חפש בבלוג זה

יום ראשון, 16 בדצמבר 2012

אני רואה לך בעיניים...


כל כך התגעגעה למבט הזה בעיניו..
היא כבר לא האמינה שתזכה לראות אותו מתבונן בה כך..
היה שם זיק שגרם לה להרגיש שממש ראה אותה, אל תוך תוכה,
האמת.. כבר הרבה זמן שזה חסר לה...
שמישהו מסתכל לה בעיניים וממש רואה אותה, פנימה,
זה יותר משנה, טוב.. אם להודות באמת- הרבה יותר משנה...
שהיא מרגישה שהוא לא..
לא רואה אותה, היא לא קיימת בשבילו,
היא לא מעניינת אותו, גם כשהיו מידי פעם עניינים לטפל- זה היה בשמינית מבט חטוף..
ועכשיו – פתאום – המבט הכנה הזה.. שהגיע אליה ממש, אל לב ליבה..
כמעט המיס אותה ברגע... הרכות הזו שהיא כמהה לה כל כך,
אפילו לא היתה מודעת עד כמה..
אבל.. היא עוד כועסת..
זה לא יהיה פשוט..
יש שם הרבה כעסים לפרק,
הרבה עניינים להבהיר, להסביר איך ?, למה..?,

המקום הצודק מחזיק אותה ומקשה עליה להמשיך הלאה..
למה תמיד היה כל כך נחמד לכוווווולם, נסע עד ים המלח כדי לחלץ אח של חברה שלה..
וכמעט הגיע לאילת כדי לעזור לאיזה שכן שבקושי הכיר..
אבל בשבילה ??, תמיד רטן כשביקשה ממנו משהו,
כל כך קיטר, שכשהייתה צריכה אותו - העדיפה להסתדר בלעדיו.
בכלל הרגישה שהוא לא שם בשבילה,
כשהרגישה לא טוב- והיתה צריכה לדבר עם מישהו..
זה אף פעם לא היה הוא...

והיום.. הציע שילכו להיפגש עם איש מקצוע..
וואוו.. היא היתה המומה.. נשמה נשימה לעכל..
היא כל כך שמחה.. שהוא בכלל רוצה..
כי אם היא היתה מציעה- ממש לא בטוח שהיה מוכן לשתף איתה פעולה..
הרי מצד אחד היא כל כך רוצה שזה יצליח להם..
שיחזרו להיות החברים הכי טובים כמו שהיו פעם,
שתרגיש שוב שהוא אוהב אותה..
ו... שהיא אוהבת אותו... כל כך מתגעגעת לתחושה הזו..
שיהיה שוב טוב לילדות בבית,
שיהיו צחוקים, חיבוקים, נשיקות ו- פשוט שמח סביבן ,
ולא רק כעסים, מריבות ושתיקות שמסתירות סערת רגשות..
והן הרי – בטוח מרגישות, החמודות האהובות שלה..
אז כן.. היא מאד היתה רוצה שזה יצליח להם..
אבל .. גם חוששת ... כי - אולי זה לא יצליח..
ואולי  הכעסים רק יחריפו אם יפתחו וידברו עליהם..
ואם היא תצא אשמה ?
ואם לא תצליח לשנות ולהשתנות ?
ובכלל..  כמה זמן זה ייקח ?
וכמה כסף זה יעלה ?

אבל אותו המבט בעיניו, אותו המבט שראה אותה,
הסתכל לה ממש בעיניים, וראה אותה כולה דרכן..
אותו המבט – הפעים בה תקווה שיכלה לכל השאלות הללו..

מפגשים לדיאלוג אימגו הופכים אותנו בני הזוג להיות ידידי נפש-
מהמבט בעיני בן הזוג שמלווה אותך כל הפגישה,
דרך ההיכרות המעמיקה של כל אחד עם המכשולים בחייו והריפוי שלהם-
זה שמאפשר לנו צמיחה אישית וזוגית בתוך הקשר,
ועד המקום שבו הרוך והאהבה מאפשרים ריפוי והשיח הזוגי לא מצוי עוד במישור הצדק והצדקנות.  (אגב- שם מתגוררים גם האשם והבושה..)
כך שאף אחד לא יוצא אשם, וכל אחד יוצא צודק ..
מנקודת מבטו- אלא שהפעם גם בן הזוג שלו זוכה לראות את אותה נקודת המבט..
התהליך הוא תהליך של ריפוי באהבה,
שהרי רק אהבה מרפאת אהבה..

אז, אם זה מדבר אליך ויש לך עניין בתהליך זוגי שיצעיד את הזוגיות שלך קדימה..
ואם טרם נרשמת למדריך לזוגיות מאושרת כנגד סיכויי השחיקה.. –
להתראות בבלוג הבא,
איתך במעלה האהבה בתוך הקשר הזוגי,
גלית אליאס.


בכל שאלה הערה או לקבלת פרטים,
מזמינה אותך לפנות אלי :
במיל: galitel2@gmail.com
בטלפון : 052-8892401


יום ראשון, 9 בדצמבר 2012

האם הוא מכור לספורט או שבעצם... הוא בורח.. אופס.. ממני???


שעות שהוא משקיע באהבה החדשה לו - הספורט והגוף שלו בעצמו..
היא.. מוצאת עצמה מנהלת בית עם ילדים .. מדברת אל עצמה..

והוא..
כל פעם מחדש הוא נפגע ממנה..
אף פעם זה לא מספיק טוב עבורה מה שהוא עושה,
הוא ממש לא מבין - היא ביקשה שמידי פעם ישטוף כלים,
אז הוא שוטף, באמת ששוטף, אבל תמיד יש לה טענות,
למה השאיר פה את הכוס, למה שם המגבת,
כאילו היא מחפשת אותו, אף פעם לא מספיק טוב בשבילה.
הוא מרגיש ממש תחת זכוכית מגדלת  מן תחושה כזו איומה..
לא חשוב מה יעשה וכמה יתאמץ תמיד יהיו לה תלונות,
אף פעם זה לא מספיק..

תחושה כזו ש.. האמת.. די מוכרת לו לאורך החיים שלו,
תחושה שקשה לו תמיד היה לשאת, הוא זוכר את אבא שלו,
לא משנה מה היה עושה כדי לקבל ממנו תשומת לב,
תמיד התגובה שלו היתה נשארת קרה,
אף פעם לא זכה לקבל ממנו תחושה של הערכה,
זוכר יום אחד שקיבל 85 בחשבון, אפילו אז היה שם משהו עקום בפרצוף של אבא,
למרות שידע שכל כך התאמץ וכל כך ניסה,
מעולם לא קיבל אישור שהוא אהוב פשוט בגלל שהוא הוא,
עד כדי כך שהיום ברור לו שזה נכון והוא לא.
בשביל אותו האישור הוא מנסה שוב ושוב לרצות את הסביבה-
למשל אותה, וגם פה לעזאזל, זה לא זה.. היא שוב לא מרוצה..

והיא מצידה אומרת לעצמה-
מה בסך הכל ביקשתי?
שאם הוא מסדר היום אחרי ארוחת הערב את הכלים,
ומנקה אחריו אז שיעשה עד הסוף..
מה כל כך קשה?
למה תמיד צריך להשאיר סימנים אחריו?  (אני ממש שומעת אותה צווחת..)
למה אי אפשר שלא אצטרך לעבור אחריו ולעשות עוד 'וויש' , מה כל כך קשה?

נמאס לה כבר,
היא כבר חושבת שעדיף שלא יעשה כלום,
למה היא צריכה להתעצבן כל פעם מחדש ?,
אבל אז היא אומרת לעצמה בעצם- למה היא תמיד צריכה לשאת בכל הנטל  ?,
הרי גם היא עובדת קשה, מהבוקר מוקדם, מארגנת את הילדים לפני יום הלימודים,
מקבלת אותם כשהיא חוזרת מהעבודה והם מבית הספר,
דואגת שיאכלו, שיעשו שיעורי בית, אז מה?
לפחות את הבלגן של אחרי ארוחת הערב הוא יכול לדאוג ולסדר,
למה זה כל כך מסובך לעזאזל?
וככה.. שנים עוברות וכעסים מצטברים, מידי פעם היא זורקת הערה,
משתדלת עד כמה שפחות שתהיה עסיסית, אבל גם בפעמים שהיא "מצליחה" ..
הוא מיד מגיב בכעס והר הגעש מתפרץ..

ואז, גם כשהוא כבה נותר לו שקט שמסתיר סערת רוחות,
והריחוק ביניהם רק הולך וגובר..

האמת שזה כבר כמה חודשים שהוא מגיע ברגע האחרון- ממש לארוחת הערב ,
וגם זה רק 3 פעמים בשבוע כי היא לוחצת..
וכל בוקר כבר מ 04:30 יוצא לאימוני הספורט שלו..
לפעמים היא חושבת לעצמה שאולי בעצם ממנה הוא בורח
ושזה לא סתם שהוא כל כך אוהב ספורט..
לרוץ מרתון פתאום נכנס לו לראש...

נכון שכלפי חוץ  זה נראה שאנחנו זוג סבבה היא אומרת לעצמה, אבל משהו שם כבר לא מה שהיה..

אז - אם נסתכל על שלבי האהבה בזוגיות,
נגלה שכמו בכל דבר שמחזיק מעצמו-  גם האהבה מתאפיינת ב 3 שלבים עיקריים:
שלב ההתאהבות, שאורך בין 3 שניות ל 3 שנים..
ובו.. ההורמונים משתוללים, אנחנו רואים בעיקר את מה שאנחנו רוצים לראות,
שיכורים ולא מיין, תקופה קסומה של חושים מחודדים,
הכל רוטט, הלב שלנו גואה משמחה ואהבה..
אנחנו נמשכים זה לזה כמו 2 מגנטים עצמתיים..
זהו המקום- אגב- אליו נוכל לחזור בזמנים של  קושי, כאן נבנה לו בסיס האם..

השלב השני הוא שלב מאבקי הכוח, 
בו היא כועסת שאם כבר הוא שוטף כלים אז למה הוא משאיר אחריו כל כך הרבה בלגן ...
והוא כועס על זה שתמיד יש לה מה לומר ואף פעם הוא לא יהיה מספיק טוב בשבילה..
או שהיא לא מצליחה לדבר איתו,
כל פעם שהיא אומרת משהו הוא מבין את ההיפך ופורצת מריבה..
זהו שלב מתיש ומייגע, שלא נותן מנוח ומעיק עלינו אי שם ברקע .

ואז.. מתבקש ומגיע השלב השלישי.. בו הם מתחילים להתרחק..
כי כמה אפשר לריב, נמאס , מתיש ומייגע,
ואין לי כוח כי גם ככה הוא לא יבין אותי. אז די.
עדיף שאשאר בעבודה,
או שאצא לרוץ- זה ממש טוב לי מתאים לי בול לדיאטה שהתחלתי השבוע..
ובכלל יש לי כל כך הרבה עבודה על המחשב שאני חייבת לעשות...
והיום יש את התכנית האהובה עלי בטלויזיה ...
וואוו.. הייתי כל כך עייפה שנרדמתי בסלון והתעוררתי והנה כבר בוקר...
ככה הם הולכים ומתרחקים , עוד ועוד,
יותר יותר הלבד הופך להיות בודד.. ועצוב..

וזהו שלב מכריע...
שבו או שממשיכים להתרחק ומוצאים עצמנו בתוך הסטטיסטיקה של המתגרשים..
או.. שמחליטים לעשות משהו אחרת.. כי הרי מה זה יעזור אם נתגרש ?,
סביר להניח שנמצא את אותן הבעיות גם אחר כך..

או כמו שדר' הנדריקס אומר :
במקום להיפטר מבן הזוג ולהישאר עם הבעיות, כדאי להיפטר מהבעיות ולהישאר עם בן הזוג"..

אבל.. את בטח שואלת את עצמך :
מה ארוויח מכך שאסכים להתאמץ ולהתמודד ?
האם זה שווה את המאמץ?
הרווח אכן ראוי -  אבל .. מגיע לו הכבוד לבלוג משלו..

ובינתיים.. זה הזמן אם לא נרשמת כבר קודם-
מדובר בכמה פרקים מרתקים החושפים את רזי הבחירות שלנו,
שם ניתן לקבל עוד טיפים מדר' הנדריקס וללמוד על הדרך המופלאה שהגה..
וגם.. פתאום לראות את הדברים  מזווית ראייה חדשה, ורחבה יותר..

(למודאגים- תמיד אפשר בקליק אחד לרדת מרשימת התפוצה)
להתראות בשבוע הבא,
ושיהיה חנוכה של אור- אמן..
גלית אליאס.



בכל שאלה הערה או לקבלת פרטים,
מזמינה אותך לפנות אלי :
במיל: galitel2@gmail.com
בטלפון : 052-8892401

יום שני, 3 בדצמבר 2012

משניצלתי מגירושין.. (טפו טפו), משתפת בתובנות..


כן, כן, גם אני באה משם, מהפגישות אצל המגשרת,
מהתחושות האיומות המלוות לפרידה, לחורבן הבית- עבורי, עבור הילדים..
מתחושת הכישלון החמוצה והכואבת.. כואבת שממש פיזית מרגישים אותה,
מהפחד המשתק של מה יהיה, ואיך נסתדר,

וגם - מתחושת השחרור שמתלווה לה ואט אט הולכת ותופסת עוד ועוד מקום של כאב-
השחרור מהמקום הכנוע שאני "מאפשרת" לעצמי בתוך קשר- בתוך זוגיות,
השחרור מהמקום שמוותר על עצמו, עד כדי ששכח מה הוא אוהב, מה הוא רוצה,
וגם כשהוא זוכר- מוותר על זה לטובת בן הזוג..

ויתרתי על הים -למשל-  כי הוא אוהב ללכת לים, אז "נתתי לו".., 
מן מקום ילדי של 'דווקא' שחנק אותי לאורך השנים,
ועל עוד דברים אהובים וקרובים לליבי..
ככה- בד בבד עם הכאב שמתלווה לפרידה נולד גם מקום של שחרור 
ו'יש' ו- פתאום אני מגלה את עצמי מחדש,

פתאום אני מאפשרת לעצמי כל מיני דברים שלא איפשרתי קודם,
עצם השעות הפנויות שפינו לי הסדרי הראיה - פתחו לי מרחב זמן שלא הכרתי שנים,
שמעולם לא לקחת לעצמי עד הסוף כמו שהתאפשר לי הפעם..
תקופה סוערת של רגשות מכאן מכאן...

ואז... טא דאם ..
הוא מתקשר.. ומציע - לנסות לחיות שוב יחד..

"כן.. מאד רוצה", "בטח".. "ברור".. 
"אבל "- אומרת לעצמי בתוקף - "חייבת לעשות את זה בלי לאבד את עצמי שוב",
להמשיך לאפשר לעצמי את אותו החופש, את אותו הגילוי
את אותו המימושלפחות - כפי שהיה לי בתקופה בה חיינו לחוד..
ולגבי הקשר.. כן - ברור - חייבים לעשות משהו אחרת.. 
ברור לשנינו, אם לא..  חבל על הזמן..

אז.. באמת עשינו -  נעזרנו בכלים שלא הכרתי קודם, 
ונדהמתי לגלות שקיימים ,
בתובנות מאלפות שלא ברור לי איך יתכן 
שהן קיימות ושיעור המתגרשים (ואני כמעט בתוכם) כל כך גבוה..
ועל אלה רציתי לספר לכם,
לכן - ההמשך יהיה סדרת כתבות המרחיבות על הדרך המופלאה הזו-
שלקחה אותנו כזוג על פני תהום הגירושין והובילה את הקשר שלנו לבטוח ואוהב. -בחיי !
שיהיה שבוע נפלא.
גלית אליאס.


בכל שאלה הערה או לקבלת פרטים,
מזמינה אותך לפנות אלי :
במיל: galitel2@gmail.com
בטלפון : 052-8892401

אני תמיד צודקת!

השבוע צפיתי בסרטון של דר' סיידה דזילטס, שכמו תמיד בדרכה המדויקת הביאה רעיון, מעבר לכך שברמה הקולקטיבית - מאד אקטואלי לנו - סביב הכמיהה ל...