חפש בבלוג זה

יום חמישי, 22 בפברואר 2024

להשתחרר מהטעם המכביד של: "אני לא מספיק"

 אני כותבת על נושאים כאלה ואחרים,

כאילו מתעלמת מהמציאות המרה שסביבנו,

אבל לא באמת,

אלא במן מאמר מוסגר -

מתארת תהליכי נפש שממשיכים להתרחש,

מתוך אמונה שככל שאנחנו מחויבים לאור

הוא יתחזק ויתרום את תרומתו בדרכיו הנשגבות

לחטופים שליבי יוצא אליהם עשרות פעמים ביום

ולחיילים שמסכנים חייהם ללא הפסקה מאז ה 7.10.

נושאת תפילת קבע בתוכי שיימצא פתרון מיטיב למורכבות באזורנו 

ושולחת אותה לכל עבר.

~~~~~

ובמעבר חד - חוזרת למאמר המוסגר:


שנים שהטעם הזה של ה'לא מספיק' - מלווה אותי.


פעם, באופן מאד לא מודע - עד כדי נסתר, 

שרק מפעיל מאחורי הקלעים אך ביעילות רבה,

מנגנון ריצוי, מתוך ניסיון להוכיח ש "אני דווקא כן מספיק",

תוך עשייה אינטנסיבית, 

סוּפֶּר אפקטיביות,

שאיפה מוגזמת להצטיינות,

צריכה אינסופית של עוד ועוד ועוד ידע,

ועוד טקטיקות שכצפוי, לא באמת ענו על הציפייה שלי מהן.


וככל שהוא נגלה - הטעם הזה,

תוך שְאֶלֶה (ניסיונות השווא שלעיל) הלכו ונרגעו במידה כזו או אחרת,

נחשפה על פני השטח מן תחושה קבועה כזו

שאצלי התבטאה כמחנק ~ מועקה בגרון

שתמיד חיכתה לי שם -

כשארית שהזכירה לי להמשיך ולעבד -

אפילו מיד כשהייתי פוקחת עיניים בבוקר.


כשהייתי בגואה אגב, היא הניחה לי לשבוע..

לכן (בין היתר) חווית השחרור שלי שם היתה כה משמעותית.

אך מיד כשחזרתי לארץ, היא צפה שוב,

כמו מאלצת אותי להמשיך ולעבד,

להתנקות מהסיפור הזה שהשאריות שלו שכבר ממש לא רלוונטיות.


יש בי מן ידיעה שחלק מהאחיזה הזו קשורה לזה,

שישנה נטייה טבעית (לכולנו) לנוע בין הקצוות -

כלומר בין חווית חוסר ערך להתנשאות וארוגנטיות.

אז כדי שלא אחטא בהיבריס, (אולי)

חוסר הערך השאיר אותי שם מספיק, עד שאהיה יציבה דיי

להזדקף למי שאני באמת,

בחיבור אותנטי אלי,

שאיננו מתחת וגם לא מעל, לגובה האמיתי שלי.


לאחרונה גם הבנתי עוד יותר את כל המערך של התפיסה הזו,

כמה הוא "משוכלל" ומתעתע...

כשמתוך חווית חוסר הערך

שלצורך העניין אני למשל יכולה להסביר אותה

בכך שהסתכלו עלי במבט לא מרוצה

(זה לא זיכרון קונקרטי אבל טעם מוכר שכזה)

אז מתוך חווית חוסר הערך, נובע הצורך שלא לומר התלות באישור חיצוני

אישור שכאמור המנגנון ניסה לקבל ע"י הצלחות והישגים למיניהם -

לשווא כמובן -

שכן אלה יכולים לייצר הערכה ולא ערך...


והשכלול של המנגנון שלי היה כזה,

שמצאתי את עצמי מביאה אותי מוקטנת למי שהייתי מבקשת את אישורו,

מה שברוב המקרים מן הסתם לא באמת היה עובד

כי זה מן סטייט אוף בינג של מקבץ נדבות 

שמייצר התנגדות אצל האחר 'להרים לו'


וגם... וכאן יש פאנץ' חשוב -

גם אם האחר היה מתרצה ומחזק ומרעיף מחמאות...

זה לא באמת היה נקלט אצלי,

כי בתוך תוכי, בעומק - 

לא באמת האמנתי שאני ראויה לאהבה,

ולא הייתי בחיבור לערך האמיתי שלי


אני כמובן מדברת על תנועה תהליכית לאורך זמן,

שאיננה שחור ~ לבן, אם כי מכילה הרבה גוונים של אפור,

שלעיתים מכסים בעננים ומכהים אותו

ולעיתים השמיים מתבהרים ואף מוארים.


ככל שאני מחויבת לדרך הזו,

התדירות של העננות הכהה - קטֶנה 

והתקופה בה היא נמשכת מתקצרת

ואני פחות ופחות מאמינה לסיפור

וחווה יותר ויותר תקופות של בהירות.


אבל לא מזמן שוב הגיעה עננות כזו,

כאילו כדי לאפשר לשארית העיקשת להתנקות גם,

עננות שהביאה בסופו של דבר התבהרות משמעותית במיוחד -


דווקא בזכות "שליח" חיצוני שלא שיתף פעולה עם המנגנון ההישרדותי ההוא

ולא רק שלא "הרים" לי, אף נתן לי בראש..

הפעם, בניגוד לעבר -

שמתי לב שעלתה בי התקוממות,

כזו שלא מאמינה לביקורת

וכבר לא מסכימה לשתף פעולה עם כל המהלך

ולפתע ממש ראיתי איך כל זה עובד (עלי)

ובמן רגע של "אהה" כזה, 

נפרמה התלות שלי בפלוני כזה או אחר שיאשר

ויכולתי להרגיש את ההתבססות בתוכי

באופן שאני ממש ממש, אבל ממש - מאמינה לה.

ובו זמנית ... 

המועקה השתחררה ונעלמה לה 😃💓💓


איזו הקלה.

לא צריך לנסוע לגואה יותר 😂

וגם לא להתאמץ להוכיח..

ובהפוך על הפוך - כשמגיעים מחוויית היש -

היש מתממש במציאות החיצונית

זאת אומרת שבמקום להתאמץ להוכיח 

ו... להישאר עם הטעם של האין ערך,

כשאני נעה מתוך חווית הערך - 

ישנו חיבור ובטחון שמלווה אותי

תוך כדי העשייה ומתבסס ומתעצם.

~~~~


התנועה הזו מילאה אותי בהתרגשות 

ובמוטיבציה לפתוח קבוצה בה נלך כברת דרך כזו -

נתבונן בנקודת המוצא שלנו סביב חווית הערך,

נבין מה מקורה,

נזהה את הדפוסים שבחרנו בהם,

נוכל לזהות גם כמה הם עובדים (עלינו.. :-)

ונתמיר אותם להרגלים שמשרתים אותנו

ובעיקר - נבסס את חווית הערך 

כדי שנוכל להאיר את האור שלנו -

פנימה והחוצה ולממש יותר ויותר

את האני המהותי שבתוכנו

שחבוי לו מאחורי האשליה של האני השקרי


7 מפגשי לימוד חווייתיים

שהם מסע של אהבה לעצמי 

וחיבור לחווית הערך 


ואני מזמינה אותך למפגש הראשון (בזום) ללא עלות וללא מחויבות,

(רק צריך להירשם אליו כדי לשמור על מקומך)

שיתקיים ב 5.3.24 יום שלישי ב 21:00

***** לא תהיה הקלטה ******

אפשר להירשם למפגש החינמי בלחיצה כאן


(6 המפגשים הבאים (כולם בזום) יתקיימו בחמישי בערב,

אופציה למפגש בוקר בחמישי בהתאם לביקוש)

עלות מפגש (למפגשים הבאים) הינה 90 ש"ח בלבד


אם יש בליבך קריאה לשם -

ניפגש בקרוב !!!

הנה שוב הלינק להרשמה בלחיצה  כאן


מצפה לך

ושוב מסיימת בתקווה לשחרור מיידי של כל החטופים

ולבריאות והגנה על החיילים ועל כולנו, אמן .💗💗


שתהיה שבת שלום,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

 


פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות אישיות:
  • פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
  • בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש
בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

  • אינטנסיב זוגי:

  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
  • יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
  • ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
  • פרטים נוספים בלחיצה כאן  
וגם:

על המדף במחירי סוף עונה בגלל המצב,

בתמורה ל 148 ש"ח בלבד: 


💓






יום שני, 12 בפברואר 2024

האלמנט החסר שקריטי לשינוי וצמיחה (ולהחזרת האהבה הביתה)

לא פעם, אנחנו מתעלמים ממנו

והוא חסר בהתייחסות שלנו בכלל

ובפרט תוך כדי תהליכי הצמיחה...


ד״ר נאדר בוטו (שהוא בין היתר קרדיולוג) אומר

ואני כותבת אותו במילותי שלי:

" אם כואב לנו משהו בגוף

הרפואה מתייחסת  לפן הפיזי- 

לגוף ולמערכות ממנו הוא בנוי, במקרה הטוב גם לקשר ביניהן


אם מלווה אותנו כאב רגשי

הפסיכולוגיה מביאה נקודת מבט שלוקחת בחשבון

את חלקי האני, דפוסי חשיבה והתנהגות 

ורגשות קשים שעלו בתקופת חוסר האונים ומלווים אותנו עד היום


את השכל בהחלט איננו שוכחים :-) 

הוא לגמרי נוכח עד כדי משתלט בתודעה הקולקטיבית ובטח במערבית, 

אם כי כשהוא כזה - 

הוא פחות מסייע לנו מאשר כאשר הוא תודעה ערה - 

מה שמתאפשר ככל שאנחנו מכירים באלמנט החסר-


הרפואה לא לוקחת בחשבון את הנפש (היום כבר יותר ויותר כן) 

וגם הרפואה וגם הפסיכולוגיה לא לוקחים בחשבון אף אלמנט נוסף שלא רק שהוא חלק מהתמונה, 

אלא גם שדרכו אפשר להבין אותה אפילו יותר -

והוא... המימד הרוחני או הנשמה "


ד״ר נאדר בוטו ממשיך ואומר שההגדרה של בריאות 

על פי ארגון הבריאות העולמי היא: 

״היעדר של מחלה פיזית או נפשית״ 

והוא (דר' נאדר) מרחיב אותה ל: רווחה פיזית נפשית ורוחנית 


היום הפיזיקה הקוואנטית כבר יודעת לספר לנו על 

קיומן של השפעות אנרגטיות שאינן מוחשית לנו ב 5 החושים - 

הראייה, השמיעה, חוש הריח הטעם והמישוש, 

כאלה שניתן לחוש בחוש השישי- 

זה שלכולנו.. במידה כזו או אחרת יש, 

כי כולנו … הרבה מעבר לבני אדם :-)


אני גם מאמינה שכולנו במידה כזו או אחרת 

מודעים לכך שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר - 

ניצוץ של הנשמה העוצמתית שאותה באנו לגלם בחומר 

תוך שאנו עוברים את שיעוריה.


בתוך המצוקות והמשברים שאנחנו עוברים 

לרוב אנחנו שוכחים זאת 

ומזוהים לחלוטין עם הכאב וחווית חוסר האונים שמלווה אותנו מילדות 


ככל שאנחנו מפנימים את הרחבת נקודת המבט על הדברים,

ערים לכך שאנחנו לא באמת קורבן של הנסיבות

 אלא לוקחים חלק ומתנסים בשיעורי נשמה -

(וזה נכון לפן האישי והן לקולקטיבי) -

הדרך קלה יותר לעיכול,

שלא לומר נעימה, מרווחת ואף משמחת.


נקודת המבט הרחבה יותר שמתאפשרת לנו

כשנלקחים בחשבון שיעורי הנשמה שבאנו לעבור, 

מאפשרת לנו להתרחק ולו ס״מ מהסיפור 

ולהיות בפחות הזדהות  - מה שמסייע לנו לשחרר את האחיזה 

ולצמוח אל מעבר לסיפורים,

אל האני המהותי שאנחנו 

שהוא מן הסתם הרבה מעבר לאני השקרי שלמדנו להאמין שהוא אני.


כולנו נולדנו עם הידיעה שאנחנו אור, 

חלק ממשהו גדול יותר 

ויחד עם זאת כבני אדם - 

אנחנו נולדים חסרי אונים ותלויים במטפלים שלנו 

וכשהצרכים שלנו כילדים לא נענים - כל אחד והסיפור שלו - 

מתחיל להיווצר ספק - ש... אולי אני לא באמת .. 

ואיתו מתחילים להיווצר ולהיות מוטבעים בנו תפיסות ודפוסים 

בהתאם לספקות ולחוסר 

(ובעצם בהתאם לשיעורי הנשמה שבחרה את בית הגידול הזה כדי לעבור אותם)

הפחדים

האשמה

הבושה

והשכל ומנגנוני השליטה שלו

הלא הם - הכלים של האגו - 

ישאירו אותנו כמה שאפשר מתבוצצים בעמדת הקורבן,

מנסים (לשווא) להבין בשכל מה נכון ומזוהים לחלוטין עם הקושי.


בעוד שבמקביל אנחנו גם נשמה (!)


זאת אומרת ששני הכוחות הללו פועלים עלינו בו זמנית -

האגו מחד, לו התרגלנו להאמין, להיכנע לפחדים ולהיות מוצפים באשמה,

שיעשה הכל כדי שנישאר במקום, 

ישכנע שהפחדים ושליטה ואחיזה מצילים אותנו


ומאידך - הנשמה

שמזכירה לנו את המהות האבולוציונית שאנחנו - 

שבעצם, באנו לעבור שינוי וטרנספורמציה.


מאחר ונולדנו חסרי אונים והתפיסות והדפוסים

"מסתירים לנו", לא תמיד נהיה ערים לגדוּלה הזו שבנו,

כאילו שכחנו ממנה כשנולדנו.


יחד עם זאת,

ככל שאנחנו לוקחים בחשבון - (ולא רק בשכל, אלא מפנימים)

לא רק את נקודת המבט הזו 

אלא דרכה רואים ונעזרים בכלים ומתייחסים לרוח,

כך הדרך נפתחת לפנינו.


אנרגית הילינג וריפוי למשל מסייעת לתהליכים

כשהיא נושאות אלינו את תדר האהבה. 

זה בדרכו המופלאה מחולל ניסים 

שהשכל צר מלהבינם, אבל לא יכול להתווכח עם המציאות

כשהם מתחוללים בה.


לאחרונה התוודעתי לשיטת טיפול אנרגטית

מופלאה במיוחד שהעשירה עד מאד את עולמי,

נקודת המבט שלי והיכולות לנוע ולהניע לריפוי,

הלא היא הביואורגונומי


וזה קצת מרגיש לי כמו לצאת מהארון,

כי למרות שאני חיה ונושמת רוח,

לא עשיתי זאת באופן גלוי ממש,

התחבאתי לא פעם מאחורי התואר השני שלי במנהל עסקים

והאיכויות האנליטיות בהן ניחנתי,


אבל מי אמר שזה סותר ??

:-)

 לא רק שזה לא סותר,

זה אף משלים ומרחיב ומעצים עד מאד את האפשרויות:


כך נער בן 15 שסירב לישון לבד,

התחיל אחרי טיפול אחד ללכת לישון בעצמו ובמיטה שלו,


כך אדם שהיה שקוע בדיכאון עמוק,

הרים את הראש וראה שוב את אור השמש,


כך עבר כאב ברכיים באופן פלאי וקסום,


ואפילו זוג שהיה שקוע במריבות עקשניות,

מוצא את עצמו מדבר על הדברים,

עם הרבה הרבה הרבה פחות אמוציות

באופן שמאפשר חיבור אמיתי 

גם כשהם לא מסכימים

ולאהבה להיות מורגשת ביניהם יום יום!


ואם אלה לא נסים, אז מה כן?

נכון שזה לא בהנפת שרביט ולא תמיד בן רגע,

ובכל זאת כל תנועה אל מחוץ לבוץ של כבלי האגו

היא נס בעיני -

מעצם היותה יציאה ממקום של תקיעות אל תנועה


ומשם עם התמדה ובנחישות מתאפשרת יותר ויותר הפנמה של החדש

שכרוח גבית מעצימה את התנועה

עד שהתפיסות התפוסות האוטומטיות

מתחלפות בהרגלים חדשים שמשרתים אותך

ותואמים את האני המהותי שבך 💗


ישנם עוד אינספור סיפורי פלאים קטנים כגדולים

שהתחוללו מול עיני משילוב הכלים שברשותי

עם הביואורגונומי

ואני לא פחות מנרגשת מלשתף עוד ועוד בהם

ולהרחיב את מעגל הניסים


בימים אלה התפנו לי 2 משבצות ביומן

לתהליכים חדשים.

אם הלב שלך קורא לך,

זה זמן מושלם ללחוץ כאן ולהגיע לתיבת המייל שלי

ומשם..

נתקדם יחד אל עבר הנסים הפרטיים שלך


נרגשת לקראתך ולקראת הבאות,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך



💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות אישיות:
  • פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
  • בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש
בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

  • אינטנסיב זוגי:

  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
  • יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
  • ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
  • פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים


💓










יום שני, 5 בפברואר 2024

הודו- הרבה מעבר למה שציפיתי+ מה לזה וליחסים?

לפני יומיים חזרתי ארצה משבוע בגואה.

נסעתי לבקר את הבת שלי ב'טיול אחרי צבא' שלה,

שקורה בדיליי בגלל הקורונה.

הרוויחה את שביל ישראל - אז

ועכשיו הודו. 

שתי חוויות משנות חיים ~ ותודעה

ו.. הרווחתי גם אני, בזכותה... 

כי הוזמנתי להציץ לכל אחת מאלה בביקורים קצרים

ויחד עם זאת, לא אגזים אם אומר - מטריפי חושים.


אז, הבשילו התנאים,

כשכבר ממש הייתי חייבת הפסקה מהמתח פה

והנסיבות הסתדרו כולן כך שיכולתי לפנות לי שבוע כזה,

כולל זה שיום ההולדת שלה חל באמצע השבוע בדיוק

ועוד כל מיני ניסים קטנים שעבורי היו סימן שאני בדרך הנכונה -

החל מגילוי 'מקרי' שבוע לפני הטיסה שאני צריכה ויזה,

דרך זה שהצלחתי לעבור את שלל המכשולים הביורוקרטיים - אינטרנטיים להנפקתה,

ביניהם מציאת הדרכון הישן וציון מספר הויזה הקודמת (מלפני 33 שנה!),

גם זה שלמרות שקניתי כרטיס שכתוב בו במפורש שמותר לעלות למטוס תיק של עד 5 קג',

הצלחתי כאילו כנגד כל הסיכויים אבל בסוּפּר פשטות -

להוסיף לי מזוודה של 20 קג', 

(כדי שאוכל להחזיר ארצה ציוד שהצטבר לה כך שתוכל להישאר מינימליסטית)

ועוד ניסים קטנים כאלה של מפגשים ומציאוֹת

עם אנשים, מאכלים ונקודת טעינה לאייפון למרות שהמטען שלי עם חיבור שאיננו USB!...

כל אלה עוד לפני שהגעתי לגואה :-)


אבל,

זה לא סתם יומן מסע, 

למרות שיש לי מלא תמונות שכל כך נהניתי לצלם שבא לי לשתף, כמו אלה למשל:




הביקור הזה העלה בי מחשבות ותהיות 

שמאד רלוונטיות לנו ואולי במיוחד על רקע המתח הגדול פה בארץ -

בלטו לי במיוחד,

ולא, כאמור, זו לא הפעם הראשונה שאני בהודו,

אמנם הפעם הקודמת היתה לפני כמה עשורים, 

אבל התוודעתי במידה מסוימת לתרבות ולצבעים כבר אז 


ובכל זאת, הפעם היתה לי חוויה מופלאה, שאולי היתה מודגשת 

על רקע מה שקורה בארץ והפער בין זה -

לבין השקט והנינוחות האינסופיים שמתאפשרים שם,

ה"שאנטי" שמוריד את המתח

ומאפשר להיות בנוכחות ובשקט פנימי

במן קבלה של מה שיש בשמחה ובהוקרת תודה,

באמון שהכל לטובה, גם אם עקבה,

מלווים בחיוכים מאירי פנים שפגשו אותי מכל כיוון,

השפע שקיים ולא בחומר,

בטח שלא במרדף אחריו,

אולי ההיפך - בנטייה למינימליזם,

הטעמים הלא פחות ממענגים, של המאכלים המקומיים -

מעדן לחיך ולגוף כולו - טעים, מזין ובריא,

ושוב אני מוסיפה את הפנים המאירות בכל פינת רחוב,

מכל רוכל שיצא לי לדבר אתו ולו לרגע או לרכוש ממנו משהו, מתי שהוא,

זכיתי לקבל חיוך למחרת ובכל פעם נוספת שעברתי במקום,

כאילו היינו חברים קרובים שנים רבות.

מן אינטימיות וטוּב שזמינים וניתנים לך בלי כל תנאי,

שפותחים בעדינות את הלב ומרככים את המחסומים שנבנו שם לאורך השנים.

מחוץ לבית של הבת שלי, הנוף מהמרפסת :-)

חוף הים אגונדה

כאן הייתי בשיעור יוגה! לא מטורף?

וכל הזמן התהייה שמרחפת במוחי -

למה אנחנו לא יכולים גם?

הרי גם אנחנו כאומה - כך אני מאמינה -

אנשים טובים, צמאים להתפתחות וריפוי,

מה שנקרא 'עם סגולה', שוחר שלום,

מה עומד בדרכנו ולא מאפשר לנו פשוט ליהנות מהחיים?


אז נכון, שהמלחמות סביבנו מאלצות אותנו להישמר מחוספסים, מוכנים לקרב,

על אחת כמה וכמה עכשיו כשהוא ממש לחימה פעילה,  ובכלל...


אולי זו ההישגיות שדוחפת אותנו קדימה כדי להשיג עוד,

שמחד מניעה את ההתפתחות הטכנלוגית, (ולא שבהודו היא לא קיימת) כאומת הסטארט אפ שאנחנו 

 אך מאידך משאירה אותנו בתוך מרוץ אינסופי 

ששוטף אותנו באדרנלין שמשאיר אותנו 

מתוחים, בסטרס, נוחים לכעוס, בחוסר סבלנות,

פחות בחיבור אל הלב,

יותר עם שכל, שהוא הפן הצר והמוגבל של התודעה הערה

שיכולה להיות עבורנו כחלק המנטלי 

כאשר 4 המישורים בהם אנו מתקיימים מאוזנים -

הפיזי, הרגשי, המנטלי והרוחני.


והלוואי - כך חשבתי לי - שהיינו יכולים לקיים במקביל -

מן מוגנות שכזו מול אויבינו,

ופתיחות אל מול אהובינו.

כמו לפתוח את הריצ'רץ' ולאפשר ללב הפתוח להיות 


לתת ולא בתנאי,

הרי זו התפיסה המגבילה שמספרת ש'מי שנותן מפסיד כי הוא פראייר',

כי כשהנתינה היא בלב שלם,

מתוך חיבור לעמוד השדרה, למרכז,

ואני נותנת בהקשבה אלי מתוך מה שיש לי לתת

ובהתחשב בנסיבות, אני לגמרי מתמלאת 

וגם מי שמקבל.

הלוואי שיכולנו להתמיד לחייך מתוך הכרת תודה על מה שיש,

ו... ישששש! תמיד יש על מה להוקיר,

זה רק עניין של גישה לחיים והיא ברת התמרה,

גם אם ספגתי גישה הפוכה ואימצתי אותה שלא במודע.


גם, שנזכור שאף אחד לא עושה שום דבר נגדי,

גם אם זה נחווה ככזה, 

כקו מנחה יהיה נכון לומר לפחות מאיך שאני מבינה -

שזה תמיד נובע מנקודת המבט הצרה ההישרדותית של האחר - שמספרת לו שזה לטובתו.

למשל אם הוא לא מחייך אלי כשאני נכנסת הביתה

ואני נעלבת כי "הוא לא רואה אותי"

זה יהיה מצוין אם אזכור שזה לא באמת קשור אלי,

(ובנוסף לכך שיש לי עיבוד לעלבון שעלה  - בזכות התזכורת הזו)

זה הקושי שלו מסיבותיו המצוקתיות להסתכל עלי ולחייך.

כשאני זוכרת שכך, אני לא מתערבבת 

ואפילו... יכולה להביא סקרנות למה עובר עליו

ולהפוך את אותה הסיטואציה שהיתה יכולה להרחיק בינינו

להזדמנות לחיבור.

(כמובן שהדוגמא שטוחה ויש עוד רבדים שמרכיבים אותה במציאות שיש לקחת בחשבון)


הלוואי שיכולנו לתת אמון,

לזכור שכל מה שקורה הוא לטובתנו הגבוהה,

אם הוא מעורר אמוציונלית, לנצל את ההזדמנות לריפוי מה שעלה

וככל שאנחנו מעבדים את אותם החלקים הפגועים בנו,

זמינה לנו האינטואיציה שעוזרת לנו להבחין

במי לתת אמון ועד כמה

ומאפשרת לנו ממקום חזק ויציב לתת אמון בעיניים פקוחות,

אמון בוגר שמאפשר לנו לפתוח את הלב,

לא בתנאי שלא אפגע, כי הרי האהבה עשויה לפגוע...

אלא למרות שאני עשויה להיפגע.

אבל - אני פה למקרה שזה קורה

וככל שהלב פתוח אני יותר חיה את החיים במלואם


כי החיים מתרחשים בעיקר במישור של הלב


ככל שאנחנו במישור השכלי הצר,

הלב סגור, הגוף מתוח, אנחנו במריבות ומאבקים,

גם אם צודקים, לבד ובחוסר סיפוק.


ככל שהלב פתוח (ומן הסתם יש דרך לעבור כדי להגיע לשם)

החיים נינוחים, 

משמחים, 

מלאי הפתעות וחיוכים,

התרגשות והתלהבות

וגם כשמשהו כואב - עולים רגשות ואנחנו פה בשביל להכיל אותם,

לרפא,

ולצמוח אף יותר מעלה אל הגרסה העוד יותר חיה שלנו


מן התפתחות אינסופית

שבין היתר טומנת בחובה 

את האפשרות לחיות עם אותו בן זוג לאורך שנים,

כי מעצם הצמיחה וההתפתחות הזו,

כל אחד מאתנו נמצא בשינוי אינסופי, מרתק וחי


ואולי משהו מזה נדרש מאתנו בימים טרופים אלה,

כך שככל שיתקיים בינינו לבין עצמנו, ובינינו שלום פנימי,

הוא ישתקף אלינו גם מן החוץ.


ו... זה נכון שזה לא מספיק כרעיון, להוביל לשינוי שכזה במציאות,

שלא לדבר על אם עולות התנגדויות שמבטלות את ההיתכנות הזו,


אכן, יש דרך להבשיל, להטמיע כדי להנכיח זאת ביום יום,

כמו לחווט מחדש את החיבורים הנוירונים,

ולהחליף מערכת הפעלה מהמוח ההישרדותי אל המוח החכם האנושי


ומאחר והמערכת הקיימת יושבת על אוטומטים הישרדותיים,

לנסות את זה לבד - זה כמו ללכת בחושך, בערפל, 

כשאנחנו שבויים בתוך התפיסות שכבר לא משרתות אותנו,


לכן עכשיו יותר מתמיד, על מנת להיחלץ מהן

ולהחליף אותן בדפוסים שמזינים ותואמים לרצונות הגבוהים שלנו,

נדרשת יד מכוונת, ליווי רגשי מקצועי שיוביל לשם


אז אם יש בלב שלך קריאה לשם,

זה הרגע ללחוץ כאן, להגיע לתיבת המייל שלי ו... להתחיל לנוע


פה בשבילך,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות אישיות:
  • פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
  • בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש
בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

  • אינטנסיב זוגי:

  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
  • יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
  • ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
  • פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים


💓






אני תמיד צודקת!

השבוע צפיתי בסרטון של דר' סיידה דזילטס, שכמו תמיד בדרכה המדויקת הביאה רעיון, מעבר לכך שברמה הקולקטיבית - מאד אקטואלי לנו - סביב הכמיהה ל...