כולנו מכירים את המריבות הללו שחוזרות על עצמן,
שבכל פעם מרגישות כמו דז'ה וו...
אבל כזה שלא רק 'כאילו' היה ,
אם כי מהסוג שבאמת כבר קרה .. ולא רק פעם אחת..
המצבים הללו בהם אנחנו רבים על אותו הדבר
ואז מצליחים איכשהוא לצאת מהמריבה ולחזור לשגרה,
אבל לא פותרים, או לא מגיעים ללב העניין...
ובאופן לא מפתיע, הוא חוזר וצף ומעורר שוב את אותו הסיפור.
למעשה, לקונפליקט יש כמה שכבות שחשוב להכיר
ולהגיע אליהן על מנת לצאת מהפלונטר -
בלב כל קונפליקט -
בעוד שעל פני השטח ישנה פרשנות ורגשות גלויים
שחוברים יחד לתגובה לָטריגר
למשל - כעס (רגש גלוי) על כך שהוא לא מתחשב ולא אכפת לו ממני (פרשנות),
כשחזר מאוחר מהעבודה ואיחרנו להדלקת נרות (טריגר)
שחברו לתגובה ביקורתית באמירות "שבכלל לא אכפת לו
ותמיד הוא נותן עדיפות לזרים על פני המשפחה"
הרי שמתח לפני השטח מסתתרים להם
צורך עמוק (נראות, תשומת לב..) ורגש פגיע (עלבון)
וזה... כפול 2 -
כי מיד מתחיל (או ממשיך) הצד השני -
שמול התגובה שלה -
יתעורר אצלו רגש גלוי של תסכול ויאוש
עם פרשנות ש"לא משנה מה יעשה- זה אף פעם לא יהיה לה טוב..."
והוא יפנה גב בשתיקה רועמת - כתגובה
כשבעצם בעצם...
הצורך עמוק שלו הוא שיאהבו אותו וישמחו בו,
שיראו את מה שיש, (נראות גם כן)
והרגש הפגיע - עלבון ואולי חוסר אונים.
~ ~ ~
לא פעם בני זוג מנסים לפתור את המריבה
ברובד שעל פני השטח -
"למה את מדברת ככה?"
"למה אתה חייב לאחר?"
כשהם מתבלים בתלונות ודרישות, בביקורת ומילים מקטינות וחריפות -
מה שרק מוסיף שמן למדורה..
אבל..
ככל שמצליחים לחשוף את הצורך שנמצא שם
מתחת לפני השטח
ואפילו - להיות באמפטיה לרגש הפגיע -
באחת - המתח שמחזיק את הלופ הזה טעון - מתמוסס
והפלונטר נפרם.
ככל שנהיה ערים לצורך העמוק שמנהל את האירוע-
כל אחד מצידו (אף שלא פעם הצורך זהה)
כך אנחנו בכיוון של יציאה מהפלונטר.
אחד המכשולים בדרך החוצה מהפלונטר
הוא חבורת האשמה ~ צדקנות
ככל שאנחנו מזוהים אתם אנחנו במורד חלקלק למעבי הפלונטר
לכן..
הכינותי לכם לכבוד החנוכה מפת התבוננות אישית קצרה
לכל אחד מכם, שאחרי כמה דקות אתה תוכלו לחזור ולשתף זה את זו.
קחו לכם כמה דקות ושבו עם מה שעולה:
- מה שקרה לי בסיטואציה זה...
(כמה שאפשר לא להיסחף להאשמות ולחימום עצמי על האחר),
- הרגשות שהרגשתי היו... (גלויים וחבויים)
- המחשבות שחשבתי היו... (שה/ חלקן בעצם פרשנויות)
- האם הן האמת לאמיתה? (למשל האם באמת לא אכפת לו??)
- האופן בו אני מגיב~ה כשקורות סיטואציות כאלה.... (ההתבוננות מהצד מאפשרת להתפכחות ולו קלה)
- מה שבעצם בעצם הייתי צריך ולא קיבלתי בסיטואציה הזו...
ולמתקדמים... אפשר להוסיף:
- איך שזה דומה לבית שבו גדלתי...
או "אני מכיר את החוסר הזה כבר מילדותי כאשר..."
ואז -
למצוא את הדרך למלא את הצורך מהאם~אב הפנימיים שבי אל החלקים הילדיים החסרים,
אפשר לדמיין חיבוק של אותו הילד, או מבט אוהב,
לתת לחלק מן הרגשות להתנקות
לרוב בשלב הזה גם מצליחים טיפה לשחרר את האחר מלמלא את הצורך,
כי האמת היא שלא תפקידו למלא לי את הצרכים,
כיוון שמערכת יחסים זוגית אינה מערכת למילוי צרכים
ושגם אם יצליח - (ולרוב אמשך למי שלא...)
זה יהיה כמו בור ללא תחתית ולא אוכל באמת להתמלא מכך
(אלא אם אני קודם ממלאה עבורי ואז נוצרת תחתית שמאפשרת לי לקבל גם ממנו כשיוכל.)
ואז, כשמרגישים שמשהו נקי יותר -
אפשר להזמין את האחר לדייט, לשיח מקרב,
ולשתף את התובנות ממקום נקי יותר ומכבד.
אז גם יש סיכוי (מומלץ לנסות) שמי שמקשיב בתורו
יתן תוקף ואמפטיה -
כלומר יוסיף שכשהוא עובר לרגע לעולמו של המשתף,
הוא יכול להבין מה עובר עליו
ולתאר לעצמו שהוא מרגיש... וצריך...
נכתב בהשראת הרצאה קצרה על EFT מאת יגאל צמח
~ ~ ~
טיפ נוסף שיכול להוציא אותנו מפלונטרים -
הוא לעבור במודע מעמדת ההאשמה לעמדת הסקרנות,
שמנסה להבין - למה בעצם כל כך קשה לי כשאתה..
שווה לנסות!
ובינתיים -
המשך חנוכה שמח ומלא אור
פה בשבילך,
גלית אליאס.
💓💓💓💓💓
כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -
סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה
שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם
ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝
(אפשרי גם כמפגש חברות!)
לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
.jpg)

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה