חפש בבלוג זה

יום שבת, 26 בדצמבר 2020

*** 3 גורמים קריטיים לזוגיות מאושרת

רגע קט לפני הסגר,

הנה לכם צידה לדרך שבכוחה לא רק להפיח תקווה,

אלא ממש להתוות כיוון ודרך

בה בניגוד לקולות המספידים אותה -

זוגיות לאורך זמן יכולה לגמרי להיות

כזו שהולכת ומשתבחת עם השנים,

דרך 3 הגורמים הללו:


אכן, כולנו גדלנו על: 

"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה..."

מן חלום כמוס שמלווה אותנו במודע או שלא

ומוביל אותנו בטעות להניח ש:

"אם אנחנו כל הזמן רבים .... זה כנראה לא זה.."


האמנם?


מנקודת המבט דרכה אני רואה את פני הדברים -

"לא בהכרח

תהיה תשובה שהיא understatemet ל "ממש לא !"


מי שחי בזוג תקופה כזו או אחרת בחייו

בטח כבר גילה שה "אושר" הזה לא מגיע מעצמו

וגם אם סיפור האהבה היה מבטיח בתחילת דרכו

הוא משנה פנים לאורך זמן.


יש לכך סיבות טובות, עליהן לא אתעכב הפעם,

מה שכן - אפשר בהחלט לומר

שככל שהחיבור הראשוני - מרגיש כהתאהבות -

יש לנו V על הגורם הקריטי הראשון

שנדרש לזוגיות מאושרת.

בו זמנית אגב - קראש התאהבותי מבטיח לנו 

שלב מסוים של דרך חתחתים,

כי אנחנו נמשכים באופן לא מודע-

אל מי שאחרי שההתאהבות מתפוגגת

נגלה שהכי לוחץ לנו על הכפתורים -

כלומר מי שהכי קשה יהיה לנו לחיות אתו (!)

אבל זוהי רק פאזה -

אם (!!!) אנחנו לוקחים את הזוגיות שלנו לשלב הבא (לזוגיות המודעת)


וכאן נכנס לתמונה הגורם השני - שכבר אתייחס אליו, 

רק אוסיף ואומר לגבי ההתאהבות -

שאמנם הינה גורם קריטי,

אך לא הכרחי - 

אפשר בהחלט ליצור זוגיות מאושרת

גם כשהקשר לא התחיל בהתאהבות,

יחד עם זאת, אם כן היתה כזו - 

ככל שהיתה הדדית וחזקה יותר -

ככה יש לנו בסיס לחזור אליו

(וכאמור ככה גם צפוי לנו שלב מאתגר ומגרה פצעים)


ובכן,

הגורם השני חיוני לשלב שאחרי שההתאהבות מתפוגגת -

אז מתחילים מאבקי הכוח

וכאמור ככל שההתאהבות חזקה - ככה אלה,

ואז מתחילים להתרחק - כי נמאס לריב,

עד כאן מה שקורה לכולנו באופן טבעי


אבל (!!) -

הגורם השני - מביא אתו אפשרות נוספת -

והיא - לצמוח יחד לזוגיות מודעת, מאושרת וממלאת


הגורם הזה הינו נקודת מבט חדשה

שמזכירה לנו שבעצם בעצם,

כל מה שמתסכל אותי, תמיד תמיד 

במקורו של דבר קשור אלי


או במילים אחרות:

if it's histerical it's historical

אם זה היסטרי, זה קשור להיסטוריה שלי

בניגוד לתפיסה הרווחת שבה נפוצות אמירות כמו:

"בגללה אין לי חברים.."

"בגללו אין לנו כסף, הוא מבזבז הכל..."

"מאז שהכרתי אותו אין לי חיים..."

וכו' וכו'


אמירות שמחזיקות את נקודת המבט הילדית - הקורבנית

שתלויה בגורם המטפל שאחראי/ אשם במצבי,

מה שהיה נכון עבורנו כשהיינו ילדים - תלויים בהורינו

אך איננו המציאות עבורנו כמבוגרים (!)


בניגוד לתפיסה הקורבנית הזו,

כשאנחנו מבינים שבעצם בתוך כל הסיפורים הללו

גם אנחנו משתפים פעולה

יש לנו היכולת לשנות את המצב


כשאני אומרת "משתפים פעולה" אני מתכוונת

למשל  לזה:

כשהוא } מתלונן ש"היא מקטינה אותו" -

למעשה יש אי שם בתוכו קול שמאמין (בטעות) שהוא קטן

אמונה שמתסכלת אותו } עוד הרבה לפני שפגש אותה {  

וכשהוא נלחם/ נכנע לה בתסכול 

הוא למעשה מדבר מהמקום שיודע שהוא גדול,

אבל לא לגמרי בטוח בכך כי אמא/אבא/מורה/ מישהו אחר

ערערו את הביטחון שלו כשהיה ילד רך עם לב פתוח 


והנה לנו שני קולות פנימיים שנאבקים בתוכו -

במאבק שמושלך החוצה אליה


כל עוד הוא } נלחם בה - שהיא { מקטינה אותו,

המאבק הפנימי ממשיך להתקיים בו

ואמנם היא { יוצאת אשמה מבחינתו

ולכאורה הוא צודק,

אך למעשה התסכול בעינו נשאר

והוא ממשיך להרגיש גם קטן וגם לבד...


לעומת זאת, 

ככל שנזכור לעשות U- turn 

בכל פעם שעולה תסכול או קושי,

ובמקום להשליך אותו החוצה על מי שלצדנו -

נשכין שלום בתוכנו -

גם הרווחנו ריפוי של המאבקים הפנימיים שלנו

וגם חסכנו מאבק זוגי.


(* לא התייחסתי כאן לצד שלה, 

שברורררר שמתקיים במקביל :-)

הרי צריך שניים לטנגו הזה ולכן גם לה יש פה הזדמנות לצמיחה -

תלוי במניע שלה למה שבסופו של דבר מורגש מצידו כהקטנה,

בכל אופן סביר להניח שהמניע הישרדותי וגם היא מוזמנת

לנצל אותה לריפוי אל רווחה)


זה נכון לגבי כל תסכול או קושי

ככל שנהיה מחוייבים לצמיחה האישית 

ונאמץ יחד את נקודת המבט הזו -

כאילו נסללת עבורנו דרך המלך

הללויה!


אז יש לנו גורם ראשון שהוא

הבסיס של ההיכרות שלנו - ההתאהבות,


גורם השני שהוא נקודת מבט כזו שמזכירה לי

שכל מה שמתסכל אותי בא להזכיר לי 

מאבק פנימי על מנת שאשכין בו שלום -

כך גם כל אחד מאתנו הופך שלם יותר

וגם הולכות ומתמעטות המריבות בינינו


וגורם שלישי שהוא

 חיזוק החיבור בינינו ❤❤

בזוגיות האוטומטית - ככל שאנחנו רבים -

ככה אנחנו מתרחקים.

עם נקודת המבט שלעיל (הגורם השני) - 

נוכל פחות לריב,

רק שזה לא בהכרח יבטיח לנו קרבה וחיבור...


יחד עם זאת,

כשאנחנו לומדים לדבר את המקומות הפגיעים שלנו,

כשאנחנו מעזים להתקרב,

לפתוח את הלב לאהבה למרות שהיא פוגעת,

לא בתנאי שלא ניפגע..

אז... החיבור שבינינו לא רק שלא דוהה לאורך השנים -

הוא משתבח ומעמיק.


נכון, זה לא בהכרח פשוט,

יש מנגנוני אגו עקשים שלא עושים לנו חיים קלים,

יש הרגלים שהוטבעו בעומקנו

ובכל זאת - זה אפשרי!


אין זו עבודה רציונלית, ולא מספיק להבין זאת,

זוהי דרך ללכת בה,

כזו שהשינוי עובר דרך הגוף מאפשר שחרור

ברמה הפיזית, הרגשית, התפיסתית והרוחנית - כלומר:

תחושות מהגוף,

רגשות קשים שהוטבעו ונקברו בתוכנו,

תפיסות מחשבתיות מקובעות ושקריות

ואמונות שגויות שכבר לא משרתות אותנו

דרך שכשהולכים בה מציאות חיינו הופכת מיטיבה יותר.

~~~~~~~~~~~~


לשמחתי, אני זוכה להיווכח בניסים שמתרחשים

בתהליכים אישיים וזוגיים שאני מלווה,

ואני יכולה לומר בפה מלא -

ככל שישנה מחוייבות לעצמנו - 

כך הניסים זמינים לנו יותר

ההולכים בדרך נדרשים למחוייבות לעצמם

ואני - מביאה אתי מגוון כלים מחוללי שינוי

בין אם בתהליכים אישיים (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

ובין אם בתהליכים זוגיים (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

בהדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או בתכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים


מאחלת לנו ימים יפים,


גלית אליאס, 

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממני אלי





יום ראשון, 13 בדצמבר 2020

מה מדליק אותך ?? אפרופו חנוכה... ומה יאפשר להישאר דלוקה?

 ואני לא מתכוונת בהכרח בהקשר הסקסואלי..

למרות שלא באמת נדרשת הבחנה

ובכל זאת לצורך הפשטות אתייחס למה שמדליק

ומה מאפשר להישאר דלוקות - בהיבטי היום יום

כי במילים אחרות זה: לחיות את החיים

או לתת להם לעבור

ואנחנו לא רוצות שזה יקרה...


הרבה פעמים אני יכולה להבחין בהבדל

דווקא כשאני לא בחיבור לתשוקה שלי, לאש שבתוכי,

אולי אגיד ללב שלי,

אז - מתגנבת לה תחושת חוסר סיפוק, החמצה,

משהו כבד שמעיק עלי,

לפעמים מודע ולפעמים באחורי התודעה,

אז, אני יודעת שאני לא בחיבור.


זה קשור אצלי לא פעם לניסיון לקבל אישור

שנמצא שם תמידית -

וגם כשאני עובדת על המקום הזה

עדיין יש שאריות שנכון שהן חלשות יותר

אבל... עדיין מצליחות להשתחל ולנהל אותי

עד שתשומת הלב שלי מגיעה (לרוב בדיעבד לצד המועקה)


בכלל סטרס הוא מנגנון ניתוק משוכלל :-)

כך שכל דבר שילחיץ/ יטריד/ יפחיד וכו',

יוביל להפרשת הורמוני הסטרס, המערכת ההישרדותית תופעל,

וכהרף עין נבנות חומות בינינו לבין הלב.

 

ברגעים בהם אני בחיבור - לעומת זאת -

אני בחוויות שלמות ושקט פנימי

שלא תלוי בדבר, בטח לא במשהו או מישהו חיצוני

יש שם יש נקודה. סימן קריאה.

זו מן תחושה עילאית בה אני יודעת

שאני אהובה כפי שאני מעצם היותי


ולא... זה ממש לא תמיד היה זמין לי


הקטע הוא שמה שעומד בינינו לבין החיבור ללב

הוא חומות של מנגנוני הגנה

שמספרים לנו שהם מגנים עלינו

ואז מוליכים אותנו לכיוון ההפוך (!)

מזה שיכול ליצור את החיבור


כי כדי לפלס את הדרך אל הלב והאש הפנימית,

עלינו לעבור דרך החומות

בעוד שההרגל לעומת זאת

הוא להסתובב ולברוח


אף אחד לא לימד אותנו להכיל תסכול,

למדנו (דרך חיקוי לרוב) לברוח ולהימנע ממנו.


זה, אגב מסתבך עוד יותר בקשר זוגי

כי בנוסף, כנשים, תורבתנו להיות "טובות" ומסכימות"


ואם עולה אי הסכמה או משהו שלא תואם את רצוננו/ דעתנו,

עולה בנו מתח ו... ההרגל לברוח ממנו

מייצר מצבים בהם

אנחנו לא תמיד נאמנות לעצמנו,

לא משמיעות את קולנו,

לא מביאות את מי שאנחנו באמת עכשיו,

פוחדות מקונפליקט.

(גם שחלקנו מאד תחרותיות אבל רובנו לא)


זוהי התנייה חברתית מאד נפוצה

שמקורה באהבה מותנית שקיבלנו מהורינו -

כאשר לא פעם היה המסר:

את אהובה רק בתנאי שתעשי את מה שמצפים ממך


ואנחנו... רוצים אהבה תמיד,

כך שמהר מאד למדנו להתאים את עצמנו כדי לקבל אותה


אז..

אותו הרגל לא רק שמפריע לנו ליצור מערכות יחסים כנות,

להביא את עצמנו באינטגריטי ובאותנטיות לתוכן,

גם מרחיק אותנו מהאש התמידית הזו שמתקיימת בתוכנו

כי בעצם מערכת היחסים שלנו עם עצמנו

מכילה חומות בין מי שאני מרשה לעצמי להיות לבין מי שאני באמת...


אותן החומות שמעלות מועקה,

אותן החומות שביני לבין הלב שלי, 

לבין אש התשוקה לחיים שבוערת בתוכי תמידית

גם כשאינני מחוברת אליה.


מה הדרך אם כן להתחבר אליה?

וכך לחיות את החיים במלואם, בחיוניות, בתשוקה,

בחיבור אל הלב?


בדיוק ההיפך מההרגל  :-)


ככל שנצליח להישאר ולהיות באי הנוחות,

בין אם זה תסכול או אי הסכמה,

ככל שנצליח להעביר את המסר פנימה לתאים

שאין שם סכנה אמיתית כפי שהיא נחווית,


ככל שנתייחס לתסכול הזה כאל סימן,

כמו שער דרכו נוכל להיכנס ולהגיע אל הליבה,

שער שעובר דרך תכנים מודעים ושאינם מודעים

ומחזיק מאחוריו הנחת יסוד לרוב שקרית -

כאמונה שגויה שנמצאת שם ומנהלת אותנו בחיים בכלל,


ככל שניקח את הזמן ונוכל לשהות במתח הזה

ולשאול את עצמנו מה יש שם מתחת לפני השטח

שאני מאמינה שעשוי לקרות

שמותח אותי ומכווץ ומדליק לי נורות אזהרה כאלה?


ואז - מאחר ורוב האמונות הללו מקורן בילדות המוקדמת -

סביר להניח שנתפכח לאמת - שהן מוטעות

ונוכל להתבגר אל נקודת המבט הגבוהה יותר

(ולא.. אני לא מתכוונת להבנה שכלית אלא לשיפט רגשי)


כך נוכל גם ללמוד על עצמנו ולהבין:

למה במצבים מסוימים אני שותקת?

למה במצבים מסוימים אני כועסת?

למה במצבים מסוימים הלב מתחיל לפעום בחוזקה?

למה במצבים מסוימים אני כן מדברת אבל לא אומרת את כל האמת שלי?


ככל שנצליח להרגיע את תחושת הסכנה

ולהביא סקרנות והקשבה רכה,

כך נוכל לעבור דרך החומות ולהעמיק את החיבור פנימה,

ומתוך כך את החיבור שבינינו


ככל שנצליח להיות נוכחות עם התכנים שעולים,

נתוודע לעצמנו יותר, נסמוך עלינו,

נאהב אותנו,

נוכל לעמוד בבהירות על הגבולות שלנו,

כיוון שתהיה לנו בהירות לגביהם

נכבד את עצמנו יותר, 

כי אנחנו לגמרי ראויות לכבוד ואהבה :-)


ובו זמנית, במקרה של אי הסכמה,

נוכל לאפשר לאחר לספר את נקודת המבט שלו

מבלי שהיא תאיים על זו שלנו,

להתעניין ולהסתקרן לגבי הצרכים של האחר,

להקשיב לו להבין וליצור חיבור כנה יותר -

לא מתוך מקום שמשתיק את עצמנו או מוותר עלינו,

אלא מהמקום שמכבד את עצמינו ואת האחר,


מה שיאפשר לאינטימיות שבינינו לבין עצמנו

ובינינו לבין האחר להעמיק ולהתבסס.


ככל שהחומות מתפוררות

כך החיבור אל הלב, החיוניות ושמחת החיים זמינות לנו,

כך החיים מחייכים אלינו יותר ❤


ימי החנוכה מביאים אתם את הפוטנציאל לניסים,

הזדמנות מעולה לנסות להדליק את האש הפנימית

או יותר נכון -

לעבור דרך החומות ויותר בקלות ולהתחבר אליה !


חנוכה שמח ומלא אור

פה בשבילך

עם מגוון כלים ודרכים ללוות אותך אליך,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


אני תמיד צודקת!

השבוע צפיתי בסרטון של דר' סיידה דזילטס, שכמו תמיד בדרכה המדויקת הביאה רעיון, מעבר לכך שברמה הקולקטיבית - מאד אקטואלי לנו - סביב הכמיהה ל...