כשאת אומרת ".. צטערת" למה את מתכוונת ?? או - איך לבקש סליחה ? חשבון נפש לקראת יום הכיפורים

יום הכיפורים קרב ובא ומחשבות חשבון נפש מתחילות לטייל לנו בראש,

איפה טעיתי, הגזמתי, הייתי נוקשה מידי,

איפה לא שמתי גבול כראוי,

איפה לא ראיתי את הצרכים שלו ,

איפה אני בוחרת להתעלם ונמנעת מלהיפגש אתו..

ביחד אתן עולים שיפוט וביקורת, עולה אולי אשמה וחרטה,

ועולה הצורך לבקש סליחה.

אז רגע לפני שאת רצה להתנקות בבקשת סליחה ומחילה..

אני רוצה להתייחס ל "פרה הקדושה" הזו – שמתחילה במילים "אני מתנצלת על.."

ולהביא נקודת מבט שונה.

לא, היא לא מבטלת את הכמיהה שלנו להתפתח ולצמוח אל אני טוב יותר,

ובטח שלא את קדושתו של החג והמעמד,

ובכל זאת נקודת מבט אחרת שמייצרת את השינוי המיוחל .

כאשר אני מתנצלת על משהו – מתקיימת בבסיס ההתנצלות הזו ההנחה שטעיתי,

אם טעיתי – משמעו שיש מישהו אחר שצדק

(גם אם לא היה כך בסיטואציה עצמה, אלא רק מעצם הבאת הדברים כהתנצלות)

כלומר – כשאנחנו מתנצלים אנחנו למעשה מכניסים את עצמנו למישור של הצדק.

במישור הזה יש מונחים כמו אשמה, שיפוט, ונו נו נו..

במישור הזה מי שמבקש את הסליחה מרגיש לא בסדר,

ומי שממנו מבקשים עשוי להרגיש הקלה מסוימת,

במישור הזה יש צודק מול אשם.

אלא ש.. לרוב זה לא המצב

ויותר מזה, אנחנו לא רוצים להיכנס למישור הזה של הצדק,

לא כל שכן להכניס את עצמנו לשם ,

ולא מתוך מקום של התנערות מאחריות, 

להיפך

דווקא כדי שנוכל לקחת אחריות וליצור את השינוי ביחד

בכל סיטואציה, ואני שוב כותבת - בכל סיטואציה,

לכל אחד מהצדדים יש 50% האחריות שלו.

אני מתייחסת לסיטואציות בקשר הזוגי כאשר אף אחד מאתנו איננו חסר אונים

גם אם לעיתים זה מה שהוא מרגיש,

כל עוד שנינו בוגרים בתוך מערכת יחסים – זה המצב

בכל סיטואציה לכל אחד מאתנו ה 50% שלו מתוך ה 100% אחריות על המתרחש.

גם אם זה במודע וגם אם לא,

גם אם זה ברמת ההתנהגות וגם אם לא.

אם נשווה את זה למשחק טניס –

כל עוד אחד זורק את הכדור והשני מחזיר לו – לכל אחד מהם 50% מהאחריות

זה יכול להיות שאחד מאשים והשני ממשיך להרגיש אשם

זה יכול להיות שאחד צועק והשני עונה לו בצעקות, או בשתיקה רועמת (היינו הך)

זה יכול להיות שאחד מתעלם והשני מתעלם בחזרה או מתלונן על כך ונעלב/ כועס

כל עוד הם מתמסרים בכדור – האחריות לסיטואציה מתחלקת שווה בשווה,

לא משנה מי התחיל..

כי שוב זה לוקח אותנו למישור של הצדק בו אולי יוכרע מי צודק ומי אשם

אבל לא נרוויח מכך מחילה אמיתית

אז מה כן ?

אם למשל את יודעת שחשוב לו לנוח כשהוא חוזר הביתה,

אבל את כל כך עמוסה כל היום, שכשהוא חוזר את לא מצליחה אלא לזרוק עליו את הילדים

ולהתלונן על כמה היה לך קשה כל היום כדי שלא יעז להתנגד..

(כן.. אני מודעת לבחירה השוביניסטית דווקא בסיטואציה זו,

 פשוט היא חוזרת לא מעט. מן הסתם זה יכול להיות כל דבר אחר)

וככה לקראת יום כיפור את יכולה להיווכח בכך,

וגם אם את עוד קצת שבוייה במקום של הצדק שמצדיק אותך כי את מאד עמוסה,

בכל זאת ברגעים של כנות את יכולה לראות שגם הוא עייף אחרי יום עבודה

ומסכימה בינך לבינך שהלוואי שהייתם מוצאים דרך בה תוכלו לכבד  את הצרכים של שניכם

(וישנה !)

ונניח שבימים אלה של סליחות זה אחד הדברים עליהם היית רוצה לבקש סליחה.

את יכולה למשל –

ברגע של שקט, אחרי שהכל נרגע,

ממקום רך ופתוח שמסכים לתת לא בתנאי

(כלומר את מוכנה לאופציה שהוא ינסה להישאב למקום הצודק ואת נושמת אל מה שעולה)

לומר לו משהו כמו :

".. אתה יודע, אני מודעת לצורך שלך לקבל שקט כשאתה מגיע מהעבודה,

ואני רואה שגם היום היה קשה לי לאפשר לך את המנוחה הזו,

ואני יכולה לראות כמה קשה אתה עובד וכמה אתה זקוק לשקט הזה,

אני אעשה כל שביכולתי להתחשב בצורך שלך בשקט בפעם הבאה..."

אין הכוונה למילים ריקות שמשאירות הבטחה ללא כוונה לקיימה

להיפך –

כשהדברים מגיעים כך, הסיכוי שיתקלו בהתנגדות קטן יותר,

ואם התנגדות מעצימה כל אחד מהצדדים וגורמת לו להתחפר בעמדתו,

הרי שכשנטרלנו אותה נפתחות המון אפשרויות בפנייך – איך להיענות לצורך שלו

שלא על חשבונך,

כי בינינו – כשאת מתעלמת מהצורך שלו ו'זורקת עליו את הילדים'

הכעס והתסכול שזה מייצר לא ממש נותן לך מנוח .. וגם לו,

וכאילו הלכתם עוד צעד אחורה זה מזו במרחב הזוגי שלכם.

מהמקום הפתוח הזה שמסכים לראות את עצמו וגם את האחר

יכולה להתקבל סליחה אמיתית.

ואז אנחנו כבר במישור של האהבה, החמלה, האחדות,

כי שנינו צודקים לכל אחד מאתנו נקודת מבט ראויה בדיוק כמו של האחר

וכן, הן יכולות להתקיים ביחד ולא אחד על חשבון האחר !

אפשר ללמוד איך לחיות כך כדרך חיים

איך להחזיר את החיוך אליכם לפנים,

וזה קורה הרבה יותר בקלות ממה שאת מתארת לעצמך

לפרטים נוספים על תהליך זוגי פרטי שייקח אתכם לשם יש ללחוץ פה

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.