למה וויתרתי על עצמי מאז שהתחתנתי ? ומה גרם לי להתעורר אל עצמי שוב?

אני, מטבעי, יש לי מן הרגל כזה לדאוג לכווולם –

לתת,

לטפל,

להקדיש,

להיענות לצרכים ולבקשות,

לעשות קודם כל את מה שצריך,

(ורק אחר כך את מה שאני רוצה..

אבל למי כבר נשאר כוח אחרי שכווולם טופלו להתפנות לרצון שלי..

וכשזה לא קורה כל כך הרבה זמן..

מי בכלל זוכר מה אני רוצה... )

לסדר, לנקות, לארגן, להכין, לעבוד, לעבוד, לעבוד..

ככה נראו חיי לפני כמה שנים.

זה לא שלא הייתי הולכת ליוגה וקרמיקה,

זה לא שלא היתה לי משרה בכירה ומרשימה..

אבל גם אלה היו מתוך אותו doing שממנו פעלתי.

שממנו לא ראיתי, לא שמעתי ולא הייתי מחוברת לעצמי.

לא נשמתי,

כאילו הסתפקתי רק בשאריות החמצן..

ומן הסתם זה הִקְצין מאז שהתחתנתי

ועוד יותר ועוד יותר עם כל ילד שנולד.

מצד אחד לא יכולתי לראות שכך , והמשכתי..

מצד שני, היה כל כך הרבה כעס בתוכי על הוויתורים הללו (ברובו לא מודע)

שהייתי חסרת סבלנות,

ועצבנית, והמרמור הזה היה יוצא על כווולם

(כן, אלה שלכאורה התמסרתי לטיפול בהם.. )

וככה עברו להם החיים, כשאני באוטומט

נותנת וכועסת, מטפלת וממורמרת,

אחרונה בתור.

עד ש...

הוא עזב אותי.

טוב, בטח כבר ברור לך – שעוד הרבה לפני שהוא עזב אותי..

אני הייתי זו שעזבתי את עצמי..

לא ידעתי מה אני רוצה באמת,

לא העזתי לתת לעצמי את הזכות לחשוב על זה אפילו,

ממילא היתה שם אמונה שאני לא ראויה

כל כך לא ראויה שאפילו לחשוב על מה שאני רוצה שלא לומר לחלום על זה

לא היה אפשרי עבורי

לא היה לי אוויר לנשימה –

וזו לא סתם פרפרזה - זו באמת התחושה שחשתי-

מן כיווץ תמידי ,

הסתפקות במינימום (לא בהכרח החומרי, יותר הוויתי),

כֶּלֵא,

כמו משהו שמגביל אותי בתוכי ולא נותן לי להתרחב..

אבל אז –

הוא עזב .

ושם קרה משהו מעניין –

מצד אחד זה היה אחד המשברים הגדולים בחיי,

לא הפסקתי לבכות, לא יכולתי לישון, לא אכלתי, לא שתיתי,

כאבתי את כאב הלב פיזית,

את האכזבה, האשמה, הבושה על הכישלון,

הפגיעה הנוראית בי – על כך שהוא ויתר עלי,

שחידדה את האמונה שאולי אני באמת לא מספיק..

הכעס שעלה מתוך כך, (ואם אהיה כנה, אקרא לו בשמו- זעם מתפרץ)

הפחד, וכאב חורבן הבית על כל המשתמע מכך.

אבל לא הייתי רוצה להרחיב על כך הפעם,

אלא דווקא על הצד השני

כי מצד שני קרה משהו אחר –

כשהוא עזב -

אותו הכלא בו אני כלאתי את עצמי – בנוכחותו

פתאום התפרק לי..

ופתאום (במקביל לתחושות הקשות שתיארתי לעיל) -

פתאום היה לי אוויר לנשימה,

פתאום היה לי חופש,

פתאום נזכרתי שאני אוהבת לצייר וחזרתי – הפעם בתשוקה לציור,

פתאום נזכרתי שאני אוהבת מוסיקה -

וזו חזרה להתנגן בווליום ראוי אצלי בסלון,

פתאום , או יותר נכון מיום ליום – חזרתי לחיים.

סרטים, חברות, שִ מְ חָ ה ..

כמו בלון שהוציאו לו את האוויר

(כן, כן – זו אני שהוצאתי לעצמי את האוויר אז, לא אף אחד אחר..)

וכשלא היה שם מישהו, שמולו הייתי 'צריכה' להצטמק –

האוויר התמלא בו בחזרה –

ובמהלך שלושת החודשים בהם היינו בנפרד

(הודות לכלים, תובנות ותהליכים עליהם אפרט בהמשך)

מיום ליום חזרו אלי יותר ויותר חלקים ששכחתי,  

כאלה שוויתרתי עליהם שלא במודע,

כך שבסוף התקופה הזו הייתי  א י ש ה  מ א ו ש ר ת !

לאורך התקופה הזו, גם יכולתי לראות עד כמה אני לא לבד..

עד כמה זוהי נטייה נשית לוותר על עצמנו,

כשהייתי מחוץ לקשר - במפגשים עם חברים ומשפחה,

יכולתי להסכים לראות את הדינמיקה שבינה לבינו,

עד כמה נשים מוותרות על עצמן,

לפעמים על דעתן, לא מעט על רצונן.

היום ברור לי שההרגל הזה שטבוע בנו ומוצפן לנו בתאים

פוגע לא רק בנו הנשים,

אלא גם – בצורה פרדוכסלית לכאורה – במי שלמענו וויתרנו..

אחרי שלושה חודשים -

הוא שאל- מה אני רוצה..

או "מה את הכי רוצה שיקרה ?"

טוב,

מצד אחד היה לי ברור שאני רוצה שיחזור,

(התקדמות – ידעתי מה אני רוצה..!)

הרי לא רציתי מלכתחילה שילך..

(במה שאני 'לא רוצה' הייתי די בקיאה גם אז.. )

ידעתי שיש בינינו חיבור שאני לא רוצה לוותר עליו

שאני אוהבת אותו, ואתו אני רוצה להצליח בחיים, בזוגיות, כמשפחה, ובכלל..

אך מצד שני..

פחדתי עד מאאאאד לאבד את מה שמצאתי בתקופה הזו..

ידעתי עד כמה ההרגל לוותר על עצמי טבוע בי,

ועד כמה הוא עלול למהר ולהשתלט עלי ,

כך ששוב אמצא את עצמי ללא עצמי.. אם בכלל אהיה ערה לכך..

ובכל זאת היה גם צד שלישי ..

שידע שכְּ'סוֹלוֹ' – כסינגל, או איך שתקראי לזה

הרי אין לי בעיה..

אני מוצאת את עצמי ויודעת מי ומה, ויכולה לנסוע, ולטייל ..

אני ג'דעית..

והאתגר הגדול שלי - הוא להצליח להישאר אני בִּשְנָיִים.

וכך היה

החלטנו לחזור,

כשהיה ברור שאנחנו חייבים לקבל סוג של עזרה מבחוץ

שתוציא אותנו מההרגלים שלנו,

שתאפשר לנו ליצור לעצמנו זוגיות תומכת, מכבדת, אוהבת, ערה

וגם היה ברור (לי בכל אופן) – שאני לא מוותרת לעצמי ולא על עצמי

ונעזרת במה ומי שצריך כדי להצליח לשמור על מה ומי שגיליתי בזמן ההוא..

מאז... בדרך הזו אנחנו הולכים יחד,

והיום יש לנו בית שכיף לחיות בו.

מאז... אני מלווה זוגות בדרך שלהם

כדי שגם להם יהיה כיף, מחבק, אוהב, (בחיי שזה אפשרי !)

ומאז אני נותנת לעצמי יותר ויותר מקום

ועוזרת לעוד ועוד נשים לחזור להיות השלמות שהן בתוך הקשר.

לא ללכת לאיבוד באהבה

וכדי שעוד ועוד נשים יוכלו להיות חופששששששיות בתוך הקשר הזוגי שלהן

כתבתי, הכללל בספר קטן (אמיתי- מודפס)

• ·         את כל התובנות וההסברים ל 'למה זה קורה' לנו,
• ·         עם דפי עבודה להתבוננות פנימית ו'החלפת דיסקט', התמרת התוכן המוטבע בתאים בכזה שאנחנו בוחרות לעצמנו
• ·         עם הנחיה כתובה ומוקלטת שנושאת אותך אל החופש בתוך עצמך, ובתוך הקשר הזוגי שלך

זה מן ספר תהליך העצמה לאישה בזוגיות,(או שהיתה בזוגיות)

צבעוני וכיפי שלוקח אותך צעד צעד אל עבר הגדולה שאת.

קצת התעכבתי אתו מעבר למתוכנן

כרגע הוא בעריכה גרפית ואני מתכוונת להדפיס עד לפני פסח -

הוא חג החירות :-) מתנה נפלאה לחג הזה !

אפשר לרכוש אותו כעת במחיר טרום השקה

שזה אומר שהיום הוא עולה 47 ₪ במקום 69 ₪,  
(בנוסף לדמי משלוח של 15 ₪ = 62 ש"ח כולל משלוח)

והוא יצא אליך מיד כשיצא מהדפוס.

המחיר המוזל מוגבל ל 50 העותקים הראשונים בלבד.

מלאת התרגשות לשתף אותך בתובנות ובכלים

שסייעו לי לחולל את 'ה' שינוי בחיי,

העותק שלך מחכה לך בלחיצה פה

להתראות !

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

" אני יודעת שזה יכול להציל אותנו, אבל חוששת שבעלי יתנגד .. אז אפילו לא הצעתי לו.."

זה מה שאני שומעת הרבה..

אבל זה עוד טוב..

כי אני בזמנו, הייתי כל כך שקועה בביצה שלי

שאפילו לעצמי לא העזתי להציע..

כלומר כל כך היה לי קשה ומבאס

שהעדפתי לטמון את הראש בחול ולקוות שהדברים יסתדרו מעצמם..

'עם הזמן' כמו שאומרים..

ויום רודף יום אחרי יום בריחוק וניכור

ליד האיש שאתו התחתנתי,

שאני יודעת איזה לב רחב ורגיש יש לו

אבל כאילו להכעיס – רואה איך כווווולם חוץ ממני זוכים ליהנות ממנו

ומתקשה לעכל לאן הגענו..

עד ש.. הזמן אכן עשה את שלו -

והוא החליט לעזוב..

אבל אז עברתי תהליך ששינה לנו את החיים

זה היה תהליך מודע וגם לא מודע שעברתי

ואחריו ידעתי שהחיים שלי כבר לא יהיו אותו הדבר

וכשהחלטנו לתת צ'אנס נוסף לקשר שלנו

והשתמשנו בכלים הייחודיים הללו

שייצרו את השינוי עבורי -

כל הקשר הזוגי שלנו קיבל תפנית מבורכת

זה כאילו (או לא כאילו?)

כל אחד מאתנו בעצם היה מישהו אחר שבא לקשר..

אפשר לומר שיש לנו היום זוגיות פרק ב

בעוד אנחנו- אותם בני זוג .

כל אחד מאתנו 'משודרג'

והקשר הזוגי שלנו בשמיים

(ברור.. הילדים גם הם מרוויחים פה ובגדול)

כשגיליתי שיש כלים כאלה,

שיש הסבר לכל הבאסה הזו

שזה למעשה קורה לכולם..

אבל בעיקר- כשגיליתי שאפשר גם אחרת ...

היה לי ברור שזו חלק מהשליחות שלי -

להעביר כמה שיותר זוגות את הדרך הזו

ולעשות אתם תהליך הכי משמעותי שאפשר לדמיין שישנה את המציאות הזוגית שלהם

זה בוער בעצמותי

אני יודעת שאפשר , בקלות (!)

לשנות את חווית החיים הזוגית

אני יודעת שהפרשנות ש ׳זה נגמר׳

לרוב מטעה ושגויה

ושיש שם משהו לפיצוח שאני יכולה להראות לכם

אני יודעת .

אתם צריכים רק לרצות בשינוי.

את זה אנחנו עושים באינטנסיב הזוגי

12 שעות שמייצרות את השינוי הזה בעומק

שאחריהם כל החוויה הזוגית שלכם משתנה

וגם החיים שלכם כבר לא יחזרו להיות אותו הדבר

בלחיצה כאן כל הפרטים על היומיים

שבזכותם החיוך יחזור אליכם לחיים הזוגיים !

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

                             ------------------------------------------------------------------

רגע...

אם אתם מסוג הזוגות שאוהבים להתפתח בעצמכם,

ומעדיפים לא ללכת לטיפול יחד

ייצרתי עבורכם גלגל הצלחה לקשר הזוגי –

כך שתוכלו לגשר על פערים ולהפעים מחדש זוגיות בריאה, 

בבית, בפרטיות, איתי - אבל מרחוק. (מוקלטת)

בלי לפתוח בפני 'אנשים זרים' את הקשיים שלכם

תצליחו להפוך את המריבות וההאשמות

לשיחות בהן הוא באמת מקשיב לך,

ולייצר אווירה נעימה ביניכם ומול הילדים.

אני נעזרת באותם הכלים שחושפים את הגדולה של כל אחד מכם

ואתם לומדים איך לעשות בעצמכם את הטוויסט בקשר הזוגי

אלה הם כלים ותובנות שאתם לוקחים אתכם

ויכולים להמשיך ולגדול אל הגדולה שאת, 

הגדול שאתה - ולהביא את עצמכם במלואכם לקשר הזוגי

שלושה שבועות של הדרכות עומק ותהליכים מוקלטים בהנחייתי -

והחלום הזוגי שלכם מתחיל להתגשם

אותם התכנים, אותם הכלים,

לא באותו המחיר של האינטנסיב,

פחות ממחצית ממנו

ואפילו פחות משליש ממנו..

בלחיצה כאן כל הפרטים

איך תחזירי בעצמך את האהבה הביתה ?

גם אם הוא לא מעוניין ללכת לטיפול, מה את יכולה לעשות בעצמך, כדי להצליח את הזוגיות שלכם ?
את מה שאת הולכת לקרוא כאן כתבתי בשבילך, במיוחד במיוחד לך שמרגישה בדידות, כאב או צער על אובדן האהבה הישנה שהתפוגגה לה
שנים שחייתי אתו אבל לבד... עם התחושה הזו שחונקת בגרון, שמערבלת את הבטן, זו שבדרכו המיוחדת של הגוף, מה שהיא אמרה לי בעצם זה-
הוא לא אתי.. אני לא אהובה.. לא בטוח לי פה.. ובדרכו המוכרת ההישרדותית שהגוף מדבר בה, הוא אותת לי - להיסגר, להתרחק, להקטין ציפיות כדי שלא להתאכזב שוב, כדי שלא אפגע עוד יותר...
זה.. הוביל מן הסתם לכך שהוא התרחק עוד יותר והיה שם אפילו פחות בשבילי. והדקות/ שעות/ ימים.. חלפו, כשהמחנק בגרון והערבול בבטן לא מרפים..
הם היו שם - אולי, כי לא ממש יכולתי להרשות לעצמי לוותר על האהבה הזו אני זקוקה לה, זקוקה לו, זקוקה לחיבוק, לרכות, לכתף להניח עליה את הראש..
והמועקה מחוסר האהבה מחד ומהתלות שלי בה מאידך לא הניחה..
ויצאה ממני החוצה ככעס, ותסכול, ובכי, וגם אלה - לא ממש הצליחו 'לגרום לו להבין'...
מה כל כך קשה ? מה הבעיה לחבק, להרגיע, להבין..
איך את כוווולם הוא מבין ואותי לא ??
והסאגה הזו ליוותה אותנו זמן רב..
וכבר ידעתי לומר, שהזמן כשלעצמו לא עוזר, ואולי - להיפך - רק מעצים אותה עד שיותר ויותר היה ברור לי, ש 'ככה - אני לא יכולה יותר..'
"אולי ניפרד ודי.." הייתי אומרת לעצמי, "אבל אני אוהבת אותו.. איך יכול להיות שלמרות האהבה הזו זה לא מצליח לנו.." - עניתי לעצמי באותה הנשימה.. ..........................

ככה הרגישו חיי עד לפני שש שנים.. וזה כנראה היה הדדי.. י אז הוא הודיע לי שהוא עוזב.
לפני שש שנים חרב עלי עולמי.
היה זה אחד המשברים הכי קשים שעברתי בחיי ווואלה.. לא מאחלת לאף אחד להיות שם..
לא אכלתי, לא שתיתי, לא הפסקתי לבכות. אספר לך עוד בהזדמנות אחרת,
כי עכשיו אני רוצה לספר דווקא מה קרה אחרי -
אחרי שלושה חודשים בהם חיינו בנפרד, החלטנו לחזור ולתת צ'אנס נוסף לקשר שלנו ואז לגמרי במקרה גיליתי שאפשר אחרת.
גיליתי דרך חדשה, גאונית, מופלאה, הייתי בשוק שיש כאלה תובנות בעולם - ועדיין כל כך הרבה מתגרשים אני כמעט התגרשתי !!!
והיה לי ברור - גם שאנחנו חייבים (!!) לעבור תהליך בדרך הזו וגם שאני חייבת (!!!) לעבור הכשרה כדי שאוכל להעביר אותה הלאה לזוגות אחרים
וזה מה שעשינו.
היום אני יודעת, רואה, מרגישה שהוא אוהב אותי אנחנו מדברים, משתפים, מתלבטים, מתמודדים, צוחקים, נהנים, מחייכים... אנחנו י ח ד !
היום - אני מלווה זוגות בדרך הזו בתהליך ייחודי, קצר מאד, ממוקד ואפקטיבי שמקפיץ להם את הקשר מדרגה משמעותית קדימה.
כן, כן... אני יודעת שזה לא מתאים לכולם, ויש הרבה א-נשים שלא מוכנים לשמוע על טיפול זוגי, אבל בי... בוער להעביר את המסר הזה
בוער בי לשתף עוד ועוד זוגות בדרך הזו, כדי שלא יצטרכו לעבור את מה שאני עברתי.. כן, אני יודעת שלפעמים אני ב over protective פה.. ולפעמים זה מה שנכון להם..
ובכל זאת - כל עוד זה תלוי בי..
אעשה כללללל שביכולתי שיכול למנוע פרידה אם היא אכן מיותרת
אז לטובתך ובשבילך אם את רוצה לשנות את המצב, מוכנה להקשיב וללמוד, מרגישה שישנה אהבה רק שלא מרגישים אותה ביום יום.. לא רוצה ללכת לטיפול, אוהבת ללמוד לבד -
יש פה הכלללל (כמעט) יש פה הדרך, התובנות, הכלים שיקפיצו לכם את הזוגיות כמו ממקפצה ע נ ק י ת קדימה ויחזירו לכם את האהבה הישנה הביתה.
יש פה גלגל הצלחה לזוגיות שלכם ! ואת יכולה לעשות את זה בעצמךְ, אפילו אם כרגע הוא לא בעניין (מניסיוני התהליך הזה גורם לו לרצות להצטרף)
הנה לך בלחיצה פה גישה ישירה לשלב הראשון ב מ ת נ ה
פה בשבילכם,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

מה לגבי המיתוס: "אם הזוגיות שלך מתסכלת, כנראה את עם האדם הלא נכון.."

כמה פעמים שמעת או חשבת כך ?

אז זהו,

שזה פשוט לא נכון !

סורי על הנחרצות, שנייה לפני שאת מדפדפת, נסי את זה:

אם ישנו תסכול שמציק לך בקשר שלך,

זה אומר שמשהו חדש עומד להיוולד (!)

קונפליקט הוא הצמיחה שלנו שרוצה להתרחש (דר' הארוויל הנדריקס)

אם רק יש לנו הכלים, באמצעותם נאפשר לה להתרחש.

"אני לא יכול עם הכעסים שלך יותר"

הוא אמר לה השבוע כשהסביר לה למה הוא רוצה להתגרש,

"זהו, לא עוד. נגמר! לא יכול יותר..."

זה נכון שלא נעים כשבן הזוג מתפרץ,

וזה לא משהו שאנחנו רוצים להסכים לחיות אתו,

העניין הוא שהקושי שלו עם התפרצויות הולך אתו גם אם יתגרשו...

עוד יותר מזה-

כפי שבאופן לא מודע זה בדיוק מה שמשך אותו אליה

(כן, כן, לא נשמע הגיוני אבל זה אכן כך.. כבר מתבהר יותר)

בדיוק אותה הנטייה להתפרצויות תהיה זו אליה יימשך עם בת הזוג הבאה שלו

כי הרי קשה לו כל כך עם התפרצויות

בגלל שאמא שלו הייתה מתפרצת כשהיה קטן,

ובכל פעם שהיא הייתה מתפרצת עולמו חרָב עליו מחדש

והתסכול וחוסר האונים שחש מולה היה כל כך גדול

אך מעולם לא עובד בתוכו,

והוא זקוק וקורא לו לריפוי.

זוהי דרכה של הצמיחה שלנו לקרוא לנו לרפא ... 

עד שיעבור טרנספורמציה –

התסכול הזה הוא כמו מגנט שמושך אליו

בדיוק את אותו הדבר שכל כך קשה לו אתו

זאת אומרת שפרידה פה לא תפתור את הבעיה כלל וכלל

כי ה'בעיה' נשארת אתו גם אחרי הפרידה.

מה כן ?

אני חוזרת להתחלה ולמשפט של דר' הנדריקס -

מה שכן 'יפתור את הבעיה' ויעלים את התסכול זה,

אם נצליח לתת לאותה הצמיחה שרוצה- להתרחש.

לאותו הריפוי של התסכול לקרות.

עיבוד, ריפוי וטרנספורמציה של סבך האמוציות

שכפי שהן כיום ממגנטות בדיוק את אותו הדבר שמתסכל אותו

כשיעבד את המקום הזה בתוכו, ייווצר חוסן פנימי ואיכות שכזו

שאפילו התפרצויות לא יאיימו עליה,

לא שזה אומר שהוא ייהנה מהן, אבל הן לא יטלטלו אותו כמו היום,

הקטע הוא

שהסבך האמוציונלי הזה שלו היום

מחמיר את ההתפרצויות שלה

(כל דבר שנתנגד לו מתנגד לנו בחזרה רק בכיוון ההפוך/ ניוטון)

מעבר לכך - גם לה יש סבך אמוציונלי משלה לעבד

וכששניהם מעבדים את האישויים

כל אחד את שלו,

כשהצמיחה של שניהם מתרחשת -

אז –

הטרנספורמציה היא כפולה ומכופלת,

היא אינסופית,

אז - הריפוי מרקיע לשחקים.

והחיבור שנוצר ביניהם - 

אוהה.. אין לי מילים לתאר עד כמה שהוא מרגש...

וזה - קורה תוך יומיים אינטנסיביים

של תהליכים טרנספורמטיביים ומרגשים

על מקורות האישויים שלכם.

יומיים מופלאים בהם אתם זוכים בחיבור

וחוזרים הביתה, אל עצמכם, ואל האיש/ה שלכם

פה בשבילכם

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

גם אם הוא (או היא) לא בעניין כרגע, 

הנה משהו שיכול לעזור (לחצי פה) - 

ככה תצליחי בעצמך לחולל את השינוי לו את מייחלת  

למה האמפתיה חשובה ? ואיך מייצרים אותה בתוכנו ?

הנה סרטון מקסים על אמפתיה,

למה היא חשובה ,

ואיך אפשר לפתח אותה בתוכנו.

לטובת מעדיפי הקריאה תרגמתי סימולטנית מתחת לסרטון.

כל אחד מאתנו חווה את החיים מתוך נקודת המבט האישית שלו על המציאות.
המציאות מסוננת אצל כל אחד מאתנו דרך החושים שלו, 
הטמפרמנט שלו וניסיון החיים שלו.

זוהי המציאות היחידה שאנחנו באמת יכולים להכיר.

עם זאת, זה קריטי להתפתחות האישית שלנו, 
למערכות היחסים שלנו ולחברה כולה
שנעשה מאמץ להבין ולהכיר גם את המציאות של האחר

את זה אפשר ליצור באמצעות האמפתיה.

האמפתיה היא היכולת שלנו להבין ולחוות את נקודת המבט של האחר,
הרגשות שלו, וחווית המציאות שלו
אנחנו חיות חברתיות והיכולת שלנו לתקשר ולהבין את הרגשות של האחר
היא המפתח לשמר את מערכות היחסים שלנו.

מחקרים מראים שישנם חלקים במוח 
שמאפשרים לנו לזהות מה אנחנו מרגישים
אל מול ההתנהגות מי שמולי,
ומאפשרים לנו להבין מה החוויה שם,

ההנחה היא שישנה מערכת של נוירוני-מראה במוח 
שגורמים לנו לחקות את הפעולה של האחר.
זה למשל מה שקורה לנו כשאנחנו רואים מישהו מפהק
ועולה בנו פיהוק.
גם כשאנחנו רואים מישהו בכאב,
עולה בנו כאב,

התופעה הזו היא רפלקסיבית, כלומר זה קורה לנו בלי שליטה, אוטומטית,
אך כדי שנוכל להיות באמת אמפתיים,
אנחנו נדרשים לחשוב לצמוח אל מעבר לעצמנו...

אפשר לפתח את האמפתיה באמצעות כמה הרגלים פשוטים:

התבוננו והפנו את תשומת הלב אל האחר
על פני שקיעה והתמסרות למכשירים הסלולריים למשל,
שגובים מאתנו יותר ויותר תשומת לב בתקופה הזו.

נסו להתבונן ולהיות בפוקוס על האחר
בלי לשפוט, בלי לשים בקטגוריות ותוויות,
לראות את האדם שהוא.
שאלו את עצמכם איזה מן יום היה לו ?
איך הוא הרגיש ?
אתגרו את עצמכם לדאוג באמת לטובת האחר

סקרנות היא בהחלט צעד ראשון וראוי 
להרחיב את יכולת האמפתיה שלכם

השתמשו בהקשבה אקטיבית:
בדרך כלל בשיחה, רובנו כבר מנסחים את התשובה 
וממהרים לענות עוד לפני שסיימנו להקשיב.

האופן הזה של תקשורת נראה יותר כמו מלחמת מילים 
מאשר שיחה, או החלפת רעיונות,

נסו לעקוף את הרפלקס הזה
תוך שאתם באים בהתכוונות להקשבה,
ולוקחים את הזמן בצורה מכוונת לפני שאתם עונים, 
או אפילו חושבים מה לענות,

קחו רגע לחשוב על מה שאמר לכם האחר,
ורק אז, נסחו את תגובתכם

נסו להבין מה הרגשות שהוא חש שם כשהוא מדבר,
מה המניע העמוק שלו לדברים,
מה הוא בעצם מנסה לומר,
מהו ניסיון החיים שהוביל אותו לנקודת המבט הזו ממנה הוא מדבר ?

הקשבה אמיתית, מהלב, תאפשר לכם להרחיב את נקודת המבט שלכם

פתיחות
פתיחות והקשבה בסקרנות לאחר 
הן מפתח להבנה של נקודת המבט שלו לחיים,

בו זמנית, מאד חשוב גם להיפתח לגבי מה שקורה אצלכם פנימה-
מהם הרגשות, התחושות, מה מתחולל בתוככם.

אמפתיה היא מעבר דו סיטרי
בין שנינו של הבנה הדדית.

עם התכוונות עמוקה להבין את הצד השני
וכן הסכמה לפתיחות ושיתוף, וכמובן הבנה של נקודת המבט שלי 
אז - 
לרוב אנחנו מוצאים מכנה משותף, 
גם עם אלה שלכאורה יש להם דעות ואמונות שונות משלנו.


דרך תרגול הפתיחות, ושמירה על ראש פתוח,
אמפתיה עוזרת לנו להתמודד עם אתגרי הדעות הקדומות,
למצוא מה דווקא כן משותף,
אמפתיה עוזרת לנו להיות יותר מוסריים.

כך נוכל לראות את ה'אחר' כחלק מאתנו,
ולא כ'בעיה' או כ'אויב' - 
אלה תוויות שמייצרות גבול שמונע מאתנו לנוע קדימה ולהתרחב,

זה מונע מאתנו את החוויה שהאנושות במהותה ובבסיסה 
מחזיקה חוויה של שיתוף וחיבור.

יש לנו הרבה יותר במשותף ממה שאנחנו חושבים,
כשבעצם בעצם, ההבדלים הם בפרטים הקטנים, לא במהותיים.


בברכת הצלחה ופתיחות משמחת ומרחיבה,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.