אפילו אם יצאנו לחופשה,
ובטח אם רק הילדים בחופש
ואנחנו על תקן מפעילים,
או רק מנסים לשמור להם על שפיות,
ובמיוחד בעומסי חום שכאלה..
אנחנו עשויים למצוא את עצמנו
על הקצה של הקצה של האנרגיה שלנו,
והנה תיכף מתחילה שנת הלימודים
והופס - החגים כבר פה,
ואנחנו -
האחרונים שנשאר לנו זמן בשבילם...
ובטח אם אנחנו מרגישים חובה,
כי "צריך לצאת לדייט"
או "צריך לדבר"
ו "צריך להשקיע בקשר"
שדוחפים אותנו במוד של doing
לעוד משימה שמכבידה על הלוז ועלינו,
ומוסיפה כובד עם האשמה שאורבת לנו,
כל פעם שאנחנו לא עומדים במשימה...
אז אולי דווקא עכשיו,
אפשר לנצל את העייפות המצטברת
ו... במקום לעשות עוד משהו...
דווקא להפסיק לרגע
ל נ ש ו ם,
לכבות את המסכים למיניהם,
לשבת קרוב,
ורק לחייך בעיניים טובות זה לזו..
כי גם הזוגיות שלנו
לא צריכה עכשיו עוד משימה.
אולי גם היא צריכה דווקא
פחות doing
ויותר being...
~ ~ ~
אני יודעת,
זה לא בהכרח פשוט למרות שזה לכאורה שיא הפשטות,
ככה להביא את עצמנו כמו שאנחנו,
בטבעיות,
בנוכחות
ובנחת
לכאורה הכי פשוט,
ויכול לאפשר לנו באמת לנוח...
אבל,
למעשה, רובנו לא קיבלנו מודל כזה בבית,
לא לימדו אותנו להיות ככה בשקט,
להרגיש, לראות ולהיראות
מבלי לעשות משהו מיד...
ומה שלא למדנו בילדות,
לא מרגיש לנו טבעי גם בבגרות
בהפוך על הפוך -
לשבת ככה אחד מול השנייה,
לנשום יחד,
לחייך,
אפילו בלי לדבר,
רק להיות,
לראות
להיראות,
עשוי פתאום להיות הכי מפחיד שאפשר
ואנחנו עשויים למצוא את עצמנו
בשנייה
ממלאים את החדר במילים,
נעים באי נוחות,
או בכלל לא מצליחים להביא את עצמנו ככה בפתיחות
אבל אולי,
ככה בשיא החום,
שממילא מתיש אותנו,
זו הזדמנות נפלאה להעז
להתיישב,
להכין משהו טעים לשתות,
להציץ אחד בעיני השני,
לחייך,
לשים לב למה שעולה
ובזה לשתף
"וואי זה ממש מביך אותי.."
ואולי אחרי שנייה יהיה גם:
"אבל זה גם נעים ומחמם לי את הלב"
או
"יוו כמה התגעגעתי אליך..."
וגם יכול להיות שכדי להקטין אכזבות
כלומר להקטין ציפיות -
אפשר גם לומר
"יוו אני כל כך עייפה.. אבל ממש התגעגעתי אלינו"
מה שעולה,,
גם אם זה מסרים מנוגדים לכאורה,
כי האמת הרגשית שלנו תמיד יותר מורכבת מההיגיון,
אני יכולה להיות שאני גם מתוסכלת, וגם אוהבת,
גם עייפה וגם מרוגשת מהקרבה
גם זקוקה למרחב וגם מתגעגעת אליך..
ככה בלי מאמץ,
להיות עם מה שעולה
ולתת לו מילים, אם יש.
כי קרבה לא בהכרח דורשת הרבה זמן פנוי,
אלא בעיקר אומץ,
להיות בקשר עם עצמי,
ולהעז להביא אותי כשאני בחיבור אלי - אליך
לא לחכות שיהיה לנו זמן להתקרב,
אלא להעז להביא אותי עם מה שיש
אלינו, הערב
ואפילו..
כל ערב,
כשגרה
קצרה
אבל איכותית..
היופי הוא...
שכשאנחנו מעזים,
ומגלים כמה זה מרחיב לנו את הלב,
כמה זה הדבר החשוב באמת בחיים..
פתאום נמצא לנו יותר זמן
מאחלת לכם מפגש ממלא לבבות 💕
ואם תוך כדי קריאה חשבתם - הלוואי,שיכולנו ככה להתקרב..
אבל עוד יש בינינו כמה עניינים ללבן קודם,
כאלה שהצטברו ומקשים על הפשטות הזו..
אז בדיוק בשביל זה,
אנחנו מקיימות את הסדנה לזוגות בגישת האימגו -
ממש רגע לפני החגים,
כדי שתוכלו להתחיל את השנה ברגל ימין
כי זוהי 'ה' סדנה,
והיא אחד ממחוללי השינוי יוצאי הדופן שיש לזוגות.
היא מתקיימת בסופ"ש 4-5.9 בתל אביב,
ואני מעבירה אותה ביחד עם דר' תלמה כהן
ומניסיון שיש לי גם כזוג שעבר את הסדנה
וגם כמנחה שלה-
זה אחד הדברים שאני באמת מאמינה ששווה לכל זוג לעבור.
יומיים שיכולים לשנות את האופן שבו אנחנו מבינים את עצמנו,
את בן הזוג (בצורה חדשה לגמרי)
ואת הקשר שלכם 💓
אפשר להירשם בלחיצה כאן במייל חוזר אלי
אז... אולי הערב, במקום לעשות עוד משהו..
פשוט תכינו משהו טעים לשתות,
תשבו קרוב,
תסתכלו רגע זה לזו בעיניים
ותראו מה קורה.
בלי ציפייה למשהו ספציפי.
רק להיות.
ואם עולה משהו-
אפשר לתת לו מילים.
גם אם זו רק עייפות.
גם אם זה געגוע.
גם אם זה "אני לא יודעת מה אני מרגישה".
לפעמים משם מתחילה קרבה.
מאחלת לכולנו חזרה רכה ורגועה לשגרה,
גלית אליאס
הקשבה לגוף ~ חיבור אל הלב ~ צמיחה בקשר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה