יום ראשון, 23 בינואר 2022

"אם לא אכעס עליה, איך היא תעשה שיעורי בית??"

במיוחד בימי זום שכאלה...  


זוהי אחת הפרדיגמות שרובנו חיים בצילן,

פרדיגמה שמספרת לנו - שכדי שמישהו יבין מה שאני צריכה ממנו -

במיוחד אם זה משהו שהוא לא רוצה לעשות -

נדרשת כוחנות, אגרסיה, תוקפנות,

או - לפעמים זה מגיע בצורה של מניפולציה רגשית

מה שנקרא "רִגְשִי",

כזה שמפעיל את האשמה 

וזו מפעילה את האחר לעשות את מה שאנחנו צריכים:

"יפה מצדך שנזכרת לבקר אותי"

זו אחת הדוגמאות לכך..


ואכן, נראה שכל עוד אנחנו במישור ההישרדותי -

במלחמה כמו במלחמה -

אין בידינו אפשרויות מלבד להילחם (באופן סמוי או גלוי) או להיכנע...


השאלה היא...

אם אני לרגע מתרחקת מהסיטואציה -

האם באמת אותה ילדה מתוקה בת 6

שלא רוצה לעשות שיעורי בית

מהווה איום שאני צריכה להילחם בו?

~~~~~

סביר להניח שהלחץ מהקורונה והעומס מהבידודים, 

והזומים 

והבדיקות 

וההידבקויות

על אחת כמה וכמה כשיש כמה ילדים,

שמול כל אחד מהם פתוחה 'חזית' אחרת

ועל אלה נוסף לחץ מהעבודה, מכסף, מבן הזוג, מהחדשות או you name it..

מה שמכפיל ומשלש ומציף את התסכול

שצף ועולה כש: היא לא רוצה לעשות שיעורים

והנה... אנחנו מגיעים למקור - שהוא אותו התסכול 

שיכול להיות למשל בדמות : 

"היא לא סופרת אותי"

"אני לא נחשבת בעיניה

וכמוהם...


סביר להניח שכעס יהיה הטקטיקה שתישלף אוטומטית ולא במודע,

כאשר מצדיקות אותו מיני אג'נדות כמו זו בכותרת...


אבל...

כשאנחנו מצליחים לרגע לעצור

לנשוםםםםם

ולבדוק מה למעשה הזדעק בתוכנו?

או

מהם הקולות האמוציונליים שבתוכנו?


וכשאנחנו זוכרים שתמיד - אמוציונלי = ילדי

או במילים אחרות -

If it's histerical.... it's historical


נוכל למצוא את המקום הילדי,

שהתסכול הזה מוכר לנו כבר ממנו,

למשל אותה ילדה שהיום היא אמא,

נניח שהיתה הילדה הקטנה בבית ולא ספרו אותה

(בכל אופן זו היתה החוויה הסובייקטיבית שלה)

ונניח שזה קרה שוב ושוב ובכל פעם היא נעלבה והסתגרה...

ואולי אפילו...

כשהיא לא רצתה להכין ש"ב כעסו עליה והיא למדה לְרָצוֹת...


היא יכולה להיזכר באותה הילדה שהיתה בעצמה, 

לראות אותה בעיניים טובות,

תוך שהיא מחבקת אותה בכאב שלה 

ובכך למעשה "סופרת" אותה ורכה אליה...


זה עשוי אולי להישמע שטחי... -

אבל כשאנחנו מצליחים לא רק להבין את זה,

אלא ממש להיות שם ברגש אתה,

משהו משתנה... -

מתאפשר שקט, נוצרת מלאות, יש בטחון וכו'...


המצב החדש המלא הזה -

בפעם הבאה שהילדה בת ה 6 לא תרצה להכין שיעורי בית -

יאפשר לאם תרגום מציאות שונה מהפרשנות הישנה ש"היא לא סופרת אותי" >>

מה שימנע מאמוציות לעלות >>

ויאפשר לאם שהיא לילדתה - לבדוק עם הילדה בת ה 6

מה היא צריכה?

אולי קשה לה משהו?

אולי סתם היא רוצה ביחד?

מה יעזור לה ליהנות מלעשות שיעורי בית?

(במקום לשכפל את המסר שמלמד לעשות כי חייבים ואם לא נעשה יכעסו עלינו.)

~~~~~~~


בכלל..

כשאנחנו בהתנגשות אמוציונלית עם בן הזוג/ אחד הילדים/ מישהו אחר...

ונכנסנו לאין מוצא -

שיכולה להתבטא כ: מריבה, כעס, התרחקות וכו'.

דרך בטוחה לצאת משם -


במקום לחכות שהאחר ישנה את התנהגותו

במקום להצדיק את עצמנו ולחזק את עמדתנו 

(גם אם אנחנו בטוחים שאנחנו צודקים)

במקום להאשים, להתלהם, להילחם או להיכנע


גם אם זה קורה בדיעבד -

מאחר ואלה אטומטיים...

אז אחרי שקרה מה שקרה 

וההכרה והמודעות מגיעות לעזרתנו -

אז -

נוכל לעשות u-turn 

להפנות את תשומת הלב פנימה לנשימה ולגוף,

להבחין מהם הרגשות שאנחנו מרגישים

(תזכורת - מתחת לכעס שלוקח אותנו לצדקנות -

יש שילוב של רגשות פגיעים כמו חוסר אונים/ עלבון/ אשמה/ פחד...)


להסכים ממש להרגיש אותם,

לתת להם להיות,

תקראו לזה "לחבק את הכאב"

כן...

למרות שזה בניגוד להרגל,

למרות שזה עשוי להיות מאד מציף,

למרות שזה עשוי להיות ממש מפחיד


מה שיכול לעזור פה זה להתחיל לומר את המשפטים

לילד~ה שבתוכנו:

"אני אוהבת אותך"

"אני לעולם לא אעזוב אותך"

"את תמיד אתי"

"אני שומרת עליך"

וכו'


כך שנוצרת הפרדה בין אותו כאב ילדי שהתעורר

לבין הבוגר~ת שנמצאת פה, מחבקת אותו

ומאפשרת לתיקון החוויה ההיא להתרחש.


כמה נשימות יחד...


אפשר לשאול את החלק הילדי -

מה הוא רוצה ממך

ולבדוק אם יש לך אפשרות להבטיח לו זאת

לרוב זה יהיה חיבוק, הגנה, התייחסות, כבוד, מקום וכו'...

ולנשום...


ונשים לב ... ❤❤

בשלב הזה לרוב התחושות בגוף כבר מתחלפות

(כשאני מלווה את התהליך אני נעזרת בנוסף 

בכלים אנרגטיים שמעצימים את הריפוי)


ומתוך השקט הזה שמתאפשר -

אפשר לחזור לסיטואציה ולנהל אותה באופן ענייני

(על פני אמוציונלי בו אני לא רואה אותי לא כל שכן את האחר)

בדיוק כמו האמטיסט המדהימה הזו -
בעולם האסוציאטיבי שלי -
לכולנו יש בהירות וצלילות בתוכנו
רק שהן מוסתרות מאחורי עומס אמוציונלי
שהתרבות ההשלכתית בה אנחנו חיים
לימדה אותנו לנסות להתעלם ולברוח ממנו (להדחיק/ להיות בהצפה)

הדרך אל הבהירות הזו,
שתאפשר רווחה, ביטחון, שקט פנימי ואהבה לעצמנו -
ומכאן גם ליקירנו
היא דווקא דרך העומס האמוציונלי -
נשימה ושהייה עם התכנים האמוציונליים -
מה שיאפשר להם להתפוגג ולהתפזר
לטרנספורמציה להתחולל
ולנו... 
לבחור את התגובה הנכונה לנו
שמאפשרת רווחה, שקט ומרחב בטוח לאהבה
על פני התנהלות שמבוססת על אוטומטיים הישרדותיים..

~~~~

לחיי הריפוי שמאפשר לנו

להשתחרר מהתפיסות המגבילות

ולהביא את עצמנו ברכות אלינו וליקירינו

אמן ❤




גלית אליאס, 

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך!



פה בשבילך במגוון דרכים:
  • איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? תהליך מוקלט בוידאו עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה. פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoomבלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם










יום ראשון, 16 בינואר 2022

הצפות הגשם ~ הצפות רגשיות --- סיפור ומוסר השכל אישי מהבוקר

 גשם זלעפות... -

אוטומטית מדליק אצלי (במקביל לשמחה על הבְּרָכָה לאדמה..)

גם נורית אזהרה שמריצה אותי לבדוק מה קורה לי במרפסת..


יש לי מרפסת שירות שצמודה לחדר השינה,

שפתח המרזב שלה צר מידי,

בכל אופן צר מלהכיל את קצוות הענפים של הגפן שצומחת מעל -

ובדרך כלל בגשם הראשון -

אם לא הקדמתי וניקיתי - ולפעמים גם אם כן -

הפתח של המרזב נסתם והמרפסת מוצפת מים


מילא המרפסת :-), אלא שזו היא התקרה של המטבח

ואם המים עומדים שם ...

בשלב מסוים הם מגיעים בטפטופים גם למטבח..


בתרגולת הקבועה גם הבוקר -

התעוררתי לצלילי הגשם היורד, ה'נורית' הזעיקה

ונחרדתי לגלות שלמרות שפתחתי את המרזב אתמול - הכל מוצף ובגדול...

התחמשתי במגפי הגשם שלי

שכשקניתי אותם לא העליתי בדעתי כמה שימושיות יהיו לי,

התעטפתי במעיל הגשם הוורוד,

פתחתי את החלון והתריס,

(אין אפשרות מהדלת פן המים יציפו לי את כל החדר,

ומזל שהחלון בגובה הירכיים שלי ואני יכולה לעבור דרכו למרפסת)

יצאתי אל הגשם השוצף

וחילצתי תוך חירוף נפשי את שאריות הגזם מהמרזב

כדי שהמים יוכלו לזרום מטה וישחררו אותי מהמצור

(כן, הפעם גם ננעלתי מחוץ לתריס

שסגרתי טיפ טיפה יותר מידי...

ולמזלי היה מי ששמע אותי די מהר וניצלתי מהקור!

לא מספיק אני מוקירה תודה על זה שבכלל יש לי בית

אז היתה הזדמנות מוחשית וחיה לכך הבוקר :-)


אבל למה אני מספרת לך את זה בכל כך הרבה פרטים?


האמת, גם כי זה כל כך הצחיק אותי שרציתי לשתף...

אבל בעיקר -

כי זה הוביל אותי לחשוב על ההרגל הזה שלנו -

שכשיש משהו לא נעים, לא פתור, אנחנו מעדיפים ...

להדחיק,

להתעלם

ו... לקוות לטוב,


למרות שברור לנו ושגור בפינו היטב,

שמה שלא מטפלים בו מהשורש, יחזור להופיע בחיינו -

ולא, לא כדי לאמלל אותנו,

אלא כדי לתת לנו הזדמנות לתקן!


ואם אני עושה מעבר חד לקונפליקטים במישור זוגי -

הרי שהריפוי המתאפשר כאשר אנחנו מגיעים לשורש ומרפאים -

הינו הרבה יותר עמוק, משמעותי  ומתגמל מניקוי הגזם מראש שימנע סתימות :-) :-)


כי כשהיא { נעלבת ממנו 

כאשר הוא } עסוק במסכים שלו...

יש פה שני עולמות פנימיים שבעצם... צמאים למפגש:


העולם שלה -

שיש בו חלק ילדי שזקוק לנראות כדי להרגיש ראויה לאהבה,

עד כדי כך שהיא - הבוגרת - כל הזמן מחפשת נראות אצלו

ותלויה בתשומת הלב שלו

מה שמן הסתם רק מרחיק אותו מהאפשרות להיות שם בשבילה...


בטח בהתחשב בחוויה הילדית שלו }

שגם בה - היה תסכול על חוסר נראות וצמא לכך,

רק שהמנגנון שהוא בנה - היה להסתדר לבד ולברוח.

להימנע מלצפות לכך בכלל, כדי לא להתאכזב,

כך שמלכתחילה עם מנגנון כזה הנטייה שלו תהיה להתרחק

ועל אחת כמה וכמה כשהציפייה הערה שלה דולקת אחריו..

(תלות שמייצרת התנגדות, גם אם לרוב לא מודעת בצד השני)


והנושא הלא פתור הזה -

כמו כל נושא לא פתור אחר -

יעלה מידי פעם על פני השטח,

לרוב בקולות רוקעי הרגליים של הילד שבתוכו והילדה שבתוכה,

ייצור פיצוץ, מריבה, יוביל להשלכת תסכולים זה בזו,

התגוששויות שרק יעמיקו עוד יותר את הריחוק

ומכאן גם את התסכול של שניהם

וכך - ימשיך להישאר לא פתור...

~~~~~~


אלא, שאפשר אחרת

נכון שרובנו פשוט לא יודעים זאת...

בטח שלא קיבלנו דוגמא לכך כילדים מהורינו,

לרוב - הדוגמא שקיבלנו היתה באחת מאפשרויות ההישרדות

fight/ flight/ freeze

כלומר להילחם/ או להיכנע בבריחה או בויתור (קיפאון)

במילים אחרות (גם במקרים בהם יש התפייסות -

כי נמאס לריב -)

אין באמת מוצא לנושא והוא נותר לא פתור

עד שאנחנו לומדים לוותר ולא מנסים לדבר עליו יותר

ואט אט נוצרים לנו איים כאלה שעליהם לא מדברים

ובעיקר... הולכת ונבנית בינינו - חומה בצורה.

 ~~~

אלא שהאמת היא, שאפשר אחרת!

אחרת לגמרי,

לא באף אחת מאפשרויות הלחימה הנ"ל,

אחרת אחרת!

 זה יכול למשל להיראות כך -


שכל אחד מהם יפגוש את החלק שלו בריטואל הזה.

וכן -

ל ש  נ י ה ם (!!!) יש חלק בריטואל הזה

לא משנה מי התחיל,

לא משנה מי מתלונן,

לא משנה למי הווליום חזק יותר -

כל עוד יש מאבק - יש שניים שלוקחים בו חלק,

או - במילים אחרות:

"אי אפשר לריב לבד"...


אני לא מתכוונת ששניהם אשמים,

אלא להיפך ששניהם צודקים

ויש פה הזדמנות עבור שניהם לריפוי של אותו החלק הילדי שבתוכם -

ומשם לשיח שלא רק שלא מרחיק... אלא מעמיק את החיבור ביניהם!


אותה הילדה שהיא { היתה וכל כך צריכה תשומת לב -

תקבל ממנה חיבוק ואהבה כמו שתמיד רצתה

(במקום לבקש ממנו ולהיענות בהפניית גב 

שמובילה אותה בעצמה להמשיך ולהפנות לעצמה את הגב...)


ואותו הילד שהוא } היה - יקבל מהבוגר האב הפנימי שהוא לחלקיו הילדיים

אהבה, חיבוק ותשומת לב,

כך שיותר ויותר יִיבָּנֶה אמון שזה בכלל אפשרי -

שהוא ראוי לאהבה, לתשומת לב,

לא בתנאי שיהיה מוצלח/ יפה/ טוב...

אלא כי הוא ראוי לאהבה מעצם היותו.


כשזה קורה - וזוהי חוויה שמעבר למילים,

החיבור פנימה ממלא ומרגש ומאפשר לכל אחד מהם שקט ונינוחות!

זה כאילו הרוו בתוכם חלק שהיה כל כך צמא ועכשיו הוא שליו ושבע.


אז..., 

תוך שכל אחד מהם סולל את הדרך -

בה מתאפשרת התייחסות פנימה, הקשבה אל הלב והתנהלות מתוכו,

בה נוצר חוסן פנימי ומלאות -


הם לומדים לשתף אחד את השני -

וכשהם מצליחים לדבר מהמקום המלא הזה,

זוהי חוויה מתקנת שמפעימה לבבות

מפעימה ומשמחת "עולמות פנימיים"

זוהי אחת החוויות הנשגבות אם לא "הָ".

שלא לדבר על איזו הורות נפלאה הם יכולים עכשיו להעניק לילדיהם המשותפים!

~~~~~~

אני לא יודעת באיזה מקום את~ה~ם עכשיו

וזה גם לא משנה כל כך..

אם יש רצון להעמיק את הקשר,

לעבור דרך הקונפליקטים ולפתור מהשורש (!)

להשתחרר ממנגנונים הישרדותיים,

להגיע למלאות הפנימית הזו

וליצור קשר מזין ומשמח -

זה אפשרי!


זה אפשרי בעבודה זוגית פרונטלית,

פרטים על יומיים אינטנסיביים שמקפיצים את הזוגיות שלכם אל על 

בלחיצה כאן


וגם -

אם אחד מכם לא מעוניין בטיפול -

בתהליך זוגי מוקלט - בקורס המעשי לזוגות שרוצים להחזיר את האהבה הביתה

פרטים נוספים בלחיצה כאן


אני פה בשבילכם,

כדי להראות את הדרך לשם וללוות אתכם לאורכה!


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך



יום ראשון, 2 בינואר 2022

למה "פרנקו החדש" עדיין לא מצליח להקשיב למרות שהבטיח?

 או: מה נדרש לצורך שינוי שבאמת מתממש במציאות?

(סליחה שבשני חלקים, סה"כ פחות מ 3 דק' סרטון יחד, מגבלות הטכנולוגיה שלי..
מתוך קופה ראשית עונה 3 פרק 3 מדקה 3:20)

אבל...

פרנקו הוא לא היחיד.

כמה פעמים קרה לי, שאמרתי לעצמי -

זהו! פעם אחרונה שזה קורה לי!

ולמחרת או במקרה הטוב כמה ימים אחרי...

מצאתי את עצמי שוב... באותו המצב.


במיוחד עכשיו לקראת השנה החדשה שבפתח,

שמביאה אתה הזדמנות להרבה הבטחות חדשות

כדי שתהיה טובה יותר מזו שעברה..

יש משהו שקריטי להבין כדי שזה יצליח -


הניסיון הזה לומר - זה לא יקרה לי יותר,

דומה לניסיון שלנו לומר "ממחר דיאטה"

ומבוסס על אילוף עצמנו להתנהגות מסוימת


האילוף הזה לפעמים אולי יכול להצליח

במובן שהתנהגויות מסוימות באמת משתנות,

אבל לא רק שהמסר שלנו כלפי עצמנו הוא מסר ביקורתי ומשתיק

(דרך ההתנהגות אותנו),

הוא גם מתעלם מהצורך שיש מתחת להתנהגות ומחניק אותו

ואז לא פעם יהיו שפריצים לא נשלטים. 


למשל אם אני מנסה לאלף את עצמי להפסיק לצעוק

ואני לא ערה לצורך שמוביל לצעקות

(ופה אני רומזת לכיוון שיכול להיות קל יותר ואפשרי יותר לשינוי)

יכול להיות שאצליח להתאפק (גם לא בטוח)

אבל מידי פעם אמצא את עצמי מתפרצת בלי שליטה

כי כל מה שהצטבר, משפריץ ממני החוצה.


יותר מזה,

הרי שינוי ההתנהגות כשלעצמו הוא לא המטרה,

המטרה העילאית היא לשפר את איכות חיינו

וכשאני מתעלמת מעצמי ומהצרכים החבויים מאחורי ההתנהגויות שלי

כן, גם אלה הלא נעימות...

הלב שלי רק ילך ויתכווץ

ואנחנו כאמור רוצים שהלב יתרחב ויתרווח...


אז מה כן?


נאמר שלקחתי על עצמי לשנה הקרובה להפסיק לְאָחֶר.

לפני שאני מתחילה לרדות בעצמי

וגם לפני שאני מתחילה למצוא טכניקות

כמו להקדים את השעון, לשים תזכורות וכו',

כל אלה עשויים לסייע אבל עדיין - לטובתנו הגבוהה -

חלשים מהצורך שבתוכנו,


וגם אם לא לפני, אבל במקביל -

ננסה להבין מה הצורך, על מה יושב ההרגל לְאָחֶר:

אולי בצעירותנו זה סיפק לנו תשומת לב שאיחרנו?

אולי למדנו לאחר כי כל הזמן כעסו עלינו שאנחנו כאלה איטיים

וכבר התרגלנו להאמין שזו האמת ?

(הזדמנות פז לנקות את האמונה הזו ולחזור לגדולים שאנחנו)

אולי מסיבה אחרת אנחנו לא מאמינים שאנחנו מסוגלים?


לרוב מצבים מתסכלים חופנים בחובם תכנים פנימיים

שקוראים לנו לחשוף אותם ולרפא אותם


ופה אני מגיעה לחלק החשוב לא פחות -

אחרי שהבנו, גם אם זה רק רמז או כיוון...

חשוב לא פחות הוא השלב של הריפוי,

או במילים אחרות - מילוי החסך הישן שהוביל להתנהגות:

נביא חמלה לאותו המקום הילדי שכל כך היה צריך תשומת לב

ומצא לו דרך לקבל אותה על ידי האיחורים

ועם החמלה לעצמי, אני כבר נותנת תשומת לב לאותו מקום ילדי שבתוכי

וגם - יכולה למצוא עוד דרכים לכך ביני לביני

וככל שהחסך ההוא מתמלא...

ההרגל הישן מתייתר

וכמו קליפה שנושלת מעצמה 

אני יכולה למצוא את עצמי מגיעה בזמן !

(לפעמים להרגל יש עקבות חזקים ואז אפשר להיעזר בנוסף בטקטיקות שעון מקדים וכו')


זה נכון לגבי כל הרגל "מגונה"

למשל אכילה רגשית -

על מה יושבת? מה הצורך? 

מהם הרגשות שמובילים לאכילה שלא קשורה לרעב פיזי?


דוגמא נוספת: צעקות -

מה אני מרגישה רגע לפני שאני צועקת?

כמובן שההתבוננות בהתחלה יכולה להיעשות בדיעבד,

כי הכעס שמוביל לצעקה היא אנרגיה מתפרצת

לכן החקירה וההתבוננות תהיה בדיעבד

ואז אני עוברת מתחת לשכבות של הצדק וחוסר ההוגנות,

מתחת ל "ככה לא מתנהגים" או "מגיע לי יותר"

מעבר ל"מה הוא עשה או לא עשה",

עד שאני מגיעה למה בעצם הרגשתי

ורגש - זה מה שאפשר לתאר במילה אחת:

תסכול,

עצב,

בדידות,

עלבון,

ממש להרגיש את החסך, את הרגשות שבוחשים בתוכך,

לתת להם להיות תוך חיבוק דמיוני לאותו~ה ילד~ה פנימי~ת

(תזכורת: רגש- כשנותנים לו ממש להיות יש לו אורך חיים של 90 שניות בלבד)


לפעמים מתוך הזדהות עם הילד~ה הפנימי~ת

יהיה קשה להאמין שהחוסר בר מילוי,

אז כדאי להזכיר לעצמנו את האם הפנימית שיש בכולנו

ולהביא חיבוק מכיל ואוהב ממנה פנימה

~~~~~~~~

שמתי לב שבשלב מסוים אחרי אימון של כמה פעמים

כשאני מנגנת בחליל צד -

האצבעות שלי מנגנות מעצמן,

בקטעים מסובכים - כשהשכל מתערב לו  -

רק אז - אני מתבלבלת...


את אותו הדבר אני מרגישה גם בשיעורי טאיצ'י,

ככל שאני מתאמנת,

הגוף זוכר את הצעדים ומתקדם למהלך הבא

ולא דרך הזיכרון הקוגניטיבי


לגוף יש חכמה משלו,

התרגלנו לתת עודף חשיבות לשכל

ובלי להעליב - כי גם לו יש המקום שלו,

כשהוא מקבל עדיפות הוא מקטין את היכולות שלנו -

בכלל,

ובפרט כשמדובר בשינוי הרגלים


אסתכן בהכללה ואומר - 

שהרגלים בכללותם מוטבעים בגוף-רגש

ופחות מופעלים על ידי השכל


לכן כשאנחנו רוצים לחולל שינוי

החיבור לגוף ולרגש הינו קריטי,

לשכל יש פחות אם בכלל גישה למקור העניין

בעוד שחיבור לגוף ולרגש מגיע ישירות לשם

ואז - השכל הופך לתודעה ערה

ובכלל הרווחנו מהבהירות שמתאפשרת ככל שזה קורה ❤

בברכת שנה נפלאה,

שופעת בשינויים מבורכים


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך!


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

                  פה בשבילך במגוון דרכים:
  • תהליך מוקלט בוידאו שמתקיים ברצף של 21 יום עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה של התסכולים שהחיים מביאים לריפוי. פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • תהליך מותאם אישית בפגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם



יום ראשון, 26 בדצמבר 2021

כדי שהשנה הזו תהיה הכי טובה שהיתה לכם ever עד כה... (תרגיל זוגי במתנה בפנים)

 אני לא יודעת איפה אני פוגשת אותך עכשיו,


יכול להיות שברגעים אופטימיים בתוך תקופה מאתגרת,

או ברגעים מאתגרים בתוך תקופה אופטימית,

או בקומבינציה אחרת...


כך או כך, אני מניחה 

שישנם תחומים בחיים שהיית רוצה לשדרג..

בכלל.. ובהקשר הזוגי בפרט -

שהרי אנחנו יצורים מתפתחים

ששואפים ליותר ויותר טוב מעצם היותנו...


בין אם האווירה בבית נעימה וטובה

ובין אם פחות,

מעצם העובדה שאנחנו משתנים כל הזמן ...

מידי פעם נכון לנו לדייק ולכוונן בהתאם


והנה, 

רגע לפני שהשנה האזרחית החדשה נפתחת,

זו הזדמנות (למעשה כמו בכל בוקר חדש :-)

לשנס מותניים ולעשות את הצעד הנחוץ

לעבר החלום הזוגי שלכם

כפי שהוא מצטייר ברוחך היום

(גם אם לא הגעת לצייר אותו עדיין :-),

ואם כך הדבר - המייל הזה במיוחד בשבילך)


נכון...

כגודל הכמיהה ככה גודל הפחד...

לכן לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו נמנעים מלנוע לשם,

ונותרים מתוסכלים מן הפער בין איפה שאנחנו נמצאים

לאיפה שהיינו רוצים להיות..


ונכון.. 

שההרגלים שלנו (חלקם/ כולם תוצאה של הפחד הזה)

יעשו הכל כדי להשאיר אותנו במקום ולהימנע מתנועה..


וגם נכון שלא ממש לימדו אותנו

בטח שלא קיבלנו דוגמא ראויה 

ל: איך לחיות בזוגיות מלבלבת...

(די ההיפך מזה ברוב המקרים) 


וכך -

רובנו מוּנָעים מתוך הפחד מאינטימיות ומקרבה

בעוד שזוהי הכמיהה הכי עמוקה שלנו - כבני אנוש


הפחד הזה כאילו שומר עלינו במקום המוכר והבטוח,

אך למעשה - משאיר אותנו בלפספס את החיים...

בלהימנע ממבט, 

להיסחף במירוץ העשייה,

כמה שפחות להעז להרגיש - כי זה מסוכן ומאיים..  (האמנם??)


שנים הייתי מנותקת מהרגשות שלי,

כילדה מאד רגישה,

קלטתי את חוסר האונים של אמא שלי כשבכיתי-

ולימדתי את עצמי לא לבכות..

ומתוך שכך - להפסיק להרגיש.

להדחיק להדחיק להדחיק


מן הסתם בתוך מערכות יחסים

היו לי חומות בצורות בין היתר 

בצורת אינסוף עשייה ועיסוקים

כשזו מתובלת בבלופים של כעסים -

כי בסופו של דבר יש גבול למיכל שלנו...

וכן בשכלתנות וצדקנות אין קץ.


חומות שהגנו עלי לכאורה מפני הפגיעה

והשאירו אותי רחוק רחוק מהלב שלי - ושל יקיריי,

מה שבעצם פגע בי הרבה יותר..

ומן הסתם לא איפשר חיבור -

כזה שהייתי כל כך מנותקת... 

שאפילו לא הרגשתי שאני כמהה לו..


אבל...

הזמנים הללו - תחילתה של השנה החדשה בפתח -

מביאים אתם רוחות חדשות,

ואפשרויות לפרוץ את הדפוסים המעכבים ההם

ולשנות מערכים שלמים -

כך שנוכל להרגיש טוב יותר,

לחיות את החיים וממש ליהנות מהם!


לעשות שיפט מהישרדות לאיכות!!


ו...

כדי שתוכלו לעשות מעָבָר כזה

ולהקפיץ את הזוגיות שלכם לרמה חדשה,

כדי שתוכלו להחזיר את האהבה הביתה

הכנתי לכם קורס מעשי קליל 

שיש בו כל מה שצריך לדעת

בליווי של תהליכים מוקלטים צעד צעד

כדי שתוכלו לקום בכל בוקר בחיוך זה לזו


זה נמצא בלחיצה כאן

~~~~~~~~


כמה מרגש יכול להיות כשחיים לצד בן הזוג

כאילו זו הפעם הראשונה שנפגשתם

וגם...

הפעם האחרונה שתיפגשו

(אוּוּוּוּוּוּ!!!)

הקורס המעשי לזוגות שרוצים לקום בכל בוקר בחיוך זה לזו

נמצא בלחיצה כאן עבורכם

~~~~~~~~~~~~~~


ובינתיים...

הנה לכם תרגיל קטן 

אתו תוכלו לעשות את הצעד הראשון אל עבר החלום:


מיצאו לכם זמן פנוי,

אותו אתם מקדישים לגמרי לעצמכם!

לטובתכם הזוגית והמשפחתית...


פנו גם את המרחב,

אפשר להדליק נר כדי לדליק את האווירה :-)


שבו זה מול זה,

התבוננו זה לזו בעיניים,

הביאו חיוך במבט, 

מעין: "תודה שאת~ה פה לצידי"

(לצד האתגרים, שום דבר לא ברור מאליו וזה הדגש במבט...)


תבחרו מי מתחיל ראשון

והמתחיל נעזר בהתחלות המשפטים הבאות וממשיך בהתאם לקולות הלב

כשרצוי שהאחר ישקף בסוף כל משפט של מי שמדבר

באופן: "אני שומע ש...." ויחזור על המילים שנאמרו


שימו לב לפיתוי להכניס עקיצות וסרקזם

ואל תתנו לו לפתות אתכם.. !

יש לכם הזדמנות לנקות את המרחב שביניכם ממה שהצטבר בו,

נכון, זהו רק הצעד הראשון,

ובכל זאת אתם רוצים לנקות בלי ללכלך תוך כדי...


 - משהו אחד שאני מעריך בך זה...

 - זה משמעותי בשבילי כי...

 - זיכרון נעים שיש לי מאז שהיכרנו הוא....

 - בחלום הזוגי שלי מה שהייתי רוצה זה....

 - והמשמעות של זה בעיני כי...

 - כי כשאני מקבל את זה מה שאני מרגיש זה...

 - והסיפור שאני מספר לעצמי אודות הדבר הזה הוא...


לחזור על 4 המשפטים הללו כמה פעמים עם כל מה שבחלום הזוגי שלו

כשמסיימים, להוסיף:

 - איך שאני מרגיש כשאני מדמיין את החלום הזוגי הזה מתגשם...

 - צעד קטן שאני יכול להתחיל לבצע כדי לממש את החלום הוא...

 - צעד קטן (פיצי, פרקטי, חיובי) שאני רוצה לבקש ממך הוא (האחר לא מחוייב להיענות, אלא לבדוק אם הוא יכול)

לקחת נשימה... ולהוסיף:

 - איך שאני מרגיש עכשיו זה....

~~~~~~~~~~~~


מאחלת לנו שנה מבורכת באהבה

שהולכת ומעמיקה ומתעצמת!


אמן !


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך ❤





יום ראשון, 19 בדצמבר 2021

בגידה - בחשיבה מחודשת/ אסתר פרל

 (תרגום סימולטני להרצאת טד של אסתר פרל, קישור למקור בתחתית)

"

למה אנחנו בוגדים?

למה אנשים מאושרים בוגדים?

וכשאנחנו אומרים "בגידה" למה בדיוק אנחנו מתכוונים?


לסטוץ חד פעמי?

לסיפור אהבה?

למין בתשלום?

לצ'אט ?

למסז' עם happy endings?


מדוע אנחנו חושבים שגברים בוגדים מתוך שיעמום ופחד מאינטימיות,

אבל נשים בוגדות מתוך בדידות ורעב לאינטימיות?


האם רומן הוא תמיד סופה של מערכת יחסים?

~~~~~~

לאורך העשור האחרון, בו נסעה ברחבי העולם

ונפגשה עם מאות זוגות שנפגעו מבגידה, גילתה דר אסתר פרל

שיש אקט אחד פשוט של פשע שיכול לשדוד זוג מהיחסים שלהם,

מהאושר שלהם ואפילו מהזהות שלהם - והוא רומן.


ועדיין האקט הכל כך נפוץ הזה - 

כל כך מעט מידי מובן,

לכן - היא מקדישה את ההרצאה הקצרה הזו -

לכל מי שאהב בימיו.


ניאוף הומצא מאז שהנישואים הומצאו

וכך גם - הטאבו שאוסר עליו


למעשה לניאוף יש יכולת הישרדות

שמוסד הנישואין יכול רק לקנא בה,

עד כדי כך שהאיסור על הניאוף הוא היחידי שמוזכר בתנ"ך פעמיים!

פעם אחת איסור על המעשה

ובפעם השנייה אפילו על המחשבה על כך!


אז איך אפשר להסביר זאת

שמה שאוניברסלית אסור,

בכל זאת - אוניברסלית מתקיים?


לאורך ההיסטוריה לגברים היה מותר לבגוד,

עם השלכות לא משמעותיות,

כשזה נתמך בתיאוריות ביולוגיות והתפתחותיות שונות ומגוונות 

שמצדיקות את הצורך שלהם לבגוד.


כך שהסתירה הזו עתיקה באותה המידה

בה עתיק הניאוף עצמו.


אבל... מי יודע מה באמת קורה שם מתחת לסדינים?

כי כשמדובר בבגידות -

הנטייה של הגברים היא להגדיל ולהגזים

בעוד שהנטייה של נשים היא להסתיר, להכחיש, להקטין ולהצניע.

(וזה לא מפתיע כאשר ישנן עדיין 9 מדינות

בהן נשים צפויות לעונש מוות במקרה של ניאוף...)


מונוגמיה - 

היתה פעם - בן זוג אחד לחיים.

היום - מונוגמיה היא בן זוג אחד בכל עת  

(מה שקיבל את הכינוי: מונוגמיה סדרתית)


בעבר נהגו להתחתן על מנת להתחיל לקיים יחסי מין

עכשיו אנחנו מתחתנים ועדיין מקיימים יחסי מין עם אחרים.


העובדה היא שלמונוגמיה במקור אין שום קשר לאהבה,

גברים סמכו על נאמנות הנשים

על מנת לדעת של מי הילדים שלהם ולמי יועבר הרכוש לאחר מותם.

~~~~~

כל אחד רוצה לדעת מה % הבוגדים,

העניין הוא שההגדרה של ניאוף הולכת ומתרחבת:

* סקס עם מישהו אחר

* צפייה בפורנוגרפיה 

* נוכחות סמויה באתרי היכרות 

וכו'...


כך שמאחר ואין הגדרה אוניברסלית ברורה למה מוגדר כניאוף,

ההערכות נעות בין 26% ל 70%

ויחד עם זאת אנחנו ניגודים מהלכים...

כי 95% מאתנו יאמרו שזה ממש לא ראוי

שבן הזוג ישקר לגבי רומן שהוא מנהל,

בעוד שבערך אותה כמות אנשים יאמרו שזה בדיוק מה שהם היו עושים בעצמם..


בהגדרה לרומן שמציעה פרל יש 3 מרכיבים:

מערכת יחסים סודית 

בבסיסה קשר רגשי כזה או אחר,

בשילוב עם אלכימיה מינית


ואלכימיה היא מילת מפתח פה

כיוון שרטט אירוטי הוא כזה

שנשיקה ולו כזו שהינה פרי הדמיון

יכולה להיות עצמתית במידה שווה לשעות של מעשה אהבה בפועל


כפי שמרסל פרוסט אומר -

"זה הדמיון שלנו שאחראי לאהבה,

לא האדם האחר"


כך אף פעם לא היה קל יותר מעכשיו לבגוד,

מאידך -

אף פעם לא היה קשה כמו עכשיו לשמור על סוד...


ואף פעם בגידה לא היתה כזו טראומטית כפי שהיא בעידננו..

בעבר - כאשר נישואין היו למטרות כלכליות -

בגידה היתה איום על הביטחון הכלכלי שלנו,

אבל עכשיו כשנישואין הן ממניעי אהבה- 

בגידה הינה איום על הביטחון הרגשי שלנו


באופן אירוני -

בעבר היינו פונים לרומן מחוץ לנישואין מטעמי אהבה

אך עכשיו כשהנישואין מבוססי אהבה

רומן הוא זה שהורס אותם.


ישנם 3 דרכים בהם ניאוף שונה היום -

יש לנו אידאל רומנטי שמושלך על בן אדם אחד

שעליו למלא רשימה אינסופית של צרכים -

להיות המאהב המושלם, 

החבר הטוב ביותר,

ההורה המושלם,

השותף שעליו יכולה הכי לסמוך,

השותף הרגשי שלי,

שווה לי אינטלקטואלית.


ואני זו.

אני נבחרתי מצידו להיות כל אלה,

אני ייחודית,

אני בלתי ניתנת להחלפה,

אין כמוני עבורו,

אני האחת


ואז... 

ניאוף בעצם כאילו אומר לי -

את ל א!

וזו... היא הבגידה האולטימטיבית.


ניאוף מנפץ את הרעיון הגדול של האהבה


אם לאורך ההיסטוריה ניאוף היה תמיד כואב...

היום - לרוב הוא לא פחות מטראומטי

כיוון שהוא מאיים על תחושת העצמי שלנו


זה עשוי לגרום לבן הזוג להטיל הכל בספק ,

להפסיק להאמין לבן הזוג בפרט,

ולא פעם - לשבור את האמון שלו בבני אדם או בבני המין השני בפרט..


ניאוף -

הפרת אמון,

משבר זהות,

במיוחד בעידן הדיגיטלי שכל הפרטים לא פעם נחשפים בצורה כל כך ויזואלית...

שזה כמו להתנפץ לאלפי רסיסים


הנה עוד פרדוקס שמתעורר בימים אלה

בגלל האידיאל הרומנטי,

אנחנו סומכים על בני הזוג שלנו עם להט ייחודי

בעוד שמעולם לא היתה לנו נטיה עזה יותר מהיום לסטות מהייחודי הזה,

לא בגלל שיש לנו רצונות חדשים היום,

אלא בגלל שאנחנו חיים בעידן שאנחנו מרגישים זכאים לממש את רצונותינו

כי זו התרבות שבה "מגיע לי להיות מאושר"


אם פעם היו מתגרשים כי "היו לא מאושרים",

היום לא מעט מתגרשים כי "הם יכולים להיות יותר מאושרים"

ואם פעם גירושין היו מושא לאשמה,

היום להישאר בסבל הוא המושא להרגיש אשמה בגינו.


ובכן,

אם אנחנו יכולים להתגרש...

למה בעצם יש כל כך הרבה בגידות??


הנחת היסוד השגורה היא :

אם מישהו בוגד - אז זה סימן ש:

או שיש משהו לא בסדר במערכת היחסים,

או שיש משהו לא בסדר בבן הזוג..


אבל... לא יכול להיות שהפתולוגיה קיימת אצל מיליוני אנשים 


ובכל זאת ההיגיון אומר ככה:

אם יש לך כל מה שאתה צריך בבית,

אין סיבה שתסתכל לצדדים..

כשההננחה המסתתרת פה היא שיש כזה דבר שהוא נישואין מושלמים

שלמות שתחסן אותנו כנגד הכמיהה לנדוד..


אבל מה אם לתשוקה יש חיי מדף סופיים?

מה אם ישנם דברים שאפילו יחסים טובים לא יכולים לספק?


אם אפילו אנשים מאושרים בוגדים...

במה מדובר?


רוב האנשים שפרל עובדת אתם אינם במצבים פתולוגיים,

אלא לרוב אנשים שמאמינים ותופסים את עצמם כמונוגמים,

אבל הם מוצאים את עצמם בקונפליקט

בין הערכים שלהם להתנהגות שלהם,

חלקם כאלה שהיו נאמנים עשורים שלמים,

אבל יום אחד הם חצו את הגבול שמעולם לא חלמו שיחצו

וזאת תוך לקיחת סיכון לאבד הכל באחת

וזה.. בשביל ניצוץ של מה??


רומן הוא מחד בגידה 

אך מאידך ביטוי של געגוע וחוסר

בליבו של רומן לרוב נמצא

געגוע וכמיהה לחיבור רגשי,

לחופש, לחדשנות, לאוטונומיה, לעצמה מינית,

ניסיון להחזיר לעצמנו חלקים אבודים של עצמנו

או ניסיון להחזיר חזרה חיוניות בצורה של אובדן וטרגדיה

כי כשאנחנו מחפשים את המבט מהאחר,

זה לא תמיד בן הזוג שלנו ממנו אנחנו מתרחקים..

אלא מהאדם שאנחנו הפכנו להיות במחיצתו,

כלומר זה לא שאנחנו מחפשים אחרי בן זוג אחר,

אלא יותר שאנחנו מחפשים את העצמי האחר שאנחנו (another self)


בכל העולם יש מילה אחת שכל מי שהיא פוגשת משתמש בה -

הם מרגישים חיים

כשבמקביל לא פעם הם מספרים על אובדנים שחוו בסמיכות לרומן,

בן משפחה או חבר קרוב שהלך לעולמו. 

מוות לא פעם חי בצילו של רומן.


כיוון שהוא מעלה את השאלות הללו -

האם זהו? (Is this it?)

האם יש עוד?

האם ככה יראו חיי במשך 25 השנים הבאות?

האם ארגיש עוד חיוניות בחיי?


וזה הוביל את פרל לחשוב -

שאולי אלה הן השאלות שמובילות אנשים לעבור את הגבול 

ושלא פעם רומן הוא ניסיון להביס את המוות...

והוא למעשה מעין תרופה נגד המוות.


בניגוד למה שרובנו חושבים -

רומן הוא הרבה פחות אודות סקס,

והרבה יותר אודות תשוקה,

תשוקה לתשומת לב,

תשוקה להרגיש מיוחד,

תשוקה להרגיש חשוב,

והמבנה הבסיס של הרומן שמשאיר את האהוב בלתי מושג

מלבה את התשוקה הזו עוד ועוד, כמו מכונת תשוקה.

אותה כמיהה אנושית שמתגברת אל מול מה שאנחנו לא יכולים להשיג


ואגב -

בגידות ורומנים מתקיימים גם במערכות יחסים פתוחות!

גם כשמותר לנו לקיים מערכות יחסים עם בני זוג אחרים -

מתקיים בנו אותו פיתוי שמתגבר על ידי האיסור

מאותה תפיסה אנושית שאומרת:

"אם אנחנו עושים את מה שאנחנו לא אמורים לעשות -

אז אנחנו עשויים להרגיש שאנחנו באמת עושים את מה שאנחנו רוצים..."


ו.. היא מספרת שהיא לא פעם אומרת לכל אותם האנשים שמגיעים אליה -

שאם היו מטפחים ולו בעשירית מתוך הדמיון, הנועזות וההתלהבות הזו

את מערכת היחסים שלהם...

הם כנראה לא היו צריכים להגיע אליה...

~~~~~~

אז איך אנחנו מחלימים מבגידה?

תשוקה מגיעה לעומקינו,

בגידה נוגעת עמוק עמוק בתוכנו,

אבל יש לכך ריפוי,

למרות שרומנים מסוימים הם קריאת מוות למערכות יחסים

שממילא היו על סף מוות,

אבל אחרות מאפשרות להזדמנויות חדשות להופיע

העובדה היא שמרבית הזוגות שחוו בגידה נשארו יחד,

חלקם רק יישרדו,

וחלקם יצליחו ממש להפריח את הקשר 

תוך שהם מנצלים את המשבר הזה לצמיחה,

זוהי הזדמנות ללידה מחדש 

במיוחד דווקא של בן הזוג הנבגד

שלרוב יאמר -"אתה חושב שאני לא רציתי יותר???",

"אבל אני לא האחד שעשה זאת!"

רק שעכשיו כשהרומן נחשף -

גם הם יכולים לדרוש עוד

וכבר לא מחוייבים להחזיק את הסטטוס קוו

שאולי לא עבד גם בשבילם אחרי הכל..


שמתי לב - אומרת פרל - שהרבה זוגות

בתקופה שאחרי חשיפת הרומן 

בגלל הסערה שהתחוללה במרחב שלהם -

שבכוחה להוביל לסדר מחודש,

יצליחו להגיע לעומקים בשיחות כאלה -

שלא זכו להגיע אליהם עשורים..

ושבני זוג שהיו לכאורה אדישים מינית,

מוצאים את עצמם לפתע כה ערים ומלאי תשוקה

שהם עצמם לא יודעים מאיפה זה מגיע.

משהו שקשור לפחד לאבד עשוי להדליק מחדש את התשוקה

ליצור דרך שמבוססת על אמת וכנות אמיתית.


אז כשרומן נחשף הנה כמה דברים שחשוב לעשות :

אנחנו יודעים מטיפול בטראומה

שהריפוי מתחיל כשהפוגע מכיר בכך שפעל באופן לא ראוי

אז עבור מי שניהל את הרומן -

דבר אחד לעשות יהיה לסגור את הרומן

ויחד עם זאת דבר נוסף קריטי יהיה להביע חרטה מעומק ליבו בפני בן הזוג האחר.

למרות שכפי שהיא גילתה לא פעם - מוסיפה פרל -

בני הזוג הפוגעים חווים אשמה קשה מאד על הפגיעה בבני זוגם,

אך לא חווים אשמה וחרטה בהכרח אודות הרומן שחוו.

וההבחנה הזו חשובה מאד.


כמו כן נחוצה עירנות מוגברת מצד הפוגע לתקופה מסוימת -

בה תפקידו לשמור על הגבולות, להיות המגן,

והאחריות שלו לשמור על הקשר בתקופה הראשונה של הריפוי.

כשהוא לוקח אחריות על הגבולות,

הוא משחרר את בן הזוג שנפגע מהאובססיה 

ומהמחשבות החוזרות והנשנות האם כבר שכח,

זה כשלעצמו אלמנט שבכוחו לבנות את האמון מחדש.


עבור הצד הנפגע חשוב מאד לבנות מחדש את חווית הערך,

לנצל את המשבר על מנת לחזק,

להקיף את עצמו בחברים, בתמיכה, בפעילויות שמחזירות שמחה וחיוניות,

משמעות וחיבור לזהות


ובנוסף לכך -

לרסן את הסקרנות לחפור בפרטים המלוכלכים:

איפה הייתם?

איך עשיתם את זה?

האם היא טובה ממני במיטה...?

אלה שאלות שרק מדירות שינה ומחלישות


ובמקום זאת היא מציעה להחליף למה שהיא מכנה - שאלות העמקה,

אלה שמובילות למשמעות ולמניעים:

- מה היתה המשמעות של הרומן הזה בעיניך?

- מה היית יכול לבטא או לחוות שם שלא יכולת כבר לחוש אתי?

- איך זה היה עבורך לחזור הביתה?

- מה יש בקשר שלנו שאתה מעריך?

- האם אתה שמח שזה מאחוריך?

~~~~~~~

כל רומן יגדיר מחדש את מערכת הנישואין

וכל זוג יקבע לעצמו מה תהיה המורשת של הרומן


בכל אופן רומנים הם פה בכדי להישאר,

ולא עומדים בקרוב להיעלם לשום מקום

כשהדילמה של אהבה ותשוקה

לא מעלה רק תשובות פשוטות של שחור ולבן או טוב ורע,

של קורבן ומקרבן...


בגידה בתוך מערכת יחסים מגיעה בכל מיני צורות

ישנם דרכים רבות בהן אנחנו בוגדים בבני הזוג שלנו -

בהתעלמות,

בבוז,

באלימות,

באדישות...


בגידה מינית היא רק אחת מן הדרכים לפגוע בבן הזוג.

במילים אחרות - הקורבן של רומן מחוץ לקשר זוגי,

אינו תמיד הקורבן במערכת הנישואין...


ו... היא מוסיפה -

אני יודעת מה אתם חושבים עלי עכשיו -

"יש לה מבטא צרפתי, היא בטח בעד רומנים מחוץ לקשר הזוגי...",


אז,

"אתם טועים"-

היא עונה -

"אני לא צרפתיה ... "

משתהה ומוסיפה - "ואני לא בעד בגידות"

אבל היא חושבת שאפשר להפיק טוב מתוך משבר כזה.


לא פעם היא מספרת, שנשאלה את השאלה המאד מוזרה -

"האם את  ממליצה על רומנים?"


לא, היא עונה  - שלא תמליץ יותר על לנהל רומן,

מאשר שתמליץ לסבול מסרטן....

יחד עם זאת כולנו מכירים סיפורים של אנשים שהיו חולים

ומעידים על המחלה כאירוע מפנה משמעותי בחייהם

ושהמחלה נתנה להם פרספקטיבה חדשה לחיים...


והיא מסיימת את ההרצאה בכך שהיא מסבירה -

שהיא מסתכלת על רומנים מפרספקטיבה דואלית

- פגיעה ובגידה בצד אחד

- צמיחה וגילוי עצמי בצד השני


- מה זה עשה לך

- ומה המשמעות של זה עבורי


כך שכשזוג מגיע אליה כשהרומן נחשף -

היא תאמר להם:

היום במערב לרובנו יהיו 2 או 3 מערכות יחסים,

חלקנו נעשה זאת עם אותו בן אדם.

מערכת היחסים הראשונה שלכם נגמרה,

האם תרצו ליצור אחת חדשה ביחד?  "

~~~~~~~


עד כאן תמלול הסרטון שמאד נהניתי לצפות ולתמלל :-)

הוא נמצא במלואו בלחיצה על התמונה:

(עד כמה שאני זוכרת בטלפון לא ניתן לראות את התמונה,

יש ללחוץ כאן ולהגיע ל youtube לצפייה)



מעניין אותי לשמוע מה דעתך,

אשמח לקרוא אות בתגובות מטה,


פה בשבילך,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

                  פה בשבילך במגוון דרכים:
  • תהליך מוקלט בוידאו שמתקיים ברצף של 21 יום עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה של התסכולים שהחיים מביאים לריפוי. פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • תהליך מותאם אישית בפגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם


יום ראשון, 5 בדצמבר 2021

אין בעיה בלי פתרון!- מפתח אוניברסלי גם לענייני זוגיות

הרגשתי מחנק בגרון..

וחוסר אונים עז שהשאיר אותי כמה שניות בלי מילים..


היא שאלה אם אני יכולה ללוות אותם בתהליך זוגי באנגלית

ואני שאנגלית איננה שפת אמי, יודעת שזה לא מתאים,

לכן אמרתי לה "לא"

אבל הרצון לעזור...

ואולי נכון יהיה יותר לומר: הקושי להשיב אותה ריקם -

חוסר האונים שעלה בי אל מול חוסר האפשרות שלי להקל עליה,

צעק בתוכי והוביל אותי לעבור בין אלם לחזרה על אותן המילים שוב ושוב -

"לא, אני יודעת שזה לא מתאים..."


הפעם, לעומת מקרים דומים בעבר יכולתי ממש להיווכח 

בחוסר האונים הזה שסער בתוכי תוך כדי הסערה

ולנהל את עצמי בתוך הסיטואציה.

(וכן, יש לי עוד עבודה להמשיך ולנקות עוד מאותו חוסר אונים)


בעבר - כשהייתי פחות מודעת למתחולל בתוכי

הוא היה מניע אותי ובלי שהייתי מודעת לכך

הייתי עשויה לומר לה "כן" 

(העיקר לא להרגיש את חוסר האונים הזה)

למרות שזה לא היה בהכרח מה שנכון לי ולהם

וכך לא פעם הובלתי את עצמי "על עיוור" לשבילים לא רצויים...


ככל שהמתחולל בתוכנו מתחולל לו באחורי הקלעים -

באופן לא מודע -

כך נמצא את עצמנו פועלים מתוך אחד ה Fים

ולרוב לא בהצלחה


זה קורה לנו לא פעם אל מול קושי שעולה אצל הילדים שלנו,

כשלילד שלנו קשה רגשית -

וזה לא משנה אם הוא בגן ומישהו משך לו בשיער,

אם הוא בבית ספר ולא הצליח במבחן,

או אם הוא עובר משבר רגשי עמוק יותר,

ככל שאנחנו מזדהים עם הקושי שלו,

ככל שאנחנו לא ערים למה שמתחולל בתוכנו -

מציפים אותנו הרגשות הקשים שלו

וביניהם חוסר אונים (שמציף את זה שלנו)

ולא משנה באיזו פעולה ננקוט -

היא לרוב לא תהיה כזו שמאפשרת לרווחה אמיתית להגיע.


לכן לפעמים גם כשאנחנו יודעים את המילים הנכונות,

זה לא עובד. 

כי מה שעובר אליו זה המטען הרגשי הלא נעים שלהן...


כמובן שזה אותו הדבר בין בני זוג

כשלי קשה בגלל שהוא } לא מתייחס אלי (או משהו אחר)

ואני מוצפת באמוציות כגון עלבון, תסכול, חוסר אונים...

הסיכוי שלי להציל אותנו קטן יותר

מאשר כשאני מצליחה להיות ערה למה שמתחולל בתוכי

אל מול ההתנהגות שלו -

ובנוסף לעירנות

מצליחה להכיל, להביא רכות, וריפוי למקומות הכאובים הללו שלי

ומהמקום האסוף הזה

אני באמת יכולה לראות מה עובר עליו -

ולא רק להגיב אל מנגנוני ההגנה ההישרדותיים שלו


אז - אוכל לחולל שינוי אמיתי.

כזה שמעביר אותנו ממישור של הישרדות מכבידה

בה אנחנו נלחמים/ מתגוננים/ מאשימים/ מתרחקים,

אל מישור בו אנחנו בחוויה כללית של שקט וחיבור.


מתוך חיבור אלי -

מתאפשר חיבור אליו

ממקום שרואה אותי ורואה אותו

אני יכולה להביא משהו אחר - רך, אמפטי, פתוח, כשאני ניגשת אליו.


במילים אחרות -

הערבוב הזה עם האחר - 

שמתבטא בין היתר בצורה ברורה כשקשה לאחד מאתנו -

(מה שקורה אצל רובנו כהמשך לתהליך היפרדות לא שלם ונקי מאמא...)

לא מאפשר לנו להיות במלואנו עבור עצמנו

ולא מאפשר לנו להיות לעזר ראוי ומלא לאחר

(ככל שהאחר קרוב יותר זה ברור יותר)


למעשה מתקיים פה ערבוב נוסף -

והוא בין הבוגרת שאני לבין המקום הילדי שבי שהִינו לרוב חסר אונים,

שמציף אותי אל מול מה שהאחר חווה/ מה שהמציאות מביאה

וכאילו משתלט עלי ובאחת אני בחוויה ילדית של חוסר אונים/ תלות/ עלבון וכו'..

(רגשות אלה הינם רגשות ילדיים מטבעם - חוסר אונים, פחד נטישה, עלבון, דחייה...)


כשאני לומדת לשנות כיוון ולִפְנות ב u-turn פנימה,

אני גם מייצרת נפרדות בריאה מהאחר

וגם יכולה לאסוף אלי את חלקי הילדיים ולהיות בנפרד מהם -

האם הפנימית שמכילה ואוהבת עבורם

ומהמקום האסוף הזה שאליו ההכלה הזו מצמיחה אותי

מתאפשר שקט ובטחון אמיתי!

ובנוסף - כבונוס - יש גם אינספור אפשרויות לפתרון ענייני.

~~~~~


אני מאמינה שכל דבר שבא לפתחנו,

כל קושי או אתגר,

הינו חלק מהשיעורים שלנו 

ומטרתו לפתוח לנו שער לריפוי

לכן - כמו שכתבתי בכותרת -

לכל "בעיה" יש "פתרון"


אלא שבניגוד לכוח שימשוך אותנו להעצים את ההזדהות עם האחר

(או את המלחמה מולו)


הכיוון שמאפשר לנו לצאת מהפלונטר הזה 

הוא...

כן...

פנימה.


משהו מסעיר קורה בחוץ,

הוא } כועס ומאשים אותך /

הילד עובר משבר וקשה לו/

וכו...

אגב, בגלל שנטייה השכיחה להדחיק,

יכול להיות שאת חושבת שאת לא מופעלת רגשית,

אבל הגוף שלך מגיב (כיווץ/ מחנק וכו')

זה סימן עבורך לדעת שיש לך שער לעבור דרכו


בכל אופן -

בעוד שהנטייה היא להימשך אל האש

הכיוון הבטוח לכולם הוא לעשות u-turn

להביא את תשומת הלב פנימה,

להרגיע,

לתת מקום למתחולל - תחושות/ מחשבות/ רגשות...

ותוך שנוצרת הפרדה בין החלקים הילדיים הסוערים לאם הפנימית המחבקת -

להכיל ולאפשר לריפוי להתחולל

(זה מה שאני מלמדת גם בפגישות אישיות, - לחיצה כאן תוביל לתיבת המייל שלי

גם בתהליך דיגיטלי אישי של 21 ימים - לחיצה כאן לפרטים נוספים

וגם בתהליך דיגיטלי זוגי בן 8 שבועות - לחיצה כאן לפרטים נוספים)


וזה... מניסיון :-) 

לא משהו שהשכל יכול לקלוט

אלא חוויה שיש לעבור כדי להתרחב לשם

ולהתפעם ממגוון האפשרויות החדשות

שצצות מההתרחבות הזו של התפיסה 

ואף מההפתעה לא פעם, מכך 

שהאחר חווה רווחה עוד אפילו לפני שחזרתי אליו 


מה שחוזר אלי תמיד עם הודעות כמו:


אין בעיה שאין לה פתרון,

לא תמיד זה כמטה של קסם (לפעמים כן:-)

לא תמיד הוא בדיוק מה שחשבת שהוא (לרוב לא .. :-)

זה תהליך והוא דורש התמדה והתמסרות

אבל הוא שווה כל מאמץ כי הוא מוביל אל רווחה

שאין לנו שום סיכוי אפילו לדמיין אותה

כשאנחנו בעין הסערה- בחוויה של הישרדות מכבידה.

לרוב, בתחילת הדרך אין לנו אפשרות להגיע לשם לבד,

כי אנחנו שבויים בשקרי התפיסה

שלא מאפשרים לנו להבין אם ומה עוד אפשרי

ובכל זאת אם יש אתגר שמציק לך באופן אישי או לכם כזוג -

אני פה כדי להזכיר ולצטט את אלברט איינשטיין:

"לכל בעיה יש פתרון שאם לא כן לא היתה בעיה" 


ואם זה מהדהד ללב שלך,

גם אם לא ברור לשכל למה,

אבל יש לך תחושה שנכון לך להתנסות -

הנה לך שוב כמה אפשרויות :

אפשר לעבור תהליך כזה בפגישות אישיות - לחיצה כאן תוביל לתיבת המייל שלי

או בתהליך דיגיטלי אישי של 21 ימים - לחיצה כאן לפרטים נוספים

וגם בתהליך דיגיטלי זוגי בן 8 שבועות - לחיצה כאן לפרטים נוספים)


פה בשבילך,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

יום ראשון, 28 בנובמבר 2021

חיים רק פעם אחת.. ככה- אני לא רוצה יותר! זה נגמר! + תרגיל אישי קצר לשינוי

 " ... אני לא יכול יותר לשאת את הכאב הזה,

מגיע לי שיאהבו אותי,

שישמחו לקראתי,

שיתייחסו אלי כשאני חוזר הביתה,

לא רק כשצריכים ממני משהו..

ככה אני לא יכול יותר,

אם אני לא יכול לקבל את זה, אז בואי ניפרד ונגמור עם זה.."


שמעתי את הכאב ואת הצמא שלו לאהבה

אבל היא }....  שמעה בעיקר האשמה

שמיד סגרה אותה ובמקום שתהיה יכולה להיות בקשב אליו

ולבטא את אהבתה לו...

היתה מרוכזת בכאב שלה מלהרגיש את המשא הזה -

האשמה על כך שהוא לא מרוצה..

כאילו זה היה התפקיד שלה והיא נכשלה בו


ומיד, התעורר המאבק המוכר שלהם,

בו כל אחד מהם היה מרוכז בכאב שלו,

מתנגחים זה בזו בניסיון להתנער מהכאב ולהשליך אותו על האחר


מצב בו אהבה... היא הדבר האחרון שמורגש ביניהם

~~~~~


ברור שאי אפשר לדרוש אהבה.

תלונות, האשמות ומניפולציות רגשיות אחרות

סביר להניח שרק ירחיקו את האהבה מלהתבטא כלפיו,

גם ועל אף פי שהיא נמצאת שם לגמרי ביניהם!


אלה מייצרות כבדות והתנגדות.

אלה מקבעות מערכת יחסים של קבצנים

שמבוססת על חוסר שרק הולך ומתעצם

וגורם לזיכרון האהבה לדהות,

למחוות האהבה להתפוגג 

עד כדי כך שלא נרגיש את האהבה בינינו.


יחד עם זאת יש לו } תסכול שחשוב שיִשָמָע,

ויש גם התסכול שלה { שלא פחות חשוב שיִשָמָע גם הוא :-)

~~~~


האמת היא שאפשר (ורצוי) לדבר על הכל,

חשוב רק לדעת איך לדבר באופן שבאמת יאפשר לָאָחֶר להקשיב,

ולא.. לא בזכות זה שמי שמקשיב יתאפק חזק חזק... :-)

אלא באופן כזה שהאחר באמת יוכל לעבור את הגשר 

ולהיכנס לנעלים של מי שמדבר.


כשהיא זוכרת שמה שהוא מדבר עליו -

זה אודותיו לגמרי (כי היא רק מזכירה לו את התסכול)

ומה שיאפשר לה להיזכר בכך, יהיה

זה שהוא ידבר את מה שהוא מרגיש 

לא ממקום מתלונן, שמאשים אותה במה שקורה לו

אלא ממקום שמתאר לה מה הוא חווה -

מה שנקרא I position


אז, היא תוכל לשים ולוּ לפרק זמן זה את עצמה בצד,

בלי לבטל את עצמה,

אלא תוך שהיא מָפְנָה את הקשב שלה אליו,

לא כי הוא צודק, לא כי בהכרח היא מסכימה אתו,

אלא כי היא סקרנית לשמוע מה קורה לו באמת,

מה עובר עליו 

(בלי קשר לאשמים בסיפור - 

כי האמת היא ששניהם צודקים...)

כך שתוכל לשמוע איך הוא מרגיש/ חושב/ חש/ מאמין/ מגיב...


וכשזה קורה... - מתחולל לו נס .. (!)

ולו רק מעצם זה שהיא מסכימה להיות שם

להקשיב,

לתת הד,

לתת תוקף ואישוש לדבריו, לרגשות שלו,

עצם זה שהיא שם במלוא תשומת ליבה -


בבת אחת ממוסס את החומה שביניהם, זו ש"מגנה" להם על הלבבות

מה שמאפשר להם לעבור אל מעבר לחליפת ההישרדות,

להיפגש - לב אל לב

ו... להרוות את הצמא לאהבה ❤

 ~~~~~~~~~


מעבר לכך, 

אם נעמיק שלב נוסף פנימה ...


 זה לא או שאני אקבל את זה (גם אם זה בכוח)

או שאני הולך...

כי אם אני הולך במצב הזה- עם הצמא הזה- ... 

סביר שזה מה שאמשיך לפגוש גם בהמשך הדרך.


האמת היא שהצמא הזה - הקערה הריקה שלו באהבה -

רק מקבלת ממנה { זרקור,

והיא התקיימה שם בתוכו עוד לפני שהיא { הגיעה לחייו..

והיום כשהיא לא ממלאה את הצורך הזה,

הכאב הישן מציף ומתסכל


ומה אם זוהי הזדמנות עבורו לרפא את הכאב הזה

ומה אם ישנה דרך מופלאה לריפוי שכזה,

כך שהוא לא יהיה תלוי בהתנהגות כזו או אחרת ממנה

על מנת להרגיש את המלאות והשמחה שלו במי שהוא

ויחווה את עצמו כבעל ערך וראוי לאהבה,

גם אם כרגע הפנתה ממנו את המבט, למרות שציפה לו (למשל)


אז,

מהמקום המלא שלו -

יוכל להזמין אותה להצטרף לחגיגה

וזה... 

עושה אותו אפילו עוד יותר אטרקטיבי

~~~~~


אני זוכרת את הצמא הבלתי מתמלא שלי להערכה,

שתמיד התנגן אצלי עם התלונה:

"למה אתה לא מפרגן לי???

אבל האמת היא... שגם כשהיה מפרגן לי...

בכלל לא האמנתי למילים שלו,

לא הייתי שומעת אותן,

או שהייתי חושבת "הוא בטח צריך ממני משהו"


מה אם נתייחס אל התלונות שלנו אל בני הזוג

כאל זרקור אל אותם הבורות הכואבים שלנו,

ונבדוק -

איך אנחנו יכולים תחילה למלא אותם


רגע...

לפני שאני מאבדת אותך..

אם מה שעובר לך בראש כרגע זה משהו כמו:

"למה צריך זוגיות אם אני יכולה למלא לעצמי את כל הצרכים??"


הנה אחד השקרים שמצליחים לעבוד עלינו...

כי ככה.. כשאנחנו דורשים, מתלוננים, מאשימים או מתייאשים...

אנחנו לא באמת מקבלים את מה שאנחנו צריכים מהאחר

והצמא נותר בעינו.

יחד עם זאת, 

ככל שאנחנו נמלא את המקומות הללו לעצמנו -

נוכל ליהנות עוד יותר מלקבל אחד מהשני -

(מעבר לכך שזוגיות איננה מערכת  לסיפוק צרכים)

ומהמקום המלא נוכל להזמין זה את זו לחגיגה

~~~~~~~

הנה לך התבוננות קצרה

שיכולה להוביל אותך לפחות את הצעד הראשון לחיבור:

בהתבוננות על מערכת היחסים שלך,

יכול להיות שאת~ה לא מרוצה מזה... ומזה.... ומזה...

וגם מכל אלה.....

יחד עם זאת -

משהו בקשר שיש בך הוקרה והערכה עליו הוא ................

הדברים שיש להם ערך בעיניך ומתקיימים בקשר שלכם הם.......


ולצד כל אלה -

מה שהיית מאד כמהה לו זה.....................................

אולי זו חיוניות לה יש געגוע עמוק,

משחקיות וקלילות,

אולי נראות וחיבור..

~~~~~

האם יש לך אפשרות לבחור -

להקדיש את תשומת הלב שלך אל הכמיהה,

להתמקד ולפעול כדי שזו תתממש..?

נכון,

הכי קל להיות מרוכז במה שלא עובד,

זה הכי מפתה,

מאד בקלות ניפול לשם


אך שום דבר לא ישתנה,

אלא אם ניקח אחריות ונצעד אל עבר מה שהיינו באמת רוצים


נכון שהמצב הוא כזה.. וכזה...

אבל מה שהכי הייתי רוצה זה................. (!!)


ולשם כך - כדי שיהיה לי מה שאני רוצה

למשל: 

* חשוב שנקיים שיחה עמוקה מלב אל לב,

* אני מרגישה לא נראית.. וחסר לי המפגש בינינו,

* מה נוכל לעשות כדי לעורר שוב את הארוס?

* מה נוכל לעשות כדי להיפגש שוב באמת?

וכו'...


כי אם אנחנו רוצים אהבה אקסטראאורדינרית,

אם זה מה שאנחנו באמת רוצים -

הצעד הראשון לשם יהיה להיווכח במה שאנחנו רוצים,

ולהתבונן בחלק שלנו במחול השדים-

מה החלק שלך ? 

למשל -

האם יש לך נטייה להתרחק, להיסגר, להיעלם, להתלונן,

"אוףףף... שוב אותו הדבר... שום דבר לא ישתנה..."


בואו ניקח את זה עוד שלב קדימה...  :

מה אם היום זה היום האחרון שתזכי להיפגש אתו???


כשזו המחשבה -

מה עולה?


ואם מה שעולה זו תחושת החמצה ופספוס

ורצון עז לממש ביחד חיבור עמוק מזה שהגעתם אליו עד כה...

אז בואי נמשיך יחד הלאה עוד כמה צעדים לשם!


כי אם נכון לכם לקבל כלים ותכנים

שילוו אתכם יד ביד לשם,

הקורס המעשי לזוגות שרוצים לקום בחיוך כל בוקר זה לזו

עלה לאוויר והוא זמין לכם במיידי 

ממש בלחיצה כאן עבורכם


ואפילו - 

לרגל חג האור

ובהשראת בלאק פריידי בשילוב עם חגיגית העלייה לאוויר

עד ה 30.11 בחצות בכמעט חצי במחיר

במקום תמורת 800 ש"ח,

אפשר לחזור לחייך זה לזו תמורת 250 ש"ח *2 בלבד

(כן... כולל פגישה פיזית :-)

ו100% אחריות

כל הפרטים בלחיצה כאן

~~~~~~~


רובנו היום מסתובבים בלב סגור,

אז .. איך נוכל להתחבר?

איך נוכל ליצור את העולם שאנחנו כמהים לו אם רובנו המכריע

מסתובב בלב סגור ובפחד להיפגע


כבני אדם אנחנו חווים כאב

כחלק מהעולם הקוטבי בו אנחנו חיים

ובו יש טוב ורע, כאב ושמחה

ולב סגור ...

כך שנוכל להעריך את הנפלאות לכשזה ייפתח...

וגם לשם מוביל יד ביד -

הקורס לזוגות שרוצים לקום בחיוך זה לזו בכל בוקר

אז הנה זה שוב בלחיצה פה עבורך -

כמעט בחצי מחיר!


כי חשוב לי שתצליחו לעבור את השלב המטעה הזה

שלכאורה משאיר אותנו ללא כל אופציה אחרת מפרידה..

ולמעשה... כשיודעים איך...

הדרך המשותפת מתמלאת בשושנים ובחיוכים!


חנוכה שמח ומלא ניסים

פה עבורך ועבורכם,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

                  פה בשבילך במגוון דרכים:
  • תהליך מוקלט בוידאו שמתקיים ברצף של 21 יום עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה של התסכולים שהחיים מביאים לריפוי. פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • תהליך מותאם אישית בפגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם


יום ראשון, 21 בנובמבר 2021

הטריק (המְקוֹמֶם יש לומר) שיכול לנטרל כל מריבה !

 כן...

יש כזה ..

הוא מאד פשוט, אבל.. כאמור, די מקומם ...


ובכל זאת אם חשוב לך לנטרל ולו חלק מהמריבות...

ומתאים לך לקחת את האתגר - 

לשים לב להתקוממות שמתעוררת בך

ולא להיסחף אתה עד הסוף -

כלומר להשאיר מקום לְצָד ההתקוממות - להתבוננות 

ולעבור דרכה.. 

אז הנה זה פה:

(אני מציעה לשבת עם עצמך, לא מול בן הזוג

ולעשות את זה בינך לבינך,

כך לא לאתגר את האגו יותר מידי,

כך יהיה לך קל יותר להיות כנה עם עצמך,

להתחזק מהתהליך הקצר שאני מציעה בהמשך

ורק אז, אם מרגיש לך נכון -

לשתף את בן~ת הזוג)


הטריק הזה מתאים לכל המצבים בהם יש לנו תלונות או תיוגים על בן הזוג

ואגב זה נכון לגבי כל מערכת יחסים:

זה יכול להתאים גם אם יש לך תלונה לחבר/ה, לאחד מהילדים, לאחד מההורים וכו'..


אז נתחיל בלבחור את  התלונה -

למשל :

"הוא כזה עצלן.."

"היא כזו מתנשאת.."

"אתה אף פעם לא מפרגן לי..." 

וכו'..


לפני שאחשוף את הטריק -

אני כבר אומרת שזה לא בהכרח מבטל את האמירה,

זאת אומרת שיכול להיות שהוא באמת לא נוטה לפרגן לך, למשל,

לא בהכרח, אבל יכול להיות, 


מה שאני הולכת להציע לא מתייחס למשפט עצמו,

ולכמה הוא נכון או לא,

אלא לאפשרות שלך לצאת מהאין מוצא שמשפט כזה מוביל אליו,

תוך כדי מריבה שמייצרת קרע בחיבור שביניכם

ולשנות כיוון לְמָקום ממנו יש אפשרות לשינוי:


❤ שינוי גם של ההרגשה שלך

    (ממקום של תסכול/ כעס/ קנאה... לכיוון של שקט, מלאות, רכות, אהבה וחיבור)

❤ גם של החוויה האישית שלך - כי יש פה שער מופלא לצמיחה

❤ ואפילו - של המציאות, כך שהאחר עשוי לשנות את התנהגותו כתוצאה מכך.


אז ככה -

אחרי שניסחת את כל התלונות שלך לאחר,

(כדאי לכתוב על דף שיהיה מולך) 

יש להוסיף בסוף כל תלונה את המילה "כמוני"


הבטחתי מקומם, לא? ...


עכשיו... לקחת נשימה

ולקרוא שוב את המשפט כולל ה "כמוני"

ועכשיו... לנסות להבין איך זה נכון,


למשל -


"למה אתה נוטש אותי כל הזמן?" + "כמוני"

האם גם אני נוטשת אותי/ אותך/ ...

או:

"למה אתה כזה תוקפני? תפסיק לצעוק ..." + "כמוני"

אופס..

האם אני גם תוקפנית?,

האם אני צועקת לפעמים?


כקו מנחה אפשר לומר:

שכל מה שבולט לנו אצל האחר -

בין אם זה בולט כאור נוצץ שמלהיב אותנו

ובין אם זה בולט כצל חשוך שמעיב עלינו -

תמיד יהיה שיקוף למקומות שחבויים בתוכנו


ואני בכוונה אומרת חבויים -

כי גם אותם הדברים שנוצצים בעיני שיש אצל אחרים -

יזכירו לי שלא במודע חלקים שיש לי עצמי

אך למדתי להחביא אותם ואני כבר משוכנעת שאין לי אותם -

אבל.. (!) איזה מזל שפגשתי אותו :-) -

כי אצלו אותם החלקים חשופים ובביטוי (לעיתים מוגזם) -

וכשהם נוצצים ומהדהדים אלי -

מזכירים לי את החלקים האלה שחבויים בתוכי -


כן הטריק הזה - 

אפשר להיעזר בו גם לגבי חלקים שאני מעריצה/ מתפעלת מהם באחר


הדבר נכון גם לגבי אותם החלקים שדוחים אותי, מפחידים אותי, 

משכנעים אותי שאני קורבן של סיטואציה 

(למשל ב "הוא משתלט עלי" - אני משוכנעת שיש לו יותר כוח ממני... האמנם??)

~~~~


בדרך כלל נימשך לאנשים שבעומקים שלהם פצעי ילדות דומים.

אם אמשיך בדוגמא של התוקפנות -

סביר להניח ששנינו חווינו תוקפנות במידה דומה,


יחד עם זאת, הרבה פעמים ההתנהגות שלנו תהיה הפוכה -

כלומר אחד מאתנו יהיה עם נטייה גלויה לתוקפנות 

והשני זה שנוטה לספוג אותה,

לגמרי שכיח יהיה ששנינו נחווה גם את הצד השני,

כיוון ששנינו מחד רגישים לתוקפנות

ומאידך - לרוב היא "תידבק" אלינו,

גם אם... אנחנו לא נוטים להתייחס לעצמנו ככאלה,

אצל בן הזוג לעומת זאת, נקלוט אותה מיד..


מאד הגיוני אם עולה בך התנגדות גמורה לרעיון הזה מיסודו 

וזו הסיבה שהחלקים הללו נקראים החלקים המוכחשים שלנו..


אני יכולה לספר על עצמי,

ששנים רבות תפסתי את עצמי כ "שֶֹה תמים" וחלש

ולא היה לי שמץ של מושג שלפעמים...

אני מה זה מפחידה...

וזה לקח לי לא מעט זמן בו קרו לא מעט מקרים,

עד שיכולתי לקלוט ממי שמולי את הפחד בעיניים

ו... ירד לי האסימון -

שבעצם כל עוד לא ריפאתי את המקומות שסבלו מתוקפנות בילדותי,

הרגישות שלי לתוקפנות היתה ניכרת גם כשחוויתי תוקפנות מבחוץ

וגם... כשאני בעצמי ביטאתי אותה בלי להיות ערה לכך


אם עוד לא איבדתי אותך... :-)

אני רוצה לתת לך עוד כמה שאלות התבוננות

שיאפשרו לך להעמיק ולרפא ולו שכבה דקה 

של ה"כמוני" שלך -


כי ככל שמתחולל ריפוי,

עודף הרגישות (שנחווית ממקום חלש ותלוי) נחלשת,

נוצר חוסן פנימי, יציבות, רוגע וחיבור אל החלקים החבויים,

אני פחות תלויה באחר

ומכאן פחות צריכה להאשים/ להתגונן/ להתלונן/ לתייג...

ויכולה להיות בחיבור ומתוך הבנה לעצמי - 

יכולה לראות גם אותו בעיניים טובות, בהבנה, באמפטיה -

וזו - ובכלל ה state of being הזה -

ממיס את כל המבנה ההוא שהוביל אותו להיות

עצלן/ תוקפן/ מתנשא/ לא מפרגן... וכו'...


לא,

אנחנו לא עושים מניפולציות על האחר...

ובכל זאת כשאני עושה עבודה על עצמי

ומשנה את החלק שלי בדינמיקה-

יש לזה השפעה על מי שמולי

ויש אפשרות למשהו חדש להיווצר,

בהחלט גם בטנגו הזה יש שניים :-)


אז הנה עוד כמה משפטי התבוננות להעמקת הריפוי:

התלונה על האחר:

...................................................

נוסיף בסוף המשפט "כמוני", ננסה להבין איך זה נכון

(לא "אם זה נכון", זה יהיה קל יותר אם ההנחה תהיה שזה כך,

כמובן שיש יוצאים מן הכלל ולא תמיד יהיה קל לענות על השאלה הזו)


אם כן, אפשר להמשיך להעמיק:

כש"הוא......" (מה שהתלונה מספרת) -

מה שאני מרגישה זה............ (תסכול/ פחד/ כעס/ עלבון/ עצב/...)

התחושות שמתעוררות בגוף עם המחשבה על כך הן ...........

הצורך שלי ברגעים הללו .............................................

זה מוכר לי מבית ילדותי ............................................. (הדבר הראשון שעולה אינטואיטיבית)

איך שאני הבוגר/ת יכול/ה למלא את הצורך הזה עבור חלקי הילדיים ............

ומה שקורה לי בגוף וברגש אל מול המחשבה שהצורך הזה נענה זה .............


לנשום אל כך מה שעולה ולשהות בהתרחשות...


סקרנית לשמוע מה דעתך,

אם עלה משהו - התפכחות או התנגדות,

אני פה בשבילך, 


אגב -

זה קצה של דוגמא לתהליך קצר

שאפשר לעשות לבד ובכוחו לחולל שינוי גם במערכות היחסים שלנו


בקורס המעשי לזוגות שרוצים להחזיר את האהבה הביתה

יש תהליכים כאלה בהם אני מלווה אתכם יד ביד

לעומקים שמשחררים יותר ויותר את הפלונטרים הזוגיים

ומאפשרים לכם לקום בחיוך בכל בוקר זה לזו 


לפרטים ורכישה יש ללחוץ פה


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך



~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

                  פה בשבילך במגוון דרכים:
  • תהליך מוקלט בוידאו שמתקיים ברצף של 21 יום עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה של התסכולים שהחיים מביאים לריפוי. פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • תהליך מותאם אישית בפגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם


















יום ראשון, 14 בנובמבר 2021

"אני דווקא אוהב לכעוס, בעיני זה חשוב!"

 הוא } השאיר לה את השמן והסכו"ם שסיים להשתמש בהם על השיש,

כי הוא ידע שממילא היא תיכף תצטרך אותם,


היא { התרעמה באחת כשראתה אותם מונחים מלוכלכים ליד הכיור,

כי התקומם בה באופן לא מודע המקום שמתוסכל מכך שהכל נופל עליה

ועכשיו גם הכלים המלוכלכים שלו...

לכן מיד הגיבה בתוקפנות סמויה שהוא } חווה כביקורת -

כשביקשה ממנו לפנות אותם.


המטען הביקורתי שבדבריה בבת אחת דָרָךְ אותו

ומשם... המצב רק הדרדר...

~~~~~~


הוא } היה מרוכז בעלבון שלו -

כי בסה"כ היתה לו כוונה טובה ושוב זכה למטר ביקורתי

וחווה דחייה מכאיבה ממנה


והיא { היתה מרוכזת בכאב שלה

מכך שהוא לא רואה אותה, 

לא מתחשב בעומס שמכביד עליה

ובכלל... לא אכפת לו ממנה

~~~~~


במצב הזה אין סיכוי שתהיה תקשורת,

כל אחד מרוכז ומבוצר בעצמו..

ויחד עם זאת זה מצב כל כך שכיח...

במצבים הללו -

אם כבר איזה שהם תכנים מועברים בינינו הם יהיו

בטעמים הישרדותיים למיניהם כגון -

האשמה/ תלונה/ ביקורת/ כעס/ תסכול/ ביטול/ הקטנה ועוד ועוד...


יותר מכך,

במצבים הללו לרוב גם אין תקשורת פנימית,

גם כשההרגל לברוח ולהדחיק וגם אם הוא נראה כהתכנסות,

לרוב נחווה ניתוק מהרגשות שלנו

ואפשר אף לומר שהתגובה ההישרדותית 

מטרתה הראשית היא להגן עלינו מפני אלה

כך שלא נרגיש את הכאב..


מה שמן הסתם לא באמת עובד,

כי אולי אנחנו לא בחיבור ישיר לעלבון ולפגיעות,

אך בהחלט לא נוכל להתעלם מהכעס, התסכול, הביקורתיות וטעמים מרים אחרים

שמתבלים את חווית חיינו.

~~~~~~

אגב,

לפעמים באמת יהיה לנו קשה להיפרד מהכעס,

כי יש לו רווחי משנה שמשרתים אותנו:

הוא נותן לנו אשלייה של אונים 

(בעוד שהוא מכסה על רגשות פגיעים מהזן של חוסר האונים)

והוא הולך יד ביד עם תחושת הצדק! שכל כך נעימה...


ויכול להיות שאנחנו באמת צודקים...

ובהחלט לא פעם הפיתוי להישאר בכעס ולרצות לפגוע באחר ינצח..


אבל... 


זה הזמן לעצור לבדוק  - מה אני באמת רוצה?

בתקווה שלפחות לפעמים הכמיהה העמוקה שלנו לחיבור תוביל.. 


כי  כעס הוא אנרגיה רעילה שלא בריא לנו שתשתלט עלינו כך באוטומט

ובעיקר כי כשאנחנו לא מוותרים עליו -

אנחנו מפספסים את העולם העשיר של החכמה הפנימית שהוא מסתיר תחתיו.

וככל שנתמיד בהפניית תשומת הלב פנימה

וקבלה של עצמנו תוך התוודעות למה שהכעס מסתיר,

נוכל לנהל סיטואציות כך שאם נצטרך אותו - (את  הכעס)

זה יהיה בניהול שלנו והאסרטיביות שלו תהיה לנו זמינה כשהיא נדרשת.


בכל אופן חשוב לזכור שהבחירה בידינו -

גם אם זה לא מרגיש כך - כשהכעס עדיין מחזיק במושכות.

הבחירה בידינו !

{ואם זו הבחירה שלך ואין לך מושג איך לממש אותה..

מעֶבֶר למתווה לשם שאני מביאה בהמשך הפוסט -

יש פה תהליך אישי שיכול להוביל אותך לשם 

וגם תהליך זוגי שלוקח אתכם לשם יד ביד

התהליכים הללו מלווים בכלים שמאפשרים גישה  ישירה

לתת המודע - שם כל המפתחות לשינוי מאוחסנים

(לחיצה על המילים בכחול מובילה לפרטים נוספים)}


זאת אומרת שכדי שנוכל להיות בתקשורת בריאה עם בן הזוג,

עלינו להתחיל בליצור תקשורת בריאה בינינו לבין עצמנו...


איך מייצרים תקשורת כזו עם עצמי?

סימן מצוין לכך שמצאתי לי השבוע יכול להיות למשל -

בכל פעם שאני שמה לב שאני ממש ממש צודקת!

ומשוכנעת שכך, 

אולי גם מתחמשת בתוקפנות או נוקשות

ובהחלט טון מורם הוא סמן מצוין נוסף.


כל פעם שאני שמה לב שאני נדרכת עם אלה -

ברגע שההכרה מגיעה -

אני יכולה לנצל את ההזדמנות ולבדוק -

- רגע... מה בעצם קרה לי שם ??

- מה היה מתחת לכעס?,

- אילו רגשות פגיעים הסתתרו שם?

- מהי המחשבה, או הפרשנות שהעירה אותם?

- מה הייתי בעצם צריכה?

ואפילו...

למצוא את הדרך למלא את הצורך הזה ממני אלי..


כלומר אם למשל אני מגלה שממש כעסתי

והיית לגמרי צודקת ו "הוא לא בסדר!!"

(זה יכול להיות גם מול נציג השירות שלא נתן לי מענה שתאם לציפיות שלי)

"כי מה זאת אומרת שאי אפשר???"

ו "זו היתה טעות שלכם, אז אני מבקשת שתתקנו אותה..."

ועוד כאלה..


וכשאני בודקת מה בעצם הקפיץ אותי

ומגלה חוסר אונים, תסכול

ואפילו חווית דחייה שמתעוררת אצל רובנו כשאומרים לנו "לא"..


ומה שהייתי צריכה בעצם זה הבנה, אמפטיה

והבטחה שיהיה בסדר - כך או אחרת יימצא פתרון...


וכשאני מגיעה לשם - 

אני כבר מבינה אותי ומביאה אלי חמלה,

אז, כבר הוקל לי ולו במעט,


אז אני יכולה לחזור אל מי שאתו קודם לא התקיימה תקשורת -

ולדבר ממקום שרואה אותי ומכאן יכול גם לראות אותו:


כלומר לספר לו את הדברים מתוך החוויה שלי -

למשל שכש.. קרה -

הסיפור שרץ לי בראש היה....

ומה שהסיפור הזה מעורר בי זה...

ואז הרגשתי...

ומה שאני מבינה כעת בעצם הייתי צריכה זה...


זה לא אומר שהוא מחוייב להיענות לבקשות שלך מעתה,

ממש לא,

האמת  שככל שנעשה את ה u turn הזה,

נמצא שאנחנו יותר יציבים ומלאים

וגם אם אנחנו רוצים שהאחר... אנחנו לא תלויים בכך,

כך שלפעמים כשהוא לא יוכל זה יהיה בסדר

ולפעמים... ועכשיו כשהוא מבין מה עובר עליך -

יש סיכוי טוב שזה יקרה והוא ימצא עצמו אמפטי ומתחשב ומתחשב יותר

ויוכל להיות רגיש יותר לצרכים ולרגשות שלך.


כאשר אנחנו מתחילים בתקשורת פנימה,

אנחנו מאפשרים לכך שלמרות שהתחלנו במצב קונפליקטואלי,

אולי דווקא בזכות הקונפליקט (!) -

הרווחנו חיבור לעצמנו

ומתוך כך יכולנו לחדש ולאחות את החיבור שבינינו -

הפעם מלב אל לב

ולא מחליפת הישרדות שלך אל חליפת ההישרדות שלו..


ככל שנעשה זאת שוב ושוב,

נוכל לגלות שהכעס פחות משתלט עלינו,

זאת אומרת שהגישה שלי אל עולמי הפנימי

הופכת להיות יותר ויותר זמינה לי

ובזמן אמיתי אני יותר ערה למה שקורה בתוכי -

פחות קל לכעס להתל בי -

ומתוך כך - אני גם יכולה להיות יותר ערה למה שקורה אצל מי שמולי..


בנוסף - כאקסטרא -

כך אני יותר ויותר יכולה לנהל את הכעס במקום שהוא ינהל אותי..


כל אלה  - מאפשרים שדרוג רציני בחווית החיים...

ותכל'ס - מאפשרים לנו באמת לתקשר  }{

~~~~


יכול להיות שזה נשמע הגיוני,

אבל אין לך מושג איך לעשות זאת,

וזה די טבעי וברור כי זה בניגוד להרגלים שלנו...

אנחנו חיים בחברה ובתרבות שרוויה באשמה ובהאשמה

שמלמדת אותנו להישאר צודקים (ו... לבד)

ולהפנות את מירב תשומת הלב החוצה -

במקום פנימה..


בדיוק מהסיבה הזו

שזה יכול להיות כל כך מופלא,

אבל נדרשים כלים ייחודיים מתאימים 

שיכולים להזכיר לנו את הדרך לשם,

כאלה שעוקפים את הערפל שהתפיסות בהן אנחנו שבויים 

מכסות אתו את עינינו..


בדיוק מהסיבה הזו אני מקליטה את הקורס לזוגות

שרוצים לקום בכל בוקר עם חיוך זה לזו!


שמתאים במיוחד לזוגות שרוצים לשדרג את הקשר שלהם,

אבל אחד מבני הזוג לא רוצה ללכת לטיפול.

(בשלבים הכנה סופיים ממש עניין של כמה ימים,

כלומר אפשר כבר להירשם והתוכן של המפגש הראשון יגיע בימים הקרובים)


אם אתם מכירים זוג כזה -

הקורס הזה הוא בדיוק בשבילם!

הנה בלחיצה כאן יש כל הפרטים


פה בשבילכם,

בברכת שבוע מבורך באהבה ❤


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך ❤

 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

                  פה בשבילך במגוון דרכים:
  • תהליך מוקלט בוידאו שמתקיים ברצף של 21 יום עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה של התסכולים שהחיים מביאים לריפוי. פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • תהליך מותאם אישית בפגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם



יום ראשון, 7 בנובמבר 2021

"משהו אחד שאני מעריך בָּךְ זה שאת מבשלת אוכל טעים והבית נקי ומסודר..״

הוא } לא הספיק לסיים את המשפט 

ואני כבר רואה את הדריכות 

שנבנית אצלה { תוך שברירי שנייה,

מכסה על העלבון שעלה בה

מהמחשבה הלא מדוברת: ״באמת ??? זה מה שאתה מעריך בי??״

מחשבה שאמנם לא התבטאה במילים,

ובכל זאת סגרה לה מיד את הלב

ויצרה חוצץ ביניהם }{


(אני אגב, יכולתי להיווכח בכך - בין ביתר -

כי זהו אחד מהתסכולים הילדיים שלי -

לראות שוב ושוב נשים מוקטנות לתפקידים מסורתיים,

תסכול שאותי הוביל במשך שנים להתנהגות הפוכה 

והתנגדות לא מודעת לבישול, 

שעד לפני כמה שנים ניהלה אותי והשאירה אותי כ׳לא מבשלת׳)


ואז,

לפני שהמתח באוויר מספיק להתלקח,

אני מציעה לו לספר לה למה זה משמעותי עבורו,

והוא ממשיך: ״זה משמעותי עבורי כי 

זה נותן לי תחושה של בית

וזה אחד הדברים הכי חשובים לי בחיים״


באבחת נשימה, חזְרה הרכות,

הנשימה שלה התארכה,

הפנים התרככו,

העיניים חזרו לחייך

והמתח שמילא עד לפני רגע את המרחב שביניהם - 

ה ת א ד ה ! כלא היה
~~~~~


כמה פעמים קורה לנו

שאנחנו מפרשים אמירות (ולא פעם רק התחלות של אמירות),

מתוך נקודת המבט הסובייקטיבית שלנו

באופן שלא באמת תואם לכוונת המדבר

אך בהחלט דורך אותנו...


דריכות שניכרת כמתח במרחב הזוגי שבינינו

ש... 

דורך באופן לא מודע כמו בומרנג את בן הזוג

ו... ההסלמה כמעט בלתי נמנעת

ומתחוללת כהרף עין


אחר כך כבר אין לנו עם מי לדבר

כי ההתלקחות כה מהירה 

שכבר לא ברור לנו איך זה קרה ועל מה אנחנו באמת רבים...
~~~~~


מה יאפשר לנו להביא יותר סקרנות

במקום נחרצות שיפוטית שכזו?


יש משפט עתיק יפה

שאני לא בטוחה אם מקורו בסין או בברזיל (וסליחה על היעדר הקרדיט)

שאומר:

"כשאת בטוחה שאת מכירה אותו, את כאילו ממיתה אותו בקרבך"

בוטה... אבל נכון..

כי הוא מזכיר לנו שגם אם אנחנו נשואים כבר 30 שנה

נכון יהיה עבורנו ועבור בן הזוג לוותר על ההנחה שהיא בסגנון של:

"אני יודעת בדיוק מה הוא עומד לומר 

ואני גם יודעת בדיוק מה הם המניעים שלו, שהרי זה בדיוק כמו אבא שלו ..."

או משהו דומה לזה...


כי האמת היא...  שזה לא נכון,

(לפחות לפעמים... וזה מספיק) 


האמת היא שאנחנו כל הזמן משתנים,

בטח לאורך שנים 

וכשאני כל כך בטוחה שאני יודעת מי הוא,

לרוב אני מסתמכת על ההיכרות אתו לפני כך וכך שנים

וכך למעשה מעבר לכך שזה מאד מתסכל עבורו לקבל פידבק מקטין כזה,

אני מקבעת את התפיסה שלי אותו אז

ולא יכולה לראות אותו וליהנות ממנו כפי שהוא היום,

או להקשיב למה שבאמת יש לו לומר לי..
(כמובן שזה הדדי ונכון שיאמר גם בלשון זכר)


השכל שלנו שרוצה להרגיש בשליטה,

עשוי לעיתים להוביל אותנו להרגלים שכאלה,

וכך במחיר של אשלייה של שליטה במציאות ו"ידיעה"

אנחנו מפספסים את האמת,

ולא מאפשרים לעצמנו להיווכח בבן האדם שלצידנו

וליהנות מהשינויים הרבים המתרחשים

וכשהתבלין העיקרי הוא ביקורת ושיפוט -

המרחב הזוגי שלנו הופך למתוח ולא נעים,

מלא בחומות בצורות שלכאורה מגנות עלינו מן הפגיעה

בעוד שזו.. (הפגיעה) למעשה ממילא כבר כאן מזמן...

מצב שבו בכלל עדיף לא לדבר, כי ממילא לא באמת תהיה הקשבה...
~~~~~


אז מה יכול לאפשר שינוי ?

מעבר להבנה שלעיל,

נוסיף התכווננות להביא סקרנות ופתיחות

בכל המקומות בהם אוטומטית קופצת 

ביקורתיות ושיפוטיות שסוגרות.


ככל שנצליח להגיע בסקרנות -

נופתע לגלות כמה התרחבות זה מאפשר

לנו ולבן הזוג.


נכון, זה בניגוד להרגלים האוטומטיים שלנו,

ויכול להיות שבהתחלה ניזכר בכך רק בדיעבד...

ובכל זאת אפילו רק התכוונות לכך יכולה להיות מאד משמעותית.


בנוסף, מהניסיון שלי, מאחר ולרוב ההרגלים הללו מאד נוקשים,

מה שמצליח לרכך אותם וכך להוביל לשינוי האווירה הזו -

הוא תהליך של צמיחה אישית של כל אחד מבני הזוג -

תוך כדי שיחה זוגית על הדברים.

לא שיח מתגונן ומאשים,

לא שיח שבו מחפשים מי צודק

לא שיח מקטין ומקבע בתבניות שיפוטיות וביקורתיות


אלא שיח שמאפשר לכל אחד מבני הזוג

תוך כדי שהוא עצמו מתחזק ונזכר בגדוּלה שלו -

להביא את אשר על ליבו

מהמקום הפגיע שלו

ולא מהמקום המתקיף מתוך חליפת ההישרדות.

שיח שמאפשר גם הקשבה מהלב

בסקרנות, בעיניים טובות

כזה שמאפשר לנו להיפגש מלב אל לב עם האדם השלם 

אתו זכינו לצאת למסע האישי~הזוגי שלנו


ולהפוך את הזוגיות שלנו למקפצה להתפתחות אישית

תוך שאנחנו מנקים את המרחב הזוגי שלנו

והופכים אותו להיות נקי עד כדי מקודש

כי זה כל כך לא ברור מאליו שנפגשנו

וכל כך לא ברור מאליו שבחרנו לצאת  למסע הזה יחד

והמסע הזה יכול להיות כל כך מרגש

כשלומדים נתיבים שמובילים אל העומקים ואל הלב,

כל כך מרגש ויקר ערך, 

שממש, אבל ממש שווה לפחות לנסות.


בימים אלה אני מקליטה קורס מעשי לזוגות

ובו כל התכנים האינפורמטיביים שקריטי להכיר,

שמשום מה לא מלמדים אותם והם לא נשמעים מספיק,

כאלה שכששני בני הזוג שומעים אותם-

כבר - יוצא חלק ניכר מהעוקץ


ובנוסף הוא כולל כלים מופלאים

שכאשר מתמסרים והולכים אתם צעד צעד,



"התחלנו במריבה ובכעס, יצאנו מחובקים עם חיוך על הפנים..."

כך כתבו לי רוני ורינת (שמות בדויים) אחרי המפגש הרביעי
(תוך כדי שהתנסו כפיילוט)


אז....

אם זה הזמן עבורכם -

להקפיץ את הזוגיות שלכם לרמה הבאה


(הקורס בשלבי הקלטה סופיים ויהיה זמין בשבועות הקרובים)



בנימה אופטימית זו

ובברכת שבוע מלא בהפתעות משמחות

ובמפגשים מרגשים מלב אל לב,


פה בשבילך,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

                  פה בשבילך במגוון דרכים:
  • תהליך מוקלט בוידאו שמתקיים ברצף של 21 יום עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה של התסכולים שהחיים מביאים לריפוי. פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • תהליך מותאם אישית בפגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם