מה שקורה לרובנו בוויכוחים סוערים (זוגיים ולא),
הוא שאנחנו נוטים למלא כל ס"מ בחלל במילים, הסברים, האשמות, הצדקות...
אנחנו מפחדים מהשקט כי בשקט - אנחנו מרגישים חשופים.
ביפן יש מושג עתיק שנקרא Ma
ומשמעותו - המרווח שבין הדברים,
שבהקשר הזוגי מתייחס אל המרחב הטעון בין בני זוג כעוסים,
כאשר רותמים אותו לאפשרות לראות את האחר באמת
בלי להשליך עליו את הכעסים שלנו
זוגות שמתנסים ב Ma, חווים דבר מופלא:
האדרנלין יורד, הנשימה משתנה
ולפתע הרצון לנצח בוויכוח מתחלף במלאות מהחיבור לעצמי ולאחר.
ה Ma הוא המרחב שמתפנה בו הצדקנות והמאבק
כשהוא מתמלא באהבה.
כן, לפעמים התרופה למריבה
היא לא מילה נוספת אלא דווקא השתיקה שבינינו
כשהיא מתקיימת באופן Ma י :
הקאנג'י (התיאור הגרפי בכתב היפני) ל"מה" 間
מורכב מ "שער" 門 ובתוכו "שמש"日 ,
כשהמשמעות היא שהאור יכול להיראות רק בגלל המרווח שבשער.
בלי המרווח הכל חשוך,
בלי השער האור מציף ואין לו צורה.
בזוגיות ה Ma הוא השער שמאפשר לאור - להבנה -
להיכנס פעם נוספת לתוך החשיכה של הריב.
ה Ma מאפשר להימנע מהסלמה
ופליטת מילים שאח"כ נתחרט עליהן,
לעבד את הסאבטקסט - כי היפנים מאמינים שהאמת
נמצאת בבטן (Hara), ולכן כששותקים אפשר "לשמוע"
את מה שהבטן של האחר אומרת - מעבר לכעס, את הכאב והפגיעות שלו
וכן לכבד את המרחב האישי ואת זה של האחר -
ה Ma מאפשר לכל אחד מקום להיות עם הרגשות שלו
מבלי שינסו לתקן או להשתיק אותו מיד
(כי הרגש שלו מעורר אצלך ממצוקה כל שהיא)
חוץ מזה, כשאנחנו ממש קרובים, אנחנו לא פעם "רואים מטושטש"
והמרווח הזה מאפשר לנו לראות יותר בבהירות.
לראות את האחר כיישות נפרדת עם עולם משלו.
בעוד שבתרבות המערבית שתיקה נתפסת לא פעם כ"עונש"
כשהיא ביטוי של פאסיב אגרסיב,
או כחלל ריק שחייבים למלא במילים,
הרי שבתרבות היפנית ה Ma הוא כלי של כבוד והתבוננות
שמאפשר גם השהיית התגובה -
במקום פינג פונג של הטחות ועלבונות -
ה Ma מאפשר לצדדים לעצור.
זו לא שתיקה של התעלמות,
אלא הזמנה לעכל את הנאמר.
מעבר לכך ישנה פה הזמנה להקשיב למה שלא נאמר,
מעין תקשורת מלב אל לב במטרה להבין את הרגש של בן הזוג
דרך הנוכחות שלו בשתיקה
ולא רק דרך המילים הקשות שאמר.
ה Ma מייצר כמו מרחב נשימה
שמונע מהוויכוח להסלים ומוביל את בני הזוג
להתבוננות פנימית בה הם שואלים את עצמם:
האם אני רוצה לנצח בוויכוח?
או שאני רוצה לשמור על הקשר?
השתיקה מאפשרת לבני הזוג לקרוא זה את זה
ויוצרת קרבה אינטימית בה במקום להסביר "למה אני עצוב",
מרגישים זאת במרחב הזוגי
קוקי יומו הוא ביטוי יפני נוסף המדבר על "לקרוא את האוויר".
בזמן מתח, היפנים שמעריכים את היכולת לא להתפרץ,
מקדשים את האפשרות "להרגיש את האוויר" בחדר
ולאפשר לשתיקה הנחוצה להרגיע את הרוחות
בפועל - זה יראה כך שבמקום להגיב מתוך הדפוסים ההישרדותיים,
במקום ה fight~flight (הילחם או ברח) -
לוקחים נשימה,
והשתיקה הופכת למרחב הבטוח בו שני בני הזוג יכולים להוריד מגננות
לשהות ולאפשר להתבהרות להגיע.
בדומה לעולם המוסיקה בו נהוג לומר
ש"המרווח שבין התווים הוא ה שיוצר את המוסיקה"
שוב נדגיש כי אין הכוונה להשתקה,
או הימנעות משיתוף או הקשבה לרגשות קשים,
כי אז השתיקה יכולה להפוך למסיכה
ולהרחיק בין בני הזוג תוך התעלמות מהרגשות שלהם.
לא מדובר באיפוק שרק מרחיק אחד מהשני,
אלא ביצירת מרחב ללא מילים, תוך התבוננות זה בעיני זו,
שהייה יחד בסמיכות (תרתי משמע),
לכדי התרה של הפלונטר והתמרה של הרגשות הקשים,
ומשם לבהירות וקרבה שנוצרת,
מעין כלי להגיע אל העומקים ולהתחבר מחדש ממקום בוגר ומכיל
מתוך מרחב של הבנה הדדית
מתוך הנוכחות יחד כמאפשרת לריפוי להתרחש
(על פני הבריחה שמרחיקה)
ה Ma שביכולתו לשמור על שלום בית,
יכול לחמם את הלב
כאשר השתיקה היא לא רק מגן - שכן כזו יכולה ליצור ריחוק,
אלא מאפשרת מפגש
שתיקה לא כדי להימנע
אלא דווקא כדי להרגיש
כל זה מתחבר לעוד מונח יפני
שנקרא קינצוגי -
המתייחס לתיקון של כלי חרס שבורים בזהב,
הוא מחבר את השברים - של ה"ריב", אבל משאיר את הרווח.
הוא לא מנסה להסתיר את מה שהיה
אלא הופך את המרחק לחלק מהיופי והחוזק של הכלי
~ ~ ~
מעבר לכך שאני מעריצה אדוקה של התרבות היפנית,
למדתי את השפה ואת התרבות באוניברסיטה,
והייתי ביפן כמה חודשים,
ואם לא הייתי מכירה את האדם שלימים התחתנתי אתו -
אולי הייתי בכלל ביפן עכשיו,
מי יודע.. לאן הדלתות המסתובבות היו מובילות אותי אילולא..
בכל אופן האהבה שלי ליפניות חיה בקרבי לחלוטין,
ולצד זאת -
אלמנטים רבים מהרעיון היפהפה הזה
מנחים את כלי האימגו אתם אני מנחה זוגות בקליניקה:
השהייה עם הרגשות הקשים,
ההתעלות לחשוף ולדבר ולהקשיב למה שנמצא מעבר לחליפת ההישרדות -
אמנם במילים ולא בשתיקה -
ובכל זאת השהייה באותו המרחב הטעון והחלקים הפגיעים שבו,
ובכלל ההתייחסות אל המרחב שבינינו
כאל ישות שבכוונתנו לנקות
ולהפוך למרחב מקודש,
ההתייחסות אל הגשר ואל המובחנות הבריאה
שביני - לבינך
אלה לגמרי מתכתבים עם הרעיון הנפלא של ה Ma
שמאפשר - שלא במילים -
וכך אולי לעקוף את הצדקנות - כשמצליחים -
להיות בחיבור לב אל לב.
אם אהבתם, הנה לכם תרגול קצר עם Ma:
קיבעו לכם סימן מוסכם שיסמן לכם - עצירה ל Ma,
זה יכול להיות גם "אני צריך רגע של Ma,
(שימו לב - להימנע מציניות שעלולה להרוס את הרגע..)
שבו אחד מול השנייה
ודמיינו שהמריבה שלכם נכנסה לענן שנמצא במרחב שביניכם,
הוא לא שייך לך ולא לך,
קחו 3 נשימות עמוקות
ודמיינו שכל נשימה מרחיבה את המרחב שביניכם
כדי שיהיה בו מקום לשניכם לנשום.
שְבוּ כך שאתם מתבוננים ב"ענן" שבמרחב שביניכם.
ובמה שמתחולל בתוככם פנימה.
שהו עם מה שיש.
אחרי דקה או שתיים, לפני שאתם חוזרים לדבר,
שאלו את עצמכם -
"מה נמצא במרווח שבינינו כרגע מלבד המילים שנאמרו?"
יכול להיות שתגלו שם געגוע, עייפות, עצב, או פשוט רצון שיבינו אותך.
כשחוזרים לדבר מתחילים בתיאור המרחב ולא בטענה המאשימה-
למשל "היה לי רגע לחשוב ואני יכולה להרגיש את העייפות שיש בינינו.."
זה אמנם דורש איפוק מסוים,
אבל גם מאפשר לאהבה לפרוח ולנו להתמלא בה.
אם יוצא לכם לנסות -
שתפו אותי, אשמח לקרוא איך היה לכם :-)
פה בשבילכם,
גלית אליאס
💓💓💓💓💓
כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -
סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה
שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם
ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝
(אפשרי גם כמפגש חברות!)
לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~



אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה