חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות איך לחולל שינוי בזוגיות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות איך לחולל שינוי בזוגיות. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 30 באוגוסט 2020

איך לתכנת את תת המודע?

סרטון מעולה שמסביר בפשטות,

למה מה שאני רוצה לא תמיד קורה?

ומה נדרש על מנת לשנות את המצב?

(משום מה הסרטון לא מופיע כשפותחים את הפוסט מהטלפון, כן מופיע כשפותחים מהמחשב...

בכל מקרה שמתי בסוף הפוסט אחרי התרגום קישור ליוטיוב)

לנוחותך תרגמתי סימולטנית והנה זה פה כתוב:

תוכנתנו על ידי האמונה שאם נהיה טובים בחיים -

נגיע לגן עדן, 

שהוא?

בעצם מן דבר כזה שכל אחד חולם עליו,

כל אחד מאתנו וגן העדן האישי שלו.


גם לאלה מאתנו שלא מאמינים ברוחניות,

הפיסיקה הקוואנטית מלמדת אותנו היום

שאנחנו למעשה שדה אנרגטי 

שמופעל דרך הגוף שלנו.

מה שלמדתי מזה - אומר דר' ברוס ליפטון שמקריין בסרטון -

בין היתר, זה שאין דבר כזה "מוות" של מי שאנחנו,

יש מוות של הגוף שלנו.

הגוף הוא כמו חליפה של מציאות מדומה

שמייצרת שדה אנרגטי לכל אחד מאתנו. 


כך שהרצפטורים שלי שמגדירים ומייחדים אותי כשונה ממך

מגיבים לאותות הסביבתיים השונים של הרצפטורים האישיים שלך

כך שכל אחד מאתנו מקבל מעין שידור 

שמפעיל את הביולוגיה שלנו.

בעצם המודעות היא זו שמפעילה את הביולוגיה שלנו

המודעות איננה פיזיולוגית,

המודעות הינה אנרגיה.


ולמה זה רלוונטי?

כי לעומת האמונה: 

אם נהיה טובים בחיים, נזכה להגיע לגן עדן -

בואו נבדוק את האפשרות -

שבעצם נולדנו לגן עדן!

שבעצם הגענו הנה על מנת ליצור

את מה שאנחנו רוצים!

אנחנו יוצרים

וכשאנחנו יוצרים זאת נכון  - גן העדן פרוש לפנינו

לעומת זאת... כשאנחנו לא... אנחנו במאבק מתמשך


ואני אומר - 

אל תחכו עד המוות כדי להגיע לגן העדן -

החיים - זהו המקום אליו הגעתם על מנת לייצר את גן העדן שלכם


מה אתם רוצים ליצור?

אהבה ? אתם יכולים לייצר כל דבר שרק תרצו!

זוהי אדמת היצירה!


אבל...

אם אנחנו לא יודעים שהיצירה שלנו נשלטת...

אנחנו הופכים להיות הקורבן של המציאות שלא שולט בה כלל...


ועדיין...

אנחנו היוצרים,

אנחנו "נכנענו" ואימצנו אמונות של אחרים

ועכשיו אנחנו מייצרים לא באמצעות התשוקות והרצונות שלנו

אנחנו מייצרים עם התכנות שהוטבע בנו


לאן התכנות הזה לוקח אותנו עכשיו?

והתשובה היא - לפחד, להיסגרות, לחוסר תקשורתיות...


ו... דר' ברוס מציע -

אנחנו יכולים ללמוד, או לא!

זהו רגע של למידה!


לקחת את הכוח שלנו בחזרה,

אנחנו הרבה מעבר לזה, במובן של עוצמה,

מעבר לכל וירוס באשר הוא,

אנחנו מלאי עוצמה

כל אחד מאתנו!


כל בן אנוש עד גיל 7 

מתוכנת בצורה היפנוטית.

בשנים הראשונות של חיינו המוח עובד על תדר נמוך יחסית

תדר שנקרא תטא

תטא זה... דמיון -

הוא שמאפשר לילדים לעשות מסיבת תה עם דובונים

ועוגות מבוץ, כשבשבילם זהו הדבר האמיתי

זה דמיון התיטא. תיטא הוא גם היפנוטי

וזה העניין -

לפני שאתה יכול להיות מודע,

אם לא יהיו בך כל תכנותים, למה אתה יכול להיות מודע??

לכן הטבע מאפשר לנו ב 7 השנים הראשונות

לבנות את הבסיס- התכנות הנדרש לנו על מנת שנוכל לחיות בעולם הזה.

ואיך זה קורה?

תיטא זה היפנוזה

אנחנו רק צופים. צופים בהורים שלנו,

איך הם מדברים, מתנהגים, וכו'..

כי אנחנו צריכים ללמוד מאות של חוקים כדי להתקיים פה..

ואיך זה יהיה לנו אפשרי אחרת?

רק כדי להיות חבר מתפקד של הקהילה, או חלק מתפקד של משפחה

ישנם חוקים. 

איך נלמד ילדים קטנים את החוקים הללו?

זהו, שאין לנו צורך,

ב 7 השנים הראשונות הם סופגים הכל וכך לומדים


אבל זה לא חדש,

למשל הספר "אבא עשיר אבא עני"

מדבר על העובדה שלרוב -

אם באת ממשפחה ענייה, אתה יכול להיאבק כל חייך ולא להצליח

ואם באת ממשפחה עשירה, אתה יכול להיות טיפש כל חייך אבל להצליח בגדול...

וזה רק בגלל אותם תכנים לא מודעים שמוטבעים בנו כילדים

כך שאלה שנולדו למשפחות עשירות

עושים את הצעדים הנכונים באופן לא מודע,

ואלה שנולדו למשפחות עניות, לרוב  יפעלו מתוך 

האמונות השתולות בתת המודע שלהן כמו:

"אתה לא מסוגל", 

"זה בלתי אפשרי", 

"החיים קשים", 

"מי אתה חושב שאתה??"

ויפעלו בהתאם לעובדה 95% מהיום אמונות אלה ירוצו במוחם. 

כך עניים נשארים עניים ועשירים נשארים עשירים.

זה בגלל התכנות


95% מחיינו מושפעים מהתכנות שבתת המודע שלנו

רק 5% מהמודע


 כל יום אנחנו משתמשים רק ב 5% מהזמן במודע

שהוא היצירתיות!

5%!!!

אנחנו חושבים שאנחנו חיים את החיים אבל בעצם...

הם פשוט עוברים להם מעצמם

כי בעצם תת המודע והתכנים שבו

שהועברו אלינו מדור לדור במשך מאות שנים

שוב.. ב 7 השנים הראשונות לחיינו.

כי השנים שאחרי יהיו מושפעות ב 95% מהתכנים הללו


החיים הם כמו הדפסה של התכנים הלא מודעים ההם.

עכשיו, לא צריך להבין מה היה,

פשוט להסתכל על החיים היום.

דברים שמגיעים היום אל חייך מגיעים כי יש בך תכנות שתומך בכך

(מעצבן אבל זה כך..)


כל פעם שאת עובדת קשה, נאבקת, סובלת על מנת להשיג משהו,

זה סימן שאין בתכנות שלך את האפשרות שזה יקרה בקלות,

את בעצם מנסה לשכתב את התכנות שלך


זאת אומרת שלא צריך לחפש יותר מידי אינפורמציה

מספיק להסתכל בחיים -

ולהבחין איפה אני נאבק?

בכל מקום כזה שבו אני נאבק -

זה סימן שיש תכנות שלא תומך באפשרות להשיג את המטרה הזו ובטח לא בקלות.


המודע הינו יצירתי

ויכול ללמוד בדרכים רבות כמו קריאה, הקשבה וכו,

אבל (!)

תת המודע לא לומד ככה

לכן התכנים מהמודע כאילו לא נכנסים, לא מחוללים שינוי.


תת המודע לומד ב 2 דרכים עיקריות:

היפנוזה (שאנחנו לומדים דרכה ב 7 השנים הראשונות)

וחזרתיות (אתה אנחנו יכולים לחולל שינוי במה שהוטבע אז)


כמו לימוד נהיגה,

או לימוד קריאה

חזרתיות מאפשרת לנו להכניס תכנים נוספים לתת המודע

זו הסיבה שמדברים על אפירמציות -

אמירת היגדים בהוקרת תודה שוב ושוב 

כדי להכניס אותם למודע

מנהג שחוזר על עצמו שוב ושוב מחולל שינוי.


הבשורה המשמחת היא

שאם אתה לא אוהב את התכנות הקיים -

אפשר לשנות את המצב !!

כמו בסרט מטריקס שם מוצג השינוי בבחירה של הגלולה האדומה.


להתאהב זה כמו לקחת את הגלולה האדומה


בעוד שאנחנו יכולים להיות נוכחים,

לרוב אנחנו נודדים במחשבותינו.


כשאנחנו נוכחים ברגע הזה במלואנו

אנחנו יכולים לשלוט באופן מוחלט במה שאנחנו מייצרים בחיים,

בהתאם לרצונות ולתשוקות שלנו.

המודעות היצירתית שלנו מאפשרת לנו לשלוט במציאות

אבל ברגע שהמודעות שלנו מוסחת, למחשבות למיניהן,

ה"טייס האוטומטי" מתיישב בתא הנהג

ו... מסתבר שזה לא לטובתנו

כשאנחנו נוכחים - אנחנו שולטים ברכב שלנו.


התאהבות אם כן, היא כמו לקחת את הגלולה האדומה

כי זה גורם לנו להיות מודעים, בעירנות,

פתאום מצאנו את אהבת חיינו

ויש שם התלהבות שכאילו אין לנו זמן למחשבות מיותרות

וההתרגשות מהמפגש משאירה אותנו בנוכחות מלאה

ואז פתאום הכל מושלם

גם אם העבודה לא מי יודע מה, יש שמחה עד השמיים

כאילו גן עדן עלי אדמות


אז מה זה בעצם?

אחרי כל השליליות שחיית בה,

פתאום תוך 24 שעות הכל מושלם??

והתשובה היא -

כן, התאהבות מייצרת מצב זמני

בו אנחנו מפסיקים לפעול דרך התכנות הלא מודע שלנו,

ונשארים נוכחים וחיים

אנחנו פועלים מתוך מודעות ערה

שהיא בהגדרה רצונות ותשוקות

כל מה שאתה רוצה מהחיים - המודעות מהיותה יצירותיות

יכולה לייצר לנו.


אצל אדם נורמלי 5% מהיום בלבד אנחנו נעים לשם,

השאר מופעל מהתכנות הלא מודע שלנו.

אצל אדם מאוהב (או מודע) 90% מהיום נעים לכיוון הזה!

90% מהזמן אנחנו מופעלים מתוך יצירתיות, רצונות ותשוקות


(תוספת שלי -

זה מסביר את התופעה של בריחה רומנים מחוץ לנישואין,

אבל, אנחנו לא חייבים רומן כדי להגיע לשם)


תחשבו על זה ,

לא משנה כמה היית בבוץ לפני רגע,

תוך 24 שעות - כשמתחילים להיות נוכחים,

לפעול מתוך התשוקות והרצונות ולא מתוך תכני תת המודע -

הכל התהפך!

גן עדן עלי אדמות,

זה שינוי מדהים!


אבל.. כולנו יודעים שזה זמני...

למה ירח הדבש הזה לא נמשך לנצח?

באיזה שהוא שלב תחזור שוב לחשוב על דברים,

על העבודה, על החיים... על מה צריך לעשות

וברגע שמתחילים לחשוב, המודע נדחק הצידה,

ומה חוזר לקדמת הבמה? או יותר נכון

מי מתיישב ליד ההגה ??

נכון... אותו תכנות לא מודע שברובו שלילי

ואז בן הזוג פתאום לא מבין - מי אתה?

מאיפה זה הגיע?

ועשוי להתלונן:

"אם כך היית מתנהג בפגישה הראשונה אולי בכלל לא היינו מגיעים לשנייה..."


אז מה בעצם עושים???

הדרך היא לשנות את תת המודע,

להתמיר את התכנים, לנקות, לשדרג,

ליצור לנו תכנות חדש שתואם את הרצונות שלנו

ואז... אפילו לא צריך יהיה לחשוב על זה - והופס - זה יקרה

95% מהיום באופן אוטומטי נתנהל מאותו מקום יצירתי 

וננוע לעבר מימוש רצונותינו.


כשאנחנו מתאהבים,

קוקטייל ההורמונים שמגיע למוח מעורר את החיוניות הנפלאה שבנו

ואנחנו בריאים יותר ושמחים יותר

אותו אדם אם הוא פוקח את עיניו ורואה משהו מפחיד -

שום דבר לא יזיז אותו משמחת החיים בה הוא שרוי.


אז איך מייצרים מצב שלא תלוי בהתאהבות

ומאפשר למערך ההורמונלי להשאיר אותנו נוכחים ושמחים?


לכולנו כמיהות דומות,

לחיבור, לשקט, לאהבה, לשמחה...

לו כל אחד מאתנו היה חי בנוכחות ובמודעות

הכדור שלנו היה משתנה בין לילה


אבל... 

עד שנשנה את התכנות בתת המודע שלנו

נישאר קורבנות של התכנות

ולא היוצרים של חיינו..

ברגע שמבינים את זה -

שיש לנו פה בחירה!

אנחנו יכולים להמשיך לפעול על פי אותו התכנות,

או 

שאנחנו יכולים לשכתב אותו, 

לחיות על פי הרצונות והתשוקות שלנו

ולקחת את הכוח בחזרה לידיים שלנו

וזהו היעוד שלנו.


כך מסיים דר' ברוס ליפטון מדען וכותב רבי מכר כמו "הביולוגיה של האמונה"

את הסרטון הזה ומוסיף -

בעזרת הידע של הפיסיקה החדשה - פיסיקת הקוונטים,

אנחנו יכולים לייצר לנו גן עדן עלי אדמות


ופה אני מוסיפה

שבעזרת הכלים בהם אני משתמשת,

יש לנו גישה ישירה לתכנים בתת מודע,

ויכולת מיידית באופן מפתיע להחליף אותם,

כך שנוכל לצאת מהרגלים אישיים וזוגיים 

שלא משרתים אותנו עוד

ולחיות בגן עדן עלי אדמות.


לחיים טובים!

אמן!

פה בשבילך במגוון דרכים להגיע לשם

  • בין אם בפגישות אישיות(לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)
  • או בתהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)
  • או בהדרכות מוקלטות (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס,כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

  • גלית אליאס

    מומחית בהחזרת אהבות למקומן

    ובראש ובראשונה זו שממך אליך


    קישור לסרטון ביוטיוב נמצא בלחיצה כאן





    יום שני, 11 במרץ 2019

    איך להצליח לחולל שינוי? 4 תובנות קריטיות להצלחה

    המילים הללו החלו להיאסף לרשומה
    עוד לפני שהייתי ערה לעֹצמה של קרני השמש
    שצולות את פָּנָי באופן כזה,
    שלמחרת אֵרָאֶה כאילו עברתי פילינג עמוק..

    עוד לפני שהייתי ערה למאמץ הרב 
    שאני מעמיסה על השרירים שלי,
    כזה שלמחרת אתוודע דרך כאב הכיווץ 
    למקומות שלא היכרתי בגופי קודם,

    המילים הללו החלו להיאסף
    תוך כדי שאני לומדת לגלוש בחרמון
    כן, היה חם, השארתי את המעיל בלוקר..
    אני! כן!.. 
    בגילי שאפשר כבר להגדיר כמופלג,
    אפילו אני כבר לא יכולה להתכחש לכך יותר
    ולמרות זאת, הוכחתי לעצמי ש:
    לעולם לא מאוחר מידי!

    "ממש לא", "אפילו אני הצלחתי"
    מצאתי את עצמי מתערבת בשיחה בין שני בני זוג
    כשהוא אמר על בני העֶשְרֶה שלהם:
    "זה קשה להם כי זה כבר גיל מאוחר להתחיל"..

    האמנם???

    אז לא, לעולם לא מאוחר מידי!

    נכון שלבן שלי בן ה 10 עקומת למידה חדה (הרבה) יותר
    ועדיין... 
    הוכחתי לעצמי שזה אפשרי!
    ש(אפילו) אני (!) יכולה.

    למרות הפחד, ואני פחדנית ידועה,
    ממש ממש הצלחתי לגלוש. 

    היה לי קל יותר ויותר 
    ככל שקלטתי את עניין "הפיצה"-
    כך קוראים לתנוחת העצירה.

    ככל שהייתי בטוחה יותר שאני מצליחה לעצור,
    כך היה לי אומץ יותר להתמסר
    למרחבים הלבנים
    ולהרפות וליהנות מהחופש הזה
    שזורם בעורקים
    במורד הלבן הבוהק הזה

    אז תוך שאני נפעמת מהיכולת המוּלדת שלנו ללמוד
    כל דבר שנבחר, 
    שמאפשרת לנו להצליח בו
    לו רק נרצה ונתמיד,
    התנסחו לי כמה תובנות
    ואני מביאה אותן דרך ההתנסות במיני סקי למתחילים:

    הראשונה כאמור הינה היכולת המולדת שלנו ללמוד
    שממשיכה להתקיים בנו כל עוד אנחנו חיים.
    אף פעם לא מאוחר מידי
    ואם אני רוצה משהו חדש,
    או לשנות משהו קיים -
    זה אפשרי!

    מה שנחוץ לשם השינוי
    הינה הגדרת הרצון
    ונחישות והתמדה בדרך

    ככל שגלשתי ועליתי ושוב גלשתי
    ושוב ושוב,
    יכולתי להבחין בשיפור המתמיד באיכות הגלישה שלי.

    אז נכון, שכשאני רוצה לשנות הרגלים
    שמקורם בתקופת חוסר האונים שלנו,
    הרגלים שמה שמפעיל אותם הוא המח הקדמון,
    השינוי דורש יותר מ"כמה סיבובים" 
    שהספיקו לי כהתחלה במדרון בית הספר בחרמון
    ובכל זאת, מניסיון אישי אני יכולה להבטיח -
    שההתמדה ניכרת גם בשינויים פנימיים:

    אם למשל אני רוצה להפסיק לצעוק כשאני כועסת-
    מה שמקשה עלי בשינוי - 
    הוא העובדה שמי שמפעיל את הצעקה 
    הוא מנגנון הישרדותי כמו אינסטינקטיבי בתוכי:

    אני מפרשת את הגרביים הזרוקות בכניסה לבית כזלזול,
    ומיד יוצאת ממני צעקה שמטרתה הקמאית 
    הינה להחזיר אלי את הכבוד האבוד.
    (או במילים של התסכול: "תפסיקו לזלזל בי!")

    גם כשאני כבר מבינה שהמטרה לא מושגת עם הצעקה,
    עדיין, להבין בשכל זה לא מספיק,
    כי המנגנון הזה כבר עובד שנים
    מה גם שהוא מופעל לא על ידי השכל - זה שמבין עכשיו..
    ולכן הוא כמו נעול בתוכי ולכאורה לא ניתן לשינוי.

    בדרך שבה אני מנחה 
    בתהליכים שאני מלווה (זוגות ויחידים), 
    אנחנו מצליחים להגיע לאותו המקום שחווה זלזול,
    לפגוש את החלק בתוכי ששנים רבות מתוסכל ממנו
    לראות אותו, לכבד אותו, לחזק אותו
    באופן כזה שיהיה פחות תלוי 
    במחוות שמפורשות כמכבדות מן החוץ

    ואז, ככל שבדיעבד אחרי הצעקה,
    אפגוש שוב את המקום הזה ואעניק לו כבוד ונראות
    (כאמור בנחישות והתמדה),
    אמצא את עצמי אחרי כמה אינטרוולים כאלה
    נושמת מול הגרביים ובוחרת:
    האם לצעוק?
    אולי לבקש?
    אולי פשוט להרים את הגרביים?
    או להשאיר אותן שיורמו על ידי מי שהפשיל אותן.

    כי ממילא הגרביים הן לא העניין
    והזלזול - שהוא כן העניין והטריגר לצעקה -
    כבר לא מפעיל אותי באותה המידה אם בכלל.

    לסכום התובנה הראשונה אם כן,
    התמדה, נחישות וניצול כל סיבוב 
    כהזדמנות לפגוש את המקום הכואב 
    וריפוי של עוד שכבה.

    (במקום להתלונן "שוב אתם עם הגרביים בכניסה???"
    או "שוב נפלתי... אין לי סיכוי, אני כזו גרועה"
    אלה - שרק מחמירים את המצב..)

    תובנה שנייה - מומלץ לקחת מורה טוב לדרך.
    ראיתי לאורך המדרון טובים וצעירים ממני, 
    מתוסכלים מההתנסות,
    יושבים על השלג ומרימים ידיים..

    האמת היא שלא הייתי צריכה להסתכל לצדדים..
    אני בעצמי לפני כמה עשורים ניסיתי לבד,
    ניסיון שהשאיר את האופציה של השלג 
    רחוקה ממני 3 עשורים שלמים!

    לעומת זאת, הפעם, השכלתי להקשיב לאחי האלוף
    ולקחתי שיעור
    עם מדריך מאלף! הנה הוא פה בתמונה:
    שבשעה אחת נתן לי את הדגשים,
    שהיו דרושות לי התנסויות רבות לו הייתי מתנסה בעצמי,
    אם בכלל היה נשאר לי כוח ומוטיבציה
    ואם לא הייתי מתייאשת קודם...
    מורה טוב אם כן - משנה את התמונה
    בצורה משמעותית!


    פה אוסיף תובנה שלישית שקריטית להצלחה-
    הדבר הראשון שהמורה לימד אותנו 
    זה איך לעצור.
    כשאנחנו דוהרים במדרון, בין אם מדרון ההר בגלישה
    ובין אם במדרון האמוציות,
    במצב הזה בו אנחנו לא שולטים בעניינים,
    אלא הם שולטים בנו
    הידיעה איך לעצור הינה הדבר הכי חשוב.

    כשמצליחים להפנים אותה -
    הדרך לפסגה (תרתי משמע) הרבה יותר קלה.
    טוב, שלא תהיה פה איזה אי הבנה..,
    זה לא שאני איזה גולשת סופר אלופה,
    שאחרי שיעור של שעה וכמה סיבובים 
    על מדרון בית הספר לגלישה בחרמון
    כבר יכולה לכבוש הרים..
    עם כל הכבוד.. 

    ולמרות זאת,
    מודה, שביהירותי הרבה, (סולחת לי על כך)
    אחרי שנגמר השיעור ועשינו עוד כמה סיבובים,
    והרגשנו ש"מיצינו" (עאלק.. :-)

    עלינו לרכבל האמצעי,
    "אם אני יודעת לעצור, מה כבר יכול להיות"
    אפשר להתרשם מהגובה, פה היה צריך ליפול לי האסימון.. 
    שאלתי את עצמי
    ועוד כמה אנשים ומדריכים שפגשתי בדרך לרכבל..
    שאלה שלכאורה הניחה את הדעת

    והיא המשיכה להניח את דעתי עד שהגענו 
    בגלישה מהירה מאין כמוה למדרון התלול
    שבסוף המסלול שיורד מהרכבל האמצעי.

    א ל ו ה י ם !

    לא משנה כמה התאמצתי עם ה"פיצה"
    בכלל לא היתה לי שליטה !
    ומצאתי את עצמי דוהרת במהירות שיא
    למרות כל ניסיונות (השווא) להאט ולשלוט בדרך,

    עד... שהפלתי את עצמי בכוונה לאחור
    כדי שאוכל לעצור,
    להסיר ממני את המגלשיים
    ולרדת ברגליים כבדות (בגלל הנעליים)
    ובלב שמח גם בגלל ההצלחות הקודמות
    וגם בגלל שכרגע ניצלתי!

    התובנה הרביעית שלי אם כן היא צניעות

    ואיך היא קשורה להתפתחות אישית
    ולשינויים פנימיים שאנחנו רוצים לעשות בחיים?

    אחרי ה"שיעור", באשר הוא 
    ישנם מצבים או פרקי זמן- מן ישורת 
    בהם נוכל להתקדם בכוחות עצמנו.

    אבל, כשאנחנו מגיעים לרמה הבאה-
    כדאי ומומלץ לקחת עוד "שיעור", 
    או תמיכה ממי שעבר את הדרך
    ויודע מה המכשולים לאורכה.

    אחרת אנחנו עשויים ליפול ל"בור" 
    ולחשוב בטעות שהכל היה לשווא
    והנה אנחנו שוב בנקודת ההתחלה...

    למרות שזה בהחלט לא המצב,
    כיון שגם אם אני בנקודה דומה,
    היא לא באותו הגובה,
    זהו לא מעגל עם נקודת התחלה וסיום
    אלא ספירלה שכשהיא מגיעה בסיבוב
    אל מעל נקודת ההתחלה היא דומה לה,
    ובכל זאת נמצאת מעליה.

    דרך אגב גם את הספירלה הזו ציירתי ב"צייר"
    עם עקומת למידה ושיפור מניסיון לניסיון.
    היא היתה הרבה יותר מגוחכת בפעמים הראשונות
    וגם אם זו לא שלמות, כי בחרתי לעצור בפעם החמישית,
    נראה לי שהיא מספיק ברורה בשביל להעביר את המסר.

    אז נכון שכשאנחנו רוצים שינויים גדולים 
    אנחנו עשויים לפגוש יותר תסכול ואכזבות
    מ 5 ניסיונות של ציור...
    או 5 סיבובים של גלישה..

    ובכל זאת - המסר הכי חשוב שלי,
    הוא שזה אפשרי!
    כל מה שנרצה,
    דרוש לנו:
    רצון, 
    נחישות והתמדה,
    מורה טוב
    וקצת צניעות!

    בנימה אופטימית זו
    עם דגש על היכולת הטבעית שלנו 
    לשנות ולהצליח בכל אשר נרצה,

    אפרד לשלום -

    עם המלצה חמה לקחת לכם יום אחד של חו"ל בארץ,
    ליהנות מההר המקסים,
    האנשים הנפלאים שמתפעלים את האתר
    ועל הדרך לתרום את חלקנו לתיירות הישראלית

    מוסיפה עוד סרטון שהמדריך צילם אותנו,
    וזה אחרי שעה אחת של תרגול
    עוד השתפרנו יותר אחרי כן :-)



    פה בשבילך,
    כמורה עם כלים מופלאים לחולל כל שינוי שתרצי!

    גלית אליאס, 
    מומחית בהחזרת אהבות למקומן


    הטעות שרוב הזוגות עושים כשהם מנסים לפתור מריבות...

    או: על המהפכה ההיסטורית בהבנת הסבל והדרך לחיבור מחדש: (מבוסס על הספר החדש של דר הנדריקס - Doing Imago Relationship Therapy) אם נסתכל אחורה ע...