כמו שסבתא שלי אומרת- "זה ייגמר בבכי" ו.. שלא תגידי שלא אמרתי לך...

לפוסט הקודם קראתי  'למה לא לרוץ ולהתגרש ',

אבל בעצם דיברתי בו על -

'למה כדאי להישאר יחד ולנסות לעבוד על הקשר'.

הזכרתי שבעצם.. אין לאן לברוח ..

כי הקושי אתו אנחנו נפגשים בתוך הזוגיות באינטנסיביות ,

הוא למעשה קושי שקיים אצלנו עוד לפני שפגשנו את בן/ת הזוג,

למעשה בחרנו את בן/ת הזוג בדיוק בכדי שתהיה לנו הזדמנות להיפגש בקושי הזה..

כאשר הבחירה הזו מטרתה.. ר י פ ו י .

כלומר - הזוגיות שלנו עד כמה שעולים בה קשיים היא למעשה ההזדמנות לריפוי שלהם..

הפעם (ובסופה הפתעה.. והנה הקישור למתקשים בדחיית סיפוקים..).

אני רוצה לספר למה לא לרוץ ולהתגרש,

מכיוון אחר...

מהכיוון שמציג את הקשיים והאתגרים שעומדים לפניך בדרך הזו..

קשיים ומהמורות שלא בטוח ששמעת עליהם..

כאלה , שלא בטוח שכלל עולה בדעתך שיופיעו..

אני .. שהייתי שם ב 3/4 מהדרך.. יכולה לספר לך..

אבל המטרה שלי היא לא רק :-) להפחיד..

מעבר לכך שאספר לך רק קצת ממה שצפוי שם בדרך,

אני מצרפת במתנה מדריך קצר המתאר

דרך נפלאה להחליף התנהלות שהובילה אותך עד כה לפיצוץ,

בהתנהלות ליצירת בסיס שיאפשר לאהבה לפרוח..

ו.. אשרי המאמין .. הנה שוב הקישור למתקשים שלב 2..

אז.. חוזרת לבררררררר  ....

לא תאמינו מה הולך להיות שם..

כי זה שדה קרב..

ובמלחמה – כמו במלחמה – מותר להילחם ו.. מוטב בכל הכוח..

ובמלחמה – מי כמונו יודע .. יש רק מפסידים..

אז תתכוננו..

מהרגע שבו מוכרז מצב הלוחמה.. זה המוד שבו תקומו בבוקר,

אתו תאכלו ארוחת צהריים, ולצערי.. גם תלכו לישון בלילה..

ו.. זה תהליך שלוקח לפחות כמה חודשים..

אז.. תכינו את הגוף שלכם לעוצמות האיומות של המלחמה..

וגם את הנפש..

ראשון יתגלה האוצר, שהיה חבוי שם מסתבר.. אוצר גלום ועשיר של קללות עסיסיות

שבחלומות הבלהות שלך לא חלמת שיש לך ובטח לא שיום אחד תיעזרי בו...

ואז... תופיע לה תחושת הניכור ..

תתקשו להאמין שהוא(/היא) זה שהבטיח/ה להיות לצדך באש ובמים,

בטוב וברע, שהיה כיף לנשק, לחבק, לאהוב כל כך..

הופך פתאום לזר.

כאילו לא הכרתם מעולם,

כאילו לא ישנתם זו לצד זה כמה שנים טובות,

כאילו לא ילדתם את הילדים שלכם יחד,

מתגנבת לה תחושה שהכל היה שקר וכזב,

כל הרגשות שחווית,

ותחושת הביחד שהיתה לפחות בחלק מהתקופה שלכם יחד..

מתפוגגת כהרף עין, ואיננה עוד.

התפיידה ..

ומעבר לזה..

לא תאמיני.. אפילו שהיה כזה אבא טוב..

פתאום הוא יגיד שאין לו כסף והוא לא יכול לשלם כמה שהילדים צריכים למזונות..

אני מניחה שלא תאמיני.. אבל כדאי לך כן.. כי זה מה שהולך לקרות..

טובי האבות היו שם ונפלו לבור הזה..

(מזכירה לך שגם את לא מלאך בשלב הזה...)

כל זה בעוד שהעול הכלכלי ממילא הולך וגדל..

לא זול להתגרש.. רק לעורכי הדין צריך להעביר כמה אלפי שקלים,

והכפילות שצריך עכשיו ליצור ???

במקום בית אחד.. שניים,

שולחן אוכל אחד .. אוטוטו יידרש עוד אחד.. ועוד מיטה לכל אחד..

וארון.. ומקרר, טלויזיה, תנור...

בקיצור אקולוגי זה לא...

ונכון.. כסף זה לא הכל בחיים,

אבל הוא issue שאנחנו צריכים להתמודד איתו..

ומה מול הילדים.. הכעס והטינה- חברייך החדשים.. גם כן חברים...

ואת מוצאת את עצמך משכנעת את עצמך שזה בסדר שהם שומעים אותך בכעסך,

שידעו שאת בן אדם, שמותר לכעוס, שלא יקבלו מסר שמעודד הדחקת רגשות וכעסים..

רק אל תשכחי להכין הסבר טוב למורה שיצדיק את הקללה שהסתננה לו- למלאך שלך

תחת השפתיים כשהודיעה על בוחן הפתע..

בקיצור בלאגן. צונאמי של כעס, זעם, טינה, שנאה, רצון לנקמה...

במילים אחרות כל מה שמחמיר את מצב העור והקמטים מעל וסביב העיניים...

וזה רק על קצה המזלג.. כי כבר התעייפתי ..

האנרגיות הרוחשות הללו מתישות..

אז אם עוד לא מאוחר מידי,

וההחלטה שלך לא סופית, ויש לי סיכוי לנסות ולהראות לך

איך אפשר לצמוח מתוך הקושי הזה.. אשריי ואשרייך..

ובינתיים מתנה לי אליך -

לחיצה על הקישור תוביל אותך לסרטון קצר ובו אדבר על -

דרך נפלאה – איך לא להיכנס שוב לפיצוץ הבא..

בהצלחה,

גלית אליאס.

בכל שאלה הערה או לקבלת פרטים,

מזמינה אותך לפנות אלי :

במיל: galitel2@gmail.com

בטלפון : 052-8892401

רגע, רגע.. למה לא לרוץ ולהתגרש ???

אולי כי... אין לאן לברוח...

נכון שהבחירה בידינו, ונוכל לבחור בגירושין כאופציה.. 

אבל לפני כן... חשוב לדעת ולזכור שהקושי - מקורו אצלי..

בן הזוג רק מזכיר לי אותו, 

הוא רק הטריגר שלי להיזכר בכאב וזאת כדי ליצור הזדמנות לצמיחה וריפוי.. 

אז.. למה להיפטר מבן הזוג ולהישאר עם הבעיות 

אם אפשר להיפטר מהבעיות ולהישאר.. כן..  עם אותו בן זוג ??

עד לפני שנתיים, כשהייתי הולכת לחתונה,

היו רצות לי מחשבות רחמים בראש על הזוג שנישא..

מה הם עושים לעצמם ?.. למה הם צריכים את זה ?..

אם רק היו יודעים לאן פניהם מועדות..

היום – משנחשפתי לתובנות העומק של הקשר הזוגי,

הבנתי מהי כוונת המשורר..

ואחרי תהליך זוגי שעברתי בעצמי, אני יכולה לומר –

לראשונה מזה 15 שנות נישואין –

שאני נשואה באושר.

ואושר אינו פשרה, או ויתור, 

אלא אושר מנוכחות האהבה שחזרה לשכון בביתי..

אז מהי כוונת המשורר אם כן ?

מראש- תת המודע שלנו ימשוך אותנו דווקא אל אותם האנשים שיהיה לנו קשה לחיות איתם,

שיזכירו לנו מקומות כואבים וקשים -

"הוא לא רואה אותי",

"אני לא מצליחה לבטא את עצמי מולו"..

"הוא מבטל אותי" ,

"הוא ביקורתי כלפי".. ועוד..

אלא ש...  המטרה הנשגבת של הקשר הזוגי,

(אליה מכוון אותנו תת המודע בבחירה של בן זוג כזה דווקא),

היא לאפשר לנו צמיחה וריפוי, כי רק כשניפגש עם אותם המקומות הקשים –

רק אז נוכל לרפא אותם..

נכון... כל עוד הזוגיות לא מודעת – אלו יהיו מוקדי מאבקי הכוח..

עליהם נריב בלי הפסקה.. בהם נתנגש..

אבל... בתהליך של זוגיות מודעת – שם קורה כמו קסם...

שם מתאפשר ריפוי למקומות הכואבים הללו שלכאורה כואבים דווקא מולו,

אבל...  למעשה יותר מ 80% מהכאב והקושי הוא שלי.. ואולי אולי 20% באמת ב"אשמתו".

והנה – פה ההזדמנות שלי כאדם לרפא ולצמוח אל עבר האני השלם שלי.

בקיצור, נכון שלפעמים אין ברירה אחרת מגירושין –

אגב- בעיני, גירושין מוצדקים כשאחד מבני הזוג רוצה לעבור תהליך

ומוכן לפגוש את הדברים ולרפא אותם,  והשני - לא..

אבל בגדול, בשאר המקרים, חשוב לזכור - אין לאן לברוח.

הסיבה לקושי לחיות יחד עם אותו "בחיר ליבי" או "בחיר תת המודע שלי"...

נמצאת אצלי בפנים, וגם אם אתגרש-

הרי שבמקום לפתור את הבעיות – רק ברחתי מהן והן יופיעו בקשר הבא שלי... ובגדול...

(הכתוב לעיל פורסם במקומון האשקלוני "סקופ" כחלק מכתבת אמצע לאור העליה החדה בשיעור המתגרשים בעיר..)

אז..

יש מצב שצריך פה לקחת נשימה..

כן.. לא תמיד קל לראות מה החלק שלי בסיטואציה שלכאורה הוא כל כך "אשם" בה..

אבל - שווה לנסות...

אולי יופיע משהו חדש,  משהו שנסתר קודם..

גלית אליאס.

בכל שאלה הערה או לקבלת פרטים,

מזמינה אותך לפנות אלי :

במיל: galitel2@gmail.com

בטלפון : 052-8892401

לאהוב את עצמי כפי שאני.. אבל עד כמה אני - 'אני ' בתוך הקשר הזוגי ?

" כן... אני עובדת רק עד 15:00 ...

כדי להספיק לקחת את הילדים מהגן ולבלות איתם אחה"צ...

ספורט ??? בינתיים לא.. אולי כשיגדלו,

אוכל בריא - את שואלת ?? משתדלת להכין לילדים עד כמה שאני מספיקה,

גם לעצמי .. מעדיפה לאכול בריא - לשמור על הגזרה ..

לפחות שיישאר משהו שהאיש שלי יחשוק בי בגללו..

אבל אני בסבבה.. זה מבחירה –

אני מקדישה את עצמי לילדים,

טוב..  זה תמיד די היה לי ברור מאליו..

האמת... לא ממש הייתי צריכה לבחור, זה היה טבעי ..

קודם כל הילדים ו... טוב נו.. גם האיש ,

כאילו,  ברור שהוא עובד עד מתי שצריך..

ולא חושב פעמיים אם יש נסיעת עבודה לחו"ל,

(מה שאני בכלל לא יכולה להעלות על הדעת..)

אבל...  אני מסודרת.. מצאתי מקום עבודה

שאני ממש מצליחה למצות את היכולות שלי.. חלק מהן לפחות,

לא רוצה לתת יותר האמת,

מעדיפה לחלק את האנרגיה שלי גם ל'עבודה השנייה' שלי.. בבית...

נכון...  אם להודות באמת..

אז כשאני כבר מגיעה מרוטה אחרי המרתון -

של להספיק לסיים את המשרה המלאה שלי בעבודה הראשונה ב 2/3 מהזמן..

.. לא תמיד יש לי סבלנות..

לפעמים אני מתפרצת..

ולא תמיד יכולה לעזור ברוגע לילדים המקסימים שלי -

שבאו לעולם עם הפרעת קשב וריכוז..

(אולי בשביל שתהיה לי הזדמנות לעבוד על חוסר הסבלנות שלי.. )

חוץ מזה צריכה להספיק לקפל את הכביסה, לסדר,

לטאטא קצת את החול מהגן שנשפך מהנעליים

כשהקטנצ'יק חלץ – לבד !! איזה גדול הוא המתוק הזה.. "

כן... לא מעט נשים אני מכירה שאיכשהוא משהתחייבו לבית ולמשפחה..

מוצאות עצמן כשהן לא בחיבור לרצונות שלהן -

הן הקריבו את עצמן למה ש'צריך'  ...

בכלל יש שלב שהשורש ר.צ.ה  פשוט יצא מהלקסיקון ..

"מה אני רוצה ????

מה ז'תאמרת... ?? "  היא  עונה בבלבול..

אבל...  גיליתי ש'היא' לא לבד..

ושזה לחלקנו יותר , לחלקנו פחות - אבל טבוע לנו בתאים...

יש שזה מעצבן אותן והן מתנגדות לזה, חלק פשוט מוותרות בהבנה,

וחלק - בכניעה..

כל אחת בדרכה..

אחרי דורות של הכנעה ודיכוי, זה לוקח זמן...

אפילו שאנחנו בעידן של הפמיניזם ופוסט פמיניזם...

ואמנם התהליך של השינוי של כל אחת מאיתנו קורה ומתהווה,

אבל בהחלט עוד ניכרת בנו השפעה של מה שהיה בבית אמא ואבא,

ומה שהיה אצל סבא וסבתא ..

עד כמה סבתא שלי ויתרה על עצמה בקשר עם סבא שלי ?

עד כמה אמא שלי מצליחה לממש את כל החלקים שלה ?

עד כמה כל אחת מהן עשתה ועושה בחייה את מה שהיא רוצה ??

רק היא .. רוצה.. כן !

המקום הזה שמוותר על עצמו –

אפילו כשהאמתלה היא הקרבה לטובת הילדים, לטובת הקשר, לטובת שלום הבית...

בעצם.. המשמעות שלו היא שאנחנו הולכות לאיבוד..

שוכחות מי אנחנו, מה אנחנו, מה אנחנו אוהבות, מה אנחנו רוצות..

עד כמה שאנחנו עצמאיות ואינדבידואליסטיות

וסופר מוכשרות ועושות ומנהלות את העניינים בבית, ובעבודה...

איכשהוא כשאנחנו בתוך הקשר הזוגי..

זולגים מאיתנו חלקים ואנחנו נותרות כשלא כל העוצמה שלנו איתנו....

ולא שזה עוזר למישהו.. הפרדוקס הוא שכווולם מפסידים..

אני -  ברור .. כי לא מממשת את עצמי ואת כל היכולות שלי..

הילדים – גם הם זוכים באמא חלקית, לא חיונית כפי שהייתי יכולה להיות..

לפעמים כועסת יותר ומתוסכלת מחוסר המימוש שלי..

וגם האיש שלי – שלכאורה לטובתו ויתרתי..

הוא לא ממש מכיר את מי שאני כי אני כל כך עסוקה לעשות את מה שצריך..

והרי.. זה לא כל מה שאני ..

לכאורה אני נותנת לו את הכוח שלי..

אבל הוא לא באמת יכול להשתמש בו.. וכמובן שככה גם אני לא..

ו... אני לא אומרת שזה אומר בהכרח ששבוע אחרי הלידה

אני צריכה להשאיר אותם איפה שהוא... ולצאת לממש את עצמי,

כי למשל בתקופה של השנה שנתיים הראשונות

יכול להיות שהמימוש שנכון לי הוא להיות אמא במלואי..

כל אחת ומה שנכון לה...

אני רק אומרת – להיות קשובה, להיות מודעת, לא להזניח את עצמי,

גם אם אני צריכה להניח לחלקים שלי לנוח לתקופה..

כשאני עושה את זה במודע ומבחירה- הם שם , לא הולכים לשום מקום..

אולי ישתנו , אולי יתפתחו למקומות אחרים,

כל עוד אני קשובה לעצמי, אני יכולה לממש יותר ויותר חלקים שלי ,

ואני מדברת על מצב הוויה שלא בהכרח יתבטא תמיד בעשייה..

ובינינו .. הסוד של הקשר הזוגי המוצלח טמון בהיותנו 2 שלמים.

ככל שכל אחד מאיתנו שלם והווה יותר חלקים של עצמו,

ככל שאנחנו פחות מוותרים ומתפשרים על מי שאנחנו..

ככה הזוגיות שלנו תהיה בריאה יותר ואיתנה יותר,

כך נוכל לממש כל אחד את ייחודו ואיכויותיו,

וביחד- 1+1 = הרבה יותר מ 2 ....

ועכשיו.. מתנה לי אלייך..

לתהליך מדיטטיבי קצר (וחינמי) שייקח אותך צעד אחד לעבר החיבור שלך אל עצמך -

יש ללחוץ כאן

מומלץ למצוא לליווי התהליך קארנליאן – קריסטל כתום ארגמן.

כשאת אומרת... למה את מתכוונת ???

" איך אתה מצליח לסלף לי את הדברים ככה?

כל פעם זה מדהים אותי מחדש

לא אמרתי ש ... "

כמה פעמים התחלת שיחה עם בן הזוג

שהפכה להיות חילופי דברים חדים ומתחכמים

כאילו הייתם 2עורכי דין מ 2 צידי המתרס..

כזו שתוך כדי שהיא מתנהלת אתם כבר לא זוכרים

איך היא התחילה ועל מה אתם מתעמתים בכלל..

אבל... הפתעה ... !!!   אפשר גם אחרת...

על הקסם והיופי של דיאלוג האימגו ומה ואיך זה קורה שם... :

אז קודם כל..  - מה זה בכלל דיאלוג אימגו ?

דיאלוג אימגו הוא שיח בין בני זוג שמתנהל אחרת מהשיחות הטבעיות שלנו,

אותן השיחות שכאשר הן בנושאים שאין לנו עליהם הסכמה.. - מגיעות למריבה..

אותן השיחות שמי שמנהל אותן באמת, הוא הכאב שנמצא אי שם בפנים..

העלבון מדבריו מול העלבון שלו מדברייך.. (כש... לרוב זה לא מודע... )

לעומת זאת...

מה שקורה בדיאלוג הייחודי של האימגו ... מאפשר לך חוויה שונה לגמרי..

כששניכם יושבים זה מול זה,

הוא מסתכל לך בעיניים, ואת לו...

והוא ממש ממש רואה אותך, את מי שאת עכשיו...

את מי שהיית כילדה,

אותך שכל כך היית צריכה שיראו אז, ו.. גם היום,

(כי זה מה שמתאפשר במהלך השיח הייחודי הזה, כך הוא בנוי

מתוך הבנה שהצורך הזה שלנו – שיראו אותי, שיקשיבו,

ממש קורא הצילו וזועק בכל הכוח... מרים ידיים לשמיים..)

אז הנה – הוא ממש מסתכל, וממש איתך,

הוא לא רק מסתכל ורואה אותך הוא ממש מקשיב,

וכשאת מדברת הוא מכיל את הדברים שלך,

את השולחת והוא המיכל,

וכל הדברים שאת אומרת, כל מה שאת מספרת,

איך הרגשת פה, ומה זה גורם לך להרגיש או לחשוב,

ולמה זה חשוב לך ולמה זה עוד יותר,

ולמה את זה את ממש לא אוהבת..

כי זה בשבילך זה ממש כמו...

את הכל הוא שומע, והוא המיכל בשבילך שם,

לא רק שהוא שומע ומקשיב לך,

הוא ממש מבין מה את אומרת,

זה אומר שאת לא משוגעת, ולא פסיכית

כמו שלפעמים את מרגישה מהתגובות שלו...

פתאום הוא יכול להבין (!!)  שכשאת כועסת את צועקת...

ו... שזה טבעי .. (וואוו)

ולא יתווסף לזה הביטול שבדר"כ מגיע במשולב..

ו...

לא רק שהוא מקשיב ומבין,

את ממש יכולה להרגיש שהוא מרגיש אותך,

שהוא אמפטי כלפייך וממש יודע לומר איך את מרגישה..

לא רק שהוא מבין שזה הגיוני שכשהוא לא מכניס את הכוס למדיח זה מעצבן אותך,

הוא יכול לתאר לעצמו שאת מרגישה שהוא לא מעריך אותך,

ושאת מרגישה כמו משרתת , ואפילו קצת מושפלת – ככה הוא אמר.. (!)

ו.. התחושה שנלווית לזה שהוא מקשיב ומבין ומרגיש אותך פתאום...

זאת תחושה עילאית, חוויה של בטחון - שהכל בסדר, שהרגשות שלך לגיטימיים,

ומבינים אותך, ומקבלים אותך כפי שאת...

ומכאן ... בעצם מתאפשרת התמרה וצמיחה ...

כי כשמקבלים אותי כמו שאני.. גם אני יכולה לקבל את עצמי ..

ומעצם הקבלה , והשהייה, וההכלה - מתרחשת ההתמרה ובא המזור ...

אמן !

בסוף דיאלוג כזה את מבינה שהזוגיות לא חייבת להיות מעייפת וסזיפית..

להיפך, היא יכולה להיות מקור הכוח והעוצמה שלך.. מקור האור בחייך,

המקום הבטוח ממנו את יוצאת כל בוקר לעבודה..

וממנו את שולחת את ילדייך אל היום שלהם,

ו... הרי אם כבר אתם יחד... לא חבל לסבול ???

ואם כבר את מוכנה להשקיע..

אז למה לא ליהנות ולהצית את אש האהבה על אמת ??

הוא שיתאפשר בשיח האימגואי..

ממש לשם כך הוצאתי ערכה ביתית להעצמת הקשר הזוגי, הערכה "לדבר אהבה"

ובה הנחיות מוקלטות וכתובות לאיך להתנסות בעצמכם בדיאלוג  נבחר להעצמת הקשר.

הערכה נמכרת כאן דרך האתר במחיר סימלי של 56 ₪ בלבד,

ויכולה לקחת אתכם צעד אחד זה כלפי זו, אבל צעד של הכלה, אמפטיה וחיבור,

צעד משמעותי לעבר זוגיות מצמיחה ואוהבת.

אני בטוחה שיש בסביבתכם זוגות ששיחות דיאלוגיות יתרמו להצלת הקשר שלהם,

וגם זוגות שיכולים ליהנות מהדיאלוג ולהצעיד את הקשר שלהם למקום בטוח ואוהב יותר,

עשו צעד חברי ושתפו איתם את המידע.

שלכם במעלה האהבה בקשר הזוגי,

גלית אליאס.

אני רואה לך בעיניים...

כל כך התגעגעה למבט הזה בעיניו..

היא כבר לא האמינה שתזכה לראות אותו מתבונן בה כך..

היה שם זיק שגרם לה להרגיש שממש ראה אותה, אל תוך תוכה,

האמת.. כבר הרבה זמן שזה חסר לה...

שמישהו מסתכל לה בעיניים וממש רואה אותה, פנימה,

זה יותר משנה, טוב.. אם להודות באמת- הרבה יותר משנה...

שהיא מרגישה שהוא לא..

לא רואה אותה, היא לא קיימת בשבילו,

היא לא מעניינת אותו, גם כשהיו מידי פעם עניינים לטפל- זה היה בשמינית מבט חטוף..

ועכשיו – פתאום – המבט הכנה הזה.. שהגיע אליה ממש, אל לב ליבה..

כמעט המיס אותה ברגע... הרכות הזו שהיא כמהה לה כל כך,

אפילו לא היתה מודעת עד כמה..

אבל.. היא עוד כועסת..

זה לא יהיה פשוט..

יש שם הרבה כעסים לפרק,

הרבה עניינים להבהיר, להסביר איך ?, למה..?,

המקום הצודק מחזיק אותה ומקשה עליה להמשיך הלאה..

למה תמיד היה כל כך נחמד לכוווווולם, נסע עד ים המלח כדי לחלץ אח של חברה שלה..

וכמעט הגיע לאילת כדי לעזור לאיזה שכן שבקושי הכיר..

אבל בשבילה ??, תמיד רטן כשביקשה ממנו משהו,

כל כך קיטר, שכשהייתה צריכה אותו - העדיפה להסתדר בלעדיו.

בכלל הרגישה שהוא לא שם בשבילה,

כשהרגישה לא טוב- והיתה צריכה לדבר עם מישהו..

זה אף פעם לא היה הוא...

והיום.. הציע שילכו להיפגש עם איש מקצוע..

וואוו.. היא היתה המומה.. נשמה נשימה לעכל..

היא כל כך שמחה.. שהוא בכלל רוצה..

כי אם היא היתה מציעה- ממש לא בטוח שהיה מוכן לשתף איתה פעולה..

הרי מצד אחד היא כל כך רוצה שזה יצליח להם..

שיחזרו להיות החברים הכי טובים כמו שהיו פעם,

שתרגיש שוב שהוא אוהב אותה..

ו... שהיא אוהבת אותו... כל כך מתגעגעת לתחושה הזו..

שיהיה שוב טוב לילדות בבית,

שיהיו צחוקים, חיבוקים, נשיקות ו- פשוט שמח סביבן ,

ולא רק כעסים, מריבות ושתיקות שמסתירות סערת רגשות..

והן הרי – בטוח מרגישות, החמודות האהובות שלה..

אז כן.. היא מאד היתה רוצה שזה יצליח להם..

אבל .. גם חוששת ... כי - אולי זה לא יצליח..

ואולי  הכעסים רק יחריפו אם יפתחו וידברו עליהם..

ואם היא תצא אשמה ?

ואם לא תצליח לשנות ולהשתנות ?

ובכלל..  כמה זמן זה ייקח ?

וכמה כסף זה יעלה ?

אבל אותו המבט בעיניו, אותו המבט שראה אותה,

הסתכל לה ממש בעיניים, וראה אותה כולה דרכן..

אותו המבט – הפעים בה תקווה שיכלה לכל השאלות הללו..

מפגשים לדיאלוג אימגו הופכים אותנו בני הזוג להיות ידידי נפש-

מהמבט בעיני בן הזוג שמלווה אותך כל הפגישה,

דרך ההיכרות המעמיקה של כל אחד עם המכשולים בחייו והריפוי שלהם-

זה שמאפשר לנו צמיחה אישית וזוגית בתוך הקשר,

ועד המקום שבו הרוך והאהבה מאפשרים ריפוי והשיח הזוגי לא מצוי עוד במישור הצדק והצדקנות.  (אגב- שם מתגוררים גם האשם והבושה..)

כך שאף אחד לא יוצא אשם, וכל אחד יוצא צודק ..

מנקודת מבטו- אלא שהפעם גם בן הזוג שלו זוכה לראות את אותה נקודת המבט..

התהליך הוא תהליך של ריפוי באהבה,

שהרי רק אהבה מרפאת אהבה..

אז, אם זה מדבר אליך ויש לך עניין בתהליך זוגי שיצעיד את הזוגיות שלך קדימה..

יש ללחוץ על הקישור הבא לפרטים נוספים..

ואם טרם נרשמת למדריך לזוגיות מאושרת כנגד סיכויי השחיקה.. –

זה המקום ללחוץ-

להתראות בבלוג הבא,

איתך במעלה האהבה בתוך הקשר הזוגי,

גלית אליאס.

בכל שאלה הערה או לקבלת פרטים,

מזמינה אותך לפנות אלי :

במיל: galitel2@gmail.com

בטלפון : 052-8892401

האם הוא מכור לספורט או שבעצם... הוא בורח.. אופס.. ממני???

שעות שהוא משקיע באהבה החדשה לו - הספורט והגוף שלו בעצמו..

היא.. מוצאת עצמה מנהלת בית עם ילדים .. מדברת אל עצמה..

והוא..

כל פעם מחדש הוא נפגע ממנה..

אף פעם זה לא מספיק טוב עבורה מה שהוא עושה,

הוא ממש לא מבין - היא ביקשה שמידי פעם ישטוף כלים,

אז הוא שוטף, באמת ששוטף, אבל תמיד יש לה טענות,

למה השאיר פה את הכוס, למה שם המגבת,

כאילו היא מחפשת אותו, אף פעם לא מספיק טוב בשבילה.

הוא מרגיש ממש תחת זכוכית מגדלת  מן תחושה כזו איומה..

לא חשוב מה יעשה וכמה יתאמץ תמיד יהיו לה תלונות,

אף פעם זה לא מספיק..

תחושה כזו ש.. האמת.. די מוכרת לו לאורך החיים שלו,

תחושה שקשה לו תמיד היה לשאת, הוא זוכר את אבא שלו,

לא משנה מה היה עושה כדי לקבל ממנו תשומת לב,

תמיד התגובה שלו היתה נשארת קרה,

אף פעם לא זכה לקבל ממנו תחושה של הערכה,

זוכר יום אחד שקיבל 85 בחשבון, אפילו אז היה שם משהו עקום בפרצוף של אבא,

למרות שידע שכל כך התאמץ וכל כך ניסה,

מעולם לא קיבל אישור שהוא אהוב פשוט בגלל שהוא הוא,

עד כדי כך שהיום ברור לו שזה נכון והוא לא.

בשביל אותו האישור הוא מנסה שוב ושוב לרצות את הסביבה-

למשל אותה, וגם פה לעזאזל, זה לא זה.. היא שוב לא מרוצה..

והיא מצידה אומרת לעצמה-

מה בסך הכל ביקשתי?

שאם הוא מסדר היום אחרי ארוחת הערב את הכלים,

ומנקה אחריו אז שיעשה עד הסוף..

מה כל כך קשה?

למה תמיד צריך להשאיר סימנים אחריו?  (אני ממש שומעת אותה צווחת..)

למה אי אפשר שלא אצטרך לעבור אחריו ולעשות עוד 'וויש' , מה כל כך קשה?

נמאס לה כבר,

היא כבר חושבת שעדיף שלא יעשה כלום,

למה היא צריכה להתעצבן כל פעם מחדש ?,

אבל אז היא אומרת לעצמה בעצם- למה היא תמיד צריכה לשאת בכל הנטל  ?,

הרי גם היא עובדת קשה, מהבוקר מוקדם, מארגנת את הילדים לפני יום הלימודים,

מקבלת אותם כשהיא חוזרת מהעבודה והם מבית הספר,

דואגת שיאכלו, שיעשו שיעורי בית, אז מה?

לפחות את הבלגן של אחרי ארוחת הערב הוא יכול לדאוג ולסדר,

למה זה כל כך מסובך לעזאזל?

וככה.. שנים עוברות וכעסים מצטברים, מידי פעם היא זורקת הערה,

משתדלת עד כמה שפחות שתהיה עסיסית, אבל גם בפעמים שהיא "מצליחה" ..

הוא מיד מגיב בכעס והר הגעש מתפרץ..

ואז, גם כשהוא כבה נותר לו שקט שמסתיר סערת רוחות,

והריחוק ביניהם רק הולך וגובר..

האמת שזה כבר כמה חודשים שהוא מגיע ברגע האחרון- ממש לארוחת הערב ,

וגם זה רק 3 פעמים בשבוע כי היא לוחצת..

וכל בוקר כבר מ 04:30 יוצא לאימוני הספורט שלו..

לפעמים היא חושבת לעצמה שאולי בעצם ממנה הוא בורח

ושזה לא סתם שהוא כל כך אוהב ספורט..

לרוץ מרתון פתאום נכנס לו לראש...

נכון שכלפי חוץ  זה נראה שאנחנו זוג סבבה היא אומרת לעצמה, אבל משהו שם כבר לא מה שהיה..

אז - אם נסתכל על שלבי האהבה בזוגיות,

נגלה שכמו בכל דבר שמחזיק מעצמו-  גם האהבה מתאפיינת ב 3 שלבים עיקריים:

שלב ההתאהבות, שאורך בין 3 שניות ל 3 שנים..

ובו.. ההורמונים משתוללים, אנחנו רואים בעיקר את מה שאנחנו רוצים לראות,

שיכורים ולא מיין, תקופה קסומה של חושים מחודדים,

הכל רוטט, הלב שלנו גואה משמחה ואהבה..

אנחנו נמשכים זה לזה כמו 2 מגנטים עצמתיים..

זהו המקום- אגב- אליו נוכל לחזור בזמנים של  קושי, כאן נבנה לו בסיס האם..

השלב השני הוא שלב מאבקי הכוח, 

בו היא כועסת שאם כבר הוא שוטף כלים אז למה הוא משאיר אחריו כל כך הרבה בלגן ...

והוא כועס על זה שתמיד יש לה מה לומר ואף פעם הוא לא יהיה מספיק טוב בשבילה..

או שהיא לא מצליחה לדבר איתו,

כל פעם שהיא אומרת משהו הוא מבין את ההיפך ופורצת מריבה..

זהו שלב מתיש ומייגע, שלא נותן מנוח ומעיק עלינו אי שם ברקע .

ואז.. מתבקש ומגיע השלב השלישי.. בו הם מתחילים להתרחק..

כי כמה אפשר לריב, נמאס , מתיש ומייגע,

ואין לי כוח כי גם ככה הוא לא יבין אותי. אז די.

עדיף שאשאר בעבודה,

או שאצא לרוץ- זה ממש טוב לי מתאים לי בול לדיאטה שהתחלתי השבוע..

ובכלל יש לי כל כך הרבה עבודה על המחשב שאני חייבת לעשות...

והיום יש את התכנית האהובה עלי בטלויזיה ...

וואוו.. הייתי כל כך עייפה שנרדמתי בסלון והתעוררתי והנה כבר בוקר...

ככה הם הולכים ומתרחקים , עוד ועוד,

יותר יותר הלבד הופך להיות בודד.. ועצוב..

וזהו שלב מכריע...

שבו או שממשיכים להתרחק ומוצאים עצמנו בתוך הסטטיסטיקה של המתגרשים..

או.. שמחליטים לעשות משהו אחרת.. כי הרי מה זה יעזור אם נתגרש ?,

סביר להניח שנמצא את אותן הבעיות גם אחר כך..

או כמו שדר' הנדריקס אומר :

במקום להיפטר מבן הזוג ולהישאר עם הבעיות, כדאי להיפטר מהבעיות ולהישאר עם בן הזוג"..

אבל.. את בטח שואלת את עצמך :

מה ארוויח מכך שאסכים להתאמץ ולהתמודד ?

האם זה שווה את המאמץ?

הרווח אכן ראוי -  אבל .. מגיע לו הכבוד לבלוג משלו..

ובינתיים.. זה הזמן אם לא נרשמת כבר קודם-

להירשם ל"מדריך לזוגיות מאושרת כנגד סיכויי השחיקה"

מדובר בכמה פרקים מרתקים החושפים את רזי הבחירות שלנו,

שם ניתן לקבל עוד טיפים מדר' הנדריקס וללמוד על הדרך המופלאה שהגה..

וגם.. פתאום לראות את הדברים  מזווית ראייה חדשה, ורחבה יותר..

(למודאגים- תמיד אפשר בקליק אחד לרדת מרשימת התפוצה)

להתראות בשבוע הבא,

ושיהיה חנוכה של אור- אמן..
גלית אליאס.

בכל שאלה הערה או לקבלת פרטים,

מזמינה אותך לפנות אלי :

במיל: galitel2@gmail.com

בטלפון : 052-8892401

משניצלתי מגירושין.. (טפו טפו), משתפת בתובנות..

כן, כן, גם אני באה משם, מהפגישות אצל המגשרת,

מהתחושות האיומות המלוות לפרידה, לחורבן הבית- עבורי, עבור הילדים..

מתחושת הכישלון החמוצה והכואבת.. כואבת שממש פיזית מרגישים אותה,

מהפחד המשתק של מה יהיה, ואיך נסתדר,

וגם - מתחושת השחרור שמתלווה לה ואט אט הולכת ותופסת עוד ועוד מקום של כאב-

השחרור מהמקום הכנוע שאני "מאפשרת" לעצמי בתוך קשר- בתוך זוגיות,

השחרור מהמקום שמוותר על עצמו, עד כדי ששכח מה הוא אוהב, מה הוא רוצה,

וגם כשהוא זוכר- מוותר על זה לטובת בן הזוג..

ויתרתי על הים -למשל-  כי הוא אוהב ללכת לים, אז "נתתי לו".., 

מן מקום ילדי של 'דווקא' שחנק אותי לאורך השנים,

ועל עוד דברים אהובים וקרובים לליבי..

ככה- בד בבד עם הכאב שמתלווה לפרידה נולד גם מקום של שחרור 

ו'יש' ו- פתאום אני מגלה את עצמי מחדש,

פתאום אני מאפשרת לעצמי כל מיני דברים שלא איפשרתי קודם,

עצם השעות הפנויות שפינו לי הסדרי הראיה - פתחו לי מרחב זמן שלא הכרתי שנים,

שמעולם לא לקחת לעצמי עד הסוף כמו שהתאפשר לי הפעם..

תקופה סוערת של רגשות מכאן מכאן...

ואז... טא דאם ..

הוא מתקשר.. ומציע - לנסות לחיות שוב יחד..

"כן.. מאד רוצה", "בטח".. "ברור".. 

"אבל "- אומרת לעצמי בתוקף - "חייבת לעשות את זה בלי לאבד את עצמי שוב",

להמשיך לאפשר לעצמי את אותו החופש, את אותו הגילוי, 

את אותו המימוש- לפחות - כפי שהיה לי בתקופה בה חיינו לחוד..

ולגבי הקשר.. כן - ברור - חייבים לעשות משהו אחרת.. 

ברור לשנינו, אם לא..  חבל על הזמן..

אז.. באמת עשינו -  נעזרנו בכלים שלא הכרתי קודם, 

ונדהמתי לגלות שקיימים ,

בתובנות מאלפות שלא ברור לי איך יתכן 

שהן קיימות ושיעור המתגרשים (ואני כמעט בתוכם) כל כך גבוה..

ועל אלה רציתי לספר לכם,

לכן - ההמשך יהיה סדרת כתבות המרחיבות על הדרך המופלאה הזו-

שלקחה אותנו כזוג על פני תהום הגירושין והובילה את הקשר שלנו לבטוח ואוהב. -בחיי !

שיהיה שבוע נפלא.
גלית אליאס.

בכל שאלה הערה או לקבלת פרטים,

מזמינה אותך לפנות אלי :

במיל: galitel2@gmail.com

בטלפון : 052-8892401