חפש בבלוג זה

יום רביעי, 31 במאי 2017

"איך זה שאנשים ממשיכים להתחתן?, האם לא תם זמנו של מוסד הנישואין??"


"איך אנשים ממשיכים להתחתן?"
הייתי שואלת את עצמי עם כל הזמנה לחתונה שהייתי מקבלת
בתקופה שבה היינו אומללים בזוגיות שלנו,
"מה הם לא רואים מה קורה מסביב?, 
באיזה סרט הם חיים?"

בטוחה מצד אחד שמוסד הנישואין פשט את הרגל,
אבל זוכרת מאידך איך היינו אנחנו זוג אוהבים,
לא מָֹשִים זה מזו, עטופים בחיבוק ובנגיעות בכל רגע אפשרי,
חיוך מרוח לנו על הפנים, באופוריה אחד מהשני..



אז איך זה יכול להיות שהוא כל כך מעצבן אותי עכשיו?
שהמילים שלו ובעיקר היעדר המילים שלו כל כך מכאיבות לי?
שהמבט ובעיקר זה שהוא לא מסתכל עלי דוקר לי בכל הגוף?
מה קרה לנו בדרך?

גרמו לנו להאמין שאם אנחנו "באמת מאוהבים",
הקשר והאהבה יחזיקו מעמד לנצח,
ההרגשה הנשגבת הזו תישאר לתמיד...

למרבה הצער ההתאהבות לא מחזיקה לנצח
כשאשליית ההתאהבות מתנפצת אנחנו נוחתים מהעננים לעולם האמיתי
ומתעוררים אל החלקים המעצבנים של בן הזוג שלנו

"ברוכים הבאים לעולם האמיתי של חיי הנישואין,

המקום בו תמיד יש שערות בכיור וכתמים לבנים מכסים את הראי.

המקום בו מתווכחים על האופן שבו צריך לשים את נייר הטואלט

ואם מכסה האסלה צריך להיות למעלה או למטה.

זהו עולם בו הנעליים אינן צועדות מעצמן אל הארון,

עולם שבו מעילים לא אוהבים קולבים וגרביים נעלמים בכביסה.

בעולם הזה אוהבים שהיו קרובים מאד עלולים להפוך לשונאים

והנישואין עלולים להפוך לשדה קרב..." (חמש שפות לאהבה/ דר גרי צ'פמן)



לא מעט חקרו בעניין האהבה, חוקרים אחדים טוענים
שבכלל לא צריך להתייחס להתאהבות כאל אהבה.
ההתאהבות הִנה אינסטינקטיבית, לא בשליטתנו, "קורית לנו",
איננו יכולים לבחור בה,
לעתים אפילו אנו מתאהבים בזמן לא הולם ובאנשים הלא מתאימים..
וזה קורה ללא מאמץ.

שאלת השאלות היא האם אפשרי,
ואם כן - כיצד לאפשר לנו כזוג
להפריח את האהבה בינינו, אחרי ההתפכחות ?

ראשית חשובה ההבנה שאהבה אמיתית היא לא ההתאהבות
שההתאהבות היא שיא רגשי חולף,
ואהבה אמיתית אותה אנו רוצים להפריח משלבת תבונה עם רגש.
היא מכירה בצורך בצמיחה אישית של כל אחד מאתנו,
היא מאפשרת לנו לחות אהבה שצומחת מתוך תבונה ובחירה,
להרגיש נאהבים על ידי מי שבוחר לאהוב אותנו.
זוהי אהבה שקולה ורצונית.

איננו יכולים לזקוף לטובתנו את כל מה שעשינו תחת השפעת ההתאהבות,
למעשה היינו מונעים אז על ידי דחפים אינסטינקטיביים.
אבל לכשחזרנו לעולם האמיתי – ובחרנו לאהוב, להיות טובים ונדיבים –
זוהי אהבה אמיתית.

יש דרך שמחייה את האהבה שלכם,
שתאפשר לךְ להרגיש אהובה ואוהבת,
לךָ להרגיש אהוב ואוהב,
לכם להרגיש ביחד, ליצור לכם מקום בטוח מחד
ולחָיות את התשוקה מאידך.

את הדרך הזו אני מלווה אתכם בתהליך ממוקד וייחודי לזוגות-
באינטנסיב הזוגי

12 שעות בהן אתם מקבלים את כל הידע הקריטי והכרחי לכך
ועוברים תהליכים שמאפשרים לכם לפתוח שוב את הלב.


מדובר בתהליך זוגי פרטי, אישי ומדויק עבורכם.
יומיים בהם אנחנו עוברים דרך כל האישויים שמפריעים לכם,
מעבדים, מנקים ולומדים ומטמיעים כלים שיאפשרו לאהבה לפרוח.

לא עוד גב אל גב !
רגע,
יש בונוס שווה במיוחד למשתתפי האינטנסיב:
אתם מקבלים במתנה
את ערכת ההתפתחות הזוגית – הקלפים "מצד אחד ומצד שני"
וכן את הערכה הדיגיטלית שנלווית לה,
כך שבעצם יש לכם המשך ליווי במשך 9 שבועות
שמבטיח שפריחת האהבה שמתאפשרת באינטנסיב
תימשך ותיכנס אל היום יום שלכם.

לחיי האהבה !
אמן.

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

הכתוב בחלקו נלקח מתוך "חמש שפות לאהבה"/ דר' גרי צ'פמן.

נ.ב. 1

זה לא מתאים לכולם. 

האינטנסיב מתאים רק לזוגות שפתוחים להתפתחות אישית,
ורק אם בני הזוג רוצים ומחויבים לתהליך האישי שלהם. 

נ.ב. 2
אני נותנת אחריות
כלומר אם אחרי 3 שעות בסדנה, הגעתם להבנה שזה לא בשבילכם,
אתם חופשיים ללכת כלעומת שבאתם,
(ולשלם סכום סמלי בלבד שמטרתו מחויבות שלכם לנסות)

בעצם, אין לכם מה להפסיד..
ויחד עם זה יש הרבה מה להרוויח !

הנה מה שכתבה רעיה:
וזה מה שכתבה רוני:
ניסים קורים,

אם רק נותנים להם הזדמנות להתרחש

הנה אחת כזו, לקחת בשתי הידיים.




יום ראשון, 28 במאי 2017

שתי הצעות שוות ממני - אחת שתעזור להחיות את הזוגיות והשנייה את הגוף שלך


כותבת מוורשה היפה ומאירת הפנים.
נסענו לסופ"ש קצרצר במסגרת פסטיבל קולנוע שמתקיים פה,
בו מוקרן הסרט שמני - האיש שלי יצר.
הנה הצצה לאולם, לשלב של השאלות והתשובות
כן - בפולנית שתורגמה לאנגלית, ואז תשובה באנגלית שתורגמה לפולנית
ועוד אחת ועוד אחת... סקרנים הפולנים :-)


אני שקופצת על כל הזדמנות לטייל,
לא היססתי לרגע כשעלתה האפשרות
והנה אני פה מגלה את הרחובות הציוריים,
נושמת את הריאות הירוקות שפזורות בעיר בנדיבות רבה- 
עד כדי כך שלמרות שהן צמודות לכבישים הסואנים
אפילו אם צועדים בקצה שלהן שממש על סף הכביש
כאילו עברת לעולם אחר, שָקֵט, עם אוויר צח, רענן,
תענוג.
הלוואי שבארץ היו משאירים מקום לריאות ירוקות שכאלה

בכלל, עונג היא מילת מפתח בטיול הזה, גם בהקשר הקולינרי,
כן, כן, מתענגת! למרות השם שיצא במחוזותינו לבישול הפולני.
האוכל פה פשוט מעולה!

וגם, ברור..., אי אפשר לבקר בוורשה בלי להציץ
ולו מעט בהיסטוריה היהודית פה.

אני, איך לומר לא חובבת היסטוריה,
עדיין בפוסט טראומה משיעורי ההיסטוריה בתיכון,
למרות העידנים שחלפו מאז
ובכל זאת - כשמנגישים לי אותה דרך הרגליים
ועם סיפורים פיקנטיים
אני ממש ממש נהנית.

זכינו לסיור מרתק על ובתוך האזור שהיה גטו ורשה.
אזור עצום בגודלו שאכלס בימי המלחמה כחצי מיליון יהודים.

מסתבר, שכמעט כל ורשה נמחקה בסוף המלחמה בהפצצות הגרמנים –
זה לא נתפס אבל התמונות מהימים שלאחר ההפצצה
מראות את הכלום שנותר- ישורת חורבות,
שטח עצום של כלום, למעט פה ושם בניין שהיה חשוב לגרמנים
ולכן לא הופצץ.

למרות שאנחנו לכאורה צועדים בו,
קשה לעכל ולדמיין איך נראה האזור בתקופת המלחמה,
כיוון שאחריה הכל נבנה מ ח ד ש, בלי שנותר זכר (כמעט) לבתים ולרחובות שהיו בגטו.
מידי פעם צילומים ישנים שהמדריכה מציגה משלימים את התמונה בעיני רוחנו.

במקרה (?) הספר שלקחתי אתי, ׳שרלוטה׳/ דויד פואנקינוס
(הרביעי שלו שאני קוראת ברצף אחרי שהתאהבתי בכתיבה שלו
מ ׳העדינות׳ דרך ׳המזכרות׳ ו ׳אני מרגיש טוב יותר׳ המעולה)
עוסק גם הוא במלחמת העולם השנייה,
כך שיש עוד מי שעוזר לדמיון שלי מכיוונים נוספים להשלים את התמונה.

בכל מקרה, בסיור מתרכזים בחיים,
אף שסיפרה על מה שקרה בימי המלחמה - התמקדה לא באיך מתו,
כי את זה כולנו יודעים, אלא דווקא באיך חיו.


ובכן... בדגש על החיים אז ועכשיו,

עם כל השינויים המרעננים שהעיר הנעימה הזו עוברת
ולקראת חג השבועות אני מביאה הפעם שתי הזמנות

1. אני מזמינה אותך לשיחה (טלפונית) קצרה אתי (במתנה, ללא עלות)
בכל נושא שמעסיק אותך או עניין שלא פתור לך בהקשר הזוגי.

חצי שעה בה את תספרי לי מהו העניין
ואני אביא מה שיש באמתחתי שיכול לעזור-
בין אם זו נקודת מבט שונה, כיוון לפתרון, אפשרות לשינוי, וכו׳
כך שתוכלו לצעוד ולו צעד קטן למקום טוב יותר
וכדי לאפשר לכם משב רוח מרענן בקיץ הקרב ובא.
סוג של ריאה ירוקה :-)

השיחה היא מתנה ממני וכדי ליהנות ממנה
ניתן ללחוץ כאן ולכתוב לי מייל ונתאם לנו זמן
לחיים משמחים ומספקים !
אמן !

2. אני רוצה לספר לך שבנוסף לכך שאני מנחה זוגות,
הרבה לפני שהתוודעתי לתחום הזוגי, 
אני מטפלת בהילינג ובמגע מרפא.

למעשה, הגוף אוצר בתוכו כל כך הרבה אינפורמציה
שלרוב אנחנו נוטים לנסות לעבד דרך הראש והקוגניציה.

אלא שכשזה הנתיב היחידי שלנו לעיבוד, אנחנו עשויים לפספס.

הגוף יודע – מחד מוצפן בו זיכרון התפקוד הבריא
וגם היכולת הפנימית להחזיר דברים למקומם,
מאידך מוטבעים בו ה'קלקולים' שלאורך הדרך
בהתעלמות שלנו ממנו צברנו שכבה על שכבה.

מגע במקומות הנכונים - בכוחו להחזיר דברים למקומם,
לקרקע, לאזן, להחיות את המערכות שכל כך צמאות לתשומת ליבנו
ויכולות לחזור לעצמן באמצעות המגע המרפא.


אז כדי שהקיץ הזה יתחיל ברגל ימין, אני מזמינה אותך לטיפול במגע מרפא,
לאיזון ושטיפה אנרגטית.
בדר"כ, עלות טיפול כזה הינה 250 ₪, אך לרגל הקיץ
ולשם ההתמקדות בחיים J, במהלך חודש יוני
ניתן יהיה ליהנות מאיזון אנרגטי תמורת 180 ₪ בלבד.

יהיה נפלא להיפגש אם בשיחה או במגע,

חג שבועות שמח !

הנה עוד כמה תמונות מוורשה היפה:



 










גלית אליאס,
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.


יום חמישי, 18 במאי 2017

למה רומנים כל כך נפוצים? והאם ניתן לרפא את הקשר מבגידה ?

למה אנשים נואפים?

יותר מזה, למה אנשים מאושרים נואפים?

ובעצם מה נכנס תחת הכותרת של ניאוף? 
סיפור אהבה ?
סטוץ?
סקס בתשלום?

למה אנחנו מאמינים שגברים נואפים
מתוך שיעמום ובריחה מאינטמיות

בעוד שנשים נואפות מתוך בדידות ורעב לאינטימיות הזו ?

האם רומן תמיד מוביל לקיצו של הקשר ?

כך פותחת את ההרצאה המעולה שלה אסתר פרל.

הנה ההרצאה במלואה בלחיצה פה:





למעדיפי הקריאה אני מביאה פה את עיקרי הדברים:

ישנו חטא אחד פשוט שיכול לחרב מערכת יחסית,
להרוס את השמחה ולערער את הזהות של בני הזוג -
רומן.

ועדיין החטא הכל כך נפוץ הזה, כל כך לא מובן.

הניאוף קיים מאז שהנישואין הומצאו
וכך גם האיסור עליו.
ועדיין, למרות שהאיסור עליו הוא בגדר טאבו,
הניאוף כל כך נפוץ ששווה לתת על כך את הדעת.

מונגמיה היתה בעבר בן זוג אחד לחיים
היום מונוגמיה משמעה - בן זוג אחד בתורו.

95% מאתנו יאמרו שזה לא מוסרי אם בן הזוג שלנו ישקר לגבי רומן,
אבל בערך אותו האחוז יאמרו בו זמנית
שזה בדיוק מה שהם היו עושים אם היתה להם הזדמנות כזו

בימינו, כשמוסד הנישואין הוא הסכם רומנטי,
הניאוף מסכן את הבטחון הרגשי שלנו,

בבואנו בברית הנישואין, כמו בחרנו את האידאל הרומנטי האחד שלנו
המאהב,
החבר הטוב ביותר,
איש סודנו,
ההורה הטוןב ביותר,
השותף הרגשי והאינטלקטואלי,

וזה אומר שאני - לכשנבחרתי, אני האחת,
ייחודית,
בלתי ניתנת להחלפה,

אי אפשר בלעדי...

כשהניאוף -
משמעו בעצם... שאני לא!

זוהי הבגידה האולטימטיבית,
היא מנפצת את האשליה הנשגבת לאהבה
לכן ניאוף היום נחווה טראומתי כל כך,
כיוון שוהא מאיים על תחושת האני,

ניאוף זורק למשבר זהות כמו גם למשבר אמון עמוק.
"האם אי פעם אוכל לסמוך עליך שוב?
האם אי פעם אוכל לסמוך על מישהו ?? " 
זו התחושה של בן הזוג שמגלה את הרומן שניהל הצד השני.

מה שמאתגר עוד יותר בימינו,
הוא האופי של העידן הזה בו אנו חיים,
עידן שחרוט על דגלו ש"מגיע לנו להגשים את תאוותינו"
"מגיע לי להיות שמח"
אם בעבר זוגות נהגו להתגרש כי לא היו שמחים,
היום הם מתגרשים כי הם יכולים להיות שמחים יותר

אם פעם היה מבייש להתגרש,
היום לבחור להישאר כשאתה יכול לעזוב-
היא הבושה החדשה.

אז בעצם, אם אנחנו יכולים כל כך בקלות להתגרש...
למה אנחנו בוגדים??

ההנחה הטיפוסית היא ששאם מישהו בוגד, 
משהו לא בסדר בזוגיות שלו או בו.
אבל לא יכול להיות שיש מליוני אנשים לא בסדר...

בלב ליבו של רומן תמצאו לרוב כמיהה והשתוקקות לקשר רגשי,
לחידוש, לרעננות, לחופש, לעצימות מינית

לא פעם בגידה איננה בריחה מבן הזוג שלנו,
אלא למעשה ניסיון להחיות בתוכנו חלקים שלנו 
שהלכו לנו לאיבוד לאורך השנים,

וזה לא כל כך שאנחנו מחפשים אדם אחר,
כמו שאנחנו מחפשים את עצמנו מחדש,
בניסיון להתרחב אל חלקים שלנו שלאורך השנים שכחנו
להרגיש חיות,
למצות עוד יותר את החיים

רומן הוא הרבה פחות בעניין הסקס,
והרבה יותר בכיוון התשוקה.
תשוקה להרגיש מיוחדים, להיות נחשק, 
עצם המבנה של הרומן -
הידיעה שמהאהב שלנו לעולם לא יהיה שלנו -
היא כשלעצמה מכונת תשוקה

האיסור גם הוא מזין את הריגוש והחיות אותם הרומן מאפשר,
ההוכחה לכך שגם במערכות יחסים פתוחות 
נפוץ הניאןף...

ככל שנצליח להכניס לחיי הנישואין,
את הריגוש, הדמיון, הנועזות 
כך לא נזדקק לרומן כדי להתמלא בהם

אז איך נרפאים מרומן ?
התשוקה מאד חזקה,
הבגידה משאירה משקעים עמוקים
אבל היא ניתנת לריפוי.

ישנם רומנים שהם מכות מוות למערכות יחסים שכבר גססו
אבל אחרים, יכולים להקפיץ אותנו לזוגיות ברמה אחרת.
האמת שמרבית הזוגות שחוו רומנים נשארים יחד.
חלקם רק ישרדו,
בעוד שאחרים יכולים להפוך את מהשבר העצום הזה להזדמנות
לחוויה יוצרת,
ליציאה מהסטטוס קוו 

הכאוס שפירק את מה שהיה כהזדמנות למשהו חדש להיבנות
מאפשר לשיחות להיות עמוקות יותר,
לתשוקה ולתאווה גם אם היתה רדומה קודם להתעורר ברעבתנות
נפתח פה מקום לאמת חדשה לגמרי,
הזדמנות לייצב את הקשר ולבסס אותו מחדש

תנאי להמשך הוא כמובן הפסקת הרומן.
מה שיכול לעזור מאד לשני הצדדים הוא
אם מי שניהל את הרומן יהיה האחראי מעכשיו על הגבולות,
כי אם הוא יהיה זה שמעלה את הנושא,
זה עשוי לעזור לבן הזוג הנבגד להשתחרר מהאובססיה
ולבנות את האמון.

עבור בן הזוג הנבגד -
מה שיכול מאד לעזור, זה לעשות דברים שמחזירים את תחושת הערך העצמי
להקיף את עצמם באהבה, בחברים, בפעילויות
שמחזירות שמחה, ומשמעות וזהות,

ויחד עם זאת לרסן את החטטנות ההרסנית

והרצון לחפור בפרטים המלוכלכים,
ולעבור לשאלות לגבי המניע -
מה היה חסר לך ?
מה היתה המשמעות של הרומן עבורך ?
מה יכולת לבטא שם שאתה לא יכול לבטא אתי?

איך זה היה עבורך לחזור הביתה ?
מה יש בנו שאתה מעריך?

היום במערב לרובנו יהיו שתיים או שלוש מערכות יחסים.
כשרוצים לעבור ריפוי אחרי שרומן נחשף,
למעשה נגמרה מערכת היחסים הקודמת,
ואם יש רצון - יכולה להתחיל מערכת יחסים חדשה
(עם אותם בני זוג)

לסיכום אוסיף לדבריה הנפלאים של אסתר פרל ואומר
שאם נוכל להיות ערים לצורך שמסתתר 
מעבר להזדמנות הזו שקורצת לנו לעבר הרומן,
ולהבין מהו הצורך הרגשי שלנו,
נוכל מבלי לחצות את הקווים,
להימנע מהפגיעה הכרוכה בכך
ולהישאר בקשר זוגי מזין וממלא
רגשית ופיזית.

טוב, אני יודעת, זו חכמה שלרוב אפשר להפנים אותה לאחר מעשה...
אז לפחות אז -
אחרי הפעם הראשונה שרומן חירב את הבית -
לפחות אז-
להבין מהו המקור,
על איזה צורך הרומן ענה
ולמצוא את הדרך למלא את הצורך הזה בתוך הבית

אמן !

אני תמיד צודקת!

השבוע צפיתי בסרטון של דר' סיידה דזילטס, שכמו תמיד בדרכה המדויקת הביאה רעיון, מעבר לכך שברמה הקולקטיבית - מאד אקטואלי לנו - סביב הכמיהה ל...