יום רביעי, 8 במרץ 2017

למה וויתרתי על עצמי מאז שהתחתנתי ? ומה גרם לי להתעורר אל עצמי שוב?

אני, מטבעי, יש לי מן הרגל כזה לדאוג לכווולם –
לתת,
לטפל,
להקדיש,
להיענות לצרכים ולבקשות,
לעשות קודם כל את מה שצריך,
(ורק אחר כך את מה שאני רוצה..
אבל למי כבר נשאר כוח אחרי שכווולם טופלו להתפנות לרצון שלי..
וכשזה לא קורה כל כך הרבה זמן..
מי בכלל זוכר מה אני רוצה... )

לסדר, לנקות, לארגן, להכין, לעבוד, לעבוד, לעבוד..

ככה נראו חיי לפני כמה שנים.

זה לא שלא הייתי הולכת ליוגה וקרמיקה,
זה לא שלא היתה לי משרה בכירה ומרשימה..
אבל גם אלה היו מתוך אותו doing שממנו פעלתי.
שממנו לא ראיתי, לא שמעתי ולא הייתי מחוברת לעצמי.
לא נשמתי,
כאילו הסתפקתי רק בשאריות החמצן..

ומן הסתם זה הִקְצין מאז שהתחתנתי
ועוד יותר ועוד יותר עם כל ילד שנולד.

מצד אחד לא יכולתי לראות שכך , והמשכתי..
מצד שני, היה כל כך הרבה כעס בתוכי על הוויתורים הללו (ברובו לא מודע)
שהייתי חסרת סבלנות,
ועצבנית, והמרמור הזה היה יוצא על כווולם
(כן, אלה שלכאורה התמסרתי לטיפול בהם.. )

וככה עברו להם החיים, כשאני באוטומט
נותנת וכועסת, מטפלת וממורמרת,
אחרונה בתור.

עד ש...
הוא עזב אותי.




טוב, בטח כבר ברור לך – שעוד הרבה לפני שהוא עזב אותי..
אני הייתי זו שעזבתי את עצמי..

לא ידעתי מה אני רוצה באמת,
לא העזתי לתת לעצמי את הזכות לחשוב על זה אפילו,
ממילא היתה שם אמונה שאני לא ראויה
כל כך לא ראויה שאפילו לחשוב על מה שאני רוצה שלא לומר לחלום על זה
לא היה אפשרי עבורי
לא היה לי אוויר לנשימה –
וזו לא סתם פרפרזה - זו באמת התחושה שחשתי-
מן כיווץ תמידי ,
הסתפקות במינימום (לא בהכרח החומרי, יותר הוויתי),
כֶּלֵא,
כמו משהו שמגביל אותי בתוכי ולא נותן לי להתרחב..

אבל אז –
הוא עזב .

ושם קרה משהו מעניין –
מצד אחד זה היה אחד המשברים הגדולים בחיי,
לא הפסקתי לבכות, לא יכולתי לישון, לא אכלתי, לא שתיתי,
כאבתי את כאב הלב פיזית,
את האכזבה, האשמה, הבושה על הכישלון,
הפגיעה הנוראית בי – על כך שהוא ויתר עלי,
שחידדה את האמונה שאולי אני באמת לא מספיק..
הכעס שעלה מתוך כך, (ואם אהיה כנה, אקרא לו בשמו- זעם מתפרץ)
הפחד, וכאב חורבן הבית על כל המשתמע מכך.
אבל לא הייתי רוצה להרחיב על כך הפעם,
אלא דווקא על הצד השני

כי מצד שני קרה משהו אחר –
כשהוא עזב -
אותו הכלא בו אני כלאתי את עצמי – בנוכחותו
פתאום התפרק לי..
ופתאום (במקביל לתחושות הקשות שתיארתי לעיל) -
פתאום היה לי אוויר לנשימה,
פתאום היה לי חופש,
פתאום נזכרתי שאני אוהבת לצייר וחזרתי – הפעם בתשוקה לציור,
פתאום נזכרתי שאני אוהבת מוסיקה -
וזו חזרה להתנגן בווליום ראוי אצלי בסלון,
פתאום , או יותר נכון מיום ליום – חזרתי לחיים.
סרטים, חברות, שִ מְ חָ ה ..

כמו בלון שהוציאו לו את האוויר
(כן, כן – זו אני שהוצאתי לעצמי את האוויר אז, לא אף אחד אחר..)
וכשלא היה שם מישהו, שמולו הייתי 'צריכה' להצטמק –
האוויר התמלא בו בחזרה –

ובמהלך שלושת החודשים בהם היינו בנפרד
(הודות לכלים, תובנות ותהליכים עליהם אפרט בהמשך)
מיום ליום חזרו אלי יותר ויותר חלקים ששכחתי,  
כאלה שוויתרתי עליהם שלא במודע,
כך שבסוף התקופה הזו הייתי  א י ש ה  מ א ו ש ר ת !

לאורך התקופה הזו, גם יכולתי לראות עד כמה אני לא לבד..
עד כמה זוהי נטייה נשית לוותר על עצמנו,
כשהייתי מחוץ לקשר - במפגשים עם חברים ומשפחה,
יכולתי להסכים לראות את הדינמיקה שבינה לבינו,

עד כמה נשים מוותרות על עצמן,
לפעמים על דעתן, לא מעט על רצונן.

היום ברור לי שההרגל הזה שטבוע בנו ומוצפן לנו בתאים
פוגע לא רק בנו הנשים,
אלא גם – בצורה פרדוכסלית לכאורה – במי שלמענו וויתרנו..

אחרי שלושה חודשים -
הוא שאל- מה אני רוצה..
או "מה את הכי רוצה שיקרה ?"

טוב,
מצד אחד היה לי ברור שאני רוצה שיחזור,
(התקדמות – ידעתי מה אני רוצה..!)
הרי לא רציתי מלכתחילה שילך..
(במה שאני 'לא רוצה' הייתי די בקיאה גם אז.. )

ידעתי שיש בינינו חיבור שאני לא רוצה לוותר עליו
שאני אוהבת אותו, ואתו אני רוצה להצליח בחיים, בזוגיות, כמשפחה, ובכלל..


אך מצד שני..
פחדתי עד מאאאאד לאבד את מה שמצאתי בתקופה הזו..
ידעתי עד כמה ההרגל לוותר על עצמי טבוע בי,
ועד כמה הוא עלול למהר ולהשתלט עלי ,
כך ששוב אמצא את עצמי ללא עצמי.. אם בכלל אהיה ערה לכך..

ובכל זאת היה גם צד שלישי ..
שידע שכְּ'סוֹלוֹ' – כסינגל, או איך שתקראי לזה
הרי אין לי בעיה..
אני מוצאת את עצמי ויודעת מי ומה, ויכולה לנסוע, ולטייל ..
אני ג'דעית..
והאתגר הגדול שלי - הוא להצליח להישאר אני בִּשְנָיִים.

וכך היה
החלטנו לחזור,
כשהיה ברור שאנחנו חייבים לקבל סוג של עזרה מבחוץ
שתוציא אותנו מההרגלים שלנו,
שתאפשר לנו ליצור לעצמנו זוגיות תומכת, מכבדת, אוהבת, ערה
וגם היה ברור (לי בכל אופן) – שאני לא מוותרת לעצמי ולא על עצמי
ונעזרת במה ומי שצריך כדי להצליח לשמור על מה ומי שגיליתי בזמן ההוא..

מאז... בדרך הזו אנחנו הולכים יחד,
והיום יש לנו בית שכיף לחיות בו.

מאז... אני מלווה זוגות בדרך שלהם
כדי שגם להם יהיה כיף, מחבק, אוהב, (בחיי שזה אפשרי !)

ומאז אני נותנת לעצמי יותר ויותר מקום
ועוזרת לעוד ועוד נשים לחזור להיות השלמות שהן בתוך הקשר.
לא ללכת לאיבוד באהבה

וכדי שעוד ועוד נשים יוכלו להיות חופששששששיות בתוך הקשר הזוגי שלהן
כתבתי, הכללל בספר קטן (אמיתי- מודפס)
  • ·         את כל התובנות וההסברים ל 'למה זה קורה' לנו,
  • ·         עם דפי עבודה להתבוננות פנימית ו'החלפת דיסקט', התמרת התוכן המוטבע בתאים בכזה שאנחנו בוחרות לעצמנו
  • ·         עם הנחיה כתובה ומוקלטת שנושאת אותך אל החופש בתוך עצמך, ובתוך הקשר הזוגי שלך

זה מן ספר תהליך העצמה לאישה בזוגיות,(או שהיתה בזוגיות)
צבעוני וכיפי שלוקח אותך צעד צעד אל עבר הגדולה שאת.


קצת התעכבתי אתו מעבר למתוכנן
כרגע הוא בעריכה גרפית ואני מתכוונת להדפיס עד לפני פסח -
הוא חג החירות :-) מתנה נפלאה לחג הזה !

שזה אומר שהיום הוא עולה 47 ₪ במקום 69 ₪,  
(בנוסף לדמי משלוח של 15 ₪ = 62 ש"ח כולל משלוח)

והוא יצא אליך מיד כשיצא מהדפוס.

המחיר המוזל מוגבל ל 50 העותקים הראשונים בלבד.

מלאת התרגשות לשתף אותך בתובנות ובכלים
שסייעו לי לחולל את 'ה' שינוי בחיי,

העותק שלך מחכה לך בלחיצה פה

להתראות !

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

אין תגובות:

פרסום תגובה