"אני כבר לא אוהב אותה.. אין לנו שום דבר במשותף,
אני לא סומך עליה, ואני לא מאמין שהיא תשתנה..
מבחינתי זה נגמר בינינו, חבל על הזמן.. "
את זה אמר לי מ. בתחילת השיחה שלנו השבוע ..
וכמוהו אני שומעת המון מסביבי..
רק אחרי ששמע אותי -
יכולתי לראות איך נפקחות לו העיניים לרווחה,
איך לפתע - אופטימיות זהירה מעזה להסתנן לו למבט ..
איך הלב שלו מתרכך..
כי מה מספרים לנו בכל מקום ?
בסיפורים, בסרטים, בבית הספר ..
ישנה האגדה הלא כתובה הזו – שישנו אי שם האחד
היחיד והמיוחד, שהוא – באמת יאהב אותי,
לו – אני באמת אתאים,
הוא- ממש יבין אותי ,
ואתו – לא יהיו לי כל הבעיות הללו בהם אני נפגשת בקשר הזוגי שלי..
אז למה לי לסבול ?
מגיע לי טוב יותר, לא ?
ברור שכן..
מגיע לי הכי טוב , לא סתם טוב יותר !
ועדיין – יש לי כמה מילים על האגדה האורבנית הזו
שמשאירה אותי תלויה בו – היחיד והמיוחד... :
בתמצית הנה העניין כולו :
אם אני לא מרוצה ממה שקורה לי –
הדרך שלי ליצור שינוי בחיי , מתחילה ביצירת השינוי בעולמי הפנימי.
עולמי הפנימי הוא הסיבה לחוויית חיי
ו.. לשמחתנו – בדיוק שם ישנו המפתח ליצירת השינוי.
למה אני מתכוונת ?
אם אני מתלוננת כל היום שהאיש שלי ביקורתי,
הוא לא מפרגן לי בכלל,
והוא כל הזמן כועס ומקטר,
ווואלה, מגיע לי טוב יותר, נמאס לי מזה..
אז מה שקורה לרוב-
(מבלי לפגוע בזכות הבחירה. לכל אחד הבחירה הלגיטימית שלו מה נכון לו לעשות.)
מה שלכאורה הכי קל – זה 'להיפטר' מהגורם המזיק – כלומר להיפרד ממנו.
לכאורה פתרתי את הבעיה,
הוא כבר לא מבקר אותי.. (גם לא מדויק, ובכל זאת נניח שכך..)
אלא שלמעשה..
אם נמשכתי אל איש שכזה.. סביר להניח שיש בתוכי מקומות
שמרגישים או רגילים להיות נתונים לביקורת,
שלא באמת מאמינים שאני ראויה לפרגון,
יותר מזה – שלא מסוגלים להכיל הערכה.
וכשמישהו יפרגן לי – לרוב אומר לעצמי :
"טוב הוא לא באמת מתכוון לזה.."
או
"הוא סתם רצה להיות נחמד.."
או משהו דומה שמבטל את דבריו..
בטח שלא אמשך לאנשים כאלה, זה סוג של - "אין לי תקשורת אתם" (ברבדים
מסוימים)
מה שאני מנסה לומר זה - שאחרי שנניח ונפרדתי מהאיש ההוא,
(ולא דיברתי פה על חורבן הבית, הילדיםL , הכעסים, הכאב, האשמה,
הכישלון, הדמעות.. וואי וואי..)
אמצא את עצמי שוב נמשכת למישהו דומה...
כל עוד לא פתרתי בתוכי את העניין –
כל עוד אני לא מאמינה שאני ראויה,
כל עוד אני לא מסוגלת להכיל מחמאות –
זה מה שיקרה – אמשיך לשמוע ביקורת / לא אהנה מפרגונים.
לעומת זאת –
ככל שאני עוברת תהליך של ריפוי פנימי,
ככל שאני צומחת ואוהבת את עצמי (לא ככותרת ריקה כמובן אלא מבפנים)
ככל שאני מסוגלת להכיל הערכה ומחמאות כי אני באמת מאמינה להן..
כך – המציאות שלי – כן - גם עם אותו האיש שביקר אותי 15 שנה (!) משתנה !
כך אותו הצורך בהערכה באמת באמת מתמלא ,
ולא רק הכאב של הביקורת מהאיש שלי נפסק (לכאורה כי הוא לא באמת נפסק כשנפרדים..)
בקיצור,
אם אני מרגיש/ה שרע לי במערכת היחסים שלי,
כל עוד אין לי הרצפטורים להכיל את הטוב שאני רוצה – לא אוכל ליהנות
ממנו
לכן – פרידה היא לא הפתרון (לפחות לא לבעיה הזו..)
(שוב- מבלי לפגוע בזכות הבחירה. לכל אחד הבחירה הלגיטימית שלו מה נכון לו לעשות.)
אם כך - הדרך ליצור את השינוי מתחילה ביצירת הרצפטורים הללו אצלי –
כי כשאני צומחת, מרפאה וגדלה להיות מי שאני –
אפילו אותו בן זוג – יכול לתת לי את מה שאני רוצה/ צריכה..
(כנ"ל במגוון אישיויים, הייתי אומרת בהכללה למעט אלימות)
ועכשיו - קחי לך שתי דקות,
עצמי לרגע את העיניים
התבונני בעיני רוחך בבן/ת הזוג שלך כאילו הוא עומד מולך,
שימי בצד מי צודק, ומי אשם,
הניחי לרגעים את כל הכעסים שהצטברו,
את והוא – במקום הנקי , העצמתי, השלם, שאתם.
רק אתם , את בעיניים עצומות והוא מולך בעיני רוחך ..
קחי לך שתי דקות ושימי לב לתחושות.
מה קורה שם ?
האם את יכולה להבחין בתחושה של חיבור ביניכם ?
אם כן, ויש סבירות גבוהה שכך –
עברנו את המשוכה הראשונה
(אל דאגה, לא ויתרתם על הצדק, והאמת והעקרונות הם עדיין בצד בשבילכם..)
והנה השנייה –
נניח שהגיעה פייה מארץ האגדות,
ופתרה לכם את כללל המריבות וחוסר ההסכמות ביניכם,
כל מה שמתחת ומעל לשטיח..
אתם רואים אחד את השני
מצליחים לדבר זה עם זו,
לחזק אחד את השני, להיות בחיבור לבבות..
במצב הזה -
האם הבחירה שלכם היא זה בזו ?
(מזמינה אותך לבדוק לעצמך ולתת מתוך מקום נקי- לא שמקטין ולא שמגדיל את עצמו - לבן/ת הזוג לבדוק עבורו)
אם אכן זוהי הבחירה של שניכם -
הדרך לזוגיות ממלאה, מחבקת ומשמחת
בטוחה ונמצאת פה בשבילכם
עליכם 'רק' ללכת בה..
כל התובנות, הכלים, ההסברים – הכל קיים,
נותר לסמוך עלי, ולהגיע ליומיים בלבד
12 שעות אינטנסיביות,
ובינתיים – עם ובלי קשר לקראת טו' באב –
הנה פה
תרגיל קטן שיחמם את האווירה ביניכם :
ניתן להבחין בברור שזוגות שמפנים זמן לאהבה שלהם,
(הייתי מדייקת ואומרת – פנאי מנטלי ורגשי ולא רק פנאי נומינלי..)
האהבה שלהם פורחת..
קחי לך כמה רגעים לחשוב על משהו שאת מעריכה בבן הזוג שלך,
מצאי זמן בו הוא פנוי,
בואי מתוך מקום של לב פתוח, תוך חיבור למהות שלך
וספרי לו ש "את מאד מעריכה את ....."
ואולי אפילו ש"זה מאד משמעותי עבורך כי אז את מרגישה ..."
למתקדמים : בחרו לכם יום בשבוע בו שניכם מפנים זמן להערכה הדדית שכזו,
כמה רגעים של חסד -
שעשויים לחמם עד מאד את האווירה ביניכם
ולהזכיר לשניכם למה אתם עוד פה...
לא, זה לא יפתור את הקשיים – אם ישנם – חשוב לפנות לגורם מקצועי
חיצוני
שיעזור לכם לצאת מהלופ-ים הזוגיים שלכם.
(אפשר גם ביומיים הנפלאים – האינטנסיב הזוגי)
ובכל זאת אין לי ספק שהשקעה קטנה זו ותשומת לב בהערכה זה לזו
יתרמו באופן משמעותי לביחד שלכם.
לחיי אהבה מעניקה וממלאה,
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.