חפש בבלוג זה

יום שישי, 20 בנובמבר 2026

בדיעבד.. ידעתי.. אבל אז לא העזתי להכיר בכך..

היו שם כל הסימנים..

זה נכון שבהתחלה לא רציתי לראות,

אולי יותר נכון לומר- שלא הייתי מסוגלת לראות,

כי אם הייתי מכירה בהם.. היו לזה השלכות,

שבזמנו... לא יכולתי להתמודד אתן...


כמי שפחד הנטישה משמעותי בחווית חייה,

כשהוא מופעל אצלי באחיזת יתר

(ומושך אותי לפוחדי נטישה שנוטשים ראשונים..),

לא היה מצב שיכולתי להכיר במציאות,

והתעלמתי מהסימנים,

למרות שברובד מסוים ראיתי אותם,

והפרדוקס הוא שהם גרמו לי להתרחק,

אבל לא במודע,

וככה המתח הזה המשיך להתקיים -

על פני השטח כאילו כלום,

ומתחת לפני השטח התקיימה ידיעה ששמרה אותי רחוקה


ואז...

הוא עזב


ובבת אחת כמו טיפה ועוד טיפה שהופכות לגשם -

התחילו להיקשר לי הקשרים במודע-

ושמעתי את עצמי אומרת לי -

אההה... אז בגלל זה ...

ועוד מלא "אהה... בגלל זה"ים שכאלה

וזה הביא אתו מלא כעס,

אולי זעם זו מילה יותר מדויקת,

(בעיקר על עצמי שאפשרתי לזה לקרות,

למרות ש.. "ידעתי")

וחוסר אונים, ופחד וקנאה,

ואשמה.. וואוו מלא אשמה,

כי בהתחלה האוטומט -

בדיוק זה ששמר אותי לא יודעת ולא רואה -

החזיק את האמונה שאם אהיה ממש טובה..

זה לא יקרה,

ולא יעזבו אותי..


אבל עם כל בליל הרגשות הזה,

ככל שהסכמתי להרגיש אותם

(לא שכל כך יכולתי אחרת בעוצמה שהגיעו)

וככל שאיפשרתי להם עיבוד -

היתה גם התחזקות

ואיתה ידיעה

ברורה

של המציאות כפי שהיא

(לפחות של חלקים שהיו גלויים לי)


וסימנתי לי -

שאז.. כשהיה הרמז ההוא ועלתה בת קול בתוכי..

זו היתה האינטואיציה -

ושמעכשיו.. אני מבטיחה להקשיב לה.


ואז,

(תוך שקרו כל מיני דברים במציאות)

אני זוכרת שהייתי קמה בבוקר,

ואומרת  - וואוו אני לא מאמינה, חלמתי ש..

ורואה במו עיני את השקר שניבט מעיניו

ומוסיפה -

לראשונה בחיי -

משפט שלא האמנתי שיש לי היכולת

לא לראות ולא לומר -

"אני לא מאמינה אני רואה שאתה משקר לי"...

בהלם מעצמי, אבל לא יכולה להתעלם ממה שראיתי,

ניכסתי אלי בחזרה עוד שכבה ממנה -

האינטואיציה שלי

ו... וואוו.. הייתי כל כך גאה (ומופתעת)

שאני ממש יכולה לראות שמשקרים לי..


ועדיין,

ההרגל התרבותי להתעלם מהידיעה הפנימית,

להמשיך להשתיק ולבטל אותה 

כפי שראיתי רבות וטובות ממני עושות סביבי

היה חזק

כך שלמרות שראיתי, וידעתי,

עדיין לא עמדתי מאחורי הידיעה הזו

וזו התמסמסה לה שוב..

עד ששוב עזב...


אבל מאז,

אני בשלב נוסף בספירלה,

ככה אני רוצה להאמין,

ואני יודעת שיש לי עוד הרבה עבודה,

כי זה באמת הרגל שמושרש היטב,

וכמה פעמים ראינו ששואלים - "מה קורה הכל בסדר?",

ותוך שאנחנו מרגישים שלא,

התשובה שנשמעה היתה "כן הכל טוב"

וכשזה המודל,

הוא כמו מטשטש את האינטואיציה

וחבל.. כי היא -

הסופר פאוור שלנו -

הא~נשים.


אז..

כהזדמנות להמשיך וליצור בהירות שם,

ולפזר את הטשטוש לכווולנו,

בחרתי את זה כנושא של המפגש הקרוב 

בבוקר של חיבור

וכדי להוסיף עוד קצת ריגוש ופלפל..

הזמנתי את אוסנת סרי וקלפי הטארוט

ויחד נעבור דרך עם האינטואיציה שלנו,

נאכל קצת, ניפגש, ונרווה מהירוק של החצר 

שתעמוד לרשותנו שוב בשישי הקרוב.


בואי,

יהיה כיף


גלית אליאס

חיבור אל הגוף ~ הקשבה לב ~ צמיחה בקשר


ואם בא לך לראות מה עוד אפשרי,

אלה המפגשים הבאים:




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

בדיעבד.. ידעתי.. אבל אז לא העזתי להכיר בכך..

היו שם כל הסימנים.. זה נכון שבהתחלה לא רציתי לראות, אולי יותר נכון לומר- שלא הייתי מסוגלת לראות, כי אם הייתי מכירה בהם.. היו לזה השלכות, שבז...