7 ההסכמות~בקשות שלנו מ ואל בן הזוג - ואיך למלא אותן לקראת 2024

לקראת השנה החדשה שבפתח, 

כהזדמנות להתבוננות על מה יש אל מול מה שהיינו רוצים

והתקדמות ולו בצעד אחד בכיוון ההגשמה של עוד מהרצוי,

אני מביאה היום את 7 ההסכמות ~ בקשות שיש לנו באופן מודע ו/או לא

מול בני הזוג שלנו ולהם מולנו, 

אותן בקשות שכאשר אינן נענות -

מהוות מקור למתח בין בני זוג ואכזבה.. 

אפילו עד כדי פירוק.

את התוכן הזה אני מביאה מתוך קורס במערכות יחסים 

של המכללה לביואורגונומי שנכתב על ידי @נוגי גזית

ומוסיפה לתכנים הללו ממני על הדרך לשינוי ומימוש:

7 ההסכמות הללו מוגדרות בראי 7 המרכזים האנרגטיים - הצ'אקרות:

הסכמה ~בקשה 1- להענקת בית בטוח,

בקשה זו, משויכת למרכז הבסיס - 

ולצורך ביציבות, בבית שנותן תחושה של שורשים,

מקום ממנו אנו יוצאים ואליו חוזרים

ומעניק לנו את הצרכים הבסיסיים -

מקום ללון בו, לאכול, להיפגש אחד עם השנייה ועם חברים,

להקים בו משפחה. 

בסיס כסלע היציב בחיי.

ההסכמה ~ בקשה 2 - יצר תשוקה ויצירה

שתהיה בינינו תשוקה מינית ותשוקה להיות זה עם זו,

שתהיה יצירה של פרי האהבה המשותפת - ילדים או אחרת

וגם יצירה אישית של כל אחד בתחום עיסוקו.

שתהיה תחושה שהחיים מענגים, נעימים, מפנקים.

שתהיה ההנאה והחופש ליצור

ההסכמה ~ בקשה 3 - שייכות לחברה

הרצון בחברים, שנוכל לשמור על החברים של כל אחד מאתנו,

שנוכל לשלב חיי זוגיות וחיי חברה,

ההסכמה ~בקשה 4 - שייכות למשפחה, אהבה וחמלה

עוסקת במשפחתיות, באהבה וברצון להרגיש את האהבה במשפחה.

קירבה, אחווה, שותפות וביחד

שאיפה לחיות בלב פתוח ללא חומות הגנה,

מאופיינת בהיגדים כמו:

"אני מרגיש שאוהבים אותי כמו שאני",

"שאומרים לי תודה על התרומה שלי למשפחה ומעריכים אותי ואת מעשי".

ההסכמה ~בקשה 5 - ביטוי, עבודה, לימודים

עוסקת בצורך שלנו בביטוי חופשי ומאידך בהקשבה,

מאפיינת בהיגדים כמו:

"אני מביע את עצמי בחופשיות ומקשיבים לי מלוא קשב",

יש חופש לבטא את הפחדים, התסכולים, הרצונות,

החוויות היותר והפחות נעימות, מבלי שנחווה שיפוטיות,

כלומר ישנה קבלה וסקרנות שמאפשרות לנו מקום בטוח לביטוי.

ההסכמה ~בקשה 6 - מחשבה חופשית, רעיונות

החופש לחשוב, לעוף עם הרעיונות שלי,

לדמיין, להמציא, לחלום רחוק,

מאופיינת על ידי הגידים כמו:

"כשאני מעלה רעיון - תן לי תמיכה ולא ביקורת",

"כבד את דרך החשיבה שלי ואל תעצור אותי מלממש את רצונותי"

ההסכמה ~בקשה 7 - הכרת תודה על הקיים, חיבור אל המֶעֶבֶר

הצורך להרגיש את האהבה האלוהית,

האהבה ללא תנאי, את החיבור לבריאה,

שלמות בשילוב בין החומר לרוח

והכרת תודה על כל הטוב בעולמי

ועל מקומך בחיי

~~~~~~~~

ישנם שימצאו את עצמם חסרים ביותר הסכמות ישנם שבפחות,

אך כיצורים מתפתחים סביר שלפחות נזדהה עם חלקן

כחסרות אצלנו.

המרכזים האנרגטיים מתבססים לאורך ההתפתחות הפסיכולוגית שלנו -

ולכן מאד יכול להיות שההסכמה בה אני מרגישה חסר,

תהיה כזו שיש לי בה שיעור אישי משלי (שמתבטא גם בזוגיות)

ומאחר ואנחנו נמשכים לאנשים עם שיעורים תואמים,

אנו עשויים למצוא את עצמנו מתוסכלים (גם) מאותו החוסר.

למשל:

יכול להיות שהיא { 

תתלונן על הביקורת שהיא חשה ממנו,

ועל כך שהוא לא מקשיב לה,

בו בזמן שהיא בעצמה לא מקשיבה לו

כלומר שניהם יחושו חוסר והזדהות עם ההסכמה החמישית.

מה שחשוב לזכור הוא,

שבעוד שהדברים הכתובים מעלה מופנים כבקשה אל האחר

ויחד עם זאת שזוהי הפנטזיה והכמיהה שלנו - 

שהאחר ימלא את הצרכים הללו -

הרי שכדי שנוכל להיות מסופקים בצרכים הללו,

עלינו ראשית ללמוד לספק אותם לעצמנו

כל מה שאנחנו מרגישים כחוסר -

משמעו שלא קיבלנו ממנו במידת הצורך כשהיינו ילדים

ומכאן אין לנו 'רצפטורים' לקבל אותו מן החוץ -

למרות שאנו עשויים להתלונן על כך שוב ושוב..

והנה דוגמא שטחית לצורך המחשה -

אם לא ראו אותי בעיניים נוצצות כילדה

וחווית הערך שלי נמוכה,

אני יכולה להתלונן, להיעלב ולכעוס בכל פעם שהוא } לא מחמיא לי,

אבל גם אם יחמיא לי -

אני לא באמת אאמין לו, לא אקלוט את המחמאה פנימה,

עד... שאתפכח לחווית הערך שלי,

ואז, כשאני לומדת לקבל, לכבד, להעריך ולאהוב אותי -

(ובעצם נותנת לי מחד ומקבלת ממני מאידך)

אז... כבר לא אהיה תלויה בחיזוקים ממנו,

ויחד עם זאת אוכל לקבל אותם בשמחה.

במילים אחרות -

7 ההסכמות הללו הן כמו מפה של הצרכים שלנו,

בתוך זוגיות ובכלל.

אפשר להסתכל על המפה, למפות איפה חסר לנו יותר או פחות,

ממה היינו רוצים יותר

ואז -

לשים 💓 למה לא:

לא ליפול לפיתוי להאשמות, תלונות, דרישות ותובענות מהאחר

ויחד עם זאת להביא את 

תשומת ה💝 למה כן:

לשתף ברוח טובה ולנסח התכוונויות לשנה החדשה. 

לזכור, שהדגש הוא על למלא אצלי את החוסר!

כלומר:

אם אני שומעת את עצמי מתלוננת על כך שהוא לא מקשיב לי,

זה סימן עבורי לבדוק: איפה אני לא מקשיבה לי,

ולהתנסות בהקשבה ללב שלי,

וגם סימן עבורי לבדוק איפה אני לא מקשיבה לו

ולהתנסות גם בכך

אזהרת אגו :-) - זה עשוי להיות מאתגר!,

אבל שווה כל צעד ושעל 💓💓

אני מסיימת בתפילה 

לחזרתם של כל החטופים שלמים ובריאים

במהרה בימינו,

ולהגנה ושמירה על כל החיילים באשר הם,

מי יתן שישובו אלינו ימים יפים ורגועים

ושנזכה לאחדות בתוכנו ובינינו,

אמן!

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• אינטנסיב זוגי:
• 
  
• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  
• 
  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓

איך למוסס אמונות מגבילות? (הגשמה שלב 2)

 או: איך לחולל את המציאות הרצויה?

(בנוסף להגדרת החזון מהפוסט הקודם)

בדרך כלל מול רצון שטרם מומש ישנו פחד

ו~או אמונה מגבילה או פלונטר אמוציונלי

שמתנגשים עם הרצון.

כשאני כותבת רצון, אני מתכוונת להחל מרצון קרוב ונקודתי -

כמו איך להרגיש עכשיו טוב יותר -

אם משהו מציק לך - מה הדרך לשחרר?,

ועד רחוק יותר -

איך להגשים רצונות, משאלות וחלומות?

אתחיל בהסתייגות מהדברים עוד לפני שאני כותבת אותם:

כמו מזכירה לי ולנו שהמילים צרות מלתאר את המורכבות

ובטח שברשומה קצרה שכזו,

אז סליחה מראש על אי דיוקים או אפשרויות נוספות שלא נכתבות להן

ותודה מראש להשראה שתכוון אותי לדייק עד כמה שניתן:

ראשית כמסגרת,

לפחות כך אני רואה את הדברים -

נזכור שישנה התמונה הגדולה ובה מרכיבים נוספים

מעבר לאלה שאנחנו רואים,

כך שאנחנו פועלים בתוך המרחב שלנו -

ובו מתקדמים כמיטב יכולתנו (ותיכף אפרט על כך)

תוך שאנחנו מזכירים לעצמנו שמעבר למרחב שלנו,

ישנם כוחות תבוניים שרואים תמונה רחבה יותר

ויכולים לסייע לנו להתקדם להגשמה כשאנחנו בדרך הנכונה,

או לסמן לנו לדייק - למשל על ידי כך שהם סוגרים בפנינו דלתות.

כשדלתות נסגרות לי -

כבר למדתי - זה אף פעם לא נגדי. זה תמיד בעדי,

בין אם כהזדמנות לעוד ריפוי לחווית ה - נטישה~דחייה  -

אם עולה בי כזו (או אחרת) כשדלת נטרקת לי בפרצוף,

בין אם כסימן לשנות את המניע ממנו אני נעה,

(כמו זה שנדחף בחירומיות להציל אל מול חוסר אונים וייאוש,

שכבר ממש לא משרת אותי ואגב גם לא את מי שאני לכאורה 'מצילה')

בין אם כדי ללמוד משהו נוסף, או לרפא חלק שצמא לריפוי

ובין אם... כדי לסמן לי לשנות כיוון.

מה שיפה ומשמח הוא -

שכך או כך, הדרך המובטחת יחסית קלה להגדרה :-)

כשכיוון ההסתכלות הנכון יהיה תמיד פנימה, 

בחיבור אל הרגש שמעבר לאמוציות שמסתירות ושהייה בו.

שככל שנשהה עם מה שיש (בתחילה אמוציות כמו חוסר אונים, כעס, תסכול, עלבון וכו'..), 

יתאפשר עיבוד שלהן שיפזר את הערפל להתבהרות.

(לפעמים זה כבר הדיוק, שמאפשר להמשך שינוי להתרחש עבורנו)

אמנם כאמור קל יחסית להגדיר, אלא שיש פה קאץ' קטן,

המילים הללו קונקרטיות ועשויות להגיע לשכל בלבד,

בעוד שהשינוי מתרחש רק שאנחנו מעזים להרגיש

מעמדת הצופה החווה.

אז, נוכל לפגוש ברגע ההווה - בו מתקיימות אינספור האפשרויות -

את הרגש, לא האמוציה, אלא הרגש הראשוני שמעבר,

כשאנחנו בחיבור אל הלב.

בעוד שהשכל עסוק במה שעבר ובמה שעתיד להיות,

הלב נוכח בהווה.

במציאות, בזמן הווה כאמור

ישנן אינסוף אפשרויות. זהו שדה האפשרויות הבלתי מוגבלות,

בעוד שאנחנו - ככל שנהיה מוצפים באמוציות,

ככל שנהיה בניתוק רגשי ונתנהל מהראש,

ככל שאנו מופעלים מהדחפים והאוטומטים -

כמו קשורה לנו מטפחת שמסתירה לנו את העיניים

ומובילה אותנו בעיוורון:

כשחלקנו ימשיך לדהור - לרוב לא בכיוון הנכון,

(מי מאיתנו שה fight  הוא האוטומט שלו)

וחלקנו האחר יתייאש וירים ידיים כשיתקל במכשול הראשון שמופיע

(מי מאתנו שמנוהל יותר מ flight או ה freeze)

כך או כך נעצרנו -

לוחמי ה fight עם תסכול מבעבע בתוכם ובתנועה או לא

ולוחמי ה freeze בחָרַאקֶה קולני יותר שְבּוֹלֵם.

וזה לא משנה אם זה כשהוא } שוב עשה או לא עשה מה שרציתי,

או שמשהו אחר לא מתקדם בקצב שאני רוצה,

או כל תסכול אחר,

כך או כך -

במקום האוטומט שלך שם -

זה הזמן לעצור ולשנות כיוון:

לקחת כמה נשימות אל הלב,

לשים לב לפיתוי להאשים,

זה שמשאיר אותנו צודקים~ות,

עד כמה שניתן - לא להתפתות לו,

גם לא להילחם בו,

רק להתבונן.

לאפשר להכרה לקחת פיקוד ולנהל אותי ואת מה שמתחולל בי -

ותוך כדי נשימה להיות בערנות לחלקים הנאבקים בתוכנו.

אגב, אם מלכתחילה הכמיהה הגיעה מהלב,

יש לו - ללב - את התבונה לכוון אותנו למימוש,

יש לו כוחות מיגנוט ומימוש בילט אין.

אלא שאנחנו מוזנים מכל כך הרבה תבניות תרבותיות ומוסכמות,

שהרחיקו אותנו מהלב ומהידיעה הפנימית הנקייה הזו

לכן, התסכול למעשה עושה לנו טובה :-),

הוא רק מזכיר לנו לנקות עוד שכבה,

להיווכח בעוד תפיסה שמגבילה אותנו

להתקרב לעצמנו ולדייק.

כשאנחנו מעזים לשהות עם התסכול, (כשם כללי לאמוציה שמציפה)

עולם שלם נגלה לפנינו, כמו מתקלפים הצעיפים שהסתירו לו את הדרך -

אם התסכול הוא על העייפות שמלווה אותה לאחרונה,

היא עשויה לגלות שזה חלק ממנגנון הגנה שבנתה

שמגן עליה מפני רגשות קשים, או יותר נכון תוצאה שלו,

מנגנון ש'מעיף' ממנה את הקושי, ומשאיר אותה 'מוגנת' בניתוק

מרגשות קשים שעבור הילדה שהיתה היוו איום וסכנה.

טשטוש וניתוק שהצטברו לעייפות וחוסר חיוניות.

אבל כשההכרה מגיעה והיא נוכחת במנגנון - כבוגרת שהיא היום,

היא יכולה אט אט להיות המרחב המכיל עבור החלקים הילדיים שבה,

בתוכו להעז להרגיש ולאפשר לעומסים הרגשיים שהצטברו להתנקות, 

עד שנוצר חיבור אל הלב שמאפשר לה לחיות בלב פתוח את מה שקורה עכשיו.

היא כבר לא הילדה שסערת הרגשות היתה מטלטלת ומסכנת עבורה,

אלא בוגרת שמכילה את רגשותיה

ומכאן חייה את המחיים במלואם, 

מה שמאפשר לחיונית למוסס את העייפות.

או:

אם התסכול מתחיל בקנאה שהיא מרגישה,

ככל שהיא מרשה לעצמה להרגיש את הקנאה,

לא להזדהות אתה, אבל לשהות בה 

תוך שהיא מחבקת את החלק הילדי שמרגיש אותה,

היא עשויה לפגוש את החלק בתוכה שמרגיש לא מספיק,

לאמץ אותו לליבה, מה שאט אט מאפשר לאמון להיווצר

ולידיעה הפנימית שהיא ראויה מעצם היותה - להתפזר בגוף.

ידיעה שמחליפה את הקנאה במלאות ושמחה ולו על עצם הרגע הזה.

אני נוכחת יום יום באינספור סיפורי מפגש ~ התמרה שכאלה

וזה בכל פעם מרגש אותי מחדש

ובכל פעם אני רואה עד כמה הפיתוי להאמין לסיפורי ההשלכה גדול :

"זה הכל בגללו.."

"אין סיכוי ממילא שום דבר לא ישתנה.."

"אבל את לא מבינה זה אובייקטיבית נכון.."

"אבל אצלי זה אחרת.. אני אמת במצב לא פתיר.."

ובמיוחד:

"אצלי הכל בסדר, זה הוא שצריך לעשות עבודה..."

ועוד ועוד אמירות של תפיסות מגבילות

שכשאנחנו מאמינים להן - ובעצם נשארים עם המבט פונה החוצה -

תלוי באישור / שינוי מהחוץ - 

אנחנו מתרחקים מהמזור...

לפחות מניסיוני בכל פעם שלמרות הסיפור המאד משכנע ובלי להתווכח עם אמינותו,

שינינו כיוון - והפננו את תשומת הלב פנימה -

היה מפגש מרגש, היתה התמרה מפכחת

וצעדנו צעד נוסף לכיוון הרווחה והמימוש.

ככל שאנחנו בהתמדה חוזרים שוב ושוב להתרת הפלונטרים של האני השקרי,

מתנקים השקרים והמגבלות שהחזקנו על עצמנו,

מתנקים החסמים בינינו לבין הרווחה בחיים בכלל

ובינינו לבין הגשמת רצונות ומשאלות בפרט.

ואנחנו מתפקחים אל האני המהותי שאנחנו.

וכמו כדי לחזק את אינספור האפשרויות הקיימות כרגע -

ממש תוך כדי שאני כותבת - 

התחלפו כאילו בבת אחת השמיים מאביביים שטופי שמש,

(בחיי עמדתי ונהניתי מחמימותה המלטפת לפני כמה דקות)

למכוסים באפור כבד, בעננים מרעימים ושופעי גשם.. :-) 

ואלה מלפני יומיים, ללא עריכה

אז...

אם נכון לך לעשות צעד שכזה אל עבר עצמך,

אני במרחק קליק אחד (פה) בשבילך, (מגיע ישירות למייל שלי)

וגם אם בא לך רק לכתוב מה זה מעלה בך -

פה בשבילך 💝

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• אינטנסיב זוגי:
• 
  
• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  
• 
  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓💓

ואם היה מגיע קוסם... מה היית מבקש~ת ??...

או בטרמינולוגיה של חנוכה וברוח החג הקרב -

לאיזה ניסים את~ה מפלל~ת?

בוא~י נקרב אותם יחד (פירוט מטה צעד צעד) עד כדי מימוש:

עבורי, ראשונים הם - השבים,

אלה שנותרו בעזה, אותם - ואני מרשה לעצמי לדבר בלשון רבים ולומר -

אנחנו משתוקקים לראות חוזרים בריאים ושלמים בגוף ובנפש,

עבורם ועבור אלה שכבר שבו - נישא תפילה להחלמה פלאית מהירה ומלאה,

לצדם החיילים - שמורים ומוגנים בחזית

ובבוא העת חוזרים הביתה, נקיים מרשמים משדה הקרב,

בריאים ושלמים פיזית ונפשית, חוזרים לשגרת המשפחה,

נוסיף את מדינת ישראל שמתפתחת, משגשגת, בטוחה ומוגנת,

ובה פורח עם ישראל מאוחד ושטוף באהבת חינם

ולאלה... 

נוסיף עוד חלומות~רצונות אישיים - כל אחד משלו.

זוהי דוגמית מתמונה של מציאות נכספת כשהיא ממומשת.

כדי שנוכל לממש את התמונה הזו במציאות במהרה בימינו,

עלינו ראשית לזכור שאמנם אנחנו חווים את המציאות 

דרך 5 החושים - בעזרתם אנחנו קולטים את האפשרויות,

אך... ישנן אינספור אפשרויות נוספות.

לעומת התפיסה שלנו - זו שנעזרת ב 5 החושים ומבוססת

על העבר - שמגדיר עבורנו הווה דומה ומייצר עבורנו שחזורים לעתיד,

כשהמנצח על אלה הוא החלק השמאלי של המוח - אותו חלק אנליטי -

הרי שבשדה הקוונטי - מתקיימות אינספור אפשרויות עתידיות (גם עבורנו),

אלא שעל מנת לממש אותן - עלינו להשתחרר מהתפיסות המגבילות שסיגלנו בעברנו,

להיווכח בשדה הפוטנציאלים - באינסוף האפשרויות הקיימות בשדה האינסופי הזה

ולאפשר להן להתממש.

ובמילים ארציות -

כל דבר שאני רוצה ועוד לא מתקיים בחיי -

מסתיר פחד או אמונה מגבילה מפני הדבר שאני רוצה,

למשל:

אני יכולה לומר שאני רוצה שיהיה לי הרבה כסף,

ואם אין לי, זה סימן שיש לי פחד שכשיהיה לי כסף

(למשל) ייקחו לי אותו 

אני יכולה גם לומר שאני רוצה אינטימיות בקשר הזוגי שלי,

ואם אין לי... 

יש מצב שאני מתה מפחד מאינטימיות..

כי אולי כשמישהו יהיה קרוב אלי ממש -

הוא לגמרי יראה אותי וזה נורא מפחיד..

כי ארגיש חשופה,

או כי אני לא מרגישה ראויה וכשתתקיים אינטימיות, 

הוא ממש יראה שאני לא מספיק

וכו' וכו'.

בקיצור אין דבר העומד בפני הרצון (!!)

מלבד... עצמנו, או האמונות המגבילות ~ הפחדים שלנו,

שכשנעבד ונתנקה מהם -נוכל לממש את בחירותינו ובקלות.

כן, אני שומעת את הספקות שמתעוררים בך

ואולי אומרים - אז אם זה כל כך פשוט למה יש כל כך הרבה סבל בעולם?

איך זה שיש עוולות כאלה?

איך זה שלא שבו כל השבים הביתה..??

ההסבר שלי לספקות והדרך שלי להרגיע אותם,

היא להזכיר לעצמי שישנה תמונה רחבה יותר,

עם המון מרכיבים שלא ידועים לי,

לדבוק באמונה שהכל לטובתנו העליונה

ויחד עם זאת למצות את המאמץ מצידי

למה שקורה ב ד' אמותי 

(שקשור לענייני הפרטיים והקולקטיביים)

וחוץ מזה,

אני מרגיעה את הספקות השכלתניים הללו גם בזה

שאני אומרת להם - סבבה, אולי יש ספק,

אבל אני עושה את המאמץ

ו מקסימום זה יצליח!

אז איך מתקדמים מפה?

איך נוכל לקבל גישה למציאות הקוונטית הזו?

ותכל'ס מה עושים?

אם אני אעשה את זה קונקרטי וטכני -

מתחילים להתאמן בלהרגיש איך זה כשזה מתממש

תוך שאנחנו בגלי אלפא - אותם גלים שבהם מוח ימין מופעל. (הנחיה בהמשך)

וכשצצות ההתנגדויות - פחדים, אמונות מגבילות וכו'..- מעבדים ומתנקים מהם,

מה שמאפשר לנו לשהות ולהאמין להגשמת הרצונות

ובהמשך... להגשמתם במציאות.

אז ראשית מקדישים כמה דקות

ומגדירים מה אנחנו רוצים -

בתחום המשפחה, הזוגיות, הבריאות, המימוש העסקי, חווית החיים הכללית וכו'

מנסחים בלשון חיובית,

ועולים לגלי אלפא (כאמור תיכף תגיע הנחיה) 

שם בכוח הדימיון חווים את התמונה הזו

ושוהים בה באופן הכי מחושי שניתן

שוב ושוב, כל בוקר או זמן נוח אחר

ו... נדהמים לגלות כמה אפשרי עבורך עוד בחיים :-)

דגשים לניסוח:

כאמור בלשון חיובית ובזמן הווה,

אבל אם אכתוב יש לי הרבה כסף בבנק בעוד שאין לי...

עשוי להיווצר בי דיסוננס שיְחָבֶּל ביכולת שלי להאמין בתמונה וביצירתה,

על מנת להימנע מכך נשתמש בניסוח כמו:

"יש לי יותר ויותר כסף בבנק"

או:

"אני רואה בדמיוני את השבים חוזרים הביתה,

רשת מסועפת של נסיבות קוסמיות פותחת אפשרויות לשובם,

הם שמורים ומוגנים על אף שוביהם 

ובניסי ניסים חוזרים הביתה"

ואני ממש רואה בדמיוני את השמחה על פניהם 

ומרגישה אותה ואת ההקלה בנימי נפשי...

אוקי,

אז בואו נתחיל: - איך להגשים חלומות 💓

אחרי שכתבתם לכם ולו בנקודות את המשאלות למימוש,

פנו לכם זמן נוח ושקט,

אפשר ורצוי להדליק נר, או להניח פרח באגרטל לידכם,

משהו שיקדש את המרחב,

נשב בנוח, נרפה את הגוף,

נעשה סריקה מלמעלה למטה עם התכוונות להרפיה,

תשומת לב לנשימה,

נאפשר לה להתארך

ולגוף להיות יותר ויותר נינוח

ונתחיל לספור מ 100 לאחור עד 1 

תוך שאנחנו חשים יותר ויותר כמו אין~כבידה,

כאילו אין משקל לגוף

כשהגענו ..

ניווכח שהגענו לשדה הפוטנציאלים האפשריים,

במרחב הזה הכל אפשרי...

נתבונן סביב, נחוש ב5 החושים איך זה מרגיש שם,

אולי נראה מראות, נריח ריחות, נשמע צלילים...

נתיישב לנו בנוחות על ספסל שנמצא עבורנו במרחב הזה

ונבחין במסך קולנוע ענקי מולנו,

נרים מעט את המבט (כשהעיניים עצומות והמבט מורם בכ 20 מעלות מעלה)

ותיכף נתחיל להקרין את התמונה של הגשמת המשאלות שלנו על המסך,

המסך נדלק, אולי קצת מסנוור בתחילה,

אך אט אט הפרטים מתבהרים והמשאלות המוגשמות נראות מולנו,

שם נשהה,

נראה,

נאזין,

נחוש,

נריח,

נטעם,

נאפשר לעצמנו לקלוט מסרים בכל חוש וחוש..

ובעיקר,

ליהנות, להתרווח אל הוקרת התודה על האפשרויות של המימוש המיוחל,

כשאנחנו ממש מדמיינות אותו קורה ומתגשם בפרטים,

כאמור כמה שיותר חושים ובאופן הכי מוחשי שניתן,

נתמסר אליה בחיוך שממלא כל תא ותא בגוף

במשך כמה דקות.

💗💗💗

וכשהמסע מסתיים,

אט אט נספור מ 1 עד 5

ונחזור לעכשיו כשאנחנו בהתכוונות להיות בחיבור לאותה שמחת המימוש,

כשאנחנו זוכרים שהיא תמיד פה בשבילנו

ומיום ליום עדים להגשמתה במציאות 💜

נחזור בהתמדה על התהליך ולו בימים הקרובים 

(רצוי מעבר לכך, תוך עדכון ושינוי מה שרוצים).

* אם עולות התנגדויות ~פחדים בדרך, נדרש עבורם עיבוד,

אם פגשתם כאלה, מוזמנים לשתף ואכתוב על פי השיתוף (באנונימיות) בהמשך.

ובינתיים,

בתפילה להגשמת חלומות,

לחזרת השבים בבריאות

והחיילים בריאים ושלמים הביתה,

פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• אינטנסיב זוגי:
• 
  
• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  
• 
  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓💓

השאלה שיכולה להציל את הזוגיות (ואותנו מכל משבר)

בעוד שהמחשבות על החטופים ומה שעובר עליהם

ולצידן הדאגה לחיילים שמכווצת לי את הבטן -

מדירות אותי מהכתיבה, כי איך אפשר להמשיך להתייחס ל'זוטות' שכאלה

שהיו ועדיין חלק מהחיים שלנו - המעגל השלישי והרביעי -

כשכמעט 250 ילדים וילדות, נשים ואנשים נמצאים בשבי, 

ומאות ואולי אלפים של חיילים לוחמים בחזית... 

ולמרות זאת, בחרתי, תוך כדי שאני שולחת להם נון סטופ תפילות 

לשיבה מהירה כשכולם בריאים ושלמים,

לשבת ולכתוב לנו - המעגל המרוחק יותר

שממשיך לפגוש את החיים בועטים, 

על מה שבפרופורציות לזוועות עשוי להיות זוטות -

ואני מקווה שכל מי שאלה הם פני הדברים עבורו - יסלח לי על כך -

אבל עדיין מאד מאתגר... 

ובמעבר חד הנה הדברים:

נקודת מבט שהיא נר לרגלי ומאפשרת לי לחיות את החיים יחסית בשלום,

היא זו שמזכירה לי - על עצמי ובכלל -

שכל אחד מאתנו - הוא חלק מנשמה עוצמתית.

כל אחד מאתנו הגיע לכאן על מנת להתפתח מתוך השיעורים שלו

ומאחר והמפה ההסכמית - זו שבה כתובים השיעורים- 'פורחת מתודעתנו' כשאנחנו נולדים,

הנשמה של כל אחד מאתנו בוחרת את המשפחה אליה תיוולד,

ככזו שתזכיר לנו את השיעורים לאורך תקופת חוסר האונים שלנו (הילדות) -

דרך התסכולים שנחווה בפרק הזמן הראשון בחיינו,

כלומר דרך החוסרים עד כדי חסכים שלנו.

אלה, יכתיבו את המשך חיינו - וכמו ישחזרו במעגלים סגורים את האישוים שלנו

 עד... שנתחיל בתהליך של צמיחה וריפוי -

כלומר עד שנסכים להתפתח דרך השיעור - ונשתחרר מהתפיסה המגבילה.

(זה קצת סכמטי ושטוח לצורך הפשטה)

למשל: 

אם אחד השיעורים שלי הינו שיעור של ערך עצמי,

הגיוני שנולדתי למשפחה ש'סייעה' לי להיזכר בכך -

על ידי כך שראשית כשנולדתי - אבא שלי מאד התאכזב שאני לא בן... :-( -

צ'פחה ראשונה של חווית דחייה ומסקנה מוטבעת בי ש 'אולי אני לא מספיק טובה' -

(מה שלאורך ילדותי פיתח בי דפוס מרצה שקדן, מצטיין שמנסה להוכיח שאני דווקא כן)

ואז אחרי שנתיים, נולד לי אח, כן, בן,  (מהמם, נשמה שאני מאד אוהבת 💗)

ואז, גם אם כבר זכיתי לאיזה גן עדן של התלהבות ממני בשנתיים הראשונות לחיי

ובאמת שהייתי מהממת :-), נדחקתי לגמרי החוצה מהפריים,

כי הוא פשוט שבה את הלב של כולם,

(צ'פחה שנייה)

ועוד ועוד אירועים קטנים כגדולים שהקליטו בתוכי חווית דחייה,

מתוכה פיתחתי דפוסי התנהגות שרק העצימו את הדחייה יותר (כמו כל מנגנון הישרדותי) -

כשבנוסף לריצוי ולניסיון הבלתי נדלה להוכיח שאני מספיק -

התקבע גם צורך עמוק באישור מבחוץ.

דפוסים שכאמור רק השאירו אותי עם ההיפך - מתבוצצת בביצת הדחייה

ושזורים כחוט השני בתהליך הצמיחה שלי אל הגדולה שאני.

ומתנקים ככל שאני פוגשת, מרפאה, מעבדת ומתפכחת למי שאני באמת.

~~~~~

אנחנו נולדים חסרי אונים - כקורבן של המציאות,

מעצם היותנו תלויים במטפלים בנו

ומכאן מצב תודעתנו בבסיס הינו מצב של קורבן.

אך בתהליכי צמיחה, כשבין היתר אנחנו מקבלים את נקודת המבט שלעיל -

ומצליחים להתרחק סנטימטר במקום להזדהות עם הסיפור -

נפתחת בפנינו תמונה גדולה יותר 

שטמונה בה האפשרות להשתדרג ממצב תודעתי קורבני - הישרדותי - מאבקי,

למצב של בוגר המחולל את מציאות חייו - ומשגשג.

זה כמובן תהליך רגשי שאיננו לינארי והוא רב רובדי,

שנע כמו ספירלה שעולה מעלה כשאותו האישיו של הערך שלי

פוגש אותי שוב ושוב בחיים, אך בפחות ופחות עוצמה

כלל שאני מעבדת ומכילה את האמוציות הכלואות בי

ואני יותר ויותר ערה ומחוברת לחווית הערך שלי

ומתוך כך יותר ויותר מתנהלת ממקום פתוח ויציב, מה שמשתקף במציאות חיי.

שאלה אחת פשוטה שעוזרת לנו והיא כמו מקפצה בין המצבים,

עבוּר כל תסכול או משבר - היא:

מה המצב הלא נעים הזה בא ללמד אותי?

מה הוא מזכיר לי שאני מכירה עוד קודם להיכרותי עם מי שכרגע מתסכל אותי

ובמקום להאשים את האחר במה שקורה -

איך אני יכולה לנצל את ההזדמנות הפעם לריפוי?

(ככל שאני מעבדת את הרגשות הקשורים לתסכול, אני 'עוברת' את השיעור)

השאלות הללו ונקודת המבט הזו בכלל,

מייתרת את הנחות היסוד שמחזיקות אמוציות ובמיוחד אשמה,

ומעוררות אותנו לעובדה ש: אף אחד לא אשם, גם לא אני! 

ותוך שאני מעבדת את הרגשות שבפלונטר האמוציונלי הזה

ובמיוחד את האשמה, אני נחלצת מהבִּיצה

ומחווית הקורבן ש'עשו לו' ו'חמוץ לו' מאשמה,

לחווית הבוגר שמנהל את חייו ומחולל את המציאות,

בוגר שנמצא בבחירה ובחיבור אל הלב

ומתוך כך בין היתר יכולה להיות חלק מקשר מספק יותר,

מעצם השינוי שאני עושה.

ולמה אני כותבת על זה דווקא עכשיו?

בשבועות האחרונים אני מוצאת את עצמי במן חירוף נפש

מחויבת להסברה הישראלית -

אמנם אני לא בפייסבוק מעל חודש, כי פרצו לי לחשבון, 

אבל מנסה באינסטרגם עם ה 360 בקושי עוקבים שלי,

לשתף כל תוכן שפוקח עיניים ושם את הדברים במקומם,

כשאני מתוסכלת ואפילו אפשר לומר במצוקה לא קטנה,

מהיחס שאני חווה כאטום בעולם כלפינו,

"איך זה יכול להיות שהם קוראים לעצמם "פרוגרסיבים"

והם לא רואים את התמונה המלאה??"

נוכחת בתדהמה כָּמָה שנאה מופנית כלפינו כעם,

כשאני מאמינה בכל ליבי במוסריות הבלתי מתפשרת שלנו.

אטימות שמעלה בי חוסר אונים שמתרעם בתוכי.

השבוע ניסיתי להבין למה בעצם זה כל כך מטלטל אותי,

(ואני מתכוונת מעבר למצב הקשה אוביקטיבית בו אנחנו נמצאים)

כי זה ממש לא אופייני לי להיות כל כך מטולטלת 

ובטח שלא להיות פעילה ברשתות החברתיות בענייני 'אקטואליה'...

ובבת אחת היתה לי התפכחות מרעישה כשזיהיתי...

איך לא... בדיוק את אותו הטעם שזועק לאישור מן החוץ,

שדוחף אותי בחירומיות להראות ולהסביר לכולם שאנחנו בסדר...

וכמו להתחנן לאישור מהם...

זה לא אומר שאני צריכה להפסיק להעלות חומרי הסברה,

אולי בכל זאת הם יגיעו ולו למישהו אחד מהמתנדנדים,

שיהיה מעוניין להקשיב וישנה דעתו..

זה רק אומר שיש פה עוד משהו - שכבה נוספת ופנימית

שהנטייה התרבותית הרווחת שלנו תהיה לרוב-

במקום להתמודד אתו ולטפל בו בתוכנו,

להוציא אותו החוצה, מה שמשאיר את התסכול בועט בתוכנו

ואותי - במקרה הזה - בשלב המעגלים הסגורים 

בשיעור של ריפוי הערך שלי והצורך שלי באישור...

כשנוכחתי שזה העניין, פניתי פנימה לתוכי,

וכמו נפרשו בפני אינספור המקרים בהם זהו המניע שלי - לקבל אישור מבחוץ..

ולא.. אני ממש לא גאה בכך.. אבל זה מה יש :-)

הפעם, שָהִיתי עם המצוקה הילדית, תוך שאני מחבקת את הילדה שהייתי

ובעצם... עם החיבוק כמו נותנת לה את האישור הנכסף,

עד שמשהו נרגע בתוכי. כמו שכבה נוספת התנקתה.

ככל שאני מרגיעה את הצורך הזה אני יכולה לבחור אם וכמה לחזק את ההסברה, (ובכלל להגיב)

אבל לא מתוך הצורך באישור אלא מתוך המרכז היציב ולו במעט יותר שלי -

מה שלרוב יניב פירות מוצלחים יותר

ובכל מקרה ישאיר אותי מלאה ולא עם הטעם החסר ההוא. 

לא פעם אנחנו נופלים לפח הזה ומרגישים קורבן של האחר,

בגלל שהוא... או היא... עשו ככה או לא עשו אחרת...

ואז, או שאנחנו נלחמים או מנסים לברוח משם,

ושוב - בלי להתייחס למה נכון לעשות -

כל עוד אני מוּנעת מהחסך -

סביר שאשאר עם החסך הזה גם אחרי שנלחמתי/ ברחתי מהמצב...

כי הוא ב ת ו כ י .

לכן,

אם יש תסכול כלשהוא בחייכם, בהקשר הזוגי ובכלל,

נסו את השאלה הזו -

מה זה בא ללמד אותי? 

ואיך אני יכולה לנצל את ההזדמנות הפעם לריפוי ?

והריפוי - אני מזכירה - הוא קודם כל פנימי (!)

ורק אחר כך, 

רק מתוך המלאות יהיה נכון להמשיך אל הפעולה שבחוץ (אם בכלל)

אשמח לשמוע מה זה מעלה בך,

וגם לכוון לריפוי וצמיחה בדרך מופלאה ומלאת חסד.

מאחר והכיוון אפשר לומר שהפוך ממה שהאוטומטים שלנו יגידו,

זה קריטי לקבל ולו כהתחלה - כמו פנס ותרגול מלווה,

אשמח להיות בשבילך בדרך המרגשת הזו של הצמיחה

במיוחד בימים אלה

ועוד 'במיוחד'.. כי רכשתי כלי מדהים שנקרא ביואורגונומי,

שמאפשר למוסס חסמים בכלל ובזוגיות בפרט,

גם אם רק אחד מבני הזוג מגיע לטיפול!

אז אם בן הזוג לא מעוניין אבל את כן.. - בואי!

זה מדהים!! (לחצי פה ותגיעי לתיבת המייל שלי)

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• אינטנסיב זוגי:
• 
  
• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  
• 
  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓💓

איך לפתח חוסן פנימי דווקא בעת שכזו?

לכאורה המונח 'חוסן פנימי' עומד בניגוד מוחלט

לרעידת האדמה שעברנו כולנו -

כל אחד באופן אישי וכולנו כחברה -

ובעצם... עדיין עוברים מאז ה 7.10.

שברון הלב והאבל על אובדן חברים ובני משפחה יקרים,

הכאב והדאגה לחטופים,

הדאגה לחיילים הלוחמים,

חוסר הוודאות

והפחד קיומי שמרחף באוויר -

מעצימים פי כמה את המתח שעוד קודם היה כבד מנשוא

ומוציאים אותנו מהאיזון -

וכאילו מרחיקים אותנו מהחוסן הפנימי...

אלא ש,

דווקא בגלל שהאדמה רעדה, (ועדיין...)

יש לכל אחד מאתנו כפרט ולכולנו כחברה -

ההזדמנות 'לארגן את עצמנו' מ ח ד ש.

לייצב את הבסיס, להתנקות מדפוסים מיותרים שמתחדדים בעת הזו

ולהתמיר אותם לכאלה שמשרתים אותנו,

להתבסס במרכז שלנו

ולדייק את עצמנו.

דווקא בגלל שמוסכמות התנפצו,

קונספציות התפוררו,

אמונות התערערו -

הפחדים, החרדות, האימה -

שהשאירו אותנו אוחזים בדפוסים ובתפיסות התפוסות הללו -

מאבדים מכוחם כיוון שממילא הבסיס כולו התערער.

לצד הפחד שרעידת האדמה הזו מעלה -

זוהי הזדמנות יוצאת דופן לבנייה מחדש אך באופן שיותר מדויק לנו.

מתוך הצורך הטבעי האנושי בוודאות וביציבות,

עשויה לנהל אותנו נטייה להיאחז במה שיש -

גם אם זה לא מדויק לנו, 

גם אם זה כבר לא נכון לנו,

בין אם במבנים חיצוניים כגון מקום עבודה, מערכת יחסים וכו'

ובין אם במבנים ודפוסים פנימיים,

שלרוב מוּנָעים מתוך הפחד -

הפחד לאבד, לפספס, להיכשל, להצליח,

הפחד למות

ו... הפחד לחיות..

כשהאדמה רועדת, כמו שהיא בשבועות האחרונים,

מחד מעמיקים בה הסדקים וזה מפחיד, 

אך מאידך כשאנחנו מעזים 'להציץ' על המתרחש, 

כמו נפתחת לנו זווית הראייה

ואפשרויות נוספות נכנסות לפריים

ואז...

יכולה להתפתח בנו יציבות בתוך התנועה של החיים,

(על פני קיבעונות אחיזה ותקיעות)

מה שמאפשר לנו רווחה וביטחון,

וגמישות בתוך התנועה של החיים,

(כל אחד ומה שרעידת האדמה הזו חשפה אצלו.)

השאלה היא - איך?

מאחר וזהו צעד שמי כמוני יודעת כמה הוא מפחיד,

בטח בפעם הראשונה שצועדים אותו -

כי הנטייה שלנו היא או להימנע מלהרגיש,

או להיות מוצפים עד כדי חרדה...

החלטתי לתרום את חלקי למערכה הזו

בצורה של 5 פגישות אישיות -ל 5 אנשים,

פגישה אחת לאדם ללא תשלום - במתנה ממני

למי שמרגיש את הצורך.

זו פגישה אישית שיש בה לא רק התבהרות,

אלא קרקוע והירגעות

וכיווּן או טעימה מאיך אפשר לשמור על עצמנו במרכז,

ובמילים אחרות -

לפתח את החוסן הפנימי שלנו דווקא בעת הזו.

אם מרגיש לך נכון שניפגש

ויד ביד נחזור לאיזון, לקרקוע, למרכז,

בלחיצה כאן ניתן להירשם

ואחזור אליך לתיאום פגישה עד 24 השעות אחרי ההרשמה.

בתקווה שבמהרה יחזרו אלינו

ימים יפים של שקט ושגשוג,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• אינטנסיב זוגי:
• 
  
• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  
• 
  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓💓

עוד משהו שיכול לעזור

רק היום - כמעט שבועיים אחרי,

אני מוצאת את עצמי נאספת לכתוב,

לא שיש לי מילים שיצליחו לבטא את עצמת הסערה שבתוכי,

או את עננת הכאב שמרחפת מעלי כבר כמעט שבועיים,

מהולה בטעם המר של עצב וזעזוע. 

גם אין לי מספיק מילים שיתארו את פחד המוות -

חוץ מלספר איך הוא מפתיע אותי שוב ושוב

והופך לי את הבטן כשהוא מחליט להגיע בלי להודיע מראש ...

בעיקר חסרות לי מילים איתן אוכל לתאר,

עד כמה הלב שלי יוצא אל משפחות הנרצחים

ובתפילה נונסטופ לשובם של כל החטופים בריאים ושלמים,

שיחזרו אמן ללא כל פגע.

במקביל לעננה הזו ומתוך העוצמה של רעידת האדמה שהביאה,

נחשפו והתבהרו לי תכנים  פנימיים מאד משמעותיים

ועליהם ואותם אני רוצה לכתוב,

מתוך אמונה שהכתיבה תעשה בי סדר

והתכנים יעשו את הטוב שלהם הלאה.

עוצמות הכאב והפחד (האישיות והקולקטיביות) כה גדולות, 

שבאופן טבעי הן מעלות את רמות המתח שלנו,

גם חוסר הוודאות ואי הידיעה או אי השקט לגבי טווח הזמן הקרוב (ובכלל..)

מעלים את רמת המתח בגוף ובנפש.

המתח הזה - כשאנחנו לא מעבדים ופורקים אותו,

(ורובנו לא למדנו איך...)

עשוי להתבטא בין היתר בחוסר סבלנות קיצוני יותר,

או אגרסיביות מוגברת,

ומאידך בהתכנסות והסתגרות.

כל אחד והדרכים האוטומטיות שלו להתמודד עם מתח.

(אוטומטים שלרוב לא באמת עושים את עבודתם נאמנה)

לכן,

זה מאד יעזור אם נקבל זאת בהבנה או לפחות ניקח בחשבון

ונזכור שזה לא אישי נגדי אם הילד שלי 'בועט' יותר,

זה לא אומר שאני מסכימה שכך יימשך המצב, (בהמשך אתייחס לשינוי)

אבל כן מקבלת אותו כנקודת מוצא לשינוי.

כלומר:

לזהות, לראות איך אני (/האחר) מגיבה ומה מתחולל בתוכי.

את המתח הזה - אם זיהיתי - אפשר לנסות לפרוק לפחות חלקית

למשל בניעור של כל הגוף, בדיוק כפי שבעלי חיים בטבע

מתנערים אחרי שהסכנה המִיָדִית חלפה,

או בחיבוק,

או בפעילות ספורטיבית עם התכוונות לפורקן של המתח

ואז, אפשר להתבונן ממקום יותר בהיר ולהיווכח:

לרובנו למשל יש נטייה להסתגר ולהתרחק כשישנה מצוקה,

למרות שזו דווקא מעצימה את הצורך בביחד ובחיבוק...

כך יכול להיות שהיא תוכל לראות -

שכשהוא { יושב מכונס ומוטרד מהמצב,

עם פרצוף חמוץ, שעשוי להתפרש על ידה ככועס ולא מרוצה,

יכול להיות שהיא } 

שבדר"כ מאד ערה למצבי הרוח שלו ומושפעת מהם,

מיד מרגישה אשמה (שמגיעה לא במודע ולמרות שהיא לא באמת אשמה)

ואז, היא כועסת שהוא לא מרוצה ו/או מתרחקת ממנו עוד יותר

ככה, במקום שיוכלו לחזק זה את זו בתוך הקושי האישי ~ לאומי הזה,

מתווספת המצוקה הזוגית למצוקה הלאומית 

ומוסיפה עוד מתח ותסכול.

לא לימדו אותנו שלהרגיש רע - זה טבעי, אבל עובר,

למדנו - להדחיק את הרגשות הקשים שלנו ולנסות לברוח מהם,

למדנו גם להשליך אותם אחד על השני,

תוך שאנחנו מתערבבים זה ברגשותיו של זו,

מאשימים והולכים לאיבוד בפרשנויות שלרוב שגויות.

שוב,

השלב הראשון הוא לזהות -

מה אצלנו עכשיו?

ללא שיפוט, ללא ביקורת, רק להבחין,

לשים את הדברים במקום כפי שהם עכשיו.

לנקות פרשנויות כמו:

זה לא בהכרח שאתם לא מתאימים,

לא שמשהו לא בסדר אצל אחד מכם או במערכות היחסים שלכם,

לא שמישהו מכם צריך להשתנות -

אלא ההרגלים המעכבים של התרבות ההשלכתית -

הם אלה שיש לנו הזדמנות נוספת לשנות אותם.

לשנות, כך שנלמד -

להעז להרגיש, (ואז לתת לרגש לעבור דרכנו ולחלוף),

לבטא את הרגשות שלנו (אחרי העיבוד) במקום להתנהג אותם באגרסיה,

במקום להשליך אותם ולהאשים זה את זו

ולחזק את הביחד כשנשתף זה את זו במה שאנחנו מרגישים

ואני לא מתכוונת לשיחת שטיפה

שמטרתה לומר לאחר כמה הוא לא בסדר ומאכזב

ושמה שהייתי מצפה ממנו, זה להרבה יותר או פחות X,Y,Z...

אלא לשיחה על רגשות שבה

הוא } יכול לפתוח את הלב ולהעז לספר לה {

כמה הפחד הרעיד אותו הבוקר, 

(לא מהמקום שמתפרק ממנו כי זו הקיצוניות השנייה של ההדחקה- שהיא ההצפה)

או כמה היה עצוב לו לראות או לשמוע ...

והיא תוכל להקשיב, בלי לנסות לפתור או לעשות משהו כדי להפסיק את הרגש,

היא תוכל להסתכל לו בעיניים ולתת לו הרגשה שהיא אתו.

ופשוט להיות שם בחיבוק.

vice versa

אז, נפתח בפניהם עולם ומלואו,

והלב מתמלא. באש ובמים. 

כמובן שזה לא משנה אם היא והוא בני זוג,

או אמא ובן, או שתי חברות וכו'...

~~~~

אמנם זה לא פשוט כי זה ההיפך ממה שהתרגלנו לו,

אבל זה אפשרי.

אפשר לנסות לבד

ואפשר להיות בליווי בדרך עד שמתרגלים ועולים לדרך המלך הזו..

ובינתיים... 

הנה לך תרגיל קטן שהוא צעד קטן אך משמעותי בדרך לשם:

נשב במקום נוח,

במרחב נקי ופנוי מרעשים ומהפרעות,

מרחב שקט ורגוע לכמה דקות,

נעצום את העיניים,

נביא את תשומת הלב אל הגוף,

נסרוק את הגוף מלמעלה למטה,

תוך כדי נשיפה והתכוונות להרפייה,

נרפה את המצח, את הפנים,

נאפשר לנשיפה לשחרר חסימות בגרון,

עד כמה שנוכל נתמסר לכוח המשיכה,

הגוף כבד,

בית החזה שוקע,

הבטן מרפה,

הרגליים כבדות ונחות, גם הידיים,

נביא את תשומת הלב אל כדור האור שנמצא מעל הקודקוד

ואל כדור של אור שנמצא מתחת לכפות הרגליים,

ובו זמנית, עם השאיפה - כשאוויר נכנס -

זורם אור מכדור האור שמעל ומכדור האור שמתחת אל הלב,

הלב מתמלא באור עם השאיפה,

ובנשיפה האור זורם בטבעיות, ללא מאמץ, 

בקלילות, 

אל כל תא ותא בגוף,

ניקח 5 נשימות מלאות כאלה -

שאיפה (רצוי בקצב 4) מכדורי האור אל הלב,

הלב מתמלא באור (אפשר להחזיק על מלא עד 7 שניות)

ובנשיפה (מומלץ בקצב 8) האור זורם אל כל תא ותא בגוף,

מנשימה לנשימה נוכל אולי להבחין שהאור זורם גם החוצה מהגוף,

כך שנוכל בקלות וללא מאמץ, 

לשלוח אותו עם א ה ב ה מאתנו לכל אהובינו,

מכרים, חברים, חיילים, לכל מי שזקוק לו 

לשלוח להם הגנה של אור מלאה באהבה המופלאה שלך.

ובנימה אופטימית זו,

עד כמה שהיא לא בהכרח קשורה למציאות,

אני נפרדת בברכת שבת שלום - והפעם אני מתכוונת לכל מילה.. :-)

פה בשבילך,

עם מיני כלים עוצמתיים שמאד יכולים לסייע,

גלית אליאס

זה מיועד לכל מי שסובל/ דואג/ מוטרד/ קשה לו... וכו'

השבוע האזנתי להרצאה קצרה של דר' אמוץ זיו אב,

שהעלה רעיון מעניין בין יתר הפנינים שהוא מדבר עליהן -

רעיון חשוב שיכול להקל עלינו במיוחד כשאנחנו בקושי -

הוא מזכיר לנו וסליחה על חוסר הדיוק - כותבת במילים שהבנתי-

שברמה הפיזיולוגית הגוף זקוק לסטרס אופטימלי,

כפי שכאשר רוצים לבנות מסת שריר, 

נדרש מאמץ עד כדי כמעט הרס השריר,

כדי שתיבנה מוטיבציה תאית להתפתחות וצמיחה - 

כך הגוף בכלל.

למרות זאת,

אנחנו, בעידן המודרני מקדשים את הנוחות -

חם לנו - אנחנו מדליקים מזגן,

קר לנו - נחמם את החדר,

קשה לנו - נעלה במעלית או במדרגות הנעות וכו',

כך שאנחנו למעשה מחבלים בצמיחה ובפוטנציאל ההתפתחות שלנו -

ומאיצים את ההזדקנות (על כך היתה ההרצאה)

מאחר והגוף זקוק לחוסר נוחות עד כדי מאמץ דוחק, כדי לצמוח ולשגשג.

או, במילים אחרות:

הקושי (/תסכול/מאמץ...) חיוני לצמיחה, לבריאות ולהתפתחות שלנו 

כך אנחנו בנויים.

כאן אני עושה מעבר זהיר לנפש,

זהיר כי כולנו יודעים כמה סטרס נפשי כרוני מזיק לבריאות

הנפשית והגופנית כאחד,

מן הצד השני - 

אנחנו גם יודעים שההיפך לא בריא לנו -

כולנו מכירים את "סימפטום מלך הכיתה" -

אותם הילדים המוצלחים, שזכו בכתר בקלות,

והתרגלו לקבל הכל בקלות, בלי להתאמץ,

אלה, (כהכללה שלה יוצאים מן הכלל) כשהם בוגרים ופוגשים בקושי או תסכול,

מתקשים כי הם לא רגילים להתמודד אתו 

ולא פעם, מתפתחים פחות ממה שהיו יכולים לו היו מאומנים 

במאמץ האופטימלי הבריא.

(אלא אם וכאשר הם מפתחים את המנגנון כבוגרים)

השאלה היא:

איך להפוך את הקושי ל'סטרס אופטימלי'?

או - איך במקום לנוע בין הקצוות, 

נוכל למצוא דרך חדשה להתמודד עם תסכול?

אז יכול להיות שהתשובה מורכבת יותר

ובכל זאת, זווית אחת לפחות מאפשרת לנו לפשט 

ולי להעז להשיב בתמצית :

מה שעומד בדרכנו לסטרס האופטימלי הוא הה ז ד ה ו ת. 

ההזדהות שמקשה עלינו להכיל את התסכול

ומשאירה אותנו בהדחקה/ הכחשה או הצפה

ההזדהות והתפיסות התפוסות שזו מחזיקה ואנחנו אוחזים בעקבותיה -

שמשאירות אותנו מתבחבשים באמוציות,

ומגיבים באופני ההישרדות השונים - בין שנילחם ונתנגד למצב

ובין שנברח או נקפא. 

אלה משאירים אותנו מלבים את האש ומתחפרים בקושי.

אם נחזור לשריר של המתאמן בחדר הכושר,

שעובד קשה עד כדי הרס,

הוא (השריר) לא אומר לעצמו -

"איזה מסכן אני..."

"למה לא מתייחסים אלי יפה ?.."

"איך לא מכבדים אותי...?"

"אם הייתי טוב אולי היו מתייחסים אלי יפה..."

או כל מיני משפטי מפתח אחרים ששגורים בפינו וליבנו.

אין שום תפיסה שמפריעה לו לעבור מהקושי והמאמץ 

אל המוטיבציה להיבנות מחדש וטוב וחזק יותר.

לעומתו בהיבט הנפשי -

שם נוכל בנקל ליפול לסיפורים של

השפלה,

צדקנות,

בושה,

אשמה,

תסכול,

פחד,

(ומשם לתגובות הישרדותיות F/F/F)

כל הכלים של כוחות האגו,

כל אחד ו'האדמה הפורייה' שבנבכי הביוגרפיה שלו

בה נקלטת המציאות דרך החוויה הסובייקטיבית שהוטמעה בנו.

אלה משאירים אותנו מזוהים עם המשבר/ קושי/ סיפור,

בחווית (אשליית) תלות באיך שהאחר מתנהג/ המציאות מפילה עלינו,

ולא סתם תלות, כי אם תלות מהותית -

כי: "אם הוא מתנהג אלי ככה זה אומר שאני..."

ומשם צוללים לעומקים של שבר, חוסר אונים ואין מוצא.

מאחר ואף אחד לא לימד אותנו איך להתמודד עם תסכול,

נמצא את עצמנו נעים בין הקצוות -

בין אם מתבחבשים וטובעים בתוך הקושי

ובין אם נמנעים ממנו בכל מחיר...

כאשר באף אחד מהקצוות הללו אין רווחה אמיתית.

אז ראשית, חשוב שנזכור שזה טבעי, 

אל לנו לבקר את עצמנו 

אחרת אנחנו שוב ניכנס ללופ תפיסתי שמוחזק ע"י אשמה, בושה וחווית כישלון..

זהו המבנה שלנו כיצורים מתפתחים,

מחד עם הפוטנציאל לצמוח מקושי שמגיע אל פתחנו

ומאידך עם מכשולי תפיסות תפוסות שמסתירות לנו את הדרך הראשית

ומובילות אותנו לשבילים צדדיים לרוב חשוכים ובאין מוצא.

תודעת האשמה שרווחת סביבנו הינה סופר מניפולטיבית,

שובה את רובנו בתפיסות התפוסות הללו,

בעמדת הקורבן המקטינה והכולאת.

שבשברירי שניה משתלטת עלינו עם הסיפור 

ואנחנו הופכים להיות הקורבן. (של הסיפור ושל השחקנים הראשיים בו)

כאן מצטרפות הסליחה והקבלה, 

שאקטואליות במיוחד בימים אלה -

רגע לפני שחל יום הכיפורים, 

כמסייעות בדרך לסטרס האופטימלי,

לא סתם כרעיון רוחני ונאור לכאורה,

אלא ממקום שמבין שככה אנחנו בנויים -

באופן כזה שזקוק לקושי על מנת שנוכל לצמוח,

ובעוד שהתפיסות  התפוסות, הפחד האשמה והבושה עשויים להטעות אותנו

הרי שאי הזדהות אתם ועם הסיפור,

והסכמה לשהות עם הרגשות שעולים בסקרנות

ולסלוח לעצמנו על כל מה שלא הצלחנו עדיין -

(במקום להרגיש אשמים או להאשים)

מביאים אתם איכות מרפאת ומרפה.

כשאנחנו מצליחים באמת לקבל ולסלוח -

ראשית על עצם המפגש עם הקושי

ואז לומדים להכיל את התסכול -

שם מתחוללת טרנספורמציה

ונגלות לנו אפשרויות חדשות.

טרנספורמציה שלוקחת אותנו אל מעבר לסיפורי ההשלכה האשלייתיים,

אל השחרור שנמצא כשאנחנו בחיבור למי שאנחנו באמת.

השאלה היא איך?

כי נורא בקלות נישָאֶב פנימה אל הסיפור

בסיועו של אחד או יותר מהכוחות הללו - פחד ~ אשמה ~ בושה.

אחת הדרכים שעוזרת לי, היא חיבור אל הגוף.

בכל פעם שאני בבִּיצה אמוציונלית כזו או אחרת,

ברגע שההכרה מגיעה ואני זוכרת לנשום אל הגוף,

(לעומת להישאר בשכל שמשתף פעולה עם הכוחות הללו ולא לטובתנו הגבוהה),

אני בתחילת הדרך החוצה משם.

בגוף יש זיכרון של הדבר הגדול יותר שאנחנו

ונכון שיש בו גם זיכרונות של הצמצום והכאב -

כך שיכול להיות שברגע הראשון שנפנה אליו את תשומת הלב,

ניפָּגש דווקא בעוצמה של האמוציה,

שכן כאמור זו אחוזה בו מלכתחילה -

אבל - זוהי בדיוק הסיבה שזהו 'ה'שער דרכו נוכל להתיר את האחיזה,

להחליש יותר ויותר את ההזדהות

ולהתפכח אל האמת המשחררת לעומת השקרים ואשליות האגו

פה, בחיבור אל הגוף, מעבר לסערה,

מחכה לנו שקט,

ישנה שלווה,

ישנו החיבור אל המשמעות של הדברים

ואל הגודל האמיתי שלנו.

אל המהות

שזמינים לנו יותר ויותר ככל שישנה מסה קריטית של ריפוי.

עם זאת, 

לרוב זה לא טבעי לנו לפנות פנימה אל הגוף.

שכן כאמור התודעה ההשלכתית הרווחת סביבנו הרגילה אותנו לפנות החוצה,

לכן ליווי בדרך לשם יכול להיות חיוני ותומך

ו... בשביל זה אני פה :-)

בפגישה אישית, או זוגית,

פיזית או בזום,

אני פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן 

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💕💕💕💕💕💕💕

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין (או סתם לעצמכם :-)

סדנת יום זוגית (פרטית) בשילוב תראפית הצילום, 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• אינטנסיב זוגי:
• 
  
• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓💓

  

מתנה לקראת השנה החדשה- תרגיל זוגי חגיגי בפנים

מאחלת לכולנו שנה בסימן של חיבור מהלב שהולך ומתרחב,

שנה שבה נצליח יותר ויותר לדבר ולהקשיב 

וכך נוכל לעבור דרך האתגרים ולמוסס את הקונפליקטים,

לבסס את הגשר שעובר מלב אל לב

ולנוע מאהבה 💓

הנה לכם תרגיל זוגי חגיגי

שיהיה צעד ראשון ומשמעותי בדרך לשם:

מצאו זמן ומרחב פנוי ונוח להקדיש לעצמכם,

אפשר להדליק נר, למזוג לכם כוס יין או תה,

שבו זה מול זו,

התבוננו בעיניים, הוקירו במבט על הרגע,

זכרו ששום דבר איננו ברור מאליו,

הוסיפו חיוך,

בחרו מי שולח ראשון, מה שמגדיר את האחר כמיכל ראשון והתחילו:

שולח: מה שאני מעריך בך שעשית בשנה החולפת ועזר לי להרגיש אהוב זה....      מיכל: משקף

שולח: מה שאני מעריך בך שתרמת לקשר שלנו בשנה החולפת זה....                  מיכל: שיקוף

שולח: איך שאני תרמתי לקשר בשנה החולפת זה.....                                       מיכל: שיקוף

שולח: מבחינת חלקי בקשר, מה שהייתי רוצה להיפרד ממנו ולהשאיר מאחור זה..  מיכל: שיקוף

שולח: הזיכרונות המרגשים שיש לי ממך מהשנה החולפת הם....                         מיכל: שיקוף

שולח: איך שאני רוצה לראות את היחסים שלנו מתפתחים בשנה הבאה...             מיכל: שיקוף

שולח: צעד קטן שאני יכול להתכוון אליו ודרכו לממש את הרצון הזה...               מיכל: שיקוף

שולח: צעד קטן שאני רוצה לבקש ממך כדי לממש את הרצון הזה...                    מיכל: שיקוף

שולח: כשאני מדמיין את היחסים שלנו מתפתחים כך, אני מרגיש...                     מיכל: שיקוף

מיכל מוסיף: משהו אחד שנגע בי בדבריך זה...

מודה על השיתוף ומחליפים תפקידים.

בהצלחה!

ובברכת שנה מלאה ברכה

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💕💕💕💕💕💕💕

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין (או סתם לעצמכם :-)

סדנת יום זוגית (פרטית) בשילוב תראפית הצילום, 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• אינטנסיב זוגי:
• 
  
• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓💓

התכוונויות לשנה החדשה - תרגיל ייחודי בפנים (חינם)

כבר מהשבוע שעבר אני מסתובבת ביני לביני עם 

"על מה לכתוב" שמנקר בי ...

ולמרות ותוך שמתגלגלים להם במוחי 

רעיונות מפריצות דרך שעברו אנשים בפגישות שלנו השבוע,

לא מצליחה להתמקד באחד שרלוונטי ומדויק...

ובמקום למהר ולהתחיל לכתוב מתוך ה over doing

כפי שסביר שהייתי עד לא מזמן,

הפעם זכרתי לשהות עם הגלגול המוחי הזה,

כמה שהוא תזזיתי ולא נוח,

אני כבר מכירה את זה.. ואותו 

ופחות ופחות מזדהה אתו, כך שפחות מופעלת ממנו אוטומטית

ובמקום לנוע לעשייה על עיוור, מסכימה לשהות,

עם חוסר הידיעה, חוסר הוודאות והדחף לתנועה,

עד שמשהו מתבהר בי,

כזה שנובע מהלב

גם הפעם, הוא הופיע... 

מן גלינג משמח ומפעים - כצליל פעמונים מרענן -

ואתו הרעיון -

להביא הפעם תרגיל קליל ומשמעותי להתכוונות אישית ו/או זוגית לשנה הבאה.

אז יצאתי אני וצילמתי בעצמי, כדי שהתרגיל יהיה ברור

מה שהפעים בי עוד יותר את ההתרגשות -

והיה לי סימן שזה בדיוק הדבר:

רגע לפני שמעלה את הצילום שלי, כותבת את ההנחיה :

קח/י/ו לכם כמה דקות, (רצוי לקראת ערב אבל אפשר מתי שבא)

צא/י/ו לצלם (אפשר בנייד) מה הייתם רוצים לעצמכם בשנה הקרובה

כלומר, לצלם משהו שמייצג את הרצונות/חלומות/שאיפות/כמיהות וכו'.. שלכם לשנה הקרובה

כאמור זה יכול להיות תרגיל אישי שלך,

או מן תרגיל זוגי שאח"כ תוכלו גם לשתף אחד את השני 

בצילומים ובמשמעות שלהם ולבנות לכם מהם חזון זוגי משותף.

אפשר מראש לחשוב מה אני רוצה לעצמי

ואז לצאת לצלם ייצוגים,

או כמו שאני עשיתי -

לצאת עם ההנחיה ומה שיקרא לך - אותו תצלם/מי.

אח"כ, התבוננו בצילום והוסיפו מילים להתכוונויות (כמו בדוגמא שתיכף אביא)

תוך שימת לב לפרטים נוספים שאולי לא התכוונתם

אך תת המודע הכניס לפריים :-)

את התמונה עם המילים אפשר לפתח ולתלות על המקרר

ולפני או אחרי כן - אם זו התכוונות זוגית

לשתף אחד את השני בכמיהות כפי שמיוצגות בצילום.

התרגיל הזה אגב, בשילוב הנחייה מובנית לשיתוף 

ועוד כמה הפתעות מרגשות,

הוא חלק מהסדנה פורצת הדרך לזוגות :

"מפת האוצר הזוגית שלכם" 

שצפויה לצאת לדרך, פרטים בקרוב!

כמה דגשים לפני שיתוף בן הזוג:

1. להקפיד לדבר רק על מה שכן רצוי (בלי להכניס באופן ישיר או עקיף תלונה על מה שלא קורה כרגע)

2. להביא רצונות לשינוי ומילוי עצמי (בלי רמזים לשינוי נדרש מהאחר)

3. להגיע בְּרָכּּוּת ובכוונה להיטיב עם עצמכם ועם האחר. לזכור את המרחב הזוגי שלכם ולהקפיד לשמור עליו נקי

כמובן שאפשר לעשות מה שרוצים, 

ובכל זאת, כדאי לשים לב לאלה, 

אם הכוונה היא לסמן התכוונות לצמיחה, ריפוי והתרחבות בשנה הקרובה

💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

הנה לדוגמא מה שקרא לי להצטלם וכמה מילים כהתכוונות שלי לשנה הבאה עלינו לטובה:

בהמשך לצילום הזה, אני מאחלת לי בשנה הקרובה 

(בעצם מה שאני רואה עכשיו בקסם שקרא לי לצלם אותו זה:)

בהירות ושקיפות,

שאהיה יותר ויותר אותנטית וקרובה למי שאני ואביא את עצמי בניקיון,

מאחלת לי חיבור יציב ורגוע לאדמה מחד,

וצמיחה ולבלוב אל על מאידך,

מאחלת לי תחושה של מלאות, אהבה וסיפוק בשהייה ועשייה נוכחת,

תוך חיבור תמידי לידיעה שאני שמורה ומוגנת ממעל.

אמן!

אם בא לך/כם לשתף, 

כדי להגביר את ההדהוד של ההתכוונות שלכם,

אשמח !

אפשר למייל שלי או כתגובה לפוסט (פה או בפייסבוק)

המשך ימים יפים ונעימים,

לקראת השנה החדשה ובכלל

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💕💕💕💕💕💕💕

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין (או סתם לעצמכם :-)

סדנת יום זוגית (פרטית) בשילוב תראפית הצילום, 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• אינטנסיב זוגי:
• 
  
• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓💓

כמה דורות אחורה מקודדים ב DNA שלנו?

 ואיך אפשר להפסיק לשחזר טראומות בינדוריות 

ולהתחיל לכתוב מ ח ד ש את סיפור חיינו (וזוגיותנו בפרט)?

אם אתחיל בתשובה לשאלה שבכותרת , אזי - 8 (!),

8 דורות אחורה נישאים הלאה ומקודדים כאינפורמציה בגנים שלנו,

עם דגש על טראומה כתוכן שהוטבע עמוקות -

כך ע"פ דר' פרנצ'סקה פונדס בהרצאה על הביולוגיה של טראומה בינדורית.

אנחנו נולדים לקשר,

נפצעים בקשר (כחלק משחזור סיפורי הדורות הקודמים)

ויש לנו האפשרות להירפא בקשר (בכלל וזוגי בפרט)

תת המודע מושך אותנו למי שיתן לנו אהבה מוכרת

ואני מתכוונת ב"מוכרת" ל - דומה לזו שקיבלנו בילדותנו -

זאת אומרת שבני הזוג יזכירו לנו באהבתם אלינו את אהבת ילדותנו -

שלא פעם היתה חמוצה משהו..

לכן, הקשר הזוגי באופן טבעי יעלה על פני השטח

את 'ה'תסכולים ו'ה'כאבים שלנו, אלו שחווינו כילדים,

תוך שאנו בעצמנו משתתפים בריקוד הזוגי 

באמצעות דפוסי החשיבה וההתנהגות ההישרדותיים שסיגלנו לנו כילדים.

כך באופן טבעי נמצא את עצמנו לא פעם במאבקי כוח סוּפּר מתסכלים

שחוזרים על עצמם בלופים, על אותם הנושאים הכואבים.

ובעוד שהציפייה היא שבבית - עם בן הזוג יהיה לנו מקום בטוח ואוהב -

אנו נחבטים שוב ושוב אל אכזבה חוזרת ונשנית

שדווקא פה הכי קשה לנו לקבל.

אך (!) כפי שאני כותבת שוב ושוב,

זוהי רק ההתחלה (!)

כי אמנם סיפורי העבר הטראומטיים מועברים אלינו בגנים,

אך בהחלט אפשר (ואף כדאי :-) לקטוע את השחזור המתסכל הזה

וליצור לנו זוגיות אוהבת, מחבקת, יציבה וגם חיונית.

מנקודת המבט של ההתפתחות הרי שיש לנו פה כמו מועד ב'

וג', ד', ה', עד שניקח עצמנו לריפוי באהבה

ונצמח לזוגיות מודעת ומזינה.

למשל:

הוא } גדל כילד יחיד עד גיל 10. כמעט לבדו,

מצד אחד היה לו חופש ומרחב,

מצד שני עד כדי בדידות וריחוק (גם מהוריו שהיו עסוקים.)

הוא חווה סוג של התעלמות.

(כמובן שהוריו לא אשמים, שהרי גם הם קיבלו מינימום של יחס מהוריהם

שהיו עסוקים בטרדות היומיום בתקופה הרבה יותר הישרדותית) 

היא { גדלה כילדת סנדביץ', אחות לילדה עם צרכים מיוחדים,

כל הזמן נלקחה ממנה תשומת הלב ונדרש ממנה להיות עבור האחות,

לא היה לה רגע משל עצמה.

היא חוותה סוג של השתלטות.

שהיא בעצם גם התעלמות מהצרכים שלה.

ואז הם }{ נפגשים.

בהתחלה זה מושלם, היא נושמת דרכו ספייס,

הוא מקבל ממנה ביחד,

אבל מהר מאד זה מתהפך חזרה 

והוא חוזר לתבוע באדיקות את הלבד שלו,

והיא תובעת כל הזמן ביחד.

כמובן שגם הסיפור הזה הולך דורות אחורה וישוחזר דורות קדימה,

אלא אם יקטעו אותו באופן מודע

ובינתיים, ככל שהיא { לוחצת עליו לביחד,

(לוחצת כי באוטומט המקומות הילדיים החסרים שלנו יפעילו אותנו ב fight או flight)

ככה הוא } יתבצר בהכרח שלו ב - לבד.

זה חוק בטבע, - כל דבר שנרדוף אחריו יברח,

כל מה שנילחם בו ילחם בנו בחזרה

ובכלל - בכל מקום שנביא מתח, הצד השני יגיב במתח נגדי

ובין אם ילחם ובין אם ייכנע - המערכה באִיבָּה

והנושא הזה יעלה שוב ושוב.

זאת אומרת שהזיהוי של הריקוד הזוגי קריטי

אבל לא פחות מכך - קריטי הריפוי של המקומות הילדיים החסרים,

ריפוי הכאב של הילדה שלא היה לה מקום 

שמצד אחד התרגלה לביחד אך יחד עם זאת לביחד מכאיב,

ריפוי שיאפשר חיווט מחדש לחוויה של מרחב קשוב בתוך הביחד וה לחוד,

לצד ריפוי של הילד שהיה לבד עד כדי מוזנח,

שמצד אחד התרגל ללבד ודבק בו, אך מן לבד שגם דוקר.

ריפוי שיאפשר חיווט מחדש וצמיחה לאפשרויות שמרחיבות את הלב 

של ספייס וביחד קשובים ומאוזנים ב win win.

ככלל מאבקים ככל שהינם אמוציונליים -

זה סימן שמקורם בחוויות ילדות בהן חווינו גם חוסר אונים,

או:

If it's histercal, it's historical

כלל שמכוון אותנו לשורש העניין, שם מתאפשר ריפוי

אנרגטי ורגשי, שמתבטא בהקלה בגוף ובהבנה רחבה יותר (מנטלי)

~~~~~~

ישנן דרכים מופלאות שמובילות לשם,

אחת מהן, בה אני נעזרת בפגישות זוגיות

וגם בסדנאות לזוגות היא דרך האימגו

שמגיעה עם תכנים שעושים סדר ומפילים אסימונים

ומאפשרת בחוכמה רבה ובמלאכת מחשבת 

לגשר שבין הלבבות להתייצב

וללבבות להתפעם שוב בהתרגשות. 

וכשמשולבת בתהליך התייחסות לתכנים דרך הגוף

מתאפשר ריפוי ושחרור מהשחזור הבינדורי המתסכל.

חיווט מחדש. שינוי לכיוון של שגשוג.

בסדנאות קבוצתיות אנחנו מוסיפים רובד נוסף -

פה נכנסת יצירתיות כמו למשל התבוננות פנימית דרך צילומים,

ואז גם הכל נהיה קליל וכיפי 

וגם -

היום שמעתי שבתהליכי ריפוי בהם משולבת משחקיות ויצירתיות -

הריפוי מתרחש פי 20 יותר מהר!

אם לשם ריפוי נדרשים 400 סישיינים, 

או 400 מופעים של תיקון

(למשל בכל פעם שעולה ביקורת עצמית 

להחליף אותה בסליחה לעצמי מתוך הבנה שלא יכולתי אחרת -

סליחה שבכוחה להמיס שכבות כבדות של אשמה ובושה 

ולקרב אותי עוד ועוד לאהבה לעצמי) 

הרי שכאשר משולבת משחקיות בתהליך,

הוא מתרחש תוך 20 חזרות בלבד!

לכן, 

הרעיון שמאחורי סדנאות הבוטיק הכמעט פרטיות לזוגות ממש ממש מרגש אותי!

בני הזוג לומדים בהן גם למה בעצם נמשכו זו לזה?

מה לכאורה הלך לאיבוד?

ובעיקר - איך להחזיר את הניצוץ...!!

וכל זה גם דרך עדשת המצלמה ובשילוב מנצח עם 

הסטינג הייחודי של האימגו.

יש משהו קסום בקבוצות 

שמאפשר לנו להשתחרר מעול הבושה והאשמה,

כשאנחנו מבינים שבעצם... אנחנו לא לבד...

זה לא שמשהו לא בסדר בזוגיות שלכם,

אלא שלא לימדו אותנו איך לשגשג,

כי בקוד הגנטי שלנו עדיין זורמת הישרדות

ולא צריך ללכת רחוק, אפילו ~2 דורות אחורה,

שלא לדבר על מה שהיה 6 דורות נוספים לאחור...

ושגשוג - יש לו ערכת כלים ותפיסה כללית ל ג מ ר י אחרת מהישרדות

אותם אנו לומדים יחד ומטמיעים בגוף-נפש בתהליכים הפרטניים והקבוצתיים.

 

זהו חלון לעתיד ירוק ומלבלב יותר

וזה אפשרי.

אם רק רוצים.

בתהליכים פרטניים או קבוצתיים,

פה בשבילכם,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך