"לא מסכימה להיות חיה מתה בתוך הבית שלי" (נועה קולר/ מקום שמח)

"בן וורד (גיבורי הסדרה "מקום שמח) -

הם כמו חזרזיר ופו..."

כך אומרת נועה קולר - יוצרת הסדרה יחד עם רם נהרי . 

והיא ממחישה זאת בדיאלוג שלהם

בו חזרזיר ופו יושבים יחד 

וחזרזיר שואל את פו - "מה הדבר הראשון שאתה חושב עליו כשאתה קם בבוקר ?"

פו עונה לו - "מממ... מה אוכל לארוחת הבוקר.."

וחזרזיר אומר בתגובה -

"אני דווקא חושב כל בוקר איזה דבר מרגש וחדש אעשה היום.."

ולזה עונה פו: "בעיני זה אותו הדבר..."

לפעמים... הדינמיקה הזוגית הזו בה כל אחד מביא אחד משני הצרכים -

הצורך ביציבות וביטחון ~ והצורך בריגוש וחדשנות -

יוצאת מאיזון ואז -

מי שמייצג את ה'אדמה', שנעים לו ומרגשת עבורו גם רק ארוחת הבוקר -

עשוי להגיע להירדמות

והאחר - שמחפש להרגיש חי - 

עלול להיות טעון בחרדה ובחוסר סיפוק תמידי,

מה שיכול להתבטא למשל 

בחוסר רצון לחזור הביתה - 

"כי בחוץ .. (שניתן להחלפה בין אינספור אופציות החל מעבודה והמשך במערכות יחסים אחרות)

יותר מעניין. שם יש חיים... והבית סוגר וכולא."

(מתוך הפודקאסט של איתי סגל שמראיין את נועה קולר)

כשהדינמיקה יוצאת מאיזון

וכל אחד מבני הזוג מחזיק באחד הקצוות של החבל ו"נשען לאחור",

זה עשוי להרגיש כמו מבוי סתום

וממש אפשר להרגיש את היאוש בסדרה המעולה "מקום שמח",

כשורד מנסה להניע את בן, והוא רק נאחז חזק יותר..

הדינמיקה הזו מוכרת גם לי ואני חושבת שרבים מאתנו היו/ חווים אותה

והאמת היא שזה די טבעי,

גם כי בתוך זוגיות ככלל, יש לנו נטייה למשוך בקצוות החבל -

במגוון תחומים ביניהם זה המתואר בסדרה-

בה אחד ביתי ומביא ביטחון ויציבות לקשר

והאחר מחפש ריגושים וחידושים,

וככל שהאחר מחפש ריגושים, 

זה מוביל באופן לא מודע את הראשון להעמיק את השורשים

כאילו כדי להחזיק את שניהם,

וזה... מוביל את האחר לחפש עוד יותר ריגושים,

כי הביטחון הופך לכולא... וחוזר חלילה...

או בדוגמא אחרת - בה אחד אחראי יותר בהקשר הכספי

והאחר - שגם הוא לא בהכרח מתעלם ממצב החשבון -

בכל זאת מביא אתו את הצורך לחיות כאן ועכשיו,

"ליהנות מהחיים, כי חיים רק פעם אחת"

וככל שהמאבק החיצוני ביניהם גדל -

ההיאחזות של כל אחד בקצה שלו מתעצמת

ואגב -

גם כשהם מתחלפים - וגם זה קורה -

ההתחלפות שומרת על הקיצוניות ולא מביאה מזור למאבק...

ובעצם... 

הכל מתחיל במאבק הפנימי שיש בכל אחד מהם,

כי גם מי שרוצה "ליהנות מהחיים כי חיים רק פעם אחת",

כאמור לא מתעלם ממצב החשבון

ולצורך הדוגמא ב 30% מהשיח הפנימי שלו מודע לו,

אך ב 70% רוצה לחיות את החיים בלי חשבון,

כאשר בין שני החלקים הפנימיים הללו יש מאבק

שאינו נפתר בתוך כל אחד מבני הזוג

והמאבק יוצא החוצה אל המרחב הזוגי- 

כי האחר הפוך ב 70~30 שלו,

ו"יותר קל" לריב בחוץ מאשר בפנים...

השאלה היא מה עושים כדי למצוא דרך אחרת ממאבק,

שהרי כל דבר שנילחם בו ילחם בנו בחזרה

וכך לא נוכל למצוא את המקום המזין

בו יש גם חדשנות וריגוש וגם ביטחון ויציבות -

שהם אגב שני הצרכים להם אנו זקוקים במידה דומה

וגם הריגוש מחד וגם היציבות מאידך -

נחוצים למערכת יחסים בריאה לאורך זמן

ומוגדרים במשולש האהבה של סטרנברג - 

מחויבות ~ 

אינטימיות רגשית = בטחון, אדמה ~ 

תשוקה = ריגוש וחיוניות, אש

אז יכול להיות שהכיוון ממנו נוכל לצאת מהלופ הזה,

נמצא בהתייחסות למניע שמשאיר אותנו אוחזים בקצה זה או אחר:

אמנם נועה קולר שמגדירה את עצמה כחזרזיר שבסיפור -

מתארת את תחושת החרדה שלה שמלווה לחיפוש אחרי הריגוש,

אבל גם בן - שמגלם את בן הזוג שלה ולא היה בפודקאסט אבל אני יכולה לייצג אותו

כי אני הייתי בפוזיציה שלו בתוך הקשר,

מונע מתוך פחד -

שמשאיר בהיאחזות 

ויש שני כיוונים ליציאה מלופ שכזה

כיוון אחד -

הוא התזכורת שכל מה שהאחר מנג'ס לי עליו -

(למשל אם אני זו שמחזיקה ביציבות ובביטחון ונרדמתי 

והאחר מנסה להעיר אותי לריגוש שחסר לו) -

כקו מנחה - תמיד יהיה בנתיב ההתפתחותי שלי.

האחר הוא כמו קול חיצוני לצמיחה שלי שרוצה להתרחש.

למעשה בתוך המאבק כל אחד מבני הזוג

מזכיר לאחר אישויים פנימיים שצמאים לריפוי ולהתפתחות

ומכאן אמשיך לכיוון השני שמשלים את זה הראשון -

ככל שאזכיר לעצמי לוותר על ההמתנה לאחֶר שישתנה,

לוותר על ההאשמה ש"בגללו אנחנו ..." -

ככל שאזכור לקחת את התסכול שלי באשר הוא,

כן, גם אם בן הזוג באופן אקטיבי עורר אותו -

ולעבוד אתו,

לזכור שבן הזוג היה רק הטריגר ולא האשם בתסכול

ובזכותו - התסכול עלה על פני השטח 

וכעת - יש לי האפשרות לעבד את התכנים הרגשיים שעלו

ומכאן להשתחרר מהתפיסה, התחושות, הרגשות,

כל מה שכלוא שם וביחד עם הפחד לפגוש זאת -

משאיר אותי אוחזת בקצה זה או אחר של החבל.

וככל שיש מסה קריטית של ריפוי -

אני מוצאת את עצמי בעיקר מרגישה טוב יותר

אך בין היתר יכולה להרפות מההישענות לאחור,

מה שמאפשר לאחר להרפות גם הוא -

כי ההתנגדות שלי קטנה

והדינמיקה כולה משתנה.

הללויה

~ ~ ~

שינוי כזה אפשר לחולל בתהליך זוגי

ואפשר גם בתהליך אישי

ולשמחתי... באמתחתי כלים מופלאים שמובילים לשם!

וגם... אין זמן יותר מושלם מעכשיו לעשות זאת

אם יש בליבך קריאה פנימית

לחצי כאן וכתבי לי מייל

ואפשר גם במגוון דרכים נוספות:

💓💓💓💓💓

עוד ממני אליך:

ממינוס לפלוס - אורח חיים בריא עם כסף 

תהליך בו נתייחס גם למישור הענייני ולמספרים

וגם לדפוסים התפוסים הקשורים לכסף ושפע

ועוצרים אותך מליהנות ממנו.

אפשר לכתוב לי מייל בלחיצה כאן 

ואוסיף פרטים בשיחה

מפגש זוגי חגיגי:

כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

(אפשרי גם כמפגש חברות!)

לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ 

~ ~ ~ ~ ~

                        איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

                                               ~~~~~

💓💓💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות

בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

בתהליך זוגי פרטי מקוצר שמייצר שינוי מהבסיס

מפת האוצר הזוגית שלכם 

יום או יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 

ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 

פרטים נוספים בלחיצה כאן

"אתה לא תגיד לי מה לעשות! "

זה מה שרץ לה בראש במיוחד כשהוא } מבקש ממנה משהו..

זה אחד הדברים שממש יכולים להקפיץ אותה,

במיוחד ככל שזה נשמע כהוראה ופחות כבקשה

והיא נדרכת מ 0 ל 100, מתמלאת קוצים כקיפוד,

כאילו שאלה יסייעו לה לנער מעליה את המשימה.

או למעשה את ההכנעה...

יחד ראינו שזה מציף בה את ההתנגדות 

שלמדה להחזיק בהיכון כדי להגן על עצמה

מחווית ההכנעה שחזרה על עצמה שוב ושוב

מול אבא

ויכול להיות שזה גם סיפור תרבותי, קולקטיבי,

של הדורות הקודמים של נשים שעברו הכנעה וביטול

ששאריות התסכול שלו עדיין "זורמות לה בדם",

התסכול של סבתה, שהחליטו בשבילה שתתחתן עם סבא -

בניגוד לרצונה,

או כאב ההשתקה של נשים אחרות בשושלת,

שאף שהרבה פחות אם בכלל קיימים היום,

עדיין כלוא במערכת שלה 

וזו דרכו להתבטא - כשהוא עולה כהתנגדות בה

(ובמקרה הטוב - כשהיא מעבדת אותו רגשית -

גם יכול להתפרק ולהתנקות, 

אבל אני מקדימה קצת את המאוחר..)

אף שהיא דור 3 של אותה הסבתא,

שאריות התסכול ההוא של הדורות הקודמים,

שנוסף לחוויה האישית שלה מול אב נוקשה

שלא פעם הכניע את רצונו על הסובבים אותו,

מתעוררים בה במידה שלא מתואמת,

כשמישהו מבקש ממנה משהו

למרות שאין לו כל כוונה (לרוב) להכניע או להקטין אותה.

זה כמו אוטומט הגנתי שנבנה אז

ועדיין מופעל, אבל כבר לא משרת אותה

כי היא דווקא מאד אוהבת להעניק

והאוטומט הזה מצמצם אותה

וממלא אותה ואת המרחב הזוגי שלה

בטעמים מרים.

אגב המרחב הזוגי שלה,

כידוע... תת המודע ימשוך אותנו אל מי שיודע היטב - 

"ללחוץ לנו על הכפתורים"... (לא באופן מודע כמובן)

ואכן לבן הזוג שלה - כצפוי :-) - יש נטייה לבקש בקשות

(שנקלטות אצלה כדרישות ומשימות),

מן הרגל שנטמע אצלו מתוך תסכול וכאב ילדי דומה לשלה.

וכשהוא משחזר את הדפוס שחווה -

משתחזר ומתעורר אצלה התסכול שהתקבע כהתנגדות

והכאב הילדי של שניהם יוצא מתוכם החוצה -

אל המרחב הזוגי שלהם כמריבה או קונפליקט ביניהם.

כך הקונפליקטים הזוגיים בנושא (ובכלל)

באים לעורר אותנו לריפוי -

כל אחד של החוויה שלו,

תוך ניקוי המרחב הזוגי.

בזכות הקונפליקט, היא הביאה את זה לפגישה.

כי זה הזמן לחווט מחדש 

וליצור חיבורים נוירונים מתואמים

כדי שהיא תוכל מתוך שקט פנימי 

להגיב בבחירה

ולהיעתר לבקשה או לא, כרצונה.

היופי הוא שזו רק ההתחלה.. :-)

כי מעבר לשינוי ההתנהגותי שמתאפשר לה

כשהאוטומט מתמוסס ויש לה בחירה,

הרי שבמישור הרגשי 

הכעס מותמר לטוּב לב,

במישור התחושתי  - יש הקלה משמעותית

וכבר השתחרר לה המחנק בגרון,

שהיה מלווה אותה תמידית עד כה,

בנוסף ככל שיש מסה קריטית של ריפוי,

יש סינכרון בין המישור הרגשי והמישור המנטלי

מה שמאפשר בהירות גדולה יותר,

וגם.. במישור הרוחני משהו משתנה.

כי ככל שאנחנו מתנקים מאותם סיפורים 

שמעוררים בנו אמוציות קשות,

אנחנו יותר ויותר מתוודעים להיותנו משהו גדול יותר,

שמעבר לתפיסות האני המקטינות לאורן גדלנו

וגם... שאנחנו לא לבד.

שאנחנו חלק ממערך גדול יותר

ואנחנו בהשתלמות בתוכו -

שככל שאנחנו בתהליכי צמיחה, ריפוי והתפתחות- 

אנחנו מתקרבים יותר ויותר לשלמים שאנחנו.

ותכל'ס, במרחב הזוגי -

התקשורת ביניהם נהיית ברורה וחברית יותר,

כך שהוא משוחרר לבקש

והיא משוחררת להיעתר או לא

~ ~ ~

וזו - אני יכולה להעיד מתוך החוויה שלי -

הרגשה מופלאה.

מעבר להתפעמות מהשינויים שמתבטאים ביום יום, 

בתוך אינטראקציות עם אחרים ועם עצמי,

ישנו הטעם הכללי ובו יותר רווחה,

סיפוק ושבעות רצון, מלאות ואהבה וקבלה שלי

ומתוך כך יכולת קבלה ואהבה לאחר.

יש משהו ייחודי ומרגש שנמצא יותר ויותר "באוויר",

שתומך בתהליכי הריפוי,

ומאפשר לתובנות, להתבהרויות 

ולשחרור של תקיעויות לנוע ולהיפתח.

אם יש בך קריאה פנימית לשינוי,

בואי.

כתבי לי מייל בלחיצה כאן ונתאם לנו 

פה בשבילך במגוון כלים טרנספורמטיביים

ונקודת מבט שמאפשרת שלום פנימי,

גלית אליאס

💓💓💓💓💓

עוד ממני אליך:

ממינוס לפלוס - אורח חיים בריא עם כסף 

תהליך בו נתייחס גם למישור הענייני ולמספרים

וגם לדפוסים התפוסים הקשורים לכסף ושפע

ועוצרים אותך מליהנות ממנו.

אפשר לכתוב לי מייל בלחיצה כאן 

ואוסיף פרטים בשיחה

מפגש זוגי חגיגי:

כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

(אפשרי גם כמפגש חברות!)

לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ 

~ ~ ~ ~ ~

                        איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

                                               ~~~~~

💓💓💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות

בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

בתהליך זוגי פרטי מקוצר שמייצר שינוי מהבסיס

מפת האוצר הזוגית שלכם 

יום או יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 

ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 

פרטים נוספים בלחיצה כאן

השבוע תפסתי אותו על חם...

וכמו בכל פעם שנחשף סוד

שהתנהל לו במחשכים,

מאחורי הגב, בערמומיות ובמניפולטיביות,

למרות שבשכל ידעתי (כמעט) בדיוק

מה הוא עושה וכיצד הוא פועל -

כשהוא נחשף - זה היה וואו !!!

זה כמו שתמיד היה שם ווילון חצי שקוף

וברמה מסוימת היו רמזים של ידיעה 

של מה שמתחולל מאחוריו,

אבל זה היה מן חצי רדום,

כשלא היתה לשם גישה אמיתית

ובטח שלא אפשרות לשינוי המצב,

ואז...

כשהוא נחשף...

היתה כמו הרמת מסך 

שאיפשרה לבהירות להגיע באופן מיידי 

הפעם, בגלל שזה היה דפוס תפוס שנחשף

ואולי גם בזכות הרכות שאיפשרה לו להתגלות

ולהראות לי את המניפולציה שבה השאיר אותי שנים על גבי שנים,

לא עלתה אותה תחושת בגידה צורבת,

לא היה כעס, או תסכול,

להיפך, היתה התרגשות, התפעמות ושמחת הגילוי

שמלוות תהליכים טרנספורמטיביים כאלה

וכמו מסמנים לי שאני בקומה שמעל

ותראי כמה שהוא משוכלל שלא לומר מניפולטיבי,

ואיך שהוא ממשיך להשאיר אותי מאמינה בחווית הדחייה,

כשהוא מנהל אותי מאחורי הקלעים:

~ ~ ~

אז לפני כמה ימים, משהו קטן נחווה אצלי כדחייה..

ואני - (או הדפוס :-) מיד דחקתי את הדחייה 

ובעצם אותי, או את החלק שבי שהרגיש אותה - הצידה ממני,

והמשכתי בדרכי כאילו כלום לא קרה ולא היה -

"שמחה וטובת לב".

אבל..

כמה שעות אחר כך.. 

על בסיס האקסיומה של חוק שימור האנרגיה 

לפיה שום דבר (גם לא רגשות ובטח שלא קשים)

לא נעלם ובטח לא אם דוחקים אותו הצידה או לעומק,

כי אז מפעילים את החוק השני של ניוטון 

שאומר שכל דבר שנתנגד לו, יתנגד לנו בחזרה...,

כטבעם של דברים מודחקים -

חווית הדחייה צפה ועלתה שוב, (בסיטואציה אחרת)

אבל הפעם היא היתה יותר חזקה, 

התגברה על הכוח המדחיק והציפה בי את העצב

והבדידות המוכרים של הנרטיב המבאס של הדחייה.

זהו מצב שגם ממש ממש משכנע 

באמונות ה "אני לא מספיק" שהוא מביא אתו.

המזל היה.. 

שלמרות ההצפה המאד משכנעת של סיפורי הנחיתות שהיכו בי,

היה לי זמין נתיב ההתמרה.

נכון, זה לקח לי כמה שעות של התבחבשות,

עד שנזכרתי בו, למרות שהוא כבר בשימוש שנים רבות,

כי הדפוס התפוס עוד שולט בתודעה הקולקטיבית וגם האישית שלי..

ובכל זאת, אחרי כך וכך שעות...

עשיתי פניית פרסה פנימה אלי,

ותוך שהייה עם הסיפור הכואב ההוא -

של הילדה הבכורה שהייתה במרכז המעגל (ליטרלי),

שפתאום נולד לה אח שכולם מסביב כל הזמן אומרים כמה הוא יפה...

והיא.. רק רוצה להיעלם מהבושה, אבל גם מבולבלת, 

כי איך זה יכול להיות, הרי עד לפני רגע הכל היה מושלם... -

תוך כדי שהייה אתה ועם הטעמים המרים ההם,

הייתי שם בשבילה, בחיבוק שמחזיק את התיקון של החוויה ההיא,

בעיניים טובות שמראות לה כמה היא יפה בעצמה (וגם אחיה)

ורגישה ומתוקה ואהובה על עצם היותה

עד ש... בתוך השהייה הזו אתה,

כשאני גם מחבקת אבל גם מרגישה את הכאב שלה,

משהו השתנה,

התחושות הכבדות התנקו, העצב הפך לרכות וחמלה לעצמי

ששוב נפלתי בפח התפיסה, כי היה לה עדיין כוח רב,

הגיעה שמחה, עם טפיחה על השכם על כך שחזרתי אלי פנימה,

כשבמקביל נחשפה מולי ברוב הדר הדרך שעושה המנגנון -

ומבין צעיפי ההסתרה יכולתי לתפוס אותו על חם

ולהיווכח בנתיב הפעולה שלו...

כי לולא הייתי חוזרת פנימה

ולולא התחוללה טרנספורמציה,

הייתי נשארת שבויה בסיפור עוד כמה ימים,

התכנים היו שוב מודחקים,

וכשהאמונה שאני לא באמת מספיק, בטח לא כמו מי שלצידי,

מובילה להימנעות, מבישה,

מחניקה לי בגרון

וממשיכה להשתחזר בחיי שוב ושוב,

כשהדחייה משחקת אתי הורדת ידיים

ואף שמידי פעם מסכימה להוריד את הראש ולהישאר מודחקת,

היא מופיעה בגדול ומציפה אותי, במיוחד כשאני הכי לא מוכנה -

עם אותו הסיפור המוכר שממילא ממשיך להתנהל לו במחשכים

במן טעם קבוע של חמיצות וחוסר סיפוק.

במילים אחרות-

המנגנון הזה, מנסה "להציל" אותי מלהרגיש את הדחייה

ע"י כך שהוא מוביל אותי באף לטשטש את האירוע

ודי מהר להדחיק את הרגשות שכמעט עלו על פני השטח,

ואז אני על זמן שאול במן ניתוק דק כזה

שגם הוא לא נעים בצורה אחרת, אבל לכאורה פחות נורא מלהרגיש ממש...

וככה הוא מחזיק אותי

עד ש... רגשות הדחייה מוצאים הזדמנות, 

חוזרים לקדמת הבמה ומציפים..

אך בכל פעם שאני עושה פרסה אלי

ומסכימה להרגיש ושוהה שם עם מה שעולה..

מתרחשת טרנספורמציה.

ומעבר לכך שזה מרגש ומפעים -

לראות את שהיה עד כה בלתי נראה ונגלה לפתע על פני השטח...

הרי שזו חוויה מכוננת שמגלמת בתוכה

את ניצני השינוי וההתמרה.

כאילו האור שהאיר על הצללים העלים את חלקם

ויחד עם כך החליש את הכוח שעכשיו הרבה פחות משכנע

בסיפור ההוא.

ובכל פעם שמתחוללת טרנספורמציה שכזו,

כמו עוד וילון מורם,

עוד מהכבדות מתנקה,

הרגלים תפוסים מתייתרים ומוחלפים אוטומטית באחרים,

הידיעה הפנימית שקשורה למי שאני באמת מתבהרת

זאת אומרת שחווית הערך העצמי שלי מתייצבת,

אני עומדת מאחורי עצמי,

יש יותר ויותר קבלה אוהבת שלי אותי -

מה שמזין את התנועה החדשה

ומחליש עוד יותר את הישנה

ומכאן ההשתקפות של העולם הפנימי היותר מואר שלי

מגיעה אלי גם מן החוץ...

~ ~ ~

תענוג להצליח להגיע לירכתי תת המודע,

לחווט מחדש, לשכתב את סיפורי חיינו

ולרתום לטובתנו, הלכה למעשה את הגמישות של המוח.

לחיי ההתחדשות והתקווה 💓💕

פה בשבילך עם מגוון כלים וידע טרנספורמטיבי,

גלית אליאס

💓💓💓💓💓

עוד ממני אליך:

ממינוס לפלוס - אורח חיים בריא עם כסף 

תהליך בו נתייחס גם למישור הענייני ולמספרים

וגם לדפוסים התפוסים הקשורים לכסף ושפע

ועוצרים אותך מליהנות ממנו.

אפשר לכתוב לי מייל בלחיצה כאן 

ואוסיף פרטים בשיחה

מפגש זוגי חגיגי:

כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

(אפשרי גם כמפגש חברות!)

לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ 

~ ~ ~ ~ ~

                        איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

                                               ~~~~~

💓💓💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות

בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

בתהליך זוגי פרטי מקוצר שמייצר שינוי מהבסיס

מפת האוצר הזוגית שלכם 

יום או יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 

ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 

פרטים נוספים בלחיצה כאן

איך לנוע כך שהשנה הבאה תהיה טובה יותר? (כולל שי לחג בפנים)

 ג'ו דיספנזה אמר בפשטות: (בתרגום סימולטני)

" הרי אותן המחשבות (ברובן) רצות לנו בתודעה ובאחוריה,

מה שמוביל אותנו לאותן הבחירות

ומשם לחוויות והתנסויות דומות,

כשאלה מעלים ומציפים שוב את אותם הרגשות והתחושות

שמובילים לאותן המחשבות ... וחוזר חלילה.

וכשהגוף יודע כבר את הנתיבים הללו,

שהם כמו שבילים ראשיים במוח,

זה כבר מוטבע בנו,

זהו טבע שני,

זה אוטומטי

ואפילו במובן מסוים זה נתפס כ"מי שאנחנו".

למעשה תרגלנו זאת כל כך הרבה פעמים,

שלא צריך לחשוב על כך באופן מודע... 

זה הופך למן תכנית תת הכרתית שפועלת מעצמה "

~ ~ ~

ואם כך הם פני הדברים - 

איך תוכל השנה החדשה להיות טובה יותר ?

ובכלל איך נוכל לחולל שינוי?

אז לפני שאפרט שתי תובנות שחשוב לקחת בחשבון 

כשאנחנו רוצים לחולל שינוי,

אתחיל בחשיבות ההכרה באוטומט הזה.

ככל שנכיר בכך, נוכל להימנע מאשמה, מבושה, מייאוש

ומפרשנויות שמובילות למסקנה שמשהו בנו לא בסדר.

כך הם פני הדברים.

קבלה של המבנה הזה הינה הבסיס לשינוי.

לא הסכמה לכך שזה המצב וכך יימשך,

ובכל זאת קבלה של המבנה ככזה. כנקודת מוצא.

מכאן אמשיך לשתי תובנות שחשובות לשינוי:

הראשונה היא -

שאופן הצמיחה וההתפתחות שלנו הוא ספירלי.

זאת אומרת ש(בנוסף למקרים בהם יש שינויים קוונטיים

שמתאפשרים יותר ויותר בימים אלה ותיכף אפרט על כך),

לרוב נמצא את עצמנו נעים בספירלה.

אם - כשאנחנו לא במודעות ותהליכי התפתחות -

אנחנו במעגל סגור ונפגוש שוב ושוב את אותו העניין (זה שאנחנו רוצים לשנות),

הרי שכשאנחנו בעיבוד רגשי, 

נמצא את עצמנו עולים בספירלה, נעים בה עד שנפגוש

את האישיו המוכר אבל הפעם טיפה פחות מעמיס/ מוצק/ משכנע,

באופן שאנחנו פחות מזוהים אתו,

ואם נשוב לעבד ונתנקה מעוד ועוד חלקים של הסיפור,

נמשיך לטפס בספירלה עד שנפגוש בה שוב -

הפעם פחות מכבידה, או יותר דהויה ורחוקה רגשית וכך הלאה.

במילים אחרות נהיה בחוסן רגשי 

שיאפשר לנו פחות להזדהות עם הנרטיב ופחות להיכנע לו

ולרוב, נחווה יותר רווחה בחיים.

ההבנה השנייה שאמנם לפני רגע הזכרתי, אך אני רוצה להדגיש

כיוון שהיא קריטית ליצירת השינוי -

הינה ההסכמה להרגיש.

לא מספיק להבין, לא מספיק לדעת,

גם לא מספיק להיזכר,

ההסכמה לשהות עם הרגשות שעולים

היא לב העניין.

כיוון שהרגש הוא הפלזמה שמדביקה את כל האוטומט

שתיאר דר' ג'ו דיספנזה

והדרך "להתיך" אותו, עוברת בשהייה עם הרגש

כן,

אף שזה עשוי להיות בלתי נסבל,

אף שזה מרגיש כמו נצח, כאילו זה לעולם לא יגמר

וישנו הקול שכבר מחכה שמשהו ישתנה,

שמנסה לסלק ורוצה שהכבדות של הרגשות הקשים תתנדף לה,

אף שזה עשוי להציף את הפחד מהלא נודע

שמוצפן בילט אין ביחד עם הרגשות הקשים שלנו...

ככל שנתמסר כך תתאפשר טרנספורמציה,

כך השינוי יהיה מורגש באינספור רבדים ומובנים.

בתקופה הזו, שהאינטנסיביות מורגשת בכל עבר,

מצד אחד האישויים שלנו לא נותנים מנוח,

אך.. מן הצד השני - 

זמינה יותר ויותר האפשרות לשינוי בכלל ובמיוחד -

לקפיצות קוונטיות שמקצרות לנו את הדרך

ומאפשרות לנו לחולל את השינוי המיוחל,

להרגיש יותר ויותר נחת וסיפוק

(ואיזה כיף שאפשר להגיד זאת בלי הכיווץ

שהחזיק אותי כשהחטופים החיים עוד היו בשבי החמאס)

מה שכן...

זה מחייב אותנו לבחור ולהתמסר לדרך,

להתחייב לעצמנו ולתהליך הצמיחה והריפוי שלנו

ומאחר וזה הפוך מן האוטומט -

הדרך לשם אפשרית כשיש מי שיודע אותה ומחזיק את המרחב

אז אם זה הזמן הנכון לך -

יש לי פרקטיקות מופלאות שמובילות לשם

ואשמח להיות בשבילך

ובינתיים - שי לחג *2:

שמה פה קישור (ללא צורך בהרשמה, וללא עלות)

להקלטה של התה-שליך -

תשליך אנרגטי שהקלטתי לפני יום כיפור,

שאמנם עוסק בסליחה אך יכול להיות מעולה 

כהנחייה לשחרור דפוס תפוס.

וגם.. סיפור הדרך בטראק המנלון:

נמצא פה בבלוג, כדאי לקרוא הפוך מסדר ההצגה שבבלוג-

מלמטה למעלה כי זה היה סדר הכתיבה.

כדי שיהיה נוח שמה פה קישורים בסדר שכדאי לקרוא:

פוסט ראשון - Menalon trail - סיפור דרך

פוסט שני Menalon trail  סיפור דרך המשך

פוסט שלישי Menalon trail  סיום סיפור דרך

פוסט אחרון Menalon trail  יום 1+2

אשמח לתגובות!

פה בשבילך במגוון דרכים,

גלית אליאס

💓💓💓💓💓

עוד ממני אליך:

ממינוס לפלוס - אורח חיים בריא עם כסף 

תהליך בו נתייחס גם למישור הענייני ולמספרים

וגם לדפוסים התפוסים הקשורים לכסף ושפע

ועוצרים אותך מליהנות ממנו.

אפשר לכתוב לי מייל בלחיצה כאן 

ואוסיף פרטים בשיחה

מפגש זוגי חגיגי:

כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

(אפשרי גם כמפגש חברות!)

לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ 

~ ~ ~ ~ ~

                        איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 

 פרטים נוספים בלחיצה כאן

                                               ~~~~~

💓💓💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות

בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

בתהליך זוגי פרטי מקוצר שמייצר שינוי מהבסיס

מפת האוצר הזוגית שלכם 

יום או יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 

ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 

פרטים נוספים בלחיצה כאן

Menalon trail - סיפור דרך יום 1+2

בעצם הגענו ל 5 ימי צעידה, 

הקדמנו יום לנסיעה ברכב מנמל התעופה של אתונה לסטמניצה שבפלופונז - 

נקודת המוצא של המסלול, שם השארנו את הרכב, 

ובסוף המסלול הקפיצו אותנו אליו בחזרה.

בדרך מאתונה עצרנו להשתאות מתעלת קורינתוס, איך אפשר שלא…

ומשם בחרנו להמשיך בכביש הלא מהיר.

כאילו במיוחד בשבילנו.. 

בדיוק כשהגענו לגשר השוקע שחוצה את התעלה, 

נסגר לנו המחסום והתחילה ההצגה -

ירדנו מהאוטו וצפינו במעבר של כמה ספינות שעברו בתעלה 

ועל מנת שיוכלו להמשיך בדרכן צריך היה לפנות עבורן את הכביש.

אז זכינו לראות במו עינינו את הכביש שוקע ואז עולה בחזרה .

(ככה זה נראה כשהכביש שקוע, והוא הופך לגשר כשהוא עולה בחזרה)

כשעלה, חצינו אותו המשכנו בדרכנו לאפידאורוס, 

אתר ארכיאולוגי עם אמפיתיאטרון מרשים, 

אף ש20 יורו לאדם- מופקע ולא מוצדק בעינינו, 

היה נחמד להצליח לשמוע את מי שעומד במרכז הבמה 

בלי שהרים את הקול, גם כשהיינו בשורה העליונה של האמפי.

כשהתקרבנו לסטמניצה כבר הייתי עייפה והתחלפנו בנהיגה - 

לא היה לי מושג אז שיד אלוהים בדבר… 

סטמניצה היא כפר עם כבישים צרצרים, מפותלים 

ובשיפועים שחלקם מתקרבים ל 90 מעלות, 

בקיצור- ממש ממש לא בשבילי ומזל שטל היתה על ההגה 

כי בשלב מסוים אני הייתי בעיניים עצומות ..

אז היתה סאגה קטנה עם ה over booking במלון 

(שהזכרתי באחד הפוסטים הקודמים) 

אבל כולם היו סופר אדיבים - המדריך שהתקשרתי לבכות לו, 

שכנה שעברה במקרה ושמעה אותי מדברת אתו 

וגם בעל המלון שהיה מופתע מהטעות ודי מהר נמצא לנו מלון חליפי מהמם, 

עם פלגי מים בחצר וחדרים מפנקים. 

למחרת יצאנו למקטע הראשון שבעינינו היה המושלם מכולם!

הנופים נפתחו בפנינו בעליות ובירידות, 

ביקרנו במנזר תלוי מקסים עם נזירים אדיבים שכיבדו אותנו 

בקפה מהביל וברחת לאקום הכי טעים שאכלתי מימי

 

(בתמונה השלישית אם מגדילים אפשר לראות אותו מהמשך המסלול)

הקסם נמשך עם עוד מנזר והאמת, שהכי טוב שאתן לתמונות לדבר בעד עצמן :

אינסוף מים, ירוק בעליות ובירידות…

כשיצאנו מהירוק לכביש הגישה אל הכפר 

גילינו שהמלון שלנו נמצא עוד חצי שעה של הליכה בעליה מהסרטים.. 

הרמתי ידיים ביאוש והתקשרנו לנהג מונית. 

לא הספקתי לסיים לשאול אם יוכל לבוא לאסוף אותנו 

וקול במבטא מוכר שאל - ״את מדברת עברית?״ 

מודה שזה היה רגע מנחם מאד בשעת המצוקה ההיא 

והוא דאג לסדר לנו מונית. 

צירוף המקרים קיבל טוויסט נוסף כאשר נהג המונית שהגיע אלינו 

הבין תוך כדי הנסיעה שאנחנו הן הבנות 

שהוא מקפיץ לנו את הציוד יום יום מכפר לכפר. עולם קטנטן :-)

הגענו, התקלחנו ויצאנו לבילוי ולטברנה 

שהמדריך המליץ עליה בשם tefthis 

שבאמת היתה מעולה והתענגנו על מרק הדלעת הראשון שלנו 

מבלי לוותר על סלט וצזיקי משובח.

משם חזרנו ונפלנו שדודות לשינה .

למחרת אחרי שאגרנו כוחות בלילה, 

יצאנו אופטימיות אל היום השני והיינו רגועות 

כי החלטנו ללכת ׳רק׳ 15 ק״מ ולא את חיבור המקטעים המקורי ל 19.

לא ידענו שזה יהיה בפועל (לפי המדידה של הטלפון) 18 ק״מ 

וגם לא לקחנו בחשבון את הצינון שהכביד עלי והשרירים והעליות וכו..

אבל למרות כל אלה המסלול היה מהמם ביופיו, 

רובו בתוך יער ורוב התמונות יעבירו זאת הרבה יותר טוב ממילים :

חבל על הזמן..

אף שהגענו ל Elati שהיא נקודת הסיום של המקטע, (דימיטסנה- אלתי), 

המלון שלנו היה בנימפסיה ולשם הקפיץ אותנו ידידנו נהג המונית שכשלתי לזכור את שמו..

מסיימת עם תמונה למזכרת של אחד השלטים 

המוצבים מידי כמה ק״מ לאורך המסלול ומציינים כמה ק״מ נותרו לסיום 

המקטע וכמה שעות צפי לסיום, 

הערכה שאנחנו מצאנו רחוקה בפער מהמציאות שלנו :-)

לחיים טובים עם טיולים מהנים וחברות טובה 

ותקווה שאנחנו מגיעות לישראל אחרת - שפרץ בה השלום (כמו שאמר דרור מהבוקר :-)

גלית

Menalon trail - סיום סיפור דרך

למרות הברכיים והגרון ובצל הקיטורים שלי 

כשהנתיב התארך בסופו בכיוון שמתרחק מהכפר לגדיה אליו צעדנו - 

עשינו זאת 💪💃 וסיימנו היום את המקטע האחרון 

ולמעשה את המסלול כולו! ממש מרגיש כמו אליפות!

זה רק התחיל וכבר נגמר ! הזמן טס לנו!, 

אם כי זה לא מה שיגידו השרירים שלי :-)

היום (ה 5 להליכה) היה בסימן נופים אנושיים 😊 

זה התחיל כבר כשנכנסנו לארוחת הבוקר במלון הדי נידח בכפר נידח אף יותר 

ופנים מוכרות מאירות אלי - איילה רבין ה HR המיתולוגית שלא ראיתי למעלה מעשור!

עשינו סלפי, השלמנו קצת פערים ויצאנו למקטע האחרון שלנו, 

בהליכה דרך הכפר הציורי Valtesiniko:

המשכנו לטפס, עדיין בכפר, 

בשיפוע בלתי נתפס שאפילו המצלמה לא מצליחה להעביר, אבל הייתי חייבת לנסות :

איך שיצאנו מהכפר חנתה לידינו מכונית 

ושני בחורים צעירים וחמודים יצאו ב׳אהלן׳ 

ומשם צעדנו יחד לאורך כל היום. 

כמובן שככל שהתארכה הדרך ובמיוחד הירידות, 

לא הרסתי לעצמי את המוניטין ושמרתי על הקצב המזדחל 

בהתאם למגבלת הברכיים אבל עיכבנו אותם רק קצת :-)

היום עבר לנו די מהר בשיחות ובצחוק

וכשפגשנו את הנחש, שה AI זיהה כסוג של צפע הצטרף גם קצת פחד

מרוצים ורצוצים הגענו ללגדיה שגם היא כפר - עיירה ציורית 

שגגות הרעפים האדומים שלה כמו מתבלים ומקשטים את ההרים הירוקים שמסביב, 

וגם בה כבכל הכפרים בהם ביקרנו, 

ניחוח עשן האח שמחממת פה את הבתים מוסיף את התבלין שלו ומעצים עם התענוג כולו

ואיך אפשר שלא לסיים יום כזה עם צזיקי וסלט עלים ברוטב ויניגרט דבש, 

כזה יפה וכל כך טעים שאי אפשר לתאר, 

מזל שהיה לנו רק מזלג.. אם היתה כפית לא היתה נשארת טיפה בצלחת

המונית שלנו, אותו הנהג שמקפיץ לנו את הציוד ופגשנו במקרה ביום הראשון 

החזירה אותנו לרכב, ששמחנו לראות שציפה לבואנו 

ויצאנו לקפה בסטמניצה ב Senate cafe המהמם שחבל שלא צילמתי 

את הסצנה המטורפת שהיתה בתוכו , 

כשאח סגור ממתכת מחמם את החדר שהומה מאנשים בכל הגילאים, 

זוג שמשחק שש בש, חבורה של חברים וכמה משפחות כולם בחדר החמים והנעים 

נהנים מאחלה קפה (אפילו חלב שקדים היה להם) ועוגת מיץ תפוזים מצוינת! סיומת משובחת

לא נשארת עם חוב, 

רק מתחילה דף חדש ליום הראשון והשני כי זה נהיה כבד לאפליקציה, קישור לשם בקרוב.

בעזרת ה ניפגש בארץ ביחד עם החטופים כבר ביום שני ✨🙌

גלית