זו שאלה שאני שומעת שוב ושוב מזוגות בחדר העבודה שלי,
"הוא לא מקשיב לי, הוא לא רואה אותי
וזה מה שאני הכי צריכה!!,
מה הבעיה שלו? אני לא מבינה..
כל כך הרבה פעמים כבר אמרתי לו.. והוא בשלו
אז למה בכלל להישאר אתו?
ואולי.. הוא לא האדם הנכון בשבילי...?"
~ ~ ~
כמעט תמיד מאחורי הדברים הללו
מסתתר כאב עמוק..
ושאלה שלא נאמרת בקול:
"למה זה כל כך כואב לי?..."
~ ~
השבוע האזנתי לפודקאסט בו סיימון סינק מראיין את דר' הארוויל הנדריקס
והוא ניסח את זה מאד יפה,
כשאמר שאנחנו מחווטים מאז שהיינו תינוקות,
להיות עם תשומת הלב החוצה,
אל מי שאמור לספק לנו את הצרכים -
אבא ואמא.
כשאנחנו גדלים והופכים להורים בעצמנו -
אנחנו עושים שיפט, כי שברור לנו
שאנחנו הופכים להיות ספקי הצרכים לילדינו
אבל איכשהוא הטבע שאפשר יפה כל כך את השיפט הזה מילדות להורות
לא נתן לנו פתרון בתוך מערכות זוגיות
שם אנחנו נשארים עם אותה הציפייה הילדית לסיפוק הצרכים מבן הזוג..
אנחנו אפילו לא מודעים לכך שזו הציפייה שאנחנו מביאים לקשר,
מבחינתנו זה פשוט נראה לנו טבעי,
ש"אם הוא אוהב אותי, הוא אמור לדעת.."
אז נכון שזה כיף כשרואים אותי, כשמקשיבים לי,
ובמיוחד כשעונים על צרכים שכילדה לא זכיתי למענה שלהם,
(פה אני רגע מסייגת ועוד מעט אחזור
ל"האם אני באמת מסוגלת ליהנות ולאפשר מצב שכזה",
רגע, אני מקדימה את המאוחר..)
אבל כשאנחנו מגיעים עם הציפייה, התובענית יש לומר...
לרוב.. אנחנו נותרים מאוכזבים...
ראשית, כמו שדר' הנדריקס אומר -
זה קורה משום שנימשך באופן טבעי ולא מודע בעליל
למי שיהיה דומה להורים שלנו ובדיוק כמוהם -
לא יוכל להיענות אליהם באופן בו אנחנו כמהים לו,
כן, כן,
מן משיכה לא מודעת לאהבה מוכרת,
וציפייה לא מודעת אך תובענית כאמור -
הפעם לקבל מה"תחליף-אם" שמצאתי -
את מה שהאם המקורית לא ידעה לתת לי...
והפרדוקס הוא שדווקא כשהצורך שוב אינו נענה -
נוטים לחשוב שבחרנו באדם הלא נכון..
לפי דר' הנדריקס - זה הסימן שהוא האדם המושלם עבורנו -
וזה בדיוק הרגע שבו מתחילה העבודה הזוגית (הריפוי)
וגם..
וזה השוס הגדול..
מאחר ולא קיבלנו את הצורך המדובר,
למשל, אם לא ראו אותי,
למדתי להאמין שאני לא ראויה,
ואני לא רגילה לקבל נראות,
כאילו אין לי רצפטורים לנראות,
כי למערכת העצבים שלי כלל אין יכולת זיהוי לתחושה הזו,
ולכן...
גם לוּ בן הזוג יראה אותי,
או גם ברגעים שיראה אותי...
לא אאמין לו, / לא אקח אותם בחשבון/ לא אוכל ליהנות מזה...
כלומר, הבעיה איננה רק שבן הזוג אינו עונה על הצורך,
אלא שכשגם כשהוא מנסה, פעמים רבות אנחנו לא מצליחים לקבל...
אז מה כן?
דר הנדריקס אומר בריאיון הזה
שהשיפט קורה כשהזוג עובר מהציפייה לקבל את הצורך מהאחר,
להתכוונות להיות בטיפוח, אהבה ודאגה לאחר
או מעבר מ:
איך אני יכול לקבל אהבה
ל: איך אני יכול לעזור לבן הזוג שלי להרגיש אהוב
זה שיפט שהוא מהפיכה,
מקשר שמונע מתוך רעב וחוסר, מציפיות ואכזבות,
לכזה שמונע מהוקרה והערכה של מה שיש והזנה שלו
ופה אני רוצה להוסיף משהו מהניסיון שלי בקליניקה :
על מנת שנוכל להיות במלאות הזו שרואה את האחר
ונותנת לו מלֹא הלב,
ראשית עלינו להיות ערים לצמא ולחוסר בתוכנו,
להיות עבור אותם החלקים הילדיים הצמאים בתוכנו,
למלא את הצורך..
ואז נוצרת המלאות שמאפשרת לי לתת גם לאחר
כלומר הזוגיות והקונפליקטים שבה
הם כמו תזכורות מבחוץ לאותם החלקים הצמאים בתוכנו,
הזוגיות אינה יוצרת את הפצע,
היא רק מאירה עליו כדי שנוכל לבוא ולרפא
ואפילו-
הקונפליקטים אינם הבעיה,
הם רק השער אל המקומות שמחכים לריפוי...
שככל שנהיה ערים לכאב, לצמא,
נזהה אותם כפי שהם מתבטאים ברמה החושית - בגוף,
נרשה לעצמנו להרגיש את הרגשות הילדיים שליוו אותם,
ולפגוש את הילד~ה שבתוכנו,
לראות אותו~ה, להזין ולחבק,
ובעצם למלא את הצורך החסר..
נוכל לעבור מעין תיקון, או ריפוי,
שהזוגיות נתנה לנו פתח כניסה אליו
ולחזור אל הזוגיות, ממקום מלא יותר -
לעשות את השיפט הזה מהמקום הילדי לבוגר,
מזה שמצפה לקבל, לזה שבתפקיד המזין, באהבה,
מוקיר ואוהב את בן הזוג
ואולי זו אחת המתנות הגדולות שזוגיות יכולה להציע לנו,
לא לרפא אותנו במקומנו,
אלא מזמינה אותנו לרפא את עצמנו בתוך קשר אוהב.
כשאנחנו מעזים לפגוש את מה שהקשר מאיר,
הזוגיות מפסיקה להיות מקום שבו רק כואב לנו,
והופכת להיות מרחב לשגשוג
אף פעם לא מאוחר מידי ללמוד לאהוב אחרת
את עצמנו
ואת מי שלצידנו
פה בשבילך
עם מגוון כלים ודרכים להגיע לשם,
באינטנסיב זוגי של יומיים או בפגישות שבועיות
גלית אליאס
הקשבה לגוף ~ מפגש עם הלב ~ צמיחה בקשר
💓💓💓💓💓
כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -
סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה
שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם
ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝
(אפשרי גם כמפגש חברות!)
לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה