יום ראשון, 1 במאי 2022

למה בעצם זה **טוב מאד** שאתם רבים... ?!

 הם }{ נשואים כבר 16 שנים,

זוג מקסים עם 3 ילדים מהממים.

אבל... הם כבר לא ממש מדברים ביניהם.


כן, בפרקטיקות - הם מנהלים בית לתפארת,

נקי, מסודר, הכל קורה בול בזמן,

יש להם פרנסה ברוכה שמאפשרת רווחה כלכלית וכו'...


אך ביניהם ניצבת מעין חומה סמויה - 

בלתי נראית אך מורגשת היטב.


שנים שלא הסתכלו זה לזו בעיניים,

החיוכים והצחוק שהיו נשמעים לרוב - הולכים ופוחתים,

הם לא מדברים על מה שקורה להם באמת בלב

יש ניתוק,

שממה.

ואלה, לצד כמיהה עמוקה וצמא גדול לחיבור ואהבה.


פעם, בהתחלה - הכל היה מושלם.

היה להם חיבור מהשמיים.

הצחוק היה חלק בלתי נפרד, 

חיוכים,

מגע, 

הם יכלו לשבת ולדבר שעות

על כל מיני דברים

הם הרגישו יחד, מלאות, חיבור,

נו.. אהבה ❤❤

אבל עם השנים, 

במיוחד אחרי שהקשר הפך למחייב,

היא { יותר ויותר משתגעת (בין היתר) מזה

שהוא מתרחק ונעלם לה

בתוך עצמו, מסתגר שם בכעס

משתגעת מזה שאין לה גישה אליו והיא נשארת לבד..


והוא }.. (בין היתר) יוצא מדעתו 

בכל פעם שעולים על פני השטח

הרגלי הסדר, הניקיון והניהול הקפדני שלה את העניינים.

"היא אישה של חוקים ואני כבר לא יכול לסבול את זה"

הוא אמר כשנפגשנו.


כך הם מצאו את עצמם בשלב מסוים עייפים מהמריבות 

והריחוק היה להם למוצא נוח,

כל אחד בעיסוקיו, כך שלפחות אין מריבות.

נכון שזה לא פותר את הבעיות -

אבל ממילא כשהיו מנסים לדבר על מה שמפריע להם

זה היה מגיע למריבה ולא רק שלא היה נפתר כלום -

הפלונטר רק הסתבך יותר..

אז הוא הקפיד באדיקות לצאת לרכיבות באופניים שלו

והיא נצמדה לענייניה ולבית

מן שקט תעשייתי

שתחתיו אדמה גועשת.

~~~~~~~~


האמת היא,

שאף אחד לא לימד אותנו איך לדבר..

אבל לדבר באופן שנוכל גם להקשיב 

ו - ממש להבין אחד את עצמו ואת השנייה


ועוד אמת היא...

שעד שלא נלמד.. 

לפלונטרים יש נטייה רק להמשיך ולהסתבך..


אלא ש...

אפשר אחרת!

והנה אני מסבירה איך:


מאחר והתמונה מאד מורכבת

אתייחס כרגע לפיסה קטנה ממנה -

לאותו תסכול שלו שמופנה ממנו } כלפיה עם החוקים שלה.


למעשה התסכול שלו הוא זה

שכיוון אותנו להעמיק אל החוקים שלה,

לטובתה ולטובתו הגבוהה:


כשהתחלנו לדבר באופן כזה שהם היו גם בהקשבה,

היא יכלה להבין שבעצם,

כשאבא שלה הלך לעולמו כשהיתה בת 12,

היא נדרשה לקחת את המושכות לידיה,

ולא רק שאיבדה את הגב שלו, את ההגנה מאביה האוהב,

היא היתה זו שהיתה צריכה ללמוד מעתה להעניק את ההגנה הזו 

גם לעצמה וגם לאחיה הקטן.


מה שעזר לה אז - כן, עשיתי פה ספוילר.. -

היה שהיא פיתחה בתוכה מערכת נוקשה 

עם חוקים וכללים ברורים

שיעזרו לה לשרוד.


כשהסיפור הזה עלה עם עוצמת הרגשות שהיו כלואים בתוכה עד כה

גם היא { וגם הוא  } יכלו להבין פתאום,

כמו אסימון שנפל ופקח לשניהם את העיניים


הם יכלו לא רק להבין.. אלא גם להרגיש - מה בעצם עבר עליה

ומה הסיבה המאד מוצדקת לחוקים שהיא דבקה בהם.


נכון, שהיום החוקים הללו בעיקר מציקים לו, (וכנראה שגם לה)

נכון שהיום לא פעם הם לא מתואמים עם המציאות

ובכל זאת ברגעי השיח, כשהקשיבו בסקרנות לעולמה הפנימי

היה ברור כמה היו הכרחיים עבורה כילדה.


כך, שניהם יכלו להיות סלחניים ואמפטיים

כלפי אותם חוקים - 

בדיוק אותם החוקים עליהם רבו לא פעם...


וזה שלב קריטי.

בו אנחנו מצליחים להיות סלחניים לאותם ההרגלים ההישרדותיים שלנו,

אלה שמתסכלים אותנו,

ולכבד ולהוקיר את המערכת השלמה שלנו

שהיא.. לא פחות מגאונית !


מן נקודת מוצא שזוכרת שתמיד, תמיד,

יש סיבות מוצדקות לכל מה שעובר עלינו,

גם כשהוא מתסכל אותנו,

גם כשאנחנו רוצים לשנות אותו,

גם כשהדרייב מגיע מזה שהוא מפריע לבן הזוג-


השלב הראשון אם כן, הוא להבין את המניעים,

את מה שבנה את ההרגלים הללו,

בסקרנות, בסלחנות ובאמפטיה לעצמנו.


(וכאמור לעיל - המריבות על כך - 

כי זה מפריע לאיש שלה בעיקר -

הן מה שדוחף אותנו להעמיק לשם)


השלב הבא הוא כמובן לחולל שינוי -

כלומר להגיע לחיזוק אמיתי של אותם המקומות הפנימיים

שאימצו חיזוקים חיצוניים כמו למשל חוקים,

ולייצר חוסן פנימי שמאפשר לחליפת ההישרדות להינמס ולהתייתר.


חוסן כזה נוצר בתהליכי הריפוי שאנחנו עוברים יחד.

אלה מאפשרים לנו להיות בחיבור ל 4 הרבדים:

הגוף (התחושות), 

הרגש, (הרגשות והאמוציות)

המיינד (המחשבות ודפוסי החשיבה)

והרוח (שם מוטבעות האמונות).


כיוון שבאופן הזה הוטבעו בנו הדפוסים ההישרדותיים

גישה דרך 4 הרבדים הללו מאפשרת לשינוי אמיתי להתחולל

וטרנספורמציה שמתרחשת

ומצמיחה חוסן פנימי אמיתי,

כזה שההרגלים ההישרדותיים הופכים מיותרים.

והמערכת שלנו שהיא- גאונית - כבר אמרתי :-)

יודעת להתמיר את המיותר ולשדרג אותו.


למעשה אנחנו עוברים ממוד הישרדותי

בו פעיל בעיקר החלק הפרימיטיבי של המוח - מוח הזוחלים,

למוד איכותי בו יש יותר חיבורי נוירונים במוח החושב

מאוטומט לבחירה.


(אגב,

ישנו גם הצד שלו - שם הריפוי שלו

למקום שכל כך משתגע מהחוקים הללו,

אך זה כבר נושא לפוסט בפני עצמו.)


ככל שהם מדברים באופן שמאפשר הקשבה והבנה,

ככל שהם מעבדים את אותם המקומות התפוסים

ומתמירים אותם

לא רק שהקשר שלהם משנה פנים וחוזר להיות קרוב ואוהב,

כל אחד מהם צומח לגדול יותר שהוא

וחווית החיים משתדרגת!


אז למה זה טוב מאד שבני זוג רבים בעצם?

כיוון שהמריבה מכוונת אותנו לצמוח ולרפא,

(כשיודעים איך לתעל אותה לשם ולא נתקעים במי צודק ומי אשם..)

להגיע לאותם המקומות הכואבים מהם נבנו דפוסי ההתנהגות שלנו,

בהם הוטבעו תפיסות תפוסות -

אלה שהצילו אותנו אי אלו שנים אך כבר לא משרתות,

להגיע, לרפא ולצמוח אל האני השלם והגדל שאנחנו 💓

~~~~~


אז... 

לחיי הבחירה באיכות!

במיוחד אפרופו יום העצמאות שבפתח ❤


פה בשבילכם,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


נ.ב

ברגעים אלה בהם אני כותבת לכם,

אבי היקר, שתמיד היה עבורי סלע יציב וחזק מאין כמוהו,

שוכב בבית חולים עם קורונה קשה.

אני נעזרת במחשבה עליכם הקוראים שנמצאים אי שם

ושולחת לו ברכות וחיזוקי בריאות איתנה ומהירה. תודה!

אמן כן יהיה רצון!

~~~~~~~~~~~~~~~

               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:
  • תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם




 

יום שלישי, 19 באפריל 2022

על עוד דרך לקבל תשובות כשיש חוסר בהירות

 זה התחיל כסדנה "להפוך מִמְרָצָה למְרוּצָה".

נפגשנו כולנו בבוקר מימי חול המועד,

חמושות במצלמות הסלולר ותו לא..

והגענו לעומקים שהפתיעו אפילו אותי ...

לטובה כמובן 😊


זו הפעם הראשונה בה הנחיתי סדנה כזו בפוטותראפיה,

אז גם בי קיננו קצת חששות,

אם כי בעיקר הייתי נרגשת

כאילו משהו בתוכי ידע שזה הולך להיות מעניין...

~~~~~~~~

הדרך להפוך ממרָצָה למרוּצָה,

למיטב הבנתי עובר בין היתר

בחיזוק חווית העצמי,

הערך העצמי,

הלגיטימציה להיות מי שאני

וקבלה שלי את עצמי בזרועות פתוחות.


לכן תרגילי הצילום היו כאלה שבאו לחשוף את עולמנו הפנימי

ומה שעלה לגמרי הפעים את הלבבות שלנו. 

כמה חֹכמה נמצאת בתוכנו 

ועד כמה ישנה ידיעה פנימית ברורה,

שרואה את טובתנו הגבוהה וזוכרת את היותנו ראויות לאהבה.


כילדות קיבלנו אינספור מסרים

(נכון, גם כילדים)

שהרחיקו אותנו מעצמנו,

שלימדו אותנו שאנחנו צריכות להיות "כמו שצריך"

לרוב בשונה ממה שאנחנו,

שאנחנו כמו שאנחנו זה לא מספיק,

שצריך להוכיח שאנחנו מספיק טובות

ואת זה - נשיג בעבודה קשה ואינסופית


מסרים שבאופן מודע ולא מודע

יצרו בנו תבניות ודפוסי חשיבה והתנהגות

בהן אנחנו פועלות בניגוד לעצמנו,

כאלה שממקדים את הקשב בחוץ - 

למה נחשב בעיני האחרים,

למה הם יגידו,

למה הם חושבים,

תוך שאנחנו מאבדות את החיבור 

אל החכמה הפנימית האינסופית הקיימת בתוכנו


מה שבין היתר... 

מוביל אותנו לְרָצוֹת.

כך שקודם כל כווווולם יהיו מרוצים

ואח"כ... אם ישאר לי כוח... מגיעה אני.

התרבות שלנו לימדה אותנו להיות ילדות טובות

וגם... שאנחנו אחרונות בתור,

לא מספיק,

לא ראויות וכו'


אבל... כמו שאני לא פעם ראשונה כותבת...

כשאני מְרָצָה... אף אחד לא מרוּצה!


מי שאני מרצה אותו מרגיש את הזיוף

ולרוב אינו מרוצֶה מכך,

כי אין זה רצון שנובע מליבי אלא מה"צורך" שלו (לפחות לכאורה)


ובטח שאני לא מרוצָה...

כן... בדיוק מאותה הסיבה..


כך, אנחנו הולכות ומתרחקות מעצמנו..

ולא פלא,

שאנחנו מותשות,

מנותקות מעצמנו,

בפיצוי רגשי כזה או אחר - קניות/ אכילה/ התמכרות אחרת...

בחוסר בהירות לגבי חיינו, 

לגבי הרצונות שלנו,


כשבמקביל לכל אלה,

מתרעם בתוכנו אותו קול פנימי על הוויתור עלינו

ו... מסלים את המצב.

~~~~

אבל...

הנה לנו דרך מופלאה,

קצרה באופן לא צפוי

ישירות לעולמנו הפנימי

שיודע , אבל מה זה יודע לבטא את עצמו

בלחיצת כפתור - 

קליק 

והתמונה על המסך.

כל אחת מהבנות יצאה עם מרבד מרענן של צילומים

שמשקפים את עולמה הפנימי בדיוק מפליא,

על גווניו הרבים,

על רבדיו וכמיהותיו

ועם תובנות שיצרו בהירות ונתנו כיוון הלאה

כך שהלב התמלא בתקווה ובאופטימיות

אל מול החששות והדכדוך אתן חלקן הגיעו,

ומן טפיחה על הכתף שמזכירה לכל אחת

את הגדולה שהיא באמת

(בניגוד לסיפורי התפיסה שמקפידה לספר ש"היא לא מספיק")




הלא מודע שלנו מדבר בצורה די ברורה בתמונות

כך לדוגמא נשלפה אינטואיטיבית המצלמה

לצילום של הסולם הזה עבור מי שבחששות לקראת הצעד הבא

אל ההגשמה שלה,

כאילו בא להבטיח לה שיש לה דרך בטוחה.

שהוא פה בשביל להוביל

ושתמיד היא יכולה לרדת ולנוח אם תרצה - על הספסל שליד.


אצל אחרת נלחץ הקליק מול הלבלוב הזה:

כאילו כדי להרגיע
את אותו החשש הפנימי שמספר לה כבר שבועות שהיא לא מתקדמת...

מתוך סדרת התמונות שצילמה היא יכלה לראות
שמדובר במן מופע של שלכת,
תקופת התכנסות זמנית למנוחה והתחדשות
והנה... האביב בפתח!

~~~~~~

מדויק, מרגש ומחזק

ובעיקר עושה חשק לעוד!


הסדנה הקרובה יוצאת לדרך בשישי הראשון של חודש מאי,

לה יהיו 3 מפגשים כך שנוכל להעמיק עוד יותר

ולהטמיע את הדרך אל השינוי המיוחל

פרטים נוספים בלחיצה כאן


בואי!
זה כיף גדול!

המשך ימים וחגים שמחים 💗💗


גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~

               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:
  • תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם


יום ראשון, 10 באפריל 2022

"זה לא מה שאתה אומר, אלא איך אתה אומר את זה.." - איך לעבור את הפסח בשלום -

 "למה את כל הזמן מתעסקת ב "איך" אני מדבר,

ולא יכולה להקשיב למה שאני אומר??"


זה משפט שגור מאד בקרב בני זוג.

אך לצד התסכול שהוא מבטא, 

הוא מָפְתֶחַ שאפשר דרכו גם להבין וגם לשנות -

או לפחות לקבל כיוון לשינוי האווירה 

שמתקיימת במרחב הזוגי שלנו


בתהליכים בהם אני מנחה זוגות לפי תורת ה"אימגו" - 

ישנו דגש והתייחסות למרחב הזוגי המתקיים בינינו,

אותו המרחב שמרטין בובר אמר עליו:

"הקשר בין שני אנשים חי לא אצל אחד מהם

ולא בדיאלוג שביניהם אלא במרחב שביניהם"

והמרחב הזה - מוסיף בובר ואומר - הינו מרחב מקודש


בתקשורת בין בני זוג,

חילופי הדברים - המילוליים והלא מילויים,

הם (בין היתר) אלה שממלאים את המרחב שביניהם.


ככל שנהיה מודעים לכך שלא רק 

שישנם חילופי דברים שאינם מילוליים

שממלאים את המרחב  -

כמו הרמת גבות, 

גלגולי עיניים,

מבט נוקשה, 

ועוד ועוד..


מעבר לאלה הלא מילוליים -

גם למילים הנאמרות ישנו המטען האמוציונלי שלהן -

כך שאני יכולה לומר את אותו המשפט

שכאשר יהיה טעון בציניות ובזלזול - יזהם את המרחב הזוגי

ומן הסתם ירחיק בינינו, יוסיף עוד שכבה לחומה

וילבה את הכעס והמרירות להסלמת המצב

ולעומת זאת -

כשיהיה טעון בכבוד ובְרָכּוּת - ישמור על המרחב נקי

ויאפשר לו לחזור ולהיות מרחב מקודש

ולנו להתקרב ולבנות אמון, בטחון ויציבות

שהאהבה כזכור - זקוקה להם כדי ללבלב.


זה לא ברור מאליו שנפגשנו,

התאהבנו, (ממש לא ברור מאליו !)

ובחרנו במסע חיים משותף כבני זוג.

זוהי זכות גדולה עבור כל אחד מאתנו


יחד עם זאת,

איך שלימדו אותנו לדבר,

מה שספגנו בבית הורינו כחלק מהתרבות שלנו,

ובנוסף מסיפורי חיינו - עם דגש על המקטעים הפחות נעימים שלהם

שבָּנוּ בתוכנו מנגנוני הישרדות -

שאחד האוטומטים שלהם הוא להתרחק, 

על מנת להישאר מוגנים מפני פגיעה -


כל אלה מזינים את ההרגל התרבותי הרווח

להתנהג אחד אל השני כאל ברור מאליו,

לא פעם בזלזול, 

בציניות, 

בתוקפנות,

והמון בביקורת והאשמה,

לשים תוויות זה על זה שמקטינות 

ומקבעות את התפיסות המקטינות שיש לנו על עצמנו,

כאלה שמשאירות את הבלבול בין הרגלים ל קווי אישיות,

שמגבילות את היכולת שלנו לראות מי אנחנו באמת

ואת המהות המשתנית שלנו כיצור שבבסיסו הינו יצור אבולוציוני 

שעושה דרך, מתפתח וצומח 


אז...

איך נוכל לשמור על המרחב הזוגי שלנו נקי?

ואולי אפילו להפוך אותו למרחב מקודש??

ופרקטית - אוטוטו פסח... איך נעבור אותו בשלום?


נכון,

ישנם מצבים בהם כדאי להתחיל 

בלנקות את מה שהצטבר בו לאורך הזמן,

זה בדיוק מה שאנחנו עושים בתהליכים זוגיים בדרך האימגו


ובכל זאת,

אם זה לא הזמן המתאים עבורכם לכך -

אפשר להתחיל בניקוי האווירה

מעצם זה שנתחיל בכך שנביא מודעות למרחב ולהשפעה שלנו עליו.

לזה אפשר להוסיף התכוונות להתייחס זה אל זו בכבוד,

ותשומת לב למה אנחנו מביאים אל המרחב הזוגי

(לא נחכה שהאחר יתחיל... כי זה מתכון לא מוצלח)

ומה שזה אומר תכל'ס, זה למשל:

נשתדל להימנע מציניות עוקצנית,

מהאשמות וביקורת,

מתוקפנות,

ומאידך, נוסיף רכות,

נמצא את הזמן המתאים למגע רך, של חיבור,

נמצא זמן לומר מילה טובה,

להסתכל לאחר בעיניים 

בהתכוונות לראות אותו באמת -

את מי שנמצא שם מעבר למנגנוני ההגנה,

בקבלה של מי שהוא, איך שהוא כעת.


עד כמה שאפשרי לנו - 

נעז להביא את עצמנו בלב פתוח,


מקסימום... זה יצליח לנו וגם האחר ימשיך אתנו,

ואם לא...תמיד אפשר לחזור לאן שהיינו קודם...


נכון,

שמה שעשוי לעמוד בדרכנו הוא האוטומט

שיפעיל אותנו דרך הציניות, העוקצנות, התוקפנות וכו'..


דרך נפלאה להשתחרר מהאוטומט הזה

היא להביא בדיוק את אותו היחס גם אל עצמנו -

אותה הרכות, 

(כן, כן, גם בעצמנו יש לנו אוטומט להתעמר...)

הסכמה לראות אותנו, 

(כמה צמא יש לנו לזה מהאחר... ואיזה מלאות תתאפשר לנו כשנתחיל לתת זאת לעצמנו)

קבלה שלנו בדיוק כמו שאנחנו -

גם כשלא הצליח לנו

ואפילו כשעשינו בדיוק את ההיפך ממה שרצינו

ממקום סלחני

שזוכר את הכוונה

ולעומתה את קיומם של המנגנונים שמטרתם להגן עלינו 

ומפעילים אותנו בניגוד לרצוננו הגבוה.


ככל שתהיה קבלה סלחנית כלפי עצמנו

כך המנגנון מתייתר (!!)

(לעומת זאת ככל שנמשיך בשיפוט עצמי, מרמור ואשמה -

הוספנו עוד סיבה למנגנון לפעול, כשאנחנו גם בתפקיד הנפגע וגם בתפקיד הפוגע)


ככה גם נוכל לשנות את האווירה שבמרחב הזוגי והמשפחתי שלנו

וגם אפרופו פסח -

לצאת לחירות מאותם מנגנונים אוטומטיים שמנהלים לנו את החיים

אמן!

~~~~~~~


רגע לפני שאני נפרדת בברכת חג שמח,

אני מזכירה שמיד אחרי פסח מתחילה סדנה נשית בליווי צילום,

בה נעבוד בדרך יצירתית ובקלילות

ליצירת שינוי ושחרור ומההרגל לְרָצוֹת

כך שנוכל להישאר נאמנות לעצמנו ולפעול בהתאם :-)


אפשר להירשם בלחיצה כאן

בעלות מוזלת עד ערב החג !

שיהיה חג חירות שמח,

רגוע ובטוח 


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~

               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:
  • תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם





יום רביעי, 6 באפריל 2022

להשתחרר מ"אני לא מספיק" ~~ +סדנה רגשית בצילום

או: איך להיות מרוצה מעצמי :-) ולהפסיק לְרָצוֹת אחרים:

אחד הטעמים שמנהלים לי את החיים זה

הטעם הזה של ה "אני לא מספיק",

מן טעם שמבליח לתוכי ומציף בעננה שחורה

ולרוב מופעל כשאני מקבלת מסר של 'לא מרוצים ממני',

או כשמשהו בתוכי לא מדויק ואז

אני לא מרוצה מעצמי


זה מן טעם כזה שכל כך מוכר לי

ובעיקר כל כך מעיב עלי כשהוא מבליח..


מובן שאני עובדת על הנושא ומעבדת וממיסה עוד ועוד,

מה שמאפשר לי יותר ויותר שביעות רצון ממני

וגם.. בהירות:


פעם הטעם המר הזה

שהיה מגיע כשהייתי שומעת ביקורת,

או סתם מזהה ולוּ נים של חוסר שביעות רצון ממני -

היה לוקח אותי לסחרור של חשיבה

סביב מה הייתי צריכה לעשות אחרת,

ואיך בפעם הבאה אעשה

ו... מה לעשות עכשיו..

עודף חשיבה ועודף עשייה..

אלה היו חלק מהמנגנון שלי שלכאורה

תפקידו היה להציל אותי כדי שלא ארגיש 'לא מספיק'..


מן הסתם...

זה לא באמת עבד.. 

רק השאיר אותי יותר שבויה של הסיפור הזה

שממש היה מוטבע בעומקָי -

שאני 'לא מספיק'...


בגלל התלות הזו באישור הסביבה

(שבין היתר מקורה במבטים שקיבלתי כילדה

שהיה בהם חוסר שביעות רצון ממני)

למדתי להתאים את עצמי למי שמולי,

כדי... לקבל את האישור הנכסף.


אמממה...

כשאני מרָצָה אף אחד לא מרוצה...

גם מי שמולי שחש את הריצוי (גם אם לא במודע)

וגם אני - שבתוכי עולה תרעומת על הויתור על עצמי


זאת אומרת שבדיוק אותו המנגנון

שמבטיח לי שיציל אותי מהטעם של ה "לא מספיק",

מוביל אותי לריצוי, (בין היתר)

וזה רק מחזק את ה"לא מספיק"

מן החוץ אלי, וממני אלי...

כך שהוא למעשה עוד חבק שמשאיר אותי בשבי התפיסה


זהו אחד הטעמים הדומיננטיים בחיי לא מעט מאתנו

והוא מתבטא במערכות היחסים האינטימיות,

במערכות היחסים עם הילדים,

בעבודה,

בעצם בכל רגע ומקום...


אבל...

זהו גם אחד המפתחות המשמעותיים לשינוי !


כיוון שבדיוק כמו שהוא הרחיק אותי מעצמי,

הרי שעיבוד ושחרור מהתפיסה הזו שמוטבעת בי ב 4 הרבדים -

בגוף, ברגש, במיינד וברובד הרוחני -

מאפשר לי להתנקות מהטעם של הלא מספיק

ולהרגיש יותר ויותר קרובה אלי,

יותר ויותר במימוש של מי שאני,

יותר ויותר שביעת רצון ושמחה במה שיש


וזה...

אני מתרגשת לומר - 💙💚💛 -

יהיה בדיוק הנושא של סדנת הצמיחה בליווי צילום

שמתחילה מיד אחרי פסח!


ניפגש ל 4 מפגשים (פיזיים)

נעבד ונמיס אמונות שכבר לא משרתות אותנו -

כאלה שמרחיקות אותנו מעצמנו,

נזהה את הרצון הגבוה שלנו

ואת דרך המלך בה נחזור לצעוד

את השלמה, המרוצה, שנאמנה לעצמה שאנחנו

כך שנוכל להלך זקופות גו כטווס שיודע כמה הוא יפהפה :-)

                                                              אותו 👆 צילמתי אצלי בחצר :-)

אני ממש יודעת לומר

שככל שאני מתנקה מהאמונה הזו וכל מה שהיא מחזיקה,

אני מחייכת יותר, אני נאמנה לעצמי יותר,

אני מרוצה מעצמי יותר

ואני מזהה יותר בקלות מהו הכיוון שנכון לי ופועלת בו,

והיופי הוא - שבדרך כלל כשאנחנו על הדרך המדויקת שלנו,

יש לנו תמיכה נוספת מכוחות קוסמיים שמעבר לנו :-)


זה גם מה שאני מרגישה לגבי הסדנה הזו,

לכן אני מלאה בהתרגשות לקראתך!

אם מרגיש לך בלב שזוהי קריאה עבורך -

אפשר להירשם בלחיצה כאן ❤❤

המפגשים יתקיימו בחצר ביתי שבניר ישראל,👆 זה 😀

בימי שישי בבוקר מ 8:30 עד 10:30

החל מה 29.4.22 

(וברצף עוד 3 שבועות קדימה:6.5.22, 13.5.22, 20.5.22)

מספר המקומות מוגבל ל 5 בלבד!,

וכאן נרשמים

מתרגשת לקראתך 💝


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך ❤❤


~~~~~~~~~~~~~~~

               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:
  • תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם


יום שלישי, 29 במרץ 2022

לרגל יום המעשים הטובים- איך לשחרר דְפוּס תָפוּס?

יום המעשים הטובים 

הוא עוד הזדמנות בשבילנו להוסיף טוב לעולם

ו.. וואוו.. כמה טוב נוסיף לסביבה שלנו

ככל שאנחנו טובים לעצמנו,

מדייקים את מי שאנחנו באמת

ומתנקים מדפוסים תפוסים שנדבקו אלינו

דרך הביוגרפיה האישית וגם זו הקולקטיבית שאנחנו חלק ממנה


דְפוּס תָפוּס (בין היתר) הוא כל מצב שבו נשמע את עצמנו אומרים משהו כמו:

"אני לא מאמינה שזה שוב קורה לי"

גם אם זה קורה ללא מילים

ומופיע כטעם מריר של שיפוט עצמי, אשמה ובושה,


אותם המצבים בהם מציף אותנו תסכול על מצב שחוזר על עצמו -

עשויים להיות  לנו כשער לזיהוי דפוסים 

שכנראה כבר לא משרתים אותנו

ויום המעשים הטובים וגם פסח שבפתח

מביאים אתם (עוד) הזדמנות לשחרור מהעבדות אליהם:


זה מתחיל בזה, שכילדים חווינו לא פעם כאב ותסכול,

היא } למשל, חוותה נטישה ודחייה -

כאשר לא מצאה במבטים שהופנו כלפיה מספיק השתאות ואישור,

(על אחת כמה וכמה אם היו אירועים בהם באופן ישיר

כעסו עליה, נזפו בה, או השתיקו אותה, 

שלא לדבר על מעבר לכך אם היכו ובטח ובטח אם היתה התעללות)


אל נוכח אלה, אימצה לה דפוסים הישרדותיים

כמו בין היתר עשייה (עודפת), שאיפה להצטיינות, 

נחישות (אוחזת) ונטייה לחתור למטרה ביתר עוז.


דפוסים  - שאגב אוצרים בתוכם איכויות נפלאות רק שהן מוקצנות ולא מאוזנות -

אשר אז "הצילו" אותה מההרגשה שהיא לא מספיק,

כי לכאורה "הוכיחה" שהיא כן מספיק טובה

כששקדה והצליחה 

ולכאורה הרגישה בטוחה כשנאחזה

כי ככה לא ינטשו אותה... (האמנם??)

והחיבור של השניים הוביל למן אוטומט כזה

שהיא כל כך עסוקה במטרה

שהיא גם מוגנת מלראות את התגובה של האחר

כי כל כך מפחיד שלא יהיו מרוצים ממנה שעדיף שלא לתת לזה מקום


הדגם הזה, מעבר לכך שלא באמת מקָיֵים את הבטחתו -

כלומר לא באמת מחזק את תחושת המספיקות שלה,

אף יוצר תרעומת פנימית בתוכה,

מצד אותו הקול האותנטי, שישנו בכולנו 

שיודע שאני שווה וראויה מעצם היותי


מה שמעלה כעס שבין היתר מופנה החוצה

ומשחזר גם לדור הבא את אותו הדגם

וחוסר סבלנות כי לכאורה "צריך להספיק" 

ושוב עולה אותו חוסר שביעות רצון מעצמה -

הפעם על התנהגותה לילדיה -

אותו הטעם המוכר שמלכתחילה התחיל את כל הסיפור -

אלא שהפעם ממנה אליה,

מלבה את הכאב ומשאיר אותה שבויה במעגל סגור.


לכל אחד מאתנו דפוסי הישרדות כאלה,

שמספרים לנו שהם מצילים אותנו

אבל למעשה משאירים אותנו שבויים 

במעגלים סגורים


העניין הוא שאחד הסוהרים פה הם השכל

ולכן להבין זה חשוב,

אבל זו יכולה להיות גם מן מלכודת...

כי זה בהחלט לא מספיק..


ההסכמה להרגיש היא תנאי הכרחי לשחרור

הרגש הוא כמו הפלזמה שעליו תהליך הריפוי מתחולל


הסכמה להרגיש מהמקום המכיל, המחבק את החלק הכואב.


מה שעלול להקשות עלינו הוא ההרגל התרבותי הרווח

להימנע מלהרגיש ולנוע בין הדחקה לבין הצפה (או שפריצים של כעס)

לכן ההתייחסות אל עצמנו כאל שני חלקים -

החלק הילדי הכואב את הכאב והחלק הבוגר -

האם הפנימית המחבקת אותו -

מאפשרת להרגיש מנקודת המבט של הצופה החווה

ולטרנספורמציה להתרחש.


אם יש בך הסכמה לנסות,

הנה לך:               הנחייה קצרה 

לשחרור מדפוס תפוס, כזה שכבר לא משרת אותך:


ראשית נתבונן על עצמנו

ונבחר דפוס שאנחנו מעוניינים לשחרר

גם אם כרגע אנחנו מזהים רק את ההתנהגות הלא רצויה ולא את הדפוס כולו 


ונמשיך בכתיבה:

אני מתכוון/נת להשתחרר מ........              (למשל: המקום שחותר קדימה בחוסר סבלנות)

הטריגר שמפעיל את הדפוס הזה הוא......... (אם ידוע לך) (למשל: כשאני מפרשת וחווה חוסר שביעות רצון ממני)

כשזה קורה מה שבעצם קורה לי זה.... (למשל: אני נדרכת, מתנתקת ממני רגשית ומחפשת "מה לעשות" עכשיו)

ואז מה שקורה זה..... (איך הדגם פועל) (למשל: אני בחיפוש ועשייה חסרת תכלית, בניתוק רגשי ובחוסר סבלנות)

וזה כל כך קשה לי כי הפרשנות שלי היא ש..... (למשל: אי לא מספיק טובה)

ואיך שהדגם עוזר לי ................... (לכאורה ע"י עשייה אוכיח שאני כן מספיק טובה)

ואיך שהדגם מחבל לי ................. (למשל: למעשה אני מתנתקת מעצמי, לא בחיבור, תוך שממשיכה להתקיים תחושת חוסר הסיפוק)

כשזה קורה ואני בהקשבה לגוף, מה שקורה ברמת התחושה זה...  (למשל: מחניק לי בגרון)

ועכשיו בנוכחות פנימה הרגשות הערים הם............... (מילה אחת כמו תסכול, עלבון, עצב, פחד...) (למשל עלבון ועצב)


תוך כדי שנדמיין חלק ילדי שלנו מרגיש את הרגשות האלה,

נביא חלק אימהי שבתוכנו לחיבוק החלק הילדי

ובתוך החיבוק העוטף והנעים הזה נתן לרגשות להיוולד,

נשהה עם הסכמה להרגיש

לאורך 8 נשימות


בהקשבה לגוף, נניח את השאלה אל מול החלק הילדי:

מה את~ה רוצה/ צריך ממני? (למשל לתת לי יד, להישאר אתה בחיבוק)


ונבדוק איך אנחנו יכולים להתחיל לתת זאת לעצמנו.


נחזור שוב לתשומת לב אל הגוף,

נבחין במה שקורה,

האם משהו השתנה?


ננצור את ההבטחה לעצמנו

ואת ההתכוונות להשתחרר מהדגם שבחרנו

ולאט לאט נחזור לכאן ולעכשיו

בסקרנות ובפתיחות לאפשרויות חדשות שבפנינו כעת

~~~~~~~~~~


יום מעשים טובים מלא בטוב ושמח!

~~~~~~~


אגב, 

יכול להיות שתעלה התנגדות לשחרר,

לעיתים מקורה בכך שלאותם דפוסי התנהגות ישנם רווחי משנה

ועד שלא ברור למערכת שלנו שהיא בטוחה בלעדיהם, היא לא תשחרר אותם..

במקרה כזה, או סתם אם את~ה רוצה ליווי בתהליך כזה,

אני פה בשבילך עם כלי טרנספורמטיבי מופלא,

שמוביל אותנו לעומק העומקים שם אנחנו יודעים בדיוק מי אנחנו

משם אנחנו יכולים לחזור להיות הגדולים שאנחנו באמת,

כך שהשחרור מהדפוסים הולך ונהיה יותר ויותר נוח.


מאחלת לך חיבור נעים ומצמיח

לאותם החלקים שקוראים לך לריפוי,


פה בשבילך,


גלית אליאס

מומחית החזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

פה בשבילך במגוון דרכים:
  • תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם


 



יום שבת, 19 במרץ 2022

"את כזו שתלטנית, אני לא יכול יותר .."(+טריק מהפכני)

 זו התלונה שלו שחזרה על עצמה שוב ושוב

וכמעט בכל פעם שהתחילו לדבר,

היו מגיעים לפיצוץ, כשהוא מתוסכל מהשתלטנות שהוא חווה ממנה

וההתקוטטות ביניהם מעצימה יותר ויותר,

עד שהם כבר לא יכולים יותר -

ואחד מהם פורש כשהכעס והתסכול מוסיפים עוד שכבה לחומה

שנבנית אט אט ביניהם ככל שהם לא מצליחים לדבר.


הפעם אני מביאה את הצד שלו בלבד 

ונכון שהציפייה השכיחה תהיה שהיא תפסיק להשתלט עליו,

אבל אני רוצה להראות אפשרות אחרת (בתוספת טריק מהפכני!)

אפשרות שלא משאירה אותו תלוי באם ומתי היא תצליח לשנות משהו מהתנהגותה,

כזו שחושפת בפנינו חלקים שקריטי לגלות,

אשר מתוך הגילוי והריפוי שלהם נוכל ליצור מצב

שבו - ראשית הוא לא יחווה את אותו התסכול באותן הסיטואציות בהן בעבר חש נשלט

ואפילו - יאפשר לשינוי במקומות בהם תיחלש עד תיעלם 

הנטייה שלה { לחרוג מגבולותיה אל גבולותיו - מה שמתפרש כהשתלטות בעיניו


יכול להיות שעולה בך התנגדות להמשיך לקרוא,

שמתודלקת מהמקום שרוצה לתקן את המצב -

"כי אם הוא רק לא יהיה מתוסכל והיא תמשיך להשתלט

אז מה זה שווה??..."


ואני מציעה לומר להתנגדות הזו תודה, 

לשים אותה בינתיים בצד (תמיד אפשר לחזור אליה)

ולהיווכח במה שגילינו יחד -

כשהוא } היה מוכן לשים את המקום הצודק הזה בצד

אותו המקום שבהתחלה לא עניין אותו כלום חוץ מזה שהיא כבר תפסיק עם השתלטנות שלה...


כשהתחלנו לחקור את מה שקורה לו שם כשהוא חווה ממנה שתלטנות,

(שזו נקודת המוצא אותה כדאי לאמץ כדי לפתור פלונטרים שבינו לבינה,

כזו שבה מי שמדבר - בִּמְקוֹם להוכיח את האחר ולבקר ולשפוט אותו,

חוקר ומסתקרן - מה בעצם קורה בעולמו הפנימי כשהאחר... (משתלט למשל. )


בחקירה הזו,

הוא } היה בהקשבה לגוף ולרגש, 

(כך השכל מפנה מקום גם לתבונה של הגוף ומאפשר גם לה להשתתף)

ותיאר מה שקורה לו כשהוא מגיע לדבר אתה.

ואז, הוא נוכח שעוד לפני שהוא מתיישב מולה,

מתחיל בתוכו מאבק פנימי בין הקול האותנטי שלו לקול פנימי נוסף 

שמדרבן אותו להתכונן:

מה כדאי לומר, מה לא כדאי, איך בדיוק לומר, וכו'

שברירי שניות שבהם תוך כדי הדיבור הפנימי החצי מודע הזה הגוף שלו נדרך 

ובד בבד עולה תסכול שמספר לו ש "אין מוצא", ש "לא משנה מה - היא לא תהיה מרוצה"

וככה כשהוא בדריכות פיזית שמלווה בחוסר אונים הוא מתיישב מולה.


זאת אומרת שמי שהשתלט עליו מלכתחילה הוא אותו הקול הפנימי שלו

שרודה בו ומרחיק אותו מהקול האותנטי שלו,

ומעלה בו את התסכול על הנשלטות והדיכוי (של העצמי)

(קול שמקורו בילדותו, אז חווה את הציפייה הזו שיתנהג כמצופה ממנו ואהבה שהיתה מותנית בכך)


האבסורד הוא שהיא... דווקא מדרבנת אותו לחזור לקול האותנטי שלו -

כי מתוך הביוגרפיה שלה היא מאד רגישה ל "אחד בפה ואחד בלב" -

מה שהיה מבלבל אותה מאד כילדה,

כשההורים שלה היו אומרים כלפי חוץ אמירות

שהיא יכלה לחוש שאינן תואמות למה שהם באמת מרגישים.


לכן, כשהיא מרגישה את ה"זיוף" הזה שיש לה חושים מאד חדים אליו,

היא קופצת ומנסה לתקן אותו, כי זה צורם לה,

מה שהוא חווה כהשתלטות ואי קבלה שלו (לכאורה) כמו שהוא.


מי שמתקוטט פה למעשה הם

הילדה שהיא שמתוסכלת מחוסר האותנטיות

והילד שהוא שלא מרשה לעצמו להיות אותנטי אבל כָּמֵהָ לכך

כלומר גם הוא... מתוסכל מחוסר האותנטיות..


המאבק מתחיל בתוכו עוד הרבה לפני שהם מדברים -

משנשמע הקול מקצץ הכנפיים שלו שנושא הבטחה שרק ככה יהיה לו מקום,

הבטחת שווא מן הסתם שמובילה אותו שוב ושוב אל התסכול

של הקבלה~אהבה בתנאי.

כאשר היא { בסה"כ הפנס שמאיר על המאבק הפנימי הזה ומדגיש אותו

ומאחר והרבה יותר קל (לכאורה) להשאיר את המאבקים בחוץ

שם הם נשארים, בלופ אינסופי


והנה הגענו לטריק...


יש כמה קווים מנחים שמובילים אותי בעבודה מול זוגות

ועוזרים לי לא להיבלע למריבות שבינו לבינה...

אחד הקווים המנחים הללו אומר

שכל מה שהיא { תנג'ס לו עליו, זה לטובתו הגבוהה,

או בנתיב ההתפתחות והריפוי שלו.

(וזה כמובן הדדי כלומר גם לטובתה הגבוהה לעבוד על המקום שהוא חווה כמשתלט)


זאת אומרת שבמקרה הזה -

הטריק יהיה: בכל פעם שהוא חווה ממנה השתלטות,

ברגע שההכרה מגיעה,

לעשות פּוּס

ולבדוק - איפה הקול הפנימי מקצץ הכנפיים שלו - השתלט עליו,

להתחבר למרכז שלו, לקול האותנטי, לעשות rewind,

או "מהתחלה.." ולהעז להביא את עצמו כפי שהוא !

כך לא רק שלא יריבו בכל פעם שהריטואל הזה יחזור,

אלא -

זה יהיה הסימן שלו לחזור לעצמו 

ולהיות אותנטי ובניהול הקולות שבתוכו.

(במקביל ישנה העבודה שלה על הקושי שלה

שתיתן לו עוד פּוּש נוסף מצידה)


ככל ששניהם לוקחים בעלות וניהול החלקים הפנימיים שלהם,

ברכות, בקבלה, באכפתיות ובאהבה

כך יוכלו להיות גם אמפטיים ואוהבים יותר זה לזו.


ואם אני רוצה להכליל את הטריק ולהרחיב את ההגדרה שלו:

אז לגבי כל דבר שאתם רבים עליו,

בשלב בו ההכרה מגיעה ומאפשרת לעצור לרגע את ההאשמות

ולצאת לרגע מעמדת הקורבן שסובל מהאחר,

אפשר לשים אחת מן השאלות הבאות כהכוונה לריפוי:

1. להוסיף "כמוני" בסוף המשפט המתוסכל - "היא משתלטת עלי כמוני.." ולזהות איפה גם אני משתלט על עצמי..

2. לשאול - איך מה שקורה פה הוא לטובתי הגבוהה ומה הוא בא להזכיר לי ?

3. איזה זיכרון ילדי המצב המתסכל הזה משחזר ומה הייתי צריך~כה כילד~ה ולא קיבלתי ? 

    ואז לבדוק איך אני יכול למלא את הצורך הזה ביני לביני או ביני לבין החלק הילדי שבי בשלב הראשון...


ככל שההתבוננות הזו תהיה בהקשבה אל הגוף,

וממקום רך ומיטיב כלפי עצמנו, כך נקדם את השינוי,

נוכל להתקרב יותר לעצמנו וכך גם לאחר

ובין היתר התקשורת שלנו תהיה יותר אכפתית ואוהבת.


אמן!


אשמח לשמוע ממך מה גילית על עצמך

ואם הטריק הזה עזר לך... ?


המשך שבוע נפלא,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


 פה בשבילך במגוון דרכים:
  • תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם





יום ראשון, 6 במרץ 2022

איך אוכל לדבר אליו בשקט, כשהוא זה שאשם בתסכול שלי?

+ הפתעה לרגל יום האישה הבינלאומי

"אני פשוט לא מאמינה שזה קורה לי,

זה המשפט שרץ לי שוב ושוב בראש, וגם:

איך זה יכול להיות שהוא לא רואה אותי,

הוא כל כך עסוק בעצמו,

אני מדברת אתו והוא בכלל לא מקשיב למה שאני אומרת,

הוא מיד מתגונן ומצטדק ואני נשארת בעין הסערה,

חסרת אונים ולבד..

בא לי לצרוח ולהיעלם... 

אז איך אני יכולה לדבר אתו בשקט???... 

רק לצרוח אני יכולה"

~~~


מן הסתם ככל שהיא סוערת יותר

אצלו יופעל מוד ההישרדות ויִידָרך יותר,

תהיה שם עוד יותר התגוננות, הצטדקות, לפעמים התקפה,

וסביר להניח שלא תהיה שם הקשבה,

פחות אם בכלל תהיה לו אפשרות לראות אותה..

והאמת, שבמצב הזה, גם אין לו אפשרות לראות אותו עצמו..


אז... הנה לנו תזכורת חשובה :

,If it's histerical

.It's historical


זאת אומרת שכל אותם מצבים בהם אנחנו נסערים,

מגיבים אמוציונלית ולא משנה באיזה אופן - (fight/flight/freeze)

הם בעצם תגובה לחוויה קדומה, שהתעוררה בנו בסיטואציה הנוכחית.


לכן השלב הראשון והקריטי להרגעה -

הוא די ההיפך מהאוטומט -

במקום לְצָפּוֹת ולחכות ולדרוש ולתבוע את זה שהאחר יענה על הצורך שלנו,

מה שכאמור מייצר בדיוק את ההיפך -

ולמרות שהפיתוי והסיפור שזה הדבר האמיתי אותו אנחנו צריכים -

השלב הראשון הוא לעשות u-turn

שמאפשר לנו לראות את השחקנים החשובים באירוע:


לראות את החלק הילדי הזועק שבתוכי

ולהגיע אליו מתוך האב~אם הפנימיים שאנחנו עבורם.


זאת, במקום להגיע אל בן הזוג

כאילו הוא אבא~אמא שלנו

כשאנחנו שבויים בתפיסה את עצמנו כילד~ה הזקוק.


נכון,

זה בניגוד להרגל הנפוץ כל כך בתודעה ההשלכתית שאנחנו חלק ממנה,

זה גם בניגוד לתפיסה שאומרת "בשביל זה אנחנו ביחד, לא?? אחרת אני יכולה להיות לבד.."

יחד עם זאת, אני מזכירה כי התובענות והדורשנות הזו

אינם באמת מקדמים 'יחד',

והאמת היא שאנחנו לא ביחד כאמא ואבא אחד של השני,

זה לא הטעם של הזוגיות שרובנו רוצים בה -

הטעם הטיפולי, בו כל אחד עם הצרכים שלו תלוי באחר...

משאיר אותנו חסרים, 

מקבצי נדבות 

ולא ממש אטרקטיביים.

אולי אפילו - מוציא את הכיף מהזוגיות..

כי מערכת יחסים זוגית איננה מערכת יחסים שתפקידה למלא צרכים.

למרות...

שאוטומטית, ובלי משים -

כשאנחנו יוצאים מבית הורינו, כל אחד והחסכים שלו -

אנחנו מתייחסים אל הזוגיות כאילו היתה כזו...


כשאנחנו מבינים זאת,

אם הפיתוי להישאר צודקים לא מבלבל אותנו,

ה u-turn יהיה לנו יותר אפשרי.

(שווה לנסות, זה ממש משחרר מתחים בשנייה :-)

אם כי לא תמיד אפשר להצליח לבד,

בגלל התפיסות שמקבעות אותנו בכיוון ההפוך,

אבל יש לי דרך מופלאה שמלמדת את שינוי הכיוון הזה!! 

ועליה אני כבר מספרת וגם על אפשרות להעמיק - בהמשך הרשומה)


לא לדאוג,

אני כבר שומעת את התסכול מזמזם בך...

אני לא מתכוונת שמעכשיו כל אחד יתעסק עם ענייניו

ושאין משמעות לביחד,

אלא דווקא כדי שנוכל להיות אחד עבור השני,

כדי שנוכל להקשיב, לראות, לתמוך, לחבק,

כדי שנוכל להיות אמפטיים זה לזו -

אנחנו צריכים קודם כל לצאת מהבוץ

ש... כאמור רק לאם ולאב הפנימיים שלנו יש הכוח להוציא אותנו ממנו


זאת אומרת שמלכתחילה, 

נִימָשך באופן לא מודע

במיוחד לאנשים שיזכירו לנו את הבוץ הזה,

שבאוטומט שלהם יפעלו באופן שמדגיש את החסכים שלנו

ואז... יעלה התסכול,

אבל - לא בשביל שנשפוט, נבקר, נוכיח אותם שהם לא טובים

ונדרוש מהם לשנות את ההתנהגות שלהם,

אלא, כדי שתהיה לנו גישה ישירה למילוי החסרים שלנו -

(כשהתסכול פה - הוא השער המושלם לכך)

כן...

על ידי האם והאב הפנימיים שלנו


ואז....

ככל שאנחנו ממלאים וממלאים,

אנחנו הופכים בין היתר תלותיים פחות,

אסופים יותר,

מתקרבים יותר לאני הבוגר השלם שאני,

והופכים להרגל את לקיחת הבעלות על התסכולים שלנו.

אז נוצרת אפשרות לשתף בהם את בן הזוג (על פני לשטוף אותם ולהאשים אותם בהם)


ואז, כשאני מכילה את הסערות שמתחוללות בתוכי

הסיכוי שאפעיל את המוד ההישרדותי אצל האחר קטֶן,

ומכאן האפשרות שהחלק התבוני - האנושי במוח - 

זה שיש בו היכולת האמפטית שלנו

יהיה פעיל...

ואז... הללויה - אוכל לחוות נראות..

הבנה..

אז - הלב יסכים להיפתח וללבלב.


כי בכלים ובשפה של הפחד

יש שיפוטיות, האשמה, ביקורת, הטחות, דורשנות, צדקנות,

תובענות, תוכחה, הקטנה, ביטול, זלזול, ציניות וכו'...


אבל...

אנחנו בעצם בעצם,

כולנו...

צמאים לאהבה

והשפה של האהבה - יש בה:

הסכמה להרגיש, (שוב בניגוד גמור להרגל האוטומטי) 

שמאפשרת הכלה וטרנספורמציה,

שמאפשרת שחרור של הרגשות הקשים,

ומתוך החוסן שנוצר ככל שאנחנו מסכימים להרגיש -

הלב מסכים להיפתח למרות שאולי ניפגע,

כן, כי אנחנו - האב~האם הפנימיים - פה למקרה שיעלה צורך,

והחלקים הילדיים שלנו יותר ויותר אסופים

ופחות ופחות משתלחים, כי הם יודעים שאנחנו פה אתם לעד,

שאני אוהבת אותה, את הילדה הקטנה שבי,

אני רואה את היופי שלה,

אני שמחה בה, בדיוק כמו שהיא

מה שמשחרר אותי וותר ויותר מהתלות באישור האחר

ומכל הפלונטרים שזה ממשיך ומייצר

הנפרדות הזו

היא הבסיס לחיבור בריא וממלא,

היא הבסיס לאהבה שרק הולכת ומתחזקת

כי כשהלב פתוח החיים יפים יותר 


נכון שזה בניגוד לאוטומטים שלנו,

אבל זה היופי במערכת הגאונית שאנחנו -

היכולות לרישום מחדש

ויש דרך שמאפשרת לנו להגיע לשם ישירות

ולעשות תיקון,

או לעבור את השיעור,

או ליצור חיווטים חדשים במוח,

או בכל שם אחד שתרצו לקרוא לזה


מנקודת המבט הזו -

זוהי המטרה של כל מצב מתסכל בחיים -

לא להקשות לנו על החיים,

אלא להיות השער לריפוי

כדי שהחיים יהיו יפים יותר ויותר,

כדי שנוכל לחוות יותר אהבה, יותר שפע,

יותר חיוניות.


וכדי שזה יהיה לך זמין ואפשרי למימוש, 

כשאני מלווה אותך יד ביד לשם,

לרגל יום האישה הבינלאומי,

אני מזמינה אותך ליהנות מהנחה משמעותית

בכל אחד מהתהליכים המוקלטים שמלמדים אותך בדיוק את זה:


האישי איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום -

במקום תמורת 270 ש"ח, יהיה זמין עבורך עד חצות של ה 8.3.22 תמורת 200 ש"ח בלבד!

פרטים ואפשרות לרכישה  בלחיצה כאן


והזוגי קורס מעשי (דיגיטלי) לזוגות שרוצים לקום עם חיוך בכל בוקר -

במקום תמורת 400 ש"ח, יהיה זמין עבורך עד חצות של ה 8.3.22 תמורת 300 ש"ח בלבד

פרטים נוספים בלחיצה כאן


❤❤


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

                  פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן    - 





יום ראשון, 27 בפברואר 2022

"ילדתי לא מזמן, התינוק עלי 24/7, ואני ובן הזוג כל הזמן רבים..."

 כך התחילה נ. את השיחה הראשונה שלנו.

"אני לא מוצאת לו שום מסגרת טובה מספיק,

הוא לא ישן בלילות, היתה תקופה שגם לא אכל באופן סדיר,

אז מרוב לחץ הייתי מאכילה אותו מתוך שינה...

אני מרגישה שעוד רגע אני משתגעת

ואם זה לא מספיק- נוספים על זה גם מתחים עם האיש שלי,

כי הוא חושב שאני מגזימה ולא מסכים אתי

וגם כי אנחנו כבר ממש לא מצליחים להיות ביחד,

בשום צורה..."

~~~~


ראשית, בלי קשר לנ. ולאיש שלה באופן ייחודי, 

חשוב לדעת - 

וזה משהו שאם אני הייתי יודעת כשהייתי בשלב הזה... וואוו -

יש מצב שהחיים שלי היו נראים אחרת לגמרי.. 

אז חשוב לדעת - שזוהי פאזה, אמנם מורכבת  - 

ועדיין - זו פאזה בחיים שמביאה אתה 

יציאה מאיזון ואפשרות לחזור לאיזון מחודש.

(וככל שנבין אותה החזרה לאיזון מחודש תהיה קלה ומבורכת יותר)

 

בעת לידה של תינוק ובמיוחד של הילד הראשון לבני הזוג,

מופר האיזון שהיה קודם, ומשתנים "סדרי העולם" המשפחתיים.

אז, בין היתר, יצר הקיום האנושי מפנה את כל המשאבים-

הפיזיים - והנפשיים מהאֵם לתינוק:


למעשה זה מתחיל כבר בהיריון - שם העוּבָּר מקבל עדיפות

ולמשל יקבל אספקת ברזל בלי תלות במצב מאגרי הברזל של האם.

כך זה ממשיך גם בשנה - שנתיים הראשונות לחייו של התינוק-

בהן הורמונלית יופר האיזון באופן כזה בו המאזן ההורמונלי בין היתר

יקטין את החשק המיני ויגביר את הדאגה והטיפול האימהי לתינוק.

זהו כוח קיום הישרדותי חזק שפועל עלינו

וכדאי לדעת שכך.

(אני מדברת ככלל שיש לו מן הסתם יוצאים מן הכלל)


מתוך הבנה שכך הם פני הדברים,

קל יותר יהיה לקבל את המצב בהבנה (מצד בן הזוג)

והוא יוכל - בתקווה - פחות לקחת את הדברים באופן אישי - כעלבון, כדחייה... 

כך פחות ישכנעו אותו רגשות שמובילים למסקנות כמו: "אולי זה נגמר בינינו",

מתוך היאוש שתובע "ככה אני לא מוכן להמשיך כל חיי".


זהו מצב זמני .

ויחד עם זאת שהתסכול שפוגש בנן הזוג עשוי להיות קשה,

ההבנה שזהו שלב זמני ולא אישי עשויה להקל ולו במעט.


הידיעה שזו פאזה זמנית שמפרה את האיזון מטעמים של קיום האנושות,

תאפשר (אולי) יותר הבנה ויותר מרחב נשימה.

יותר אורך רוח והכלה שיאפשרו לאיזון מחדש בקצב המתאים

לחזור אט אט לשגרה שמיטיבה לכולם בהתאם לצרכים - 

גם של התינוק וגם של ההורים.

זה באופן כללי.


יחד עם זאת

ומעבר לכך - ישנו תמיד סיפור הרקע הילדי של האם והאב

ומעניין להיווכח בשחזור שהוא עובר הפעם דרכם:


"אנחנו באים משתי משפחות הפוכות לגמרי..."

היא ממשיכה לספר לי:

"אצלי בבית כל הזמן דאגו לנו ועטפו אותנו בצמר גפן,

אצלו - אפשר להגיד שהוא גדל לבד..."


לכאורה - ההיפך לגמרי -

למעשה - אלו הם שני קצוות שמחזיקים בדיוק את אותו התסכול.


אם לשם הדוגמא - 

גדלתי לאם מזניחה ויש בי צמא למגע, רכות ויחס אוהב 

(באופן טבעי והגיוני)

אני עשויה למצוא את עצמי נוהגת באחד מהקצוות כשאני הופכת לאם בעצמי:

או שאני מתנהגת בדיוק כמו האם שהיתה לי וממשיכה את ההזנחה לילדי,

או שאני מתנהגת בצורה ההפוכה - שמנסה לפצות על החוסר שלי

ומעניקה טיפול בדאגת יתר (עד כדי חנק) לילדי.


זאת כל עוד לא ריפאתי את הכאב על ההזנחה שחוויתי כילדה.

(וזה נכון לגבי כל דבר שחווינו)


כדי שאוכל לרפא את אותה ההזנחה -

תת המודע שלי ימשוך אותי לבן זוג מהקצה ההפוך -

שוב - הפוך לכאורה

כי אותו התסכול קיים אצל שני הקצוות.

ההתנהגות המפצה לא באמת מצליחה להרגיע את התסכול...


ואז - 

נריב על זה.

כי אני מפצה ומגזימה בעודף דאגה לילדים

והוא  לא חושב שככה צריך כי לא כך גדל בעצמו (ובלא מודע לא בחר בפיצוי)

והנה לנו הזדמנות לריפוי והתמרה של הכאב ההוא

ריפוי ושחרור מהכאב הילדי 

והתמרה שתאפשר לנו להפסיק את השחזור של אותו התסכול מדור לדור !


אלא שהשינוי האמיתי לא יתאפשר אם נשנה רק את ההתנהגות -

זה שינוי שמשאיר אותנו בין הקצוות..

(בין ההזנחה לפיצוי העודף של הטיפול במקרה הזה)


לא פעם אנחנו טועים ומנסים לשנות מצבים

כשהמיקוד שלנו הוא בהתנהגות.

תוך שאנחנו מתעלמים מהמטען הרגשי שנמצא שם - 

עד שלא נביא את תשומת הלב אל המטען הרגשי שההתנהגות נושאת -

נמצא את עצמנו נעים בין הקצוות,

ממשיכים לריב ולהתווכח,

ומתקבעים עוד ועוד בתוך התסכול הישן ההוא

שגם ממשיך ועובר לדור הבא...


אז מה כן ??


כשאני עובדת אתה על התסכול שכרגע עומד בפניה,

והיא מביאה את תשומת הלב אל הגוף ונותנת ממש לרגשות הקשים להיות,

עולה הסיפור של הילדה שהיא היתה כמתבגרת ווכחנית,

נו, ברור... 

בבית שבו ההורים עוטפים עד כדי חנק,

הדרך של הילד המתבגר להתחבר לעצמו אך טבעי שתהיה בווכחנות 

ואין גיל מתאים לכך מגיל ההתבגרות..


וככל שהיא נותנת תוקף לתסכול של הילדה,

מאפשרת לה להתרחב אל המרחב הטבעי שלה,

מגיעה הקלה פיזית והמחנק משתחרר,

מגיעה הקלה רגשית ובטחון מחליף את הפחד

(אותו פחד שהועבר אליה בעודף הטיפול מהוריה שניסו לחסוך ממנה את תסכולי החיים - לשווא)

מגיע שקט מנטלי שיכול לראות ולהיווכח 

בנפרדות הבריאה בינה לבין התינוק שלה, -

נכון - שעדיין תלוי בה כמספקת צרכיו ויחד עם זאת -

נוצר אמון באינסטינקטים הבסיסיים שיש לו ויכולת לסמוך עליהם.

מתאפשרת חוויה כללית של שקט ורוגע.

אותה חוויה שיש לתינוק שמקבל את צרכיו מאם טובה דיה

במילותיו המדויקות של ויניקוט.

(לא יותר מידי ולא פחות מידי)


מתוך מצב שכזה - 

הטיפול בתינוק שלה יהיה מזין ומטפח יותר

תוך שהיא דואגת גם לעצמה

וחוזרת להיות גם האישה שהיא לצד היותה אם.

כך נוצר איזון מחודש שלוקח את כוווולם בחשבון

וככל שזה יתרחש בהכלה, -

כל אחד לתסכולים שעולים בו -

כך יוכלו בני הזוג לעבור את הפאזה הזו 

ולצאת ממנה מחוזקים ואף קרובים יותר זה לזו.

גם פה -

ככל שנימנע מהאשמות, והשלכת התסכול על האחר,

ככל שננצל את ההזדמנות שהתסכול עולה - להכלה וריפוי

כך נוכל להיות טובים יותר לעצמנו וגם לסובבינו.


אמן!


אשמח לשמוע את דעתך,

איך היתה לכם התקופה המאתגרת הזה?

עד כמה ההתוודעות לתוכן הנ"ל עושה לך סדר ומרגיע?


פה בשבילכם ❤❤


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

                  פה בשבילך במגוון דרכים:
  • איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? תהליך מוקלט בוידאו עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה. פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם








יום ראשון, 20 בפברואר 2022

מה קורה במוח כשמתאהבים? (פוסט וולנטיין'ס פוסט)

וגם: איך להמשיך ולהפעיל את המנגנון הזה בתוך קשר זוגי ארוך טווח? 

תרגום סימולטני מתוך מאמר מאת: Michael Merzeniche PhD 

שפורסם ב Medscape.com לרגל יום האהבה הבינלאומי

"

מה שקורה לנו במוח כשאנחנו מתאהבים,

קשוח לא פחות מסערה של כימיקלים שמשוחררת בו..

המערכת העצבית של המוח מקבלת שוב ושוב 

מנות גדושות של דופמינים ונוראדרנלין שמציפות ושוטפות אותה.

אלו הם הכימיקלים שגואים ומעוררים בנו התרגשות וחמימות שמוקרנת מאתנו לכל עבר.


דופמין הוא כימיקל המקושר לתגמול

זו הדרך של המוח להתכוונן לתוצאה טובה כלשהיא

שאמורה להיות מודגשת וזכירה -

ובמקרה הזה - דופמין משוחרר כשאני מקבלת משהו נפלא ממך -

כפי שאנחנו נוהגים בהתאהבות,

או כשיש לי העונג לתת לך משהו

אהבה/ התאהבות הינו בהקשר הזה - מנגנון נתינה~קבלה של משהו נפלא


אותה מערכת משחררת גם נוראדרנלין

בגלל החידוש והתרגשות שבדבר.

זו הדרך של המוח להדגיש שיש פה משהו טרי, 

חדש שקורה וכדאי לשים אליו לב

זה גורם לנו להרגיש ב ח י י ם!


כמעט ואין זמן אחר בחיים

בהם מרגישים חיוּת שכזו 

כמו שמורגשת כאשר מתאהבים


ככל שמערכת היחסים מעמיקה,

העונג שמצופה מהאהבה גורם לנו לרצות עוד ממנו.


אחד הדברים המופלאים בדופמין הוא 

שהוא מופרש בהתחלה רק בזמן ההתרגשות,

אבל אח"כ, אחרי שהמוח למד - הוא חכם מספיק

על מנת לשחרר אותו מראש בזמן הציפייה -

לחיבוק, לנשיקה או לנוכחות של האהוב.


למעשה החמימות מתחילה להופיע -

עוד לפני רגע החיבור ..

זה גורם לנו לרצות מזה עוד...

וזוהי.. כמו שרובנו זוכרים ממש סוג של התמכרות -

הרצון לראות שוב ושוב את אותו אהוב..


ופה חשוב לדעת... שזה נכון לא רק לגבי אהובים..

למשל אם ממש נהנה לשתות כוס מרטיני אחרי יום עבודה - כך כותב המאמר מדגים -

בסופו של דבר זה בגלל איך שזה מאפשר לך להרגיש -

למשל רגוע,

למרות שלאורך זמן, אותה תחושת רוגע עשויה להיווצר כבר אחרי השלוק הראשון..

הרבה לפני שהאלכוהול עשה את העבודה -

מאותה הציפייה שנוצרה במוח.

(נקודה למחשבה איך לרתום את המנגנון הזה ולהפעיל אותו ביוזמתנו...)

~~~~~


כשהקשר מתבגר, זה הופך מ"התמכרות" ל"היקשרות"

וזה קורה בשתי צורות:

אחת כשאנחנו ממש מתחברים למישהו -

ממש מתוגמלים מהנוכחות שלו -

אז המוח משחרר אוקסיטוצין,

זה תורם להרגשת אמון מול האדם הזה,

מישהו שאמור להיות אחד אתך

נוצר קשר במובן הבסיסי כימיקלי במוח.


זה גם סוג הקשר שנוצר בין הורה לילד -

ובכלל נוצר בין אנשים שנמצאים בחיבור בצורה כה חיובית וממושכת.

נוצר בונד כימי - שמורגש גם כשהם יחד וגם כשהם רק חושבים זה על זו.


הדבר הקריטי השני שמתחולל בנו בהקשר הזה

קשור לפיתוח תחושת אני (self)

כשאני מרגיש/ חושב/ עושה משהו, אני משייך אותו למקור -

אותו מקור שהוא "אני"


{ פה- אני חורגת מהרצף של התרגום ומוסיפה

ששני ההיבטים הלכאורה הפוכים הללו הינם קריטיים לקשר בריא -

האחד - ההיקשרות המחברת בין בני הזוג

והשני - תחושת הייחודיות האישית - הנפרדות, האחרוּת של כל אחד מהם.

בתוך תהליכי הריפוי במסעות הזוגיים -

אנחנו נותנים לגיטימציה לייחודיות האישית של כל אחד מאתנו

ומתוך נפרדות בריאה - יכולים לייצר חיבור בוגר ומזין }

~~~~~


איך נוכל להיעזר במידע הזה על מנת להתרחב לאהבה,

להעמיק את מערכות היחסים, ו/או להתכונן לקראתה?

שואל כותב המאמר ועונה לסיכום:


ראשית עלינו להיות מודעים למכניקה של המוח,

ולייצר מצב של אספקה של דופמינים ונוראדרנלין.

את זאת אפשר לעשות על ידי כך שמעשירים את החיים

בהפתעות, חיוניות, אתגרים ורגעים מעניינים -


בנוסף, נוכל לחיות את החיים באופן מלא תחושת תיגמול וחדשנות,

כשאחת הדרכים להגביר תחושת תגמול -

היא על ידי כך שנהפוך להיות נדיבים יותר -

כן... בכל פעם שאנחנו בנתינה,

בכל פעם שאכפת לנו ממישהו - משתחרר דופמין במוח


כמובן שאפשר גם לשבת ולחכות לקופידון - שיירה את החץ,

או לאחֶר שיתן לנו על מנת שנקבל :-)

אבל אז אנו עשויים להיכנס למאבק כוחות כזה

בו שנינו מחכים לשווא שהאחר יתחיל קודם.. 


במקום זאת, 

ככל שניקח לידינו את המושכות

ונהיה בעצמנו אדם חיובי, אוהב ונדיב יותר -

כך נעצים את המנגנון הכימי הזה במוח

ואת תחושת האהבה שמקימה אותנו לתחייה

ו... מעבר להנאה מעצם החיים כשאנחנו כאלה,

לרוב גם נופתע לגלות עד כמה זה מדבק -

וסוחף גם את האחר לחגיגה!

~~~~~


זה יכול להיות עניין של החלטה!


והנה השראה מצוינת 

לאדם שהצליח להביא את האיכויות הללו ובגדול -

עוד תוכן שהיה זמין ברשת לכבוד יום האהבה הבינלאומי:


להרבה ימים מלאים באהבה,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך




יום ראשון, 13 בפברואר 2022

All you need is love ... טא טא טא טא דם.............. ♥️ טריק לוונטיין אוהב ♥️

 נראה לי שעליתי על משהו !! :-)

ואני מתחילה בסיפור קצר:

כבר שנים שאני שותה קפה עם סוכר,

בעצם מאז ומעולם,

כולם סביבי כולל הילדים הגדולים שלי -

מזמן למדו ליהנות מהקפה שלהם נטול מתיקות,

אבל אני כל כך אהבתי דווקא את המתיקות שבקפה,

שבכלל לא היתה לי מוטיבציה לנסות להיגמל ממנה...

(מלבד המוטיבציה הבריאותית שמרחפת מעלי כרעיון כבר שנים)


באופן שהפתיע אפילו אותי,

מצאתי את עצמי לפני כשבועיים

מסיימת את הקפה כשמתוק לי מידי בפה..


אחרי כמה כוסות כאלה,

הגיעה ההכרה והבחנתי בכך באופן מודע

ואז - חשבתי לעצמי -

שאולי זה הזמן שלי לנסות להפחית/ להוריד את הסוכר מהקפה


ואכן, זה מה שעשיתי,

ובמשך כמה ימים 

לפעמים שתיתי בלי סוכר

ולפעמים הוספתי קמצוץ ממנו..


אחרי כמה ימים כאלה ובהם כמה וכמה כוסות קפה לא מתוקות -

שמתי לב שכשאני שותה את הקפה

עם מעט הסוכר - מה שאני מחפשת בו - זה את המתיקות,

שמן הסתם לא מספיק היתה בו

ו פ ת א ו ם הבליח במוחי הרעיון -

לנסות בקפה הבא -

להביא את תשומת ליבי ולמקד את בלוטות הטעם שלי

בטעם של הקפה. 

כלומר במה שיש ולא במה שחסר..

זו היתה פריצת דרך עבורי כי נקודת המבט החדשה 

איפשרה לי להצליח ליהנות מהטעם של הקפה

במקום לערוג למתיקות שאיננה

ואני יכולה לספר לך שעכשיו - אני מצליחה 

ממש ליהנות מהקפה שלי כשהוא ללא סוכר.


ו... מה בין הקפה והסוכר לבין מערכות יחסים ???


אנחנו חיים בתרבות שנושמת, מטיפה וטובלת באשמה, שיפוטיות וביקורת.

גדלנו וחונכנו על זרי הביקורת.

בִּשְמָה לימדו אותנו להיות טובים יותר (לכאורה לפחות)

זאת אומרת שהנטייה הטבעית שלנו תהיה לחפש את מה שחסר


דרך אחרת להסביר זאת תהיה להזכיר

שהתודעה הקולקטיבית שאנחנו חלק ממנה,

הינה תודעה הישרדותית.

- אף שמנקודת מבטי - אנחנו בתהליך יציאה מההישרדות הזו -

ועדיין, בהישרדות כמו בהישרדות -

אם אני עוברת למיקרו - הגוף של כל אחד מאתנו -

החלק הפעיל יותר במוח שלנו במצב הישרדותי הינו החלק האחורי -

גזע המוח, שנקרא גם מוח הזוחלים ואחראי

על הפעולות האוטומטיות של הגוף וכן על ההישרדות שלנו,

וככזה הוא מתוכנת לחפש את הסכנה 

על מנת להיות מוכן אליה כשהיא מגיעה.

מה שמתורגם במצב שהינו דמוי הישרדותי -

להתמקד במה שאין, בחסר.

(וזהו רק אלמנט אחד שבו מתבטא המוד ההישרדותי 

שמנהל את רובנו למרות שאיננו בהישרדות אמיתית)

~~~~~~~


יום האהבה הבינלאומי יכול להיות לנו 

כהזדמנות נפלאה - 

ליציאה מהמוד ההישרדותי דרך התרגול ה"קטן" הזה - 

למקד את הפוקוס שלנו בטעמים של מה שיש

במקום להיות מפוקסים על מה שחסר -

ואפשר אף להגדיל ולתרגל- הוקרת תודה על היש.

ממקום שמאתגר ומגייס סקרנות לראות 

מזוויות חדשות את מה שיש (בשונה מהזוית שמחפשת את החוסר)

~~~~~~


אנחנו רגילים להסתכל על מי שלצידנו באופן מקובע,

כלומר מתוך הנחה שאנחנו יודעים עליו הכל,

ומבינים יותר ממנו מה קורה בתוכו,

לא פעם אנחנו שמים אותו בתבניות (חלקן לפחות לא ממש מחמיאות)

ואם אנחנו יודעים הכל -

אז מן הסתם פחות חשוב להקשיב לו

כי ממילא אני יודעת בדיוק מה הוא הולך לומר..


פעם שמעתי משפט חכם ועתיק שאומר משהו דומה ל:

" אם אני בטוחה שאני מכירה אותך,

כאילו הימתתי אותך בקרבי "

חזק.. בוטה אבל יש בזה לא מעט..

שהרי אנחנו כיצורים אנושיים

כל הזמן מתפתחים, משתנים, עוברים דרך שמעצבת אותנו,

וכשמישהו שהכיר אותי לפני 20 שנה,

נשאר עם רשמים ומתייג אותי דרכם

(זה כמובן לא בא מרוע, אלא מהמקום הפגוע שלו בסיטואציה ההיא)

זה לא מאפשר לי בקלות להביא את מי שאני

ובטח שלא מאפשר לו לראות את מי שאני במלואי

(כמובן שאני לא תלויה בו בלהביא את עצמי וזה המקום לצמוח אליו)

זאת אומרת שהנטייה הזו

עוצרת אותנו מלראות בדיוק את מה שאנחנו רוצים לראות לא פעם -


את אותו המקום הפגיע,

שמלא באהבה,

כמה לחיבור,

לנראות,

לקשר...


אלא שזהו פלונטר עם אין מוצא

כשאותו מוד הישרדותי מנהל אותנו

כיוון שהוא מספר לנו שזה מה שיציל אותי -

ושעלי להמשיך לראות את מה שחסר -

כדי שלא אתאכזב,

כדי שלא אפגע...


אז... איך אפשר אחרת??

איך לצאת מהפלונטר ההישרדותי הזה ? 

ולו צעד קטן לשם:


נתחיל עם מה לא.. :

מן הסתם כשיש טינה, כעסים, תסכולים, אכזבות

יהיה לנו קשה להניח אותם בצד, 

וגם לא יהיה נכון להתעלם מהן, להדחיק, להשתיק

ופשוט ככה משום מקום לחפש את מה שטוב ...

(לפעמים זה יהיה אפשרי ומגניב שכך.)

אם ישנם מטענים כאלה שמקשים עליך לראות את מה שטוב בו,

כדאי להתחיל קודם כל להביא את תשומת הלב 

אל אותם המקומות הפגועים שהתעוררו בתוכך,

למשל אם ניקח לדוגמא מצב בו הוא מתייג אותך באופן מקטין שפוגע בך,

עצם זה שזה פוגע בך,  כלומר עצם זה שזה הפעיל אותך אמוציונלית -

זה סימן שיש בתוכך איזהשהוא חלקיק שמאמין לו,

מזכירה את הקו המנחה :

"If it's histerical, it's historical"

זאת אומרת שהשלב הראשון, אחרי ההבחנה בכך שהופעלת, 

יהיה לעשות u turn לעולמך הפנימי,

כדי שנוכל להגיע לדיסוננס הפנימי הזה, ולהשרות בו שלום,

בעצם לפגוש את אותו מקום ילדי שאז התערער -

ולהזכיר לו את האמת - 

שאת~ה  בדיוק כמו שאת~ה ראוי~ה לאהבה,

לחבק ולאפשר לעצמך לגדול לשלם~מה שאת~ה

כשהשער לצמיחה הזו - הוא התסכול שלך (ממנו או בכלל)


הרי כל קונפליקט,

כל מה שמפעיל אותנו אמוציונלית -

הוא בעצם הריפוי שלנו שקורא לנו ורוצה להתרחש.


כן.. אני יודעת כמה מפתה להישאר בהאשמות על הצד השני

ובהזדהות עם הכאב שעלה בנו,

אבל אלה... רק מחפרים אותנו יותר עמוק בבוץ..


יותר עמוק בכמיהה למתוק

ובאפס יכולת ליהנות מהטעמים האחרים שזמינים לנו וערבים לחיך ולגוף


אז הנה לנו עוד מועד לתזכורת -

יום האהבה הבינלאומי - או יום הוולנטיין, 

לשנות כיוון ולהגביר עוד ועוד את האהבה בחיינו

כי.. אין מדויק יותר ממילותיהם של הביטלס הגדולים -

....All you need is love, love

Love is all you need


וכשאני מנצלת את הפגיעה מהאחר,

כשער להגיע דרכו אל המקומות הפגועים שבתוכי,

להביא אליהם אהבה וריפוי,

הרי שהוספתי עוד אהבה אלי

ואז, אני יכולה גם לראות אחרים ממקום אמפטי יותר

ולהביא גם אליהם יותר ויותר אהבה מזינה...


לחיי האהבה ♥️♥️


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך



~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

                  פה בשבילך במגוון דרכים:
  • איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? תהליך מוקלט בוידאו עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה. פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם