זוהי שאלת השאלות...!
לפחות עבורי, אחרי שלא פעם הופתעתי
לכאן או לכאן
והתנפצו בי כמה וכמה תפיסות וסטיגמות
שהיו מקובעות אי שם באחורי תודעתי..
כי לא פעם שואלים אותי,
"תגידי, את האמת, נראה לך שיש לנו סיכוי?"
והאמת שהתשובה לזה היא די מורכבת
ולרוב נסתרת מהעין
ובכל זאת אנסה לענות עליה כאן:
אבל רגע... מן הסתם,
כדאי שקודם אבהיר למה אני מתכוונת
במילה "הצלחה"
מבחינתי הצלחה -
היא שהמרחב הזוגי הופך (או חוזר) להיות אוהב, מכבד,
שיש בו חברות אמיתית, ושותפות,
שיש בו מן תחושת חיבור, בטחון ואמון הדדי,
כמו ידיעה פנימית - אנחנו פה יחד בדבר הזה,
יש על מי להישען כשצריך
ועם מי לחלוק - משמחה והתרגשות ועד צער או כאב או פחד...
ביחד כזה שְאֵש ה א ה ב ה מלבלבת כבסיס שלו.
ולמרות שאני מניחה שהתיאור הזה
לא שונה בהרבה מההגדרה הרווחת ל "זוגיות טובה",
למרות שהכמיהה הזו כל כך נפוצה,
עדיין נדירים הזוגות שמגיעים לשם...
לא בהכרח בגלל שהם זן נדיר במהות שלהם,
אלא מכמה סיבות ואולי אחת עיקרית,
שאותה אנסה לתאר פה
אז מעבר לזה שהידע והתפיסה שמאפשרת "להצליח",
שונה מזו שמנהלת את התודעה הקולקטיבית,
מעבר לזה שיש דרך (תודעתית) לעבור,
ניסיתי להגדיר מהם המאפיינים של אלה שכן מצליחים -
למצוא מה משותף לזוגות שהצליחו
ולהבדיל... מה שמשותף לזוגות
שעד כמה שנראה בתהליך מולי-
נעצרו לפני ה"מכשול" שקריטי לעבור
ליצירת הזוגיות הזו,
כשזה היה כמו בלתי עביר עבורם
כשאני כותבת נעצרו לפני המכשול,
זאת אומרת שנשארו במאבק כוחות,
שעדיין ההאשמות מרחפות ביניהם,
שלא ירד ה"אסימון",
שאני כל כך מתענגת על הצליל שלו
כשהוא נופל...
זה שממוסס את מאבקי הכוח ויחד אתם
את הנטייה להגיב ב Fight/Flight/Freeze
כי כשהוא נופל,
נוצר מעין חוסן פנימי כזה
שמאפשר לנו לפתוח את הלב
לא בתנאי שלא ניפגע,
אלא למרות שהאהבה פוגעת
וכך אנחנו יכולים לעבור דרך
עוד ועוד מקומות הישרדותיים שלנו,
כי מה לעשות... אלה ימשיכו להציץ מידי פעם,
הרי "באנו לעבוד" :-)
וככל שאנחנו יותר מוסגלים לדבר על הדברים,
לעבד ולעבור דרכם,
ככה גם נוצר חיבור עמוק יותר בינינו
וגם - כל אחד מאתנו צומח יותר ויותר אל האני הגדול~ה שהוא
~~~~~~~~~~~~~
אז מה משותף לאלה שצולחים ?
אני כבר יודעת לומר בבטחה
שזה לא קשור למגזר כזה או אחר,
כי פגשתי זוגות ממגזרים ומגדרים שונים,
שלגמרי צלחו והמריאו מכאן
והיו גם כאלה מאותם המגזרים, שלא...
זה לא קשור למצב סוציואקונומי כזה או אחר
כי פגשתי זוגות מהקצוות גם בהיבט הזה,
ומספיק שאספר על זוג שעל פניו
יש להם כל הסיבות לא להצליח:
נישואין מעורבים, 6 ילדים, ביוגרפיה קשה של כל אחד מהם
ולמרות זאת - הגלינג נשמע,
כל אחד מהם לקח אחריות על החלקים שלו,
והם למדו לכבד את עצמם ואת האחר,
מה שמאפשר היום לשותפות, לחברות, לכבוד, לשמחה,
לשיתוף פעולה וחיבור להתקיים ביניהם
ולפריחה של האהבה שלהם מחדש!
זה גם לא קשור למידת ההשכלה,
יצא לי לעבוד עם זוגות משכילים יותר או פחות,
מתוכם לא מעט מטפלים ופסיכולוגים
וגם זה, אף שמהווה לכאורה יתרון אדיר
כי הם יודעים את התאוריה
(ואכן היו ביניהם כאלה שהמריאו לשחקים יחד!)
אך גם זה לא תמיד הבטיח את ההצלחה,
כיוון שהדגמים לפעמים כל כך עקשניים
שהדחף והרצון להישאר צודק
עשוי לנצח את הכמיהה לחיבור ולביחד.
אז מה כן?
אז ככה...
רצון לשינוי - הכרחי.
גם אם הוא בעומק ולא על פני השטח.
כאלה שמוחזקים בבסיס עם א ה ב ה
גם אם לכאורה דהתה ובכל זאת
מתקיימת אי שם בבסיס הקשר.
בהחלט גם -
מחויבות לתהליך ונחישות
כי לא תמיד קל, ולפעמים תסכול כזה או אחר מציף,
ולעומת ההרגל להשליך את הקושי על האחר,
על מנת לברוח מהקושי -
(הרגל שמתבטא בין היתר ב % מקרי הגירושין...)
רצון ומחויבות -
כמו טוענים אותנו בכוח -
הרצון הופך לכוח רצון
ובשילוב עם הכלים הטרנספורמטיביים -
אנחנו מוצאים שאפשרי לנו יותר
להתמודד עם תסכול כזה או אחר -
אנחנו מגיבים פחות באוטומט,
אנחנו מצליחים להתמיר את ההרגלים
הלא מקדמים לכאלה שכן-
למשל במקום להסתגר, להפנות גב,
ואולי גם להפנות אצבע מאשימה,
במקום להתרחק ולהישאר
לכאורה מוגנים וצודקים אבל לבד -
רצון ומחויבות מאפשרים לנו
(בשילוב עם עבודת ריפוי טרנספורמטיבית)
להכיל, לעבור דרך הקושי, לעבד,
לדבר את מה שאני מרגיש
(לא "למה את אשמה..." :-) שמגיע מהקליפה הקשה שלנו,
אלא להצליח לדבר מהלב הרך,
זה כשלעצמו מייצר חיבור ❤
אלא ש...
מעבר לרצון ומחויבות שהם הבסיס ההכרחי
ובנוסף לידע ולכלים שמובילים את התהליך,
נדרשת גם הסכמה פנימית
זו - נראה שאינה מתבטאת במדדים החיצוניים שלעיל,
(כמו גזע/ דת או מין, מצב סוציואקונומי או השכלה)
אלא חבויה בעומקינו,
והיא - במידה ובָּשָלְנוּ לה -
מתבטאת בין היתר ב:
הסכמה לוותר על הפנטזיה לסימביוזה
אותה פנטזיה שאומרת בגדול:
"הוא צריך לחשוב בדיוק כמוני ותמיד להסכים"
הסכמה לנפרדות בריאה
הסכמה לראות את החלק שלי -
כן, מה התרומה שלי לסיטואציה,
לא רק "איפה הוא טועה.."
הסכמה לקחת אחריות ובעלות על מה שמתחולל בתוכי -
כי גם אם אני מרגישה תסכול וכעס ו...
זה ממש לא עושה את זה לגיטימי
לצעוק/ להאשים/
או להשליך את הרגשות שלי בדרך אחרת על מי שמולי..
~~~~~~~~~~~~
את ההסכמות האלה אפשר להכליל ולהגדיר כ"אומץ",
או -
בָּשְלוּת לצמוח להיות הבוגר~ת המרהיב~ה שאני
וגם -
אומץ להסתכל מהצד ולראות את המציאות נכוחה.
כל עוד אני ממש נחרץ להישאר צודק,
מסכי הערפל שמשאירים אותנו שבויים בתפיסות
ימשיכו להחשיך את עינינו וניעצר לפני המכשול.
~~~~~~~~~~~~~~~~~
כשאני עובדת עם זוגות וגם באופן פרטני,
אני נעזרת באחת מהדרכים המופלאות
שמובילות אל הבשלות הזו.
למרות שכמו שבטח הבנת,
אני לא יכולה להבטיח את התוצאה,
אני בהחלט יכולה להבטיח את הליווי בדרך
ולספר שהוא מחולל פלאים
כשהתנאים בשלו לכך.
אז אם מה שקראת עד כה מדבר אליך,
אם ישנם אישויים שלא פתורים לך (זוגית ו/או אישית)
יש מצב שזה בגלל שהבשלות הזו קיימת בך ❤
אם את מרגישה שיש לכם הכמיהה
וגם בשלו בכם הרצון, המחויבות וההסכמה
לחצי כאן כדי לקרוא עוד פרטים
על יומיים אינטנסיביים
בהם אנחנו מקפיצים את הזוגיות שלכם
מקפצה משמעותית קדימה!
לפחות עבורי, אחרי שלא פעם הופתעתי
לכאן או לכאן
והתנפצו בי כמה וכמה תפיסות וסטיגמות
שהיו מקובעות אי שם באחורי תודעתי..
כי לא פעם שואלים אותי,
"תגידי, את האמת, נראה לך שיש לנו סיכוי?"
והאמת שהתשובה לזה היא די מורכבת
ולרוב נסתרת מהעין
ובכל זאת אנסה לענות עליה כאן:
אבל רגע... מן הסתם,
כדאי שקודם אבהיר למה אני מתכוונת
במילה "הצלחה"
מבחינתי הצלחה -
היא שהמרחב הזוגי הופך (או חוזר) להיות אוהב, מכבד,
שיש בו חברות אמיתית, ושותפות,
שיש בו מן תחושת חיבור, בטחון ואמון הדדי,
כמו ידיעה פנימית - אנחנו פה יחד בדבר הזה,
יש על מי להישען כשצריך
ועם מי לחלוק - משמחה והתרגשות ועד צער או כאב או פחד...
ביחד כזה שְאֵש ה א ה ב ה מלבלבת כבסיס שלו.
ולמרות שאני מניחה שהתיאור הזה
לא שונה בהרבה מההגדרה הרווחת ל "זוגיות טובה",
למרות שהכמיהה הזו כל כך נפוצה,
עדיין נדירים הזוגות שמגיעים לשם...
לא בהכרח בגלל שהם זן נדיר במהות שלהם,
אלא מכמה סיבות ואולי אחת עיקרית,
שאותה אנסה לתאר פה
אז מעבר לזה שהידע והתפיסה שמאפשרת "להצליח",
שונה מזו שמנהלת את התודעה הקולקטיבית,
מעבר לזה שיש דרך (תודעתית) לעבור,
ניסיתי להגדיר מהם המאפיינים של אלה שכן מצליחים -
למצוא מה משותף לזוגות שהצליחו
ולהבדיל... מה שמשותף לזוגות
שעד כמה שנראה בתהליך מולי-
נעצרו לפני ה"מכשול" שקריטי לעבור
ליצירת הזוגיות הזו,
כשזה היה כמו בלתי עביר עבורם
כשאני כותבת נעצרו לפני המכשול,
זאת אומרת שנשארו במאבק כוחות,
שעדיין ההאשמות מרחפות ביניהם,
שלא ירד ה"אסימון",
שאני כל כך מתענגת על הצליל שלו
כשהוא נופל...
זה שממוסס את מאבקי הכוח ויחד אתם
את הנטייה להגיב ב Fight/Flight/Freeze
כי כשהוא נופל,
נוצר מעין חוסן פנימי כזה
שמאפשר לנו לפתוח את הלב
לא בתנאי שלא ניפגע,
אלא למרות שהאהבה פוגעת
וכך אנחנו יכולים לעבור דרך
עוד ועוד מקומות הישרדותיים שלנו,
כי מה לעשות... אלה ימשיכו להציץ מידי פעם,
הרי "באנו לעבוד" :-)
וככל שאנחנו יותר מוסגלים לדבר על הדברים,
לעבד ולעבור דרכם,
ככה גם נוצר חיבור עמוק יותר בינינו
וגם - כל אחד מאתנו צומח יותר ויותר אל האני הגדול~ה שהוא
~~~~~~~~~~~~~
אז מה משותף לאלה שצולחים ?
אני כבר יודעת לומר בבטחה
שזה לא קשור למגזר כזה או אחר,
כי פגשתי זוגות ממגזרים ומגדרים שונים,
שלגמרי צלחו והמריאו מכאן
והיו גם כאלה מאותם המגזרים, שלא...
זה לא קשור למצב סוציואקונומי כזה או אחר
כי פגשתי זוגות מהקצוות גם בהיבט הזה,
ומספיק שאספר על זוג שעל פניו
יש להם כל הסיבות לא להצליח:
נישואין מעורבים, 6 ילדים, ביוגרפיה קשה של כל אחד מהם
ולמרות זאת - הגלינג נשמע,
כל אחד מהם לקח אחריות על החלקים שלו,
והם למדו לכבד את עצמם ואת האחר,
מה שמאפשר היום לשותפות, לחברות, לכבוד, לשמחה,
לשיתוף פעולה וחיבור להתקיים ביניהם
ולפריחה של האהבה שלהם מחדש!
זה גם לא קשור למידת ההשכלה,
יצא לי לעבוד עם זוגות משכילים יותר או פחות,
מתוכם לא מעט מטפלים ופסיכולוגים
וגם זה, אף שמהווה לכאורה יתרון אדיר
כי הם יודעים את התאוריה
(ואכן היו ביניהם כאלה שהמריאו לשחקים יחד!)
אך גם זה לא תמיד הבטיח את ההצלחה,
כיוון שהדגמים לפעמים כל כך עקשניים
שהדחף והרצון להישאר צודק
עשוי לנצח את הכמיהה לחיבור ולביחד.
אז מה כן?
אז ככה...
רצון לשינוי - הכרחי.
גם אם הוא בעומק ולא על פני השטח.
כאלה שמוחזקים בבסיס עם א ה ב ה
גם אם לכאורה דהתה ובכל זאת
מתקיימת אי שם בבסיס הקשר.
בהחלט גם -
מחויבות לתהליך ונחישות
כי לא תמיד קל, ולפעמים תסכול כזה או אחר מציף,
ולעומת ההרגל להשליך את הקושי על האחר,
על מנת לברוח מהקושי -
(הרגל שמתבטא בין היתר ב % מקרי הגירושין...)
רצון ומחויבות -
כמו טוענים אותנו בכוח -
הרצון הופך לכוח רצון
ובשילוב עם הכלים הטרנספורמטיביים -
אנחנו מוצאים שאפשרי לנו יותר
להתמודד עם תסכול כזה או אחר -
אנחנו מגיבים פחות באוטומט,
אנחנו מצליחים להתמיר את ההרגלים
הלא מקדמים לכאלה שכן-
למשל במקום להסתגר, להפנות גב,
ואולי גם להפנות אצבע מאשימה,
במקום להתרחק ולהישאר
לכאורה מוגנים וצודקים אבל לבד -
רצון ומחויבות מאפשרים לנו
(בשילוב עם עבודת ריפוי טרנספורמטיבית)
להכיל, לעבור דרך הקושי, לעבד,
לדבר את מה שאני מרגיש
(לא "למה את אשמה..." :-) שמגיע מהקליפה הקשה שלנו,
אלא להצליח לדבר מהלב הרך,
זה כשלעצמו מייצר חיבור ❤
אלא ש...
מעבר לרצון ומחויבות שהם הבסיס ההכרחי
ובנוסף לידע ולכלים שמובילים את התהליך,
נדרשת גם הסכמה פנימית
זו - נראה שאינה מתבטאת במדדים החיצוניים שלעיל,
(כמו גזע/ דת או מין, מצב סוציואקונומי או השכלה)
אלא חבויה בעומקינו,
והיא - במידה ובָּשָלְנוּ לה -
מתבטאת בין היתר ב:
הסכמה לוותר על הפנטזיה לסימביוזה
אותה פנטזיה שאומרת בגדול:
"הוא צריך לחשוב בדיוק כמוני ותמיד להסכים"
הסכמה לנפרדות בריאה
הסכמה לראות את החלק שלי -
כן, מה התרומה שלי לסיטואציה,
לא רק "איפה הוא טועה.."
הסכמה לקחת אחריות ובעלות על מה שמתחולל בתוכי -
כי גם אם אני מרגישה תסכול וכעס ו...
זה ממש לא עושה את זה לגיטימי
לצעוק/ להאשים/
או להשליך את הרגשות שלי בדרך אחרת על מי שמולי..
~~~~~~~~~~~~
את ההסכמות האלה אפשר להכליל ולהגדיר כ"אומץ",
או -
בָּשְלוּת לצמוח להיות הבוגר~ת המרהיב~ה שאני
וגם -
אומץ להסתכל מהצד ולראות את המציאות נכוחה.
כל עוד אני ממש נחרץ להישאר צודק,
מסכי הערפל שמשאירים אותנו שבויים בתפיסות
ימשיכו להחשיך את עינינו וניעצר לפני המכשול.
~~~~~~~~~~~~~~~~~
כשאני עובדת עם זוגות וגם באופן פרטני,
אני נעזרת באחת מהדרכים המופלאות
שמובילות אל הבשלות הזו.
למרות שכמו שבטח הבנת,
אני לא יכולה להבטיח את התוצאה,
אני בהחלט יכולה להבטיח את הליווי בדרך
ולספר שהוא מחולל פלאים
כשהתנאים בשלו לכך.
אז אם מה שקראת עד כה מדבר אליך,
אם ישנם אישויים שלא פתורים לך (זוגית ו/או אישית)
יש מצב שזה בגלל שהבשלות הזו קיימת בך ❤
אם את מרגישה שיש לכם הכמיהה
וגם בשלו בכם הרצון, המחויבות וההסכמה
לחצי כאן כדי לקרוא עוד פרטים
על יומיים אינטנסיביים
בהם אנחנו מקפיצים את הזוגיות שלכם
מקפצה משמעותית קדימה!
ועוד מלא הזדמנויות להיפגש:
שביל אל הלב
שביל אל הלב
קבוצת נשים שמתחברות לעצמן
אם את מתגעגעת לחיבור אל הלב שלך,
הקבוצה הזו בדיוק בשבילך,
יחד נחזור לשביל אל הלב.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ובה כל מה שצריך לדעת
וגם תהליך טרנספורמטיבי
שמלמד אותך איך לעבד כעסים
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ובלי קשר, יוזמה חדשה שמרגשת אותי מאד:
מרחב עבודה משותף בטבע
אם את גרה באזור הדרום
ויש לך שעות או ימי עבודה מול מסך
יכול להיות שיעניין אותך לשמוע
שאני פותחת מרחב עבודה משותף בטבע,
(כמו we-work) שכל אחד בא עם העבודה שלו
ויושב משולחן משלו,
כל יום ראשון 9:00-14:00
ככה למרות שכבעלות עסק
אנחנו עשויות להרגיש לבד,
יש פה הזדמנות לביחד,
כמו ללכת לבית קפה, רק שיש פה טבע,
וא~נשים עובדים נוספים לצידך.
כל אחד והמחשב שלו + :
- wifi חזק,
- קפה משובח, (מיני ממתיקים וסוגי חלב סויה/ שקדים/ רגיל..)
- עוגה ביתית ממרכיבים בריאים,
- תה צמחים חופשי,
- חיבור לחשמל לטעינה עד למקום הישיבה
- כלים אמיתיים (לא חד"פ כדי להימנע מזיהום אקולוגי)
- אוויר צח וציוץ ציפורים
- עמדות עבודה מול ובתוך הנוף
- ולמי שמגיעה ברבע ל 9:00 אפשרות להצטרף למדיטציה לריכוז ומיקוד
הכל תמורת 50 ש"ח ליום עבודה שלם
או 120 ש"ח למנוי חודשי לכל ימי הראשון באותו החודש.
הגעה כרוכה בתיאום מראש
בטלפון 052-8892401
או במייל galitel2@gmail.com