חפש בבלוג זה

יום חמישי, 27 באפריל 2017

"לא משנה מה אני עושה, היא תמשיך להתלונן שאני לא אוהב אותה.."

ככה המשיכה השיחה שלהם:
"הוא יודע שזה כל כך חשוב לי ובכל זאת...
הנה- עוד יום נישואין בלי כל התייחסות ממנו, כלום ! נאדה!
תקראי לי חומרנית, אבל אם הוא לא מביא לי מתנה
אני מרגישה שלא אכפת לו ממני,
שהוא לא אוהב אותי באמת.."
היא סיפרה כשרגליה המסוכלות מופנות לעבר הרחוק ממנו,
כאילו שפת הגוף שלה מספרת את הפגיעה ושומרת עליה
רחוקה וסגורה.
והוא – מסתכל עליה במבט מופתע מהצד ומנסה להצטדק
"אבל אמרתי לך – שאני לא בקטע של תאריכים,
אפילו לא יודע אם אני השנה בן 40 או 41,
לא מייחס חשיבות למועדים, מבחינתי זה עוד יום.."
נשאלת השאלה-
אם זה כל כך חשוב לה... והוא יודע את זה כי לאורך 12 שנות נישואיהם
היא חזרה והסבירה לו כמה זה חשוב לה...
למה הוא לא קונה לה פאקינג מתנה ?
תשובה מעניינת לכך אפשר למצוא
ב "5 שפות לאהבה" של דר' גארי צ'פמן.
דר' גארי צ'פמן, שליווה זוגות רבים, מצא
שיש חמש שפות לאהבה, כשכל אחד מאתנו 'מדבר' בשפתו,
כלומר זקוק לגילויי אהבה בשפה זו, ורק כשאלה מגיעים
הוא יכול להרגיש באמת אהוב

אז מה הן 5 השפות ?

• מילות חיבה – כולנו נהנים מאלה, אבל חלקנו – אלה מאתנו שזוהי שפת האהבה שלהם – זקוקים להן יותר ובחסרונן עשויים להרגיש אהובים פחות.
• זמן איכות – אלה מאתנו שאם לא יבלו זמן איכות עם בן הזוג יהיה להם קשה להרגיש בחיבור, עבורם זמן איכות הכרחי, כשייהנו ממנו יוכלו להרגיש ביחד ו... אהובים
• מתנות - כן.. אלה שהיו חסרות לעלמה מתחילת הסיפור פה.. וכשהיא לא מקבלת אותן, על אחת כמה וכמה בימים ש'מן ראוי' ליהנות מהן, היא מרגישה שהוא לא באמת אוהב אותה.
• נתינה – מי שזוהי שפת האהבה שלו, זקוק למחוות של נתינה מבן הזוג, בכל פעם שיקבל אותן – ירגיש אהוב, ככל שיחסרו – הביטחון שלו בהיותו אהוב יחלש.
• מגע – כולנו זקוקים לו, אלא שאלה מאתנו שזוהי שפת האהבה שלהם ירגישו לא באמת אהובים  כשיחסר.
ואז אם שפת האהבה שלו היא מגע והוא נוגע בה ומחבק אבל שפת האהבה שלה היא מתנות...
אפשר להבין את התסכול שלה כי מבחינתה - הוא לא באמת אוהב...
מהי שפת האהבה שלך?
ושל האיש שלך?
ולמה לפעמים קשה לנו לאהוב את בן הזוג שלנו בשפתו?
כי הרי היא כבר 12 שנים אומרת לו כמה זה חשוב לה,
ועדיין יש משהו בו שמתנגד או לא מצליח ...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

גם את זה (בין היתר) אנחנו מבינים
באינטנסיב הזוגי.
נבין מהי שפת האהבה שלנו,
ונמצא את הדרך בה בן הזוג יוכל יותר בקלות
לאהוב אותנו בשפתנו,
כך שנזכה להרגיש באמת אהובים.
באינטנסיב הזוגי אנחנו מקבלים
תמונה רחבה של מה שקורה לנו בקשר
ותוך שאנחנו מגדירים את החלום הזוגי שלנו,
אנחנו עוברים את הדרך
שתאפשר לנו להפוך את החלום הזה למציאות!
הצטרפו גם אתם לעשרות הזוגות המאושרים,
שזוכים לשנות את פני הזוגיות שלהם בזכות העבודה המופלאה הזו
לחיי האהבה !
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

יום רביעי, 19 באפריל 2017

איך להצליח ליצור תקשורת בריאה ביניכם?


החג מאחורינו והפעם, הכְּאוֹס לא פָּסַח על בתים רבים,

יש משהו מאד שברירי ב'אוויר'

ואישויים לא פתורים מרימים את הראש ולא נותנים מנוח..


"כל מה שאני אגיד, הוא יצליח להפוך איכשהוא ולהתעצבן.. "

היא מספרת לי בחוסר אונים,

"אין לי סיכוי.. גם אתמול כשסוף סוף 'באתי בטוב', רגועה

ושאלתי אותו אם קיבל תשובה שחיכינו לה,

הוא מיד התפרץ וכעס שאני שוב לוחצת עליו ולא מניחה..."




עד כמה היא באמת באה ממקום 'נקי'?
עד כמה הוא מסוגל לשמוע את דבריה?

עד כמה אנחנו מדברים ממקום נקי ?

או שמא דברינו נגועים בשיפוטיות? בביקורת? בהאשמה?

במניפולציה רגשית כלשהיא?


אם הוא רגיש לניסיונות של לחץ, שמתפרשים אצלו כהשתלטות,

עד כדי כך שאי אפשר לנסות לשכנע אותו

(כי מבחינתו יש פה דחיקה שלו לפינה שמלחיצה אותו

וגורמת לו להיכנע ולהסכים ללחץ,

כניעה שמגיעה עם התמרמרות מרה

כך שהצד השני מצטער שלחץ מלכתחילה...)

כל שאלה בשנית מצדה, תיתפס בעיניו כניסיון השתלטות.


כילד, היה חסר אונים במצבים כאלה, ונכנע להוריו כשהכריעו בענייניו.

נכנע והתנגד בו זמנית

עשה מה שביקשו אבל 'בעט' בדרך במה שאפשר היה.

כבוגר – כל עוד לא ריפא את המקום הילדי הזה – אותה החוויה משתלטת עליו

וכשהאישה שלו בודקת אתו שנית על אותו הנושא,

הוא בועט. כי זה מה שהוא יודע. להיכנע ולבעוט.

(כשירפא את המקום הזה, יוכל להביא את הרצון שלו מלכתחילה בצורה ברורה

מה שימנע את הלחצים ממנה)


היא לעומת זאת, מסיבותיה שלא קשורות לאלה שלו, (לא ארחיב בהן הפעם)

רוצָה לסגור דברים. להתקדם לדבר הבא.

הנושא הזה עליו שאלה, הוא חלק מהצ'ק ליסט. מה 'טו דו ליסט' שלה.


הדוחק שממנו היא מביאה את דבריה, איננו ניסיון להכניע אותו,

אלא רק לסגור ולהתקדם.

אלא שאותו דחק, מפעיל אצלו את התסכול הילדי ההוא

ו... הסמתוכה בעיצומה.


אז... עד כמה התקשורת בינינו נקייה?

עד כמה אפשר לקרוא לה 'תקשורת'?

ומצד שני, עד כמה יש מניעים תת הכרתיים שמוזנים אליה?


ביקורת היא לא תקשורת

ואגב, אני לא מקבלת את המשפט "את צריכה לדעת לקבל ביקורת"

מי אמר?

מה זה לקבל ביקורת?

גם האשמה לא.

אין אשמים ולא מחפשים אותם!

כל אחד מאתנו צודק מנקודת מבטו.


אני רוצה לדבר אתך כשאתה רואה אותי

ואני רואה אותך

ואתה מקבל אותי כפי שאני (גם אם לא מסכים אבל מקבל שזו אני)

ומבין אותי

ומבין שאני שונה ממך

ואפילו שמח ונהנה מהייחודית שאני

ומהייחודי שאתה (vice versa)

והקשר בינינו מחזק אותי, ומחזק אותך.



אבל... זה לא פשוט.


חונכנו, יינקנו, הוטבע בנו ההרגל לדבר בדרך שאיננה 'תקשורת',

כלומר שאיננה מאפשרת קשר, איננה מאפשרת חיבור מלב אל לב.

כי למשל כשהוא מחפש לתקן אותי, אני חייבת לשמור על עצמי

ואני שמה חומות.

איזה חיבור ואיזה לב יכול להיות בקשר כשזו התקשורת בו?


כדי להצליח ליצור תקשורת אמיתית

מזינה, מחברת, כזו שמאפשרת שיתוף

יש דרך ללכת בה. להבין, לעבור, לגעת.

לעבד את אותם המניעים הלא מודעים שלנו שדרכם אנו מתקשרים,

ולהצליח לדבר ממקום נקי, מכבד, אמפטי וכו'..


כדי שאוכל ללמד אותך ולהעביר את התכנים הללו אליכם,

בניתי סדנה חדשה !


זו סדנה ייחודית, דרך הקלפים "מצד אחד ומצד שני"

ויהיה בה מקום ל 3 זוגות בלבד

שתוך זמן קצר החיים שלהם ישתנו J


בסדנה נבין מה קורה לנו ובאופן חוויתי ומהנה נעבור את הדרך

שתאפשר לכם להיות באמת באמת בקשר-

לפתוח את הלב ולהעצים את החיבור ביניכם.


הסדנה תתקיים ב 17-19.5 בשעות:

רביעי ה 17.5 בערב (מ 17:00)

חמישי ה 18.5 כל היום  (09:00-18:00)

שישי ה 19.5 כל היום כמעט (09:00-15:00)


פחות מ 3 ימים ו... אתם במקום אחר! מופלא ומשמח!


העלות של הסדנה נמוכה יחסית,

מאחר וזו הפעם הראשונה בה אני מעבירה אותה,

והיא עומדת על סך של 900 ₪ למשתתף. (1800 ₪ כולל מע"מ לזוג)


אפשר גם להגיע כפרט, בתנאי שיהיה אדם נוסף שיירשם כפרט,

מולו תוכלי לעבוד לאורך הסדנה.


כדי לזכות להיות אחד מהזוגות/ א.נשים האלה,

עליך ללחוץ כאן להשאיר לי פרטי התקשרות 

כך שנוכל לוודא שאכן זה מתאים לכם ולשריין את מקומכם.


להתראות!

להרשמה לסדנה הזוגית עם הקלפים "מצד אחד ומצד שני" יש ללחוץ כאן


גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.


יום שני, 10 באפריל 2017

איך לעבור את סדר הפסח בשלום ? + מתנה צנועה ממני לחג



רגע לפני שהפסח מגיע ואנחנו מתיישבים לשולחן המשפחתי,
בחרתי לכתוב לך מסר שקשור לאינטראקציות המשפחתיות
שלפעמים, איך לומר (באנדר סטייטמנט)- טעונות משהו...
מסר שיאפשר לך להבין ולהגיב אחרת מהרגיל,
כדי שהחג הזה יהיה עוד יותר שמח!

יש אנשים שמולם אני מרגישה בנוח,
מביאה את עצמי בפתיחות, את האופטימיות שבי, את ההתלהבות,
עד כדי כך שאני מצליחה להדביק אותם בכיף הזה ולהשפיע ממני אליהם.

ככה למשל אני מרגישה מול אחותי. היינו יחד בברלין
בטמפרטורות לא שפויות ולמרות זאת מצאתי את עצמי
חיובית ואופטימית, שמחה ומתלהבת
לרגע לא נתנו למינוס 7 מעלות להרוס לנו את החופשה.
לעומתם, יש אנשים שמולם אני קופאת.
לפעמים זה כי אני כל כך רוצה להיות בסדר, לקבל אישור,
שמהפחד, אני כל כך מכווצת - שיוצא לי בדיוק ההיפך...
ואני מביאה את עצמי בקטנותי..

יש לי מורה אחת שזה מה שקורה לי מולה.
ואז כשאני רוצה לקבל את דעתה לגבי משהו, אני מביאה אותו כל כך מכווץ וקטן,
שלרוב, אישור זה הדבר האחרון שאני זוכה לו...

זה קורה גם לא מעט בקשר הזוגי שהתחושה היא

שבן הזוג "מכבה אותי" או "מקטין אותי".

בדרך כלל באינטראקציות מסוג זה -

שמקפיאות/ מדכאות/ או מתסכלות בדרך אחרת,


הנטייה היא להאשים את הצד השני שהוא "כזה",
ש"בגללו" אני לא מצליחה להביא את עצמי במלואי,
שהוא שלילי מידי/ ביקורתי/ נוקשה....
שאני לא יכולה יותר.
יש אפילו שיציעו ש "אולי רק כשנתגרש זה ייפתר..."

אך, האם זוהי האמת?

האם אני באמת שבויה בקשר ונתונה ל'חסדיו' של מי שמולי ?


אולי בעצם, באותה המידה בה אני מרגישה שאני מושפעת ממי שמולי


יש בי גם היכולת להשפיע?

עד כמה ההרגשה הזו של התלות שלי באחר אמיתית,

ואיך להשתחרר מהשעבוד שהתפיסה הזו שובה אותי בו
ולהיות חופשיה להיות יותר ויותר מי שאני
בלי תלות במה שמי שמולי מביא או לא מביא?

רגע.. שלא תחשבי שאני מתכוונת לפתח אפטיות או ניכור שיגנו עלי,

ממש לא,
אלא לאפשר לי להיות מחוברת למה שבי, ולהביא את מה שנכון לי
עם תשומת לב למה שמתעורר מול אדם זה או אחר
וחזרה לעצמי למרות ההרגל באשר הוא.

הנה דוגמא זוגית –

כשהוא ביקורתי ומביא שיפוט וביטול בדבריו
(מה שנובע מהמקומות הלא פתורים שלו ולגמרי סביר שהוא 'כזה' לא רק מול זוגתו)

ההרגל שלה הוא 'להיכנע' לכך ובכך כאילו להסכים שזו האמת,

שלכך היא ראויה.
(הסכמה שמן הסתם נובעת מתוך המקומות הלא פתורים שלה,
שמאמינים ולו חלקית שזו האמת.)

לרוב יש בתוכנו גם זרעים שמאמינים שכך, וגם זרעים שמודעים לגדולתנו.

אלה האחרונים מתנגדים למסרים הללו, אך באוטומט –
לרוב החלשים מנצחים.

ואז או שהיא נכנעת ונעצבת

או שהיא מתנגדת בכעס
או שהיא מגיבה באופן דומה באחד מה Fים (fight/freeze/flight).

שלל התגובות הללו, מונעות מהמקום המעורער בתוכנו,

שמתערער עוד יותר אל מול בן הזוג ויוצא להגנת עצמו.

תגובות אלה, לא באמת מבטאות את עצמנו בגדולתנו,

גם אם זו כניעה וגם אם זו התגוננות בהתרסה.

הן בטח לא מקדמות אותנו אל עבר מקום טוב יותר

כזה ממנו נוכל להביא את עצמנו כפי שאנחנו.


אז איך אפשר אחרת ?

איך אפשר להתחבר למקום הפנימי שיודע את גדולתו,
ומתוך שקט וביטחון לבחור אם ואיך להגיב ?

נראה שזהו אחד מ'ה' מסעות ההתפתחותיים שלנו לאורך החיים,

במיוחד בתוך הקשר הזוגי אם כי לא רק..


להצליח להיות מי שאני בתוך הקשר,
לא ללכת לאיבוד בצילו של האחר.

בספר (הכיס) "להישאר את בשניים,
איך לא להיעלם באהבה"


אני לוקחת אותך כברת דרך לשם.
מאחלת לכולנו שתהיה לנו החירות להישאר מי שאנו,
גם בתוך הקשר הזוגי,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

אני תמיד צודקת!

השבוע צפיתי בסרטון של דר' סיידה דזילטס, שכמו תמיד בדרכה המדויקת הביאה רעיון, מעבר לכך שברמה הקולקטיבית - מאד אקטואלי לנו - סביב הכמיהה ל...