מאז שאני זוכרת את עצמי,
תמיד תפסתי אותי כסופר רגישה ורכה.
השבוע הבנתי למה זה לא בדיוק איך שאני נתפסת מבחוץ...
(וזה באנדר סטייטמנט)
מתוך אותה רגישות,
בצירוף קטלני עם פחד הדחייה שמלווה אותי באדיקות,
(או מאז שנולדתי בת כשאבא ציפה לבן,
או מאז שנולד לי אח ו"גורשתי מגן העדן"
או מאינספור סיפורים אפשריים אחרים,
הפחד מדחייה היה תמיד שם לצידי...)
ומתוך השילוב הזה,
בניתי לי מנגנוני שליטה והגנה נוקשים,
שכמובן שמעצם היותם מבוססים על הפחד
וכן על יכולות מוחיות של פעוטה..
הם לא באמת עושים את העבודה
ולא רק שהם לא מגנים עלי מפני הדחייה,
הם רק מחזקים ומשמרים חוויה זו.
אבל את זה כבר ידעתי קודם,
השבוע, ממש יכולתי לראות איך כחלק מהמנגנון הזה,
זורם בתוכי פחד~חרדה כזה שדורך אותי,
שומר אותי מתוחה ודואגת -
בנוקשות מחשבתית והתנהגותית
ולא מאפשר לי להיות בחיבור אל הלב ואל הרכות
(אף ששם טמונה העוצמה האמיתית וה א ה ב ה)
וזה מן מתח ודריכות שכל כך מאיים על מי שסביבי..
שלא יכול שלא להרחיק אותו ולהוביל בסופו של דבר לדחייה
(ממנה כזכור ניסה המנגנון להגן עלי)
מה שנקרא - ויקום המנגנון ויכה את הגנן...
ולא מדובר בסתם כותרת של נוקשות,
אלא באבני בניין שמתבטאות במילים חדות כתער,
ביכולות ויכוח עד כדי קטלניות -
במהירות שיא של התחממות לכעס שעושה עיקוף
כדי לא לעבור ברחבי החרדה,
מגיע ישר לשכלתנות,
לצדקנות
לנחרצות
ולא מוותר עד שהוא יכול לזהות כניעה בצד השני.
או עד שהרצון מקבל סימן שתיכף הוא עומד להיות מסופק.
וזה בכלל לא משנה באיזה נושא מדובר,
גם אם זה משהו לא קרדינלי,
וגם אם לגמרי ברור לי אפילו תוך כדי שזו לא הדרך הנכונה
וכדאי שאני אירגע...
המנגנון הזה ממשיך לחמם אותי מבפנים
ולהוביל ל"ניצחון",
כשהוא יפה יפה משכיח ממני,
שהניצחון האמיתי הוא...
ה א ה ב ה ו ה ח י ב ו ר.
ממני אלי ו.. ליקירי.
מה שמחולל את הדרמה הזו לא פעם,
זו הפרשנות שלי לזלזול והתעלמות ממני.
כשאני מפרשת מציאות ככזו, מה שקורה בתוכי מאד מעניין -
מצד אחד יש חלק שנעלב ונפגע מהזלזול
ומיד, בצמידות וללא מרווח זמן או חשיבה -
מתקומם חלק אחר בתוכי, שנדרך עם אותו מעטה הגנה נוקשה,
מוכן אֵלֵי קרב להחזיר את כבודי האבוד
(שהיה שווה לעצור לבדוק אם אכן אבד קודם, לו היה לי מרווח הנשימה)
ובלי שאני באמת מבינה מה קורה -
החרבות שלופות והמילים מחודדות באוויר.
זהו מן מאבק פנימי
בין החלק שלמד להאמין להקטנה ונעלב ממנה
לבין החלק שמתקומם נגדה ונדרך לנוקשות שתציל אותי (לכאורה).
מאבק שמושלך החוצה אל מי שמולי
וכך
לא רק שהוא מוסיף מאבקים חיצוניים,
הוא נותר לא פתור וכואב בתוכי,
כשחלק ילדי בי עדיין מזוהה ומאמין לעלבון, לדחייה,
ולאמונה שבסיסם - שאני לא מספיק טובה..
והאמת היא..
שלא הייתי צריכה לחפש רחוק כדי לבדוק מאיפה זה מוכר לי,
כי זה היה לי ברור מיד.
ספויילר.. אבא שלי,
לא הוא לא היה גנן אבל גם הוא -
היה לו לב רך, שהיה עטוף בשכבות על גבי שכבות של נוקשות,
כי זה מה שהחיים לימדו אותו שצריך.
וכנראה שלו זה ממש עזר לשרוד
ולהגיע - כנגד כל הסיכויים וההטבעות מהדורות שקדמו לו -
להישגים פורצי דרך בחייו.
יחד עם זאת..
לא רק שאותה הנוקשות עמדה בינינו
ולא איפשרה לי להגיע אליו באמת,
היא הוטבעה בי
ואני ממשיכה לנוע במנגנוני חרדה~פחד נוקשים דומים,
שמרחיקים אותי ממני, מהלב ומאהוביי.
השבוע התבוננתי דרך הפריזמה הזאת של המאבק הפנימי שמושלך החוצה
ומחזיק את כל המערכים של האגו -
איך למשל כשאני פוחדת להשמיע את רצוני,
ישנו חלק מתקומם שרוצה לפצות על אובדן הקול
וברגע שנפתח לו חריץ הוא מתפרץ
בלי לבדוק אם זה באמת נכון לי לדבר עכשיו,
וזה- בלשון המעטה- פחות נשמע כדיבור אותנטי שנעים להקשיב לו
(לרוב גם יחזיק את הציפייה (והאכזבה) לאישור מהסביבה, שכן הוא מבוסס על הפחד מדחייה)
או בדוגמא אחרת -
כשהסיפור שלה הוא שהמקום שלה הוא על חשבון אחרים,
הרי שלצד החלק הפנימי שמתנצל על קיומו,
יתקומם תמידית חלק נגדי שתפקידו לפצות ולתבוע את המקום,
ואז, כשזה האחרון לוקח פיקוד
היא "תיקח מקום" באופן שיחווה כהתרסה או הגזמה.
~ ~ ~ ~
החיפוש אחר המאבק הפנימי שמסתתר מאחורי המאבק החיצוני (או ההתנהגות),
הינו פריזמה שמאד מעניין להמשיג דרכה מנגנונים,
כי היא פורשת בפנינו את הכוחות שמנהלים את המאבק - לרוב מאחורי הקלעים,
ואת הצרכים הלא מסופקים,
ומכוונת אותנו לאפשרות להשכין שלום בתוכנו
ואז גם מחוצה לנו.
כל עוד אנחנו מקרינים את המאבקים הפנימיים שלנו החוצה,
העולם סביבנו מחזיר לנו כמראה את מה שטרם פתרנו בפנים.
ככל שנבחין שזה מה שבעצם קורה,
נעצור ונוכל לבחור האם להמשיך במאבק, או....
לעשות u turn, לחזור פנימה,
לזהות את הכוחות, בעיקר את המקום שמאמין להקטנה כלשהיא,
ולגדל אותו, לרפא עוד ועוד את פצעי העבר,
כך נוכל לשחרר כל אחד את המורשת הלא רצויה שלו,
ועוד ועוד שכבות של נוקשות
שעוטפות את הלב הרך,
שיודע את העצמה האמיתית שלנו
ונתפקח לאהבה שאנחנו 💖
לחיי האהבה 💕
פה בשבילך,
גלית אליאס
💓💓💓💓💓
כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -
סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה
שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם
ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝
(אפשרי גם כמפגש חברות!)
לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~



.jpg)

