יום שבת, 13 באוגוסט 2022

דבר אלי בפרחים ~ איך להצליח לדבר במקום לריב?

"אני לא מצליחה לדבר אתו,

לפני שאני מספיקה לומר מילה

ועוד לפני שהבנתי מה קורה

הוא קופץ ומגיב בכעס

לְמה שבכלל לא הספקתי לומר...

אני על סף ייאוש..." 

סיפרה לי השבוע לירון (שם בדוי).


ואני  מיד הבנתי על מה היא מדברת,

כי אני מכירה את הייאוש הזה וחוסר האונים...

מניסיוני האישי וגם מסיפורים של זוגות רבים, כאלה שבמערכת יחסים ארוכת שנים.


ומאחר שגיליתי ממש עכשיו דרך מופלאה לשיח מהמם -

התיישבתי מיד לספר לכוווולם עליו:


רגע לפני, נתחיל בזה, שניקח נשימה מנרמלת

ונזכור שהאמת היא... 

שאף אחד לא לימד אותנו לדבר,

אני מתכוונת באמת לדבר,

לא: לשפוט, להעביר ביקורת (לכאורה "בונה"),

אני גם לא מתכוונת לניסיונות לתקן, גם לא "לעזור" :-)

ובטח שאני לא מתכוונת להאשמות

טענות ותלונות על מה שאין ממנו מספיק..


אני מדברת על האפשרות שכל אחד מאתנו

יכול לומר את שעל ליבו באופן שהאחר באמת מקשיב.

זה דורש גם יכולת לדבר וגם יכולת הקשבה


אבל לא רק שלא לימדו אותנו לדבר,

מה שראינו לרוב כילדים -

ואנחנו כידוע לומדים מתוך הדוגמא שקיבלנו -

זה מיני דינמיקות מָאָבָקִיוֹת

שכוללות אלמנטים כמו אלה הרשומות מעלה

שלא רק שהן לא שיחה תקשורתית בריאה,

אין לה שום סיכוי להגיע אל הלב של האחר,

במקרה הטוב הן נכנסות מאוזן אחת ויוצאות מהשנייה,

במקרה הפחות טוב - הן כלל לא מגיעות למרחב של האחר

כי הוא מיד הודף אותן ומתרחק.


נכון,

גם את זה למדנו - 

נכון, מאותם המבוגרים שגידלו אותנו -

אשמה היא דבר מסוכן - ויש להתרחק ממנה כמו מאש

(לא שזה באמת עוזר כי לרוב בדיוק מצבורי האשמה 

הם אלה שמרחיקים כמו צידי מגנט הפוכים - כל זכר נוסף שלה)


במילים אחרות -

בתוך המאבקים הללו אנחנו מתנצחים ~ נלחמים ~ נכנעים

אבל לא באמת מדברים

מה שמקשה בלשון המעטה על הביחד שלנו כבני זוג...


אז בדרך כלל זה מה שאני עושה 

בתהליכים הזוגיים שאני מנחה ב "דרך האימגו":

אנחנו לומדים לדבר ולהקשיב,

תחילה בלהקשיב לעצמנו,

להרגיע את המקומות הסוערים

ותוך שאנחנו עוברים דרך שמאפשרת לנו לדבר ולהקשיב 

שזה הבייסיק.

ולכאורה ברור מאליו -

אבל למעשה ממש לא...

אנחנו מצליחים לתקשר ולחזור לחיבור..


אבל הפעם אני מביאה אפשרות מרגשת במיוחד

שמאפשרת לנו לדבר בפרחים :-)

או יותר נכון בצילום ובתמונות של.. (ולא רק פרחים)


זו בעצם דרך שמשלבת את החכמה האימגוית

עם חכמת היצירה הפנימית ושילוב רבדים נוספים למילים


היום העברתי סדנת פוטותראפיה זוגית לרגל טו באב

והאפשרות הזו לשוחח דרך צילום

לצד כל הרבדים של הריפוי והחופש לבטא את עצמי ביצירתיות

וההנאה שזה מאפשר,

כל כך מרגשת אותי שאני חייבת לחלוק אתך ולו בנגיעה

איך זה קורה,

כך שתוכלו גם לקחת לעצמכם תרגיל כזה

ולהתנסות בו ביחד, בבית, זה עם זו.

(הסדנה כוללת התבוננות נוספת על רבדים שונים

ומשלבת תהליכים טרנספורמטיביים לשינוי והתמרה 

של הרגלים שעומדים בדרכנו אל האהבה

ובכל זאת הנה לך נגיעה מתרגיל צילום אחד שקיבלו :)


אחד התרגילים היה: לצלם בייצוגים 

מה שאני מעריך בך

ומה שאני מעריך בעצמי 


והנה הטעימה מה"שיחה" שלהם:

על התמונה הזו היא { הוסיפה במילים:
"התמונה הזו מייצגת את ההערכה שלי ליכולת שלך לברוא מציאות
כשהסתכלתי על ענף הגפן הזו לא הבנתי מאיפה הוא מגיע,
זה היה נראה כאילו הוא יוצא מהקיר וזה הזכיר לי את היכולת המופלאה שלך לחדש,
ליצור כאילו יש מאין, אני מעריכה את הדמיון שלך והיציאה מהקופסא ❤"
~~~~~~~

והוסיפה את זו והסבירה:
"וגם.. אני מעריכה בך את זה שאתה אתי, אנחנו יחד, בזוגיות הזו,
את ההובלה שלך,
את התנועה בשניים."
~~~~~~
ועל הצילום השלישי אמרה:
"מה שהתמונה הזו מייצגת עבורי זה את זה שלא אכפת לך. שאתה נאמן לאחרוּת שלך,
אתה מוביל לאן שנכון בעיניך, למקומות שברור לך שנכונים,
בלי קשר למה שקורה סביבנו, זה נותן לי ביטחון.
מעבר לכך - הכתום - מייצג משחקיות ואת היצירתיות שלך
וזה שהכל פה מחומרים טבעיים - מייצג את האותנטיות שלך שאני כאמור מאד מעריכה."
~~~~~~~~~

והנה התמונות שהוא } צילם
שמייצגות את ההערכה שלו אליה:

"זה נוף ילדותי שפותח לי את הלב ונותן לי הרגשה של חופש
וזה בדיוק מה שאת מאפשרת לי להרגיש ❤"
~~~~~~~~

"וגם אני מעריך את הצבעוניות שלך,
את העושר המגוון של האיכויות שיש לך,
גם חיבור לאדמה, גם לרוח, רכות, נחישות,
מגוון רחב של איכויות שיוצר ביחד הרמוניה
והוורוד שבקדמת הצילום מייצג את הרכות והנעימות שלך שנעימה לי ומאפשרת"
~~~~~~~~~~~~~


"ו.. אני מעריך את החכמה שלך.
כמו עץ הזית שלו חכמה עתיקה, יציב, נטוע ומשגשג,
חכמה גם ברובד הגלוי - העלווה הפרוסה 
וגם ברובד הנסתר - השורשים תחתיו.
העוצמה של הטבע.
התמונה הזו גם מייצגת את החוזק שלך שאני מאד מעריך
את יודעת, מחוברת לשורש, לקרקע וצומחת לרווחה."
~~~~~~~


אחרי שצילמו הקרנו את התמונות על מסך גדול,
כל אחד תיאר מה צילם כפי שכתבתי מעלה
ויכול היה לראות עוד משמעויות שנגלו בפנינו כשהתבוננו יחד בתמונה.

היה סוּפּר מרגש
כי הייצוג הויזואלי מוסיף רובד נוסף
שמעצים את המילים.
ועד כמה שאני אוהבת את האימגו
השילוב עם הצילומים הופך את החוויה לאפילו עוד יותר
מאפשרת, מחברת, מרפאה...

תענוג צרוףףף..

מקווה שעשה לך חשק להרים את המצלמה
ולצאת לשיחה שכזו!

בהצלחה!


מאחלת לך שבוע נפלא

ומלא באהבה

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות במקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~

בקרוב מאד - (במהלך ספטמבר)

תתקיים סדנת פוטותרפיה לנשים

כדי שהשנה הקרובה תהיה הכי טובה שהיתה לך ever עד כה!

בלחיצה כאן מגיעים למייל שלי 

פרטים בהמשך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

          פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי


ואפשר גם בפגישות פרונטליות:
  • פגישות פיזיות/ Skype ~ Zoom בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  




יום שני, 8 באוגוסט 2022

איך לנצל את החזרה לשגרה כדי לשדרג את החיים?

 מפעם לפעם

ובתדירות די גבוהה אצלנו בארץ

ובמיוחד בדרומה סביב ישובי עוטף עזה,

אנחנו מקבלים תזכורת לכך ששום דבר לא ברור מאליו,

גם לא הדבר הבסיסי הזה שנקרא "השגרה היומיומית"


כן.. זו שבה קמים בבוקר,

כל אחד אל הרגלי הבוקר השגורים שלו,

צחצוח, גילוח, מקלחת, קפה, תפילה,

מדיטציה, התעמלות, ארוחת בוקר וכו' וכו'

וממשיכים ליום שגרתי נוסף בעבודה.


אז פעם ב... (לא הרבה זמן)

נכפית עלינו הפסקה של השגרה הזו (על חלקנו יותר או פחות)

עם איזהשהוא מבצע בשם כזה או אחר

שמשולבים בשמו כוחות טבע כ: 

"רעם" 

"צוק" 

"עופרת" 

"ענן" 

או ה"שחר העולה" האחרון


הפסקה שלא רק שעוצרת באחת את הברור מאליו,

אלא גם מפעילה בפול גז (תלוי כמה אנחנו קרובים לאזור או לתשדירי החדשות)

את בלוטת יותרת הכלייה

ומזרימה אדרנלין בכמויות למערכת שלנו,

בניסיון להרגיע את הפחדים ~ חרדות שהתעוררו בנו.


הפעם - לשמחתנו זה היה סופר קצר

וגם - לפחות עד כמה שהורגש אצלנו -

פחות טעון כי שמענו כמעט רק את האזעקות שהופעלו ממש אצלנו בישוב

מה שאיפשר רמות מתח נמוכות יחסית לפעמים קודמות. 


ובכל זאת,

זה שהוכרזה הפסקת אש,

אמנם מאפשר לאנחת רווחה להשתחרר,

אבל..

ישנו מתח נוסף שהצטבר בגוף בימים הללו,

שלרוב לא די באנחת הרווחה הזו על מנת לשחרר אותו...


לכן, 

אתחיל בתרגיל קצרצר וכיפי שיש בכוחו 

לנער את המתח הזה מהמערכת שלנו


וגם.. 

אוסיף ואכתוב על איך לנצל את היציאה הזו מהשגרה

על מנת לחזור אל כזו משודרגת.


כי אולי זו הזדמנות עבורנו להיזכר

ששום דבר, אבל שום שום דבר אינו ברור מאליו

ומי כמוני זוכרת - אחרי פרידה טרייה מאבא שהיה סלע איתן בחיי -

ובמותו ציווה לי (כך אני מרגישה) - את החיים -

שההפרעות הללו -

אם רק נתכוונן לכך -

יכולות לכוון אותנו לחיים מלאים יותר.


אז אתחיל בתרגיל -

שהוא לכאורה פשוט ואפשר רק לקרוא את המילים הבאות

אבל להפסיד את החוויה המשחררת כל כך שהוא מסב,

או ממש ממש לקחת לכם 4 דקות ול ה ת נ ע ר!


אולי כדי לעודד להתנסות בכך וכבר אפרט קצת יותר -

אוסיף ואזכיר את 3 התגובות האוטומטיות שיש לנו ולבעלי החיים 

במצב הישרדות:

fight -  להילחם

flight - לברוח

freeze - לקפוא


וכאשר בעלי החיים מוצאים את עצמם ב freeze 

(הוא המצב שאנחנו רוצים להשתחרר ממנו כעת)

הם מתנערים ומנערים את כל המתח מהמערכת שלהם מיד אחרי כן.

אצלם זה אוטומטי

אצלנו לא

אבל לנו יש הכרה ומודעות ואנחנו יכולים בהחלט ליהנות מהאפשרות הזו

אם נבחר בה.


אז אם השתכנעת, 

הנה עוד כמה מילים ופירוט על ההתנערות:


נתחיל בעמידה מודעת,

תשומת לב לכפות הרגלים והחיבור לאדמה,

תשומת לב אל הנשימה

ועם הנשימה נעשה מן סריקה כזו מהקדקוד עד לכפות הרגלים ולאדמה.


אחרי נשימה כזו,

נתחיל לנער 

כשהתכוונות על ניעור של המתח שהצטבר החוצה מאתנו

(יש משמעות גדולה לכוונה)


בתחילה את כפות הידיים 🖐️ 🖐️ חזק חזק חזק (ובעדינות :-)

אחכ נוסיף את האמות 💪

ננער חזק חזק, לפחות 10 ניעורים,

נוסיף את הזרועות, גם אותן ננער טוב טוב


נעביר משקל לרגל אחת

ונתחיל בניעור של הרגל השנייה -

שוב מכף הרגל 🦶 ננער היטב (ובעדינות) 

את כל המתח המיותר החוצה מאתנו,

נעבור לשוק 🦵 ננער היטב - כל מקטע לפחות 10 ניעורים,

ולירך 🦵 (לא מצאתי אימוג'י נפרד לשוק ולירך)


כנ"ל ברגל השנייה


ננער היטב את האגן כמו בריקודי בטן :-)

או סתם כמו שילדים משתוללים...

וננער את הכתפיים,

גם טוב טוב, כמה שניות ארוכות


תוך כדי ניעור נטה את פלג הגוף העליון קדימה אל האדמה

ונעלה מעלה בזהירות תוך קימור הגב,

ככה - 5 פעמים

ובפעם האחרונה שאנחנו עולים מעלה

ניקח נשימה

ונכופף את הברכיים אט אט בניעות קטנות,

יכול מאד לעזור אם תוך כדי ניעות 

נשחרר דרך הפה את הקולות האגורים בתוכנו בחופשיות.


אחרי כמה ניעות כאלה, נאט את הקצב, עד לעצירה

נעמוד שוב, נעצום את העיניים ונבחין מה קורה בגוף.

מהניסיון שלי זו חוויה מרנינה, משחררת ומפעימה

מקווה שנהנית וכך היתה גם עבורך!

~~~~~~~

עכשיו לגבי איך לחזור לשגרה אבל משודרגת:


אז פה יש לנו אתגר שדורש כנות

והסכמה לשמוע את הרצונות הערים בתוכנו...


כי מצד אחד ישנה בנו הכמיהה לביטחון ויציבות

שמשאירה אותנו דבקים במצב הנוכחי

ומאידך יש בנו כמיהה נגדית לחידוש, חופש ורעננות..

לא פעם כאמור,  הראשונה מכריעה את השנייה ומרדימה אותה

אך... לא תמיד לשביעות רצוננו.


לכן הפרעות שגרה שכאלה - כמבצעי לחימה -

אף שלא מיוזמתנו, אם כבר נכפות עלינו -

הן הזדמנות נפלאה לשהות בכנות המתאפשרת

עם השאלה -

מה הייתי רוצה ועוד לא קורה בחיי?


ואני לא מכוונת בהכרח למשהו חיצוני שטרם השגתי,

אלא למהות שזה מאפשר לי


למשל אם מה שעולה זה סכום כסף -

אז מה זה בשבילי ?, או מה ארגיש כשזה היה בידי ?

למשל: 

ביטחון,

רוגע,

או משהו אחר


אם מה שעולה זה רצון לזוגיות כזו או אחרת -

אז שוב - מה המהות של זו עבורי?


ואז נמשיך לחקור פנימה -

(כי הרי מה שהיינו רוצים ואין לנו, לרוב -

מעיד על קונפליקט פנימי בנושא -

חלק שרוצה ולעומתו חלק נוסף שמשכנע יותר - 

לרוב לא מודע - שמניח שזה לא בטוח עבורנו

ואת זה אנחנו רוצים לחקור ולהמיס)


כשהשאלה והתשובה אל מול עינינו,

אולי כדאי בעיניים עצומות שמפנות את תשומת הלב פנימה -


נתחיל בתשומת לב לתחושות,

ואם לא ברור מה קורה בגוף,

שוב נדמיין ממש שמה שאנחנו צמאים לו מתקיים

ואז נביא את תשומת הלב אל הגוף

ונבחן מה קורה בגוף -

כיווץ/ התרחבות/ מערבלת,/ מחנק, / מלאות וכו'...

בלי שיפוט רק התבוננות

מאד הגיוני שיהיו תחושות מנוגדות - נעימות וגם לא נעימות.


עכשיו,

נשים לב מה הרגשות הנלווים לתחושה

ונכתוב לנו -

שוב יש אפשרות לרגשות מנוגדים


ועכשיו נשים את השאלה -

איך אני פועל~ת היום באופן שלא מאפשר למשאלה הזו להתגשם?

אאוץ'... זה דורש מאתנו כנות... אבל לגמרי...

לכן נמתין לתשובה לא מהשכל -

אלא מהחכמה הפנימית שלנו.

ונכתוב לנו מה שעולה

(דוגמא בהמשך)


ונוסיף את השאלות הבאות -

איך ההתנהגות הזו משרתת אותי?

איך ההתנהגות הזו לא משרתת אותי?

ו.. שאלה אחרונה -

אפרופו שום דבר לא ברור מאליו

ו.. חיים רק פעם אחת -


האם אני מוכנה להעז ולחרוג ממנהגי

אל עבר מימוש המשאלה שלי?

למשל -

אם אני רוצה זוגיות, ובה חיבור ואינטימיות 

וזה גם מרחיב לי את הלב וגם מעלה מחנק בגרון, (תחושות)

שיש בהם אהבה ושמחה מחד ופחד מדחייה מאידך (רגשות)

ואני רואה שבעצם אני לא ממש נותנת להתקרב אלי.. (התנהגות נוכחית)

וזה שירת אותי לכאורה בעבר -

כי הגן עלי לכאורה מדחייה

אבל זה לא באמת משרת אותי כי זה משאיר אותי רחוקה מהחיבור אליו אני כמהה

אז.. 

עד כמה אני מוכנה להעז לראות ולהיראות יותר ויותר (התנהגות חדשה או התכוונות אליה)

כי... לגמרי חיים רק פעם אחת!

לפחות עד כמה שאני יודעת 😎


לאט לאט תוך כדי בליקוט כל התכנים ועומקי החוויה

אפשר לחזור לכאן ועכשיו

ולראות...

איך אפשרי עבורנו לשדרג במו ידינו את השגרה.

בקצב שנכון לנו..


לחיי חיים ממלאים !

אמן !!


פה בשבילך 🌻


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~

בקרוב מאד - (במהלך ספטמבר)

תתקיים סדנת פוטותרפיה לנשים

כדי שהשנה הקרובה תהיה הכי טובה שהיתה לך ever עד כה!

בלחיצה כאן מגיעים למייל שלי 

פרטים בהמשך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

          פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי


ואפשר גם בפגישות פרונטליות:
  • פגישות פיזיות/ Skype ~ Zoom בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  




יום שני, 1 באוגוסט 2022

על פערים בחשק המיני 🔥🔥

מעצם היותנו שניים,

כל אחד עם האחרוּת שלו,

בין היתר יהיו בין בני זוג פערים בחשק המיני.

כך שמעתי את דר' שנארץ -זכרו לברכה- אומר כעובדה נתונה

בסדנה שהעביר לפני כמה שנים

וזה לגמרי הגיוני מעצם היותנו שניים.


לפעמים הפערים יהיו גדולים יותר,

לפעמים פחות,

לפעמים יעלה רצון מאחד מבני הזוג

בזמן שהאחר ירצה פחות וכו'..

כך או כך טבעי והגיוני שיהיו פערים (גם) בחשק המיני בין בני זוג


השאלה היא, 

האם יש מה לעשות בנושא על מנת לצמצם אותם?

ומה?


והפעם אני רוצה להביא זווית נוספת להסתכלות על הדברים

שתאפשר לנו הצצה וגם - אולי אפילו כיוון לצמצום הפער


כפי שכתבתי בפוסטים האחרונים, 

כילדים - אלא אם הורינו היו מלאך - 

(במרומז או במפורש) קיבלנו אהבה בתנאי -

בתנאי שנהיה ילדים טובים, 

בתנאי שנסכים אתם,

בתנאי שנענה על הציפיות שלהם - עוד הרבה לפני המעשים שלנו...

וכו' וכו'...


מה שמייצר כאמור 2 אפשרויות אוטומטיות ולא מודעות מצידנו:

האחת:

לגדול להיות מרָצֶה כי אז יאהבו אותי (לא באמת אך זוהי ה'הבטחה')

והשנייה:

להיות מתמרד - כי התנאי לאהבה מקומם אותי

ואני רוצה שיאהבו אותי למרות שאני לא עושה מה שהם אומרים -

גם זו מן הסתם ציפייה שטומנת בחובה אכזבה...

~~~~~


בנוסף ובמקביל בלי ועם קשר,

מעטים המסרים המחנכים למיניות בריאה בתרבות שלנו.

ואם בכלל מתייחסים למיניות -

לרוב ההתייחסות תהיה כאל משהו מלוכלך ובזוי.

באופן גורף נשים חושניות לא פעם נתפסות כזולות 

(וחופשי אפשר להחליף את הל' ב נ'...) 

ועוד הרבה לפני גיל הנערות, 

סביב גיל 3 בו ילדות מגלות עונג כשהן נוגעות בעצמן,

לרוב יקבלו מסר כמו "פויה, זה מלוכלך, לא לגעת שם"

שוב, עם מילים מרומזות, בלי הסבר ברור,

כשהמסר הברור הוא "אסור"


מאידך ילדים בנים מחונכים להתנתק מהרגשות שלהם 

כשהמסר הנפוץ "אל תבכה, מה אתה ילדה??"..

ואחר כך סביב גיל ההתבגרות מפסיקים לחבק אותם,

מה שיוצר וואקום והצמדה ישירה בין חיבוק או מגע רך למיניות

ושוב המסר הכללי התרבותי הוא של "אסור" ו "מלוכלך"

~~~~~


כל זאת עשוי לייצר מצב בו

בלי קשר לאיכויות האינהרנטיות שלי כבן אדם -

אם אני מְרָצָה - אני עשויה להתנתק מהמיניות שלי,

כדי להתאים את עצמי לציפיות החברה ~ אבאמא.

ולסירוגין אם אני מתמרדת -

אני יכולה לקחת את עצמי לקצה השני ודווקא 

להקצין את החיבור למיניות שלי.

דרך אחרת להסביר 'התמרדות' בהקשר הזה תהיה - 

שלא פעם איסור -

דווקא מגביר את הרצון והסקרנות.

יש יגידו שהמקור של אובססיות מיניות הוא באיסורים הללו.


(אגב, לעניות דעתי היהדות מקדשת את המיניות.

את מיניות האישה ואת המרחב המיני המקודש של בני הזוג.

עד כמה שאני מבינה מקורם של המסרים האוסרים הוא בנצרות)

ופה אני חוזרת לפערים בחשק המיני בין בני זוג

ששווה לשים על מהותם סימן שאלה :

לבדוק עד כמה הם באמת אינהרנטיים אם בכלל...

ולהתקרב תוך כדי שיחה וחקירה מילולית וגופנית

אל המקום המדויק הנכון והבריא לכל אחד

שלרוב יהיה פחות קיצוני כלומר יתגלה כפער קטן יותר בין בני הזוג.


כי כשאני מרצה - אני עושה מה שהם רוצים

וכשאני מתמרדת אני עושה מה שהם לא רוצים!

באף אחד מהמקרים אני לא עושה מה שאני רוצה

ולא רק בהקשר של עשייה - שני אלה מרחיקים אותי מעצמי

ומהמקום המאוזן והבריא לי.

~~~~~


אנחנו נמשכים לאנשים שמזכירים לנו

את מי שאנחנו באמת אבל למדנו להאמין שלא

או במילים אחרות אנחנו נמשכים למי שמממש באופן גלוי ובוטה (כהתמרדות)

את החלקים שאנחנו למדנו להקפיא (כריצוי)

(אגב אם היה ספק... אנחנו לא פעם גם מרצים וגם מתמרדים)


זאת אומרת ש:

זה לא שאחד מאתנו טוב והשני רע

זה לא שאחד מאתנו אשם והשני צודק

גם לא שאחד מאתנו שפוי והשני לא


לרוב, אם היתה משיכה בתחילת הקשר,

אנחנו רחוקים באותה המידה מהמקום המאוזן לנו

רק לכיוונים שונים


במילים אחרות ובהשאלה:

אם כהתמרדות התרחקתי מעצמי ימינה,

אני עשויה להימשך למי שכמרצה התרחק מעצמו שמאלה


בהתחלה הכיוונים ההפוכים הללו יתנו לנו אשלייה של השלמה זה את זו,

אבל... עם התבססות הקשר והמחוייבות אלה יהיו נקודות החיכוך שלנו,

כולל פערים בחשק המיני ולא רק.

אבל (!)

כשאנחנו מבינים שיש לנו פה בעצם תזכורת,

מן סמן דרך שבא להזכיר לנו את האפשרות לנוע לעבר עצמנו

אז זה כבר סיפור אחר לגמרי -

עם המשך ועוד לפני הסוף - טוב ממש.


על מנת שלא ניפול לאוטומט הרווח

לשפוט, לקבע בתבניות ביקורתיות ולבוז לאחר -

נתחיל בזה שנשים לב לשיפוטים שלנו,

לתבניות הביקורתיות שיש לנו זה אל זו:

"הוא כזה"... ו"היא כזו".. למיניהם

וכהתחלה - נשים בסופן סימן שאלה במקום סימן קריאה.


נכון..., סביר להניח שאלה מפעילות אותנו

ושווה כמובן לבדוק למה ולרפא פנימה

אך זה נושא שפותח שביל צדדי שהוא עולם ומלואו.


לעניינינו - 

נזכור שבמהות יש לנו איכויות נפלאות ולב של זהב

ואל מול האופי האינהרנטי שלנו

יש לכל אחד מאתנו מערכת הרגלים והתנהגויות (הישרדותיות לרוב)

שאותן אנחנו רוצים לבדוק ולדייק

כיוון שלא פעם אם לא למעלה מכך - מקורן בצורך שיאהבו אותי

ובהרגל לרָצוֹת או להתמרד

שהרחיקו אותנו מעצמנו


כשאנחנו מבינים שהקונפליקט עם בן הזוג

מטרתו להזכיר לנו את האזורים בהם התרחקנו מעצמנו שלא לטובתנו,

הוא הופך להיות כמו תזכורת עבורנו להתקרב בחזרה. 

להניח סימני שאלה פנימה (למרות הפיתוי הגדול לתקן את האחר...)

ולחזור לרצון הלב,

אז... אנחנו על דרך המלך !


ככל שנוכל להיות בסקרנות ובעיניים טובות הצמאות להבין -

את עצמנו וכן זה את זו,

כך נייצר לנו מרחב בטוח לצמוח בתוכו

ותהיה לנו גישה בהירה יותר אל האני האמיתי והגדול שקיים בתוכנו.

~~~~


לחיי השונות שלנו ❤

ו... כשאנחנו בהתבוננות הזו... 

לא פעם נגלה גם כמה אנחנו בעצם ממש דומים :-)

אז גם לחיי הדמיון ❤❤


(כמובן זהו רק רובד אחד בנושא וישנם רבדים נוספים רבים 

בתמונה הכוללת כשאנחנו מנסים להבין מה פשר הפערים בחשק המיני 

מעבר לפערים הטבעיים שנובעים מהשונות האינהרנטית שלנו)


פה בשבילך,

ואם יש משהו לא ברור מספיק,

או אם סתם בא לך להגיב -

אשמח לקרוא בתגובות מטה. (אפשר גם אנונימית)


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

          פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי


ואפשר גם בפגישות פרונטליות:
  • פגישות פיזיות/ Skype ~ Zoom בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  






יום רביעי, 27 ביולי 2022

לפעול מתוך חיבור ~לעומת~ עשייה מנותקת

 אחד האישויים אם לא 'ה' 

דרכו אני מתקרבת לעצמי,

הוא ה doing. אותה עשייה עודפת, דוחפת, שמנתקת אותי

מהרגש, מהלב, ... מעצמי.


תחת האמונה הרווחת: "מי שלא עושה לא שווה"

ומתוך חווית חוסר ערך שהתעצבה בשנים הראשונות של חיי

כשאני נאחזת באשלייה שהעשייה תוכיח שאני "כן" (שווה/ ראויה לאהבה וכו'.)

התעצב לו דפוס התנהגותי מאד נוכח

של עשייה ועשייה ועשייה, עם כמה שאפשר הצטיינויות בדרך..


כמובן שזה - לא באמת מקיים את ההבטחה שלו..

והטעם החמוץ של חוסר הערך נותר גם לצד ואחרי הצלחות גדולות

כך שגם אם ישנו רווח משני של הספקים ותוצאות

וגם כשאלה מלווים במחיאות כף וקולות עידוד מן הסביבה,

אני נותרת עם אותה הריקנות והפספוס שמקננים בתוכי 

שבאופן אבסורדי - 

הם בדיוק הרגשות הקשים שמלכתחילה ה doing ניסה להבריח אותי מהם...


כן.. כמו כל דפוס הישרדותי שאימצנו

לא רק שהוא לא פותר לנו את הבעיה,

הוא משאיר אותנו מתחפרים במקום

ונעים במעגלים סגורים סביב התסכול שבעינו נותר.

למען ההגינות, אני שמחה להודות שבתהליכי הריפוי שלי

אני מוצאת את עצמי יותר ויותר נוכחת

ויותר ויותר בחיבור אל הלב.

ככל שאני מנקה עוד ועוד מהתפיסות המגבילות

ומתקרבת לחווית ערך ראויה,

להרגל ההוא יש פחות כוח ואני יותר ויותר מנהלת אותו.

למשל -

אני יכולה לשים לב לדחף לעשות משהו שבוער בי

ולהבחין במקביל שהדחיפה הזו מגיעה מאותו ההרגל הישן

ואז לקחת נשימה ולבחור את הצעד הבא שלי -

לעשות או לשהות עד הבשלה וחיבור לעניין.

ובכל זאת, ישנם עוד רבדים שקוראים להיפרם.


השבוע שמעתי התייחסות מעניינת של דר' סיידה דזילטס לנושא,

שאף שהיתה אגבית, איפשרה לעוד אור להישפך על העניין

ומאחר וזוהי תופעה מאד רווחת -

היה לי ברור שכדאי שאשתף את הזוית הנוספת הזו:


אנחנו מתורבתים להיות ממושמעים.

כילדים מלמדים אותנו איך 'צריך' להתנהג

מה 'צריך' לעשות ומה 'אסור'

איך ילד~ה 'טוב' מתנהג~ת

ובמילים אחרות מתנים את האהבה אלינו. 

זאת אומרת שאם נתנהג יפה - יאהבו אותנו

ואם לא... יקחו מאתנו את האהבה שהיא כחמצן עבורנו

בכלל וכילדים בפרט.


ההתניות החברתיות הללו עשויות לקחת אותנו

לאחד משני הקצוות -

או שנהיה מְרָצִים -

ואז נעשה מה שהם רוצים,


או שנתמרד - כי יתקומם בתוכנו קול שיתנגד לרעיון התנאי -

ואז נעשה מה שהם לא רוצים.

(ותנועה בין לבין)


כך או כך אנחנו לא עושים את מה שאנחנו רוצים

ונוצר בלבול לגבי הלגיטימציה של הרצון שלנו

ובכלל לגבי הראויות של הקולות הפנימיים שלנו -

נוצר מן הרגל למחוק ולהתעלם (גם) מהאינטואיציה שלנו,

מרצון הלב.


כל אלה מתרחשים במחשכי תת המודע

ואנחנו מוצאים את עצמנו במאבק פנימי כך או כך

בניתוק מהרצון שלנו, 

מן הרגשה שהלכנו לעצמנו לאיבוד.

(מה שבקצה אגב יכול להוביל לדיכאון -

מאותו המקום שהתרגל לדכא את עצמו.)

~~~~~~


לעומת 'משמעת', שמשאירה אותנו במאבק הזה -

אומרת דר' דזילטז - ישנה ה'בחירה'.


זאת אומרת שאם הוא } למשל רוצה לעשות דיאטה,

ושנים שהוא מוצא את עצמו בסבבים כאלה 

שמתחילים בקול תרועה רמה 

בתקופות בהן הוא מצליח, מתמיד, מרזה וטוב לו,

אבל אז ממשיכים בפרק סיום צורם שחוזר על עצמו שוב ושוב

של שבירת כל הכלים וחזרה מהירה למשקל הקודם,

יכול להיות שהוא מצוי בתוך המאבק הפנימי הזה

שבין לרָצוֹת לבין להתמרד.


לעומת זאת,

התייחסות  שמשחררת את ה "צריך" ועוברת לבחירה,

תשחרר אותו מן המאבק הפנימי הזה

שכן היא נובעת מתוך השלמה ושלום פנימי

וככל שייבנה אמון פנימי בינו לבינו,

ככל שיתן מקום להתנגדויות, יסתקרן גביהן 

ויכיל את התסכולים הילדיים שמוצפנים בהם,

כך בהפוך על הפוך - ימצא את עצמו בָּשֶל לבחור

ומָתְמיד מתוך שקט פנימי בבחירה שלו.

אז למשל,

כאשר תהיה בשלות לבחור בהזנה בריאה,

ימצא את עצמו בקלות יחסית מאמץ לו אורח חיים בריא 

מה שיהיה ברור מאליו עבורו כמי שיותר ויותר נאמן לעצמו.

~~~~~~~


לא פעם פלונטרים רגשיים שהינם חצי מודעים במקרה הטוב

מנהלים לנו את החיים.


מה שמעודד אותי היא נקודת המבט שמזכירה לי

שכל 'טעם חמוץ', תסכול, קונפליקט או קושי

הוא בעצם קריאה של העולם הפנימי שלנו אלינו

שמבקשת ריפוי.

הריפוי מתאפשר בכמה רבדים,

כך שבנוסף להקלה הרגשית, 

מגיעים גם פתרונות ענייניים במובנים החומריים.


הריפוי מאפשר לנו לשחרר תפיסות תפוסות

ולהיפרד מאותם הרגלים הישרדותיים

שממילא לא באמת משרתים אותנו.


לחיי הבחירות הטובות לנו

והחיבור אל הלב ❤❤

כי הוא תמיד יודע מה נכון לנו,

עלינו להיזכר איך להקשיב לו.

(בתחתית המייל יש פירוט של כמה דרכים להגיע לשם)


ולפני שאאחל לנו המשך קיץ נעים,

מזכירה את סדנת הצילום הזוגית

שתתקיים בבוקר שישי ה 12.8 - לרגל טו' באב

פרטים נוספים בלחיצה כאן

יהיה כיף להיפגש!!


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך 


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

          פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי


ואפשר גם בפגישות פרונטליות:
  • פגישות פיזיות/ Skype ~ Zoom בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  












יום ראשון, 17 ביולי 2022

איך לשנות הרגל שכבר לא משרת אותך בדרך יצירתית ומהנה?

 כן... בהחלט שאלת השאלות...


אינספור מחקרים, קורסים, סדנאות,

טיפולים כאלה או אחרים

והשאלה הזו בעינה עומדת...


אז נכון שהשלב הראשון -

זה להיות מודע לכך שיש לי הרגל כזה

שלא באמת משרת אותי..


כי זה לגמרי יכול להיות

שאני אהיה מכורה לדרמה,

כי אני מדחיקה את הרגשות שלי

והצורך העז שלי להרגיש יוביל אותי לכך

שבלי להיות מודעת לכך -

אמצא את עצמי עוברת ממשבר למשבר


ואז - אני יכולה להישאר שבויה בתוך הסיפור,

ולא להיות מודעת לאור שנמצא בקצה המנהרה,

כי בפריים של התפיסה שלי הוא לא יבצבצץ ..


אבל בדיוק בשביל זה קיים התסכול -

בין אם הוא נובע מתוכי ונמאס לי מהמשברים הללו (או אחרים)

ובין אם מקורו בקונפליקטים עם בן זוג כזה או אחר בנושא.


כך או כך - הקונפליקט והתסכול

מטרתם לדרבן אותנו לשינוי.

הם מן סמן כזה שיש משהו שלא מדויק לנו.


המשהו הזה - 

הוא תפיסה מגבילה שלא מאפשרת לנו לחיות במלואנו וברווחה.

זו בין היתר כוללת הרגלים והתנהגויות,

גם אמונות מקטינות ומטעות

והיא מכילה בתוכה תסכולים למיניהם,

שמקורם לרוב בסיפורי חיים מתקופות בהן היינו חסרי אונים.

שזה אומר שהאינפורמציה מוטבעת בתת המודע שלנו,

כיוון שכילדים עד גיל 7 המוח שלנו יותר חוּשִי ופחות חושב.


אלא ש...

למרות שיש לנו פה עניין עם מוח קדמון

שלו מערכת עיבוד מידע חושית ולא תמיד מודעת,

כשאנחנו כבר מודעים להרגל מגונה ורוצים לשנות אותו -

לא פעם אנחנו מנסים - לרוב לשווא - להבין שכלית

ומצפים לשינוי שלא מגיע..


יחד עם זאת מערכת הגוף-נפש שלנו - גאונית,

שלא רק שהיא יכולה לייצר תיקונים למעוות -

עד כמה שאני מבינה, זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן..

מה שכן, צריך - לדעת איך...


נכון שהמערכים שהוטבעו לא פעם אוחזים חזק

וגם מעלים מיני התנגדויות למה לא כדאי לנסות,

אבל לשמחתי אני יכולה להעיד

שכשנעים לעבר שינוי בכלים שמאפשרים גישה לתכנים הלא מודעים הללו

ונעזרים בנחישות והתמדה -

השינוי מתרחש לנו ממש מול העיניים

ו... הרבה יותר מהר ממה שמקובל לצפות.


שנים שאני נעזרת (עבור עצמי וכתרפיסטית) בתהליך שנקרא תל"מ גוף-נפש

שמאפשר לנו חיבור בין 4 הרבדים -

גוף - רגש - מיינד - רוח.

שמאחר והתכנים הלא מודעים מקודדים בכל אלה גם יחד,

הוא מייצר לנו כמו מפתח שמאפשר להיכנס ולרפא,

לשנות אמונות לכאלה שמשרתות אותנו

ולצמוח להיות אב~אם פנימיים מיטיבים ואוהבים

עבור החלקים הילדיים שלנו שעכשיו פורשים כנפיים ומלבלבים.


לאחרונה, אני משלבת כלי מופלא נוסף,

הלא הוא - ביטוי רגשי באמצעות צילום ותמונות,

שמאפשר לנו גישה ישירה (מפתיע עד כמה!) לתת המודע,

בקלילות ובחדוות היצירה,

שלא רק נושא את פירות השינוי -

זה פשוט תענוג צרוף!


בעוד שבועיים ביום שישי ה 29.7 - 

תתקיים סדנת צילום רגשי נשי

לכל מי שהגיע הזמן עבורה

לעבור ממרָצָה למְרוּצָה :-)

נעזר בצילום ובתל"מ גוף נפש

כדי לפענח את התכנים המהתלים בנו

ולרשום מחדש תכנים שמשרתים אותנו כך שנהיה מרוצות

קודם כל מעצמינו ו.. בכלל!

פרטים נוספים בלחיצה כאן

ובטו' באב - ה 12.8.22

תתקיים סדנת צילום זוגית

בה נעבור באמצעות צילום ותמונות 

את הגשר זה לעולמה של זו וזו לעולמו של זה

ונמוסס ולו חלק מהמשקעים

כדי ליצור לכם חיבור זוגי אוהב משמח ויציב ❤❤

פרטים נוספים בלחיצה כאן

מתרגשת מהאפשרות הזו שפתחה בפנינו עולם שלם ומשמח ❤


אם זה נוגע בליבך וזה הזמן שלך -

בואי~ו  ניפגש!


פה בשבילך~כם,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך







יום שבת, 9 ביולי 2022

לאן אני רצה? ועד כמה אני מרוצה?

 אחד האישויים שמעסיקים אותי - בהיבט ההתפתחותי

(בנוסף לאישיו הדחייה ואפשר לומר שזוהי למעשה זווית נוספת שלו)

הוא המְרוּצָה - תרתי משמע :-)


מהרגע שאני פוקחת את עיני בבוקר

- גם אם אינני ממשכימי הקום בקלות -

קול רודֶה בתוכי דוחף אותי אל הדבר הבא,

במן משימתיות שמשאירה אותי מכוּוְנֶנֶת עשייה

(גם שאני שמחה להודות שהשינוי ניכר וזה הולך ונהיה נוח יותר:-)

פן אמצא את עצמי בוואקום - של "כלום",

שמפעיל פעמוני אזהרה בתוכי, שבלי מילים, מזהירים מחוסר משמעות.


גדלתי לאורו של הרעיון : "מי שלא עושה לא שווה"

לא בהכרח מילולית, אבל בהחלט באווירה שמקדשת את העבודה

ואף בָּזָה לבטלה.


כמי שחווית הערך העצמי שלה לא היתה בשמיים,

מה שמקשר לחווית הדחייה דרכה פירשתי את המציאות לא פעם -

מצאתי לעצמי דרך "בטוחה" בעשייה - שלא לומר עשיית יתר,

שהבטיחה לי - לכאורה כמובן -

את החיבור לערך שלי בחזרה..


לאורך השנים התקבעו להם דפוסי עשייה נונ-סטופ

כשלצדם פיתחתי נחישות והתמדה, מצליחנות ושקדנות

שבזכות אלה אמנם זכיתי להערכות,

אבל... 

הם לא באמת הצליחו להשיב לי את חווית הערך


היום אני מבינה שאלו שני מושגים שונים -

ערך אול מול הערכה


הערכה אפשר לקבל מעשייה - doing

ערך קשור להוויה - being


לכולנו 'ערך' מעצם היותנו פה,

אך לא כולנו מחוברים לחווית הערך שלנו 

ועל מנת להתמודד עם זה, 

מצאנו לנו כל אחד בדרכו, 

דפוסים שהבטיחו לנו להחזיר אלינו את חווית הערך שלנו,

כאמור - הבטחות ריקות שמשאירות אותנו

רצים אך לא בהכרח מרוצים...


אגב

הדפוסים יכולים להיות גם הפוכים (לכאורה) -

ולקחת אותנו לחווית חוסר מסוגלות ~ בלבול וקושי בהתארגנות,

אך גם זו יכולה להיות התמודדות עם אותו האישיו -


במקום להילחם בו ולהוכיח שאני כן שווה

הרי שפה ניכנע לו ונאמין שאנחנו באמת לא


כאמור בשני המקרים אנחנו מאמינים שאנחנו לא באמת שווים

או במילים אחרות -

כל עוד התגובות שלנו מונעות מאחד מה Fים - Fight/ Flight/ Freeze

אנחנו באותם מעגלים סגורים -

שבויים בתפיסות שמשאירות אותנו עם התסכול

וכמו במרוץ עכברים -

ממשיכים עם עוד מאותו הדבר -

רצים אך לא מרוצים...

אז.. איך אפשר לצאת מהמרוץ הזה?

ולשנות כיוון כך שנהיה יותר ויותר מרוצים?


זה בדיוק מה שנלמד 

בסדנת הצילום הרגשית -

מִמְרָצָה למְרוּצָה

בה נמוסס את המנגנונים ולו במעט

בתרפיה בצילום ובתמונות

שמאפשרת לנו גישה ישירה לתת המודע -

שם ממילא נמצא המפתח לשינוי

אל האני השלמה שמרוצה מעצמי :-)

זוהי סדנת יום בת 5 שעות

(3 המפגשים חוברו לאחד ארוך וקולע :-)

שתתקיים ביום שישי ה 29.7


(למעדיפים ביום חול -

המועד הבא לאותה הסדנה הוא ה 8.8.22 - יום שני.)

עצם ההרשמה שלך היא כבר

הפתיח של היציאה מן המרוץ :-)

והגישה לשם היא בלחיצה כאן

להתראות ❤❤


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך




יום ראשון, 3 ביולי 2022

איך להגן על הילדים ולא בתוקפנות? ~ איך לצאת מלופים זוגיים? (משולש הדרמה)

"הוא, יש לו פתיל קצר.." היא אומרת ומוסיפה

אז כל פעם שמשהו לא בדיוק כמו שהוא רוצה

הוא מתפרץ עליהם (הילדים) וצועק

והם ילדים (!) חסרי אונים (!),

אז אני חייבת לגרום לו להפסיק

ואני אעשה כל מה שאפשר כדי שהוא יפסיק

מצידי אצעק עליו עד השמיים, 

העיקר שאני אציל אותם והם יישמרו..."

~~~~~~

היא סיפרה לי בכאב, בנימה מצטדקת שמחזקת את עמדתה..

מה שהוביל אותי לכתוב הפעם על משולש הדרמה ע"פ סטפן קרפמן

או משולש הקורבן ע"פ לין פורסט

מודל יפהפה שמפשט את פני הדברים

ומראה לנו בבהירות את מחול השדים בו רובנו מתחוללים

וגם.. איך לצאת ממנו.

* התכנים הבאים בנושא משולש הדרמה מתבססים ברובם על מאמר באתר מקום מאת אילנה סובול. תודה!


במשולש הדרמה - יש מושיע ~ תוקף ~ קורבן

ע"פ משולש הדרמה בסיפור שהתחלתי אתו -

הוא } מתחיל כתוקף, כשהוא צועק על הילדים

והיא { מתחילה כמושיעה כשהיא רוצה להציל אותם,

אבל אז, היא { הופכת להיות התוקף כשהיא תוקפת אותו

והוא } - עובר לעמדת לקורבן 

מעניין יהיה לצלול לתוך הדינמיקה הזו,

כי היא מאד רווחת בתרבות שלנו

כך שרובנו שבויים בתוך המשולש הזה בסיטואציות רבות

ו - הנה לנו עוד דרך להבין את פני הדברים

ולהשתחרר מלופים זוגיים ~ משפחתיים תקולים.


לרוב בתוך סיטואציות אמוציונליות

נוכל למצוא את עצמנו באחד מתוך ה 3 התפקידים הללו:

המושיע    ~   התוקף   ~   הקורבן

אפשר לומר - שבתוך מערכות יחסים 

יש לנו הנטייה הטבעית להיות באחד מתוך התפקידים הללו,

למרות שכפי שאפשר להבין, אנחנו נעים ביניהם כל זמן

ולמעשה 3 התפקידים כולם מחזיקים את עמדת הקורבן בבסיסם:

(בטרמינולוגיה שלי - כולם נמצאים בשדה ההישרדות)


מן הסתם הקורבן שחווה עצמו כתלוי באחר ולא מסוגל לבדו,


המושיע שלרוב כשהיה ילד, לא ראו מספיק את הצרכים שלו

כך שלימד את עצמו להיות מכוונן לצרכים של אחרים,

מתוך תקווה (לא מודעת ואשלייתית) שמתי שהוא, אם ידאג להם מספיק, ידאגו לו בחזרה

(אשלייתית כי זה פרדוקסלי מצידו של המושיע לצפות 

לקבל בחזרה דאגה ממי שלא דואג לעצמו - הקורבן...)


וגם התוקף הינו למעשה קורבן במהותו, 

למרות שכלפי חוץ הוא עשוי להיתפס כאגרסיבי וחזק,

הוא למעשה רגיש ופגיע שכתוצאה מחוויה של התעללות בו כילד -

כך טוענת לין פורסט - ומתוך הרגל להדחיק את רגשותיו (כך התוקף הטיפוסי)

ינסו להסתיר את פגיעותם מאחורי זעם וריחוק מאחרים

ולרוב יעדיפו להזדהות עם החזק על מנת לא לחוות שוב את חוסר האונים של הקורבן שהיו אז.

~~~~~~


לכל אחד מאתנו בהתאם לביוגרפיה שלנו,

תהיה הנטייה התואמת להזדהות עם אחד התפקידים

ש(לכאורה) משרת אותנו כל עוד אנחנו כאמור במוד ההישרדות.


המושיע -

רואה את עצמו כעוזר ומטפל ולרוב ימצא את עצמו קרוב

למי שיוכל להציל (שבתפיסתו העצמית יהיה קורבן)

כך ירגיש המושיע בעל ערך.

זוהי כאמור הפרצה שמזכירה לנו שגם המושיע -

הוא בעצם קורבן כיוון שכל ההתנהלות שלו נובעת מחווית חוסר ערך

וניסיון למלא אותו דרך הושעת האחר.


התוקף -

רואה את עצמו קודם כל כקורבן 

ולרוב נמצא בהכחשה מוחלטת ומחוזקת על ידי הצדקה נמרצת של התוקפנות 

שלכאורה משמת להגנה (עצמית ושל האחר)


והקורבן 

חווה את עצמו ככזה וכחסר יכולת וערך,

אך תוך כדי תנועה מפתח טינה והתגובה אינה מאחרת להגיע

והוא הופך לתוקף בעצמו.

בצורה אגרסיבית או בפאסיב אגרסיב


כל השחקנים כך או אחרת משנים עמדות תוך כדי תנועה

אך זוהי תנועה במעגל סגור

שמשאירה אותם שבויים בתפיסת הקורבן

אשמים ~ מאשימים ~ מנטרלים ומקטינים את  העצמה הפנימית

ומקבעים ומתקבעים בעמדה הקורבנית


מעגל שמשמר את התסכול, 

את המאבק ונושא תמידית את טעם האכזבה.


תחילת הדרך ליציאה מן המשולש

היא הבנה שאנחנו נמצאים בתוכו :-)


אז עוד כמה מילים על כל תפקיד יוסיפו קצת אור ובהירות:


המושיע מביא את הצל האפל של האימהות.

לרוב יהיה מי שכילד לא היתה התייחסות לצרכים שלו,

ואז כבוגר הצרכים שלו גם בעיני עצמו יהיה נחותים משל האחר 

והוא פונה כבוגר לדאוג לצרכים של האחר (לא פעם בעודף גוננות)

לרוב המושיעים גאים להיות מטפלים ודואגים לאחרים ואף מתוגמלים על כך


התוקף מביא את הצל האפל של האבהות

בעוד שתפקידו הבריא של האב להגן,

ישתמש התוקף לצורך ההגנה במניפולציות ובברוטליות.

הוא יתגבר על חוסר האונים והבושה על ידי הכנעה של האחרים

לרוב חייב להיות צודק, יאשים, יטיף, ישא דרשות מתישות.

כפי שהמושיע זקוק למישהו להציל,

התוקף זקוק למישהו להאשים.

לתוקפים מאד קשה לקחת אחריות

ותמיד תהיה שם הצדקה ש"אילצה" אותם לתקוף


כך גם המושיע וגם התוקף זקוקים לקורבן

כדי לשמר את התפיסה שלהם על העולם


הקורבן - מביא את הצד האפל של הילד הפצוע ע"פורסט

והוא פועל מתוך חווית חוסר אונים וחוסר אמונה ביכולת שלו לדאוג לעצמו

ישנה בתוכו אמונה איתנה שאיננו יכול להסתדר בעצמו,

מתוך חוויות ילדות ששיקפו לו שהוא לא טוב מיסודו,

מה שמוביל אותו לחפש מושיע


לכאורה 3 תפקידים שמשלימים זה את זה,

אבל אם לרגע חשבת אחרת -

אף אחד בתוך המשולש הזה איננו מרוצה,

גם אותו הקורבן שמצא לו מושיע vice versa


כל עוד הם שבויים במשולש הדרמה -

הם באשליית קורבן, בחווית חוסר ערך

ולא בחיבור לעוצמה ולגדולה שלהם כאדם.


אבל.. אנחנו לגמרי יכולים לצאת ממעגל (או משולש) הרשע הזה!


אז כאמור -

ראשית זה דורש מאתנו את הכנות להיווכח איפה אנחנו

או איך אנחנו לוקחים בו חלק


היווכחות תהיה השלב הראשון.

גם אם היא כואבת, שווה להתפקח לאמת :-)

במיוחד כשזהו השער ליציאה שלנו מהשבי בתפיסה הזו.


אפשר להציג את הדברים בדרך נוספת

ולומר שבעצם אנחנו כבוגרים בכלל וכבני זוג בפרט

נדרשים לעשות שיפט

שלמעשה אף אחד לא מלמד אותנו איך

ויותר מזה - אף אחד לא מסב את תשומת ליבנו לכך

שלהתבגר זה אומר לעבור ממוד של קורבן -

בו כולנו היינו כילדים ותינוקות שבמהותנו כבני אדם תלויים במטפלים בנו,

למוד של בוגר אחראי שמחולל ויוצר את מציאות חייו


לכאורה ברור מאליו

למעשה... לא ממש :-(


אולי בגלל שהשיפט הזה לא מספיק שיקרה במודע,

לא מספיק שנבין בראש שגדלנו בכך וכך שנים,

אלא נדרש שינוי והטמעה שלו בעומקי התודעה


ולא פעם בתוך השינוי הזה

נדרש חיווט מחדש או רישום מחדש של אמיתות

והחלפה של אמונות מחלישות

כגון: 

אני לא מסוגל,

אני לא שווה,

אני לא מספיק...

אני לא ראוי~ה לאהבה..


לאמונות שמשרתות אותנו ומפעמות בתוכנו

ומחברות אותנו יום יום דקה דקה

לגדולה שמתקיימת בנו.


את התהליך הזה של רישום מחדש,

שִכתוּב המסרים הלא מודעים השקריים שבנו

לכאלה שמשרתים אותנו,

אנחנו יכולים לעבור באופן פנטסטי

בעזרת הכלי המופלא שאני עובדת אתו

שנקרא ת.ל.מ גוף נפש


אפשר בפגישות אישיות או זוגיות

ואפשר גם בקורס און ליין שבו אני לוקחת אותך

צעד צעד אל השינוי שאת כמהה לו:


יש כזה קורס אישי ובו תוך 21 יום

של תרגילים משני חיים (הקלטות של פחות מ 20 דקות)

השינוי שאת כמהה לו מתרחש בחייך,

בלחיצה כאן יש עוד פרטים


ויש כזה קורס לזוגות 

ובו לאורך 8 שבועות אתם צועדים יד ביד

(כשאני מולכם בהקלטות שעל המסך)

לזוגיות כזו שכל בוקר אתם קמים זה אל זו בחיוך!

כך תוכלו לעבור את הקיץ בקלות בשלום :-)

בלחיצה כאן יש עוד פרטים


ובנימה אופטימית זו -

כששלל האפשרויות הזה פרוס לפניך~כם,

מברכת אותך בשבוע נפלא


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


* כאמור התכנים בנושא משולש הדרמה מתבססים ברובם על מאמר באתר מקום מאת אילנה סובול. תודה!


נ.ב

מתכננת לקיים סדנת צילום לזוגות סביב טו' באב 

ביום שישי 12.8.22.

אם יש לכם עניין - כתבו לי ל מייל בלחיצה כאן: galitel2@gmail.com

~~~~~~~~~~~~~~~




               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי


ואפשר גם בפגישות אתי:
  • פגישות פיזיות/ Skype ~ Zoom בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  



יום ראשון, 19 ביוני 2022

האם אנחנו יצור מונוגמי ע"פ הביולוגיה שלנו?

או "קיצור תולדות האהבה" / דר' ליאת יקיר


את הפוסט הזה אני כותבת כתקציר לפודקסט שהאזנתי לו בהנאה רבה,

בו שחר כהן מראיין את דר' ליאת יקיר,

בהמשך לספרה החדש "קיצור תולדות האהבה".

ברור... כבר הזמנתי לי ממנו עותק :-)

ורק למען הסר כל ספק, אין לי פה שום עניין אישי,

מלבד להעביר אליך ולו קצת מהריאיון המרתק הזה -

שרוב הדברים שנאמרו בו היו חיזוק לתפיסת העולם דרכה אני רואה את הדברים -

אף שהגיעו מזווית אחרת - ביולוגית..

ותמיד זה מרתק אותי (וגם כיף לי) לראות איך האמיתות מתכנסות להן

מכל מיני כיוונים, לא תמיד צפויים.


אז..

אחת הכותרות לריאיון היא: 

איך לשמר את התשוקה ביחסים מונוגמיים? - אם אפשר 

ואם אנחנו - בני האדם - בכלל מונוגמיים? 

שזו סוגיה שנמצאת בוויכוח ישן בין מדענים..


מנקודת המבט הביולוגית - היא מוסיפה -

רוב היונקים הם לא מונוגמיים. כולל קופי האדם שהכי קרובים אלינו,

רק 3% מן המינים הם מונוגמיים.

זאת אומרת שכאשר מתייחסים למונוגמיה לכל החיים - 

היא כמעט לא קיימת בטבע -

12 יצורים בלבד מתוך 8 מיליון מינים,

מה שנחשב בגדר טעות סטטיסטית.


ואכן לאורך ההיסטוריה גם האנושות לא היתה מונוגמית

בחברות מאטריארכליות היה ריבוי בני זוג,

ובחברות פטריארכליות - היתה לרוב פוליגמיה, 

כלומר גבר אחד עם כמה נשים.

(והרי גם לנו 3 אבות ו 4 אימהות...)


לפיכך, ליתר דיוק הויכוח בין המדענים הוא 

האם האדם הוא יצור פוליגמי או מונוגמי סדרתי.

לגבי מונוגמיה לכל החיים יש הסכמה שבני האדם אינם בטבעם הביולוגי.


ובכל זאת, לא להיבהל, היא ממשיכה ומוסיפה -

שאמנם המחקרים מתבססים על משפחת היונקים,

אבל אנחנו -בני האדם אמנם יונקים - אך מן הסתם יותר מורכבים

ומושפעים לא רק על ידי נוירונים והורמונים,

אנחנו יצורים מאוד חברתיים.


לאורך ההיסטוריה כאמור היו מערכים שונים של זוגיות

ומי שיצר את המונוגמיה כפי שאנחנו מכירים אותה -

עם הטבעות והנדרים ו"לכל החיים" הם הרומאים.

המטרה שלהם היתה להצליח לשלוט ביתר קלות 

(מאחר ובחברות פוליגמיות הנאמנות של הגבר הינה לחמולה יותר מאשר לשלטון)

על זה בהמשך ההיסטוריה, הדת הוסיפה משלה, 

בטיבול עשיר של אשמה ובושה -

ומסרים רבים שמדכאים מיניות,

על מנת לשמר את החברה כמונוגמית למרות מה שנקרא "אפקט קוליג' " -

שהינו אפקט שגורם לתשוקה לרדת לאורך הזמן.

(איסורים אלה אגב, כנראה בין היתר יצרו לאורך הזמן את האובססיות למין - מנגד.)

ובכל זאת - גם אם בטבענו הביולוגי אנחנו לא יצורים מונוגמיים -

למונוגמיה יש היתרונות שלה 

אגב- פה היא מוסיפה ומדברת על השונות הגדולה בין בני האדם

בין כאלה שהנטייה הטבעית שלהם תהיה למונוגמיה,

לכאלה שהנטייה הטבעית שלהם לריגושים מאד חזקה ולכן לרוב פחות יסתפקו בבן זוג אחד.


בכל זאת - כאמור -

למונוגמיה יש היתרונות שלה -

גם המשפחתיים, הכלכליים

וגם כמסגרת שמאפשרת חָבֶרוּת יציבה, תמיכה ובטחון

שותפות למסע החיים ו... אפשרות להזדקנות ביחד.

~~~~~


זהו ההסבר הביולוגי שהיא מביאה למה שאנחנו מרגישים באהבה:

כשאנחנו מכירים אדם,

מסתכלים לו בעיניים, מלטפים, מתקרבים...

מופרש הורמון האהבה - האוקסיטוצין

והוא יוצר התניה במוח בין הפיזי - מה שחשים,

לבין ההרגשה הטובה, הביטחון, 

אז מופעלת מערכת הרגיעה 

ונוצרת התניה שגורמת לנו לרצות להיות עם אותו האדם

כדי שהטוב הזה ימשיך...

כולל הרצון לוותר על הרצון האנוכי ועליה של הרצון והצורך לעשות למען האחר.


החיים מתחילים באוקסיטוצין

שמופרש ברמות הגבוהות ביותר 

בלידה

בהנקה

ובאורגזמה

אהבה הורית לכן מאד חזקה

ואהבה זוגית תהיה חזקה יותר אחרי וככל שבני הזוג עשו אהבה

מאשר שני אנשים שרק נפגשו ודיברו זה עם זו.

מבחינת כמות האוקסיטוצין שתופרש, 

היא בערך פי 10 בזמן אורגזמה לעומת דייט בבר למשל.

ככל שמופרש יותר אוקסיטוצין - כך נרצה להישאר קרובים לאותו אדם.


כיציר הגנים -

רמת העונג הגדולה ביותר בזמן אורגזמה -

כי האינטרס של הגנים הוא שהמין האנושי ימשיך להתקיים.


כיצור חסר אונים - אנחנו כבני אדם -

כמו שהתינוק עד גיל שנה תלוי טוטאלית באם,

כך גם מנגנון ההתאהבות מחזיק כשנה.

המנגנון ההורמונלי הזה מחזיק אותנו כבני זוג קשורים

בצורה כזו שאנחנו מרגישים שאי אפשר אחד בלי השני

(במיוחד בהתחלה עד כדי רכושנות וקנאה)


בדומה לתינוק -

אחרי שנה בערך (במקרה הטוב - בו הקשר יציב ונבנה בו בטחון מסוים)

מתחילה כמות האוקסיטוצין לרדת 

והרצון להישאר "דבוקים" פוחת.


הסטטיסטיקה מראה שסביב 3 שנים אחרי הילד הראשון,

מתחילות חריקות בקשר.

גם זה - מוסבר בהסבר ביולוגי -

המוח מתוכנת לכך על ידי הגנים,

שעבורם מונוגמיה היא לא אינטרס  -

כיוון שמנקודת המבט ההישרדותית, כמה שיותר עותקים

ומאותה נקודת מבט ששואפת להישרדות האנושות -

מוטב "לפזר סיכונים" קרי שהילדים יהיו מכמה שיותר בני זוג.

הגנים מטרתם לשמר את המין האנושי.


במילים אחרות -

הגנטיקה לא מעודדת לאהבה לנצח נצחים...


הדרך לראות את האינטרס הזה 

אחרי תקופת מה - לרוב כאמור עד 3 שנים - 

הגירוי מבן הזוג כבר פחות מענג יחסית להתחלה של הקשר

הוא שנקרא כאמור - אפקט קוליג'.

אפשר לראות את המנגנון הביולוגי הזה בטבע על בעלי חיים

ולהיווכח שהגירוי עולה חזרה כשיש נקבה/ זכר אחר.

~~~~~


לכן,

במיוחד כשאנחנו מבינים שזה לא בטבע שלנו - 

אם אנחנו רוצים לשמר את הקן, את הבית, את הקשר -

המונוגמיה דורשת מאתנו עבודה.


זאת אומרת בין היתר -

ללמוד ולפתח יכולת תקשורת ושיח בין בני זוג,

אבל לא רק (!)

חשובה בעיקר ע"פ דר' יקיר - עבודה על המיניות,

העמקה וחיבור דרך המיניות,

כדי שיהיה אפשר להתגבר על אפקט קוליג'.

ולמרות הנטייה הטבעית להפחתה במשיכה

(שאגב תופיע בכל קשר זוגי שלנו כך שגם אם נסיים את הקשר הזה,

אותו הדבר צפוי לקרות בקשר הבא ...)

אפשר יהיה לשמור על החיבור ואף להעמיק אותו.


עצם זה שאנחנו מכירים בכך

שהרוויה המינית תגיע מתי שהוא

שמה שהיה בהתחלה כ'פיצוצים' בינינו

מתי שהוא ידעך - כי ככה אנחנו בנויים,

יאפשר לנו גם להבין שזה בסדר, במובן שזה טבעי,

זה לא אומר שמשהו לא בסדר בו או בה, או בזוגיות שלנו...

וכך נוכל - נקִיים מאשמה - לפעול לחיבור ולחיזוק הקשר

לחיבור מיני חזק יותר

ובין היתר דרך המגע להחיות את האוקסיטוצין.


זאת בנוסף לחיבור רגשי שככל שנשמור עליו ונעמיק אותו

יוכל לתמוך בנו 


גם כשקשה זה אפשרי לשמור על חיבור רגשי ופיזי

כשהחיבור המיני יתרום לרגשי והחיבור הרגשי יתרום למיני.


נכון... שלנשים זה עשוי להיות מאתגר -

בגלל שאצלנו הנשים יש הרבה יותר קשר 

בין המצב הרגשי לעוררות המינית


לא פעם, במרוץ החיים,

כשאנחנו לא מצליחים לבטא את הרגשות שלנו,

לדבר על מה שקשה לנו ולעבד את התסכול

ובנוסף סוחבות עלינו תכתיבים חברתיים הכוללים

כל מיני ציפיות מאתנו כמו לספק את הצרכים של כולם..

נוצרים מחסומים שלא מאפשרים חיבור מיני שבאמת מענג

ואז במקום שהמגע המיני יאפשר הרגעה, 

הוא רק הופך להיות נטל שאנחנו מנסים להימנע ממנו


הנה עוד פיסת מידע מהמדע שמסבירה

ובעיקר מאפשרת לשחרר מהאשמה ולחולל שינוי בנושא -

במחקר שעשו ובו סרקו את המוח של גבר ושל אישה תוך כדי גירוי מיני,

ניתן היה  לראות בבירור את השוני ביניהם -

האונה המצחית זו שאחראית בין היתר על הסרטס, על המחשבות המדאיגות,

השיפוט, הביקורת העצמית, הוויסות -

נכבית הרבה יותר מהר אצל הגבר מאשר אצל האישה -

למעשה ברגע שהגבר מגורה מינית - האונה המצחית שלו נכבית. 

זה הגיוני במובן ההישרדותי - שוב מנקודת המבט של המשכיות האנושות -

כיוון שהזכר ממוקד מטרה וצריך להרבות את זרעו.

האישה לעומתו - חייבת לקחת בחשבון את ההשלכות - באוטומט ההישרדותי שלנו -

שכן זה- משמעותו לפחות בהבנה של הגנים - פוטנציאל לצאצא -

לכן אצל האישה האונה המצחית נכבית רק ברגע האורגזמה.

זו הסיבה שלנשים קשה יותר להגיע לאורגזמה.

על אחת כמה וכמה בהינתן אפקט קוליג' -

שממילא מקטין את הריגוש מבן הזוג.

והרי לנו הבדלים משמעותיים שמבלי להבין אותם -

יכולים להתפרש בטעות כדחייה אצל בן הזוג

("איך את עסוקה בדברים אחרים ולא בקצב שלי...")

~~~~~


בנוסף, ישנו הפרולקטין -  אותו הורמון שמופרש בנו כשיש סביבנו ולנו ילדים -

שבא לשמור על הדור הצעיר ולוודא שאנחנו הבוגרים עסוקים בהם ולא בעצמנו... 

כך שבין היתר הוא מדכא מיניות.

שוב- מסיבות הישרדות האנושות - כדי שהיא תהיה "אמא טובה יותר"

והוא אבא מסור.

~~~~~~


ככל שאנחנו מבינים את המצב - בחיזוק ההבנה הביולוגית,

ברור יהיה לנו - שמלכתחילה happily ever after נשאר באגדות

ולכולנו - צפויים להיות צמתי משבר

כי ככה אנחנו בנויים...

וזה קורה לכוווולם...


ככל שנבין זאת וניקח זאת בחשבון,

הרי שנוכל ראשית לא להיבהל כשאלה יופיעו,

לא להרגיש אשמים או לחשוב שמשהו לא בסדר

לא בבן או בת הזוג וגם לא בזוגיות שלנו...

כך נוכל גם לפעול בהתאם, על מנת להישאר ביחד בחיבור מיטיב ומזין לשנינו.


תשוקה וסטרס לא הולכים ביחד,

מזכירה לנו דר' יקיר,

לכן חשוב ללמוד להרגיע אחד את השני,

מאז שהגענו לעולם היתה שם עבורנו אמא שעירסלה אותנו

לכן נמשיך לחפש כל החיים מישהו כזה שיהיה המיכל עבורנו.

גם שזו הציפייה מבן הזוג, 

סביר להניח שלא באמת יוכל למלא אותה - אבל כן יוכל -

ללמוד לראות אותנו, להיישיר במבט, 

לחבק, 

להקשיב, 

לתמוך,

למשל באופן כזה שיקח את הצד שלי כשאני מספרת לו על משהו שקשה לי,

וכו'..


נכון - זה לא קל,

נכון - אף אחד לא לימד אותנו ולא הכשיר אותנו לכך,

יותר גרוע  - הבטיחו לנו שהאהבה- כשהיא אהבת אמת 

שומרת עלינו באושר ועושר לנצח נצחים...

הבטחת שווא כאמור..


יחד עם זאת,

זה בהחלט יכול להיות אפשרי,

כשנלמד איך...


בהינתן הביולוגיה שלנו,

אם אנחנו בכל זאת רוצים לשמר את הקן הזוגי והמשפחתי -

אלה הם (חלק מ)גורמי הצלחה שבכוחם לעזור לנו בכך:

נוכחות,

חיבוק,

הקשבה,

תמיכה,

אמפטיה..

כל אלה במישור הרגשי והמיני.


חשוב לזכור בין היתר שכשאנחנו כועסים -

זה המנגנון שלנו לפרק את המתח שהצטבר עלינו

ותמיד מאחורי הדברים ישנו תסכול וצורך בחיבוק, בערסול,

ככל שנצליח להיות המרגיע אחד עבור השני

כך ייווצר בטחון 

ובין היתר המפגש המיני יכול להתקיים על בסיס יציב יותר.


עם השונות הרבה בינינו,

מוסיפה דר' יקיר  - חשובה התפתחות אישית -

שמאפשרת אותנטיות ונאמנות לעצמי -

זו יכולה להיות גורם נוסף שמחזק כל אחד מבני הזוג וגם את הקשר הזוגי.


היכולת לצמוח יחד כבני זוג - וכל אחד לחוד בתוך הקשר,

כך שכל אחד צומח אל הגדול שהוא,

לצד תקשורת בריאה המאפשרת חיבור תומך,

יאפשרו לכל אחד מבני הזוג להיות שמח, מלא ומסופק יותר

ולמרות הביולוגיה שלנו -

להישאר ביחד  happily ever after :-)

~~~~~~


עד כאן חלק מהדברים שמצאו חן בעיני ובחרתי לשתף אותך בהם,

מקווה שנהנית!,


פה בשבילך, 

עם כלים מופלאים שבכוחם להוביל לאיכות חיים בכלל

ולזוגיות מיטיבה בפרט!

בין היתר גם בקורס דיגטלי עצמאי ובמחיר שווה לכל נפש- 

פרטים בלחיצה כאן


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~

אגב חיזוק התקשורת והחיבור-

יש לי מחשבה אם כי עדיין בוסרית -

לקיים סדנת צילום לזוגות סביב טו' באב

אם יש לכם עניין - כתבו לי ל מייל בלחיצה כאן: galitel2@gmail.com

~~~~~~~~~~~~~~~


               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי


ואפשר גם בפגישות אתי:
  • פגישות פיזיות/ Skype ~ Zoom בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  


יום שבת, 11 ביוני 2022

מהי אינטימיות עבורך?

 "יצאתי מאד פגועה מהנישואין שלי.."

היא סיפרה (בין היתר) תוך כדי ששוחחנו 

על הניסיונות הנשנים וחוזרים - שלא משביעים את רצונה מאז -

לבנות מערכת יחסים מיטיבה עבורה.

כבר שנים שהיא בתוך החיפוש הזה

וכל פעם מחדש היא נפגעת,


תמיד יש משהו שלא מספיק טוב לה,

פחות מידי או יותר מידי,

מן טעם של פספוס 

והיא כבר כמעט על סף ייאוש. 


כשהביטה על תמונת הילדות שהביאה כמה שבועות לפני, 

אמרה שהיא רואה בילדה שבתמונה את היכולת לקבל שהיתה לה אז,

את הפתיחות והנגישות הפשוטה ללב.

ומה שהיתה רוצה להחזיר לעצמה - זו היכולת ההיא להיות בנוכחות ובחיבור

שהיתה לה כה זמינה כילדה,

כך שתוכל כבוגרת ליצור חיבור וקרבה בעיניים פקוחות -

אינטימיות.


ולמרות שזהו הרצון שלה, 

המציאות מפגישה אותה עם אכזבות חוזרות ונשנות...

~~~~~~~


לרוב, כאשר מתקיים פער בין הרצון שלנו

לבין מה שקורה לנו במציאות -

זה סימן שישנו דיסוננס פנימי,

כלומר מחד - רצון ל X

ומאידך - אמונה פנימית שמשוכנעת שהרצון הזה "מסוכן" לנו.


למשל אם ניסיון החיים שלה

לימד אותה על בשרה כבר מהילדות

שקשר קרוב יכול להיות נעים אבל הוא גם מסוכן...

כי הקירבה הזו מאפשרת לָאחֶר גישה

וזה יכול מאד לפגוע.. (כשהוא לא רוצה/ כועס/ הולך...),


בהמשך לכך, יכול מאד להיות שיִיבָּנֶה מנגנון פנימי כזה

שיְיָצֶר מצבים בהם "מערכות יחסים ייכשלו",

למשל על ידי כך שתמצא את עצמה נמשכת לאנשים שאינם נגישים,

מצבים כאלה ואחרים ש "יגנו עליה"

בכך שלא באמת תתאפשר שם אינטימיות.


כך בעצם לצד האמונה הפנימית הזו שאינטימיות מסוכנת לה,

מתקיימת בה כמיהה עמוקה לקשר.


בעוד שהאמונה הזו השתרשה בזמנים בהם היתה חסרת אונים -

כלומר באמת הפגיעה נתפסה כסכנה כי אכן היתה כזו,

כל עוד היא מופנמת בה- היא ממשיכה לנהל אותה באופן לא מודע 

למרות שהיום היא בוגרת ומעצם כך בעלת אונים. 


כל עוד התכנים הללו סמויים,

וגם אם גלויים -

כל עוד הם חיים ובועטים בנו -

סביר להניח שהתסכול יימשך


יחד עם זאת,

ככל שתתיר את הקשרים הללו,

ככל שיִיוָוצֶר חוסן פנימי ש"יבין" שהיא בעלת אונים -

בוגרת שמנהלת את העולם הפנימי שלה,

תפשיר מחדש האפשרות להביא את עצמה גלויה ונגישה

ותיווצר הסכמה להיות בתוך קשר בלב פתוח

למרות שהאהבה פוגעת

ולא בתנאי שלא תיפָּגָע...

~~~~~


הפעם יצאנו לתרגיל צילום 

בו נדרשה להרשות לעצמה להרגיש את הכמיהה שלה לאינטימיות

ולצלם אינטואיטיבית מה ש"קורא לה"


זו היתה התמונה הראשונה שצילמה:


"זה היה פה גם בפעם הקודמת? "

היא שאלה בפליאה כשיצאנו לחצר ו.. צילמה.

כשהתבוננו בתמונות הסבירה שהגדר הזו מייצגת בעולמה הפנימי 

את המחסום שמונע חיבור,

כובלת מאד בהרגשה שלה,

מה שלא מאפשר עבורה אינטימיות.


יחד עם זאת יכולנו לראות תנועה

וגם שיש בגדר הזו מעברים בין המוטות

אותם היא שואפת להרחיב 


המקלות האלה גם מייצגים את סימני השאלה והספקות הרבים שלה, הוסיפה

"אוהב?" /  "לא אוהב?"

את הצורך באישור הסביבה והחיפוש התמידי שלה בקולות החיצוניים.

עברנו לתמונה השנייה:


עליה אמרה: "זה ההיפך מאינטימיות."

כאן הם (הצינור במשל ובני הזוג בנמשל) מטילים צל אחד על השני,

יש פה הסתבכויות - כל אחד עם עצמו וכל אחד עם האחר

וכל זה על מצע של יובש וצחיחות.

משהו סטטי ולא מתפתח.

זו התמונה ב 3 שצילמה:

גם בה אין אינטימיות.

יש כפייה,

אחד חותך את השני

אפילו אלים בתחושה שלה

הצילום הזה מבטא את החשש שלה

ממצב בו תאבד את עצמה בתוך קשר,

מביטול עצמי.

כזה שהתעוררה ממנו כמתוך חלום בלהות כשהתגרשה

עד שאספה את עצמה חזרה אליה..

כל כך בטבעיות אנחנו - בעיקר הנשים אך לא רק -

מבטלות את עצמנו בתוך קשר זוגי..

וזו - איננה אינטימיות

על מנת להיות באינטימיות עם האחר -

עלינו להיות ראשית באינטימיות עם עצמנו

מה שביטול עצמי מן הסתם לא מאפשר...


תמונה 4: 

בה צילמה את ערימת העלים הזו

שמייצגת - כך אמרה - את בליל המחשבות שלה אודות אינטימיות.

ערבוב והטעיית התפיסות

שמייצרות חוסר בהירות לגבי מהי באמת אינטימיות

ומהו באמת הרצון שלה?

הכמיהה שלה להיות באינטימיות -

לא מתוך פחד להיות לבד,

לא כי צריך או מקובל,

לא מתוך החוסר...


ואז הגיעה התמונה ה 5:

זו שמיד כשהוקרנה על המסך,

נפתח לי משהו בלב,

כאילו קורנת ממנה שמחה, כך הרגשתי אני.

והיא תיארה:

זו אינטימיות.

יש פה קרבה,

מגע, (משיק ולא מתערבב)

הישענות הדדית - של תמיכה

קָשיבוּת

זה - להיות בחיבור.

מה שנותן לה תחושה של בטחון והגנה.

~~~~~


כך, בצילום אינטואיטיבי של 5 תמונות 

נפרס בפנינו עולמה הפנימי

5 תמונות שבכוחן ליצור בהירות ויזואלית רגשית

שעזרה למילים להישלף ולהתנסח לְרעיון,

שמחליף את התפיסות המעכבות 

בכאלה שמקדמות אותה לעבר הכמיהה לחיבור

אמן!

~~~~~~


סדנת תרפיה באומנות הצילום

מאפשרת למשתתפים לספר את סיפורם

ונותנת הזדמנות להבעת רגשות ומילים

באמצעות צילום ותמונות בשילוב כלים טרנספורמיביים נוספים,

מעבר לכך שכל זה קורה בעונג צרוף...

~~~~~~~

והנה הצצה אלי:


זה מה שצילמתי אני אתמול, 

בתוך תהליכי העיבוד של האובדן האישי שלי,

שמלווה בעצב ובגעגועים

השזורים בפחד מהסוף - זה שהראה את עצמו בלי שהייתי מוכנה לו...

(אם זה משהו שאפשר להיות מוכנים לו בכלל...)

~~~~~


ומכאן בברכת ימים יפים

ושנצליח לייצר לנו יציבות יחסית בתוך תנועת החיים,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:
  • תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן
  • פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם