נניח שהיא { ממש, אבל ממש רוצה להרגיש אהובה,
היא רוצה שהוא } יכבד אותה,
שישמח להיות אתה,
שיפרגן ויראה את היופי הפנימי והחיצוני שלה,
שהיא תוכל לראות בעיניים שלו מן ניצוץ שמח כזה כשהוא מסתכל עליה....
יש בה מן כמיהה פנימית שלפעמים אפילו לא מנוסחת
אבל מתקיימת באחורי התודעה, צמאה להתמלאות.
נו.. מי לא רוצה כזה?? בכלל ובקשר זוגי ארוך טווח במיוחד...
אבל האמת היא, שגם אם היא היתה מנסה לנסח את הכמיהה הזו
וממש לדמיין אותה מתממשת -
יכול להיות שהיתה מתקשה בכך...
ולו רק מאחר וזה לא ממש מה שהיא מכירה,
היחס שקיבלה בבית הוריה כילדה לא היה חם ומקבל כזה,
היתה שם יותר ביקורת,
היה שם יחס, אבל יותר ענייני ודואג לצרכים הפיזיים
ופחות קשוב ורואה ונוכח באהבה ללא תנאי.
ומה שקיבלנו - עד שלא התרחבנו בתהליכי ריפוי ומודעות אל מעבר לו -
זה מה שהמיכל שלנו יכול להכיל.
למורת רוחנו,
אלה הם ההתנסויות שהמציאות תפגיש אותנו אתם
ויותר מזה... גם אנחנו נשתף אתה פעולה
ובעצם נחבל במו ידינו בהגשמה לה אנחנו כמהים.
למה אני מתכוונת?
כשזה היחס שקיבלה בשנות החיים הראשונות לחייה,
למדה להסתתר מאחורי שכבה מגנה -
ולהתמודד עם הצמא במנגנונים ודפוסי ההתגוננות,
למשל פיתחה ציניות ששמרה את התקווה על אש מאד מאד נמוכה -
כדי לא להתאכזב שוב ושוב...
ונטייה להדחיק רגשות קשים - מתוך כאב-הצָמָא שלא התמלא,
הדחקה שהובילה לריחוק וניתוק מעצמה
ומשם לזמינות ומידיות של כעס וחוסר סבלנות,
שעולים בה ומתפרצים ממנה כשהיא חווה
את אותם הרגשות המודחקים - סביב הדחייה
שמופעלים אוטומטית כמו בלחיצת כפתור
בכל פעם שזו הפרשנות שלה.
זאת אומרת שהיא האמיתית, הנפלאה,
כמו עטופה בשכבת הגנה - מן חליפת הישרדות -
שלכאורה מגנה עליה מפני דחייה,
אבל למעשה... משחזרת שוב ושוב חוויות כאלה
ורק מרחיקה ממנה ומעצימה את הצמא לאהבה וקבלה בכל תנאי.
מה שמעצים את התסכול ומסבך את הפלונטר עוד יותר,
הוא העובדה, שאנחנו נמשכים לאנשים עם אישויים דומים לשלנו...
והאיש שלה - גם הוא עם חווית דחייה דומיננטית,
מאד רוצה לאהוב אותה ולהרגיש אהוב וקרוב אליה,
אבל כשהוא חווה את הריחוק שלה - שמטרתו לכאורה להגן עליה מפני הפגיעה -
הוא עשוי רק להתרחק יותר.. (וזה דו כיווני כמובן)
ואז היא עשויה להיפגע מההתרחקות שלו -
וחווית הדחייה שלה (וגם שלו) מתעצמת..
ויוצאת ממנה ציניות, או כעס, או כלי שרת אחר של המנגנון
ואז הוא } חווה עוד יותר דחייה
ועוד יותר מתרחק (או למעלה מזה - אם מופעלים האוטומטים שלו)
והפלונטר רק הולך ומסתבך
(לא משנה מי התחיל, זה קורה ממילא במחשכי תת המודע)
הריטואל הזה מתעצם במיוחד, כשאנחנו לא בדיוק יודעים מה קורה בתוכנו
וגם לא יודעים איך לבטא את הצורך שלנו -
אלא בהאשמה לאחֶר ש "בגללו אנחנו בסבל..."
או בתלונה או טרוניה שגם הן... מסבכות את הפלונטר.
אגב, זה יכול לקרות לנו בעניינים אישיים באותו האופן -
כשהחוץ מזכיר לנו את הכמיהה,
שכאשר היא לא מתמלאת, אנחנו פועלים באוטומט -
באופן שרק מרחיק אותה מאתנו.
(למשל כמיהה לשינוי- ומולה - פחד ומנגנון הימנעות שמקבע במקום.
או
פחד נטישה ששומר אותו באחיזת יתר שמכביד עליה ... מוביל ל'נטישה' רגשית או פיזית
ועוד אינספור דוגמאות..)
כדי שנוכל לצאת מהפלונטר -
הדרך הכי בטוחה ומהירה שאני מכירה,
היא כשאנחנו עושים אחורה פנה מההאשמה והמיקוד באחר, או בנסיבות המציאות
כן, גם כשממש ברור לך שהוא } אשם והכל בגללו..
גם אז את בתוך הדינמיקה
ונכון שכילדה היינו תלויים באלוהאמא ואלוהאבא -
והם היו אלה שמופקדים על סיפוק צרכיינו
כולל אהבה וקבלה בכל תנאי,
אבל גם הם בני אדם... ובעצמם לא קיבלו כל מה שהיו צריכים כילדים
ובעצם באופן הזה הם - ואחרי כן אנחנו -
משחזרים מדור לדור את אותם האישויים...
היום, כבוגרים אנחנו מוזמנים להתפכח אל הלא - תלויים שאנחנו.
אל מחוללי המציאות שאנחנו למעשה כבוגרים.
ולצאת מהדינמיקות ומהמריבות
שמשאירות אותנו בחווית הקורבן שהאחר אשם בהן,
תוך שאנחנו מצליחים לראות את החלקים שלנו,
למצוא את הדרך למלא את החסכים,
(שרק מעצימים את הפלונטר ומכבידים על הקשר -
כי אז משאירים אותנו בקבצנים שמוּנָעים מהחוסר -
וכשאני מוּנָעת מתוך החוסר - אני מתקדמת אל עבר עוד חוסר בחיי...)
להתעצם אל הנפרד הבוגר ובעל האוטונומיה שאנחנו
ומתוך הנפרדות הבריאה,
מתוך מלאות (ולו טיפה) וגדוּלה, להזמין את האחר לביחד,
לבוא כדי לתת ולא בשביל לקחת
ואז... ליהנות מלקבל.
זאת אומרת, שהתסכול והקונפליקט הם כמו קריאת השכמה בשבילנו
לשנות כיוון,
להפסיק את השחזור האינסופי מדור לדור
ולהגדיל את המיכל שלנו לכזה שיכול להזרים יותר אהבה דרכו - לנו ולאחר.
כי הרי כל אחד מאתנו הוא אור גדול,
ניצוץ אלוהי שנולד לעולם חומר כדי לעבור שיעורי נשמה.
זאת אומרת שבתוך תוכנו ישנה הידיעה שאנחנו נפלאים,
אלא שבהתאם לאופן שבו גדלנו -
התפתח מנגד לידיעה הזו ספק -
כי "אם מסתכלים עלי במבט ביקורתי... אולי אינני אור גדול?"
ושם מתקיים מאבק פנימי
והוא מתקיים בכל פעם שאנחנו מקבלים את אותו המסר המתסכל מן החוץ
לא כדי לתסכל ולאמלל אותנו,
אלא כדי לעורר אותנו אל המאבק -
כשער כניסה אל הפלונטר,
כדי שנוכל להתיר אותו.
זה אומר למשל להעז להרגיש את החסך,
לשהות שם מנקודת המבט של הצופה החווה ולאפשר לו להינמס,
להסתקרן לגבי המנגנונים ולסלוח לעצמנו,
ללמוד את כל השטיקים שלהם - ולשנות כיוון -
כך שבמקום למשל להאשים את האחר כשהוא לא נותן לי -
ואז בעצם לנטוש ולהשאיר את החלק הצמא שלי לבד ועזוב...
לחזור אלי, אל החלקים החסרים בתוכי, ו ל מ ל א באהבה 💓💓
זה הפוך מהאוטומט האישי הקולקטיבי,
זה עדיין לא במסה קריטית בתרבות ההשלכה שאנו חיים בה,
אבל אנחנו בתקופה זו של שינוי,
שמביאה אתה רוח גבית איתנה שתומכת בו
ובעצם.. גם לא משאירה לנו הרבה אפשרויות ודוחקת בנו לצמוח לשם
לשלב הבא שלנו...
המאבקים הזוגיים ובכלל קונפליקטים,
צופנים בחובם הזדמנויות מופלאות לריפוי רב דורי,
יש האומרים 7 דורות אחורה ו 7 דורות קדימה
אז נכון, זה מתסכל בזמן אמיתי
ונורא מפתה להזדהות עם הסיפור וחווית הקורבן שאני בתוכו,
אבל ברגע שההכרה מגיעה - ונרים את הראש,
ככל שיש לנו הכלים ונקודת המבט הגבוהה יותר -
נוכל לצאת מהפלונטרים האישיים והזוגיים
ולהיות בחוויה זוגית ואישית של מלאות,
ככל שנתקרב יותר ויותר לאהבה ללא תנאי לעצמנו -
חווית החיים בעולם תהיה נינוחה ומרווחת יותר,
החיים יחייכו אלינו
והדרך נפרשת לפנינו כמו שטיח אדום ורך.
~~~~
אם התכנים הללו נוגעים בך,
אם הם מעוררים קריאה בליבך,
אני פה ללוות אותך באהבה בדרך המופלאה הזו,
אותך כפרט או אתכם כזוג.
פה בשבילך,
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך
נ.ב
מתהווה קבוצה לסדנה לשחרור מחרדות
סדנת יום בה אנחנו עוברים תהליך טרנספורמטיבי
ומקבלים כלים יוצאי דופן לקרקוע
אם מרגיש לך נכון, אפשר לכתוב לי בלחיצה כאן.
💓💓💓💓💓💓💓
עוד בשבילכם:
בנוסף על המדף במחירי סוף עונה בגלל המצב,
בתמורה ל 148 ש"ח בלבד:
פרטים נוספים בלחיצה כאן
~~~~~
איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line .
פרטים נוספים בלחיצה כאן
איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים?
יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית
ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה.
פרטים נוספים בלחיצה כאן