חפש בבלוג זה

יום ראשון, 17 בנובמבר 2019

למה זה טוב שאנחנו רבים?

כמעט מעל כל זוג שמגיע אלי,
מרחפת (עם או בלי מילים) השאלה:
"אם אנחנו רבים כל כך הרבה -
אולי אנחנו לא מתאימים?"
או :
"..אולי אנחנו צריכים להיפרד?"

הקטע הוא,
שלא רק שזו לא בעיה המריבות הללו,
וכמה שזה לא נעים, מתסכל ולפעמים אפילו מייאש...

המריבות הללו - הן מתנה מופלאה!
או לפחות השער אליה..

לו רק אנחנו יודעים איך,
הן אלה שיכולות לאפשר לנו להגיע לעומקים
שבלעדיהן לא היתה לנו גישה אליהם,
כך שהזוגיות הופכת להיות רכה
ומלאה באהבה.

זה שאנחנו רבים
מעיד על כך שאנחנו מצליחים לגעת
אחד בעולמו הפנימי של השני
נכון, נגיעה לא נעימה בינתיים,
אבל נגיעה,

לא אדישות(!), לא זרות(!),
אלא נגיעה.
מה שנקרא גם "imago match"

שבגדול משמעותו היא -
שאנחנו נימשך אל מי שלאורך הזמן
יהיה לנו קשה לחיות אתו, (!!)
כי הוא יזכיר לנו בצורה מושלמת
את אותם המקומות הלא פתורים בתוכנו.

זאת אומרת,
שלא רק שזו לא בעיה שאנחנו רבים -
אלא שככה זה אמור להיות...

it ment to be
...BUT
It doesn't mean to last

זה אמור להיות ככה,
יחד עם זאת,
לא מחוייב המציאות שיישאר ככה לנצח,

או ליתר דיוק -
אם נדע לאן לקחת את זה
ואם נלמד איך לעבור דרך מה שעולה,
גם המריבות יפחתו עד ייפסקו
וגם - נרוויח עולם ומלואו.

נכון, שהתפיסה הזו לא נפוצה דיה לצערנו
והתודעה הקולקטיבית עדיין
הנה תודעת אשמה והשלכות
ולכן כל ויכוח אם וכאשר הוא נגמר,
משאיר משקעים של כעס אצל כל אחד מהצדדים
האָשַמָה של האחר
והצדקה עצמית,
כשהמרחק ביניהם }{ רק הולך וגדל
והרווחה האישית והזוגית פוחתת...

אבל !
כשלומדים לשנות את נקודת המבט,
ונזכרים שתמיד (!)
(מרשה לעצמי להסתכן פה ולהישאר עם ה"תמיד")
מה שמפעיל אותי בחוץ זה איכשהוא,
איזהשהוא אספקט פנימי שלי שמשתקף לי משם.
ואולי כמה אספקטים,
או בכמה מובנים -

אז - הקושי הופך להיות מקפצה לרמה הבאה
התסכול הופך להיות השער
לריפוי, לצמיחה, לרכות, להתפתחות,
לרווחה ונחת.

זאת אומרת שלמשל,
אם הוא } מביא נוקשות שמעיקה עליה {,
באוטומט היא תאשים אותו שהוא } נוקשה
והיא { רכה ומתמסרת ואין לה על מי לסמוך...

לעומת זאת,
כשהיא לומדת לצאת מהאוטומט -
היא מעבדת את הכאב הזה,
היא עשויה להיזכר שזו לא הפעם הראשונה שכך חשה,
כלומר יש לה פה פאתרן מוכר
והזדמנות להשתחרר ממנו,
כי אמנם הסיפור הפנימי משמר אותו כמגונן,
אך המציאות מוכיחה לה שוב ושוב אחרת-
שהפאתרן הזה בעצם רק מעכב אותה
ומקבע את התסכול

זאת אומרת שהמריבה חושפת התנהלות לא בריאה שלה
(גם שלו נכון.. אבל כרגע אני מתייחסת אליה:),
היא גם חושפת את התסכול הקיים בתוכה
אל מול אביה שהיה נוקשה,
וההבטחה ללא מילים שהבטיחה לעצמה כילדה-
"אני לא אהיה כמוהו..",
שלקחה אותה לקיצוניות השנייה
שאינה טובה יותר,
היא קיצונית ולא בריאה באותה המידה

והפרדוקס הוא -
שעכשיו תוך כדי העיבוד
היא יכולה לזהות גם מקומות בהם
למרות ההבטחה ההיא...
היא עצמה נוקשה, כלפי אחרים
וגם כלפי עצמה...

עכשיו, בתהליך העיבוד,
כשהיא פוגשת את כל התכנים הללו,
היא יכולה
לנקות מעצמה את כל מה שעולה
סביב הנוקשות הזו,
להתנקות מהרגשות שנכלאו והוטבעו בגוף,
ובדפוסי ההתנהגות והחשיבה,
להתנקות מהאמונה שהיא טובה רק בתנאי כזה או אחר...

עכשיו היא יכולה
להפנות כלפי עצמה 
קבלה ואהבה ללא תנאי,
ורכות אמיתית
ולאפשר לחוסן הפנימי שבה להיות נוכח.

כך,
בטוחה,
בלב פתוח,
היא יכולה לחזור אליו }{
ולשתף אותו ממעמקי ליבה
(לא מתוך המקום המאשים והמצטדק)
אלא מעצמת הרכות
מעומק הלב ❣

זוהי חווית חיבור שאין דומה לה ♥♥

כי להיות ב happy happy joy joy
זה נחמד...
אבל משאיר אותנו בקשר רדוד יחסית

לעומת זאת כשכל אחד לומד לעבד
את מה שעלה בתוכו
ומגיע ל"סגירת מעגל" ממקום פתור ולו במעט,
נוצר הקסם המופלא של החיבור,
מתאפשרת שוב האהבה ❤

בנוסף...
על הדרך,
מתחוללים במרחב המורכב הזה
אינספור קסמים נוספים -

כשהיא מצליחה להיווכח, לעבד ולהתמיר,
היא נרגעת,

גם סביר להניח שבפעם הבאה שאותו הדבר יקרה,
תוכל להגיב ולו מעט אחרת,
יותר ויותר בבחירה, פחות ופחות אוטומטית.
זאת אומרת שהיא משחררת דפוסים תפוסים
ומשפרת את איכות חייה

וזה... קורה לרוב בהיבטים ובתחומים שונים
כי אותם הדגמים לרוב קיימים בתחומים נוספים לזוגיות

והכי כיף - כאמור
אולי הדובדבן שמעל לקצפת הזו -
הוא מה שיכול להיווצר ביניהם
אחרי עיבוד שכזה -
אחרי ששניהם הבינו והתרכך משהו בתוכם,
הם יכולים להגיע זה לזו ממקום רך,
בלב פתוח שמאפשר גישה אמיתית,
אינטימיות במלוא מובן המילה

או כפי שאפשר להבין את המילה באנגלית -
intimicy = into me see
מתוך מקום שמאפשר לו } לראות אותה { לעומקיה
ובו זמנית להיראות }{

מי יתן ויותר ויותר אנשים
יעזו לעבור דרך האוטומטים,
להתמיר, לצמוח, לרכך
ולחיות בשלווה ובשלום,
עם פחות ופחות מריבות
שממילא מקורן בחלקים הלא פתורים,
חסרי האונים, האוטומטים
שתהליך הצמיחה הזה מייתר ומאפשר לשחרר

הללויה!

לחיי האהבה,
הרכות,
הבהירות
והשחרור מכבלי האגו
שמצליח שוב ושוב להתל בנו
ולהשאיר אותנו לכודים באשליות
רחוקים מהלב ומהאהבה שממתינה בו
לנו

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

פה בשבילך במגוון דרכים: 

אפשר בתהליך אישי
להגיע להתמרה וריפוי, כזה שקשור לזוגיות
או לכל נושא אחר
בלחיצה כאן את מגיעה למייל שלי
ומשם כבר נתאם לנו את ההמשך


אפשר עם בן/בת הזוג
יומיים אינטנסיביים
שמקפיצים את הזוגיות שלכם לרמה הבאה
~~~~~~~~~~~~~

אפשר להצטרף לקבוצת הנשים
שמתחילה ממש אוטוטו רצף
של 8 מפגשים אחת לשבועיים
בימי שיש בבוקר
לחצי פה לכל הפרטים ושמרי את מקומך 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ואפשר לקבל עוד העמקה
בליווי של תהליכים אנרגטיים מוקלטים
בהדרכה המוקלטת 
להבין מהם 3 החסמים 
שמונעים מאתנו תקשורת אוהבת
ולעבור דרכם
בעזרת תהליך מוקלט שמאפשר להבשיל רגשית
(כדי שזה לא יישאר תאורטית
כי ידע יש לרוב באינטרנט),
אלא יאפשר ממש לחלחל ולחולל שינוי אמיתי
בלחיצה כאן פרטים נוספים ואפשרות רכישה




יום ראשון, 10 בנובמבר 2019

איך להתרומם מנפילות רגשיות?

יש ימים שמרחפת מעלי עננה...

לפעמים אני יודעת מה הסיבה,
לפעמים אני צריכה כמה דקות כדי להיזכר...
ואז לרוב אני מזהה את מה שהעיב
אבל גם אם אני לא מזהה,
העננה ממשיכה לרחף...

עם הזמן אני יודעת להגדיר
שאיכשהו ברוב המקרים,
העננה הזו קשורה אצלי לחווית דחייה

זה יכול להיות משהו מז'ורי
שמעיב ומכביד מאד
או משהו מינורי
שלמרות שהוא כזה
העננה תעיב, תרחף מעלי,
תכביד עלי ותוריד את מצב הרוח,
ואת רמת האנרגיה הכללית שלי..

ההרגל הקולקטיבי הוא להתבאס,
להזדהות עם הכבדות הזו
ולהיכנע לה,

ואז, להסתגר או לברוח לאחד מנתיבי המפלט
"כדי לא להרגיש" את המועקה הזו
כי היא כבדה ומציקה

אלא שהבריחה הזו
לא רק שלא באמת מעבירה את המועקה,
היא דוחסת אותה פנימה
ומוסיפה כמו עוד שכבה למרבץ הקדמוני
של עוד ועוד מועקות
ששוכנות במעמקינו

לכן,
למדתי לשנות כיוון -

ברגע שעולה בי המודעות למצב,
אני מגייסת סקרנות
ונזכרת שיש לי פה הזדמנות לניקוי,
כשהגוף, הרגש, התודעה ומערכת האמונות שלי
מדברות אלי ברגעים אלה בשפתן

ואם רק אצליח להקשיב...
לא רק שאבין מה עובר עלי,
אוכל גם לשחרר ולו חלק מהמטען האמוציונלי
של המועקה הזו,

שאמנם עלתה עכשיו על פני השטח
אך מקורה מוקדם וותיק
ולרוב נעוץ אי שם בגילאים בהם הייתי חסרת אונים
כילדה (כבני אדם אנחנו נולדים תלויים
ומכך חווים חוסר אונים בילדותנו)

מה שמעצים את הצורך ליצור בהירות
כיוון שרוב התפיסות שהתקבעו בנו כילדים
מבוססות על תפיסה ילדית, הישרדותית

וככל שנצליח להתבונן בהן,
לא מתוך המקום המזוהה אתן ששוקע יחד למצולות,
אלא מעמדת הצופה, הסקרנית, המתבוננת,
הקשובה ללא שיפוט לכל מה שעולה,
ומהצד יכולה לעשות סדר,
להרגיע, לחבק,
כך נוכל להביא מזור למקום הפגוע ההוא
ששב ועולה בכל פעם שמשהו היום מעורר אותו
~~~~~~~~~~~~~~

הגוף - נפש שלנו - היא מערכת גאונית!
לא תמיד אנחנו זוכרים איך להפעיל אותה,
לא תמיד אנחנו נוהגים בה
בכבוד הראוי ומזינים אותה באהבה,

אפרופו -
רק אתמול כשעזרתי לבן שלי לעשות שיעורים בתנ"ך
קראתי את דבר ה' למשה והנה זה פה:

דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, 
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  
כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא יט' פסוק ב')

ואם זה כתוב ככה בפירוש,
(סלחו לי על הפרשנות המילולית
שלקחתי לעצמי את החופש לפרשן)
מי אנחנו שנתווכח? :-)

לכן, כשהגוף (או הנפש) כואב,
במקום לכעוס עליו ולהתעצבן,
אם נזכור להביא רָכּוּת וסקרנות ולהקשיב לו,
כי (גם) ככה הוא מדבר אלינו,
נוכל להביא לעצמנו מזור אמיתי

נכון, שאנחנו חיים בעידן כזה
שהשכל הוכתר בו כמולך,
וכל פעם שמשהו מעיק
אנחנו מוצאים את עצמנו מנסים לחשוב
"רגע, אבל עשיתי ככה, אז מה לא בסדר..."
או מתחפרים בהאשמת האחר
ובהצדקת עצמנו...

מאחר והשכל למעשה
הוא עוד דרך לנתק אותנו,
כנתיב בריחה מהתסכול... -
כל המחשבות הללו, חכָמוֹת ככל שיהיו
לא באמת יצליחו להרגיע
ולפוגג ולהמיס את המועקה.

אז מה כן?

הנה פה כמה כיוונים משלימים
שהשילוב ביניהם
יכול להפתיע בעצמתו.

כאלה שבמקום להילחם במועקה/ כאב
מה שממילא רק מחמיר את המצב
כי כל דבר שנילחם בו
ילחם בנו בחזרה
(החוק השני של ניוטון),

יאפשרו לנו לרכך, להרגיע ולפוגג
את העומס המכביד.

אסייג את דברי ואוסיף,
שישנם מצבים בהם העומס מציף אותנו "מידי"
וכשכך, בדיוק כמו שקורה לנו
כשהראש (באמת) מתחת לפני המים -
אנחנו לא מצליחים לשמוע טוב (!)

לכן במצבים בהם העומס גדול -
נכון יהיה להיעזר באיש מקצוע
שיצליח להוריד את מפלס ההצפה
ולהחזיר את יכולת ההקשבה שלנו לעצמנו
ואת יכולת ההרגעה העצמית,
כדי שנוכל להירגע ולחוות נ ח ת אמיתית.

ולכך "שביל אל הלב"
הקבוצה לנשים שמתחברות לעצמן
(פרטים נוספים בהמשך)
יכולה להיות פלטפורמה נפלאה!

ובינתיים..
הנה כמה כיוונים באופן עצמאי
(כן, יש כמובן נוספים)



להיעזר בגוף -
לצאת להליכה/ לריצה
או לפעילות ספורטיבית אחרת
ולתת לשינוי ברמת האנרגיה
להניע מומנטום של עלייה

נכון שזה כשלעצמו לא תמיד יספיק,
כי אם ישנה מועקה, לרוב
ישנו צורך בהכלה רגשית
ופורקן פיזי גם אם ירים את האנרגיה
לרוב לא יוביל להקלה משמעותית לאורך זמן

ויחוד עם זאת, זו דרך נפלאה
להתחיל את ההנעה,
לזרוק את עצמך לתוך נעלי ספורט ולצאת,
להליכה מהירה
(אם אפשר בטבע עוד יותר טוב),
או לריצה,
או אפילו סתם לקפוץ בבית במשך 90 שניות




טבע הזכרתי בדרך אגב,

ואני מחזקת פה ומוסיפה,
לנשום אוויר של חוץ,
להיות עם ירוק מול העיניים,
או כחול - אם הולכים לים,
לאדמה, לצמחים יש הכוח שלהם לעזור לנו
לפרוק מצד אחד ולהזין בו זמנית
במשהו חדש ורענן

בנוסף - וזה החלק הקריטי -
להיות בהקשבה למתחולל פנימה 
לתחושות - מה קורה בגוף,
לרגשות - מה התוכן הרגשי של התחושות
ו... ל ש ה ו ת 
כמילות השיר הנצחי:
Let it be

לא מתוך מקום שמזדהה,
אלא מנקודת המבט של 
החלק הבוגר שקיים בכל אחד מאתנו,
שמתבונן בסקרנות, בקבלה,
ברכות, בהתכוונות להכלה
בחלק הילדי המוצף והכואב
ובסיפור הפנימי שמציף את הכאב

לרוב,
הסיפור ההוא לא אמיתי,
הוא מבוסס על אמת עָבָרִית,
אך איננו באמת הכרח המציאות בהווה
ומן הסתם גם לא בעתיד,

אלא שכל עוד זה הסיפור הפנימי,
לפני שאני מתמירה אותו,
לפני שאני רואה את האפשרויות הנוספות,
המציאות תוכיח לי שהוא נכון,
כי כל מה שאני אאמין בו
המציאות תוכיח לי שהוא נכון

או בוורסיה אחרת,
במילים של הנרי פורד:

"אם אתה מאמין שאתה יכול, 
ואם אתה מאמין שאתה לא יכול - 
בשני המקרים אתה צודק."

מה שזה אומר בעצם,
שאם נשנה את האמונות שלנו -
גם אז המציאות תוכיח לנו שאנחנו צודקות -

או במילים אחרות -
שהתבוננות לא שיפוטית
והכלה מאפשרות להתמרה להתחולל
ותכל'ס למציאות חיינו להשתנות!

שזה מ ד ה י ם!
להבין כמה הכל בידינו...
ובר שינוי 
ושהכל מתחיל בתוכנו ❤

ובכל זאת...
למרות שכל התשובות נמצאות בפנים,
נדרשת לנו יד מלווה בצעדים הראשונים
והאפשרות הזו כמה שהיא הופכת טרוויאלית בהמשך,
אינה כזו בתחילת הדרך

אז פה מגיעה הבשורה המשמחת -
כי ממש בעוד כמה שבועות
נוכל להתחיל לצעוד לשם יחדיו -

ב 6.12 יום שישי בבוקר,
ניצה נופרבר ואני
פותחות קבוצה לנשים שנקראת

ניפגש אחת לשבועיים,
בימי שישי בבוקר
ובמשך 8 מפגשים נלמד ונטמיע 
נחזור לחיות בהקשבה לבינת הלב,
לחכמה המתקיימת בתוכנו פנימה.

ורק אם זה מדבר אליך
ואם הלב שלך מתרגש מהאפשרות הזו,

אם את רוצה פרטים נוספים על שביל אל הלב-
הקבוצה לנשים שמתחברות לעצמן

מברכת אותך בברכת יום נפלא!

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

יום שני, 4 בנובמבר 2019

ומה אם הוא לא משתף פעולה?

זו שאלה שחוזרת על עצמה שוב ושוב
כשמצד אחד מעצם היותנו שניים,
אנחנו במידה מסוימת (לפחות)
מושפעים שלא לומר תלויים
בשיתוף הפעולה של האחר..

ואז... אם הוא לא משתף פעולה,
כועס, מאשים, בטוח ש"אם את תשתני הכל יסתדר"
ובכלל בעמדה ש"הכל באשמתך",
האם יש סיכוי לשינוי?

ואם כן, (ברור שכך :-)
מה נכון ובכל זאת אפשר לעשות?

אתחיל בתזכורת ל "מה לא?" :
לא בכוח (!)
לא בהאשמה ושיפוט (!)
גם לא בתחנונים (!!)
כל אלה מייצרים התנגדות
ומחמירים את המצב

ולא... זה גם לא יספיק שנדבר בשקט,
במיוחד אם העמדה ממנה נדבר
מבוססת על ההנחה ש'אני יודעת הכל',
ו.. "בוא אני רק רוצה שתבין.."
ותהיה בניחוח מתנשא..

אז מה כן?

בכל דינמיקה זוגית
ישנם שני צדדים,
ככל שנקדים לעשות U-Turn
(כן, כן... למרות הפיתוי הגדול
להישאר בתשומת לב על מה הוא עושה)

ככל שנקדים לפנות פנימה אל עצמנו,
ושם -
לא רק להבין מה קרה לנו,
אלא ממש ממש לפגוש,
לעבד את הרגשות שגעשו בתוכנו
ולהתמיר אותם,
כך נגדיל את הסיכוי לשינוי.
(אצלנו, במרחב הזוגי וגם אצל האחר)

כי מה שבעצם מנהל את המערכה
הם אותם הרגשות הסוערים מתחת לפני השטח,
אותו התוכן הפנימי הנסתר מהשכל
ולכן גישה לשם קריטית
על מנת לחולל שינוי

שינוי שבהחלט יתבטא בהרגשה האישית שלנו
שלרוב גם יוביל לניסים ונפלאות שיתרחשו מהצד האחר
ולפעמים אפילו עוד לפני שנוסיף מילים
ונסגור מעגל עם האחר.
(למרות שזה שלב חשוב כשנדרש)

בלי להוריד מחשיבותן של אלה ולו במעט,
חשוב להבין
שיש לנו נטייה שגוייה להתייחס למילים עצמן
כשאנחנו מתעלמים מהמטען הרגשי אותו הן נושאות:

אם אני טעונה רגשית,
זה לא משנה אם אדבר בשקט ובנימוס
(פאסיב אגרסיב)
על אחת כמה וכמה אם אדבר בכעס מוחצן
(אגרסיב)
כל עוד אני טעונה רגשית,
המילים שלי ישאו את המטען הזה

שמייצר built-in  התנגדות,
מפעיל את החלק הפרימיטיבי של המוח
כשרוב הדם זורם אליו מהחלק החושב שלנו,
כך שנהיה פחות חכמים, פחות יצירתיים,
יותר מקובעים וזה קורה לא בשליטתנו,
ובסופו של דבר -
התוצאה תהיה מתסכלת אפילו יותר ולא מספקת

ההרגל השכיח שקיים בתודעה הקולקטיבית
מתוך הקושי להתמודד עם עומס רגשי
שעולה וצף בחדות בדינמיקות זוגיות שונות,
הוא לנסות לזרוק את הקושי הזה הלאה מאתנו:

על ידי האשמה,
על ידי בריחה בצורות שונות,
ביניהן לעשייה, למסכים, לשכלתנות
ומן ניסיון 'לכסות בניילון נצמד
הר געש שגועש בתוכנו'
ואז גם אם זה מחזיק מעמד לזמן מה...
לא יקח זמן רב עד שיתפרץ שוב...

אחת הסיבות לכך היא כאמור
הקושי להתמודד עם התסכול.
אף אחד לא לימד אותנו להכיל,
או יותר נכון לומר -
כשהיינו ילדים לא הכילו אותנו כשהיינו מתוסכלים

והדרך ההשרדותית שאימצנו כילדים
להתמודד עם העומס הרגשי שגאה בנו
היא או להדחיק, או להתכחש, או להיות בהצפה
כל אחת מהן (כן גם ההצפה)
שומרת אותנו מוגנים לכאורה מעומס הרגשות
ובניתוק רגשי.

במילים אחרות אפשר לומר
שהלב שלנו סגור (במידה מסוימת) -
מעצם הניתוק.

מוגנים (לכאורה) מפגיעה,
(לכאורה כי זו לא באמת מצילה אותנו
והתסכול מגיע שוב ושוב)
אנחנו מתנהלים בעולם ובתוך מערכות יחסים
ושם מייחלים רק לרגשות חיוביים
כי אין לנו היכולת להתמודד עם הרגשות הקשים.

על זה תוסיפי את ההטעייה הנפוצה
בפרשנות של "חשיבה חיובית"
שמיסדה את ההרגל הזה
ולא פעם אני שומעת "טוב, זה היה, 
מה שהיה מת, עכשיו אנחנו בדרך חדשה..."
או
"אני רוצה לשים את כל העבר שלי רחוק
ולא להרגיש אותו יותר"

= הדחקה, שרק מחמירה את המצב
כשהמחשבה היא שאם נדחוס פנימה עמוק עמוק,
לא נרגיש את זה,

אלא... שזה לא באמת כך,
ואותו הר געש ממשיך לבעבע בתוכנו..
ולהתפרץ בלי שנוכל לשלוט בכך

כשאין לנו יכולת להתמודד עם עומס רגשי
זה בהחלט ברור למה אנחנו נמנעים,
מדחיקים, בורחים וכו...
יחד עם זאת, אלה לא מקדמות אותנו לכיוון
של רווחה בכלל וקשר עמוק ויציב בפרט
כיוון שמלכתחילה הן מגדירות (ללא מילים):
"אני פה רק אם טוב,
כשרע אני בורח.."
(לאנשהוא - מסכים/ ריצה/ אופניים, עשייה אחרת, שינה וכו' וכו')

לעומת זאת,
כשאנחנו לומדים הכלה מהי,
כשאנחנו מאפשרים לרגשות לנוע -
וממילא רגש הוא אנרגיה בתנועה:
Emotion = Energy in Motion
!

כשאנחנו לומדים להכיל,
אנחנו עדים לקסמים, ניסים ונפלאות
שהטרנספורמציה מחוללת סביבנו

ואלה מתבטאים בין היתר
בכך שאפילו אם רק אני עושה עבודה
משהו משתנה גם אצלו

זה כמו משחק טניס
כל עוד אנחנו מתמסרים בכדור,
הוא זורק (לדוגמא מאשים)
אני תופסת (לוקחת את האשמה עלי)
ה"משחק" נמשך
ויחד אתו התסכול

כשאני לומדת אחרת -
לשנות את ההרגל הטבוע בי
ומפסיקה לקחת על עצמי את האשמה,
משהו בדינמיקה משתנה
ו"המשחק" המתסכל מתאדה לו,

זה לא קורה מהחלק המודע שלנו,
לא מהשכל,
כיוון שההרגל מוטבע באזורים לא מודעים,
אלא במישורים אחרים מהשכל:
במישור הרגשי,
במישור הפיזי,

כשאנחנו מצליחים להיות נוכחים
בארבעת המישורים -
גוף, רגש, מנטלי, רוחני-אנרגטי,
מתחוללת הטרנספורמציה,
ההכלה,
ההתמרה.

ככל שאנחנו מכילים,
העומסים הרגשיים שהצטברו בנו
מתנקים יותר ויותר,
נוצר חוסן פנימי,
בהירות,
יכולת לבחור איך להגיב,
חזרה לעצמי הבוגרת הנפלאה..

אז, בין היתר,
כבר לא צריך לפחד מרגשות,
כי יש לנו היכולת להתמודד אתם,
ואז, אני יכולה להעז להתקרב אפילו עוד,
כי הפחד להיפגע שמונע מאתנו את הקרבה הזו
הולך וקטן,

ואנחנו מוצאים שאנחנו מסכימים לאהבה
לא בתנאי שלא ניפגע,
אלא למרות שהאהבה פוגעת..

הללויה!

נכון,
שהכי כיף זה כששנינו הולכים יחד בתהליך כזה,
אבל אם כרגע הוא לא בעניין,
זה לגמרי אפשרי לחולל שינוי
על ידי עבודה של אחד מאתנו.

ממילא העבודה הזו בעצמה,
עשויה לרכך אותו ולעודד אותו להצטרף.

עכשיו, יש מגוון של אפשרויות להגיע לשם:

אפשר שזה יקרה בתהליך פרטני
פנים אל פנים (פיזית או בשיחת וידאו)
בלחיצה כאן תגיעי אלי למייל ונתאם
galitel2@gmail.com

אפשר ללמוד את זה בהדרכה מוקלטת
תכנית לנשים- 
לחולל את השינוי לו את מייחלת
בלחיצה כאן עוד פרטים

ואם הוא כן בעניין,
וזה הזמן עבורכם להקפיץ את הזוגיות לכם לשחקים,
לחצי כאן לקרוא על האינטנסיב הזוגי
יומיים אינטנסיביים שמקפיצים אתכם
לדרך המלך,
ונתראה בהמשך

אפשרות אחרונה וחביבה -
להיעזר בכוח הנשי
ולהצטרף לקבוצת הנשים שמתחברות לעצמן
"שביל אל הלב"
שמתחילה ממש עוד מעט להיפגש
החל מה 6.12.19
אחת לשבועיים
בימי שישי בבוקר:

יחד נתבונן פנימה אל תוך עצמנו
אל הקולות הפנימיים
ניישיר מבט אל התפיסות
נשמע את האמונות הפנימיות
נעבור דרך הפחדים
נמוסס את הביקורת והרגשות הכבדים
נרחיב את הנשימה
נאזין לקולות הדקים
נתקרב אל מהותנו
נתבהר לעצמנו
נתרחב אל הקבלה וההסכמה
אל קולו של הלב
אל הא ה ב ה לעצמנו


חוץ מזה,
אם את מבעלות הלפ טופ
שנוהגות לעבוד בבתי קפה,
וגרה באזור ניר ישראל (ליד אשקלון)

אז זה בשבילך -
אני פותחת  מרחב עבודה משותף
אצלנו בחצר

מקומות ישיבה פונים אל הטבע והנוף,
חיבור לחשמל
wifi חזק
קפה ועוגה,
תה צמחים חופשי,
מדיטציה ברבע ל 9 לדיוק ומיקוד העבודה,
סיעור מוחות ב 11:00 למעוניינות (חצי שעה)

כל יום ראשון,
9:00-14:30
כדי שנוכל לאזן את השפעת המסכים
עם הירוק של הטבע

הגעה בתיאום מראש
052-8892401
להתראות!







אני תמיד צודקת!

השבוע צפיתי בסרטון של דר' סיידה דזילטס, שכמו תמיד בדרכה המדויקת הביאה רעיון, מעבר לכך שברמה הקולקטיבית - מאד אקטואלי לנו - סביב הכמיהה ל...