חפש בבלוג זה

יום שני, 23 בספטמבר 2024

תזכורת לכמה כלים להרגעה של הצפה-עד כדי-חרדה

עד כמה שאני מנסה להתנתק מהחדשות -

כדי לשמור על שפיות ולהימנע מהתססה של המערכת ההישרדותית שלי -

נמנע ממני מן הסתם להישאר שם לגמרי...


ובימים אלה, ש-

מי יתן שיהיו מעטים, קלים, ושנישאר בהם שמורים ומוגנים,

נדרשים לנו במיוחד בזמינות כלים להרגעה.


אז כדי שלא יהיה צורך לחפור במעמקי הזיכרון,

שם - ככל שאנחנו מטורגרים הם פחות זמינים לנו,

אני כותבת לך כאן כמה כאלה

שמאפשרים במהירות יחסית להחזיר את המערכת שלנו לשקט


שהרי אם אנחנו בתוך מצב הישרדותי אמיתי - 

בהחלט יש צורך במתח הזה -

שתואם לסיטואציה ההישרדותית ונחוץ לנו בה,

אך כאשר אנחנו בבית, בטוחים (ולו ברגע הזה) -

המתח הזה מפעיל בעודף את בלוטת יותרת הכליה,

משחרר עודף אדרנלין וקורטיזול לגוף -

שהם רעלנים וכאשר אין לנו שימוש אמיתי בהם

הם מזיקים לגוף ולנפש.


אז בהנחה שאת~ה במקום בטוח -

אפשר להתחיל 

ורצוי תוך כדי הקריאה ממש ללכת עם ההנחיה הכתובה:


תרגיל ראשון:

נתחיל בנשיפה,

נוציא אוויר דרך האף לאט לאט לאט -

אפשר לספור אפילו עד 15 (אולי אפילו יותר)

לא מעבר ליכולת אבל כמה לאט שאפשר,

בסוף הנשיפה נישאר 2-3 שניות על ריק,

ואז ניתן לאוויר להיכנס בשאיפה עד 4

אפשר להישאר 2-3 שניות על מלא

ולחזור ולנשוף נשיפה ארוכה,

כך באותו האופן המתואר לעיל, 

להמשיך לנשום במשך 3 דקות.


נשים לב מה קורה.

אם ההרגעה חלקית, כדאי להמשיך לעוד סבב כזה

עד שהרגיעה מגיעה.


בגדול - 

כאשר יש מתח שמפעיל את המערכת ההישרדותית,

בחרדה ובכלל - הנשימה מתקצרת, 

הלב מגביר את קצב הפעימות שלו,

יש גלי חום או קור, ועוד סימפטומים שונים.


כאשר אנחנו באופן מכוון מאטים את הנשימה,

ובעיקר כשאנחנו מאריכים את הנשיפה -

אנחנו כמו מסמנים למערכת הסימפטתית שלנו -

זו שאחראית על ההישרדות שלנו -

שהכל בסדר, שאפשר להירגע, שהקיום שלנו בטוח.

והחרדה מתנקה.


תרגילים שלא משלבים נשימה כחלק מהתרגיל :

למקרה שממש מתקשים לנשום - 

הנה כמה תרגילים פשוטים שיעזרו להתקרקע :

כיוון שבזמן לחץ וחרדה מה שקורה אנרגטית,

הוא ניתוק מהשורש ובו זמנית ניתוק מהכתר,

מן חוויה שבה אנחנו כמו תלושים,

לכן אין טעם לנסות להרגיע במילים,

והתנסויות וכלים שיאפשרו קרקוע 

יהיו הכי אפקטיביים, כמו למשל:

חיבוק עצמי - 

ממש ככה עם שתי ידיים לחבק את עצמך חזק,

לעסות כל יד את הזרוע הנגדית,

אפשר גם את הירכיים,

העיסוי הזה אחרי כמה שניות מפריש אוקסיטוצין 

שמחליף את ההזרמה של האדרנלין


לשכב בחוץ על הדשא / על האדמה


אפשר גם להזמין את המלאכים -

מימיני מיכאל - ניתן להרגיש נוכחות מימין

משמאלי גבריאל - נוכחות משמאל

מלפני אוריאל - נדמיין עמוד אור מלפנים,

מאחורי רפאל - כנפי הריפוי מלטפות מלמעלה למטה

ומעלי שכינת אל 

אפשר להרגיש את הסחרור האנרגטי סביבנו

ולהוסיף -

שם - בן שם אמא - שמורה מוגנת ואהובה

(למשל גלית בת אביבה שמורה מוגנת ואהובה)


ולסיום -

בהנחה שהנשימה זמינה - התנסות נוספת

שמאפשרת חוויה של מוגנות ושקט:

הנה זה בהנחייה קולית: (ואחריה ישנה הנחייה כתובה)


נביא את תשומת הלב פנימה אל הגוף,

נשב בנוח, נאפשר לגוף להתרווח

ניקח נשימה מלאה לאורך הציר המרכזי,

עם הנשיפה -

נעשה סריקה מלפנים מלמעלה ועד למטה,

מהמצח, דרך הפנים, 

קדמת בית החזה,

הבטן,

קדמת הרגליים

בהונות..


עם הנשיפה הבאה נעשה כעת סריקה מאחור -

מהקודקוד,

דרך העורף,

הכתפיים,

השכמות,

צידי הגב,

הישבן,

אחורי הרגליים,

עקבים,


בנשיפה הבאה נעשה סריקה מימין - מלמעלה ועד למטה,

ובנשיפה שאחריה משמאל - מלמעלה ועד למטה.


עכשיו -

כמו ננפח את המרחב האישי שלנו,

נשיפה-

40 ס"מ מלפנים -

מלמעלה ועד למטה,

נשיפה -

40 ס"מ מאחור -

מלמעלה ועד למטה,

נשיפה

 70 ס"מ מימין

ונשיפה

70 ס"מ משמאל


נבחין בתחושות,

נשהה בתוך המרחב הסמיך הזה שנוצר סביבנו

ונוסיף

אני שמור מוגן ואהוב בתוך אור.


מפה אפשר להמשיך לשינה,

או להמשיך אל היום בחיבור אל המרחב המגן הזה.

מאחלת לנו שנישאר שמורים ומוגנים בתוך אור,


פה בשבילך עם כלים נוספים,

להרגעה, לצמיחה ולהתפתחות אישית וזוגית


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


💓💓💓💓💓💓

עוד ממני בשבילך: 

 

                                       איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   
                                                                     ~~~~~


 פרטים נוספים 

💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש
בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

ובאינטנסיב זוגי:
יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 





יום ראשון, 8 בספטמבר 2024

"אהבה זה לא משהו שבאמת יכול להיגמר, נכון?" / אביתר בנאי

"

זה הכי עצוב לראות זוג שנפרד.

הוא צודק ונשרף מכאב,

והיא צודקת ונשרפת מכאב,

זה סרט רע.

כל אחד תפוס בלהאשים את השני

ולא קולט את החלק שלו.

זה כזה דפוק

והלב אטום.

סגור.

לכוד.

מלא טינה וכעס...

אהבה זה לא משהו שבאמת יכול להיגמר, נכון? "/ אביתר בנאי


זה אחד הטקסטים שמלווים את השירים היפים והטובים

בקולו של אביתר בנאי בתערוכה במערת הפעמון בבית ג'וברין,

כשהם מוקרנים באנימציה (יוסף משיח ודניאל נחום) על קירות המערה המופלאים 

ואפקט הסאונד שנוצר מפעמון המערה עושה את זה אפילו קסום יותר




האמירה שבפתיח, זו אחת הפנינים שלכדתי בתערוכה 

והיה לי ברור שאני רוצה להפיץ הלאה ולהמשיך ממנה...


כי גם בעיני אהבה היא לא דבר שבאמת יכול להיגמר..

אם כי ישנם "מפריענים" שעשויים להסתיר אותה,

להאפיל עליה ולגרום לנו להרגיש שהיא איננה...


כעס, צדקנות, אי הסכמות, היאחזות ועוד..

שבגדול - אפשר לומר שרובם נובעים מפחד -

פחד לאבד את מקומי, שעשוי להוביל ללקחנות,

פחד מנטישה שעשוי לייצר מנגנון שבו אני נוטש ראשון (או נאחז)

פחד מדחייה שעשוי להוביל להימנעות (או וויתור עצמי) 

פחד לאבד שליטה שעשוי לייצר מנגנון של שתלטנות

ועוד שכאלה,

כולם הישרדותיים, 

מבוססים על ההנחה ש "זה או אני או אתה",

שלא בטוח, שכדאי להידרך,

לגמרי לא מחזיקים את הרעיון שאהבה היא לא משהו שיכול להיגמר.. :-)

כאמור הישרדותיים 

ובהתאם לכך מונעים מהחלקים ההישרדותיים של המוח

ובעיקר מוח הזוחלים -

שהוא למעשה כמו טייפריקורדר שהקליט כל מה שקרה לנו

(וגם לאנשים בעץ המשפחה שלנו ויש שיוסיפו בגלגולים הקודמים...

ארחיב על כך בהמשך)


והפעם אני רוצה להביא כיוון חשיבה מרענן

שמאפשר לנו לפרום קשרים ופלונטרים 

באופן לא צפוי שלא פעם אפילו מעלה חיוך,


כי הרי ממילא לאותו מוח הישרדותי

יש כל כך הרבה כוח,

בזכותו אנחנו שורדים..

וכל עוד הוא בטוח שהוא מציל אותנו -

לא משנה מה נחשוב שאנחנו רוצים...

הוא זה שמנהל את העניינים, מבחינתו - לטובתנו


לכן,

אפשר לומר שלמעשה -

כל מה שקורה לנו, קורה בהתאם 

למה שהמוח ההישרדותי שלנו מאמין שבטוח לנו

אם כי..

ההיגיון שלו והניסיון שלו - עם כל הכבוד -

איננו בהכרח הגיוני ולרוב לא מתואם להיום -


דוגמא פשוטה -

אם אני צועקת אחרי 5 פעמים שאני קוראת לבן שלי והוא לא עונה לי,

זאת למרות שאני לא מעוניינת להמשיך לצעוק..

כשאני בודקת מה בעצם קורה בתוכי -

אני יכולה להבין שאני חווה התעלמות כשהוא לא עונה לי

וההרגל ההישרדותי שהתקבע אצלי הוא לצעוק כשמתעלמים ממני.

סביר להניח שהציל אותי וגם די הגיוני בשלבי התפתחות מסוימים

אבל לא מתואם להיום ולא מתיישב עם הרצון הגבוה שלי.

עדיין, כל עוד לא יהיה מענה לחווית ההתעלמות - המוח ההישרדותי

בטוח שהוא מציל אותי כשאני צועקת ולכן לא יוותר על הצעקה


זאת אומרת שככל שאני מביאה סקרנות ומפענחת 

את המסרים התת מודעים שנמצאים מאחורי הקלעים של המצב הלא רצוי -

(למעשה לא רצוי מנקודת המבט הגבוהה שלנו, 

אך עדיין הכרחי מבחינת המוח ההישרדותי)

נוכחת שם, עדה לצורך - ממקום מחבק ומכיל -

הרי שבו ברגע הענקתי לעצמי התייחסות מזינה

ואותו חסך התחיל להתמלא :-) וכבר המנגנון קולט שהוא יכול להירגע

ואני מוצאת את עצמי הרבה פחות צועקת.


בעצם על מנת לחולל שינוי במציאות הלא רצויה לנו,

עלינו לסנכרן בין הרצון הגבוה לזה של המוח ההישרדותי,

או במילים אחרות 

למצוא את הצורך שלכאורה נענה על ידי ההרגל ההישרדותי

כמו למשל הצורך בהתחשבות - ההיפך מהתעלמות -

ואני מוסיפה - לכאורה כי כשאני צועקת... 

הרי אני לא מקבלת תשומת לב כזו שאני באמת רוצה..

(משמע - שתמיד ההרגל ההישרדותי למרות ההבטחה שלו 

אף פעם לא באמת יקיים אותה)

וכשאני מגיעה ממקום סקרן, סלחני, שמקבל את מה שקורה -

(גם אם לא מסכימה לכך שההרגל ימשיך.., מקבלת את זה שכעת זה המצב,

כנראה מוצדק מנקודת המבט ההישרדותית)

אני כבר - או נוצר לי גשר - שמאפשר לי לענות על הצורך ב א מ ת

והדריכות ההישרדותית יכולה להירגע,

כי היא מבינה שיש חוסן פנימי, חלק עצמי שפֹּה בשבילי.


דוגמא קצת יותר מורכבת :

הוא } והיא { כל הזמן רבים,

הוא כל הזמן מתלונן שהיא צועקת, מאשימה, מעליבה...

אבל אז.. כשהעמקנו בסקרנות להבין מה מתחולל שם,

גילינו אצלו פחד נוראי מנטישה.

הוא כל כך פוחד להינטש... ש"בטוח" לו להישאר רחוק,

זאת אומרת שאופן פעיל או סביל הוא משתתף בדינמיקה.

 50% ממה שקורה ביניהם בהשפעתו

ובין היתר, החלק שלו שגם שומר עליו רחוק - 

הוא הנטייה שלו לווכחנות ולוחמנות.


לכאורה כתגובה להתנהגויות שלה,

אלא אם אנחנו זוכרים שפחד הנטישה שלו נמצא שם עוד קודם

ומפעיל מאחורי הקלעים את הדינמיקה -

או את ה 50% ממנה שבהשפעתו.


כחלק מתהליך הריפוי והשינוי - היום,

ככל שהוא ער לפחד ומביא קול פנימי בוגר 

שמחבק, שמזכיר שהקיום שלו בטוח -

ככה נוצר פתח לשינוי בדינמיקה הזוגית התקולה.

(ובעיקר ריפוי עצמי של פחד הנטישה)


מן הסתם זה לא משהו שקורה במישור השכלי בלבד,

אלא בהסכמה להיות בתוך החיבוק הזה בשיתוף עם ההסכמה להרגיש -

גם את הפחד ואז גם את ההירגעות כי בעצם היום בטוח,

כי הפחד מקורו בגילאים בהם היינו חסרי אונים ותלויים בהורינו,

אז חווינו נטישה,

אם לא התמרנו את הרגשות ההם -

היום למרות שאנחנו בוגרים ולמרות שנטישה היא רגש ילדי -

אנחנו עשויים להרגיש פחד נטישה אימתני ובהתאם לו 

יתקיימו דפוסים ומנגנונים הישרדותיים שיצילו אותנו.

כאמור לא מתואמים.


כשאנחנו גם מרגישים את הפחד ונותנים לו להיות

וגם מביאים את האם והאב הפנימיים שבנו -

אנחנו למעשה מעניקים לחלק הילדי את הצורך החסר 

וממלאים אותו (יותר ויותר)


ככל שהוא } רואה את החלק שלו בדינמיקה

ומרגיע את פחד הנטישה,

משהו נרגע בדינמיקה הזוגית

ו... זה נחווה כמו קסם!


חשוב לזכור..

שמן הסתם המנגנונים ההישרדותיים - עיקשים -

מבחינתם כאמור לטובתנו -

ולכן ככל שנתמיד ונעביר שוב ושוב את המסר של החיזוק בפנימי

ונבסס את החוסן הפנימי שלנו -

נוכל לבסס ולהרגיע גם את הדינמיקה הזוגית 💓


אז... נוכל להיווכח אם אכן -

אהבה זה לא משהו שבאמת יכול להיגמר... :-)

~~~~~


ואם אנחנו רוצים עוד יותר לסבך את העניינים :-)

או להבין את המורכבות שלהם

ולקבל כיוון נוסף להתרת הפלונטרים -

אני מוסיפה פה עוד ציטוט, הפעם של דר' ז'ילבר רנו -


"אם אתה רוצה לדעת מי אתה, דע ראשית מי אינך -

מאז שנולדנו, אנחנו חוזרים על פאתרנים של הורינו,

אנחנו מחוברים ל 3 דורות אחורה,

המוח שלנו מחובר למה שידעו הדורות הקודמים שלנו

השלב הראשון של יציאתנו לחופש,

הוא ההיכרות והלמידה של מה שעבר עלינו מרגע הולדתנו ועד היום,

(נקרא בלשון הריקול הילינג פרויקט המטרה - 

כל מה שקרה בין אמא לאבא ולנו במהלך ההיריון

+ 3 דורות אחורה.)

כשאנחנו לומדים זאת נוכל להבין שאנחנו חוזרים על מה שהם היו.

כדי לשנות את מה שאנחנו עכשיו -

עלינו ללמוד מי אנחנו לא, כלומר מה בעצם שייך להם,

אם לא נלמד - את אותם הזיכרונות, כיצד נוכל להכיר את עצמנו?" / דר' ז'ילבר רנו


זאת אומרת שלעיתים הדפוסים שלנו

מבוססים על סיפורים בעץ המשפחה שלנו, 

שאנחנו לא בהכרח זוכרים או מכירים.

המודעות לכך, או היכרות עם הסיפורים וכוונה מודעת

מאפשרת בשילוב כלים שונים לשחרר אותנו מהם.


ומה שאני באה היום להבהיר, להזכיר ולחזק - 

זה שישנם כלים מופלאים שמאפשרים לנו

לצאת ממה שלא פעם מרגיש כמו כלא דמיוני.

השינוי נמצא לגמרי בידינו,

ואף בתוכנו פנימה -

כשאנחנו מחוללים שינוי באמונות ובעולמנו הרגשי -

המציאות שבחוץ משתנה בהתאם!


אם כי... לפחות בהתחלה

אנחנו זקוקים למישהו חיצוני שיוביל אותנו לשם

ואני - אשמח להיות המישהו הזה עבורך💓

בסיוע הכלים המופלאים שברשותי

אם יש בליבך קריאה לכך - ניתן ללחוץ כאן,

להגיע ישירות לתיבת המייל שלי

ומשם נמשיך אל השינוי המיוחל !


פה בשבילך

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


💓💓💓💓💓💓

עוד ממני בשבילך: 

 

                                       איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   
                                                                     ~~~~~


 פרטים נוספים 

💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש
בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

ובאינטנסיב זוגי:
יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 






יום שני, 2 בספטמבר 2024

מייאוש לתקווה

כותבת ומוחקת,

מתחילת השבוע, מאז החדשות הקשות,

אני פותחת וסוגרת את המחשב

ואחרי שכבר כתבתי וכמעט סיימתי רשומה

ובלחיצת כפתור הכל נמחק לי -

וכשכל ה cntrl-z ים שעשיתי לא עזרו,

הבנתי שכנראה זה לא היה הדבר להיכתב ולהישלח לאוויר העולם

ושוב סגרתי את המחשב...

כי איך בכלל אפשר להתחיל

ומהן המילים שיכולות להתקרב ולהביע את הכאב, את חוסר האונים, 

את הבטן שמתהפכת מהזוועות ומקוצר היד להושיע

כשהכל מעונן, גם בפנים וגם בחוץ...


אז כדי שלא אשבר מקולות הייאוש שלא הרפו עם:

"איך אפשר להמשיך לחיות פה ?"

ו"כמה עוד אפשר לכאוב ?"

ו"הם היו כל כך זכים ויפים..  ואיך ככה באכזריות??.." 

ו"כמעט שחזרו בחיים.. ואיך לא הצלחנו להציל אותם... ועדיין.."

ו"מי שומר עלינו ?"

ו"כמה פילוג ושנאה ואינטרסים אישיים..."

....

כדי להימלט מאלה ומתוחכמים מהם..,

(שבעצם לתפיסתי מחזקים את כוחות החושך - ספוילר להמשך)

יצאתי להצטרף לקומץ מפגינים בצומת ניצנים,

קצת לבסס את תחושת האונים...

להביא את עצמי, לנקוט בפעולה, 

לנחם,  

ולהתנחם ולו במעט מפנים מחייכות

ומשיחות קצרות עם א~נשים טובים שאינני מכירה


ו... טיפ טיפה חזר לי טעם התקווה


נכון, יש בי אופטימיות חסרת תקנה,

יש לי מן מנגנון אוטומטי כזה שממוקד ומוצא את נקודות האור,

הוא מציל אותי, מאפשר לי להמשיך לנשום, (אם כי לפעמים במחיר של ניתוק, אני בתהליך שדרוג שלו :-)

שגם לוקח חלק במן תפקיד כזה שאימצתי לי, שפועל פנימה והחוצה -

להיות אחראית על המורל, לאזן את הכוחות שמושכים מטה -

(בדיכאון, בדאגות יתר...)


ועכשיו הכל כל כך נפיץ,

מעבר לכותרות ההזויות שאני קוראת במבזקים,

שאפשר להרגיש את ה בזזזזז של האדמה הרועדת פה,

השבוע מישהו בכביש צרח עלי את נשמתו כולל "תיזהרי לך!!!" 

בגלל שלקח לי כמה שניות לנסוע כשהרמזור התחלף לירוק..

רמת המתח והסטרס שאנחנו נמצאים בה כל כך גבוהה,

שזה מרגיש שהגענו לנקודת רתיחה...

ויחד עם זאת, זה עוד לא נגמר,

יש עדיין חטופים בעזה שמשוועים להצלה,

יש חיילים שנלחמים כבר כמעט שנה בלי הפסקה,

והשלכות של אלה לעוד ועוד מעגלים...

יש אי וודאות בכל כיוון ובכל רובד שנסתכל.


את כל זה אנחנו מבלי להתכוון - סופגים במודע ושלא במודע

ומופעלים בנו אחד מהאוטומטים ההישרדותיים

או שאנחנו מדחיקים - (וככל שההצטברות גואה מגיעים חרדה או דיכאון)

ו/או שאנחנו מוצפים (ומשפריצים את העודפים באגרסיה או בדמעות)

אוטומטים השלכתיים שמחוברים להתנהגות ולתגובה - מה שנקרא acting out

(כמובן תלוי במבנה האישיות ובמידת האוטומטים, זהו תיאור כללי ומכליל)


ומנגד, או תוך כדי הסטרס - בהפוך על הפוך - כדי לשמור על השפיות- 

יש כוחות-על פנימיים שמחזירים אותנו על פניו לשגרה -

כשהמתח מנסה למצוא דרכו כעוד שכבה של הדחקה

ובין לבין, בהתאם למצב ה"קנקן" גולש 

(לחרדה/ דכאון/ התפרצות אגרסיבית/הצפה בדמעות כל אחד במבנה הייחודי לו)


ואולי, אולי - ופה אני מנסה להכניס היגיון לשיגעון הזה - 

אולי זה אחד מהשיעורים שהמצב המטורף הזה בא ללמד אותנו,

אולי הוא בא להזכיר לנו לחזור להרגיש

וב"להרגיש" אני לא מתכוונת להצפה 

מתוך הזדהות מלאה של כעס, או פחד וחרדה -

שהם אמוציות שמציפות אותנו דווקא בגלל שאנחנו לא מעזים להרגיש,

זו איננה המלצה להיות אמוציונליים ודרמטיים,

אלא ללמד את עצמנו להבחין במה שמתחולל בתוכנו,

כמו בס"מ מרחק מההתחוללות,

להכיר ברגשות שמתעוררים בנו

ואז לתת להם מקום - בלי שיפוט 

(שיפוט כמו: "מה אתה פוחד/ בוכה? אתה ילדה?" או כל ביקורת אחרת

שמנסה להפסיק, לדחוק ולהרחיק את הרגש)


אני גם לא מתכוונת להתנהג את הרגש 

גם לא להשליך אותו,

אלא להבחין במה שיש ולאפשר לו להיות

זאת אומרת שבהתחלה זה יהיה למשל הכעס, או השנאה,

או חוסר האונים, 

מה שיש הוא השער דרכו נכנסים,

וככל שנשהה עם מה שיש בהכלה 

יתגלו בפנינו שכבות נוספות 

של הרגשות הפגיעים, החשופים, 

שנמצאים מאחורי קירות הכעס, הזעם, הנחרצות והצדקנות

וככל שנמשיך ונשהה, גם מהם תתפנה שכבה


כי אז...

כשאני מרשה לעצמי ממש להרגיש את הכאב

ויחד עם זאת לא להזדהות אתו ב 100%,

כלומר חלק בי מרגיש אותו וחלק אחר בי מחבק את החלק הכואב -

נוצר כמו מיכל

ומתאפשרת הכלה - שהיא תהליך אלכימי,

מתחוללת טרנספורמציה -

משהו משתחרר, משנה צורה, מאפשר הקלה ושחרור

(משתחררות גם עוד שכבות מאותו הטעם מתקופת חוסר האונים, 

לא ארחיב פה, אר אזכיר ש If it's histerical, It's historical)

וגם התרחבות של התפיסה והבנה עמוקה יותר של הדברים

וכמו מתרחשת גדילה שמקרבת את הגיל הרגשי שלנו לגיל הכרונולוגי.


כי הרי כולנו יכולים להרגיש בני 5 כשמשהו מתסכל,

למרות שאנחנו בני 45 (נגיד)...


ככל שאנחנו מסכימים לפגוש את מה שמתעורר בתוכנו נוכח המציאות,

שוהים בחיבוק ומכילים, מצטמצם הפער בין הגיל הרגשי לכרונולוגי

אנחנו מוצאים את עצמנו יכולים להתמודד אחרת עם המציאות,

נוצר חוסן פנימי, אנחנו מתקרבים לעצמנו ולעצמתנו

ומשם מממשים את עצמנו יותר ויתר

(וברור שמשתחררים מחרדות ודיכאון ותוצרי לוואי נוספים של הדחקות והשלכות)


אני רוצה להאמין שמטרת העל של השיעור הזה היא

שנעשה שלום בתוכנו

(אופטימית חסרת תקנה כבר אמרתי...)

וזו בדיוק הדרך לשם - ככל שאני מסכימה לפגוש את מה שיש,

מקבלת, מכילה, מתמירה... 

ככל שהרגשות הקשים עוברים התמרה, כמו מתנקה אבק 

ומתאפשרות יותר התבהרות פנימית,

מתוודעת לאור שבי ולומדת לאהוב אותי,


ככל שנשכין שלום בתוכנו פנימה - כאדם, כעם,...

הוא יוכל להשתקף אלינו מן החוץ,

ככל שנגביר את האור שבתוכנו -

הוא יגבר על כוחות החושך שמאיימים להשתלט עליו היום יותר מאי פעם -

לפחות במסגרת מה שאני זוכרת.


כי כשאני שונאת, שיפוטית, ביקורתית, מתריסה... גם פוחדת...

ואני נשארת מחזיקה בהם, מזוהה אתם, לא מכילה אותם -

בעצם אני בהתנגדות למה שלכאורה נגדי - הטריגר שעורר אותם

ומאחר וכל דבר שאני מתנגדת לו - יתנגד לי בחזרה -

אני למעשה בלי לשים לב -

מחזקת את מה שתסכל אותי ובגדול את כוחות החושך (!)


גם כשאני מתייאשת... - נכנעתי לחושך וחיזקתי אותו..


אבל... כשההכרה מגיעה ואני פונה להכלה של אלה ...

הופס - הרווחתי עוד פיסה של שלום בתוכי,

חיזקתי את האור שבתוכי ומחוצה לי 

ויש ולו טיפה פחות חושך


ויכול להיות שעולה בך קול שאומר -

"אבל אם לא נתנגד לחושך הוא יכניע אותנו.."

אז זהו,

שכשאנחנו מתמירים ומתקרבים לאור שבתוכנו -

זה לא משאיר אותנו חשופים ורכרוכיים -

כי נוצר בנו חוסן פנימי כזה שרואה בבהירות יותר ויותר,

שהאינטואיציה ובינת הלב מצטרפת לתודעה המנטלית -

והרי האור -

לא באמת צריך להילחם בחושך...

אלא רק להאיר עליו והוא מתפוגג... !

ככה אני מאמינה וזו הדרך בה אני הולכת

ואותה אני מלמדת ומנחה.


מאחר והתודעה הרווחת עדיין השלכתית ברובה,

זה לא טריוויאלי לנו, כי ההרגל מושך לכיוון ההפוך..

לכן, בהתחלה אנחנו צריכים מישהו חיצוני שייתן לנו יד ויזכיר לנו את הדרך

עד שזה נהיה לנו טבעי וברור.


אז אם הלב שלך קורא לך -

אפשר להתחיל ממש בלחיצה כאן

להגיע לתיבת המייל שלי ולנוע אל האור שבתוכך ומסביבנו.


פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


💓💓💓💓💓💓

עוד ממני בשבילך: 

 

                                       איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   
                                                                     ~~~~~


 פרטים נוספים 

💓

אפשר בפגישות אישיות:

פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש
בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

💖💖

ובאינטנסיב זוגי:
יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 




אני תמיד צודקת!

השבוע צפיתי בסרטון של דר' סיידה דזילטס, שכמו תמיד בדרכה המדויקת הביאה רעיון, מעבר לכך שברמה הקולקטיבית - מאד אקטואלי לנו - סביב הכמיהה ל...