יום שני, 20 בפברואר 2023

אחד העקרונות אם לא 'ה' ליציאה ממשברים

אנחנו חיים בערבוב

זה מתחיל עוד ברחם -

אז, כעובר - אנחנו באמת בתוך גוף של אחרת - אמא שלנו💕

אבל מאז, אנחנו במן מסע מתמשך של קושי להתפכח אל הנפרד שאנחנו.


גם אחרי שאנחנו נולדים, אנחנו באשליית אחדות עם האם,

בערך עד גיל שנה - שנה וחצי.

זוהי דרכנו ההתפתחותית הטבעית כמובן,

בגיל הזה כשאנחנו מתחילים ללכת - 

מתחיל תהליך פסיכולוגי שנקרא ספרציה אינדבידואציה

בו אנחנו באופן לא קוגניטיבי קולטים שאנחנו נפרדים מאמא, ולא אחד אתה

ובמקביל מתוודעים לאינדיבידואל האחר שאנחנו.


לרוב כבר בתחילת ההיפרדות שלנו מתחילים הסדקים,

זה לא כיף להתנתק מחיקה החם של האם - 

וגם לא מהרעיון של האחדות אתה...

במיוחד כשבאותה התקופה אנחנו גם מתחילים לעמוד על שלנו

ומעזים לומר 'לא' , מולו היא בתגובתה מן הסתם לא תמיד מקבלת את האחרות שלנו...

(והנה רמז לבאות - שהקושי עם הנפרדות ממשיך ללוות אותנו לבגרות)

בקיצור, לרוב תהליך ההיפרדות מהאם הוא מקור לתסכול לא קטן,

בין אם אמא היתה מגוננת בעודף, וגם אם היתה מרחיקה.


מעבר לתהליך ההתפתחותי האישי הזה שכל אחד מאתנו עובר כפרט,

אנחנו חלק מתודעה השלכתית, 

או במילים פשוטות יותר - מערבבת ומעורבבת.


כזו שמאד נפוץ לשמוע בה משפטים כמו:

"הוא גורם לי להרגיש..."

"זה הכל בגללו..."

"היא הרסה לי את החיים.." , או "הצילה אותי " :-)

"עד שהוא לא יפסיק או יתחיל ל... אני לא יכולה להמשיך.."

ובוורסיות דומות לאלה...

  

משפטים שמחזיקים את התפיסה המגבילה, לפיה 

אנחנו תלויים, כמו 'סרוגים' זה בזו~ה


וזה לא שנולדתי אתמול,

מי כמוני יודעת כמה זה מרגיש כמו האמת,

כי: "הוא באמת הורס לי את החיים"

ורק "בגללו הילדים אומללים",

ו "איך הוא מעז להשאיר לי את כל נטל הבית??" (גם את המילה נטל הייתי שוקלת שנית אפרופו תפיסה)

 "מה הוא חושב לעצמו כשהוא מדבר אלי ככה??"


תלונות שאני לא מטילה ולו צל של ספק בחומרת החוויה של מי שחווה אותן

אבל מחזיקות את התפיסה השקרית של התלות,

שמשאירה אותנו מתבוצצים בביצת האשמה

מתקוטטים, מתנצחים, מתגוננים, רבים,

ל ב ד. ובלופ מסלים ואינסופי. 

~~~~~


אחד העקרונות שיכולים להציל אותנו -

אעז ואומר מכל מצב משברי -

הוא עיקרון ההפרדה והנפרדות

ועוד לפני שאני מדברת על הפרדה ונפרדות ממי שעשה לי ככה או אחרת,

אני מדברת על הפרדה בין הסיפור החיצוני

לבין מה שהתעורר בתוכי


וזה נכון לגבי כל תסכול,

או כל סיפור שאני מתלוננת לגביו -


במקום להישאר עסוקה במה שקרה,

בפרטים שמבלבלים אותנו ומשאירים אותנו שבויים בסבך,

במקום להמשיך ולתאר כמה הוא } מרושע ומעצבן (או גרוע מכך),


כדאי... 

לעצור לרגע, לקחת נשימה,

לעשות U - turn

ולבדוק עם עצמי - מה אני מרגישה?

מה קורה בתוכי?

איזה סיפור פנימי שלי התעורר

(סביר להניח שהוא מוכר וחוזר על עצמו,

בהתאם לקו המנחה: If it's histerical' it's historical,

או במילים טיפה אחרות - 

כל מה שאמוציונלי, מקורו בתקופת חוסר האונים - הילדות שלנו)


ולהישאר שם.


תשומת הלב פנימה,

בהקשבה מחבקת, אוהבת, סקרנית, להתבונן:


איך הגוף מדבר? - איפה יש תחושות ברורות

רק לתת להן להיות, להקשיב, לשהות,


מהם הרגשות הערים

(אולי עלבון, חוסר אונים, תסכול, (כעס לרוב הוא מכסה של אלה), 

בדידות, עצב, אכזבה, פחד (ש...?) ועוד... כל מה שעולה

ו... 

להישאר שם,

לשהות עם הרגשות מעמדת הצופה חווה

עד שמשהו משתנה


יכול להיות שבשלב הזה כבר ברור לך יותר

שהסיפור הזה מוכר לך מתקופות מוקדמות בחייך,

זו הזדמנות לחווט מחדש את הקשרים במוח,

לדמיין שאת הבוגרת מחבקת את אותה הילדה בסיפור הישן ההוא

ומרגיעה אותה. שומרת עליה, דואגת לה, מטפחת אותה, רואה אותה,

או כל מה שהיא היתה צריכה.


אז את גם יכולה לראות איך את ממשיכה בטעות להנציח במו ידייך את התסכול,

למשל אם לא ראו אותה, איך את נוהגת לא לראות אותך היום

וכאן יש אפשרות לבחור לשנות את ההרגל

ומעתה לראות, להקשיב, להיות בעדינות אתך...


אז... מגיעה רגיעה אמיתית

לא כי הוא } השתנה או עשה או לא עשה משהו.

אלא דווקא בגלל שאת כבר לא תלויה 

באף אחד חיצוני כדי להרגיש את הרווחה הזו!

ובהפוך על הפוך -

מהמקום המלא הזה את יכולה 

לאפשר לעוד תמיכה מן החוץ להגיע ולמלא עוד.


ככל שאנחנו מגיעים מחוסר,

אנחנו מקבלים עוד חוסר מן החוץ, כמו תזכורת לחוסר שבנו,

בתפיסה כמובן, לא באמת..

יחד עם זאת,

ככל שאנחנו נעזרים בחוץ 

כמתזכרים לתפיסות המעכבות שמספרות לנו על חוסר שלנו -

על מנת להתנקות מהן,

נוצרת מלאות פנימית שמאפשרת לנו 

לקבל עוד מלאות דומה מן החוץ

(וזה כמובן תהליכי, חוסר > קצת פחות חוסר > עד כדי התמלאות)

עיקרון ההפרדה מאפשר לנו אם כן

להיעזר בסיפור החיצוני כטריגר בלבד

ולהפנות את תשומת הלב שלנו אל אותו החלק המתוסכל שלנו,

על מנת לחולל ריפוי, להתמיר רגשות, אמונות ותפיסות

ולצאת מכל תסכול יותר בחוסן, רווחה ושמחה,

יותר קרובות לעצמנו ולעוצמתנו

ולאפשר לחוץ להפגיש אותנו עם מלא יותר 

שדומה למקום החדש שמתמלא בנו!

וזה אינסופי לכיוון המלא :-)

כי החיים יכולים להיות משמחים וממלאים!


פה בשבילך,

אם יש בך רצון למלאות הזו,

ובכלל,

לחיי השמחה שבלב 💓


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי


ואפשר גם בפגישות פרונטליות:
  • פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
  • בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
  • יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
  • ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
  • פרטים נוספים בלחיצה כאן  


בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה