כמה פעמים מצאת את עצמך חושבת:
כשייגמר כבר כל הבלגן הזה,
כשיירגע המצב,
כשיהיה לי קצת יותר זמן,
כשהוא סוף סוף יבין אותי,
כשהילדים יגדלו...
אז... אוכל לנשום.
אז יהיה לי טוב.
מי לא מוצאת את עצמה לפעמים...
וזה כל כך אנושי.
במיוחד בתקופה שבה המציאות החיצונית
לא ממש מאפשרת לנו להתרווח בתוכה.
אלא ש...
יש כאן מלכודת קטנה.
כי בלי לשים לב,
אנחנו מפקידים את האפשרות שלנו להרגיש טוב
בידיים של משהו שעוד לא קרה.
ובינתיים?
החיים שלנו מתרחשים.
ממש עכשיו.
ולפעמים, בתוך כל מה שחסר,
אנחנו מפספסים את כל מה שכבר יש.
וזה לא אומר להתעלם ממה שקשה,
או לשכנע את עצמנו שהכול נפלא.
ממש לא.
זה רק אומר שאפשר להרחיב את המבט,
כך שלצד מה שכואב,
יהיה מקום גם למה שמזין אותנו.
ויכול להיות שזה רק מעצבן אותך לקרוא את זה,
ואני לגמרי יכולה להבין,
כי אנחנו מתוכנתים להיות במיקוד על מה שחסר,
ועל מי שמחסיר אותו ממני..
אבל.. רגע, תני לי עוד דקה של קריאה..
❤️
ביום שישי האחרון אירחתי בחצר שלי
קבוצה קטנה ואינטימית של נשים
ל"בוקר של חיבור".
אחרי ארוחת בוקר נינוחה,
הזמנתי אותן לעצור לרגע,
להתבונן פנימה,
ולפגוש את מה שהן מבקשות להרגיש.
שקט, חיבור, התרחבות...
קיבלנו את האפשרות לפנות לעצמנו זמן,
להניח לרגע את כל מה שמעסיק אותנו,
ולהיזכר שיש לנו אפשרות לפגוש בתוכנו
גם תחושות שלא תמיד זמינות לנו ביומיום.
וזה הדגיש לי
כמה מעט אנחנו מאפשרים לעצמנו
פשוט להיות בתוך חוויה טובה,
בלי למהר לדבר הבא.
ואיך לפעמים,
דווקא כשאנחנו מתחילים להרגיש בנוח,
כבר הגיע הזמן לסיים...
וגם.. עד כמה חיבור,
לעצמנו ולאחרים,
זקוק לפעמים רק לעוד קצת מרחב.
❤️
אני רוצה להציע לך התנסות קטנה.
בחרי משהו שאת כמהה לו כרגע.
אולי שקט,
אולי אהבה,
אולי תחושה שרואים אותך,
אולי ביטחון.
ועכשיו,
במקום לחשוב על כמה הוא חסר לך,
נסי להיזכר ברגע אחד,
אפילו קטן,
שבו כן הרגשת כך.
רגע שבו הרגשת אהובה.
או שקטה.
או בטוחה.
עצמי לרגע את העיניים,
ותני לעצמך להיזכר.
איפה היית?
מה היה שם?
איך זה הרגיש בגוף?
ואולי אפילו תצליחי לתת לתחושה הזו
עוד קצת מקום בתוכך.
כי לפעמים אנחנו לא צריכים לחכות
שהמציאות תשתנה,
כדי לאפשר לעצמנו רגע של מה שאנחנו כמהים אליו.
ואת יודעת מה?
זה נכון גם בזוגיות.
כשאנחנו כל כך עסוקים
במה שבן הזוג לא נותן,
במה שלא עובד,
במה שהתרחק,
אנחנו עלולים להפסיק לראות
גם את מה שעדיין יש.
ולכן לפעמים,
דווקא היכולת לעצור ולהכיר בטוב שכבר קיים
יכולה להיות פתח קטן להתקרבות מחודשת.
לא במקום לטפל במה שכואב,
אלא לצד זה.
(לפעמים ההוקרה על הטוב ממיסה קצת את הנוקשות
של חליפת ההישרדות ומאפשרת בדיוק למה שאני כמהה לו להתמלא,
רק.. שבמקום לחכות שזה יקרה לי מצידו -
אני הראשונה שמעניקה זאת לעצמי ואולי גם לו,
ומתחילה תנועה לכיוון של התמלאות)
❤️
אם מתחשק לך לפנות לעצמך עוד קצת מקום,
להניח לרגע את הרעש שבחוץ
ולהקשיב למה שמתרחש בפנים...
ביום שישי הבא, ה 27.11,
ניפגש שוב בחצר שלי
ל"בוקר של חיבור" 🌿
והפעם נצא למסע חווייתי בעזרת קלפים,
ונחקור יחד -
איך נוכל להבחין בין הקול של האינטואיציה שלנו
לבין הקול של הפחד?
איך נזהה מתי משהו בתוכנו יודע את הדרך,
ומתי הפחד, שמבקש להגן עלינו,
הוא זה שמכוון את הבחירות שלנו?
דרך התבוננות, חוויה ושיתוף
נפנה מקום להקשבה עמוקה יותר לעצמנו,
ולחיבור, גם פנימה וגם בינינו.
מוזמנת באהבה ❤️
אפשר להירשם בהודעת וואטסאפ ל 052-8892401
