בעצם הכל התחיל כששמענו על הקמינו,
שהוא נתיב הליכה בן כמה מסלולים באירופה,
בו במקור ואולי גם היום צועדים צליינים
אל הכנסיה בסנטיאגו דה קומפוסטלה שבספרד.
חלפו כמה שנים מאז ועד שהזמנו כרטיסי טיסה לחלק הצרפתי.
היינו אמורות לצעוד מטולוז לליון במשך 10 ימים.
הבטיחו לנו שזה קלי קלות כי תוואי ההליכה נוח וקל למרות המרחק היומי,
בטח למי שהלכו בשביל ישראל -
ואנחנו כבר אז גמענו חלקים משמעותיים ממנו, אז היינו רגועות.
הטיסה היתה אמורה להיות ביולי 2020.
אבל במרץ… הגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים. הטיסה בוטלה והרעיון חזר למגירה.
השנה, החלטנו לנסות שוב והזמנו כרטיסים לחלק הפורטוגזי.
אבל הפעם, מה שהוביל שוב לביטול הטיסה
היתה מלחמת איראן שפרצה ביוני.
(כן, איבריה ביטלה לנו את הכרטיסים ביוני למרות שהיו לאוקטובר..)
מפה לשם כשלא הצלחנו למצוא כרטיסים חלופיים לספרד,
נתקלנו בסיפור דרך של המנלון ביוון ושינינו כיוון לכאן.
אממה…
לא ממש עמדנו לעומק על ההבחנה בין המסלולים.
כלומר ראינו את אורכי המקטעים וגם את הפרשי הגבהים
אבל ההערכות האופטימיות בפער שצוינו באתר המנלון
לגבי זמני ההליכה גרמו לפחות לי לחשוב שאיכשהוא, אולי, יהיה בסדר.
לא כל-כך רציתי להפנים שמדובר במסלול אחר לגמרי,
קל הוא בטח לא, גם למי שצעדה בגאון בשביל ישראל,
כי עם כל הכבוד לישראל, הר המנלון מתנשא לגובה של 1981 מ׳
(לעומת מירון הגבוה בהרי ישראל שמתנשא ל 1281 מ׳)
ופה, לאורך כל המסלול - במשך 5 ימים ברצף,
אנחנו יורדות ועולות ויורדות ועולות
(היום לפי האפליקציה של הכושר באייפון הוא ספר לנו 160 קומות,
וביום הראשון 130 והשני 115)
ויש עליות שמתארכות ומתארכות ומקטעים שהשיפוע לא נתפס
לא לעיין לא לשרירי התאומים וגם לא לקצב שהלב רגיל לפעום בו.
אבל רגע לפני שאני ממשיכה לקטר כמה היה לי קשה
ובלי להוריד מכך- אספר שארגנו לנו טיול סופר מפנק :-)
המלונות בהם אנחנו לנות פשוט אגדתיים,
באחד הערבים התפנקנו בסאונה,
מתיחסים אלינו כל כך יפה ובאדיבות,
היום הבעירו לנו את האח(!) המיטות סופר מפנקות, שלא לדבר על הנוף מהחלון:
בנוסף, במסגרת הפינוק קיבלנו הדרכה אישית
בתחילת המסלול ממדריך מקומי שגילה לנו כמה סודות
ובעיקר.. מקפיצים לנו את הציוד
כך שאנחנו סוחבות רק תיק קטן עם מים וארוחת צהרים קלה -
לא שזה משקל שאנחנו רגילות לשאת על הכתפיים
והנה חזרתי לקטר.. אז אני ממשיכה -
היום (ה 4 בהליכה) כמו שאפשר להבין היה מאתגר במיוחד,
צעדנו 18 קמ׳ אף שנרשם במפות 15,
מנימפסיה למגוליאנה- כפר קטן עם טברנה אחת ובית קפה בכיכר מקסימה
(בשלב הזה עוד נהניתי מהדרך :-)
שצופה לנוף המטריף הזה שבאמת חבל על המילים כי לא יצליחו לתאר עד כמה
ומשם המשכנו לכפר ולנטיציקו,
במסגרת ההתחכמות של החיבורים.
למרות שהקפדתי על העצירות לנשום ולתת מעט מנוחה לגוף (גם בעליות)
הגעתי באפיסת כוחות (המזל שלי הוא שטל החברה הטובה אתה אני צועדת,
היא חברה כל כך טובה שמקבלת באהבה ובהבנה את המגבלות שלי ולא מתלוננת :-)
בכל זאת, בעליות שהמשיכו גם בתוך הכפר אל המלון שלנו,
מצאתי עוד טיפה כוח להתלונן על המארגנת שעשתה לנו כמה פשלות -
הראשונה היתה כשהגענו למלון ביום הראשון
וגילינו שהבוקינג שלנו לא מופיע שם והם מלאים-
אבל אני מקדימה את המאוחר וחוזרת לתלונה אחרת
שהצעתי לכתוב לה שקשורה לכך שחלק מהמלונות שבחרה לנו
נמצאים במרחק גדול מתחילת הכפר ואחרי יום כל כך ארוך,
כל מטר מרגיש כמו 100- במיוחד בעליות המוטרפות
שאני באמת לא מבינה איך אנשים חיים פה
והולכים בהן כל בוקר למכולת.. (חוץ מהעליות דווקא נראה שחיים פה טוב מאד )
אז אחרי שמיציתי את הקיטור..
אומר שהמסלול היום אף שהיה קשה היה מרהיב ביופיו,
ובאופן מפתיע שונה מזה שבו צעדנו בימים האחרים.
בכלל אפילו שאנחנו מטיילות באותו האזור,
לכל יום הנופים הייחודיים שלו ואלה ריגשו אותנו היום:
בסופו של יום (ושל כוחותי)
הגענו למלון המפנק שלנו להערב- Valtenitsiko Studio,
שצופה לעמק המרהיב ממנו הגענו,
קיבלה אותנו במאור פנים אפרודיטה והציתה לנו את האח :-)
מרוב עייפות לא היינו רעבות אז אין לי על קצה הלשון מנה יוונית לתאר
ובכל זאת אספר שהמלון בו לנו אתמול ושלשום הינו בבעלות של שף
ומנת הפטריות המוקפצות בברנדי שהזמנו לארוחת הערב שלשום
היתה מנה מעולה, אז אם יוצא לכם להגיע ל Nymfasia Resort- מומלץ.
כבר נהיה מאוחר ומחר, מסתבר לפי המפות שסקרנו הערב -
צפוי לנו עוד יום לא קל, אף שהמדריך תיאר כקליל…
לכן אני נשארת עם חובי ואמשיך ואשלים מחר את החסר,
שווה לחכות כי בעיני היום הראשון היה הכי הכי מכל הימים.
עוקבות מרחוק אחרי הרגשות הסוערים בארץ,
בתקווה שהחטופים ישובו בשלום
ובחיבוק לכל הכואבים שאהוביהם לא ישובו עוד ❤️
גלית
