מה הכי גרוע לעשות כשמישהו כועס?

בטח את מכירה את זה- שאת כועסת,
אש יוצאת לך מהאוזניים,
מסבירה לכולם למה זה ברור שאת צודקת,
למה (למשל) זה לא מתקבל על הדעת
שסיכמתם משהו ולגמרי במקרה
את מגלה שהסיכום הופר באלגנטיות -
שהילדים מטופלים היטב
אבל במקום שהוא } יהיה אתם,
הזכות ניתנה לשמרטפית כלשהיא

והזעם על כך שהוא מרשה לעצמו
שוב ושוב לשים את התענוגות שלו בראש הרשימה
מה שאת בחייייייים לא היית עושה...

*(זו אגב "תופעה" שמקורה בסוציאליזציה שלנו כנשים
בעידן הזה ושלהם כגברים.
בעוד אותנו מחנכים להיות אחראיות - אולי בעודף,
אותם מחנכים לקדש את שאיפותיהם.
לא שופטת, אולי ארחיב על כך בפעם אחרת)

בקיצור הזעם הזה,
מאיים לצאת מכל הנקבוביות בגופך
ולהותיר אבק אחרייך

בשלב הזה את כל כך בטוחה שאת צודקת
(ואם תשאלי אותי :-) אז בצדק :-) :-)
שאת מצליחה לנסח את טענותייך
בחריפות, בשנינות ובנחרצות יתרה

ואז...
הדבר הכי גרוע יהיה...
אם מישהו יאמר לך:
"טוב, תירגעי... זה לא בריא לכעוס..."
או
"בסדר, אבל למה את צועקת??"

עוד רעיון גרוע פה יכול להיות
להסביר למה גם הוא צודק...

או כל ניסיון שהוא
שמטרתו לסלק את הזעם והגיצים
של הכעס מהמערכה.

מוכר לך?
~~~~~~~~~~

מה שבעצם קורה פה,
אם נסתכל רגע מהצד -

הכעס הוא אנרגיה מאד מאיימת.
שעשויה לעורר חוסר שקט עד כדי בהלה
אצל מי שכלפיו היא מופנית,

אנרגיה תוקפנית שרובנו
גם מתקשים אם בכלל יכולים להכיל
וגם רגילים תרבותית לנסות להשתיק

כי זה מה שראינו -
כך נהגו ונוהגים סביבנו,
מתוך הקושי להתמודד עם כעס -
בדר"כ אם מישהו כועס - מיד מנסים להסות אותו.

כך נהגו כלפינו כילדים כשכעסנו,
כך נוהגים סביבנו כלפי מי שכועס
ו... כך אנחנו בעצמנו נוהגים..

אנחנו משכפלים שוב ושוב
ניסיון לא מוצלח להתמודד עם הסערה
(בכלל ועם כעס בפרט)
ולמרות שזה לא עובד,
מאחר ואין לנו משהו אחר שכן -
זה הרגל שכל כך נפוץ סביבנו.

אפשר להסביר למה זה לא עובד
בכל מיני צורות,
אחת מהן תהיה להיעזר בחוק השני של ניוטון :

השתקה של מישהו כועס,
הִנָה התנגדות לכעס שלו,
והרי כל דבר שנתנגד לו, יתנגד לנו בחזרה,
באותה העצמה רק בכיוון ההפוך,
משמעו  שהשתקה רק מלבה את הכעס...

רגע, רגע,
אל דאגה,
זה לא שאני עומדת להמליץ לך לתת את הלחי השנייה
ולעודד את הכועס להוציא את כעסו עלינו,...

לא, כיוון שזוהי הקיצוניות השנייה (!)
ושני הקצוות (מלחמה / כניעה)
מנוהלים על ידי אותו מוד הישרדותי
שלרוב לא יוביל אותנו לשקט המיוחל.

אז מה כן?

כעס הוא השלכה שלא לומר השפרצה
של הסערה הרגשית שמתחוללת בקרב הכועס.
אנרגיה מתפרצת, תוקפנית,
מכלה ומחלישה את הגוף,
בעיקר את הכבד לפי הרפואה הסינית

ולרוב כשנחוש חוסר אונים -
רגש שהינו מנת חלקנו מעצם היותנו יצורים תלויים
בגילאי הינקות והילדות,
בכל פעם שנפרש התנהגות כזלזול, הקטנה, התעלמות
או שנחוש לחיצה אחרת כלשהיא
על אחת מנקודות התרפה שלנו,

יגיע הכעס, לכאורה על מנת להגן עלינו מפני המזלזל
ואולי.. על מנת להגן עלינו מפני התחושה הקשה
של חוסר האונים שעולה בנו (!)
כיוון שהכעס (לכאורה) מעלים אותה בשנייה.

מנגד,
לרוב אצל מי שעומד מול הכועס
מתחוללת סערה פנימית גדולה לא פחות
ועל מנת להגן על עצמו
סביר שיגויס בדיוק מאותו המוד ההישרדותי,
דפוס אוטומטי כלשהוא,
תוקפני לא פחות (גם אם מוסווה),
וגם אם יהיה מאד הגיוני
ויסביר שהכעס ממש לא בריא...
וחבל ש"סתם את כועסת...אולי תירגעי?"
זה לא יעבוד
וישאיר את המשתתפים במרחב
דרוכים, טעונים ובהיכון
גם אם זה נראה כלפי חוץ וגם אם לא..

אז מה כן?

אני שמה לב שכבר כתבתי את השאלה הזו קודם
והמשכתי לכתוב מה לא :-)

אז ככה,
ככל שנצליח להגיב מתוך בחירה,
כלומר ככל שלא נהיה מופעלים 
מהכעס של האחר,

אבל באמת (!)
לא רק נֵרָאֶה כלפי חוץ אדישים,
ככל שנצליח להגיע למצב בו המערכת שלנו
לא נדרכת אל מול כעס של אחר,
כך נמצא את הדרך הכי נכונה להתמודד
אל מול הכועס:

השיא יהיה כשנצליח להכיל בחמלה,
ממש להביא אמפטיה (!)

אבל עד שנגיע לשם...
:-)

זה יכול למשל להתחיל בזה,
שמתוך יכולת חיבור למרכז שלנו,
נוכל לעשות הפרדה בין מה ששלו למה ששלי,
לשים גבול ולומר -
"אופס, התבלבלת, אני רואה שחזרת עצבני מהעבודה,
אני לא חלק מזה..
בוא נירגע ונדבר אח"כ"...

או - למשל לשתף - ש "ככה ממש קשה לי להקשיב,
וזה לא מכבד אותך ולא אותי
ואני מאד רוצה להקשיב,
אז בוא נירגע ונחזור שוב לדבר על זה מתוך שקט.."

לפעמים זה יהיה פשוט שקט פנימי שלך שלא נסחף
לריקוד ההישרדותי, מה שיחליש את הכוח
של הכעס של האחר ויפוגג אותו,

או כל דרך אחרת שהשקט הפנימי שלך פותח
כשהשפעת אדי הכעס מתפוגגת,
ומופיעה התבהרות.

כי כשאנחנו במוד הישרדות,
פזיולוגית רוב הדם זורם מהחלק החושב, היצירתי של המוח,
אל החלק ההישרדותי, הפרימיטיבי
ואז אנחנו פשוט פחות חכמים  (בלשון המעטה)

בקיצור,
הכעס הוא אנרגיה עצמתית
שסוחפת אתה את כל מי שבאזור
לתוך סערה פנימית וחיצונית.

ככל שנצליח להפריד את עצמנו מהסערה,
וזה מתחיל ביצירת שקט פנימי,
כך נוכל יותר ויותר להרגיע את הסערה
זו שבתוכנו וזו שבחוץ.

איך מצליחים ליצור שקט פנימי?
יש כמה אפשרויות בסוף המייל
שאפשר לבחור מתוכן את זו שהכי מתאימה,

אבל רגע לפני שאני נפרדת ממך
חשוב לי לציין
לפחות שני מוקשים שעומדים בפנינו
במערכה מול הכעס:

*
לפעמים תהיה השתקה עצמית שתתחזה לשקט
ואז... זה לא יעבוד...
יחד עם זאת, ככל שתצליחי להביא את דבריך מתוך שקט,
שיגיע מההרגעה אמיתית שלך את עצמך,
מהתייחסות לסערה הפנימית המתחוללת בקרבך
ועיבוד שלה -
ככה יש סיכוי גדול יותר שזה יעבוד
(אפשרויות ללמוד איך כאמור
ממש תיכף בסוף הרשומה)

**
מוקש שני שקריטי להכיר במצב הזה-
הוא להבין שהזמן כשלעצמו לא מפרק את הכעס,
ואם לא נעבד את הכעס,
אפילו אם יעבור קצת או הרבה זמן,
הוא עשוי שוב להתלקח
ושוב לא נצליח לדבר...

לכן - ישנם פה 3 שלבים קריטיים והכרחיים:
1. לפרוק את הכעס פיזית מהגוף -
למשל בצעקה בים, או בטבע,
או במקלחת,
אולי לצאת לריצה בהתכוונות לפורקן

2. וזה חלק חשוב מאד
לנסות להבין מה בעצם הכעיס אותי,
לזהות את הצורך שלא נענה -
כי כמו שארנינה קשתן אומרת בגאונותה הרבה:
מאחורי כל צרחה יש צורך לא מסופק

3. אחרי שזיהיתי -
למצוא את הדרך למלא אותי ממני אלי.

כלומר אם זיהיתי למשל שכעסתי
כי לא ראו אותי,
הצורך שלי היה נראות,
אז אני מוצאת את הדרך יותר ויותר לראות את עצמי.
(אגב כשאני עושה את זה אני כבר רואה את עצמי
ומכאן העצמה הטמונה בהתייחסות פנימה אלי)

בשלב הזה של העיבוד,
הכעס כבר איבד הרבה מכוחו המתפרץ
ועכשיו יכול להיות בטוח לשוב ולדבר.
~~~~~~~~~

כמו שאת רואה הדברים מתייחסים
לשני הצדדים,

גם כי כולנו נעים ביניהם,
פעם ככועס ופעם כמי שהכעס מופנה אליו

וגם, כי ככל ששנינו ניקח חלק בשינוי -
כך נמצא שבמקום כעסים ומריבות
אנחנו מצליחים לדבר (!)

וגם אם משהו הפעיל אותנו,
וסביר להניח שיהיו עוד ועוד הפעלות...

יש לנו "חומרי גלם וכלים" לבנות מהם את הגשר
ולחזור להבין, להתחבר,
ליהנות מביחד שמאפשר לנו להתבטא בחופשיות
ולצמוח יותר ויותר אל האני השלם והגדול
שמנהל את מה שמתחולל בקרבו
ופחות ופחות מנוהל משם.

אני מברכת אותך בשבוע של שקט פנימי נפלא,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

איך להצליח לייצר שקט פנימי?
הנה לך כמה אפשרויות
ללמוד ולצמוח לשם ביחד -

ממש בקרוב נפתחת קבוצה לנשים
שרוצות להתחבר לעצמן:

שביל אל הלב

מתחילות ממש אוטוטו,
רצף של 8 מפגשים מופלאים,

אחת לשבועיים

בימי שיש בבוקר

לחצי פה לכל הפרטים ושמרי את מקומך 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ואפשר גם לקבל עוד העמקה
בליווי של תהליכים אנרגטיים מוקלטים:

בהדרכה המוקלטת 

שיש בה כל מה שצריך לדעת

כדי להצליח לדבר }{

בלי להגיע לפיצוץ,

להבין מהם 3 החסמים 

שמונעים מאתנו תקשורת אוהבת

ולעבור דרכם

בעזרת תהליך מוקלט שמאפשר להבשיל רגשית

(כדי שזה לא יישאר תאורטית

כי ידע יש לרוב באינטרנט),

אלא יאפשר ממש לחלחל ולחולל שינוי אמיתי

בלחיצה כאן פרטים נוספים ואפשרות רכישה

או בתהליכים אישיים/ זוגיים:

אפשר בתהליך אישי

להגיע להתמרה וריפוי, כזה שקשור לזוגיות

או לכל נושא אחר

בלחיצה כאן את מגיעה למייל שלי

galitel2@gmail.com

ומשם כבר נתאם לנו את ההמשך

~~~~~~~~~~~~~~

ומן הסתם.. הכי שווה ביחד עם בן/בת הזוג:

באינטנסיב הזוגי

יומיים אינטנסיביים

שמקפיצים את הזוגיות שלכם לרמה הבאה

לחיצה פה לפרטים נוספים

~~~~~~~~~~~~~

להתראות!

איך להישאר רגועה גם כשאת כועסת?

כמה פעמים קרה לך
שהוא { אמר או עשה משהו 
(או דווקא זה שלא אמר /עשה)
שהצליח כל כך לעצבן אותך,
שיצאת מכלייך..
וכל כך כעסת, שהכעס התפרץ ממך בלי שליטה
והוביל לכעס שלוֹ 
ובאופן בלתי נמנע למריבה נוספת ביניכם..

הבעיה, (שהינה גם הפתרון) היא
שלבן הזוג שלנו יש גישה ישירה 
לעומק העומקים שלנו,
כמו קרן לייזר למקומות הכי פגיעים שלנו,

אנחנו נמשכים לאנשים כאלה
שיש להם ה"מפתח" לטריגרים שלנו,
בלי שהם מודעים לזה בהכרח
וגם בלי שאנחנו..

זו בעיה, כי כשהם לוחצים שם -
זה עשוי להקפיץ אותנו מ 0 ל 100,
להוציא אותנו משיווי משקל
ולעורר תסכול רב, כעס, מרמור וכאב...

יחד עם זאת, זה גם הפתרון 
כי זו הדרך בה מתבררים לנו 
המקומות הלא פתורים שלנו
והופכים יותר נהירים לנו מאי פעם,
כך שאנחנו יכולים לעבד ו"לנטרל" אותם 
ולהפוך אותם לפחות ופחות לחיצים.
(לו רק אנחנו יודעים איך)

ואז... 
כשהם פחות ופחות לחיצים,
נוכל ליהנות מהגישה הישירה הזו -
שיש לנו אחד אל השני
וליצור חיבור אמיתי
מלב אל לב

לא דרך מנגנוני ההגנה,
שאין לנו ברירה אלא לייצר ולהעמיד אותם בינינו
כל עוד הגישה אל העומקים שלנו
כל כך זמינה לו {,
ולנו... אין דרך התמודדות אתם,

אלא חיבור מזין,
עם פחות ופחות כעסים
ויחד עם זאת יהיה החיבור רגשי, 
מודע לרצונות ולצרכים-
כל אחד של עצמו ומתוך כך
גם לאלה של האחר.

לא מתוך זהירות ומרחק
ששומרים אותנו מוגנים מפגיעה
(לכאורה, כי בכל זאת... 
הוא { הרי מצליח להפעיל את הטריגרים מידי פעם)

ובאותה הנשימה 
"מוגנים" ומרוחקים גם מהאהבה, משמחה, מהחיוניות... 

מצב בו אנחנו מפסידים משני הכיוונים:
מחד הריחוק שזה יוצר בינינו,
ומאידך המחיר של ה"הגנה" הזו
שלמעשה "שומרת" אותנו בלב סגור
ובתחושה של חיוּת דהויה, 

אלא... 
חיבור מלב אל לב

כל עוד אנחנו לא יודעים אחרת,
הכעס בא להגנתנו.
זהו מנגנון הישרדותי
שנותן לנו אשליה של אונים,
מן תחושה של חוזק
(שמכסה לכאורה על הפגיעות המתקיימת בתוכנו).

בתוך קשר זוגי כשלבן הזוג גישה ישירה לעומקי,
הכעס הוא אחד מכלי ההגנה שלנו,
והוא נחוץ כל עוד אנחנו במוד הישרדותי.
כל עוד לא למדנו אחרת.

העניין הוא,
שלא רק שהכעס לא באמת עוזר,
הוא אף מפריע
ולא פעם הכעס הוא זה
שמפריד ומרחיק אותנו זה מזו.
לא רק שהורס ומחריב את המרחב שבינינו,
הוא מזיק לנו נפשית ופיזית.

לעומת זאת...
תארי לך איך זה נראה...

כשאני יודעת איך לעבד את הכעס,
כשאני מבינה מה מפעיל אותי
ומפעילה טכניקה פשוטה לעיבוד כעסים,
בכל פעם שהוא עולה...
(כך שאני מנקה עוד ועוד שאריות שלו)

אז...
קורים ניסים ונפלאות:
אני מבינה מה הצורך עליו ישב הכעס שלי
ואז אני גם יכולה למלא אותו,
קודם כל ממני אלי
ואחר כך גם לבקש ממנו, 
באופן שיש הרבה יותר סיכוי לקבל

בנוסף לכך,
בפעם הבאה
(בעקבות עיבוד הכעס) 
אני מגלה לתדהמתי
שאותו הדבר שפעם הוציא אותי מדעתי
והגבתי אליו אוטומטית בכעס מתפרץ,
פתאום מרגיש אחרת,

פתאום,
אני בבחירה
ויש לי אינספור אפשרויות לתגובה,
כזו ששומרת על המרחב האישי והזוגי שלנו.

אז...
חווית החיים אחרת לגמרי,
של שקט, ואיכות ונינוחות שמחה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;

הכעס כמו בא להגן עלינו
אבל בעצם הוא כלי משחית...

ככלי הישרדותי - יש לו הכוח לעזור לנו
ובמצבי הישרדות הוא לא פעם נחוץ עד הכרחי.

אבל המרחב הזוגי, האוהב 
דורש תודעה איכותית
ולא מסתפק בכזו הישרדותית.

האהבה זקוקה למרחב 
שיאפשר לתדר הגבוה שלה להתקיים בו

על מנת ליצור מרחב כזה,
חשוב וקריטי לדעת לעבד כעסים,
להתנקות מה patern ים שאימצנו לאורך השנים
שאוחזים בכעס ככלי,
ולמצוא דרכים מזינות יותר
לבטא את הצרכים שלנו
כאלה שמאפשרות לחיבור 
ולאהבה להתקיים במרחב שבינינו.

במיוחד לשם כך
אני מקיימת הדרכה אינטרנטית -
וורקשופ תודעתי 
בו נלמד בדיוק את זה!

תוכלי להבין מה קורה לך בזמן כעס,
מה הוא בא לשרת עבורך, (או לפחות מתיימר לכך)
מהן נקודות התורפה שלך?
ובעיקר- 
נלמד טכניקה פשוטה ועצמתית לעיבוד כעסים.

נתמיר את הרגשות והתפיסות שהתקבעו בנו
כדי שתוכלי לייצר נתיבים חדשים במוח
שיאפשרו לך להתנהל בתוך החיים,
כשאת מיטיבה עם עצמך ועם מי שסביבך

פחות ופחות כעסים,
יותר ויותר אהבה ❥❥❥

להרשמה ושריון המקום שלך 
לחיי איכות בהם הכעס לא מנהל אותך
לחצי פה

רגע...
לפני שאת לוחצת,
אגלה לך סוד...

למעשה אני מכינה לך 
סדרה של 3 מפגשים חודשיים
(לא חייבים להירשם לשלושתם למרות שממש כדאי :-)

כל מפגש הנו מעין וורקשופ תודעתי ממוקד נושא
הראשון בנושא כעס
השני סביב אשמה
השלישי סביב אמון

המפגשים יתקיימו אחת לחודש
כשכל אחת יושבת בביתה, 
בנוחות מול המחשב שלה
וכולנו ביחד מחוברות להנחיה אותה אעביר
בנושא החודשי.

כעס, אשמה ואמון
הינם נושאים מאד משמעותיים אם לא 'ה'...
שככל שנשתחרר מהתפיסות התפוסות בהקשרם,
כך החיים ירגישו יפים ונעימים יותר,
כך הקשר הזוגי ובכלל מערכות היחסים שלנו 
ילבלבו ויפרחו.

עלות של שיחה אחת הינה 123 ש"ח
אם מתחייבים לכל 3 המפגשים,
העלות היא 300 ש"ח בלבד. (אפשר ב 2 תשלומים)

ו... אל דאגה
גם אם לא תוכלי להגיע בזמן המפגש
תהיה הקלטה שתפורסם לנרשמות
יום יומיים אחרי המפגש.

אל דאגה 2:
בנושא הטכנולוגי
לא נחוץ כל ידע טכנולוגי,
מעבר ללחיצת כפתור להאזנה לשיחה,

להתראות במפגש הקרוב!

לחיי חיים משוחררים מכעסים ומאשמה,
חיים שמבוססים על אמת ואמון
אמן!

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

"אם אותו התסכול חוזר על עצמו כבר 20 שנה מה כבר יכול להשתנות עכשיו?"

"כבר 20 שנה אותן המריבות,

חוזרות על עצמן שוב ושוב וכלום לא נפתר,

מה כבר יכול להשתנות?

אני לא מאמין שמשהו יזוז.."

הוא אמר לי בייאוש,

ייאוש שמשתמע ממנו – אין מוצא אחר מלבד גירושין...

אני שומעת אמירות דומות כל כך הרבה פעמים,

ובכל פעם אני שואלת מחדש-

אבל מה עשיתם לאורך השנים הללו?

ניסיתם לטפל בבעיה?

לרוב, התשובה היא 'לא'

ולמרות זאת ישנה ציפייה הדדית ש..

"הזמן יעשה את שלו",

ש "אם ממש נשתדל זה ייפתר",

ש "איכשהוא, בפעם הבאה זה יראה אחרת".

אז זהו... שלרוב זה לא קורה,

לא רק שזה לא משתפר, הזמן כמו מוסיף עוד קש לגב הגמל.

הסיפור של רפאל ורפאלה גם מסביר מה כן אפשר לעשות

וגם מתאים בדיוק לחג הסוכות:

כשבאו אלי, חלק מהר הגעש של מאבקי הכוח שהיו ביניהם,

היו סביב איפה יגורו.

היא { רצתה ישוב קהילתי

הוא } רק היה שומע את השורש ק.ה.ל, היתה לו צמרמורת,

לא בא בחשבון מבחינתו.

תני לו ספר וחדר, רצוי סגור – ויהיה מרוצה.

קהילה ? no way..

לכאורה – אין מוצא.

ובכל זאת,

כשנכנסנו פנימה גילינו את הסיפור האמיתי:

היא עלתה מרומניה כתינוקת בת שנתיים.

אחרי כמה שנים הוריה התגרשו.

היא { הרגישה עקורה מאז שהיא זוכרת את עצמה.

יש לה חסך עצום בשייכות

והיא כל כך רוצָה להיות שייכת...

ש"קהילה" בישוב קהילתי נשמע לה 'ה'פתרון בשבילה.

הוא – אחד מ 7 אחים, שבגיל 10 נאלץ לוותר על החדר שלו

ולישון בסלון לטובת אחיו הקטנים יותר.

מאז- לא היתה לו פרטיות.

הוא היה צריך לחכות שכוווולם ילכו לישון ורק אז היה לו שקט,

הוא } צריך ספייס,

שקט,

את הפינה שלו.

קהילה ? לא בא בחשבון..

עם זאת,

אחרי שפגשנו את הילדה והילד שהיו,

כל אחד מהם הכיל ועיבד אישויים במקום הפגוע והחסר ההוא

ומילא אותו ולו במעט-

היא { בשייכות

הוא } בשקט

משהו השתנה שם.

ממילא, המקום הזה לא באמת יכול להתמלא מבחוץ-

למרות שזה מה שהפנטזיה מספרת לנו..

אחרי שנרגעו האמוציות שבערו בהם קודם,

פתאום – היו המון אפשרויות למקומות מגורים שיתאימו לשניהם.

כל עוד האמוציות מנהלות אותנו-

הפחדים, החרדות, המקומות ההישרדותיים והמתוחים –

אנחנו מסתובבים במעגלים והמצב נראה לא פתיר.

כשאנחנו נעזרים בתהליכים הטרנספורמטיביים,

מעבדים ומכילים את האמוציות,

מתמירים את דפוסי החשיבה התקועים,

מחליפים אמונות שגויות –

זה מרגיש כמו הארה.

ובתוכה נפתח הלב

יש מי שרואה אותי ואני אותו,

יש שייכות, (בריאה ומאוזנת) מלאות ושמחת הגילוי.

אז כן, זה בהחלט יכול להשתנות,

גם אחרי 20 שנה, אם רק יודעים את מה שחשוב לדעת,

אם רק יש הכלים המתאימים לשינוי.

פה בשבילכם, עם הידע והכלים.

יחד נחולל את השינוי לו אתם מייחלים

ונחזיר את האהבה הביתה.

חג סוכות שמח ואוהב,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

"איך אפילו ביום כיפור הוא ממשיך להתקוטט אתי ??" + איך לרתום אותו לשינוי לו את מייחלת ?

אני זוכרת, באחד מהימים לקראת יום כיפור, כשהייתי ילדה, 

ביקרתי שכנה שלי, מן אחר הצהריים סתמי.. 

ובכל זאת לא שכחתי אותו, ואת אמא שלה - 

שלמרות שהיתה לה סיבה טובה לכעוס עלינו - (כנראה) 

הכריזה - 'שלא נכעיס אותה, כי היא לא מרימה את הקול לקראת יום כיפור..' 

כבר אז - זה היה נשמע לי כרעיון מאד יפה, 

ויחד עם זאת כל כך לא ישים (עבורי)..

יש משהו בציפייה הזו מהחגים, שמאד מאכזב לפעמים..
בראש השנה ובטח ובטח ביום כיפור..
מקננת בנו הציפייה שנשנה אורחותינו, (בבת אחת, לפחות לכבוד החג :-)

או במילים אחרות - ישנה ציפייה 'שהוא יתעשת ויתחיל להתנהג כמו בן אדם..' 

בואי נגיד לפחות כמו שהיה נחמד לחברים שלנו כשנפגשנו לאחרונה.. 

כמו שהוא יודע להיות כשבא לו..

אלא, ש(גם) זו היא ציפייה שטומנת בחובה אכזבה.. 

כי רק בגלל שחג ומועד זה או אחר חל היום.. 

זה לא מספיק בשביל לשנות הרגלים..

אנחנו מונעים מההרגלים שלנו, 

ובבית, אנחנו מרגישים כמו בבית.. 

אנחנו ללא עטיפות וגינוני נימוסין, 

אנחנו מרשים לעצמנו להיות עצמנו.. (כולל עטיפת המגננות שלנו) 

ושם יוצאים כל אותם ההרגלים האוטומטים שלנו
(אלא אם אנחנו מייצרים בהם שינוי במודע)

כל מה שספגנו וגמענו לאורך השנים, והפך להרגל שלנו - נמצא שם - 

אז למשל – אם מה שראינו בבית הורינו, זה את אמא חסרת סבלנות לאבא, 

סבירות גבוהה שזה הוטבע בנו והשפיע עלינו

באופן שלא בשליטתנו אנו עשויים לאמץ זאת כהרגל, 

כך גם אם אבא דיבר בבוז לאמא, 

וכו'..
הרי יש אינספור דוגמאות לכך..

ובגדול – באוטומט -
ההתנהגות שלנו תהיה או כמו זו שראינו או בדיוק ההפך ממנה
(מאחר ומדובר בקיצוניות - לא ממש ניצלנו ממנה, גם אם 'בחרנו' באופציה השנייה ..)

לזה תוסיפי את העובדה שהכעסים והחיכוכים ביניכם עדיין לא פתורים –
והם רוחשים מתחת ומעל לשטיח..
וקיבלנו מצב בו אפילו יום כיפור לא מספיק 'חזק' בשביל להחזיק
כבוד הדדי, חיבה, הערכה, חגיגיות שמחה ומשפחתיות אוהבת..

אז מה כן ?

השלב הראשון הוא להסכים שככה לא טוב לנו
ולבחור בשינוי
אפילו אם עוד לא יודעים איך, מי ומה
בחירה מודעת בשינוי, ברצון שהדברים יראו וייחוו אחרת

אחר כך – וזה לפעם אחרת – מחוללים את השינוי שרוצים.

אז איך לרתום אותו ליצור יחד אתך את השינוי לו את מייחלת ? 

ככה, קודם כל לפנות לזה זמן, 

לפני שאת מדברת אתו – קודם כל את מדברת אתך, 

יושבת לך בכיף עם עצמך, וחושבת וכותבת – מה היית רוצה

פה - תשימי לב לא ליפול בפח – 

ולמשל – אם את רוצה לכתוב שהוא יוריד את הזבל ויכין סנדוויצ'ים לילדים, 

תנסי לחשוב למה זה חשוב לך, או – מה זה ייתן לך להרגיש – 

ותוכלי לכתוב באופן מהותי יותר למשל – 

אני רוצה שנהיה שותפים במטלות הבית , שתהיה הדדיות.. 

כי אז אני ארגיש שרואים אותי, ומתחשבים בי, וזה יתן לי תחושת שייכות .. (למשל)

זה לא שהפרטים לא חשובים , תוכלו לחזור אליהם אחר כך- 

חשוב להבין מה באמת את רוצה – מהי המהות שלה את זקוקה. 

תרשי לי להניח ש – זה גם לטובתו שתהיה הדדיות למשל.

ככה את כותבת מה היית רוצה בקשר שלכם. 

נושמת, נהנית מהרעיון, 

נותנת לשמחה להיכנס אליך ללב ..

ואז – אתם מפנים לשיחה הזו זמן, וגם מרחב – 

את בודקת אתו אם הוא פנוי בזמן X לשיחה אתך, 

את באה בטוב, פנייך לשלום.

את אומרת לו שאת רוצה לדבר על מה שקורה ביניכם, על האווירה ובכלל, 

שבטח גם לו לא כל כך נעים כש... 

וחשבת שתוכלו לשבת יחד וליצור לכם משהו חדש 

ימי תחילת השנה הם זמן מעולה לכך..

קבעתם זמן ?, תעשי שיהיה לכם נעים בו, 

משהו שאתם אוהבים לשתות יחד, 

נר, 

מוסיקת רקע נעימה, 

רכות

ואת מספרת לו שבזמן האחרון קשה לך כשהאווירה בבית לא נעימה 

ושאת זוכרת איזה כיף היה לכם כש... 

וכמה אהבת שהוא... 

ובלי להיכנס להאשמות ולהטחות – 

את רוצה לבדוק אותו ביחד מה חשוב לו שיהיה בזוגיות שלכם 

אפילו שאתם אולי עוד לא יודעים איך ליצור זאת – 

להצהרה ולבחירה יש הכוח שלה, ולפחות חלק מהדברים תוכלו לשנות רק מעצם ההגדרה

את יכולה לומר שהתחלת לחשוב ויש לך כמה רעיונות 

ולשאול אותו מה הוא אומר ומה היה רוצה בנוסף.

כל מה שתוכלו כבר להפוך למציאות – 

כל מה שיהיה בקלות לכם כבר לממש – 

הרווחתם במו ידיכם.

יהיו אישויים שקשה יותר לממש, ונדרש תהליך בנוסף להגדרה כזו או אחרת, 

עליהם אכתוב עוד בהמשך, 
(אם את חושבת שנכון לכם לעשות את זה בליווי שלי,
אשמח לשמוע ממך, את יכולה ללחוץ כאן ולכתוב לי ישירות)

מאחלת לכם שנה ברוכה באהבה ובחיבוקים, 

וב ה צ ל ח ה !

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

נ.ב 

היופי הוא שאפשר לחולל בעצמך(!) את השינוי לו את מייחלת. 

אם את מרגישה שכרגע אין לך עם מי לדבר – כי הוא לא בעניין,

אבל את לא רוצה להישאר באותו המקום – 

זה לגמרי אפשרי!

למעשה, אפשר ללכת כברת דרך משמעותית לשם תוך 3 שבועות 

בתכנית מוקלטת שמשלבת פגישה אישית בנוסף להקלטות.

אני רואה את הנשים שבאות בעצמן

ואת השינוי המדהים שעובר הבית שלהן

בזכות התהליך האישי שלהן

ואני מ ת מ ו ג ג ת 

תענוג צרוף

וכל כך פשוט ונגיש. 

הצעד הראשון לשם בלחיצה פה

(אם הוא יחליט להצטרף תוך כדי זה אפשרי, וגם אם לא – את עוברת תהליך שמייצר את השינוי בזכותך)