חפש בבלוג זה

יום ראשון, 22 במרץ 2020

אהבה בימי קורונה סדרת סרטונים

המצב הזוי בהחלט
ומן הסתם מעלה את סף המתחים

אם היו כאלה שהודחקו,
או כאלה שהיו מתחת לפני השטח -
המתח שבאוויר בתוספת השהייה הממושכת בבית,
מייצרים להם נתיב פריצה חופשי..

לי זה מרגיש כמו יד מכוונת
להתכנסות פנימה,
לשינוי ההרגלים,
שבראש ובראשונה מאפשרת לנו
לייצר לנו דרכים חדשות
להתמודדות עם תסכולים

לא עוד FIGHT
לא עוד FLIGHT
לא עוד FREEZE

אלה כבר לא עובדים לנו,
ועכשיו זה ברור כשמש

אני מוצאת את עצמי שוב ושוב
בהתבהרויות פנימיות
אל דגמים שאני בוחרת לשחרר

חלקם מתאדים כבר,
חלקם בתהליך.

מה שבטוח -
שבתוך התהליך הזה
בעוד שההרגל שלנו הוא
להשליך את התסכול שלנו,
זה עשוי להגביר את המתחים שבינינו.

לכן התחלתי לצלם סרטונים קצרים
שבכל אחד מהם אני מתייחסת לסוגיה אחת
ומלווה בהנחייה קצרה לעבר שינוי,
כדי שנוכל לשמור על האהבה שלנו
ולטפח אותה דווקא בימים טרופים אלה

לפני הלחיצה על הסרטונים'

אני מזמינה אותך לכתוב לי 
על כל סוגיה או קושי שעולה אצלך/כם
בימים אלה,
כך שאוכל להתייחס לתכנים שרלוונטיים לכם
בסרטונים הקרובים.

ניתן לכתוב למייל שלי: galitel2@gmail.com

ובינתיים,
הנה הסרטונים הראשונים:

הסרטון הראשון והשני כבר פה -
הראשון ובו הקדמה שחשוב להקשיב לה


השני - מתייחס לנושא הכעס
ואיך אפשר להתמודד אתו אחרת מלהשליך
אותו על מי שמולנו
מה שממילא לא פותר את הבעיה אלא רק מחריף אותה...

מה לעומת זאת -
הוא כיוון שיכול להוביל לפתרון אמיתי ?
כיוון אפשרי נמצא בלחיצה על הסרטון:


אמשיך להעלות סרטונים נוספים בכל יום,

בינתיים מאחלת לך
ימים טובים,
עם התבהרויות ודיוק
שיאפשרו לכל אחד מאתנו
ברמה האישית והגלובלית
לחזור לנתיב המדויק והנכון לנו

עוד סרטונים יועלו בימים הקרובים
לערוץ היוטיוב שלי
בלחיצה כאן מגיעים לשם

הפלייליסט הרלוונטי הוא
"אהבה בימי קורונה"

ימים טובים
בריאות איתנה,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

יום ראשון, 15 במרץ 2020

אהבה בימי קורונה

אני לא רואה חדשות.
לא ממקום שמוציא את עצמו מהכלל,
אלא פשוט כי זה מעלה את רמת הסטרס שלי.

מספיק לי להיות בביקור אצל הורי
בזמנים "רגילים"
בשעות אחר הצהרים כשתכניות החדשות
מחליפות זו את זו,
ואני מוצאת את עצמי נדרכת מרגע לרגע

מספיק לי לשמוע את הנימה של מגישי החדשות
ולהידרך
או לראות את השמש הרותחת (תרתי משמע) בבורדו
בתחזית השרב
והגוף שלי מכווץ...

אז אני לא צופה בחדשות.

למרות זאת,
בסדרי הגודל של ההיסטריה הנוכחית
החדשות מן הסתם הגיעו אלי מכל הכיוונים

מצאתי את עצמי מנסה להדוף את הלחץ.
בהתחלה עוד חשבתי ש "אני לא משתפת אתו פעולה",
אבל בדיעבד אני יכולה להבין שהתנגדתי לו

והרי לא פעם כתבתי פה -
שכל דבר שנתנגד לנו,
יתנגד לנו בחזרה -
כמו שניוטון ניסח בחוק השני שלו...

אז כשהגיעו "הגלים הגדולים" -
עם תחזית מזג האוויר על הסערה הצפויה באזורנו -
הם הצליחו לעבור את החומות שלי
והחרדה הציפה

זה מה שהוביל אותי להבנה - בדיעבד,
שבעצם עד אז התנגדתי להיסטריה
ולא הייתי באמת בשקט פנימי שלא מופעל ממנה.

הפחד והסטרס
מחלישים את המערכת החיסונית שלנו
(כן, גם אם אנחנו בחומת התנגדות מולם)

מה שאנחנו זקוקים לו כעת במיוחד -
כשהמושא לפחד הוא נגיף -
היא מערכת חיסונית חזקה.

לכן חשוב לנו שבעתיים להצליח לשמור
על השקט בתוכנו ולשמור על הבריאות הנפשית והפיזית
שלנו ושל בני משפחתנו שסביבנו.

אז איך עושים את זה?

מן הסתם יש משמעות לחיזוק הגוף
ואני בטוחה שיש על זה תכנים רבים ברשת

בכל אופן, אתייחס פה לחיזוק הנפש
בהתמודדות עם ההיסטריה הציבורית
ואיך לא להיסחף לתוכה,
אלא לשמור על עצמנו במידה הנכונה (בפיזי)
ובנוסף לשמור על שקט פנימי
שכאמור יש לו השפעה עצומה על מערכת החיסון שלנו

אז איך נשמרים מהפחד?

זהו, שזה די מבלבל,
כי האוטומט -
או סוחף אותנו פנימה
ואז הפחד משתלט ומציף,

או שחומת ההתנגדות מצליחה כאילו
לשמור אותנו מבודדים מהפחד
אבל כמו שסיפרתי - זוהי אינה חומה בצורה
יש בה בקעים ואיכשהוא -
או מתישהוא הפחד יחדור דרכם ויציף

אז מה כן? 

בגדול, הכיוון הוא -
(במקום להדוף את הפחד (= התנגדות)
כשאני ערה לפחד שעולה
לתת לו להיות, לשהות בתחושות שהוא מעלה,
תוך שנוסיף את המילים
"הקיום שלי בטוח"

זה אומר:
לנשום אל הגוף,
להבחין בפחד ובתחושות שהוא מביא אתו,
(במקום להיות בראש ובסיפורים שרצים שם
תשומת הלב אל התחושות שבגוף)
יכול להיות שיערבל את הבטן
או יחניק בגרון,
או יעלה את הדופק,
איפה שהוא יהיה,
לתת לו לזרום

אני יודעת שזה עשוי להיות מפחיד -
לתת לפחד להיות -

העניין הוא שכשמזדהים אתו
וגם כשמנגד -
דוחקים אותו ומתנגדים לו
הוא נשאר (!)

ודווקא כשמתבוננים בו,
דווקא כשנותנים לו לזרום
ומוסיפים את המילים "הקיום שלי בטוח",
זה מאפשר לאנרגיית הפחד להמשיך לנוע ולהתפוגג
אל מול האמת -
שהקיום שלי בטוח

זוהי חוויה מעצימה כשלעצמה
מעבר לכך שהיא מאפשרת לפחד להתנקות
ולנו להישאר שקטים ונינוחים,
בחיבור אל המרכז.

אתמול, לבקשת מרכז הורים וילדים בירוחם
שם אני מעבירה סדנאות לזוגות מידי פעם,
צילמתי את עצמי מנחה תהליך קצר של הרגעה כזו
זה נמצא פה בשבילך:
(סליחה על רעשי הרקע.. בטיפול)



~~~~~~~~~~~~~~~~~~


בנוסף, יש לי עוד כמה רעיונות שיכולים לעזור:

הרעיון הראשון:
תזכורת לאפשרות להיפגש במרחבים הוירטואליים -
בשיחת וידאו- באחת מן האפשרויות הרבות,
אם זה וואטסאפ וידאו,
או בסקייפ או בזום,
או בגוגל הנג אאוט,
הכל זמין לכולנו היום
ומאפשר לנו לקיים פגישה פנים אל פנים,כשאנחנו מעבר למסך.

בכל פעם שיש הסתייגות מצד מתעניינים,
הם מופתעים לגלות עד כמה זה מדמה פגישה אמיתית
ואפקטיבי.

אז אם נחוצה לך פגישה אישית או זוגית,
במיוחד בימים שהלחץ גואה
ועשוי להיות מושלך אחד על השני -
זוהי אפשרות נוחה, שחוסכת לנו גם זמן ודלק
ויחד עם זאת מאפשרת לנו לעבור דרך קושי
ולהיות מהעבר השני שלו אחרי פגישה -
נינוחים, רכים, בחיבור יותר לעצמנו ולמי שסביבנו.

בלחיצה כאן מגיעים ישירות לתיבת המייל שלי
משם כבר נתאם.

בנוסף- באותו עניין
יש אפשרות למפגש פיזי
בו גם אעביר טיפול לחיזוק המערכת החיסונית
וגם אלמד איך להמשיך לחזק אותה באופן עצמאי
לאור המצב הטיפול יהיה בתשלום סמלי של 150 ש"ח בלבד.
לתיאום הטיפול ניתן להתקשר אלי  052-8892401
או לשלוח מייל ל galitel2@gmail.com

ובנוסף באותו העניין -
אעביר לימוד קבוצתי מרחוק
של חיזוק המערכת החיסונית
במפגש וירטואלי
ביום רביעי הקרוב ה 18.3.20 ב 8:30
אם זה מעניין אותך ניתן להירשם בלחיצה כאן.

את התשלום לכך על סך 45 ש"ח בלבד
ניתן יהיה להשלים בהמשך להרשמה.


רעיון נוסף:
מאחר ומומלץ להיות במרחבים שאינם הומי אדם,
ומאחר והילדים בבית וקשה להתרכז,
אני פותחת את מרחב העבודה שאצלי בחצר
גם בשאר ימי השבוע -
בנוסף ליום ראשון.

נעבוד במרחק המומלץ של 2 מטר אחד מהשני,
הכיסאות והשולחנות יחוטאו באלכוהול,
השקט וציוץ הציפורים יעזור לנו להתרכז 
ולהפיק את המירב מיום העבודה.
למרות אי השקט הציבורי שסובב אותנו

אם נכון לך לעבוד כְּשְיָרוֹק מול העיניים,
במרחב מרווח, באוויר הצח
מוזמנת להירשם
כתב/י לי וואטסאפ ל 052-8892401

אגב,
בימים הקרובים אעביר לבאי המרחב
 - ללא תשלום נוסף -
תהליך אנרגטי קצר שמלמד אותך
איך לחזק את המערכת החיסונית שלך -
תהליך ללא מגע, אלא ממך אליך,
בלחיצה על נקודות מסוימות,
תוך חיבור למרכז,
כך שאת יוצאת מחוזקת ועם כלי
שאת יכולה להמשיך ולחזק את עצמך בכל רגע שתרצי

*
גם את התהליך הזה - לחיזוק המערכת החיסונית
אני יכולה להעביר בשיחת סקייפ
בלחיצה כאן ניתן לתאם פגישה כזו

ועוד שני דברים מקסימים:
שאם לא הגיעו גם אליך
ברשת השוקקת בימים אלה,
ניתן להיעזר בהם-

מצגת מתוקה שעוזרת להסביר לילדים על הקורונה
נמצאת בלחיצה כאן (ללא תשלום)

וסרטון מקסים עם רעיונות יצירתיים למשחק הורים וילדים


לחיי האהבה
על פני הפחד 
שלא מאפשר לנו ליהנות ממנה ובכלל,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן




יום ראשון, 8 במרץ 2020

איזו זוגיות היית רוצה? כזו עם מכשולים? או הרפתקאה?

ומה אם זה אותו הדבר?,

מה אם זה תלוי רק בך ובנקודת המבט שלך?

השפה השגורה סביבנו, זו שאנחנו כל כך רגילים בה
היא שפה של חוסר,
שמתתמקדת במה שחסר,

מִינַי "למה לא .... ?" שכאלה,
שאפילו כשאנחנו מודים על משהו,
אנחנו נוטים להוסיף את ה "אבל"
שמדגיש את מה שחסר לצד מה שיש
וּמַעַלִים בשנייה את התודה שלנו -
מעצמינו וממי שאנחנו מודים לו.

נכון, שההרגל הזה
מקורו במערכת ההישרדותית שלנו,
כל עוד אנחנו לא מודעים לכך,
האוטומט ידאג לכוון אותנו אל מה שחסר,
מתוך כוונה פרימייארית להגן עלינו -
על מנת שנהיה מוכנים לסכנה...

יחד עם זאת, כשאנחנו מודעים לכך -
ערים לכך שמוד ההישרדות לא באמת מיטיב אתנו,
בין היתר כי אנחנו כבר לא באמת בהישרדות...
אז -
יש לנו אפשרות לשנות את המצב.

שינוי של תפיסה
שמן הסתם דורש תרגול והתמדה
עד שהופך להיות ההרגל החדש.

מה שנתמקד בו - יגדל -
ככה פועל המוח שלנו:
זוכרת שהיית בהריון -
ופתאום "כולן" היו בהריון סביבך?
זוכר/ת שרצית לקנות אוטו מסויים
ופתאום היו על הכביש המון דגמים כאלה?)

אז אם מה שנתמקד בו גדל,
הרי שהוקרת תודה על מה שיש -
תייצר עוד יש בחיים שלנו

(בעוד שתלונות על מה שאין,
ואני מתכוונת גם לצליל, וגם למשמעות -
מייצרות עוד מאותו האין)

נכון,
מפתה מאד אותו קול פנימי שיאמר -
"רגע... אבל אם לא אתלונן, זה לא יקרה..."
אז זה הזמן -
להסתכל לו בעיניים ולהבחין בשקר,
להבחין ולבחור - לא להאמין לו יותר,
כי כולנו כבר מספיק מנוסים
ורואים שבדיוק ההיפך קורה -
ככל שאני מתלוננת - המצב מחמיר...

כמו שהדי שלייפר - המטפלת הזוגית האגדית אומרת:
הקשיבו להבדל בין :
"החיים הם בעיה שיש לפתור"
ובין
"החיים הם הרפתקאה לחיות אותה"

הדי מספרת ששנתיים אחרי שהיא ואישָהּ
שמעו את הרעיון הזה,
היא חלתה בסרטן
והיתה מפוחדת עד אימה.
אבל יומי - אישָהּ, החליט ליישם את הרעיון הזה
ושאל אותה: "כמה זמן צריך לפחד? שעתיים? שלוש?
לאחר מכן האבחנה הזו אינה בעיה שיש לפתור,
אלא הרפתקאה שנעבור יחד..."

ומאז כך היא מספרת זוהי נקודת המבט שלהם על החיים,
כזו שמאפשרת להם לחיות בהוקרת תודה על מה שיש,
לחיות את החיים כהרפתקאה אחת גדולה.

נכון,
מידי פעם מגיעים "אורחים" - היא מספרת - כמו פחד מהעתיד,
ובדידות ועצב מאד גדול
והיא נכנסת לסימטאות של רחמים עצמיים,
אבל אז, היא מדמיינת את עצמה מזמינה חברים טובים
לשבת לצידה ולתת לה יד,
ככה סתם רק להיות לצידה,
מתנחמת בביחד שמתאפשר מהמחשבה הזו,
ושוב מתמלאת בהוקרת תודה על מה שיש.
~~~~~~~~~

הקסם הזה שנוצר בחיים כשעושים שיפט
משפת ה"מה שחסר לי"
לשפה של הוקרת תודה והתמלאות מְהַ"יש"
הוא עצום ואין לי די מילים לתאר אותו

וממילא מה שיהיה עבורך משמעותי יותר
הוא תרגיל קטן
שכמה שהוא קטן ככה הוא משנה חיים

תרגיל שמוביל לשיפט הזה
ופתאום החיים נחווים כהרפתקאה
והוקרת התודה מצטרפת לנשימה שלנו

תרגיל קטן אישי:
הדקות שלפני ההירדמות הינן דקות קסומות
במובן הזה שהתדר של המוח ברגעים הללו
משתנה לכזה שמאפשר לנו גישה ישירה לתת המודע שלנו.
זו ההזדמנות שלנו להעביר את המסר
שאנחנו ברווחה (!)
שיחליף את המסר ההישרדותי -
שאנחנו סוחבים אתנו משחר ילדותנו -
אז באמת היינו בהישרדות.
(מעצם היותנו תלויים במטפלים בנו)

לכן, ככל שנקדיש את הדקות הללו
של ה"ריחוף" אל תוך השינה
להוקרת תודה על מה שיש לנו -
כך הקסם יתרחש.

וכשאני כותבת הוקרת תודה -
אני מתכוונת לכל דבר, מקטן ועד גדול,
כלום לא ברור מאליו,
מאברי הגוף שפועמים במרץ,
דרך חיבוק שקיבלנו היום,
או חיוך,
או הצלחה כזו או אחרת,
ברוך שעשני אישה,
(או - אם אתה "הוא" - ברוך שלא עשני אישה :-)
ניתן לאירועי היום עליהם אנחנו מוקירים
לחלוף מול עינינו העצומות
תוך שאנחנו מתמלאים מהעונג
שהחוויות עליהן אנחנו מוקירים יצרו
ויוצרות גם עכשיו בעת ההיזכרות בהן,
התמלאות אל תוך ההירדמות

זו למעשה מעבירה לתת המודע שלנו
את המסר שתוך כמה ימים
יורגש במודע ויופיע ויפתיע אותנו גם לאורך היום.

ממליצה מניסיון אישי!

תרגיל קטן זוגי:
גם במרחב הזוגי אנחנו חוטאים
לא מעט בשפת החוסר..

אז הנה לכם הרגל קטן שככל שתאמצו אותו
תרגישו בשינוי שמחלחל אל המרחב שביניכם:

הקדישו ערב ערב 5 דקות
זה לזו,
שבו זה מול זו,
התבוננו בעיניים
ואימרו רק דבר אחד עליהם אתם מוקירים תודה,
או דבר אחד שאתם מעריכים,
או דבר אחד שאתם אוהבים.

תנו לעצמכם ליהנות מהוקרת התודה היוצאת
ומזו הנכנסת

והיו עדים לחיבור שזו מייצרת ביניכם
זה כשלעצמו תרגול בהיווכחות במה שיש :-)

זכרו ששום דבר אינו ברור מאיליו.
גם אם "זה התפקיד שלו/ה"
אנחנו רוצים ללמוד להתמלא מכך שהוא מתבצע,
שהדברים קורים
שמה שיש - ישנו.

כי כמו שכבר כתבתי...
כשאנחנו ממוקדים במה שיש -
ה"יש" בחיינו גדל.

איזו הרפתקה מופלאה יכולה להיות הזוגיות
כשפנינו אל מה שיש ❣❣

לחיי היש !

ובנימה זו של הוקרת תודה
אני מוסיפה תודה גדולה
למרחב הירוק שבו אני יושבת כעת,
לצלילי ציוץ ציפורים,
עם ירוק מעוטר בפריחה ססגונית,
עונג צרוף
שממש אבל ממש לא ברור מאליו.

הירוק הזה כל כך פותח לי את הלב
ומזרים ממני את המילים

שאני רוצה לחלוק אותו אתך -

זה יכול להיות המשרד גם שלך בכל יום א' !

יש פה כל מה שצריך במשרד,
ובנוסף ירוק מול העיניים
ו...
ביחד עם עוד חברים וחברות שעובדים לצדך,

אווירה שמאפשרת ליצירתיות לזרום
ולנו ממש ממש ליהנות
תוך כדי שאנחנו עובדים!

ליהנות גם מהתוצאה וגם מהדרך,
מה יכול להיות יותר מושלם מזה?

רק תן~ני לי סימן אם את~ה מגיע~ה
בסמס ל: 052-8892401.

להתראות!





יום ראשון, 1 במרץ 2020

עיקרון אחד שיציל את מערכת היחסים שלך

כמה נפוץ ושכיח סביבנו
שכשמשהו מתסכל אותנו
אנחנו מיד:
בורחים לטלפון/
הולכים לישון/
יוצאים לרכיבה על אופניים
או לריצה/
מתקשרים לחברה ומקטרים :

על המעצבן הזה
שלא מפסיק ל... (להאשים/ לדרוש/ להתלונן...)
או על המריבות הללו שחוזרות כמו תקליט שבור...

וטרם הזכרתי:
אלכוהול,
סמים למיניהם
ומאהבים/ות
שכמובן מהווים פתרון דומה במצבי התסכול,
אלא שמוגדרים פחות אם בכלל לגיטימיים..

כך או כך, הלגיטימיים יותר או פחות -
כל אחת מן האפשרויות הללו
הינה פתח מילוט
דרכו אנחנו בורחים

לכאורה ממי שמזכיר לנו את התסכול
(מבן הזוג למשל)
כשלמעשה אנחנו מנסים (לשווא מן הסתם) לברוח
מהתסכול שמתחולל בתוכנו.

וזאת,
כי אף אחד לא לימד אותנו להתמודד עם תסכול...

יותר מזה,
כשכבר היינו מתוסכלים כילדים
לרוב היסו אותנו,
השתיקו ולפעמים אפילו העליבו אותנו תוך כדי
עם איזה משפט כמו
"מה אתה בוכה?? אתה ילדה?"
או
"מה את בוכה את תינוקת?"

זאת אומרת שלא רק שהתסכול קשה היה לנו ולא נעים,
כשכבר ביטאנו אותו -
קיבלנו את המסר "אין לזה מקום"
במילים אחרות - "זה לא לגיטימי"
ואם "הגדילו" לעשות והעבירו לנו את המסר בצורה אמוציונלית,
(זאת אומרת בכעס, השפלה, זלזול, ציניות וכו)
יכול להיות שאפילו הבנו שרגשות הם דבר מסוכן
ו... למדנו להתנתק מהם -

להדחיק
להתכחש,
לבלוע בדרכים אחרות
או להיות בהצפה שגם היא בהפוך על הפוך - ניתוק.

ואז -
בא בן הזוג -
ההוא שבחרנו כאהבת חיינו,
כשמערכת היחסים שלנו עוברת לפאזה הבאה אחרי ההתאהבות
(כן, גם את זה שכחו לספר לנו
כשהסיפור הרומנטי של
"והם חיים באושר עד עצם היום הזה..."
ממשיך להטעות את כולנו
ולהשאיר אותנו באשלייה שככה זה אמור להישאר לנצח -
כלומר אם זה האדם המתאים לי,
זה אמור להישאר מושלם לעולמים
בלי שנעשה משהו בנידון...)

בקיצור -
מגיע אותו בן הזוג -
שמן הסתם דווקא בגלל שהתאהבתי בו
יש לו גישה ישירה למקומות הלא פתורים שלי,
כלומר בהגדרה הוא יכול לעורר את מעמקי בקלות יחסית -
ולוחץ לי על איזה כפתור

ואז -
מאחר והרגל ההוא להשתיק חי בקרבנו
אין לנו יכולת להתמודד עם התסכול שעולה
(אלא אם נלמד איך)
ואנחנו מוצאים את עצמנו בורחים ממנו.

זה מה שקורה לנו אוטומטית.

המזל הוא, שלטובתנו הגבוהה...
הבריחות הללו לא באמת עוזרות לנו
והתסכול ממשיך להציק
דרך בן הזוג או "שליחים" אחרים בדרך
~~~~~~~~~

מהו אם כך העיקרון הזה שיציל אותנו?
שיהפוך את המצב הזה באמת למזל
וישרת את טובתנו הגבוהה?

הנה הוא כאן עבורך -
כמה פשוט ככה עצמתי:

אם בכל פעם שיעלה תסכול
נלמד לדבר על הרגשות
במקום לפעול מתוכם -
נוכל להציל את מערכת היחסים שלנו
באשר היא. (עם הילדה/ החברה/ בן הזוג...)

ובאנגלית :
Learn to talk about our feelings 
instead of acting out

בעוד שכשאנחנו פועלים מתוך הרגשות,
אנחנו יוצאים החוצה מהקשר
וגם החוצה מעצמנו,
נוצר ריחוק (מבן הזוג ומעצמנו)
והבעיה נשארת לא פתורה,
(גם אם נוצר שקט זמני כלשהוא)

הרי שכשאנחנו לומדים לדבר את הרגשות,
ראשית נוצר שקט בתוכנו,
כי העומס המיותר שהודחק שם משתחרר יותר ויותר
ושנית..
החיבור שבינינו מעמיק ומרגש

כי כשאנחנו מדברים את מה שאנחנו מרגישים
(לא מהמקום הקורבני שמאשים,
אלא מהמקום שמשתף בקושי שמתחולל בתוכי)
אנחנו מעזים להביא את עצמנו
מהמקום הפגיע, החשוף יותר
יחד עם זאת מתוך חוסן פנימי שמתאפשר דווקא כשאנחנו פגיעים
(שווה לקרוא שוב ולא... זו לא טעות!)

ומשם מתאפשר חיבור עמוק יותר
קודם כל אל עצמנו (!)
וגם מן הסתם... אל מי שמולנו

מה גם שכשאנחנו מגיעים מהמקום הזה,
גדל הסיכוי לפתור כל עניין
ואין חווית הצלחה מאושרת מזו!

לצערנו,
זה לא מספיק לדעת את זה,
ההרגלים שלנו שכל כך מוטבעים בנו
מובילים אותנו אל המקום ההפוך
כשאנחנו שבויים בתפיסות התפוסות

יחד עם זאת,
עצם הידיעה יכולה להפיח תקווה
שזה אפשרי !

אם רק רוצים
ונחושים לעבור דרך
כזו שמקדמת כל אחד מכם כפרט
וגם את הזוגיות שלכם -
זה אפשרי !

ו... נכון.. בשביל זה אני פה :-)
יש לי שילוב כלים מופלא,
אתו אני מלווה ומלמדת זוגות ויחידים
ומאפשרת להם למוסס את התפיסות התפוסות הללו,
לייצר בהירות,
לאפשר לעצמם לפרוח אל האני הגדול שהם
ולזוגיות שלהם לחזור ללבלב ❤❤
~~~~~

לגבי תהליך זוגי יש עוד פרטים
על האינטנסיב הזוגי בלחיצה כאן 

לגבי תהליך פרטני ניתן ללחוץ כאן 
ולהגיע ישירות לתיבת המייל שלי,
משם כבר נתקדם,

ואפשר גם בינתיים ללמוד מההדרכה המוקלטת
איך להצליח לדבר במקום להגיע לפיצוץ
שיש בה גם כל מה שצריך לדעת
וגם תהליך טרנספורמטיבי שמחולל שינוי אמיתי
שנשאר לאורך זמן!
בלחיצה כאן עוד פרטים

לחיי האומץ וההעזה להרגיש
ולחיות את החיים במלואם!

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן




אני תמיד צודקת!

השבוע צפיתי בסרטון של דר' סיידה דזילטס, שכמו תמיד בדרכה המדויקת הביאה רעיון, מעבר לכך שברמה הקולקטיבית - מאד אקטואלי לנו - סביב הכמיהה ל...