

בגלל שיוון מורכבת מאיים וחצאי איים,

ישנם שני מעברים יוצאי דופן (שניהם בחצי האי פלופונס -)

אחד מהם הוא גשר עצוםםם שחוצה את הים, (!)

שאורכו כמעט 3 קמ'

על הזכות לנסוע עליו (כאמור מרחק של כ 3 קמ') שילמנו 13.5 יורו (!) 

(כנראה במטרה להחזיר את עלות הקמתו שהגיעה לכ 630 מיליון יורו)

לצערי לא עצרנו בזמן לצלם אותו,

אז צילמתי תוך כדי את המיתרים מהם הוא בנוי

השני - תעלת קורינתוס אותה צילמתי בפעם הקודמת שהייתי פה.

שוב, קשה להעביר את העצמה דרך המצלמה ובכל זאת הנה היא: 

·        דבר חמישי ואחרון שבלט לי הפעם הוא זה – שהיוונים

לאורך כל הטיול שלנו והיינו באמת בחלק ניכר מהארץ הענקית הזו-

מיד מזהים את הישראליות.

אפילו כשלא הספקתי לפצות פה,

ובטח כשדיברנו בינינו, מיד שאלו מאיפה אנחנו

וסיפרו בתשובה שהם - היו בתל אביב,

או בחיפה, אחד מהם אפילו חי כמה שנים באילת..
שכנים או לא?

ומעִניין לעִניין,

איך אפשר לסיים לדבר על היוונים,

כשאוטוטו חנוכה פה,

בלי לחזור אלינו ואל האור והניסים..

אז הנה תמונה אחרונה

של תופעה לא מוסברת (לי לפחות) שנגלתה לנו בדרך

בעודנו הולכים בערוץ הויקוס,

שני עצים שאחד מהענפים שלהם התאחד לענף אחד(!)

אסיים עם המסר הנפלא הזה –

שנזכה להיות בתוך הזוגיות שלנו כמו שני העצים הללו
כל אחד עם השורשים שלו, הבסיס המלא שלו,

כל אחד עם המון הענפים שצומחים לשמיים,

בעוד שאחד מהענפים - שלוב יד ביד עם זה של האחר,
בחיבור איתן ובריא שמאפשר צמיחה ביחד ולחוד.

בנימה אופטימית זו,

מאחלת לכם ולי הרבה טיולים והרפתקאות,

שבהם האור מפוגג את החושך,

הביחד ממלא ומזין
ומידי פעם, כשצריך, מתרחשים להם ניסים
קטנים וגדולים שעושים את החיים קלילים יותר,

אמן!

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן