חפש בבלוג זה

יום ראשון, 25 ביולי 2021

3 הבדלי תקשורת קריטיים נשים ~ גברים (ג'ורדן גריי)

 3 הבדלי התקשורת המשמעותיים והקריטיים בין גברים ונשים 

+

5 דברים שאפשר לעשות בנידון כדי שהתקשורת תהיה חלקה וזורמת יותר

(תרגום סימולטני מתוך וידאו מאת ג'ורדן גריי -

מאמן זוגי ומיני אמריקאי 

שמביא את נקודת המבט הגברית לשולחן

באופן מאיר עיניים)

~~~~

גם אם לא כל ההבדלים יהיו נכונים לגביך

וגם אם אצלכם זה בדיוק ההיפך,

בכל זאת - אומר ג'ורדן גריי - שברוב המקרים

הוא מצא שאלה 3 הנקודות הכי משמעותיות

בכל מה שקשור לתקשורת בין נשים לגברים:


הבדל מס' 1 :

התשוקה הזכרית לריקנות ושקט

לעומת התשוקה הנקבית למלאות ושלמות

הצד הזכרי (אצל כולנו) רוצה להביא דברים לסיום -

מן רצון לסיים את המשימה,

גבר עם צד זכרי חזק  למשל ישתה לשוכרה

כי הוא משתוקק לריקנות שמגיעה אז,

גבר בתשוקה הכי בסיסית שלו יהיה מונע במרוצה אל האורגזמה

כדי שיוכל להגיע אל ריקנות המודעות שמתאפשרת לו שם -

מעין היעדר עצמיות במיינד שלו.

עוד דוגמא היא השכיחות של החלום הגברי "לעשות מכה" כלכלית

כדי לייצר המון כסף כך שיוכלו לנוח ולא יצטרכו להמשיך לעבוד,

זהו החלום האולטימטיבי הגברי -

לעשות כל כך הרבה כסף

כך שלא יצטרך לדאוג לכך יותר לעולם.


אותה איכות של לסיים ולגמור עם זה,

שמתבטאת בהמון רבדים בחיים,

למרות שמן הסתם הינה אשלייתית,

הרי אין כזה דבר לייצר כל כך הרבה כסף כך שלא יהיה אישיו יותר בחיים..

כי גם אם יהיה לו מיליארד דולר, זה יביא אתו את  הדאגות בילט אין...

זאת אומרת - הדאגה שאותה אשליה מספרת שתפתור, לא באמת נעלמת..

ועדיין, המניע הזכרי יהיה כזה שיוביל לעשיית דברים

כדי שלא יצטרכו לעשות אותם שוב ושוב.


אם את מרגישה ממנו - מה שאת עשויה לפרש

כחוסר סבלנו כשהוא מקשיב לך,

הרצון שלו ש"תגיעי לנקודה" בעצם נובע מהמקום הזה

ששואף לסיום המשימה, לאותה נקודה סופית,

אותה ריקנות שלכאורה נמצאת שם  בסוף.


זאת לעומת ההשתוקקות הנקבית הטבעית ההפוכה -

לרְצות להמשיך ולהעמיק, להתרחב עוד ועוד לכדי מלאות

(בדיוק ההיפך מהשאיפה שלו לריקנות)

למשל היא תשתה כדי להתמלא ולהוסיף עוד קסם לרגע הזה

או לתקשר רק לטובת הביטחון של הקשר 

(ללא נקודה סופית אליה ישנה חתירה)


הבדל מס' 2 בתקשורת בין נשים לגברים:

זהו הבדל פשוט אבל חשוב

(וגם די נובע מההבדל הראשון)

להיבט הזכרי יש מודעות נקודתית (single pointed awareness)

בעוד שלהיבט הנקבי ישנה מודעות מפוזרת

זו הסיבה שלפעמים תרגישי 

שהוא מתקשה לעקוב אחריך בשיחות

בהן את עוברת מנושא לנושא,

הוא ירצה שתישארי מפוקסת על מסלול ממוקד אחד

ולהגיע לפואנטה מוקדם ככל האפשר,

אנחנו חושבות ומתקשרות אחרת..


הבדל מס' 3 בתקשורת בין נשים לגברים:

יהיה ישיר אל מול לא ישיר 

או:

מסר אל מול משמעות

גברים נוטים להתבטא באופן ישיר,

לא לוקחים בחשבון מה ההשלכות של דבריהם

אלא יותר יגידו את האמת שלהם,

לעומתם נשים אולי באופן טבעי ,

אולי מההרגל לדאוג לאחרים

ואולי כי חונכו כך -  נוטות לדבר 

באופן שיש שכבות שונות של משמעות מתחת למילים.


למשל לא פעם אנחנו שואלות שאלה

למרות שאנחנו רוצות לשמוע רק תשובה אחת,

במקום לומר - "ככה אני רוצה, זה בסדר לך?"

~~~~~~


אפילו רק המודעות לקיומם של ההבדלים הללו,

מאפשרת לנו להסתכל ולפרש את החלק שלו בתקשורת,

ממקום יותר מקבל ופחות שיפוטי,

גם אם בן הזוג שלך מתאים לכל המאפיינים הללו וגם אם רק לחלקם או לאף אחד מהם,

בכל מקרה חשוב להיות מודעים

להבדלים הללו בין ההיבטים הזכריים לנשיים

שהינם הבדלים מאד משמעותיים באופני התקשורת השונים.

בכל אופן,

על מנת לייצר תקשורת בריאה ונעימה יותר,

הנה לך 5 דברים שכדאי לעשות:


1. התחילי בלבדוק אם הוא פנוי

לפני שאת צוללת לתוך השיחה,

כי מאד יכול להיות שהוא מרוכז במשהו עכשיו,

מתוך ההרגל הטבעי המנטלי הזכרי,

בין אם זו מחשבה או משהו שהוא עושה,

גם אם זה משחק או תכנית שהוא צופה בה.

לכן להתחיל שיחה אתו בלי קודם לאסוף את תשומת הלב שלו 

עשוי להוביל להמשך פחות מוצלח מאשר 

אפילו סתם לקרוא בשמו ולומר - 

"אני רוצה לדבר אתך כמה דק', אפשר עכשיו?"

מה שמאפשר לו מעבר של תשומת הלב שלו אליך.


2. כשהוא אומר משהו - האמיני לו

חבל על בזבוז של אנרגיה מיותרת על ניסיון להבין מה היתה הכוונה בדבריו,

ב 9 מתוך 10 פעמים,

אם את עם מישהו אמין שאת סומכת עליו

ושהוכיח לא פעם שהוא מאחוריך לאורך הזמן שאתם יחד,

פשוט האמיני למה שהוא אומר לך,

חבל אל בזבוז אנרגיה מיותר בלחפש משמעות שלא נמצאת שם.


3. אחרי שסיים לדבר, חכי 30 שניות.

לא פעם יראה כאילו הוא סיים לדבר ואמר את עיקרי דבריו

אבל בגלל הנטייה המנטלית להיות ממוקד,

יכול להיות שסיים נקודה אחת והוא רוצה לעבור לאחרת שקשורה,

או ללעוס קצת את המחשבה הזו,

הוא זקוק למרחב נשימה קצר אחרי מה שיראה כסיום דבריו,

כאפשרות להמשיך אם יש שם עוד משהו.

במיוחד כשהשיחות רגשיות או עמוקות.


4. תני לו את רשימת הדברים שאת אוהבת

כדי שיוכל להיות בחווית ניצחון אתך,

רשימת הדברים שאת אוהבת היא למעשה

הזמנה אליך לשבת ולכתוב לך 30-50 אולי יותר

מחוות שבהן את מרגישה אהובה

ואחרי שאת כותבת אותן את יכולה לתת לו את הרשימה הזו

כך שיש לו את ה"קוד הסודי" המדויק

והוא יודע איך לנהוג באופן שאת תחווי כאהבה

מעין דיבור ישיר אליו.

שמאפשר לו לדעת איך את יכולה להיות מאושרת,

דברים קטנים כגדולים.

ככה שניכם מרוויחים כי גם מבחינתו -

כמה שפחות לנחש יותר טוב

והוא יכול לשמח אותך באופן שגרתי בקלות.


5. כשאת רוצה ליצור מתח במיוחד בהקשר המיני,

אמרי מה את רוצה כשאת מדברת מתוך הלב שלך,

דברי את הרגשות שלך.

ג'ורדן גריי מדבר על קוטביות כאלמנט הכרחי המתקיים

כמתח מיני או כמרחב אנרגטי רומנטי,

כמו זה שמתקיים בין 2 קצוות שונים של מגנט,

אותו המתח שממלא ומביא את הקשר לשגשוג

מתח שאפשר ורצוי לטפח באופן מודע.


אחת הדרכים לטפח את המתח הבריא הזה

היא במקום לומר למשל - "תן לי את המעיל",

כדאי לומר "אוי.. מתחיל להיות לי קר..."

על ידי כך שאת מדברת מהרגשות ומהתחושות שלך,

שזה לא הוראה או אפילו בקשה,

זה נותן לו את האפשרות "להיכנס בדלת שפתחת" ,

להיות הגיבור ולהציל אותך.

כמו נותן לו בעיה לפתור.


כמובן שאפשר לבקש בכל דרך שרוצים,

ורצוי כאמור בסעיפים קודמים לומר את הדברים ישירות ובאופן ברור.

יחד עם זאת כשרוצים לייצר או לטפח את המתח הזה,

אותו מתח בריא שמשאיר את הקשר חי,

דיבור רגשי שכזה שמאפשר לו לפתור את הבעיה

יכול להוביל גם לכך שהצרכים שלך מתמלאים,

גם הוא יוצא הגיבור שלך

והקשר נטען במתח הבריא והמחייה הזה

אותה קוטביות - נקבית זכרית מרנינה.


לחיי תקשורת זורמת ונעימה,

שיש בה קבלה של האחרות של האחר,

הקשבה בסקרנות

האפשרות לראות ולהיראות,


אמן!


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך.


~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילך במגוון דרכים:


  • הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים
    • בקרוב תהיה זמינה ההקלטה של תהליך הטרנספורמציה ב 21 יום מאוטומט לבחירה -(בניקוי השיתופים והמשתתפות), תהליך בו את מקבלת כל יום תרגילים וכלים שבהם אני מובילה אותך יד ביד לשינוי המיוחל!       
    • 21 יום ואת מגשימה את המשאלה שלך - ועוברת מאוטומט שבחרת לשנות ליכולת שלך לבחור איך להגיב בדיוק באותן הסיטואציות. עוד פרטים בלחיצה כאן





    יום ראשון, 18 ביולי 2021

    "זה מעיק עלי אבל אם אדבר אתו על זה סתם נריב"

    כמה פעמים עצרת את עצמך מלדבר

    על משהו שמציק לך כדי להימנע ממריבה,

    או כדי לא להעמיס עליו -

    מתוך מחשבה ש:

    "מה הוא יעשה עם כל העומס הרגשי הזה? למה להכביד עליו?

    גם ככה אין לו מה לעשות עם זה..."


    ואז...

    הצטברו אצלך עוד ועוד עומסים,

    עד ש... התפרצו החוצה על משהו פעוט לכאורה

    באופן שנראה על פניו לא פרופורציונלי לסיטואציה..


    כי אותה התפיסה שלא רוצה להכביד עליו

    ומשתיקה את הרגשות הלא נעימים שגואים בך כלפיו,

    היא זו בדיוק שמשתיקה אותם גם בתוכך

    וכמו סיר שממלאים במים עד גדותיו

    ככה גם המיכל שלך.


    ולמרות שהיא מספרת לנו -התפיסה הזו-

    שעדיף לא לגעת,

    עדיף להתרחק,

    לחשוב על משהו טוב במקום,

    למרות זאת..

    הכיוון הזה -

    גם אם זה עובד לפרק זמן מסוים... -

    באיזה שהוא שלב יוצר את ההיפך


    והאמת היא שעוד לפני כן -

    כשאני מחזיקה משהו בתוכי

    שלא מדובר בינינו -

    זה כשלעצמו תורם לחומה שנבנית בינינו.

    בכל פעם שישנם עניינים לא סגורים,

    בכל פעם שאני ממסכת את פני,

    גם אם ממש אתאמץ להראות פנים של "עניינים כרגיל",

    העניינים הלא פתורים שמתקיימים שם - יש להם חיים משלהם

    ובדרך כלשהיא מרעילים את המרחב שבינינו.

    זה יכול להתבטא בריחוק,

    או ברדידות של החיבור, 

    או באגרסיות - פאסיביות או אקטיביות,

    או בצורה אחרת...

    בכל מקרה בִּמְקום שזה ישמור על שלום במרחב שלנו

    זה...

    בדיוק ההיפך מההבטחה של האיפוק...

    מְקָדם אלינו את המערכה הבאה...


    רגע, שנייה אל תרוצי,

    אני לא אומרת שמיד צריך לשפוך ולדבר,

    אני רוצה רגע שנתייחס למישור הרגשי,

    לפני שאנחנו נוקטות בפעולה כלשהיא


    לא פעם אנחנו רצים מיד לעשות עם זה משהו

    אלא שכל עוד אין בשלות רגשית,

    או - כל עוד הפעולה נעשית עם אותה מערכת אמונות,

    וסביר להניח באחד מה Fים  (FIght/Flight/Freeze)

    התוצאה תוכיח לנו שצדקנו מלכתחילה והיינו צריכים לשתוק


    למרות שזו בהחלט לא האמת...

    אז מה כן?


    מה אם נצליח לתת לגיטימציה לרגשות שלנו

    מה אם לא נפחד מהם?

    מה אם ניתן להם לעבור התמרה,

    תיווצר בהירות,

    ונצליח להביא את האמת שלנו ראשית בפני עצמנו?

    ואחרי כן,

    אחרי שלקחנו בעלות על שלנו

    נוכל לשתף במה שנכון לנו את בן הזוג

    אז, 

    כשלומדים איך לעשות זאת -

    לא רק שלא מסכנים את הקשר -

    אלא מעמיקים את חיבור דרך זה שעיבדנו את הקושי

    ומאפשרים לנו יותר ביטחון,

    יותר אמון,

    יותר שותפות..

    ~~~~~


    מה אם נזכור

    שאנרגיה (emotion= energy in motion) לא נעלמת

    ויחד עם זאת ישנה האפשרות של התמרה שלה,


    במילים אחרות

    שבקצה השני של כל רגש לא נעים

    יש רגש אחר נעים, מזין, מרגיע וממלא


    למשל כשמתמירים פחד ואשמה

    הם הופכים לנדיבות, יציבות, שלום וקרקוע.


    כעס מותמר לטוב לב


    כל רגש והנפלאות שלו,

    אם רק... ניתן לעצמנו באמת להרגיש אותו


    זאת אומרת

    שקודם כל, נבחין בין 

    המישור של הפעולות ~ למישור של הרגשות

    ונזכור שלמרות השם הלא טוב שיצא לזה האחרון

    והזלזול שאנחנו נוטים להפנות כלפיו במשפטים כמו:

    "טוב תכל'ס מה אני עושה שם, עזבי עכשיו רגשות.."

    בעצם הרגשות הם הם המניע העיקרי של הדברים

    כמו הקרחון הענקי שנמצא מתחת

    לקצה הקרחון של הפעולות (עם כל הכבוד ויש..)

    לכן אליהם עלינו לפנות קודם כל...


    ואז

    נלמד לתת לרגשות להיות,

    (כי העיבוד שלהם הוא הדרך שלנו להשפיע)

    שזה בדיוק אבל בדיוק ההיפך מההרגל שהושרש בנו עמוק כל כך,

    ופה יש באמת בור קטן שיש להיזהר לא ליפול בו

    כי הכוונה היא לא להדחיק (להשתיק, לברוח מ, להעביר נושא) מחד

    אך בהחלט גם לא להזדהות מאידך

    אלה שתי האפשרויות הילדיות שנותרו לנו 

    כשלא היתה לנו הכלה ממי שטיפל בנו..


    זאת אומרת שמילה אחרת ל"לשהות עם הרגש"

    תהיה הכלה -

    תהליך טרנספורמטיבי שמתרחש

    כשאנחנו בעמדת החווה צופה -

    גם מרגישים את הרגש וגם מחבקים את החלק הילדי המרגיש

    (בזמן הזה אני גם הילדה שבתוכי וגם האם הפנימית עבורה)


    כי אז...

    משהו מופלא קורה בהמון היבטים 💗 

    כמו למשל -

    נוצר שקט בגוף,

    מגיעה התבהרות, (כולל אפשרויות מדויקות לפעולה - עכשיו הגיע תורה),

    מתנקה המקום חסר האונים שחווה את הסיטואציה עד כה כקורבן,

    ויחד אתו מתנקה האשמה וגם ההאשמה !

    אפשר אפילו לזהות את המסרים המקטינים (שלרוב שקריים ושווים בדיקה)

    שהוטבעו בנו כילדים ולראות איך לאורך כל החיים

    המשכנו בעצמנו ללכת לאורם

    ואפילו - לשחרר אותם וכך -

    לחולל שינוי משמעותי ומרגש מעתה והלאה...


    כן.. כל זה מתחיל בלהסכים להרגיש..

    נכון,

    זה לא קורה ברגע,

    ויש הבשלה והכלה והתרחבות לשם

    ובכל זאת -

    אפילו שזה רק באופק ויש התכוונות לשם -

    איזה כיף זה לחיות את החיים בסקרנות ופתיחות

    שלא רק שלא חוששת מרגשות קשים -

    אלא מקבלת אותם בהתרגשות

    עם אותה הידיעה שבצידם השני -

    אחרי ההתמרה שלהם -

    מחכה לנו כל טוב שכזה


    אני יודעת..

    זה ההיפך ממה שהתרגלנו,

    עד כדי כך שזה עשוי לעורר חלחלה..

    אבל מה כבר יש להפסיד?

    הרי כשאנחנו מדחיקים ומתכחשים לרגשות שלנו

    אנחנו ממשיכים להיצמד אליהם 

    וממילא הם מלווים אותנו ומכבידים עלינו,

    מקסימום זה לא יצליח ונישאר עם זה..


    אבל מה אם כן ??

    מה אם... בכבוד והקשבה,

    בקצב שנכון לך, תביאי סקרנות

    ותראי אם יש שם הסכמה לנשום

    נשימה אחת (או יותר) אל הכאב (ולא ממנו)


    נסי ❤💝


    אני פה בשבילך,

    סקרנית לשמוע מה זה מעלה בך

    ואם מה שעולה זה רצון להעמיק לשם בליווי שלי, לחצי כאן, כתבי לי מייל קצר ונתקדם משם,


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך



    יום שני, 5 ביולי 2021

    ומה אם יש משהו ששנוא עלי אצל בן/ת הזוג?

    אז רציתי לכתוב פוסט יום הולדת, 

    (ציינתי ביחד עם ארה"ב ביום א' שעבר :-)

    ולחגוג בו עם כמה חלקים אבודים וחלקים מוכחשים שלי

    שאספתי אלי בשנים האחרונות


    ואכן התיישבתי לכתוב, 

    אבל.. 

    איכשהוא משהו לא זרם לי,

    עצרתי, חזרתי, המשכתי לכתוב

    ושוב, סגרתי את המחשב והתרחקתי


    ככה במשך כמה ימים...


    עד שקלטתי (!)✨ שזה בעצם לב העניין..

    שיש פה אנקדוטה שמחזיקה בקטן - עולם ומלואו 

    של חלקים מוכחשים ואבודים שחזרו אלי

    והרי זה בדיוק מה שבעצם רציתי לכתוב עליו..


    { על רגל אחת -

    ב "חלקים אבודים" אני מתכוונת לאותן האיכויות

    שהקסימו אותי בו כשהתאהבתי בו

    (כמו זה שהיה מחובר לרצון שלו והגשים חלומות)

    שאז הייתי בטוחה שרק הוא כזה ואני לא,

    חלקים שאמנם לא היו בביטוי שלי בהשפעת "ככה לא מתנהגים" למיניהם

    אך בעצם התחבאו בתוכי ,

    כך שההתפעמות ממנו היתה קולו של הגעגוע שלי 

    אל האיכויות החבויות הללו בתוכי.


    הדרך של ההתפתחות שלנו להזכיר לנו אותם

    מתחילה בלהימשך למי שמבטא אותן (לרוב בהגזמה)

    וממשיכה כשאותן האיכויות בדיוק הופכות (כשמתחייבים זה לזו) 

    מנפלאות >> להכי מעצבנות בו,

    כך למשל "מגשים חלומות" הופך ל >> "עושה מה שבא לו בחוצפה"

    וההתפעמות בהתחלה >> הופכת לתסכול בהמשך.

    זו וגם זה הם מעין פעמוני תזכורת עבורנו להחזיר לביטוי (מאוזן) 

    את האיכויות האלה שאי שם חבויות בתוכנו,

    כי כן, גם בתוכי התחבא לו החיבור אל הרצונות שלי,

    יכולת המימוש וההגשמה, הנינוחות והנוכחות, חיבור אל הלב וכו'.

    (איכויות שמאז שהבנתי זאת, אני מביאה ומביעה יותר ויותר

    והיו חלק בהשתהות עם הפוסט הזה והדיוק שלו)


    ובחלקים מוכחשים אני מתכוונת למשהו דומה,

    אלא שהפעם אלה איכויות ששנואות עלי

    ובכל פעם שהוא } מבטא אותן - למשל:

    כשהוא מתלהם >> אני סולדת ממנו

    כשלמעשה בלי לשים לב... אני סולדת ממני, או מחלקים שלי,

    מוכחשים אבל שלי,

    כן, למרות שלא הייתי מודעת לכך.. מידי פעם..

    לא נעים לגלות.. הייתי גם אני מתלהמת.

    וכן.. תמיד... מה שאני שונאת או סולדת באחרים...

    איכשהוא מתקיים גם בי..

    וזו בהחלט חוויה מכוננת הגילוי הזה.


    בשני המקרים ההתפתחות שלנו שואפת לאיסוף החלקים

    ליצירת אני שלם וחי יותר,

    ככל שהם פחות מוכחשים/אבודים, כך אני יכולה לנהל אותם

    ופחות הם מנהלים אותי (פחות מתפרצת לי בלי שליטה ההתלהמות)

    ומן הסתם ככה אנחנו }{ פחות רבים כי אנחנו פחות בהשלכה  }


    אז נכון, שבין היתר אני רוצה לטפוח לעצמי על השכם...

    על איסוף החלקיקים הזה ולחגוג את היותר שלמה שאני..

    בכל זאת, יום הולדת...

    אבל (!)

    לא רק בגלל זה אני כותבת.. 

    בכל אופן לא רק בגלל זה אני כותבת לך,

    אני כותבת לך כדי להפריך שוב את האמונה

    שאני שומעת שוב ושוב ש  "אנשים לא משתנים"

    ולעומתה להפיץ עוד ועוד את הבשורה

    ששינוי, כל שינוי שאנחנו כמהים לו 

    לא רק שהוא אפשרי,

    הוא הוא הדבר שבאנו לעשות פה -

    יקראו לזה 

    תיקון

    הסרת קליפות, 

    צמיחה, 

    התפתחות,

    ליטוש היהלום שבתוכנו,

    whatever...

    כך או כך - זה אפשרי (!)

    והנה אני חוזרת לסיפור 

    שיבהיר את הנקודה:


    פעם, גם כשהייתי נתקלת בקירות,

    הייתי ממשיכה דוך,

    ואני לא אומרת, יש לזה לפעמים יתרונות,

    נחישות היא תכונה חשובה שעזרה לי לא מעט בחיים,

    רק שלפעמים.. זו לא היתה נחישות שם,

    אלא כוח דוחף מתוכי שחסר את היכולת להקשיב, להתבונן

    ולראות את התמונה הרחבה יותר

    ואני של פעם - גם אתמול - הייתה ממשיכה דוך,

    למרות הרחשים הפנימיים שהרגישו שמשהו לא מדויק…


    ואולי במקרה של פוסט כזה או אחר המחיר לא נוראי,

    אלא שההרגל הזה ניהל אותי לכל הרוחב

    ביום יום ובחופשות, במערכות יחסים עם הילדים ועם בן הזוג,

    חוסר יכולת להקשיב, להיות נוכחת ולהתקדם בכיוון הנכון לי.


    עבורי זהו אחד הדברים אם לא 'ה' 

    שראוי, אבל ממש ראוי לחגוג אותם אפרופו יום הולדת.


    כי האוטומט שלי היה שם כ"כ חזק,

    בניסיון (שווא מן הסתם) להוכיח שאני מספיק,

    בעשייה ועשייה ועשייה ללא סוף והתחלה

    כי "מי שלא עושה לא שווה"

    היה אחד המסרים החזקים שהובילו אותי בחשיכה

    (ובמאמר מוסגר אוסיף שהאמונה הזו היתה נותרת שם

    כטעם קבוע  שליווה אותי

    בכל מצב ולאורך כל הדרך ולא באמת היתה נרגעת מתי שהוא,

    מן הרגל שמביא אתו מחד הבטחת שווא - שכך ארגיש ראויה

    ומאידך תופעות לוואי כגון -

    אין הפסקות, אין שהייה, אין הקשבה, התעלמות מאינטואיציה,

    נטישה של עצמי, ויתור על עצמי ועוד ועוד)


    והנה - אני מוצאת את עצמי תוך כדי כתיבה - 

    עוצרת, 

    מקשיבה לרחשים,

    ערה לקולות

    ומדייקת בהתאם.

    זוהי מן התרחבות כזו שמתקיימת בי לאחרונה יותר ויותר ומביאה אתה 

    הקשבה לי ומקום למנעד ההתרחשויות שבתוכי, 

    שעד לא מזמן הייתי נוהגת להתעלם מהם. 


    גדלתי בשנה (במניין שלבי הצמיחה בספירה כלשהיא

    שהיא - אצלי בכל אופן - יותר משנת אדם :-)

    ואני ערה ומודעת, קשובה ונוכחת יותר

    אלי

    ואל מי שמולי


    אחד הביטויים הכי כיפיים של השינוי הזה בעיני

    היא שאני נוכחת שוב ושוב

    שבמקום הביקורת השיפוטית והמקטינה -

    בין אם היתה מושלכת על האחר או על עצמי -

    מתקיים בי בסיס רחב יותר של קבלה וסקרנות


    ובמקום למשל לחוות נטישה, להיפגע ולהתרחק -

    בכל פעם שהוא } מגיע מסוגר ונמנע,

    מתאפשרת בי סקרנות לְמָה בעצם קורה לו (!)

    ורצון לגעת במקום הפגיע שלו בְּרָכּוּת.

    מן חוסן פנימי שלי שמחזיק אותי ראויה מעצם היותי

    ומביא אתו יכולת לעבור באמת את הגשר אל עולמו שלו


    עד לא מזמן הייתי כל כך עסוקה ומופעלת מתוך המקום הפגוע שלי,

    שלא יכולתי לראות,

    לא אותי ולא אותו.

    האוטומט הפעיל מיד את מנגנוני ההגנה

    שסגרו עוד ועוד את הלב

    כשמאותה נקודת מבט צרה - המציאות הוכיחה לי שוב ושוב שמוטב כך..

    כי לב סגור הוא לב מוגן מפני הפגיעה..


    האמנם ??


    עכשיו כשאני יותר נוכחת וערה למה שמתרחש,

    אני יכולה לשים לב למקום הנטוש שעולה בי,

    לנשום, להכיל, להרגיע

    ופתאום נפתח בי מרחב עם אפשרויות נוספות,

    ואת הפרשנות הישנה של "הוא לא אוהב אותי"

    "אני לא מספיק", העצב, חווית הנטישה, "אני לא ראויה..."

    שלרוב היו מגיעים ללא מילים אלא כעננה מכבידה,

    מחליף תרגום שנותן מקום לאפשרויות נוספות

    שבכללללל לא קשורות אלי

    ובטח שלא מאיימות על חווית הראויות שלי.


    ואז - כשאני רגועה ומוחזקת על ידי,

    אני יכולה לדבר אתו

    ולבדוק אתו מה שלומו באמת

    ומה קשה לו,

    ומה הוא מרגיש

    וכשאני מגיעה רכה וקשובה אלי (ואליו)

    הוא מתרכך

    ומעז להיפתח

    והרי זה מה שמלכתחילה באמת רציתי..


    ואיזה חי ומרגש ומפעים

    זה שם מעבר לחומות הלב,

    כשיש גישה לרכות ולרגישות שלי

    שמפלסת את הדרך אל זו שלו

    וכמה עונג מתאפשר כששנינו מסכימים להרגיש!


    אם סתם ככה הייתם שואלים אותי לפני 15 שנה

    'מה אני מרגישה?'...

    אפילו לא היה לי אוצר מילים שמאפשר לי לענות

    על השאלה הלכאורה פשוטה הזו..

    עד כדי כך הייתי מנותקת ממני...


    נו..

    אם זה לא שינוי אז מה כן??

    ~~~~~


    לא רק שזה אפשרי,

    זה הכרחי 

    ואפילו אם לא.. למה לנו לסבול... 

    אם אפשר לחיות את החיים כשחיוך קבוע משוך לנו על הפנים?

    ואפרופו חלוף השנים ויום הולדת -

    לזכות בקמטי חיוכים במקום בקמטים של דאגה..


    אני פה בשבילך,

    אם זה הזמן שלך ליהנות מהכלים המופלאים שבאמתחתי,

    שמובילים לשם די בקלות ואפילו די מהר (!)

    זה אפשרי בתהליכים אישיים  (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

    או בתהליכים זוגיים שבועיים אותו הקישור שלעיל↑, 

    או בתהליך זוגי אינטנסיבי ייחודי - פרטים נוספים בלחיצה כאן

    וגם בתהליכים מוקלטים מראש עוד פרטים בלחיצה כאן


    גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך







    אני תמיד צודקת!

    השבוע צפיתי בסרטון של דר' סיידה דזילטס, שכמו תמיד בדרכה המדויקת הביאה רעיון, מעבר לכך שברמה הקולקטיבית - מאד אקטואלי לנו - סביב הכמיהה ל...