יום שבת, 6 ביולי 2013

מה את/ה ? לב ? ברק ? או רמזור ? (על פי מודל של ניסים אמון)

שבוע לא רגיל היה לי..
שבוע של יום הולדת :-)
כן.. תודה.. מזל טוב חזרה..

בשבילי יום הולדת לא תמיד 'שמח' כברירת מחדל..
היו לי לא מעט כאלה שהיו מלווים במלנכוליה כזו.. לרוב ללא הסבר..
אולי זה קשור למצב הכוכבים, אולי לירח, לא יודעת,
(ולא שאני מתלוננת.. יש בי משהו שדי אוהב את המלנכוליה הזו.. 
טוב... אף פעם לא אמרתי שאני נורמלית.. )

אבל הפעם היה לי יום הולדת ממש שמח !
קמתי בעודף רגישות והתרגשות, 
היתה באוויר מן הודייה כזו על הרגע הזה,
על מה שיש לי, על האומץ שמצאתי לצעוד בדרך חדשה,
על הילדים והאיש שלי שנמצאים פה אתי,
מן יום של חיוך, של התפעמות מהדברים הקטנים שכל כך לא ברורים מאליהם,
למרות שלפעמים הם בבחינת כאלה.. 

השיא היה - כשגיליתי עשרות איחולי מזל טוב בפייסבוק - 
ומצאתי את עצמי ממש מתרגשת לקרוא שלכל כך הרבה אנשים אכפת ממני..
כשתכל'ס - 90% מהם בכלל לא מכירים אותי,
ואני מתכוונת לבכלל בכלל..
ובכל זאת ואף על פי כן.. כל כך התמלאתי מהברכות והאיחולים שלהם..
שזה היה נפלא, למרות המוזרות.

ובדיוק זה..
מוביל אותי למשהו נוסף מהשבוע הזה שרציתי לחלוק אתכם -
הייתי בהרצאה של ניסים אמון בנושא זוגיות ו׳התקנת תוכנת האהבה׳.
הוא אלוף ה'ניסים אמון' הזה, והיה מרתק כתמיד,
כל כך מרתק שבחרתי להביא לכם קצת משם:

לפי נקודת המבט הזו:
אנחנו נחלקים ל 3 טיפוסים 
(חלוקה דיכוטומית שכמובן יש בה גמישות
אך ככלל כל אחד יכול למצוא את עצמו פחות או יותר 
לפי המאפיינים של כל קבוצה, ללמוד מכך על עצמו 
ולקבל באהבה ובסלחנות התנהגות כזו או אחרת שעד היום היה מתבאס ממנה)

אז אלה הם 3 הטיפוסים:

טיפוס לב
טיפוס ברק 
וטיפוס רמזור   

טיפוס  הם אלה שנולדו להורים שנתנו להם אהבה מה שנקרא 'ללא תנאי',
שהיו שם בשבילם יומם ולילה, שלא קרה שנשארו לבד בחושך, לא נשלחו לישון לבד,
בקיצור תמיד היה שם מישהו שראה אותם ויכל למלא את צורכיהם - 
סוג של מצב אוטופי וכמעט בלתי אפשרי,
לא להיבהל.. זה לא רק אצלך..  רובנו לא כאלה.

טיפוס הם אלה שמינקות לא היו שם בשבילם, למשל אם האם נפטרה,
אם היא היתה בדיכאון עמוק לאורך זמן, או מכל סיבה אחרת שהובילה לכך שלא זכו כלל למגע,
לא זכו כלל למבט אוהב, לקבלה ואישור של הוויתם כפי שהם. 
(כמובן שיש פה גוונים רבים בהתאם לגודל החוסר)

טיפוס  הם אלה שהיו רגעים בהם קיבלו אהבה , והיו רגעים בהם 'נעלמה',
למשל - באופן מובהק מי שגדל בקיבוץ בעידן הלינה המשותפת :
כשאמא היתה לידו - זכה לחוש אהוב, קיבל הכרה ואישור לאיכויות שלו וזכה להתמלא באהבה
ואז- ברגע אחד- כשאמא השאירה אותו בבית התינוקות- לא היה שם מישהו שיחליף אותה,
והוא נשאר לבד, בתחושה שלו - לבד בעולם - בלי העיניים שיביטו בו ואמרו לו ללא מילים - 
אתה ראוי, יש לך מקום בעולם, אתה אהוב.
היתה אהבה - ואז - לא היתה, אדום / ירוק, יש/אין.

אם ההוא כזה שמאמין באהבה
שלא זקוק להוכחות שאוהבים אותו..הוא פשוט יודע שזהו המצב..,
שיודע לבטא את אהבתו בקלות, 
ברור שאין לו חרדת נטישה - כי לא חווה כזו חוויה על מנת לפחד ממנה,
הוא יוזם בנשמתו כיוון שישמח ל 'כן' וה'לא' לא מאיים עליו, 
אלא רק מדרבן אותו לנסות שוב בשינוי מתאים,
וזו הסיבה שהוא יכול בקלות רבה ליצור מציאות כיוון שהוא יודע לבקש באהבה ובקלות.

הרי שה בכלל בכלל לא מאמין באהבה ,
וכמובן גם לא באפשרות שהוא יכול להיות אהוב..
הוא מן הסתם לא זקוק להוכחות - כי הוא פשוט לא מאמין ואפילו הוכחות לא יגרמו לו להאמין באהבה,
את אהבתו יבטא לרוב דרך שליטה (איפה היית ??, לאן את הולכת ??, לא מסכים שתעשי... וכו'..)
חרדת הנטישה שלו כל כך איומה שלרוב יהיה בעצמו נוטש סדרתי.
הוא פשוט ינטוש קודם על מנת שלא יחווה את אימת הנטישה מן האחר (שוב אלמנט השליטה)
וגם ביצירת המציאות תופיע השליטה- הוא יתבע את השינוי שירצה, על פני 'לבקש' אותו.

לעומתם ה  יאמין באהבה בכל פעם שיקבל הוכחה,
הוא חייב הוכחות חוזרות ונשנות שאוהבים אותו- 
כל סמס, טלפון לשלומו, או 'אני אוהבת אותך' אחר , יעזרו לו להרגיש אהוב,
ואבוי למי שלא יתקשר לאחל לו מזל טוב ביום הולדתו.. 
הוא יבטא אהבה בצורה מחושבת - "כבר פעמיים שאני התקשרתי.., עכשיו שהיא תתקשר !!"
או מצבים אחרים בהם יחשב עד כמה הוא מוכן לבטא כרגע את אהבתו,
כאילו היא מוגבלת ותיכף תיגמר..
הוא חושש ליזום - מתוך הפחד מ 'לא' שמאיים על הוויותו, 
ולכן יצירת המציאות לא תהיה קלה עבורו,
הוא יעדיף לחכות למציאות שתגיע אליו,
ואם היא תגיע לא לרצונו, לרוב יהיה קורבן שלה, ויקטר על מר גורלו..

כמו שכתבתי - זהו מודל דיכוטומי, אבל גבולותיו מאד גמישים,
כך שכל אחד יכול למצוא את עצמו כאחד מהטיפוסים ברוב הקריטריונים,

אבל .. מעבר לכך יש פה בשורה משמחת..
וזו הסיבה שהבאתי לך אותו :
אנחנו יכולים לנוע בין הטיפוסים,
עבודה ותהליך רוחני - כזה שמלמד אותנו לקבל את עצמנו 
ולתת לעצמנו אהבה ואישור גם איפה שלא יכלו לתת לנו הורינו,
יוביל אותנו אט אט לעבר ה ,

וכאן החיבור בין יום ההולדת והיכולת שלי להתמלא ממה שהביא הפעם-
בין היתר גם מהאיחולים הרבים שקיבלתי- אפילו שהיו בחלקם מחברים וירטואליים..
לבין המודל או- היכולת שלנו לנוע בין הטיפוסים, בשאיפה אל הלב.

כי למשל לפני שנה ובטח ובטח קודם לכן - 
לא יכולתי להכיל ולהתמלא מכל כך הרבה אהבה,
גם אם היתה שם, לא יכולתי לזהות אותה ובטח לא לקבל אותה,

הליכה בדרך הלב שלי,
מאפשרת לי יותר ויותר להאמין באהבה ובהיותי ראויה לה,
וכך אני יכולה להרגיש אותה וליהנות ממנה כאשר היא מגיעה ..

מאחלת לך תנועה מהנה אל עבר הלב שלך,
מי יתן ונדע עוד ועוד אהבה 
ולא.. אף פעם זה לא 'יותר מידי' !

שיהיה המשך שבוע מופלא
ומלא באהבה,

גלית.







אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה