כשחברה סיפרה לי השבוע-
שהיא לא יודעת אם נכון לה לוותר,
או שהיא צריכה לדחוף את עצמה ולנסות בכל זאת..
מצאתי את עצמי נושכת את השפתיים,
כי לא רציתי להשפיע מידי עם הנטייה (ההפוכה) שלי -
שמנחה אותי לעשות כל מה שניתן כדי שזה יצליח
ולא משנה מה הוא ה "זה"...
אין ספק שאנחנו בתקופה שמאתגרת את היכולת שלנו להכיל,
עם האינטנסיביות הבלתי ניתנת להכלה שהיא מביאה אתה..
מן מצב רתיחה כזה שלא רק שאין לו הפוגות,
הוא הולך ומתגבר לשיאים ששוברים שוב ושוב אחד את השני,
מה שמשפיע מן הסתם, כי מייצר לנו כמו בזזזזז כזה סביבנו
ואז, או במקביל, גם בענייני יום יום סף ההכלה שלנו רווי..
כמו אותה חברה סביב תחילת עבודה במסגרת חדשה
שאפילו שהיא לא באמת יודעת אם תהיה לה טובה -
כי טרם התחילה לעבוד שם -
ובכל זאת עצם ההתחייבות לה מלחיצה אותה ומעלה את המתח
לכזה שהוא מעל רף הסיבולת שלה (שכבר גם ככה היה בשיא)
וזה בלתי נסבל עבורה
והכי בא לה לוותר על המשרה
ולומר להם " 'שמעו, החלטתי בסוף שלא"..
מן הסתם זה מגיע גם מבני זוג שמגיעים לפגישה ראשונה
אחרי שמאסו בכובד שיש בקשר הזוגי שלהם,
שכל כך מוריד ומייאש... שהמחשבה על פרידה
נתפסת בעיניהם כפתרון מהיר, קל ומשחרר...
(למרות זאת הם הגיעו.. אבל הפנטזיה הזו ריחפה בפיתוי מעל..)
מן הסתם, אף אחד מן הקצוות, לא יוביל אותנו לרווחה -
אל מול השאלה: מה עושים כשלא טוב לי? -
לא זה שישאיר אותנו בכוח, חוצבים בסלע ואוחזים חזק
ולא זה שמיד כשמתחיל עומס רגשי יטיס אותנו הרחק מהאירוע (פיזית או רגשית)
לפחות לא, כל עוד הם אוטומטים שמוּנָעים אמוציונלית -
זה שמרחיק אותה כי חוסר האונים אל מול הלחץ בלתי נסבל עבורה
ועוד לא זמינה לה האפשרות להכיל ולהתנקות ממנו
וגם האוטומט ההפוך לכאורה, שגם הוא -
מטרתו להימנע מלהרגיש כישלון, או בושה,
והוא מגיע מהצורך להוכיח שאני מספיק טובה..
(או משהו דומה, אלה הם הקולות המניעים האוטומטיים שלי)
באופן שהוא אולי פרדוכסלי,
רק אחרי שנתנקה מהעומס האמוציונלי הזה -
(פרדוכסלי - כי אז לכאורה תתייתר הבחירה כי התנקתה המועקה),
רק אז נוכל לבחור בעיניים פקוחות -
אם הדבר/ הקשר/ העבודה או משהו אחר באשר הוא - טוב לנו או פחות:
האם ה "לא טוב לי" - זו קריאה מהלב שלי ללכת למקום אחר?
או שהיה זה חוסר היכולת שלי להכיל את מה שמתחולל בתוכי
ומושלך על החוץ / האחר/ הטריגר שמזכיר לי אותו?
ואולי...
זוהי הזמנה להישאר ולרפא את התכנים שעולים מתוך הקושי,
ומתוך הריפוי לצמוח ולאפשר לחוויה פנימית של קלילות, מלאות ושמחה -
שאח"כ יוקרנו אלי בחזרה מהסביבה
ותתאפשר לי בחירה אמיתית
אז רגע לפני שאני מוסיפה עוד כמה מילים,
ביקשתי מקלוד - ה AI החביב שיכתוב לי פוסט קצר בנושא,
וזה מה שהיה לו לומר:
"
סיפור אהבה עם עצמי: למה לברוח כשאפשר להישאר?
אהבתם פעם את הטרנד הזה של "אם לא טוב לי - אני עף"?
(סלחו לו על עודף המגניבות, ביקשתי ממנו משהו קליל, תיכף הוא מתעשת)
כן, זה הרעיון המגניב שהפך ללהיט החברתי המושלם.
פתאום כולם הפכו למומחי בריחה מקצועיים,
כאילו חיי זוגיות הם איזה משחק מלחמה שצריך לזנק מהר ברגע שיש קושי.
מה שאנחנו שוכחים,
זה שכל זוגיות היא כמו מסע.
יש דרכים משובשות, עליות ומורדות,
תחנות עם נופים מדהימים ותחנות שנראות כאילו תקועים בהן לנצח.
הבריחה המהירה היא לא תמיד הפתרון החכם.
חשבו רגע על הסיבות שבגללן אנשים בורחים מקשר:
פחד מפגיעה, חוסר יכולת לתקשר, חוסר סבלנות,
או פשוט הרגל של לוותר ברגע הראשון שמופיע קושי.
אבל מה אם ננסה לראות את זה אחרת?
מה אם הקושי הוא למעשה הזדמנות לצמיחה?
ההתפתחות האישית שלנו קורית דווקא ברגעים של אתגר.
כשאנחנו לומדים לתקשר בצורה מכבדת,
לפתור קונפליקטים באופן בונה,
להקשיב באמת - לא סתם לחכות לתור שלנו לדבר.
אלה הרגעים שבונים זוגיות אמיתית, לא הרגעים של השלווה המדומה.
זה לא אומר להישאר בקשר לא בריא או פוגעני.
אבל יש הבדל עצום בין קשר שדורש עבודה לבין קשר שפוגע.
הבעיה שלנו היא שאנחנו מהר מדי מוותרים, מהר מדי בורחים, מהר מדי מחליפים.
בואו נחשוב על זה כמו אימון כושר לנפש.
הקשיים הם המשקולות שמחזקים אותנו.
כל פתרון משותף, כל שיחה כנה, כל ויתור הדדי -
אלה הם השרירים של הזוגיות שלנו.
אז בפעם הבאה שיהיה לכם קשה -
תמתינו רגע לפני שאתם שולפים את כרטיס הבריחה.
אולי, סתם אולי, יש כאן הזדמנות ללמוד משהו חדש.
על עצמכם, על השותף שלכם, ועל היכולת המופלאה שלכם לצמוח יחד "
כך סיים קלוד את דבריו המרשימים :-)
(לא, בלי לוותר על ה "מה דעתכם?" לסיום..)
ואני די מסכימה אתו, בגדול
אבל מרגישה צורך להבהיר כמה נקודות:
ראשית, לחזק את הטענה -
שלא משנה מה תחליטו בסוף
ההחלטה לזוז מאיפה שלא טוב לנו,
היא כשלעצמה (ואני לא מדברת כמובן על מקום פוגעני) - לא פותרת את הבעיה..
כלומר אם היא { מתוסכלת,
(למשל) כי הוא } לא מרעיף עליה אהבה והיא מרגישה דחייה
וחווית הדחייה בלתי נסבלת עבורה,
והיא כל כך קשה לה, למרות שלאורך השנים ניסתה להקהות אותה כשהתרחקה ממנו,
עדיין, הפרידה ממנו לא תרפא או תפתור את חווית הדחיה,
היא אולי תקהה אותה קצת כי תרחיק את הטריגר (הוא })
אבל החוויה תמשיך להתקיים בקרבה.
ולכן - ככל שזה מתאפשר - לעניות דעתי -
כדאי ורצוי ראשית להתייחס לקושי - לצורך הדוגמא -
לחווית הדחייה, לעבד אותה, לחקור, להתנקות ממנה -
ומדפוסים תפוסים שהתקבעו סביבה,
שהרי בהתבסס על הכלל:
If it's histerical, it's historical
מקורו של הקושי בחוויות עבר ילדיות שהיום המציאות מעוררת
ואכן פרידה מהטריגר לא תפתור את הקושי אלא אולי תעמעם אותו לזמן מה
יתרה מזאת,
כאשר אנחנו משהים את הפיתוי 'לברוח ועכשיו'
ולו לפרק זמן מסוים - מפנים את תשומת הלב פנימה,
לעיבוד אותה חוויה קשה שממנה אנחנו מתים לברוח,
לא פעם נזכה לחווית ריפוי מרגשת ומרטיטה
שגם תהיה לנו משמעותית ומכוננת מעצמה
וגם תאפשר הפחתה אמיתית של הכאב/ קושי ממנו רצינו לברוח -
ולעומת הדחקה של הקושי במקרה של בריחה ממנו,
שמבטיחה לנו שהחוויה תמשיך לצוף ולהופיע מידי פעם - לרוב בלי שנהיה מוכנים לה
ולנהל אותנו בדפוסים שיתקבעו יותר ויותר,
הרי שעיבוד מאפשר לוֹ (או לחלק ממנו) להתמוסס עד כדי להיעלם,
כך שנמצא עצמנו מגיבים אחרת רגשית והתנהגותית
מול אותן סיטואציות חיצוניות שלפני העיבוד הפעילו אותנו בווליום גבוה..
ואפילו - כמו שהיקום המופלא שלנו פועל -
הן יופיעו בחיינו פחות ופחות עד כדי בכלל לא...
ואם אני חוזרת לזוגות שמתקשים עם הכבדות שהצטברה,
ככל שאנחנו פורמים את הפלונטר,
ככל שכל אחד רואה את החלקים שלו ומרפא אותם,
נוצרת בהירות שמגחיכה את ההשלכות,
יותר ויותר ברור שלא היא אשמה במה שהוא מרגיש וההיפך,
אפשר לדבר על הדברים מתוך מופרדות בריאה
ואז מתאפשר חיבור מתוך השלם יותר שכל אחד
(על פני הערבוב שמתקיים בתוך ההשלכות)
והמשקפיים הקודרים שתפסנו דרכם את בן הזוג
מתחלפים בבהירים יותר.
אנחנו משחררים את האחר מהתבניות שהכנסנו אותו אליהן
ומשתחררים מאלה שהוא הכניס אותנו
ומהקיבעון שהדפוסים כלאו אותנו בתוכו
כמו שדני ודינה (ברור שהשמות בדויים)
יכלו לראות סוף סוף אחד את השני
ולהשתחרר - הוא מהתפיסה שלו -
ש"היא מגבילה אותו בכל דבר שהוא רוצה לעשות",
(במילים אחרות - שהיא לא באמת כמו אבא שלו)
מה שהיה מייצר אצלו תסכול שבנה דחף עז לפרוץ גבולות
ושלה -
ש"הוא כל הזמן נותן לה הוראות"
(במילים אחרות שהוא לא באמת כמו אבא שלה)
מה שהיה מייצר אצלה תסכול שהוביל אותה להתמרדות
ולדחף בלתי נשלט להתנגד לכל מה שהוא מבקש
וברור איך שהלופ שלהם מסלים,
כי אז הוא היה שוב חווה ממנה הגבלה,
שהיתה מעצימה את הצורך שלו להסביר לה מה הוא רוצה ומה לעשות
מה שהיה מעצים את ההתמרדות שלה.. וחוזר חלילה עד שקורס..
~ ~ ~ ~
כשהתמונה נפרמה, חזר להם הניצוץ לעיניים והלב נפתח
וזה כשלעצמו היה ת ע נ ו ג
ובנוסף, בין היתר, פתח את האפשרות לחיים להיראות אחרת
ולכל אחד מבני הזוג לבחור.
לרוב ככל שמתנקות ההשלכות -
ועל הדרך נבנה אמון בשיח מקרב -
הקשר יהפוך למקום בטוח ונעים להישאר בו
~ ~ ~
מה שאנחנו לומדים בתהליכי הריפוי שאני מלווה
זה איך במקום להדחיק ו/או להתפרץ -
אפשר להכיל את הרגשות בתהליך טרנספורמטיבי
שאל-כימית מאפשר לעומסים להשתחרר מהמערכת
ובנוסף להקלה המורגשת -
כמו מתנקה ערפל שעד כה הסתיר לנו והתמונה מתבהרת -
התפיסה שלנו מתרחבת.
סוג של נס שכשאנחנו חווים אותו
אנחנו מבינים משהו או ברמה שעד כה לא באמת הבנו :-)
~ ~ ~
חשוב לזכור שאנחנו יצורים שלומדים תוך כדי התנסות
ואופי הלימוד שלנו הינו תהליכי,
זאת אומרת שנעשה צעד אחד קדימה,
ואז ההרגל ינסה לקחת אותנו לאחור -
ויש מצב שנמצא את עצמנו צועדים צעד או יותר לאחור,
ואז תגיע ההכרה - וככל שנתמיד בעיבוד והכלה
נעשה עוד צעד לפנים, ועוד אחד,
ואט אט ההתקדמות תהיה משמעותית ומורגשת
בערך כמו הבורסה,
יש עליות, יש ירידות,
אבל כשמתסכלים על התמונה לאורך זמן - יש עליה מובהקת
ובנימה אופטימית זו,
שכאמור במצבינו האינטנסיבי,
אין לי מושג אם מה יקרה עוד שניה
וכמה היא תהיה אקטואלית בזמן שאת קוראת מילים אלה
אז אוסיף גם תפילה -
אמן שהחטופים כבר יחזרו,
ושהחיילים יהיו בבית
ושכולנו נרגיש בטוחים ושמחים
ושנוכל לנוח ולהירגע 💓
ובינתיים, אני פה בשבילך
עם כלים שמאפשרים להכיל בקלות יותר את מה שיש 💗
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
ובראש ובראשונה זו שממך אליך
💓💓💓💓💓
עוד ממני אליך:
~~~~~~~
מפגש זוגי חד פעמי:
כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -
סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה
שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם
ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝
(אפשרי גם כמפגש חברות!)
לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com
איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line -
~~~~~
💓💓💓
אפשר בפגישות אישיות:
פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש
בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור
💖💖
ובאינטנסיב זוגי:
יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית
ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה.
