איך למוסס אמונות מגבילות? (הגשמה שלב 2)

 או: איך לחולל את המציאות הרצויה?

(בנוסף להגדרת החזון מהפוסט הקודם)

בדרך כלל מול רצון שטרם מומש ישנו פחד

ו~או אמונה מגבילה או פלונטר אמוציונלי

שמתנגשים עם הרצון.


כשאני כותבת רצון, אני מתכוונת להחל מרצון קרוב ונקודתי -

כמו איך להרגיש עכשיו טוב יותר -

אם משהו מציק לך - מה הדרך לשחרר?,

ועד רחוק יותר -

איך להגשים רצונות, משאלות וחלומות?


אתחיל בהסתייגות מהדברים עוד לפני שאני כותבת אותם:

כמו מזכירה לי ולנו שהמילים צרות מלתאר את המורכבות

ובטח שברשומה קצרה שכזו,

אז סליחה מראש על אי דיוקים או אפשרויות נוספות שלא נכתבות להן

ותודה מראש להשראה שתכוון אותי לדייק עד כמה שניתן:


ראשית כמסגרת,

לפחות כך אני רואה את הדברים -

נזכור שישנה התמונה הגדולה ובה מרכיבים נוספים

מעבר לאלה שאנחנו רואים,

כך שאנחנו פועלים בתוך המרחב שלנו -

ובו מתקדמים כמיטב יכולתנו (ותיכף אפרט על כך)

תוך שאנחנו מזכירים לעצמנו שמעבר למרחב שלנו,

ישנם כוחות תבוניים שרואים תמונה רחבה יותר

ויכולים לסייע לנו להתקדם להגשמה כשאנחנו בדרך הנכונה,

או לסמן לנו לדייק - למשל על ידי כך שהם סוגרים בפנינו דלתות.


כשדלתות נסגרות לי -

כבר למדתי - זה אף פעם לא נגדי. זה תמיד בעדי,

בין אם כהזדמנות לעוד ריפוי לחווית ה - נטישה~דחייה  -

אם עולה בי כזו (או אחרת) כשדלת נטרקת לי בפרצוף,

בין אם כסימן לשנות את המניע ממנו אני נעה,

(כמו זה שנדחף בחירומיות להציל אל מול חוסר אונים וייאוש,

שכבר ממש לא משרת אותי ואגב גם לא את מי שאני לכאורה 'מצילה')

בין אם כדי ללמוד משהו נוסף, או לרפא חלק שצמא לריפוי

ובין אם... כדי לסמן לי לשנות כיוון.


מה שיפה ומשמח הוא -

שכך או כך, הדרך המובטחת יחסית קלה להגדרה :-)

כשכיוון ההסתכלות הנכון יהיה תמיד פנימה, 

בחיבור אל הרגש שמעבר לאמוציות שמסתירות ושהייה בו.

שככל שנשהה עם מה שיש (בתחילה אמוציות כמו חוסר אונים, כעס, תסכול, עלבון וכו'..), 

יתאפשר עיבוד שלהן שיפזר את הערפל להתבהרות.

(לפעמים זה כבר הדיוק, שמאפשר להמשך שינוי להתרחש עבורנו)


אמנם כאמור קל יחסית להגדיר, אלא שיש פה קאץ' קטן,

המילים הללו קונקרטיות ועשויות להגיע לשכל בלבד,

בעוד שהשינוי מתרחש רק שאנחנו מעזים להרגיש

מעמדת הצופה החווה.


אז, נוכל לפגוש ברגע ההווה - בו מתקיימות אינספור האפשרויות -

את הרגש, לא האמוציה, אלא הרגש הראשוני שמעבר,

כשאנחנו בחיבור אל הלב.


בעוד שהשכל עסוק במה שעבר ובמה שעתיד להיות,

הלב נוכח בהווה.


במציאות, בזמן הווה כאמור

ישנן אינסוף אפשרויות. זהו שדה האפשרויות הבלתי מוגבלות,

בעוד שאנחנו - ככל שנהיה מוצפים באמוציות,

ככל שנהיה בניתוק רגשי ונתנהל מהראש,

ככל שאנו מופעלים מהדחפים והאוטומטים -

כמו קשורה לנו מטפחת שמסתירה לנו את העיניים

ומובילה אותנו בעיוורון:


כשחלקנו ימשיך לדהור - לרוב לא בכיוון הנכון,

(מי מאיתנו שה fight  הוא האוטומט שלו)

וחלקנו האחר יתייאש וירים ידיים כשיתקל במכשול הראשון שמופיע

(מי מאתנו שמנוהל יותר מ flight או ה freeze)


כך או כך נעצרנו -

לוחמי ה fight עם תסכול מבעבע בתוכם ובתנועה או לא

ולוחמי ה freeze בחָרַאקֶה קולני יותר שְבּוֹלֵם.


וזה לא משנה אם זה כשהוא } שוב עשה או לא עשה מה שרציתי,

או שמשהו אחר לא מתקדם בקצב שאני רוצה,

או כל תסכול אחר,

כך או כך -

במקום האוטומט שלך שם -

זה הזמן לעצור ולשנות כיוון:

לקחת כמה נשימות אל הלב,

לשים לב לפיתוי להאשים,

זה שמשאיר אותנו צודקים~ות,

עד כמה שניתן - לא להתפתות לו,

גם לא להילחם בו,

רק להתבונן.

לאפשר להכרה לקחת פיקוד ולנהל אותי ואת מה שמתחולל בי -

ותוך כדי נשימה להיות בערנות לחלקים הנאבקים בתוכנו.


אגב, אם מלכתחילה הכמיהה הגיעה מהלב,

יש לו - ללב - את התבונה לכוון אותנו למימוש,

יש לו כוחות מיגנוט ומימוש בילט אין.

אלא שאנחנו מוזנים מכל כך הרבה תבניות תרבותיות ומוסכמות,

שהרחיקו אותנו מהלב ומהידיעה הפנימית הנקייה הזו


לכן, התסכול למעשה עושה לנו טובה :-),

הוא רק מזכיר לנו לנקות עוד שכבה,

להיווכח בעוד תפיסה שמגבילה אותנו

להתקרב לעצמנו ולדייק.


כשאנחנו מעזים לשהות עם התסכול, (כשם כללי לאמוציה שמציפה)

עולם שלם נגלה לפנינו, כמו מתקלפים הצעיפים שהסתירו לו את הדרך -


אם התסכול הוא על העייפות שמלווה אותה לאחרונה,

היא עשויה לגלות שזה חלק ממנגנון הגנה שבנתה

שמגן עליה מפני רגשות קשים, או יותר נכון תוצאה שלו,

מנגנון ש'מעיף' ממנה את הקושי, ומשאיר אותה 'מוגנת' בניתוק

מרגשות קשים שעבור הילדה שהיתה היוו איום וסכנה.

טשטוש וניתוק שהצטברו לעייפות וחוסר חיוניות.

אבל כשההכרה מגיעה והיא נוכחת במנגנון - כבוגרת שהיא היום,

היא יכולה אט אט להיות המרחב המכיל עבור החלקים הילדיים שבה,

בתוכו להעז להרגיש ולאפשר לעומסים הרגשיים שהצטברו להתנקות, 

עד שנוצר חיבור אל הלב שמאפשר לה לחיות בלב פתוח את מה שקורה עכשיו.

היא כבר לא הילדה שסערת הרגשות היתה מטלטלת ומסכנת עבורה,

אלא בוגרת שמכילה את רגשותיה

ומכאן חייה את המחיים במלואם, 

מה שמאפשר לחיונית למוסס את העייפות.


או:

אם התסכול מתחיל בקנאה שהיא מרגישה,

ככל שהיא מרשה לעצמה להרגיש את הקנאה,

לא להזדהות אתה, אבל לשהות בה 

תוך שהיא מחבקת את החלק הילדי שמרגיש אותה,

היא עשויה לפגוש את החלק בתוכה שמרגיש לא מספיק,

לאמץ אותו לליבה, מה שאט אט מאפשר לאמון להיווצר

ולידיעה הפנימית שהיא ראויה מעצם היותה - להתפזר בגוף.

ידיעה שמחליפה את הקנאה במלאות ושמחה ולו על עצם הרגע הזה.


אני נוכחת יום יום באינספור סיפורי מפגש ~ התמרה שכאלה

וזה בכל פעם מרגש אותי מחדש

ובכל פעם אני רואה עד כמה הפיתוי להאמין לסיפורי ההשלכה גדול :

"זה הכל בגללו.."

"אין סיכוי ממילא שום דבר לא ישתנה.."

"אבל את לא מבינה זה אובייקטיבית נכון.."

"אבל אצלי זה אחרת.. אני אמת במצב לא פתיר.."

ובמיוחד:

"אצלי הכל בסדר, זה הוא שצריך לעשות עבודה..."

ועוד ועוד אמירות של תפיסות מגבילות

שכשאנחנו מאמינים להן - ובעצם נשארים עם המבט פונה החוצה -

תלוי באישור / שינוי מהחוץ - 

אנחנו מתרחקים מהמזור...


לפחות מניסיוני בכל פעם שלמרות הסיפור המאד משכנע ובלי להתווכח עם אמינותו,

שינינו כיוון - והפננו את תשומת הלב פנימה -

היה מפגש מרגש, היתה התמרה מפכחת

וצעדנו צעד נוסף לכיוון הרווחה והמימוש.


ככל שאנחנו בהתמדה חוזרים שוב ושוב להתרת הפלונטרים של האני השקרי,

מתנקים השקרים והמגבלות שהחזקנו על עצמנו,

מתנקים החסמים בינינו לבין הרווחה בחיים בכלל

ובינינו לבין הגשמת רצונות ומשאלות בפרט.

ואנחנו מתפקחים אל האני המהותי שאנחנו.


וכמו כדי לחזק את אינספור האפשרויות הקיימות כרגע -

ממש תוך כדי שאני כותבת - 

התחלפו כאילו בבת אחת השמיים מאביביים שטופי שמש,

(בחיי עמדתי ונהניתי מחמימותה המלטפת לפני כמה דקות)

למכוסים באפור כבד, בעננים מרעימים ושופעי גשם.. :-) 

ואלה מלפני יומיים, ללא עריכה

אז...

אם נכון לך לעשות צעד שכזה אל עבר עצמך,

אני במרחק קליק אחד (פה) בשבילך, (מגיע ישירות למייל שלי)


וגם אם בא לך רק לכתוב מה זה מעלה בך -

פה בשבילך 💝


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:
  • פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
  • בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

  • אינטנסיב זוגי:

  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
  • יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
  • ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
  • פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים


💓💓

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אם נפרדתם ויש לכם הרהורי חרטה - זה בשבילכם כמתנה הכי טובה שתוכלו לתת לעצמכם לשנה החדשה:

איך לעזאזל מחזירים את התשוקה לזוגיות? ע"פ דר' אריאל כהן ארקין

"נמאס לי אני לא יכולה לשאת את זה יותר..."