על הסגר, מחלות והקשר שלהן למשברים - מפי דר' נאדר בוטו

לפני כמה ימים הגיע אלי מייל מקולגה ובו ריאיון מרתק 

עם דר' נאדר בוטו,

ריאיון ששווה לגמרי להשקיע בו שעה של צפייה,

כזה שעושה סדר בהרבה הקשרים.

מצאתי בו כל כך הרבה פנינים 

שהיה לי ברור שאני חייבת להמשיך ולהפיץ אותו

למקרה שלא יימצא לך הזמן :-)

כתבתי פה חלק קטן מהדברים עליהם הוא מדבר

וצירפתי את הוידאו בהמשך מטה:

את הריאיון מתחיל דר' נאדר בוטו כמתבקש

בהגדרה של 'בריאות':

"לפי ארגון הבריאות העולמי, הוא אומר,

בריאות זה מצב של רווחה מלאה לגוף נפש

ולא רק היעדר מחלה"

וממשיך:

"רווחה היא מצב רוח בו האדם מרגיש 

שהוא מסוגל לממש את שאיפותיו 

עם תחושת אהבה אושר ושחרור"

אנחנו ישות רוחנית שמשתמשת בגוף 

כדי ליישם את שאיפותינו בחיים 

זאת אומרת שבאנו לעשות דרך התפתחותית - 

במילותיו השתלמות

"החיים אינם המטרה אלא המגרש להשתלמות"

דר' בוטו מדבר בהמשך

על ההבדלים בינינו שיגרמו לכך

שחלקנו נהיה חשופים יותר להידבק בקורונה ובכלל בוירוסים,

ומזכיר את המונח חיוניות
שככל שהיא קיימת  - 

והוא נותן דרכים לחזק אותה -

כך הגוף עמיד יותר בפני מחלות ווירוסים

כאן הוא מתייחס ל"עמידות" ומסביר:

לעומת התאים החזקים שחיים בגופנו

ישנם תאים חלשים שבאופן הרצוי,

כשאנחנו חולים בוירוס - הוא יתקיף את התאים החלשים

ואז כשנצא מן המחלה - כאילו עברנו ניקוי

כיוון שכל התאים החלשים התנקו מהגוף -

כשהווירוס תקף אותם והם מתו

ונותרנו עם יותר תאים חזקים ובריאים.

(אני יכולה להעיד על כך

שכשהחלמתי מקורונה

ממש כך הרגשתי - זרחתי -

הרגשתי כמו אחרי ניקוי)

מן הסתם כשלאדם מחלות רקע

יש לו הרבה תאים חלשים

ולכן וירוס עשוי להיות לו מסוכן עד כדי קטלני.

בהמשך הוא מסביר גם על תאים סרטניים,

שהם בעצם תאים חלשים שמרבים את עצמם

מתוך כוח הישרדותי טבעי

שקיים בטבע -

זאת אומרת  - הוא אומר -

שזו לא טעות, אלא ככה זה -

כמו שבע"ח חלשים מתרבים 

בקצב הרבה יותר גדול מבע"ח חזקים -

מתוך הצורך לשרוד -

כך בדיוק גם התאים החלשים..

הוא גם מדבר - איך לא..

על הקשר בין הגוף לנפש 

ומתוך כך על הקשר בין משברים למחלות

ומסביר - שמשבר נוצר 

כאשר יש לנו ציפייה לקבל דבר מסוים,

המציאות מביאה לנו משהו אחר שאינו רצוי

וכשאנחנו לא מקבלים את זה -

נוצר דיסוננס במערכת

לעומת זאת, הוא מסביר -

ככל שאנחנו מבינים שה'קושי' בחיים 

זה חלק מהחיים זה לא בעיה בכלל, 

זה חלק מהמסע....

כך נוכל בקלות יותר לקבל את הקושי ולעבור דרכו,

כלומר - אני מוסיפה פה -

לצמוח מתוך המשבר

מי שמקבל את הקושי 'עבר את הבחינה'
כשמתנגדים לקושי למעשה נוצר משבר.

כי "ה'קושי' הזה בא לזכך לי את הנשמה, 

בא ללטש את היהלום שבי..."
את זה אנחנו עושים בעזרת הקושי
כי בלי קושי טוב לנו 

ולמה שנעשה שינוי? 

הקושי דוחף אותנו לשינוי

הוא מסביר.

ממחקרים שעשה לאורך השנים

כרופא שמשנתו מבוססת על הרפואה המערבית

וגם על רפואת המזרח -

הוא גילה בין היתר את הקשר הישיר

בין משברים לאיברים ספיציפיים בגוף,

איברים בהם תהיה נקודת התורפה

שעשויים להיפגע בקלות יותר ממחלות שונות

כמו למשל:

נטישה >            ריאה ימנית
פחד מביקורת >    המעי הגס
פרידה מאדם יקר > לב
אירוע לא צפוי שהתקשה לעכל >  קיבה
חוסר באהבה  >     כבד

כדי לרפא את הדיסוננסים הללו 

שנוצרו לאורך חיינו, 

עלינו לגעת במקור 

ולשחרר את האנרגיות הכלואות שם

אני כותבת את משנתו את דר' בוטו

שאומר במילים שלו את מה שאני כל כך מאמינה בו

כשזה מתחבר באופן ישיר

לדרך אחרת אמנם - בה אני נעזרת

אך שעושה בדיוק את זה -

מאפשרת לנו לשחרר את אותם הפלונטרים

הכלואים בתוכנו מחוויות העבר

פלונטרים שמשאירים אותנו בלופים חוזרים ובהם:

תחושות - בגוף הפיזי,

רגשות למיניהם - לרוב ילדיים כנטישה, עלבון, חוסר אונים...

דפוסי חשיבה ילדיים שהובילו

לדפוסי התנהגות שאולי הצילו אותנו זמן רב

אך כבר לא משרתים אותנו

ואמונות שגויות 

בדרך הזו בה אני עובדת

הפלונטר משתחרר,

וכל העומס הזה הולך ומתאדה לו

כך שלא רק שיש הקלה פיזית ורגשית,

אנחנו מצליחים לשנות התנהגויות

שהיו עד כה אוטומטיות (בגלל שהיו בפלונטר)

ונוצר מרווח שמאפשר לנו לבחור איך להגיב ולנהוג.

ורגע לפני שאני שמה את הסרטון,

כדי לעשות לך עוד חשק להאזין לו

אוסיף שדר' נאדר בוטו נותן לאורכו

הרבה טיפים והמלצות של "עשה ואל תעשה" 

ליצירת חוסן גופני ונפשי 

כך שהגוף יהיה יותר עמיד גם בפני הקורונה

בין היתר הוא ממליץ לגברים 

להימנע משפיכה 

(הוא מזכיר שאורגזמה בטעות מקושרת בהכרח עם השפיכה ואין זו אמת)

ולנשים הוא ממליץ 

לחזק את שרירי האגן והפתחים התחתונים, 

משם זולגת לנו הנשים האנרגיה.
~~~~~~

אסיים בחידוד חשוב שלו כשהוא אומר:

אנחנו צריכים אחרים 

לא כדי שיעזרו לנו אלא כדי לאהוב אותם

כשהאחר עוזר לי (כשאני מקבל) זה מענג  

כשאני אוהב/ת אותו/ה (כשאני נותן) זה הופך אותי מאושר

העונג זמני וחולף בעוד שהאושר נצחי.

כמה יפה ומרגש.

הנה הריאיון המלא :

(משום מה אפשר לראות את הסרטון רק במחשב,

אם את/ה בטלפון יש ללחוץ כאן כדי להגיע אליו)

אני פה בשבילך במגוון דרכים

המאפשרות לנו להשתחרר מהפלונטרים,

ובמילים אחרות

לצמוח מאי הנוחויות והמשברים

ולעבור את ה"השתלמות" במילותיו של דר' בוטו בהצלחה

בפגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

בתהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

בסדנת זוגות בזום שנפתחת מיד אחרי החגים פרטים נוספים בלחיצה כאן

בהדרכות מוקלטות (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס,כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

מה מקשה עלינו לצאת ממשבר?

"שוב התחושות הקשות מכבידות,
כל כך הרבה אני מנסה
והן לא מרפות... 
נמאס לי, כבר אין לי כוח יותר..."
~~~~~~~~~~~~

אתמול יצאנו לטיול קצר בבית ג'וברין.
לא, זו לא הפעם הראשונה שאני שם
ובכל זאת,
כמו בכל פעם שאני חוזרת למקום שכבר ביקרתי בו -
גם הפעם קסמו לי רעיונות חדשים,
ליתר דיוק היה זה הפעם
אחד באופן מיוחד
שלא יכולתי להפסיק להתפעל ממנו
והוא - ה נ ח י ש ו ת

כמה נחישות נדרשת
על מנת לחפור כאלה מערות מ ד ה י מ ו ת
בגודלן, ביופין המרהיב כל כך -
שאין לי מילים לתאר:

מערכות שלמות של חדרים למיניהם,
מזדרונות,
כוכים שונים שנכרו בתוך המערות,
ציורים, קישוטים,
פנטסטי!

וכל הזמן הזה שאני מתפעלת
אני לא מפסיקה לחשוב-
איזו נחישות!
כמה מאמץ,
זמן
והתמדה נדרשו לשם כך!

ואני ממשיכה לפטפט עם עצמי:
"אני חייבת לכתוב על זה
כי זו בדיוק התשובה לתלונה שאתה פתחתי.."

הנה, פה ניסיתי לצלם קטע קטן מאחד הקירות
בו רואים את סימני החציבה
על מנת להדגיש כמה הדבר הגדול והאדיר הזה
נוצר מאינספור של חציבות קטנות:

אין ספק שמלעיטים אותנו
ברעיון הרומנטי לפיו דברים טובים
פשוט קורים,
כמו קסמים,
אני רוצה משהו ו...
פוףףף
זה קורה לי..

אנחנו פותחים את היוטיוב
ורואים אמנים מוכשרים
שב"קלי קלות" מצליחים ליצור יצירות פאר,
כדרים שמרימים בשניות כד בגובה מטר,
וואוו כמה זה נראה פשוט,
ו... וואוו מי כמוני יודעת
ש.. "פשוט" - זה לא...

או את מייקל ג'ורדן
שמוצא את דרכו בקלילות אל הסל
וכל זריקה שלו - בול!
(טוב, במקרה הזה זה לא נראה קלי קלות
אולי כי לרובנו היתה התנסות או שתיים מול סל בחיינו..)

מה שאנחנו לא רואים
כשאנחנו מסתכלים על ההצלחות הללו
ומנסים לשאוב מהן השראה..

זה את השנים על גבי שנים
בהן היו אינספור ניסיונות,
טרם ההצלחה-
רובם של פספוסים ואי הצלחות
ומשלא נשברה רוחם והמשיכו לנסות,
הפכו להיות האלופים שהם היום

והיום.. זה בא להם בקלות.
~~~~~~~~~~~~~

כדי ליצור משהו
נדרש רצון, כוח רצון, התמדה ונחישות.

על אחת כמה וכמה -
אלה נדרשים כשרוצים לחולל שינוי

ועל אחת כמה וכמה וכמה
כשנקודת המוצא היא משבר-
כמו ממינוס אנחנו רוצים לעלות לפלוס.
~~~~~~~~~

למרות שאני בטוחה
שעד כאן אני לא מחדשת כלום לאף אחד
כי הרי לא נולדת אתמול...

אני בטוחה שמצאת את עצמך לא פעם
מתלוננת בפני האיש שלך
על משהו שכבר אלף פעם ביקשת ולא השתנה,

או מתוסכלת מעצמך
על כך שכבר מאתיים אלף ניסיונות היו לך
ואת מרגישה רחוקה מהמטרה שהצבת לעצמך

או..
מתוסכלת שהשאריות של המשבר
"שכבר מזמן הגיע הזמן שייעלמו.." (says who??)
עדיין ניכרות בחייך.

במצבי משבר סוער עולמנו הפנימי,
לפעמים באופן שהוא בלתי נסבל עבורנו
לכן הסבלנות כל כך קצרה
ואנחנו רק מחכים להיות אחרי

אלא שהדרך לאן שאנחנו רוצים להגיע
תמיד מתחילה במה שיש עכשיו

וכל ניסיון לעקוף/
להשתיק/
להפסיק את מה שיש -
רק מייצר התנגדות וגורם למצב המתסכל להתקבע..

הדרך לשינוי עוברת דרך מה שיש
בשהייה במה שיש
כן, גם אם זה לא נעים...

מה שיש הוא כמו השער אל מה שאני רוצה להגיע אליו

אם למשל אני מקנאה במישהי
ההרגל יהיה לנסות להשתיק את עצמי
ולצפות מעצמי להפסיק לקנא
(כי זו בושה וחרפה! איך אני מרשה לעצמי לקנא??)

אלא שדווקא כשאני מאפשרת לרגשות
ולתחושות להיות
האמוציות שהן אנרגיה בתנועה -
emotion = energy in motion
חוזרות לנוע, עד שמתפוגגות ומתפרקות

יחד אתן מתפרקות מהגוף תחושות,
שמחוברות יחד כמו בפקעת
עם תפיסות מחשבתיות שגויות,
עם אמונות מוטעות שאימצנו לאורך השנים

וכשאנחנו מתנגדים לתחושות
ומנסים לסלק אותן
אנחנו רק מחזקים את הפלונטר
ומקבעים את הקושי.

כן.
הפוך ממה שהתרגלנו -
דווקא לאפשר למה שיש להיות
לא מתוך הזדהות,
לא בהתנגדות,
אלא בסקרנות, ברכות,
מתוך נקודת המבט של הבוגר שאני
שמחבקת את המקום המתוסכל שבתוכי.

נכון,
זה לא קל לעשות לבד במיוחד לא בהתחלה,
(בשביל זה אני פה :-)
יחד עם זאת, בהחלט מחולל קסמים
מפוגג את הערפל,
מייצר בהירות
ומאפשר לחוסן הפנימי להתגלות במלוא תפארתו
ולנו לחיות את חיים בחווית בחירה,
במלואם.

פה בשבילך,
גלית אליאס.

אגב,
אם משהו לא ברור ונדרשת הבהרה,
תרגישי חופשי לכתוב לי בתגובות
מבטיחה להתייחס

ואפשר להעמיק מעבר לזה -

במפגשים אישיים

הקליקי כאן והגיעי ישר לתיבת המייל שלי ונתאם,

galitel2@gmail.com

או במפגשים זוגיים,

הקליקי כאן לקבל פרטים על האינטנסיב הזוגי -

הדרך שאני הכי אוהבת לעבוד בה

עם זוגות

~~~~~~~~~~~~~~~~~

ואפשר בינתיים גם לקבל בקפסולה 

הדרכה מוקלטת

איך להצליח לדבר בלי להגיע לפיצוץ

ובה כל מה שצריך לדעת

כולל הקלטה של תהליך שמחולל שינוי כזה

על מנת להצליח לדבר מלב אל לב

זה נמצא בלחיצה כאן

אני גם מסבירה שם 

מהם 3 החסמים שלנו לתקשורת זוגית

וגם מה נדרש על מנת להצליח באמת לדבר

"אני כבר לא אוהב אותה.. לא מאמין שהיא תשתנה, זה הסוף.." מה חשוב לדעת לפני שמחליטים להתגרש? + פטנט מעולה לריכוך האוירה

"אני כבר לא אוהב אותה.. אין לנו שום דבר במשותף,

אני לא סומך עליה, ואני לא מאמין שהיא תשתנה..

מבחינתי זה נגמר בינינו, חבל על הזמן.. "

את זה אמר לי מ. בתחילת השיחה שלנו השבוע ..

וכמוהו אני שומעת המון מסביבי..

רק אחרי ששמע אותי -

יכולתי לראות איך נפקחות לו העיניים לרווחה,

איך לפתע - אופטימיות זהירה מעזה להסתנן לו למבט ..

איך הלב שלו מתרכך..

כי מה מספרים לנו בכל מקום ?

בסיפורים, בסרטים, בבית הספר ..

ישנה האגדה הלא כתובה הזו – שישנו אי שם האחד

היחיד והמיוחד, שהוא – באמת יאהב אותי,

לו – אני באמת אתאים,

הוא- ממש יבין אותי ,

ואתו – לא יהיו לי כל הבעיות הללו בהם אני נפגשת בקשר הזוגי שלי..

אז למה לי לסבול ?

מגיע לי טוב יותר, לא ?

ברור שכן..

מגיע לי הכי טוב , לא סתם טוב יותר !

ועדיין – יש לי כמה מילים על האגדה האורבנית הזו

שמשאירה אותי תלויה בו – היחיד והמיוחד... :

בתמצית הנה העניין כולו :

כל מה שאני נתקל בו בחיי, מושפע (וזה אנדרסטייטמנט) מנקודת המבט שלי ומעולמי הפנימי.

אם אני לא מרוצה ממה שקורה לי –

הדרך שלי ליצור שינוי בחיי , מתחילה ביצירת השינוי בעולמי הפנימי.

עולמי הפנימי הוא הסיבה לחוויית חיי

ו.. לשמחתנו – בדיוק שם ישנו המפתח ליצירת השינוי.

למה אני מתכוונת ?

אם אני מתלוננת כל היום שהאיש שלי ביקורתי,

הוא לא מפרגן לי בכלל,

והוא כל הזמן כועס ומקטר,

ווואלה, מגיע לי טוב יותר, נמאס לי מזה..

אז מה שקורה לרוב-

(מבלי לפגוע בזכות הבחירה. לכל אחד הבחירה הלגיטימית שלו מה נכון לו לעשות.)

מה שלכאורה הכי קל – זה 'להיפטר' מהגורם המזיק – כלומר להיפרד ממנו. 

לכאורה פתרתי את הבעיה,

הוא כבר לא מבקר אותי.. (גם לא מדויק, ובכל זאת נניח שכך..)

אלא שלמעשה..

אם נמשכתי אל איש שכזה.. סביר להניח שיש בתוכי מקומות

שמרגישים או רגילים להיות נתונים לביקורת,

שלא באמת מאמינים שאני ראויה לפרגון,

יותר מזה – שלא מסוגלים להכיל הערכה.

וכשמישהו יפרגן לי – לרוב אומר לעצמי :

"טוב הוא לא באמת מתכוון לזה.."

או

"הוא סתם רצה להיות נחמד.."

או משהו דומה שמבטל את דבריו..

בטח שלא אמשך לאנשים כאלה, זה סוג של - "אין לי תקשורת אתם" (ברבדים מסוימים)

מה שאני מנסה לומר זה  - שאחרי שנניח ונפרדתי מהאיש ההוא,

(ולא דיברתי פה על חורבן הבית, הילדיםL , הכעסים, הכאב, האשמה, הכישלון, הדמעות.. וואי וואי..)

אמצא את עצמי שוב נמשכת למישהו דומה...

כל עוד לא פתרתי בתוכי את העניין –

כל עוד אני לא מאמינה שאני ראויה,

כל עוד אני לא מסוגלת להכיל מחמאות –

זה מה שיקרה – אמשיך לשמוע ביקורת / לא אהנה מפרגונים.

לעומת זאת – 

ככל שאני עוברת תהליך של ריפוי פנימי,

ככל שאני צומחת ואוהבת את עצמי (לא ככותרת ריקה כמובן אלא מבפנים)

ככל שאני מסוגלת להכיל הערכה ומחמאות כי אני באמת מאמינה להן..

כך – המציאות שלי – כן - גם עם אותו האיש שביקר אותי 15 שנה (!) משתנה !

כך אותו הצורך בהערכה באמת באמת מתמלא ,

ולא רק הכאב של הביקורת מהאיש שלי נפסק (לכאורה כי הוא לא באמת נפסק כשנפרדים..)

בקיצור,

אם אני מרגיש/ה שרע לי במערכת היחסים שלי,

כל עוד אין לי הרצפטורים להכיל את הטוב שאני רוצה – לא אוכל ליהנות ממנו

לכן – פרידה היא לא הפתרון (לפחות לא לבעיה הזו..)

(שוב- מבלי לפגוע בזכות הבחירה. לכל אחד הבחירה הלגיטימית שלו מה נכון לו לעשות.)

אם כך - הדרך ליצור את השינוי מתחילה ביצירת הרצפטורים הללו אצלי –

כי כשאני צומחת, מרפאה וגדלה להיות מי שאני –

אפילו אותו בן זוג – יכול לתת לי את מה שאני רוצה/ צריכה..

(כנ"ל במגוון אישיויים, הייתי אומרת בהכללה למעט אלימות)

ועכשיו - קחי לך שתי דקות, 

עצמי לרגע את העיניים

התבונני בעיני רוחך בבן/ת הזוג שלך כאילו הוא עומד מולך,

שימי בצד מי צודק, ומי אשם,

הניחי לרגעים את כל הכעסים שהצטברו,

את והוא – במקום הנקי , העצמתי, השלם, שאתם.

רק אתם , את בעיניים עצומות והוא מולך בעיני רוחך ..

קחי לך שתי דקות ושימי לב לתחושות.

מה קורה שם ?

האם את יכולה להבחין בתחושה של חיבור ביניכם ?

אם כן, ויש סבירות גבוהה שכך –

עברנו את המשוכה הראשונה

(אל דאגה, לא ויתרתם על הצדק, והאמת והעקרונות הם עדיין בצד בשבילכם..)

והנה השנייה –

נניח שהגיעה פייה מארץ האגדות,

ופתרה לכם את כללל המריבות וחוסר ההסכמות ביניכם,

כל מה שמתחת ומעל לשטיח..

אתם רואים אחד את השני

מצליחים לדבר זה עם זו,

לחזק אחד את השני, להיות בחיבור לבבות..

במצב הזה -

האם הבחירה שלכם היא זה בזו ? 

(מזמינה אותך לבדוק לעצמך ולתת מתוך מקום נקי- לא שמקטין ולא שמגדיל את עצמו - לבן/ת הזוג לבדוק עבורו)

אם אכן זוהי הבחירה של שניכם -

הדרך לזוגיות ממלאה, מחבקת ומשמחת 

בטוחה ונמצאת פה בשבילכם

עליכם 'רק' ללכת בה..

כל התובנות, הכלים, ההסברים – הכל קיים,

נותר לסמוך עלי, ולהגיע ליומיים בלבד

12 שעות אינטנסיביות,

שמקפיצות אתכם ואת הזוגיות שלכם לשחקים !

ובינתיים – עם ובלי קשר  לקראת טו' באב –

הנה פה 

תרגיל קטן שיחמם את האווירה ביניכם :

ניתן להבחין בברור שזוגות שמפנים זמן לאהבה שלהם,

(הייתי מדייקת ואומרת – פנאי מנטלי ורגשי ולא רק פנאי נומינלי..)

האהבה שלהם פורחת..

קחי לך כמה רגעים לחשוב על משהו שאת מעריכה בבן הזוג שלך,

מצאי זמן בו הוא פנוי,

בואי מתוך מקום של לב פתוח, תוך חיבור למהות שלך

וספרי לו ש "את מאד מעריכה את ....."

ואולי אפילו ש"זה מאד משמעותי עבורך כי אז את מרגישה ..."

למתקדמים : בחרו לכם יום בשבוע בו שניכם מפנים זמן להערכה הדדית שכזו,

כמה רגעים של חסד -

שעשויים לחמם עד מאד את האווירה ביניכם

ולהזכיר לשניכם למה אתם עוד פה...

לא, זה לא יפתור את הקשיים – אם ישנם – חשוב לפנות לגורם מקצועי חיצוני

שיעזור לכם לצאת מהלופ-ים הזוגיים שלכם.

(אפשר גם ביומיים הנפלאים – האינטנסיב הזוגי)

ובכל זאת אין לי ספק שהשקעה קטנה זו ותשומת לב בהערכה זה לזו 

יתרמו באופן משמעותי לביחד שלכם.

לחיי אהבה מעניקה וממלאה,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.