יום שני, 24 בפברואר 2020

מה אני עושה כשדברים לא עובדים ואני לא מרוצה?

כשהייתי בת שנה וחצי -
כך אמא שלי מספרת -
דיברתי שוטף,
הייתי עומדת במרכז המעגל מול כל הדודים
(הייתי הנכדה הבכורה והיחידה אז)
ומתמלאת מהתשואות...

אבל אז... (כשהייתי בת שנתיים)
נולד לי אח

תפנית בעלילה
ש"לקחה ממני את פיסת גן העדן"
והעבירה את תשומת הלב באופן טבעי
ממני - אליו.

כפעוטה באופן בלתי נמנע...
הפרשנות הפנימית שלי
לכך שכבר לא מריעים לי
היתה: "אני לא מספיק"

בשנים הללו -
פיתחתי תלות באישור הסביבה -
שליוותה אותי בהמשך חיי:

כשמחד דחפתי את עצמי להצליח ולהצטיין,
להעז,
לומר "כן" לכל דבר
כדי לזכות באישור, בתשואות הנכספים

ומאידך התפתח בי פחד מדחייה שמהול בבושה
שמנע ממני להביא את עצמי במלואי
מאחר ולא תמיד היו מגיעות תשואות,
ולא תמיד חוויתי שביעות רצון מסיבית
ממי שמולי.

הדפוס הזה כמו כל דפוס הישרדותי
הוביל אותי בדיוק אל מה שהכי פחדתי ממנו -

ככל שהייתי תלויה באישור הסביבה,
כשבו זמנית מתקיים בי הפחד מחוסר אישור
היה זה מתכון בטוח לדחייה (!)

באופן אבסורדי -
בדיוק ההיפך ממה שהדפוס מספר לי
(שהוא מוביל אותי אל עבר אישור)
~~~~~

הפחד ההוא מדחייה,
התלות ההיא באישור
הוטבעו בי בארבעת הרבדים:
בגוף (תחושת מחנק בגרון)
ברגש (עלבון, תסכול, עצב, דחייה)
ברובד המנטלי (למשל: אם אצטיין יריעו לי שוב)
וברובד הרוחני - בצורת אמונות שגויות
כגון "אני לא מספיק"

וככל שהחוויה לא נעימה לנו,
כך יצטרפו מנגנוני ההדחקה/ הכחשה/ הצפה
"לעזרתנו"
כשלמעשה יקָבְּעוּ את המצב
ובשיתוף פעולה עם הדפוסים התפוסים
יובילו אותי לשחזור שוב ושוב
של חווית הדחייה
כשבאיזה שהוא שלב
דפוס ההתנהגות הזה
הופך להיות הרגל.

אבל... 
למרות כוחו של הרגל...
יש דרך לייצר הרגל חדש:

בעוד שהדפוסים מופעלים אוטומטית,
כשרוצים לשנות ולצאת מהקיבעון,
העיבוד נעשה בדיעבד (!)

זאת אומרת שכל פעם שחוויתי דחייה,
עם כל הכאב שהביאה...
היא הביאה אתה גם הזדמנות מופלאה לעיבוד ושחרור מהדפוס.
אותו עיבוד שמוציא אותי יותר ויותר מהפלונטר!

או במילים של דר' הנדריקס -
"התסכול הוא בעצם הצמיחה שלי שרוצה להתרחש!"

כלומר אם בשנים הראשונות הייתי מדחיקה
ובורחת מלהיזכר בַּבּוּשָה שהרגשתי
כש"זה לא הצליח"..
כשלמעשה מה שעשיתי בלי לדעת..
היה רק לחזק את הדפוס (!)

היום, אני יודעת
שככל שאני מסכימה לפגוש את הצללים,
לנשום אל התחושות,
לפגוש את הרגשות הקשים,
לתת להם לזרום כדי להתמוסס
כך מתאפשר לדפוס החדש להחליף
ולאישור ממני אלי להיות יותר זמין לי.

כך, יותר ויותר
אני מצליחה לבוא בחיבור אל מהותי,
מהלב,
להסכים להיות מי שאני באמת
(לא המונעת מהתלות/ הפחד)
כך אני מוצאת יותר חוויה של אישור
מבפנים
וגם מבחוץ

מן הסתם...
נכון שפחות ופחות,
נכון שבעוצמות נמוכות יותר
ובכל זאת...
עדיין קורה שאני מרגישה "לא מספיק"...
שסיפור כזה או אחר
מעורר בי את הטעם המר ההוא
עם השיפוט והביקורת
וחווית הדחייה.

ואז, שוב...
אני שוהה בתוך הביצה הזו
של חוסר שביעות הרצון,
השיפוט, האשמה,
ה"היית צריכה יותר ל...."
שומעת את השיחות הפנימיות
שמחזיקות בעיקר שיפוטיות וביקורת
ופוגשת את המקומות הילדיים
שמרגישים בושה,
"לא מספיק", זנוחים אל מול תוכחה

ואז...
אני משנה כיוון,
מביאה רכות ואימהוּת ממני אלי
שמחליפות את השיפוטיות בסליחה,
נותנת לצללים להיות,
לא נלחמת בהם,
לא מדחיקה,
(כי כשאנחנו לא נותנים להם להיות -
הם מגיעים באיזה שהוא אופן לא צפוי ולא בשליטתנו)

נזכרת שאני (עד כמה שלא נעים להודות :-) 
בן אדם
ומכאן בהתפתחות אינסופית,

שְבְּמָהוּתנוּ כבני אדם,
אנחנו יצורים שלומדים מתוך התנסות
= בהגדרה אי הצלחות עד שמצליחים...

שככל שנביא שיפוטיות ונישאר בה -
לא נוכל ללמוד,
כי זו באופן אבסורדי, מקבעת את המצב הלא רצוי...

לעומת זאת ככל שאני מביאה סליחה -
היא ממוססת את הכאב ההוא,
את התלות באישור
עד שנוצר אישור פנימי לעצמי ממני
וככל שזה קיים -
אני יכולה להגיע מתוך שקט
ושוב להביא את מי שאני באמת
יותר ויותר מהלב

הפלא ופלא -
ככל שאני מצליחה להגיע משם
יש יותר חוויה של קבלה ושמחה במי שאני
מבפנים
וגם מבחוץ.

זה נכון שהפחדים למיניהם מאד חזקים
ומקבלים חיזוק מהמקום שרוצה להיות צודק,
שעשוי להשאיר אותנו בפספוס קבוע -
מרוכזים במה לא בסדר אצל האחר,
במקום לחבק, להכיל ולעבור טרנספורמציה בעצמנו...

לכן אני שומרת על עירנות לכוחות השונים,
ומביאה את ההכרה -"לנהל" ולבחור
את הכיוון פנימה, במקום החוצה.

כשמן הסתם נחישות והתמדה
הן מילות המפתח פה
אל מול כוחו של הרגל
הן אלה שנותנות לנו את הכוח לשינוי-

שוב ושוב ושוב
בכל פעם שעולה תסכול -
במקום להאשים -
מזכירה לעצמי שזו הצמיחה שלי שרוצה להתרחש -
מפנה את תשומת הלב פנימה
מעבדת, מרפאה, ממלאת עוד ועוד
את הצורך שלי באישור ממני אלי.

ככל שיש מסה קריטית של ריפוי
הרווחה נוכחת וזמינה יותר
ואני מוצאת את עצמי יותר ויותר בבחירה,
פועלת מתוך שקט ואישור פנימי,
נוכחת, רגועה, מלאה.

לחיי ההזדמנויות :-)
ועוד יותר - לחיי ניצולן לריפוי!

פה בשבילך,
עם כלים מדהימים
לניצול הזדמנויות שכאלה :-)
בין אם בזוג ובין אם כפרט,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן


2 comments: