"במקרה הזה אני צודקת, אין פה שני צדדים, ברור שככה לא מתנהגים!"

"הוא צועק, גם עלי וגם על הילדים 

וזה ברור שזה לא בסדר!

הוא צריך ללמוד לווסת את עצמו, זה לא קשור אלי..."

~~~~~

ישנם מצבים רבים בהם ישנה התנהגות

שברור לכולם שהינה פוגענית ומלכלכת את המרחב הזוגי.

ברור שאנחנו רוצים להצליח לדבר ולא לצעוק,

לקיים זוגיות ~ משפחתיות חמה, אוהבת, מתחשבת,

להיות בתקשורת ולהגיע להסכמות בשיח,

אלה על פני צעקות, זלזול, התעלמות, השפלות,

או צורות נוספות של אגרסיב או פאסיב אגרסיב.

יחד עם זאת

ובנוסף לכך שאנחנו רוצים למצוא את הדרך להתמיר 

את ההתנהגויות הפוגעניות הללו בכאלה שמכבדות,

(מה שקורה בתהליכי הריפוי האישי - זוגי שאני מנחה)

אני רוצה להתייחס הפעם לצד המתלונן.

גם כי אחד מהעקרונות המנחים אותי 

הוא זה שמזכיר לנו שתמיד תמיד -

יש לכל אחד מן הצדדים 50% שלו, בתוך הדינמיקה.

אין מקרבן ללא קורבן,

זה מן חוק בטבע

ולמרות ההרגל לדרוש מה'מקרבן' להתנהג יפה,

הרגל שלא פעם רק מחזק את הפוגענות ממנו,

ישנה אפשרות אפקטיבית הרבה יותר!

אבל גם, כי לא פעם גם אני נופלת לבור הזה

ומוצאת את עצמי שופטת את האחר על התנהגות כזו או אחרת,

מה שמיד לוקח אותי לאג'נדות ועקרונות,

ללהיות צודקת וביקורתית

ובלי לשים לב... לדחוק את עצמי לעמדת הקורבן

והמקום הזה כאמור משתתף בדינמיקה הלא רצויה

ומשאיר אותי חסרת אונים בתוכה.

מה שקורה לי בנוסף זה,

שהעלבון מההתנהגות הלא מכבדת כלפי,

בנוסף לצדקנות שהוא מעלה בי-

מוביל אותי לסגור את הלב,

(וכשהלב סגור יש הרבה פחות חיוּת וחיוניות)

להפנות את הגב, וכמו לומר "לא רוצים? לא צריך!"

אלא ש...

מעבר לכך שהדפוס הזה משאיר אותי בניתוק מהיקירים לי,

הוא גם מחזק ומשחזר את חווית הדחייה הכֹּה מוכרת לי

ומשאיר אותי ללא כל מוצא שנראה באופק לשינוי,

לפחות - כל עוד אני שבויה בתפיסה הזו - 

לא נראה מוצא אפשרי מצידי.

(קורבן, כבר אמרנו..)

~~~~~~~

כבר מזמן הבנתי שזה יכול להיות סימן מצוין לעצור -

בכל פעם שאני נופלת למקום הצודק,

בכל פעם שאני משמיעה נחרצוּת,

זה כמו דגל שמסמן לי לעצור לרגע,

לקחת נשימה

ולעשות u-turn פנימה...

לזכור ששם נמצא ה"אירע המרכזי",

שם נמצא הדבר האמיתי

שכשאנחנו יודעים איך לעבוד אתו..

וכשאני לא מתמסרת לפיתוי הצדקני 

שממשיך לנסות למשוך אותי להאשמות של האחר,

משם גם מגיע הכיוון לאור שנמצא בקצה המנהרה..

גם הפעם,

כשנזכרתי להפנות את תשומת הלב חזרה אלי, זה קרה -

זה התחיל בכאב הדחיה הצורב

שלפתע נחשף ועלה,

זה שהוא כמו בור עמוק בבטן,

כל כך כואב... שברור שאני בורחת ממנו בכל פעם מחדש..

וככל שהסכמתי לשהות שם,

בחיבוק של האם הפנימית שאני - 

עבור החלק הילדי הדחוי הזה שבי

ובעיניים טובות ומרגיעות,

משהו מהכאב הזה ומכל הדפוס שסביבו, התמוסס.

זה כמו בתעלת הלידה,

מן מעבר צר ולא נעים,

אבל ככל שאני מתנסה בו,

אני לומדת לסמוך על הכיוון הזה,

שכמה שהוא מעלה ומפגיש אותי עם הכאב,

אני יודעת שתיכף יעבור הגל הזה ויתחלף בהקלה.

בכל פעם כזו מתנקה עוד שכבה

ואני מוצאת את עצמי פחות ופחות חווה דחייה,

יותר ויותר מתנהלת כבוגרת שאוהבת אותי

וגם אם מגיעה עוד תזכורת של דחייה,

כזו שמעלה כאב גדול שהאוטומט מבריח אותי ממנו לצדקנות,

(בריחה שמעצימה את חווית הדחייה כי אז גם אני דוחה אותי)

אז,

ברגע שההכרה מגיעה, אני בסלחנות מחזירה את עצמי לעצמי

ומסכימה לשהות עם מה שמתקיים בי

ושוב כמו קסם - מגיעה הקלה מיידית 

שמלווה אותי גם הלאה.

השינוי הוא לא רק בהרגשה,

אלא גם בהתבהרות של אפשרויות לשינוי המצב שלא היו לי קודם,

כשהייתי בחווית הקורבן.

עכשיו זמינות אפשרויות מהמקום השקט והיציב שנוצר בי.

~~~~~~~

האוטומט לברוח מלהרגיש מושרש בנו לעומק,

גם כהרגל שהציל אותנו כילדים מהצפה רגשית מאיימת

וגם כהרגל תרבותי נפוץ - 

לא לבכות, 

לחשוב חיובי, 

להסתכל קדימה 

ועוד הצעות שעשויות בלי להתכוון להרחיק אותנו מהאור שבנו.

ככל שנזכור לעשות u-turn,

לנשום ולהכיל את הרגשות -

שעוברים טרנספורמציה ומתנקים -

אז נוכל לחוות את החיים כיותר ויותר מיטיבים,

להסתכל קדימה במבט אופטימי שלומד לסמוך על היקום

וזוכר שכל אחד מאתנו הוא בעצם בעצם

חלקיק של נשמה עוצמתית שאיננה ניתנת לערעור,

חלק ממשהו מופלא ונשגב.

ככל שאנחנו בתהליך הריפוי,

ההבנה הזו מופנמת בתוכנו

ומוקרנת מאתנו החוצה ומהחוץ אלינו.

למדתי להאמין שכל מה שקורה לנו,

גם אם הוא לא נעים, בעצם בא לדחוף אותנו לריפוי.

כל עוד אנחנו מתנגדים למציאות ונשארים במאבק בחוץ -

הסבל נמשך ומצטברת עוד שכבה.

לעומת זאת - ככל שאנחנו מעזים ומחויבים לריפוי,

הלב נפתח, כי אני פה עבורי,

וכי אני יותר ויותר מאמינה שאני ראויה לאהבה

מן state of being בו החיים מאירים יותר

לחיי האהבה 💓💓

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך!

~~~~~~~

חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין (או סתם לעצמכם :-)

סדנת יום זוגית (פרטית) בשילוב תראפית הצילום, 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• אינטנסיב זוגי:
• 
  
• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓💓

סקס - לא מה שחשבנו...

האנרגיה המינית -

הינה האנרגיה הכי חזקה על פני האדמה -

היא היא זו שאחראית להמשך קיומנו כמין האנושי, 

יחד עם זאת העמסנו עליה מטען אמוציונלי כה כבד -

כך שנושא המיניות הוא אחד הנושאים אם לא 'ה'

המעכירים על מערכות יחסים זוגיות.

התרבות בה אנו חיים מזינה אותנו בתפיסות ואמונות, 

שבונות בנו באופן קולקטיבי התניות חברתיות

ונרטיבים תרבותיים המבוססים על 

אמונות שגויות ורעילות כאלה -

שבין היתר מצליחות לפגוע (גם) 

בהנאה הכל כך טבעית בבסיסה -

ממיניות ועונג.

מה כדאי לכולנו לדעת אם כן, (וגם לשנות)

כדי שנוכל להחזיר למיניות את הקלילות שלה

ולעצמנו את האפשרות ליהנות ולהתענג עליה בפשטות?

כתבתי על כך בהרבה פוסטים קודמים,

הפעם אני מוסיפה עוד כמה פיסות מידע

בהתבסס על הרצאה שניתנה ע"י אורלי וורמן

המביאה את משנתה של Emily Nagoski

מתוך הרצאתה: Pleasure is the Measure

אמילי מתארת כמה עיוותים הנפוצים בחברה המערבית

ופורסת בפנינו את התמונה הרחבה

המסבירה ולו חלק מהעיוות, 

כך שכשאנו נוכחים בו- יש בכוחנו לשנות את המצב:

אחת האמונות השגויות הנפוצות מתייחסת למיניות 

כאל צורך, כאל מניע - אומרת נגוסקי.

אלא ש, בעוד שרעב, צמא, צורך בשינה - כולם אכן מניעים,

הרי שמיניות איננה מניע.

בלי אוכל/ מים/ שינה  - נמות,

אבל... אף אחד לא מת מזה שלא היה סקס בחייו.

לעומת זאת, נכון יהיה להגדיר מיניות כתמריץ, 

כזה שדוחף אותנו לחקור בסקרנות.

רק שזה מסתבך... כיוון שאהבה היא כן צורך,

ידוע שללא אהבה אנחנו יכולים למות:

מחקרים מצאו שהנזק של 15 סיגריות ליום שקול לחיים ללא אהבה

מבחינת הסיכון למוות.

אם כן, אהבה הינה בהחלט צורך, סקס איננו כזה.

לצד זו, רווחת אמונה שגויה נוספת

שמייצרת ציפייה שנמלא אחד את צרכי השנייה

בכלל ובהקשר המיני בפרט,

ציפייה שאחראית ללא מעט מתח בין זוגי

(ומקור לברקסים בהקשר המיני)

ועל אלה מתלבש נרטיב תרבותי - תלוי חינוך

שעדיין מאד נוכח 

המחלק את המין האנושי ל 2 טיפוסים:

(מבוסס על גישתה של Kate Mahnne - מזהירה - 

עשוי להיות קשה לקריאה :-)

אבל בהחלט עושה סדר, שווה להמשיך לקרא)

ה human beings - להם (לרוב גברים) מחוייבות מוסרית להיות מצויינים

וידיעה פנימית שהכל מגיע להם

וה Human Givers להן (לרוב נשים) מחוייבות מוסרית 

לתת את מלוא אושיותם, גופם, התקוות והחלומות שלהן 

וחייהן לטובת האחר.

הסינדרום של הנותן האנושי מאמין שיש לו מחוייבות מוסרית

והוא חייב להיות ער לצרכים של האחר,

שכשזה לא קורה - זה נתפס בעיניו (ולא רק) ככישלון

ומגיע לו עונש על כך.

(זוהי תפיסה שמושרשת בנו דורות על גבי דורות

מודעת ולא מודעת... כך שְאֵל מולה עשויה לעלות התנגדות נשית

שמפעילה ברקסים בהקשר המיני - והנה לנו עוד דוגמא 

למקור לברקס שעוצר את האנרגיה המינית ומסרבל אותה

למרות עוצמתה)

לעומתו הסינדרום של הלוקח האנושי - ה human being -

עלול לייצר מצב של גבריות רעילה.

לפי הנרטיב הזה: בנים טובים מבנות,

בנות חייבות להיות נחמדות

ולספק צרכים של בנים (כאן כאמור כבר עולות התנגדויות)

בנים גדולים וחזקים, בזים למי שלומד,

יכולים לשאת כל כאב,

מותר להם להרגיש כעס, ניצחון וחרמנות,

לפי הנרטיב עצב אסור בתכלית האיסור לגברים להרגיש-

זה רק לְבָּנוֹת.

הערך שלך כאדם  נמדד על פי כמה פעמים קיימת יחסי מין

לכן כשמישהי מסרבת לך -

היא שולטת בך למרות שהיא אמורה להיות פחות ממך...

הדרך היחידה בה לבָּנִים מותר להראות אהבה 

היא דרך חיבור פיזי בעת קיום יחסי מין

ואם היא { לא מאפשרת, זה כאילו היא מרעיבה אותך

וזה מסוכן (!)

כי אם בנות {{ חלשות מבנים יש להן חובה מוסרית 

לתת לך את מה שאתה צריך..."

אמונות שקריות אלה מייצרות תערובת מסוכנת ביותר

כשהגבריות הרעילה אומרת: 

" אני צריך סקס כדי להזין את  נשמתי,

מגיע לי, אני צריך, אחרת אמות!

ומי ששומר על כך חלש ממני ובר שליטה 

ולכן אני צריך לקחת את זה גם אם בכוח..."

~~~~~~~~

אני רוצה להאמין שהבסיס הנרטיבי הזה הולך ומתפורר,

יחד עם זאת, ברור לי - כמי שפוגשת זוגות -

שעדיין מתקיימות בחברה שלנו יותר מאשר שאריות שלו,

שמייצרות בלבול ומעכירות את המרחב הזוגי

ולמעשה מכבידות על שני בני הזוג ומרחיקות אותם

מליהנות ממיניות זורמת ומענגת

ובהחלט גם זה מזו...

לכן, ככל שנצליח לשנות את הנרטיב ולזכור :

שלא נמות בלי מיניות,

לעומת זאת בלי אהבה...  דווקא כן

רק שסביר להניח שמתוך הנחות יסוד ואמונות

המבוססות על הנרטיב שלעיל

לא יכולה לצמוח אהבה...

וככל שנזכור שבעצם אהבה היא הדבר לו אנו כמהים

אותה אפשר לחוות בכל מיני דרכים,

גם דרך סקס,

ככל שנפנים שסקס לא באמת מה שיגדיר את הערך שלו } 

או שלה {

כך נוכל להתנקות מהתסריט הזה 

שמייצר כל כך הרבה כאב שמוביל גברים

להכאיב לכאורה כדי לשחרר אותו.. 

(מה שלא באמת עובד מן הסתם..)

ככל שנזכור שלכולנו האופציה להיות הנותן,

לכולנו חובה מוסרית לעשות טוב לעצמנו ולאחר,

כך נוכל לחגוג את החיים (גם את המיניות שלנו)

ככל שנשחרר את הציפייה 

שהאחר מחוייב למלא את הצרכים שלי -

שמקורה בהיותנו עוּבָּרִים ותינוקות,

ציפייה שמשאירה אותנו בעמדת הקורבן הקבצן,

ככל שניקח בעלות ואחריות כל אחד לצרכים שלו -

כך נוכל ליצור לנו מערכות יחסים מזינות, 'גורמה',

כאלה שכיף להיות חלק מהן - 

בין אם בנתינה ובין אם בקבלה בתוכן.

~~~~~~~

התכנים הללו הוטבעו בנו כבני התרבות המערבית

במשך דורות על גבי דורות

אבל (!!)

הגיע הזמן לנקות אותם ולהתנקות מהם!

לחיי האהבה 💓

כאן בשבילכם,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~

חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בשילוב תראפית הצילום, 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• אינטנסיב זוגי:
• 
  
• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓💓

איך לעזאזל מחזירים את התשוקה לזוגיות? ע"פ דר' אריאל כהן ארקין

זוהי שאלת מיליון הדולר 😃$$😃

לפחות אחת מהן..

שכן כל מי שהיה בקשר זוגי ארוך טווח,

מכיר את התופעה שנודעת בשם אפקט קולידג',

בהמשך לבדיחה העממית המוכרת המספרת על הנשיא קלווין קולידג' ורעייתו גרייס

שביקרו בחווה ובה לול תרנגולות. אשת הנשיא התפעלה ממספר הביצים הרב יחסית

למספר הזכרים ושאלה את בעל החווה לפשר התופעה. החוואי ענה בגאווה

שהתרנגולים שלו מבצעים את חובתם עשרות פעמים ביום. 

"האם תוכל להפנות לכך את תשומת ליבו של מר קולידג'?" שאלה אשת הנשיא,

זה ששמע את השיחה ענה: "האם בכל פעם תרנגול משרת את אותה התרנגולת?"

"מה פתאום! בכל פעם אחרת!" ענה החוואי, והנשיא המשיך:

"שמא תוכל להפנות את תשומת ליבה של אשתי לכך?"

~~~~~

"אפקט קוליג'" מתאר את המצב בו זוג שנמצא במערכת יחסים לאורך זמן

חווה באופן ספונטני ירידה משמעותית בתשוקה זה אל זו 

ומאידך, דפוס זה מראה רמת מינית גבוהה יותר עם החלפת הפרטנרים. 

זהו מושג מתחום הביולוגיה והפיזיולוגיה שהודגם על ידי מינים שונים.

יחד עם זאת,

היינו רוצים כבני אדם בעלי תודעה ומודעות,

ליצור לנו אפשרויות נשגבות מעבר לדפוס ההישרדותי הטבעי הזה.

לפני כמה ימים הייתי בהרצאה של דר' אריאל כהן ארקין

שנקראת כמו הכותרת לפוסט זה ובחרתי להביא לכאן את עיקריה:

דר' אריאל כהן ארקין מתחיל בהניחו שתי טענות:

טענה 1: 

לרוב אנשים מתבלבלים בין מיניות לאינטימיות, 

כלומר בין מעשה אהבה ובין מיניות תשוקתית. 

באידיאל הזוגי מתקיימים שני העקרונות הללו יחדיו- 

האינטימיות שמאפשרת בטחון, יציבות, הגנה...

והתשוקה שבבסיסה חופש, חדשנות, התרגשות...

לכן גם אם נגביר את האלמנטים האינטימיים בינינו 

זה עדיין לא יבטיח לנו הגברת התשוקה,

או כמו שדר' ארקין אמר - 

זה יהיה כמו לרצות להכין עוגת שוקולד ולשים פסטה עם מים על הגז.

טענה 2:

בה הוא גורס כי תשוקה מינית לא נעלמת,

אלא פוחתת בהדרגה או באיטיות,

או נחסמת כתוצאה מחוסר ביטחון התקשרותי

(כאן חוזר הצורך לחיזוק וחידוש האינטימיות אבל דורש התייחסות לפן התשוקתי בנוסף בהמשך יש הרחבה)

לעומת ההנחה השיפוטית שנפוצה ואומרת:

"אם אין תשוקה סימן שהקשר שלנו לא טוב",

כדאי לנו לבדוק ולחפש -

איך נוכל לחזק את הביטחון ההתקשרותי

כדי שנוכל להפעיל מערכות מסוימות במוח שיאפשרו לתשוקה להתעורר שוב.

מדובר בשיתוף פעולה של 3 מערכות:

מערכת האכפתיות שבה נמצאת היכולת להתקשרות

מערכת המשחק מאפשרת לנו להיות מה שנקרא בזרימה באינטראקציות חברתיות

ומערכת המין שנמצאת באזורים קדומים יותר במוח. 

זו האחרונה אצל רוב היונקים הינה מערכת ייחומית,

בחלק קטן מהיונקים, הכולל אותנו ואת הדולפינים למשל,

התפתחה זו עם האבולוציה למערכת יחסי המין 

כך שאלה מהווים פלטפורמה לקשר.

כדי להיות בתשוקה 

נדרש שיתוף פעולה בין מערכת המשחק ומערכת המין

כדי שאינטימיות תשגשג - 

נדרש שת"פ בין מערכת ההתקשרות ומערכת המין

במין אינטימי נחוש: מלאות, חיבור, שלווה, שייכות, בטחון פה נחוש אוהב ונאהב

                                 

במין תשוקתי נחוש התלהבות, התרגשות, פה נחוש ריגוש, כיבוש ויצירה.

                                  

אסתר פרל אמרה זאת יפה:

אינטימיות זה להתענג על מה שיש לך

תשוקה זה להשתוקק למה שאין לך והיית רוצה

~~~~

בתחילת קשר זוגי מתאפשרים שני הסוגים באופן טבעי.

ברירת המחדל של זוגיות ארוכת שנים היא ליצור רכיבי אינטימיות.

אז אם נחזור לשאלה שבכותרת:

ישנן האפשרויות הבאות על מנת לעורר את התשוקה:

• לשנות אווירה,
• ליצור חווית נפרדות,
• ליצור הרגשה של היעדר נגישות,
• ע"י משחקי תפקידים, חיזוק של פנטזיה ודמיון
• או למשל לצ'וטט בוואטסאפ צ'ט אירוטי (במקום לריב שם)

אבל, לצערנו (?) זה קצת יותר מורכב מזה,

בזוגיות ארוכת שנים כדאי לנו ליצור מצב בו

3 המערכות שתוארו לעיל נמצאות פעילות במוחנו

היעדר תשוקה - על פי דר' אריאל ארקין - 

קשור בדר"כ בחסימה במערכת ההתקשרות והוא מרחיב:

יש לנו 3 סוגי צרכי התקשרות:

צרכי התקשרות  רגשיים- 

כולנו זקוקים להרגיש משמעותיים, אהובים, נראים, מובנים ובטוחים

צרכי התקשרות מגעיים - 

לכולנו צורך במגע שיצור הפרשת אוקסיטוצין, להרגיש עטופים ומתמזגים.

צרכי התקשרות מיניים - 

שמאפשרים לנו לחוש כבוד כלפי המיניות שלנו וכלפי זו של האחר. 

(לא מדובר בצורך בפורקן אלא בצורך הרחב יותר המתייחס לחיבור בין הגופים)

אם אתם מרגישים ירידה הדרגתית בתשוקה -

אפשר - כך אומר דר' ארקין להכניס משחקיות 

והתשוקה תחזור בקלות יחסית.

כאשר המצב מתואם בין האינטימיות לתשוקה -

זאת אומרת כשיש ריחוק רגשי וגם בהתאמה ירידה בחיבור הפיזי ובתשוקה -

העבודה הנדרשת הינה עבודה רגשית

וסביר להניח שככל שבני הזוג יצליחו לעבד תסכולים שהרחיקו ביניהם -

כמו למשל בשיחות בטיפול זוגי -

כך יחזרו המערכות לתפקוד ותחזור לקשר התשוקה.

במצבים בהם ישנה חרדת אינטימיות -

למשל כאשר ישנה ירידה חדה בתשוקה,

כאשר אחד או שני בני הזוג מרגישים חסומים,

או לא מרגישים צורך במיניות,

כשאלה מלווים מאידך בהגברת התלות הרגשית זה בזו,

יכול להיות שישנם אישויים וחסכים מגעיים או שהיה מגע לא מותאם (בתקופות חיים ילדיות)

שנחרטו במערכת החושית ועשויות לתרגם מיניות כסכנה של היבלעות 

ובלבול בין זו לבין התמזגות.

במצב חרדתי שכזה מערכת המשחק לא זמינה,

מאופיין לא פעם על ידי פיצולים ותלות של האחד במיניות כאישוש להיותו אהוב,

מה שמעצים את החרדה אצל האחר וסוגר אותו עוד יותר.

ישנו גם מצב בו נפגעת האפשרות הטבעית למיניות ותשוקה,

על ידי מסרים שוללי מיניות שהועברו בילדות,

 באופן שסוגר את האופציה הזו.

במקרים אלה העבודה היא רגשית תוך התייחסות לאותם המסרים המגבילים

תוך שחרורם מהמערכת כדי לאפשר למערכת המשחק ומערכת המין לחזור לשיתוף פעולה.

~~~~~~ (עד כאן מתוך ההרצאה של דר' אריאל כהן ארקין)

לכולנו כמיהה לחיבור,

זוהי הכמיהה הבסיסית ממנה אנו מונעים כבני אנוש,

אך בהתאם לחווית חיינו בילדות -

כגודל הכמיהה - כך גודל הפחד..

לעיתים ניכנע לפחד. כי זה יהיה מאיים מידי עבורנו

ונישאר "בטוחים" (לכאורה) אך לבד.

אך אם הכמיהה גדולה ואין לנו רצון להיכנע לפחד,

ישנן אפשרויות, כלים ותהליכים שיכולים 

להוביל אותנו לחיבור והתקשרות בריאה ומזינה.

נכון,

זה דורש מאתנו לקחת אחריות ומחויבות לעצמנו,

נכון,

זה לא תמיד נעים בהתחלה 

ועשוי להפגיש אותנו עם הפחדים הכי גדולים שלנו,

אך אם זוהי הכמיהה הפנימית -

נלמד איך להרגיע ולהזכיר לאותם חלקים מפוחדים שבנו שזהו רק פחד,

שלרוב מסלף את האמת על מנת להצדיק את עצמו

וכאשר אנחנו לומדים איך לעבור דרכו -

הוא מתפוגג 

ומעבר למסך שמתפזר נפתחות אפשרויות נפלאות שמרחיבות את הלב והגוף!

פה בשבילכם עם מגוון כלים 

שמובילים לשם.

בנוסף, 

לפני כמה שנים שכתבתי סדרת הרצאות 

בנושא מיניות מקודשת, כל אחת מאירת עיניים בפני עצמה.

בשבועות הקרובים אעלה אותן לראש הבלוג,

כדי שיהיו זמינות לקריאה,

גם אם כבר קראת אותן, זה מסוג הדברים שכדאי שוב ושוב,

כי התרבות שלנו הטביעה בנו כל כך הרבה מסרים מסולפים סביב מיניות

שנדרשות התמדה, נחישות ותרגול להחלפתן

באמונות ותכנים שמאפשרים למיניות המזינה לזרום בתוכנו,

שהרי האנרגיה המינית היא אנרגית החיים

וכשאנחנו עוצרים אותה - אנחנו מקטינים את החיוּת הזמינה לנו.

ובינתיים,

במשך ימים יפים ונעימים

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן 

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓

חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בשילוב תראפית הצילום, 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• אינטנסיב זוגי:
• 
  
• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓💓

"נמאס לי אני לא יכולה לשאת את זה יותר..."

 ככה היא { פתחה ואז הוסיפה -

"אני ממש פסימית, 

אני יודעת שאני לא אמורה לרְצות לשנות אותו

ורוב השנים שלנו יחד קיבלתי אותו עם הטוב ועם הפחות,

כי אני אוהבת אותו, אבל... גדשה הסאה 

ואני פשוט לא יכולה יותר!, אני חייבת שהוא ישתנה ..."

הוא } 

שגדל בבית שבו לא דיברו רגשות 

וכמעט שלא דיברו בכלל, 

לא רגיל לשאת עומס רגשי 

ובטח שלא כזה שאומר ׳נמאס לי ממך׳ ...

ולכן מיד נסגר והכין את עצמו לגרוע מכל

(מעבר לכך שזו אמירה שהיתה לא קלה לרובנו)

העניין הוא שלא רק בפגישה - אלא בכלל -

הדרך שלו להתמודד כשעולה אצלה תסכול (ואצלו אשמה ופחד) 

היא לברוח, להיסגר ולהיות ציני וסרקסטי.

ואז...  כצפוי...היא חווה אותו עוד יותר רחוק,

ואם הדבר שהיא בעצם צריכה זה חיבור, רכות ונראות, 

הרי שההסתגרות שלו רק מעצימה את החוסר 

ויחד אתו את התסכול שלה

ש... מושלך עליו בכעס ובהאשמה

ואז הוא... מסתגר עוד יותר,

כי הוא מעדיף לא לדבר על הדברים,

כי אם ינסה - הכעס ישתלט עליו והוא יאבד את העשתונות

ו... הם בלופ..

היא לא יכולה לדבר על מה שקשה לה,

כי הנטייה הטבעית היא להאשים,

ואז הוא שומע שהוא לא מספיק טוב בשבילה,

מסתגר, מתרחק פיזית ורגשית ושולף ציניות

אז היא מתאפקת, מנסה להשתיק את התסכולים שלה ולהמשיך הלאה,

אבל... מתי שהוא הסאה גודשת 

וזה "מרגיש בלתי אפשרי, חסר תקווה ומייאש" במילים שלה.

ככה התחלנו את הפגישה.

אבל, 

ככל שהיא סיפרה את התסכול שלה,

כשהמיקוד הוא אודותיה,

היא וגם הוא יכלו להבין שבעצם מה שהיא רוצה

זה שותפות, חברות וכנות

היא גם יכלה לראות איך למרות שזה הרצון שלה,

היא משתתפת בעצמה בריקוד הזוגי הלא רצוי שלהם

ונמנעת מקרבה אליו מתוך הפחד להתאכזב,

מתוך התפיסה שמתייחסת אל האפשרות להיות בלב פתוח כ - חשופה.

ככל שנוצרה בהירות,

ככל שהאמוציות התאדו כשהיה להן אישוש,

לא בגלל שהוא אשם והיא צודקת, או להיפך,

אלא בגלל שלכל אחד מהם החוויה הסובייקטיבית שלו,

שיש לה מקום והיא "הגיונית" וטבעית

והן מתקיימות במקביל, כששניהם "צודקים"

ומנוהלים על ידי דפוסים הישרדותיים תפוסים

שמקבעים אותם בתסכול ובמעגלים סגורים,

ככל שהיתה הכלה, יותר ויותר התאפשרה התפכחות. 

כזו שמשחררת מתפיסת הקורבן

המאשימה את האחר במה שאני מרגישה

ומאפשרת לצרכים הבסיסיים מילוי מהחוסן הפנימי שנוצר בתוכנו.

כי מה שהיא מתלוננת שהיא לא מקבלת ממנו...

היא הרי גם לא מקבלת ממנה...

יש לנו נטייה תרבותית רווחת לתלות באחר את התסכול שלנו

כיוון שפעם - בילדותנו - אכן היינו תלויים בדמות שטיפלה בנו.

ואז בקשר הזוגי שאינו מבוסס מילוי צרכים במהותו -

אנחנו מוצאים את עצמנו באופן אוטומטי מתנהלים מאותו המקום,

עד ש...

אנחנו נמצאים בתהליך ריפוי שכזה שמאפשר לנו 

לפקוח את העיניים ולחוש ביטחון, חוסן פנימי

ובגרות מיטיבה לעצמנו ולאחר.

ככל שהיא תהיה בחיבור לעצמה,

החוסן הפנימי שלה יאפשר ללב שלה להיפתח

(בין היתר כי היא כבר לא תלויה באף אחד ותהיה פה עבורה)

ובהפוך על הפוך -

תוכל להעז להתקרב אליו, לראות אותו,

ולהרגיש חיבור וקרבה ממנו.

~~~~~~~

לפחות 80% מהתוכן שבתלונה שלנו כלפי בן הזוג,

איננו באמת אודותיו, אלא אודותינו...

ככל שנסכים להביא סקרנות

ולחקור את המקור של הקושי,

לפגוש רגשית את החלקים הפגועים שנכלאו בתוכנו

כמו פלונטרים סבוכים

נוכל לאפשר להם להיפרם ולהתמוסס...

משהו אחר יתחיל להיווצר

בתוכנו

ובמרחב הזוגי שלנו

נוכל לעבור ממוד הישרדות לאיכות,

מחווית לְבָדוּת, מאשימה, צודקת או מצטדקת,

מתגוננת ונלחמת לסירוגין,

מתאפקת והולכת על ביצים,

מוויתורים, פשרות, ותסכולים

לחיבור כנה, 

שבו כל אחד לומד יותר ויותר ולאהוב את עצמו

וצומח ומתפתח אל עבר הגדול השלם שהוא

לחיי האהבה

והצמיחה האישית שהיא מאפשרת לנו

פה בשבילך

עם ידע וכלים שמובילים לשם,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בשילוב תראפית הצילום, 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• אינטנסיב זוגי:
• 
  
• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓💓

איך להחזיר את האהבה הביתה? (תוך זמן קצר)

המצב הבטחוני והלחצים סביבו,

הילדים,

לחצים כלכליים,

פערים בחשק המיני,

שינויי אישיים שכל אחד מבני הזוג עובר בחייו,

סתם השגרה

ועוד אינספור טריגרים חיצוניים

מאתגרים את הזוגיות וכאילו שמים אותה במבחן...

אבל, זה לא חייב להיות ככה (!)

כי כשיודעים איך -

אפשר לראות בכל אתגר כזה הזדמנות מופלאה לחיזוק הקשר,

הזדמנות לדבר, לברר, להבין למה קשה לי כש...

לשנות דפוסים הישרדותיים,

להכיל, 

לחזק את החיבור,

להעצים את האהבה 

ולבסס עוד יותר את הקשר..

כי החיים בתנועה ואנחנו רוצים ללמוד 

איך להיות יציבים בתוך התנועה הזו.

העניין הוא שאת זה, מה שאמור להיות טריוויאלי ,

אף אחד לא לימד אותנו...

אז איך אפשר ללמוד זאת ולהחזיר את האהבה הביתה

באופן שגם תישמר?

~~~~~~

רגע סיפור צדדי:

פעם הייתי חותרת דוּךְ למטרה,

בנחישות שמצד אחד אולי ראויה לשבח,

אבל גם כזו שלא רואה בעיניים,

לא קשובה לסימנים שמנסים לכוון ימינה או שמאלה,

נחישות שמוּנָעת בעיקר מהצורך להוכיח 

ש... אני שווה.

זהו אחד הדפוסים שפיתחתי מאז שאני ילדה

שאמור היה להציל אותי מחווית חוסר הערך..

היום, ככל אני צומחת ומתפתחת ו(גם)מתחברת לערך שלי -

בנוסף לחווית החיים הרגועה והמלאה יותר -

בין היתר גם הדפוס הזה מתייתר ודרכי הפעולה שלי 

הן פחות 'ראש בקיר' ויותר בעיניים פקוחות וביתר קשיבות לאינטואיציה

לאחרונה - באופן הזה - מתהוָוה בתוכי יצירה חדשה,

שלפעמים נסתרת ממני כמו בצק שטופח לו מתחת למגבת,

לפעמים מלווה במיחושים שונים בגוף

וגם בהתרחבות וביסוס יכולת ההכלה הרגשית,

מן התרחשות מודעת ושאינה מודעת, גלויה וגם נסתרת

שמלווה ומכינה אותי לבאות

כמו היריון שנמשך כ 9 חודשים

ומאפשר הבשלה לעובר ולאם במהלכו ובהכנה ל 'לידה'.

אז הנה הצצה למה שמתבשל ב'היריון' הזה,

או יותר נכון, הצצה לפיילוט שעשיתי במהלכו,

שאוכל להמחיש דרכה בפחות מילים מה מתבשל לו

כי הלידה צפויה להגיע ממש בקרוב 

ואני מתרגשת לשתף אותך באפשרויות הגלומות בה:

זה הצילום שצילם א' (האיש של ב' { ) בהמשך להנחייה 

לצלם 3 תמונות שמייצגות תכונות שהוא מעריך בבת הזוג שלו.

הצילום הזה מייצג אחת התכונות שהוא מעריך בה,

לו הוסיף את המילים הבאות כששיתף אותה במשמעות הצילום עבורו:

"מה שאני מעריך בך זו היציבות שלך, 

כמו עץ הזית הזה, את מחוברת לשורשים ולאדמה,

כמוהו יש לך חכמה עתיקה, מן חכמה שבטית כזו,

כמו העץ הזה ששורשיו באדמה אבל הוא צומח ומלבלב מעלה,

גם את בצמיחה והתפתחות אינסופית. 

כשאני רואה אותך צומחת ומלבלבת וכשאני חושב על החכמה העתיקה שלך

זה ממלא אותי גאווה..

אני יודע שאולי אני לא אומר לך את זה מספיק, לא יודע למה,

אבל זה מרגש אותי וממלא אותי שמחה שאת אשתי..

זה משמעותי עבורי במיוחד כי אני לא כזה (פה ביקשתי שידייק ל:

כי למדתי להאמין שאני לא כזה,

כשהייתי ילד שמעתי שוב ושוב כמה אני לא מספיק חכם לעומת האחים שלי...

ולכן כשאני נוכח בחכמה עתיקת היומין שלך אני מלא התרגשות"

ואז ביקשתי שיוסיף:

"מה שקורה לי כשאני שומע את האפשרות -

שכל מה שאני מאד אוהב בך...(כן, כולל החכמה), גם אם למדתי להאמין שאני לא,

בעצם יש בתוכי - אולי לא במימוש, אבל לגמרי קיים בתוכי,

זה... "

והוא השלים:

"אני נפעם ובא לי לבכות מהתרגשות.."

אז זוהי מיני הצצה לחלק קטן מתוך סדנת הבוטיק לזוגות בשילוב תראפית הצילום.

האפשרות לבטא את העולם הפנימי שלנו בדרך נוספת למילים,

פותחת לנו דלתות שאחרת הגישה אליהן היתה מורכבת יותר.

כשאנחנו מאפשרים ליצירתיות שלנו להתבטא,

עם הקלות המופלאה של הצילום בפרט,

קסמים מתחילים להתחולל.

זה קורה גם בגלל המבנה הייחודי של הסדנה הזו,

שמאפשר להתנגדויות של השכל לנוח,

בזכות התכנים האינפורמטיביים שאני מביאה

כאלה שמרחיבים את התמונה ומביאים נקודות מבט חדשות על המציאות,

כמו למשל זו שמדגישה שדווקא אם אתם רבים כל כך,

זו הוכחה שאתם מתאימים זה לזו,

כי יש ביניכם מה שנקרא "Imago match" -

או - התנגשות של דפוסי ההתנהגות ההישרדותיים,

כשמטרת ההתנגשויות והמריבות -

היא לאפשר ריפוי,

כי בעצם כבוגרים אנחנו נוטים לשחזר דפוסים הישרדותיים מהעבר,

מתוך תקווה לא מודעת לשינוי וריפוי.

אז כשאנחנו לא מסתכלים כך על הדברים, 

אנחנו חווים אותם שוב ושוב בתסכול, 

ועשויים לומר: "טוב, אם אנחנו רבים כל הזמן, אולי אנחנו לא מתאימים..."

אבל כשמסתכלים מנקודת המבט הזו

ורואים עד כמה מדויקת ההתאמה (אם כי מרגישה מאד לא נעימה ומלאת חיכוכים)

ובמיוחד - כשמקבלים כלים שמאפשרים לנו לצאת מהלופים הסגורים הללו -

וב נ ע י מ י ם.... (!!!)

הכל נראה אחרת. גם חווית החיים האישית,

גם בן ובת הזוג

וגם הזוגיות שלנו אתם

תוסיפו על זה את האפשרות המופלאה

לשלב יצירתיות שמקלילה את העניין 

ובכלל יש לנו חוויה מכוננת שמאפשרת פריצות דרך

לכל אחד מכם באופן אישי וגם לזוגיות שלכם

האפשרות הזו קיימת גם כאינטנסיב פרטי,

 בו אתם מגיעים רק שניכם ואנחנו עוברים את הדרך שלושתנו יחד,

אבל,

ישנה אפשרות שמרגשת אותי עד מאד -

וזו - ההתרגשות - כך למדתי - מן סימן שזה מדויק ונכון - לי ולכם,

ואני מתכוונת לאפשרות לעבור את הדרך הזו בקבוצה קטנה של זוגות - עד 4 זוגות,

מן סדנת בוטיק שכזו. 

כמעט פרטי אבל במחיר של קבוצה.

אז, זה גם זול בהרבה, (בערך מחצית מהעלות של האינטנסיב הזוגי הפרטי) 

וגם ישנו הביחד שממש תורם לאווירה,

מקל מאד לראות שאנחנו לא לבד,

לא בקטע של צרת רבים,

אלא באמת בהיווכחות המרגיעה שאם משהו חורק אצלכם,

זה לא כי אתם אשמים, או לא בסדר, 

זה בטח לא כי נכשלתם,

אלא כי גם אתם - חלק מתרבות שלא לימדו בה איך לחיות בזוגיות מצליחה.

גם היום התודעה הרווחת בתרבותנו הינה תודעת השלכה הישרדותית,

תודעת קורבן שמחפשת מי אשם בכל דבר,

מתוך כך, זהו הרגל שהוטבע בנו היטב, וממש ממש לא מקדם אותנו

ולא מאפשר לנו לקיים מערכות יחסים עם עצמנו ולא עם אחרים

לא כאלה שמבוססות על אהבה, רווחה והנאה.

לשם כך נדרש מערך רגשי בשל,

שחושף בתוכנו יכולות ואפשרויות שלא גלויות וזמינות לנו אחרת

וזה בדיוק מה שאנחנו עושים יחד בסדנת הבוטיק לזוגות

אנחנו עוברים ממוד הישרדות - שמשמר מאבק, התנצחות ולבד,

למוד איכות - בו יש שותפות, חברות, אהבה וביחד מספק

זאת אומרת שמעבר לתכנים שעושים לנו סדר

ומרגיעים את ההתנגדויות, וגם את ההרגל להאשים,

אנחנו עוברים תהליך ריפוי שמאפשר הבשלה רגשית

וזה אומר שנוכל יותר להקשיב בלב פתוח,

יותר לשתף ולהיות בחיבור רגשי,

ובכלל הלב שלנו בטוח יותר להיפתח

והזה... בסיס מופלא לקשר זוגי יציב ומשגשג!

קשר שיש בו שותפות, חברות והאהבה מלבלבת 💕

והאפשרות לבטא את עצמנו בדרכים נוספות כצילום

ולתת דרור ליצירתיות שלנו, 

כאילו מגבירה את הווליום לפוטנציאל השינוי

תוך כדי שהוא גם מתמלא בכיף!

אז...

אני מזמינה אותך,

גם אם השכל לא לגמרי מבין, אבל ישנה קריאה בליבך להיענות ולהגיע -

זה הזמן להירשם!

אלו יומיים טרנספורמטיביים

שבכוחם להקפיץ את הקשר הזוגי שלכם לרמה אחרת

לא עוד גב אל גב,

אלא לב אל לב 💓💓

נרשמים בלחיצה כאן

ומשריינים את מקומכם.

אני פה בשבילכם, אם ישנו ספק, או שאלה,

אפשר לכתוב לי מייל ל: galitel2@gmail.com

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בשילוב תראפית הצילום, 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• אינטנסיב זוגי:
• 
  
• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓💓

No pain, no gain

אז נכון שיש וויכוח ער סביב האמירה הזו -

שגורסת שנדרש לעבור דרך הכאב כדי לצמוח 

ורבים הדיונים סביבו

ובכל זאת, הוא "קרא" לי להשתמש בו הפעם על מנת לחדד רעיון,

ולהביא הסתכלות מכיוון שממנו הוא בהחלט יכול להיות לנו לעזר.

את מטבע הלשון הזה הטביעה ג'יין פונדה בשנות ה 80 באימוני האירובי שהעבירה

ואכן משתמשים בו לרוב בהיבט הפיזי סביב כושר - 

ואני מצטטת מהמחברת של הבן שלי - בן ה 14 שלומד בכיתת ספורט: (יש מצב שלא מדויק אבל זו מהות הדברים)

"בתהליך בניית השריר, אנחנו צריכים להפעיל עליו עומס,

תוך כדי שהוא מתקצר, העומס מוביל למצב בו ישנו הרס מסוים של התאים

ומתוך ההחלמה וההתאוששות נבנה שריר חזק יותר "

בנוסף, משתמשים בו גם בהיבט הרגשי -

הרי כל אחד מאתנו מכיר לפחות משבר אחד בחייו,

שעד כמה שהיה קשה לעבור אותו ולמרות זאת, 

ברור שיצא ממנו חזק ולא פעם שמח ומסופק יותר ממה שהיה לפניו.

אז למרות הגורסים שאפשר אחרת -

כלומר שלא חייבים לעבור דרך כאב על מנת לצמוח -

בכל זאת הייתי רוצה להתייחס לאמירה הזו,

כי אנחנו חלק מתודעה בה בינתיים היא שרירה וקיימת,

ובמצבנו התודעתי הרווח - אנחנו שבויים בתוך תפיסות,

נתינים לדפוסי חשיבה ודפוסי התנהגות

ומוצאים את עצמנו פועלים שוב ושוב באופן שלא מדויק לנו,

בין אם בהתאם לתפיסות - 

כמו מה שמקובל לחשוב סביבנו,

או הנטייה לפעול ההיפך מזה

ובין אם מתוך דפוסי חשיבה שהתקבעו לאורך חיינו

שמספרים שאחרת מסוכן (מה שאולי הציל אותנו כילדים, 

אך למעשה, מובילים אותנו שוב ושוב להתנגש בקירות)

התנגשויות שמעלות כאב ותסכול.

אז אמנם כאב ההתנגשויות מבאס,

אבל כשמתייחסים אליו לא כאל גורל מר ומתסכל שנגזר עלינו,

אלא כאל סימן ותזכורת עבורנו - שאנחנו לא בכיוון,

שיש פה הטעייה כלשהיא שכדאי לנו לחקור

ורצוי חקירה שאינה שכלית, כי השכל צר מלהבין את התמונה הרחבה יותר,

אלא רגשית...

נוכל תוך כדי הסכמה להרגיש -

לזהות את הסיפור שמאחורי הדפוסים

כשנפתחת לנו האפשרות להתאים אותו ואת עצמנו למציאות בזמן הווה

ובין היתר להשתחרר מהדפוס שאולי פעם הציל אותנו,

אך היום כבר לא משרת.

אם נזכור זאת בכל פעם שנתנגש

ונתייחס לכל תסכול שנפגוש - כאל תזכורת,

או סמן לצמיחה שרוצה להתרחש,

נוכל להיעזר בתסכול כטריגר לצמיחה

ואולי זה יהיה קצת מוגזם להציע לקבל אותו בברכה,

אבל לפחות הידיעה הזו שנמצאת ברקע - 

שאמנם מתסכל, אבל יש פה הזדמנות לצמיחה - 

ביחד עם ההבנה איך לנוע לשם -

תקליל ולו במעט את המצב ותאפשר שינוי כיוון,

שהוא הרווח האמיתי - ה Gain.

זאת אומרת שהשלב הראשון יהיה 

זיהוי של התסכול/ הסיפור כנפרד ממני

או במילים אחרות - אי הזדהות עם התסכול -

ההבנה - שאני הגדולה בהרבה - עוברת דרך תסכול

שאולי מוכר לי מימים ימימה עד כדי כך שאני רגילה להזדהות אתו

אבל אינינו אחד.

~~~~~~

והנה דוגמא להתנגשות שאני עוברת דרכה בימים אלה:

אתחיל בסיפורים של אמא שלי עלי כפעוטה -

שמספרת שהתחלתי לדבר בגיל מאד צעיר. כשהייתי בת שנה וחודשיים.

בהיותי הנכדה הבכורה - לפי הסיפור שלה - 

הייתי עומדת ומדברת מול כל הדודים (יש לה 5 אחים) 

וכולם היו מריעים לי...

מן talk show שכזה :-)

ואז, כשהייתי בת שנתיים נולד לי אח -

זה כבר ניסיון שלי להסביר את פחד הקהל שיש לי היום -

וכאילו שנלקחה ממני התהילה באחת.

התרסקות התהילה שלי (😅)

ובעיקר היעלמות תשומת הלב המרובה שהיתה לי עד אז,

יכולה להיות הסבר הגיוני לכמה דפוסים שמלווים אותי מאז-

כמו השניים הקשורים זה בזה:

הצורך שלי באישורים מהסביבה,

והפחד שלי לדבר מול קהל.

מאידך יש לי יכולת דיבור מפותחת כפי שכבר אפשר להבין,

לכן בעוד שהפחד חוסם וחונק אותי מלדבר,

מגיע מנגד מידי פעם -

מן צורך בפיצוי שמוביל אותי לדבר באופן שלא תמיד נשלט

(זה יהיה למשל בחוסר טקט, או לא במקום, או לא במידה וכו'...)

כי המערכת שלנו גאונית ותמיד שואפת לאיזון,

לכן איפה שתהיה כפייה של הפחד, יהיו מנגד התפזרות וחוסר שליטה.

כנערה אני זוכרת את עצמי שוב ושוב

כועסת על עצמי שדיברתי, מתביישת

ומבטיחה לעצמי שמ ע כ ש י ו - אשתוק...

מה ש... ברור שלא עבד...

אז הנה שוב - בתקופה היסטורית זו של שינוי תודעתי רחב -

מן התודעה של הכפייה, שנשלטת על ידי השכל, הפחד, האשמה והבושה,

אל תודעת הגדוּלה שלנו בה אנחנו מנהלים את עצמנו (ולא מנוהלים ע"י האוטומטים)-

עולה האישיו הזה ומאפשר לי להשתחרר מעוד כפייה שלי אותי.

מה שעוזר לי להשתחרר ממנה -

לצד התסכול, הבושה והאשמה שמציפה -

בשלב הראשון - 

זו ההפרדה בין הסיפורים, הרגשות והדפוס כולו -

לביני שמנוהלת על ידו.

אי ההזדהות אתו.

(כי כשהייתי מזוהה, הבושה היתה קוברת אותי

והייתי נכנעת לכפייה המתמשכת)

ובשלב השני -

עיבוד וניקוי הרגשות והאמונות השקריות שמחזיקים את הסיפור.

(סיפורי חוסר הערך ו"את לא מספיק טובה" למיניהם,

שיצרו דפוס שלכאורה הציל אותי מבושה וממפגש עם האימה שבחוסר תשומת הלב,

אך למעשה רק העצימו את הכאב שנדחק אי שם בעומקי.

דפוס שלא באמת משרת אותי, בטח לא לטובתי הגבוהה.)

הכאב הזה - ככל שעברתי דרכו - כתזכורת - 

מוביל אל הרווח - שחרור הביטוי שלי

ויותר מזה - השחרור שלי יותר ויותר מהצורך באישור. 

אמן 💓

ואסיים בציטוט של אקהרט טולה:

"בכם, כמו בכל אדם, יש ממד של תודעה,

שהוא עמוק בהרבה מן המחשבה.

זוהי התמצית האחת והיחידה של מי שאתם.

נוכל לקרוא לה נוכחות, מודעות, התודעה הבלתי-מותנית. 

מציאת הממד הזה משחררת אתכם ואת העולם מן הסבל,

שאתם גורמים לעצמכם ולאחרים,

כאשר "האני הקטן" יציר המוח, מנהל את חייכם.

אהבה, שמחה, התרחבות יצירתית ושלווה פנימית מתמשכת,

יכולות להגיע אל חייכם

רק דרך הממד הבלתי מותנה של המודעות.

אם תוכלו לזהות, אפילו רק מדי פעם,

את המחשבות העוברות בראשכם כמחשבות בלבד,

אם תוכלו להיות עדים לדפוסי התגובה הנפשיים-רגשיים שלכם בעודם מתרחשים,

הממד הזה כבר יעלה בכם,

כמודעות שבה מתרחשים מחשבות ורגשות -

החלל הפנימי נטול הזמן שבתוכו נפרשים חייכם. " 

(תודה לאריק פלד שהזכיר לי את הציטוט בניוזלטר שלו)

~~~~~~~~~

ואם אני חוזרת לכותרת הנתונה במחלוקת -

אוסיף ואומר - שברור לי לגמרי - 

שככל שאני עוברת דרך התסכולים ונעזרת בהם לריפוי,

יש פחות ופחות כאב,

או שהאתגרים שהחיים מביאים נחווים פחות ככאב,

יש יותר תחושה של חוסן, ידיעת עצמי וחיבור לגדוּלה שלי.

אז אולי לא לגמרי no pain... כי באנו לעבוד ולצמוח תוך כדי התנסות,

אבל בהחלט פחות ופחות

ומאידך יותר ויותר רווחה, שחרור ושמחה.

~~~~~

אם יש בחייך תסכול שמגיע שוב ושוב

חשוב לי לעודד - שלא רק שאפשר , אף כדאי(!) - להשתחרר ממנו

ולספר שיש לי כלים מופלאים שמובילים לשם!

אשמח ללוות אותך בדרך 💓💓

שיהיה יום זיכרון רגוע ומחבר

ויום עצמאות שמח,

פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך.

איך לעבור את ארוחות החג בשלום ובחגיגיות? (בהשראת ברנה בראון)

אתחיל מתמליל של 12 הדקות האחרונות

בסרט  The Call to Courage של ברנה בראון (בנטפליקס):

"......

כשאנחנו בונים תרבות

בְּמָקוֹם בו אין סובלנות לפגיעות,

בְּמָקוֹם בו חתירה לשלמות ולבישת שריון -

נתפסות כדברים רצויים והכרחיים,

אי אפשר לנהל שיחות עומק כנות ומחברות.

בתרבות שלנו, אנחנו לא מסוגלים לייצר שיחות כנות ולדבר על הקושי

(אנחנו חלק מחברה שהתודעה הקולקטיבית שלה הינה תודעה השלכתית)

ואז אנחנו מדברים על האנשים במקום לדבר אתם...

וזה - ממש רעיל,

זה פשוט משתלט על התרבות שלנו.

.....

מתן משוב, קבלת משוב,

פתרון בעיות, קבלת החלטות וכו' -

כל אלה יכולים להיוולד בקלות כשיש גישה לפגיעות.

אני מבינה שקשה להביא את עצמנו בפגיעות,

אבל זהו מרכיב הכרחי לחיים מאושרים ומלאים.

על מנת להגיע לשם, עלינו לחשוף את הדברים שלא נאמרים.

איך נוכל לזהות את הדבר שלא נאמר?

זה דורש מאתנו אומץ ופגיעות "

איך ניגשים לפגיעות? היא שואלת ועונה:

" נקודת המוצא הטובה  ביותר הינה הפרכת המיתוסים בנושא

והיא מונה אותם (6 סה"כ) אחד אחד:

מיתוס ראשון:

'פגיעות היא חולשה'

הקדשתי זמן רב להפצת הבשורה הזו וזו התוצאה:

ההגדרה של פגיעות, בהתבסס על המידע שאספתי במחקרי - היא אומרת -

היא: אי וודאות, סיכון וחשיפה רגשית.

פגיעות היא הרגש המתעורר בנו

כשאנחנו חשים חוסר וודאות.

חשים בסכנה או חשופים רגשית.

בסקר שעשתה בקרב קהל של לוחמים שאלה: האם מישהו בקהל 

יכול לתת דוגמא מהחיים שלו לאומץ שמישהו מחבריו הפגין בחייו?

ואז הוסיפה:

דוגמא אחת לאומץ שלא היו מעורבים בה אי וודאות, סכנה או חשיפה רגשית?

והשתררה דממה בקהל.

בתום שתיקה ארוכה קם בחור צעיר ואמר:

"השלמתי שלושה סבבי שירות, גבירתי,

אין אומץ ללא פגיעות."

שאל~י את עצמך, היא מציעה לנו:

האם יש לך דוגמא למצב אמיץ בחיים שלא היתה כרוכה בו

אי וודאות, סיכון או חשיפה רגשית?

ומוסיפה: לדעתי התשובה היא: לא. 

אין אומץ ללא פגיעות

עדיין, היא ממשיכה ושואלת: כמה מכם חונכו להאמין

שאומץ הוא ערך חשוב,

שצריך להיות אמיצים בחיים?

ויחד עם זאת, כמה מאתנו חונכו להאמין שפגיעות היא חולשה?

אבל (!)

זוהי סתירה: "תהיו אמיצים אבל אל תחשפו את עצמכם".

הפרכנו את המיתוס הראשון אם כן.

מיתוס שני:

'אני לא חווה פגיעות'

ברור שכן... היא עונה,

האם מישהו מכם הצליח להגיע לשלב הנוכחי בחייו

בלי לחוות אי וודאות, סכנה או חשיפה רגשית??,

לא. (!)

כולנו חווים פגיעות!

העניין הוא כזה, יש לנו 2 אופציות:

או שנחווה פגיעות ביודעין,

או שהפגיעות תכה בנו.

אגיד לכם למה אנחנו זקוקים לזה, (להכחשה של הפגיעות הנפוצה בקרבנו).. היא מסבירה -

העניין הוא שהרבה יותר קל לגרום לכאב

מאשר להרגיש כאב

לכן אנשים לוקחים את הכאב ופורקים אותו על אנשים אחרים...

וכשאתה לא מכיר בפגיעות שלך,

אתה פורק את השיט שלך על אחרים - היא ממשיכה -

תפסיקו לפרוק את השיט שלכם על אחרים!

קורים דברים מטורפים בחיים שלכם?

זה בסדר, תצטרפו למועדון.

זה קורה לכולנו!

הדבר החשוב הוא לא לפרוק 

את התסכולים שלכם על אחרים.

מיתוס 3: 

'אעשה את זה לבד'

זה המיתוס החביב עלי -  היא אומרת ומספרת -

פעם ניגש אלי בחור אחרי הרצאה ואמר לי:

"אני אנסה. אנסה להפגין פגיעות.

אבל אנסה זאת לבד.

אראה איך ילך לי ואז אנסה לעשות זאת עם אחרים"

ועניתי לו:

"לא נראה לי שזה יעבוד...

אני לא יודעת למה אתה מתכוון.."

והוא המשיך ואמר:

"אעשה את זה לבד כמה זמן"

ועניתי לו: "אוקי, תחזור אלי.."

אי אפשר לעשות זאת לבד.

אנחנו מתוכנתים ביולוגית לקשר עם אחרים

בהיעדר קשר, אהבה ושייכות,

תמיד יש סבל.

אי אפשר לעשות זאת לבד.

אילו זה היה אפשרי,

הייתי מוצאת דרך.

כאדם מופנם ומישהי שאוהבת את האנושות,

אבל לא מתה על אנשים (:-)... אילו זה היה אפשרי לבד, 

הייתי מוצאת את הדרך..

מיתוס מספר 4:

'אפשר להיפטר מתחושות אי הנוחות

ואי הוודאות שמתלוות לפגיעות'

אני עובדת עם הרבה חברות הייטק בסיליקון ואלי וברחבי העולם

והאנשים שם מאד רוצים להיפטר

מאי הנוחות שמתלווה לפגיעות.

אחד מהם אפילו אמר לי " אנחנו עובדים על אלוגריתם

שיעזור לנו לחזות מתי אפשר להפגין פגיעות בנוכחות אחרים."

ואני עניתי: "ברגע שזה הופך נוח זו כבר לא פגיעות...,

תקרא לזה איך שאתה רוצה אבל אל תשתמש במילה הזו".

מיתוס 5: 'אמון קודם לפגיעות'

זה קשה נכון? 

קודם תרכוש את אמוני ורק אז אפגין פגיעות בפניך?

או שאפגין פגיעות כלפיך ואז אלמד לתת בך אמון?

והתשובה היא כן וגם..

זו הצטברות איטית לאורך זמן של פגיעות ואמון.

אנחנו לא חושפים את כל הקלפים על ההתחלה כמו:

"נעים להכיר אני ברנה, הסוד הכי אפל שלי הוא...

האם אוכל לבטוח בך לנצח???"

אנחנו מתחילים בקטן ובונים אמון לאורך זמן,

ככל שאשתף אותך, ואחשוף את עצמי בפניך

ואתה תכבד את החשיפה שלי.

נכון יהיה עבורנו לספר את הסיפור שלנו למי שהוכיח שהוא ראוי לכך.

כי בעצם לשמוע את הסיפור שלנו זו זכות.

לכן נספר אותו לאנשים שהוכיחו שהם ראויים לכך.

לא נספר אותו ככה סתם.

פגיעות ללא גבולות איננה פגיעות.

מיתוס 6: 'פגיעות היא חשיפה'

וזה חוזר לעניין הגבולות.

ציוצים על הורדת שיער בשעווה זו לא פגיעות.

חשיפת הפרטים האינטימיים של גירושין כואבים בפייסבוק -

לעיני הילדים שלכם, שגם להם כואב כרגע -

זו לא פגיעות. זו אולי חשיפה.

כי פגיעות ללא גבולות איננה פגיעות.

לא מודדים פגיעות לפי מידת החשיפה.

מודדים אותה לפי מידת האומץ הדרוש 

כדי לאפשר לאחרים לראות אותך.

כשאי אפשר לשלוט בתוצאה. "

את ההרצאה היא מסיימת ב:

"אני יודעת כמה מפחיד ומרגיש מסוכן להיות פגיעים,

אבל זה פחות קשה, פחות מפחיד ופחות מסוכן

מאשר להגיע לסוף חיינו ולשאול את עצמנו -

מה היה קורה לו הייתי מעז?

מה אם הייתי אומר שאני אוהב אותך?

אם הייתי קופץ למים... ???

תעזו !

הרשו לעצמכם להיראות,

היענו לקריאה לאומץ

ותקפצו למים!

כי אתם ראויים לכך. אתם ראויים להיות אמיצים!

~~~~~~~~ עד כאן התמלול מההרצאה ~~~~~~~~~

ובהשראת הדברים הללו,

שמזכירים לנו שפגיעות היא אומץ,

שכולנו בעצם פגיעים,

אלא שאם אנחנו לא מכירים בכך - אנחנו פוֹּגְעִים באחרים,

כי מחוסר היכולת שלנו להכיל את התסכול,

אנחנו משליכים אותו על מי שסביבנו (שהם יקירנו לרוב),

ובהמשך לתזכורת ש... 

ברור שזה לא קל לאף אחד להיות בפגיעות, ובלשון המעטה לא נוח..

אבל אפשרי וכדאי...

בהשראת ההרצאה המרתקת הזו -

ובמיוחד ברגעים החגיגיים האלה - ערב חג הפסח,

יש לנו שוב הזדמנות לעצור לרגע ולשים לב - 

ועד כמה שניתן - להביא התכוונות להעז להרגיש,

כך שנוכל לדבר את הרגשות שלנו 

במקום לפעול דרכם ואותם -

בין אם בפאסיב אגרסיב - בגלגול עיניים, פרצופים, הסתגרות, ניתוק כועס 

ובין אם באגרסיב קולני,

אלה וגם אלה הם תוצאה של התנכרות פנימית לפגיעות שלנו,

ובעצם לעצמנו -

התנכרות שמובילה אותנו להתעטף בקוצניות ולהתרחק מעצמנו ומהאחר,

במקום להיות בהקשבה, תשומת לב ועדינות לעצמנו ולסובבינו.

אז,

הנה לנו חומר למחשבה, להתכווננות ודיוק,

כדי שלא רק אבל גם ערב החג והארוחות המשפחתיות הצפויות לנו

יהיו נעימות יותר ויאפשרו לנו הזדמנויות לחיבור.

אמן!

~~~~~~

מאחר ולרוב הדפוסים ההישרדותיים שמובילים אותנו להשלכות הללו

כה מתוחכמים ומניפולטיביים,

זה עשוי להיות לא קל ליישום ומתסכל כשמנסים לשנות לבד,

שכן ההרגל להתנכר לרגשותינו הרכים הוטמע בנו בגילאים צעירים

ולרוב עוד לפני שהרגש נולד, אנחנו כבר נדרכים לאוטומט להגיב..

אבל, (!!)

לשמחתנו - כשלומדים איך (!) - מגלים

שיש לנו מוח גמיש ויכולת שינוי מופלאה -

כן, גם של אוטומטים עם ניסיון של שנים -

אם רק יש רצון ומוטיבציה לכך, כל דפוס הינו בר שינוי!

אז אם יש לכם דפוס זוגי או אישי

שהייתם רוצים להיפרד ממנו -

יש באמתחתי כלים מופלאים שמובילים לשם!

אפשר בלחיצה כאן להגיע לתיבת המייל שלי

ומשם נתקדם ויחד נחולל את השינוי לו אתם מייחלים!

וגם - אם יש בך קריאה להגיע לסדנת הבוטיק:

לצאת לחירות מהתפיסות המגבילות

זוהי סדנה חד פעמית,

שמועברת כמעט באופן פרטני כי נהיה עד 5 נשים מקסימום,

בה אשלב כלים טרנספורמטיביים  

שבכוחם להמיס ולהתיר קשרים והדבקות שקריות -

ניעזר בפוטותראפיה - צילום ותמונות,

להתחבר לתת המודע בדרך עוקפת שכל, יצירתית ומהנה

וכן בכלים אנרגטיים ייחודיים ועוצמתיים.

הסדנה תתקיים בניר ישראל - 

בחצר ביתי,

בחול המועד פסח ביום שני ה 10.4.23

 בין השעות 9:00-13:00 

פרטים נוספים בלחיצה כאן

אם יש לך קריאה בלב -

בואי וניפגש!

בברכת חג חירות שמח,

גלית אליאס,

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים

אפשר בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• אינטנסיב זוגי:
• 
  
• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓💓

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים