חפש בבלוג זה

יום חמישי, 20 ביוני 2019

למה אני עושה כל כך הרבה ואיך אתה יכול לנוח עכשיו?

איך להוציא את העוקץ מהמריבות הללו וליהנות מהחיים?


ככל שאני נינוחה,
ככל שהגרון פתוח,
ככל שאני נוכחת -
כך הצליל של החליל נקי יותר

לפני כמה חודשים
התחלתי ללמוד לנגן על חליל צד
ואני נפעמת בכל פעם מחדש
כמה אותם העקרונות הינם גנריים
ומתקיימים ופועלים עבור כל דבר :

שנים הייתי עם רשימות של מטלות,
בניסיון אין סופי לסמן V
ולגמור אתן סוף סוף,

ניסיון שגם אם לעיתים העלה סיפוק,
לרוב השאיר אותי במן תחושה
של פספוס,

גם אם סיימתי הכל, 
מצאתי את עצמי לא פעם 
במוד כזה של פול גז בניוטרל
כאילו המנוע ממשיך לנוע בתוכי
גם כשכבר סיימתי הכל ואין לאן
ובנוסף עם טעם מר ולא מוסבר
של "לא מספיק"

זה כל כך נפוץ בתרבות שלנו,
כמעט סטטוס קוו
לקדש את העשייה,
לגנות את השהייה, המנוחה, ההפסקה...

עד כדי כך,
שאנחנו לפעמים מוצאים את עצמנו 
בתוך המרוץ כשלגמרי שכחנו 
לאן בעצם אנחנו רצים...

כי כשאני מחכה ש"הרשימה תיגמר עם V..."
והרי באופן הזה החיים נראים כרשימה אינסופית כזו...
באופן אבסורדי אמצא את עצמי ממשיכה וממשיכה
עד שלא הרשימה תיגמר,
אלא החיים...
(שלא לדבר על הנזק הפיזיולוגי 
שהסטרס מייצר)

לעומת זאת,
כשאני מתייחסת לכל רגע בחיי,
לא משנה אם אני מנגנת בו,
אם יש מולי אנשים כקהל,
או שאני מנגנת לבדי,
אם אני יושבת למדיטציה,
אם אני שוטפת כלים,
או תולה כביסה,

כל רגע - הוא רגע בחיי
ואני מביאה את המודעות וההתכוונות שלי
לחיות אותו במלואו.

נקודת מבט כזו
מוציאה לגמרי את העוקץ של המריבות
על מי יעשה מה
ולמה אני עושה יותר...
שרק מרחיקות בינינו,
שרק מחזקות את התפיסה
שמתייחסת למה שיש לעשות 
כמטלה שצריכה להיגמר

כי בעצם -
כשאני מקלחת את הילדים,
אם אני מביאה אתי נוכחות וסבלנות
אלו הם עוד רגעים מבורכים
של מפגש בינינו,
עוד רגעים בהם אני מעניקה ממני להם.

לעומת זאת,
ככל שאגיע ממקום חסר סבלנות
שרוצה כבר 'לגמור עם זה' -
כולנו הפסדנו
גם כשהמשימה בוצעה.

עכשיו אני לא באה לשפוט אף אחד,
גם אני לגמרי הייתי שם,
גם אני עוד מידי פעם מוצאת את עצמי ככה,

זה טבעי
והושרש בנו כל כך ביסודיות.

יחד עם זאת,
אני מתכוונת ובוחרת
להביא את עצמי במלואי ליותר ויותר רגעים
לא משנה מהו הדבר "לעשות" 

בין אם אני שוטפת כלים,
ובין אם אני מבשלת,
או מנגנת, 
או יושבת עם הבן שלי ושיעורי הבית...

במקום לעשות את זה טיק טק שייגמר,
בלי שאני נושמת...

אני עומדת עם שתי הרגליים על האדמה,
בנוכחות,
ערה למגע של כפות הרגליים,
נושמת,
שרה,
או שמה לי מוסיקה
ו נ ו כ ח ת 


אגב,
הסיפור הפנימי הזה שאם "אנשום"
ואהיה רגועה זה ייקח לי יותר זמן,
הוא לא נכון,
הוא לגמרי שקרי !

כי דווקא כשאין לי סבלנות
ואני מתקתקת את הדברים בלי נשימה,
דווקא אז יש הרבה יותר תקלות,
דווקא אז הבן שלי שמרגיש שאני לא באמת אתו
הרבה יותר 'נִידִי'
ונוצרים חיכוכים ומאבקי כוח.
גם הרבה פחות נעים
וגם... זה לוקח הרבה יותר זמן.

המסר התרבותי הזה
שמקדש עשייה ותקתוק, מהירות והישגיות
הרחיק  אותנו מעצמנו
ומהקצב הנכון לנו

(על אחת כמה וכמה 
אם הקצב האישי הייחודי הוא איטי יחסית -
אז גם התרגלנו לקבל על הראש
ולספוג שיפוטיות על כך שהוא כזה,
ומי בעצם אמר שמהיר = טוב ונכון???
שווה לשים פה סימן שאלה)

ולזכור שכל מה שמגיע ממהותי שלי
הינו מבורך, מופלא ובעל ערך ואיכות
שלא נכון יהיה להטיל בו ספק.

ככל שאני מאפשרת לעצמי להיות ברגע הזה
נשימה לגוף, 
ערה לרגשות,
נוכחת,
כך אני מתוודעת יותר ויותר למהותי
ונותנת לה לקרון את היופי שבי
מתוך קבלה של מי שאני 
בדיוק איך שאני באמת.

מאחלת לך הרבה רגעים כאלה,
של אושר ונוכחות
של שמחה וסיפוק אמיתי

פה בשבילך

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

יום חמישי, 13 ביוני 2019

מראה שחורה/ מראה לבנה...

*משאילה את השם
בלי (ואולי עם?) קשר לסדרה שלא צפיתי בה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~

כמה פעמים התעצבנתי כל כך על מישהו אחר.
הייתי לגמרי צודקת
ובטוחה בעצמי
עם אג'נדה סדורה ומשכנעת שכך,

ובכל זאת, עם כל הצער בלהרוס 
את הכיף שבלהיות צודקת...
אני מביאה הפעם 
נקודת מבט שמוציאה מיד את העוקץ
ומאפשרת משהו אחר לגמרי:

אפשר לומר, שכל מה שמעצבן, 
מתסכל, מקשה עלינו 
או מפעיל אותנו באיזה שהוא אופן,
הוא למעשה שיקוף של עולמנו הפנימי.

אם הוא } למשל מעצבן אותי 
כשהוא מאשים אותי בכל דבר,
זה כנראה בגלל שיש בתוכי מקום שמרגיש אשֶם,
נכון, אני יודעת שאני לא אשמה (בראש)
אבל כנראה שישנו מרבץ רגשי של אשמה
שההַאַשַמָה שלו הצליחה לגעת בו
ולכן התעצבנתי.
או:
אם מקפיץ אותי כשהוא } יושב ונח על הספה,
זה בגלל שכילדה הופנם בי באופן לא מודע
המסר "מי שלא עושה לא שווה",
מסר שעיצב בי דפוס התנהגות של נמלה חרוצה
לצד תסכול על חוסר הלגיטימציה שלי לנוח

ואז כשהוא } נח, עולה בי אותו תסכול מחד
שמתנגש מאידך עם המסר של "ככה לא עושים"
והפקעת הזו מושלכת עליו }
ש"העז" לנוח.

דוגמאות שכאלה רבות ככוכבים אשר בשמיים :-)..

כל התכנים המשתקפים הללו
מוצפנים, מוסתרים ונחבאים
במסתרי תת המודע שלנו
אך מנהלים אותנו ביד רמה

כשהקו המנחה הוא -
If it's histerical,
It's historical

זאת אומרת - שאם זה מפעיל אותי,
זה קשור למשהו בהיסטוריה שלי,
כשהדגש הוא כפול -
גם בהיסטוריה
וגם שלי ׁ(!!)

קפסולת נקודת המבט הזו
היא מפתח זהב ויהלומים
שיכול לפצח כל מאבק,
כל קונפליקט,
כל חוסר הסכמה

ולהעביר אותנו ממלחמת עולם
לשלום ורווחה

נכון,
שלפעמים ההיסטוריה שלנו
והעומס הרגשי שאופף אותה בתוכנו
מטשטשים את היכולת שלנו לראות ולהיווכח באמת
כאילו מסך עשן מסתיר לנו
את התמונה הרחבה

לכן, במקרים רבים,
נחוצה עין וליווי של מישהו אובייקטיבי (ורצוי מקצועי) 

אבל בינתיים, עד שניפגש :-)
הנה לך שאלון קצר שיכול לתת לך ולוּ כיוון ל:

למה זה כל כך מעצבן או קשה לך כשהוא...
מציעה לענות עליו בכתיבה:

נסחי לך את המצב המתסכל:
קשה לי כש...................................................................
או
התסכול הכי גדול שלי הוא ש...........................................

כשזה קורה, מה שעובר לי בראש זה..................................

והרגשות הגועשים בתוכי הם...........................................
רגש מתואר במילה אחת כמו: תסכול, פחד, חוסר אונים, עצב...
   אם אחד מהרגשות הם כעס, נסי לברר מה יש תחתיו בנוסף אליו.
**תני להם לנוע בקרבך תוך שאת מזהה אותם

לרוב כשזה קורה אני מגיבה............................................................

ואז, מה שקורה בעקבות התגובה שלי ....................................

מאיפה שזה מוכר לי כל הסיפור הזה ....................................
.......................................................................................
.......................................................................................
.......................................................................................
.......................................................................................
* כתבי כל מה שעולה ברוחך ואחרי שכתבת 
  נסי לחבר את "הקווים בין הנקודות" ולהבין מהו
  המקום בתוכך שהופעל
  למשל: כשהוא לא לוקח חלק במטלות הבית ביחד אתי
            אני מרגישה תסכול וזלזול וזה מזכיר לי את ההורים שלי.
            את אבא שלי שלא היה נוכח ואת אמא שעבדה בלי סוף בבית.
            כילדה הזדהיתי עם אמא והרגשתי זלזול ותסכול עבורה
            לכן היום כשסיטואציה דומה מתרחשת חוזרים אותם הרגשות
            ומציפים אותי.

מה שהייתי צריכה אז כילדה (בסיטואציה שעלתה) זה................

ואיך שאני יכולה להעניק זאת לעצמי היום זה...........................
למשל:
בדוגמא עם הכעס שלי על זה שהוא נח,
אני הייתי זקוקה לקבלה שלי כפי שאני.
לא בתנאי שאעשה,
אלא גם כשאני לא עושה כלום.

איך שאני יכולה להעניק את זה לעצמי:
אני יכולה מהיום לאפשר לעצמי יותר ויותר לנוח.
לא ממקום נלחם, לא מתוך דווקא וכעס,
אלא מתוך כבוד לצורך שלי לנוח כשזה האחרון עולה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מה שקורה הוא, שפעם, כילדות - 
היינו חסרות אונים
וניסחנו מיני תפיסות 
בעקבות ההתרחשויות בחיינו.

עכשיו, 
כבוגרות, אנחנו יכולות 
לחבק את הילדות ההן שהיינו
להעניק להן מה שהיו צריכות
ולמעשה לעבור אתן חוויה מתקנת,

אחרת,
אנחנו ממשיכות לעשות לעצמנו
את מה שעשו לנו
אם למשל היו מולנו מאד ביקורתיים,
סביר להניח שנמצא את עצמנו מאד ביקורתיות כלפי עצמנו
(וגם כלפי אחרים)

מנקודת מבט של הבוגרת מתאפשרות אפשרויות חדשות

והיופי הוא -

שהשער לכל העושר והנפלאות הללו
הוא התסכול
שהרי התחלנו ממשהו שמתסכל אותי...

מרנין ומלבב בכל פעם מחדש!

אז...
לחיי הצמיחה והריפוי 
של המקומות הכואבים שבתוכנו,
ריפוי וצמיחה שיאפשרו לנו (בין היתר)
מערכות יחסים מזינות ומשמחות.

ואני,
פה בשבילך,
בחיבוק וקבלה
להעמקה נוספת אם חפצה נפשך,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן




יום חמישי, 6 ביוני 2019

למה טיפול זוגי לא עובד (לפעמים) ?

האמת... שלשאלה הזו יש כמה תשובות אפשרויות,
יש מיני גורמים שיכולים לעמוד 
בפני הצלחה של תהליך זוגי...

אחת שעולה לי כרגע,
אם כי לא עליה התכוונתי לכתוב,
היא התנגדות של אחד מבני הזוג לתהליך,
אם אחד (או שני בני הזוג)
מתעקשים למשל להישאר בעמדת המאשים,
ולחכות שהאחר ישתנה או ישנה, או "יבין סוף סוף..."
זה עשוי להקשות על התהליך
ו... אפילו להכשיל אותו..

ההסכמה לאמץ את נקודת המבט
ששנינו כאן בתוך הקשר הזה
כמקפצה להתפתחות אישית
הינה קריטית להצלחה ולשגשוג שלנו כזוג

ובכל זאת, רציתי להרחיב על מכשול אחר
שעומד בדרך להצלחה זוגית

מכשול מאד משמעותי,
שמצליח להכשיל שוב ושוב
תהליכי צמיחה בכלל וזוגיים בפרט

והמכשול הזה הוא לא אחר
מה שֶ כֶ  ל  שלנו.

כמה פעמים הבנת משהו 
ושום דבר לא השתנה בחייך???

עד כדי כך שלפעמים זה רק יותר מעצבן,
כבר עדיף לא לדעת...
ככה לפחות את לא מאוכזבת מעצמך
ופטורה מאשמה ותסכול מצטבר...

שלא תביני לא נכון,
אני לא חלילה ממליצה לוותר על הידיעה,
ההבנה חשובה לנו מאד
והיא חלק משמעותי מהשינוי,

אלא שהיא חלק ממנו,
ואי אפשר לחולל שינוי על ידי הבנה שכלית בלבד..

בעידן הזה שהתודעה היא תודעת ראש (עדיין...)
השכל מצליח להתל בנו לא פעם
ולהשאיר אותנו בניתוק רגשי
בניתוק מהגוף
מה שמונע מאתנו גישה אל המקומות 
אותם אנחנו רוצים לשנות,

מאחר ואנחנו מתקיימים בארבעה רבדים:
גוף, רגש, תודעה ורוח,
כשאנחנו נוכחים באחד מהם בלבד -
ובמיוחד שהוא שכלי 
שמבריח אותנו מהאחרים,
היכולת שלנו ליצור שינוי קטֶנה משמעותית

מה גם,
שהחומרים אותם אנחנו רוצים לשנות,
לרוב הינם תכנים הישרדותיים
שהוטבעו בנו לאורך הילדות
וככאלה הם מאוכסנים בתת המודע שלנו,

מה שמחליש עוד יותר את השכל
ואת הכלים שלו כגון מילים 
לגשת, לגעת ולהזיז שם משהו.

~~~~~~~~~~~~~~~~~

אנחנו נמשכים אל מי שיזכיר לנו 
את המקומות הלא פתורים שלנו,
זאת כדי שנוכל לפתור אותם
ולצמוח אל השלם שאנחנו,

או במילים אחרות -
הקונפליקט הוא הצמיחה שלנו שרוצה להתרחש,

once אימצנו את זה כרעיון,
נותר לנו ללמוד איך לאפשר לה להתרחש.

אני רואה מסביבי כל כך הרבה ניסיונות כושלים...
ולא שלא נאמרים שם דברי חכמה,
לא שהם חסרים הבנה והיגיון,

חסר החיבור אל העומק בו מתרחשים הדברים באמת.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בדרך שבה אני עובדת,
יש לנו גישה ישירה לשם,
ישירות כמו קרן לייזר אל לב העניין,

כך שפתאום נוצרת בהירות,
הדברים מתחברים,
הקלה מורגשת בגוף,
קלילות רגשית מלטפת

והכי חשוב -
ככל שאנחנו מחוללים כך ריפוי,
אנחנו פוגשים את עצמנו באותה הסיטואציה
שפעם הקפיצה אותנו לתגובתיות -
מצליחים להגיב מתוך בחירה,
מתוך שקט וחוסן פנימי,

כל הזוגיות שלנו משנה פנים
לכזו שבה אנחנו במודעות ובהכרה,
עוברים מהישרדות לאיכות
ומעזים יותר ויותר לפתוח את הלב
ולהיות בחיבור,
להסכים ל א ה ב ה

ואין, אין תקופה מושלמת מזו
לקפוץ למים ולהקפיץ את הזוגיות שלנו לשם,
רגע לפני שהקיץ משתלט
וברוח חג השבועות שתמיד היה בעיני חג של אהבה.

יומיים ואתם שם -
האינטנסיב הזוגי -
המקפצה של הזוגיות שלכם מהישרדות לאיכות.

אם זה אכן הזמן המושלם עבורכם,
לחצו כאן וניפגש!

בברכת חג שבועות שמח,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן













אני תמיד צודקת!

השבוע צפיתי בסרטון של דר' סיידה דזילטס, שכמו תמיד בדרכה המדויקת הביאה רעיון, מעבר לכך שברמה הקולקטיבית - מאד אקטואלי לנו - סביב הכמיהה ל...