אליפות אולימפית של אהבה שבוע 3 ‏‏‏{תרגיל חינמי בפנים}

האולימפיאדה מאחורינו,

אבל אנחנו ממשיכים בשבוע ה 3 

של אליפות אולימפית של אהבה

היאח הידד למתמידים~ות !!

זה ממש לא ברור מאליו, 

אך מאחר ויש לנו עסק עם הרגלים עתיקי יומין

שעברו מדור לדור לאורך עידנים הישרדותיים,

התמדה ונחישות הם בהחלט שם המשחק.

התודעה ההישרדותית ההיא עדיין רווחת בקרבנו

למרות שרוב הזמן אנחנו לא באמת במציאות הישרדותית.

ובהמשך לכך ולתרגיל מהשבוע שעבר -

ההתכווננות השבועית תהיה הרחבה של זו הקודמת:

רבים מאתנו זכו לטיפול טכני ולא נוכח מספיק,

מה שהותיר בנו צמא וכמיהה

לתשומת לב והתייחסות רכה,

בעוד שההרגל שמוטבע בנו 

הוא להתייחס אל עצמנו (ואל האחר) בדרך אגב,

באופן טכני, 

על אוטומט,

לעיתים בחוסר סבלנות,

בחוסר הקשבה ובמעט מידי תשומת לב

כך שהצמא נשאר בעינו

והכמיהה לתשומת לב רכה ונוכחת לא נענית

לכן ההתכווננות השבועית (התרגול ה 3) תהיה -

במשך היום בכל פעם שנזכרים בכך

ואם לא רוצים להסתמך על הזיכרון שלנו...

אז אפשר ואף רצוי לשים תזכורות בטלפון לפחות 3 פעמים ביום:

לעצור,

להביא את תשומת הלב

ולמלא בנוכחות מודעת את הרגעים שבאים אחרי.

סביר להניח שאחרי כמה רגעים נמצא את עצמנו שוב מתנהלים בהיסח הדעת,

אז אם שמנו לב לכך נחזיר תשומת לב מלאה לעצמנו,

ואם לא... עד לתזכורת הבאה,

בעצם בכל רגע במשך היום

אם כשאנחנו אוכלים,

או מסתבנים במקלחת,

או הולכים לאן שהוא,

או עומדים בתור,

כל רגע כזה עשוי להיות על אוטומט

ואנחנו רוצים לקדש אותו,

להחזיר אליו את הנוכחות שלנו 

פה נזכור את הסלחנות והסבלנות,

כיוון שלאוטומט הזה יש כאמור המון כוח

ואנחנו כמו סוללים נתיבים חדשים במוח

ומחזירים לחיים חיבורים נוירונים שהתנוונו,

כך שעל מנת להחליף את הנתיב הראשי שבו יחס אגבי, אוטומטי טכני או לא נוכח

בכזה שמלא בתשומת לב נוכחת

נדרשת נחישות והתמדה בסבלנות וסלחנות.

3 פעמים ביום ובכל פעם נוספת שהמודעות מגיעה בו -

כששמים לב שאנחנו על אוטומט -

בסלחנות לעצמנו ובעדינות נקדיש לעצמנו יחס רך ,

קשב ותשומת לב נוכחת.

בהצלחה ❤

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

אליפות אולימפית של אהבה שבוע 2 ‏‏‏{תרגיל חינמי בפנים}

 ממשיכים בהשראת השידורים האולימפיים המרהיבים -

שחלקם -לפחות עבורי- עוצרי נשימה -

לאליפות אולימפית בלאהוב את  עצמנו

אליפות שבדומה לאולימפיאדה - גם בה יש התמדה ונחישות,

מחויבות למטרה

והמון מדליות בדרך לכולנו,

בכל פעם שאנחנו צולחים עוד מהדרך

ומוצאים את עצמנו יותר אוהבים לעצמנו

כי ככל שאני יותר אוהבת אותי,

יותר טוב לי בלב

ו... יותר טוב לכל מי שסביבי.

מאחר ו "אהבה" זו מילה גדולה,

יצאנו יחד לתרגולים השבועיים הללו,

משהו קונקרטי,

כך שבכל שבוע יהיה לנו צעד קטן נוסף

ולאט לאט אבל בטוח...

נמצא את עצמנו יותר פתוחות~ים באהבה

בשבוע שעבר התחלנו עם האפשרות

להחליף כל שיפוט/ ביקורת/ כעס עצמי

ב: סליחה,

כלומר כל פעם שאנחנו יורדים על עצמנו או כועסים,

לבדוק האם נוכל להחליף זאת בסליחה לעצמנו,

מתוך הבנה שלא רק שלא יכולנו אחרת

(הרי אם כן, היינו נוהגים כך מלכתחילה),

אלא גם שלהתנהגות שלנו היה רווח משני כלשהו עבורנו,

תמיד אני נותנת את הדוגמא הזו -

אם אני מוצאת את עצמי צועקת על הילד שלי

ואני לא אוהבת את זה

ולא אותי כשאני נוהגת כך,

כשאני כועסת עלי שצעקתי

ואז מצליחה להביא סליחה

מתוך הבנה שכנראה כאב ההתעלמות 

(שחוויתי כשלא ענה לי - מה שמלכתחילה הוביל לצעקה שלי)

היה כל כך גדול... שהצעקה נפלטה ממני אוטומטית,

כשאני ממש מצליחה להבין אותי

ולהרגיש את הכאב...

משהו משתנה שם,

חלק ממנו זה שחרור של אותו הכאב

כך שבפעם הבאה האוטומט יהיה חלש יותר ולו במעט

(לעומת הכעס שרק מגדיל את הכאב,

כי שאני כועסת עלי ההתעלמות ממני רק גדלה...)

אין הכוונה להסכים לכך שאמשיך לצעוק,

אלא לקבל את עצמי כעת עם הצעקה,

קבלה שהיא הבסיס לשינוי.

אז זה היה התרגיל השבועי הקודם,

אותו כמובן עלינו להמשיך הלאה

גם בשבועות הקרובים עד שיהיה ההרגל החדש שלנו -

יותר ויותר סלחנות וקבלה של עצמנו.

והתרגיל השבועי החדש שלנו

הינו פשוט ופרקטי לכאורה,

יחד עם זאת כשאנחנו טוענים אותו בהתכוונות -

הוא הופך מאד משמעותי:

וההזמנה היא: 

להקדיש כמה דקות לעיסוי כפות הרגלים

רצוי עם טיפת שמן קוקוס או שקדים או כל שמן אחר למסז',

כשההתכוונות היא למלא אותי דרכן באהבה,

ראשית, זה פשוט כיף

שנית,

כפות הרגלים מחזיקות את ההשתקפות של כל איברי הגוף

וכשאנחנו מעסים אותן כאילו קיבלנו מסז' מלא

ובעיקר-

כשאנחנו בהתכוונות להביא אהבה, טיפוח והתייחסות לעצמנו

דרך המסז' הזה ובכלל

משהו נוסף מתמלא

לא מעט מאתנו קיבלנו בילדותנו 

טיפול טכני, או לא נוכח מספיק 

ומאז... אנחנו נוהגים ככה כלפי עצמנו

(ומן הסתם גם כלפי אחרים)

יחד עם זאת, 

מתקיימים בנו צמא וכמיהה עמוקה לנוכחות

לנראות, להתייחסות

אז ההתכוונות בדקות הספורות הללו דרך העיסוי,

היא לקדיש אותן לחיבור אלי,

תשומת לב, התייחסות, נוכחות פה ברגע אתי,

ברכות, באהבה, בעדינות אלי,

תוך הקשבה לצורך - גם בפיזי - למשל אם לעיסוי עמוק יותר, 

אולי למגע עדין יותר, 

גם ברגשי - אם עולה משהו, להיות קשובים

ואם אפשר - גם להיענות לצורך.

דרך הדקות הספורות הללו

אנחנו ממשיכים למלא את מיכל האהבה שלנו

ומבססים את הכיוון 

לתשומת לב, הקשבה, רכות ועדינות אלי

כל אותם הצרכים

שלא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו מתלוננים 

אל בן הזוג שהוא לא נותן לי..,

אגב זו דרך טובה להיזכר מה הצמא שלי -

דרך התלונות שלי למה שאני לא מקבלת מן החוץ..

אחרי שנזכרנו -

להעניק אותן לעצמי

לא ממקום שיכול להסתדר בעצמו בהישרדות

ו"לא צריך אף אחד"

אלא מתוך הדואליות המתקיימת -

שבה ישנה אם פנימית בתוכי

שמעניקה באהבה למקום ילדי צמא.

כך אנחנו מייצרים קולטנים שיכולים לקבל זאת

גם מן החוץ, אך כבר מגיעים לשם ולו טיפ טיפה מלאים יותר,

לא עוד מהמקום הקבצני המתלונן, החסר,

אלא ממקום שיש לו ולו מעט

ופתוח לקבל עוד ולהתרחב

לחיי האהבה

בהצלחה!

פה בשבילך בלחיצת כפתור כאן

ניתן להגיע ישירות אלי למייל

אם יש רצון לשתף או לשאול, או כל דבר אחר,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילך בעוד מגוון דרכים:

• פגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)
• 
  
• תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

• בקרוב תהיה זמינה ההקלטה של תהליך הטרנספורמציה ב 21 יום מאוטומט לבחירה -(בניקוי השיתופים והמשתתפות), תהליך בו את מקבלת כל יום תרגילים וכלים שבהם אני מובילה אותך יד ביד לשינוי המיוחל!       
• 21 יום ואת מגשימה את המשאלה שלך - ועוברת מאוטומט שבחרת לשנות ליכולת שלך לבחור איך להגיב בדיוק באותן הסיטואציות. עוד פרטים בלחיצה כאן

אליפות אולימפית של אהבה - מי מצטרף? (ללא עלות)

 עד לא מזמן היא היתה קבצנית של אהבה,

הסתובבה בעולם בחיוך תמידי

מנסה לצוד פרורים של אהבה

בכל פעם שהיה נזרק באוויר פירור שכזה,

גם מכיוונם של כאלה שלא פעם איכזבו,

בלי לחשוב פעמיים,

תוך שנמחקים באחת כל אותן חוויות מאכזבות,

בלי להיזהר,

ממקום ילדי, חשוף ונאיבי - 

היתה נעמדת דום, פורצת את ליבה,

רק תנו לה אהבה

וגם פירורים זה טוב...

כצפוי...

כל פעם כזו הביאה אתה עוד אכזבות

ובכל פעם שנפגעה 

נסגר לה הלב קצת יותר מקודם

והיתה חוזרת להתנהל בלב סגור שוב.

כך - 

מחד נעה עם לב סגור,

עד שהיה נזרק סימן לפירור של אהבה >

הלב היה נפרץ >

היתה מגיעה אכזבה ופגיעה >

הלב היה נסגר >

וחוזר חלילה...

לאחרונה,

אחרי שנים שהיא מְתָרגלת אהבה לעצמה -

משהו אחר התאפשר שם,

היא מצאה את עצמה מגיעה ממקום אסוף

גם כשנזרקו פירורים באוויר 

היתה שם בחיבור לעוצמה שלה,

בהחזקה שלה בלב פתוח ויחד עם זאת קשוב ונוכח,

כך שלפני שהפגיעה הגיעה -

יכלה לקום וללכת.

ומאידך -

לא היתה צריכה להמשיך להסתובב בעולם בלב סגור

כי הלב שלה פתוח אך לא פרוץ,

פתוח ומוחזק,

מה שמאפשר לגבול להיות יותר ברור

בינה לבין האחר,

בין מה שנכון למה שפחות

כעת כשמיכל האהבה שלה

מלא דיו, היא כבר לא קבצנית,

יותר ויותר היא מסתובבת בעולם ממקום מלא באהבה

וזוהי... חווית חיים אחרת לגמרי.

~~~~

בהשראת תחרויות האולימפיאדה המרהיבות,

חשבתי שיכול להיות מועיל לכולנו

לקחת ברצינות את עצמנו -

רצינות אולימפית כזו -

ולהיכנס למשמעת של אהבה.

בשבועות הקרובים אתן תרגיל

או התבוננות,

או התכווננות,

חלקם עמוקים יותר חלקם פחות,

שבמשך שבוע שלם תלווה אותנו

ותמלא ולו במעט יותר

את מיכל האהבה שלנו מאתנו לעצמנו'

בלי להירשם,

בלי לדבר אתי,

בלי תחרות, כי פה כולם מנצחים...

וככל שישנה מחוייבות לעצמך -

פשוט לתרגל בינך לבינך בהתאם לתרגול השבועי.

(אני בלחיצת כפתור פה בשבילך אם עולה שאלה או צורך)

כי הרי זהו הבסיס לאהבה שלנו את האחר.

ככל שמיכל האהבה שלנו ריק

נעניק אהבה ריקה או חסרה לסובבים אותנו.

כן..

כי אם אמא שלנו לא היתה מחבקת,

נוכל להיות או בדיוק אותו הדבר -

אֵם לא מחבקת כמוה,

או בדיוק ההיפך - אֵם מחבקת מידי -

שגם זה... בדיוק אותו הדבר,

כי החיבוקים של זו האחרונה מביאים אתם חוסר -

"רק שלא תרגישו כמו שאני הרגשתי את הכאב שבאין אהבה"

או משהו דומה שלא נאמר

ובכל זאת הוא התוכן הלא מילולי של החיבוק הזה.

אנחנו יכולים לתת רק מה שקיבלנו

ומעבר לזה-

מה שאנחנו ממלאים את עצמנו בו.

אז... הנה הזדמנות שכזו

למלא את  עצמנו באהבה ❤

מתחילים?

יאללה

התרגיל לשבוע הקרוב:

בשבוע הקרוב

בכל פעם שאנחנו יורדים על עצמנו

ברגע שנשים לב -

נאמר שוב את המשפט שאמרנו -למשל:

"איזה גרוע אני"

ונוסיף לו "נקודת מבט מעניינת, יש לי נקודת המבט הזו"

נשים לב לתחושה בגוף,

אם יש שינוי אחרי שהמשפט עם ההסתייגות ממנו נאמרים,

כי זוהי רק נקודת מבט,

של מי אגב? אולי אינטואיטיבית תעלה תשובה,

ובהחלט שווה בדיקה אם האמירה הזו באמת נכון,

או סתם נקודת מבט מעניינת...

אפשר ורצוי בשלב הזה לבדוק -

האם אפשרי לך להחליף את הכעס/ הביקורת על עצמך

בסליחה,

מתוך הבנה (שבהתבוננות פנימה יכולה לעלות)

שכנראה לא יכולת אחרת,

למשל אם צעקת על הילד שלך

וזה דבר שמכעיס אותך כשקורה לך,

אז ההרגל יהיה בצורה מילולית או לא

לומר לעצמך "איזה גרוע/ה אני"

בשלב הזה נוסיף את ה "נקודת מבט מעניינת"

וכשנהיה מוכנים נתקדם לשלב הבא

בו נוכל להביא במקום שיפוט -

סליחה,

מתוך הבנה עמוקה שכנראה הפרשנות של ההתעלמות

של הילד ממני שהביאה לצעקה,

היתה כל כך כואבת שלא יכולנו אחרת..

לא,

אנחנו לא מסכימים לכך שנמשיך לצעוק

אבל מקבלים את זה שכרגע זה המצב,

כי קבלה של מה שיש כרגע היא הבסיס ההכרחי לכל שינוי.

~~~

לסיכום התרגיל השבועי באולימפיאדת האהבה שלנו הוא:

בכל פעם שעולה שיפוט/ ביקורת עצמית

להוסיף למשפט המבקר:

"נקודת מבט מעניינת, יש לי נקודת המבט הזו"

ואז,

לבדוק אם אפשר להחליף את הביקורת בסליחה לעצמי

מתוך הבנה כנה שרואה אותי ומקבלת אותי כמו שאני

ומניחה שהתסכול הפעיל כאב גדול מכדי שיכולתי לנהוג אחרת,

לתת לכאב להיות ולהתפוגג.

בהצלחה!

המשך קיץ נעים באשר את~ה

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

נ.ב

אם מרגיש לך שיכול לחזק את המחויבות שלך -

ניתן לכתוב בתגובות או במייל אלי שאת~ה מצטרף~פת ❤❤

3 הבדלי תקשורת קריטיים נשים ~ גברים (ג'ורדן גריי)

 3 הבדלי התקשורת המשמעותיים והקריטיים בין גברים ונשים 

+

5 דברים שאפשר לעשות בנידון כדי שהתקשורת תהיה חלקה וזורמת יותר

(תרגום סימולטני מתוך וידאו מאת ג'ורדן גריי -

מאמן זוגי ומיני אמריקאי 

שמביא את נקודת המבט הגברית לשולחן

באופן מאיר עיניים)

~~~~

גם אם לא כל ההבדלים יהיו נכונים לגביך

וגם אם אצלכם זה בדיוק ההיפך,

בכל זאת - אומר ג'ורדן גריי - שברוב המקרים

הוא מצא שאלה 3 הנקודות הכי משמעותיות

בכל מה שקשור לתקשורת בין נשים לגברים:

הבדל מס' 1 :

התשוקה הזכרית לריקנות ושקט

לעומת התשוקה הנקבית למלאות ושלמות

הצד הזכרי (אצל כולנו) רוצה להביא דברים לסיום -

מן רצון לסיים את המשימה,

גבר עם צד זכרי חזק  למשל ישתה לשוכרה

כי הוא משתוקק לריקנות שמגיעה אז,

גבר בתשוקה הכי בסיסית שלו יהיה מונע במרוצה אל האורגזמה

כדי שיוכל להגיע אל ריקנות המודעות שמתאפשרת לו שם -

מעין היעדר עצמיות במיינד שלו.

עוד דוגמא היא השכיחות של החלום הגברי "לעשות מכה" כלכלית

כדי לייצר המון כסף כך שיוכלו לנוח ולא יצטרכו להמשיך לעבוד,

זהו החלום האולטימטיבי הגברי -

לעשות כל כך הרבה כסף

כך שלא יצטרך לדאוג לכך יותר לעולם.

אותה איכות של לסיים ולגמור עם זה,

שמתבטאת בהמון רבדים בחיים,

למרות שמן הסתם הינה אשלייתית,

הרי אין כזה דבר לייצר כל כך הרבה כסף כך שלא יהיה אישיו יותר בחיים..

כי גם אם יהיה לו מיליארד דולר, זה יביא אתו את  הדאגות בילט אין...

זאת אומרת - הדאגה שאותה אשליה מספרת שתפתור, לא באמת נעלמת..

ועדיין, המניע הזכרי יהיה כזה שיוביל לעשיית דברים

כדי שלא יצטרכו לעשות אותם שוב ושוב.

אם את מרגישה ממנו - מה שאת עשויה לפרש

כחוסר סבלנו כשהוא מקשיב לך,

הרצון שלו ש"תגיעי לנקודה" בעצם נובע מהמקום הזה

ששואף לסיום המשימה, לאותה נקודה סופית,

אותה ריקנות שלכאורה נמצאת שם  בסוף.

זאת לעומת ההשתוקקות הנקבית הטבעית ההפוכה -

לרְצות להמשיך ולהעמיק, להתרחב עוד ועוד לכדי מלאות

(בדיוק ההיפך מהשאיפה שלו לריקנות)

למשל היא תשתה כדי להתמלא ולהוסיף עוד קסם לרגע הזה

או לתקשר רק לטובת הביטחון של הקשר 

(ללא נקודה סופית אליה ישנה חתירה)

הבדל מס' 2 בתקשורת בין נשים לגברים:

זהו הבדל פשוט אבל חשוב

(וגם די נובע מההבדל הראשון)

להיבט הזכרי יש מודעות נקודתית (single pointed awareness)

בעוד שלהיבט הנקבי ישנה מודעות מפוזרת

זו הסיבה שלפעמים תרגישי 

שהוא מתקשה לעקוב אחריך בשיחות

בהן את עוברת מנושא לנושא,

הוא ירצה שתישארי מפוקסת על מסלול ממוקד אחד

ולהגיע לפואנטה מוקדם ככל האפשר,

אנחנו חושבות ומתקשרות אחרת..

הבדל מס' 3 בתקשורת בין נשים לגברים:

יהיה ישיר אל מול לא ישיר 

או:

מסר אל מול משמעות

גברים נוטים להתבטא באופן ישיר,

לא לוקחים בחשבון מה ההשלכות של דבריהם

אלא יותר יגידו את האמת שלהם,

לעומתם נשים אולי באופן טבעי ,

אולי מההרגל לדאוג לאחרים

ואולי כי חונכו כך -  נוטות לדבר 

באופן שיש שכבות שונות של משמעות מתחת למילים.

למשל לא פעם אנחנו שואלות שאלה

למרות שאנחנו רוצות לשמוע רק תשובה אחת,

במקום לומר - "ככה אני רוצה, זה בסדר לך?"

~~~~~~

אפילו רק המודעות לקיומם של ההבדלים הללו,

מאפשרת לנו להסתכל ולפרש את החלק שלו בתקשורת,

ממקום יותר מקבל ופחות שיפוטי,

גם אם בן הזוג שלך מתאים לכל המאפיינים הללו וגם אם רק לחלקם או לאף אחד מהם,

בכל מקרה חשוב להיות מודעים

להבדלים הללו בין ההיבטים הזכריים לנשיים

שהינם הבדלים מאד משמעותיים באופני התקשורת השונים.

בכל אופן,

על מנת לייצר תקשורת בריאה ונעימה יותר,

הנה לך 5 דברים שכדאי לעשות:

1. התחילי בלבדוק אם הוא פנוי

לפני שאת צוללת לתוך השיחה,

כי מאד יכול להיות שהוא מרוכז במשהו עכשיו,

מתוך ההרגל הטבעי המנטלי הזכרי,

בין אם זו מחשבה או משהו שהוא עושה,

גם אם זה משחק או תכנית שהוא צופה בה.

לכן להתחיל שיחה אתו בלי קודם לאסוף את תשומת הלב שלו 

עשוי להוביל להמשך פחות מוצלח מאשר 

אפילו סתם לקרוא בשמו ולומר - 

"אני רוצה לדבר אתך כמה דק', אפשר עכשיו?"

מה שמאפשר לו מעבר של תשומת הלב שלו אליך.

2. כשהוא אומר משהו - האמיני לו

חבל על בזבוז של אנרגיה מיותרת על ניסיון להבין מה היתה הכוונה בדבריו,

ב 9 מתוך 10 פעמים,

אם את עם מישהו אמין שאת סומכת עליו

ושהוכיח לא פעם שהוא מאחוריך לאורך הזמן שאתם יחד,

פשוט האמיני למה שהוא אומר לך,

חבל אל בזבוז אנרגיה מיותר בלחפש משמעות שלא נמצאת שם.

3. אחרי שסיים לדבר, חכי 30 שניות.

לא פעם יראה כאילו הוא סיים לדבר ואמר את עיקרי דבריו

אבל בגלל הנטייה המנטלית להיות ממוקד,

יכול להיות שסיים נקודה אחת והוא רוצה לעבור לאחרת שקשורה,

או ללעוס קצת את המחשבה הזו,

הוא זקוק למרחב נשימה קצר אחרי מה שיראה כסיום דבריו,

כאפשרות להמשיך אם יש שם עוד משהו.

במיוחד כשהשיחות רגשיות או עמוקות.

4. תני לו את רשימת הדברים שאת אוהבת

כדי שיוכל להיות בחווית ניצחון אתך,

רשימת הדברים שאת אוהבת היא למעשה

הזמנה אליך לשבת ולכתוב לך 30-50 אולי יותר

מחוות שבהן את מרגישה אהובה

ואחרי שאת כותבת אותן את יכולה לתת לו את הרשימה הזו

כך שיש לו את ה"קוד הסודי" המדויק

והוא יודע איך לנהוג באופן שאת תחווי כאהבה

מעין דיבור ישיר אליו.

שמאפשר לו לדעת איך את יכולה להיות מאושרת,

דברים קטנים כגדולים.

ככה שניכם מרוויחים כי גם מבחינתו -

כמה שפחות לנחש יותר טוב

והוא יכול לשמח אותך באופן שגרתי בקלות.

5. כשאת רוצה ליצור מתח במיוחד בהקשר המיני,

אמרי מה את רוצה כשאת מדברת מתוך הלב שלך,

דברי את הרגשות שלך.

ג'ורדן גריי מדבר על קוטביות כאלמנט הכרחי המתקיים

כמתח מיני או כמרחב אנרגטי רומנטי,

כמו זה שמתקיים בין 2 קצוות שונים של מגנט,

אותו המתח שממלא ומביא את הקשר לשגשוג

מתח שאפשר ורצוי לטפח באופן מודע.

אחת הדרכים לטפח את המתח הבריא הזה

היא במקום לומר למשל - "תן לי את המעיל",

כדאי לומר "אוי.. מתחיל להיות לי קר..."

על ידי כך שאת מדברת מהרגשות ומהתחושות שלך,

שזה לא הוראה או אפילו בקשה,

זה נותן לו את האפשרות "להיכנס בדלת שפתחת" ,

להיות הגיבור ולהציל אותך.

כמו נותן לו בעיה לפתור.

כמובן שאפשר לבקש בכל דרך שרוצים,

ורצוי כאמור בסעיפים קודמים לומר את הדברים ישירות ובאופן ברור.

יחד עם זאת כשרוצים לייצר או לטפח את המתח הזה,

אותו מתח בריא שמשאיר את הקשר חי,

דיבור רגשי שכזה שמאפשר לו לפתור את הבעיה

יכול להוביל גם לכך שהצרכים שלך מתמלאים,

גם הוא יוצא הגיבור שלך

והקשר נטען במתח הבריא והמחייה הזה

אותה קוטביות - נקבית זכרית מרנינה.

לחיי תקשורת זורמת ונעימה,

שיש בה קבלה של האחרות של האחר,

הקשבה בסקרנות

האפשרות לראות ולהיראות,

אמן!

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך.

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילך במגוון דרכים:

• פגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)
• 
  
• תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

• בקרוב תהיה זמינה ההקלטה של תהליך הטרנספורמציה ב 21 יום מאוטומט לבחירה -(בניקוי השיתופים והמשתתפות), תהליך בו את מקבלת כל יום תרגילים וכלים שבהם אני מובילה אותך יד ביד לשינוי המיוחל!       
• 21 יום ואת מגשימה את המשאלה שלך - ועוברת מאוטומט שבחרת לשנות ליכולת שלך לבחור איך להגיב בדיוק באותן הסיטואציות. עוד פרטים בלחיצה כאן

"זה מעיק עלי אבל אם אדבר אתו על זה סתם נריב"

כמה פעמים עצרת את עצמך מלדבר

על משהו שמציק לך כדי להימנע ממריבה,

או כדי לא להעמיס עליו -

מתוך מחשבה ש:

"מה הוא יעשה עם כל העומס הרגשי הזה? למה להכביד עליו?

גם ככה אין לו מה לעשות עם זה..."

ואז...

הצטברו אצלך עוד ועוד עומסים,

עד ש... התפרצו החוצה על משהו פעוט לכאורה

באופן שנראה על פניו לא פרופורציונלי לסיטואציה..

כי אותה התפיסה שלא רוצה להכביד עליו

ומשתיקה את הרגשות הלא נעימים שגואים בך כלפיו,

היא זו בדיוק שמשתיקה אותם גם בתוכך

וכמו סיר שממלאים במים עד גדותיו

ככה גם המיכל שלך.

ולמרות שהיא מספרת לנו -התפיסה הזו-

שעדיף לא לגעת,

עדיף להתרחק,

לחשוב על משהו טוב במקום,

למרות זאת..

הכיוון הזה -

גם אם זה עובד לפרק זמן מסוים... -

באיזה שהוא שלב יוצר את ההיפך

והאמת היא שעוד לפני כן -

כשאני מחזיקה משהו בתוכי

שלא מדובר בינינו -

זה כשלעצמו תורם לחומה שנבנית בינינו.

בכל פעם שישנם עניינים לא סגורים,

בכל פעם שאני ממסכת את פני,

גם אם ממש אתאמץ להראות פנים של "עניינים כרגיל",

העניינים הלא פתורים שמתקיימים שם - יש להם חיים משלהם

ובדרך כלשהיא מרעילים את המרחב שבינינו.

זה יכול להתבטא בריחוק,

או ברדידות של החיבור, 

או באגרסיות - פאסיביות או אקטיביות,

או בצורה אחרת...

בכל מקרה בִּמְקום שזה ישמור על שלום במרחב שלנו

זה...

בדיוק ההיפך מההבטחה של האיפוק...

מְקָדם אלינו את המערכה הבאה...

רגע, שנייה אל תרוצי,

אני לא אומרת שמיד צריך לשפוך ולדבר,

אני רוצה רגע שנתייחס למישור הרגשי,

לפני שאנחנו נוקטות בפעולה כלשהיא

לא פעם אנחנו רצים מיד לעשות עם זה משהו

אלא שכל עוד אין בשלות רגשית,

או - כל עוד הפעולה נעשית עם אותה מערכת אמונות,

וסביר להניח באחד מה Fים  (FIght/Flight/Freeze)

התוצאה תוכיח לנו שצדקנו מלכתחילה והיינו צריכים לשתוק

למרות שזו בהחלט לא האמת...

אז מה כן?

מה אם נצליח לתת לגיטימציה לרגשות שלנו

מה אם לא נפחד מהם?

מה אם ניתן להם לעבור התמרה,

תיווצר בהירות,

ונצליח להביא את האמת שלנו ראשית בפני עצמנו?

ואחרי כן,

אחרי שלקחנו בעלות על שלנו

נוכל לשתף במה שנכון לנו את בן הזוג

אז, 

כשלומדים איך לעשות זאת -

לא רק שלא מסכנים את הקשר -

אלא מעמיקים את חיבור דרך זה שעיבדנו את הקושי

ומאפשרים לנו יותר ביטחון,

יותר אמון,

יותר שותפות..

~~~~~

מה אם נזכור

שאנרגיה (emotion= energy in motion) לא נעלמת

ויחד עם זאת ישנה האפשרות של התמרה שלה,

במילים אחרות

שבקצה השני של כל רגש לא נעים

יש רגש אחר נעים, מזין, מרגיע וממלא

למשל כשמתמירים פחד ואשמה

הם הופכים לנדיבות, יציבות, שלום וקרקוע.

כעס מותמר לטוב לב

כל רגש והנפלאות שלו,

אם רק... ניתן לעצמנו באמת להרגיש אותו

זאת אומרת

שקודם כל, נבחין בין 

המישור של הפעולות ~ למישור של הרגשות

ונזכור שלמרות השם הלא טוב שיצא לזה האחרון

והזלזול שאנחנו נוטים להפנות כלפיו במשפטים כמו:

"טוב תכל'ס מה אני עושה שם, עזבי עכשיו רגשות.."

בעצם הרגשות הם הם המניע העיקרי של הדברים

כמו הקרחון הענקי שנמצא מתחת

לקצה הקרחון של הפעולות (עם כל הכבוד ויש..)

לכן אליהם עלינו לפנות קודם כל...

ואז

נלמד לתת לרגשות להיות,

(כי העיבוד שלהם הוא הדרך שלנו להשפיע)

שזה בדיוק אבל בדיוק ההיפך מההרגל שהושרש בנו עמוק כל כך,

ופה יש באמת בור קטן שיש להיזהר לא ליפול בו

כי הכוונה היא לא להדחיק (להשתיק, לברוח מ, להעביר נושא) מחד

אך בהחלט גם לא להזדהות מאידך

אלה שתי האפשרויות הילדיות שנותרו לנו 

כשלא היתה לנו הכלה ממי שטיפל בנו..

זאת אומרת שמילה אחרת ל"לשהות עם הרגש"

תהיה הכלה -

תהליך טרנספורמטיבי שמתרחש

כשאנחנו בעמדת החווה צופה -

גם מרגישים את הרגש וגם מחבקים את החלק הילדי המרגיש

(בזמן הזה אני גם הילדה שבתוכי וגם האם הפנימית עבורה)

כי אז...

משהו מופלא קורה בהמון היבטים 💗 

כמו למשל -

נוצר שקט בגוף,

מגיעה התבהרות, (כולל אפשרויות מדויקות לפעולה - עכשיו הגיע תורה),

מתנקה המקום חסר האונים שחווה את הסיטואציה עד כה כקורבן,

ויחד אתו מתנקה האשמה וגם ההאשמה !

אפשר אפילו לזהות את המסרים המקטינים (שלרוב שקריים ושווים בדיקה)

שהוטבעו בנו כילדים ולראות איך לאורך כל החיים

המשכנו בעצמנו ללכת לאורם

ואפילו - לשחרר אותם וכך -

לחולל שינוי משמעותי ומרגש מעתה והלאה...

כן.. כל זה מתחיל בלהסכים להרגיש..

נכון,

זה לא קורה ברגע,

ויש הבשלה והכלה והתרחבות לשם

ובכל זאת -

אפילו שזה רק באופק ויש התכוונות לשם -

איזה כיף זה לחיות את החיים בסקרנות ופתיחות

שלא רק שלא חוששת מרגשות קשים -

אלא מקבלת אותם בהתרגשות

עם אותה הידיעה שבצידם השני -

אחרי ההתמרה שלהם -

מחכה לנו כל טוב שכזה

אני יודעת..

זה ההיפך ממה שהתרגלנו,

עד כדי כך שזה עשוי לעורר חלחלה..

אבל מה כבר יש להפסיד?

הרי כשאנחנו מדחיקים ומתכחשים לרגשות שלנו

אנחנו ממשיכים להיצמד אליהם 

וממילא הם מלווים אותנו ומכבידים עלינו,

מקסימום זה לא יצליח ונישאר עם זה..

אבל מה אם כן ??

מה אם... בכבוד והקשבה,

בקצב שנכון לך, תביאי סקרנות

ותראי אם יש שם הסכמה לנשום

נשימה אחת (או יותר) אל הכאב (ולא ממנו)

נסי ❤💝

אני פה בשבילך,

סקרנית לשמוע מה זה מעלה בך

ואם מה שעולה זה רצון להעמיק לשם בליווי שלי, לחצי כאן, כתבי לי מייל קצר ונתקדם משם,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

ומה אם יש משהו ששנוא עלי אצל בן/ת הזוג?

אז רציתי לכתוב פוסט יום הולדת, 

(ציינתי ביחד עם ארה"ב ביום א' שעבר :-)

ולחגוג בו עם כמה חלקים אבודים וחלקים מוכחשים שלי

שאספתי אלי בשנים האחרונות

ואכן התיישבתי לכתוב, 

אבל.. 

איכשהוא משהו לא זרם לי,

עצרתי, חזרתי, המשכתי לכתוב

ושוב, סגרתי את המחשב והתרחקתי

ככה במשך כמה ימים...

עד שקלטתי (!)✨ שזה בעצם לב העניין..

שיש פה אנקדוטה שמחזיקה בקטן - עולם ומלואו 

של חלקים מוכחשים ואבודים שחזרו אלי

והרי זה בדיוק מה שבעצם רציתי לכתוב עליו..

{ על רגל אחת -

ב "חלקים אבודים" אני מתכוונת לאותן האיכויות

שהקסימו אותי בו כשהתאהבתי בו

(כמו זה שהיה מחובר לרצון שלו והגשים חלומות)

שאז הייתי בטוחה שרק הוא כזה ואני לא,

חלקים שאמנם לא היו בביטוי שלי בהשפעת "ככה לא מתנהגים" למיניהם

אך בעצם התחבאו בתוכי ,

כך שההתפעמות ממנו היתה קולו של הגעגוע שלי 

אל האיכויות החבויות הללו בתוכי.

הדרך של ההתפתחות שלנו להזכיר לנו אותם

מתחילה בלהימשך למי שמבטא אותן (לרוב בהגזמה)

וממשיכה כשאותן האיכויות בדיוק הופכות (כשמתחייבים זה לזו) 

מנפלאות >> להכי מעצבנות בו,

כך למשל "מגשים חלומות" הופך ל >> "עושה מה שבא לו בחוצפה"

וההתפעמות בהתחלה >> הופכת לתסכול בהמשך.

זו וגם זה הם מעין פעמוני תזכורת עבורנו להחזיר לביטוי (מאוזן) 

את האיכויות האלה שאי שם חבויות בתוכנו,

כי כן, גם בתוכי התחבא לו החיבור אל הרצונות שלי,

יכולת המימוש וההגשמה, הנינוחות והנוכחות, חיבור אל הלב וכו'.

(איכויות שמאז שהבנתי זאת, אני מביאה ומביעה יותר ויותר

והיו חלק בהשתהות עם הפוסט הזה והדיוק שלו)

ובחלקים מוכחשים אני מתכוונת למשהו דומה,

אלא שהפעם אלה איכויות ששנואות עלי

ובכל פעם שהוא } מבטא אותן - למשל:

כשהוא מתלהם >> אני סולדת ממנו

כשלמעשה בלי לשים לב... אני סולדת ממני, או מחלקים שלי,

מוכחשים אבל שלי,

כן, למרות שלא הייתי מודעת לכך.. מידי פעם..

לא נעים לגלות.. הייתי גם אני מתלהמת.

וכן.. תמיד... מה שאני שונאת או סולדת באחרים...

איכשהוא מתקיים גם בי..

וזו בהחלט חוויה מכוננת הגילוי הזה.

בשני המקרים ההתפתחות שלנו שואפת לאיסוף החלקים

ליצירת אני שלם וחי יותר,

ככל שהם פחות מוכחשים/אבודים, כך אני יכולה לנהל אותם

ופחות הם מנהלים אותי (פחות מתפרצת לי בלי שליטה ההתלהמות)

ומן הסתם ככה אנחנו }{ פחות רבים כי אנחנו פחות בהשלכה  }

אז נכון, שבין היתר אני רוצה לטפוח לעצמי על השכם...

על איסוף החלקיקים הזה ולחגוג את היותר שלמה שאני..

בכל זאת, יום הולדת...

אבל (!)

לא רק בגלל זה אני כותבת.. 

בכל אופן לא רק בגלל זה אני כותבת לך,

אני כותבת לך כדי להפריך שוב את האמונה

שאני שומעת שוב ושוב ש  "אנשים לא משתנים"

ולעומתה להפיץ עוד ועוד את הבשורה

ששינוי, כל שינוי שאנחנו כמהים לו 

לא רק שהוא אפשרי,

הוא הוא הדבר שבאנו לעשות פה -

יקראו לזה 

תיקון, 

הסרת קליפות, 

צמיחה, 

התפתחות,

ליטוש היהלום שבתוכנו,

whatever...

כך או כך - זה אפשרי (!)

והנה אני חוזרת לסיפור 

שיבהיר את הנקודה:

פעם, גם כשהייתי נתקלת בקירות,

הייתי ממשיכה דוך,

ואני לא אומרת, יש לזה לפעמים יתרונות,

נחישות היא תכונה חשובה שעזרה לי לא מעט בחיים,

רק שלפעמים.. זו לא היתה נחישות שם,

אלא כוח דוחף מתוכי שחסר את היכולת להקשיב, להתבונן

ולראות את התמונה הרחבה יותר

ואני של פעם - גם אתמול - הייתה ממשיכה דוך,

למרות הרחשים הפנימיים שהרגישו שמשהו לא מדויק…

ואולי במקרה של פוסט כזה או אחר המחיר לא נוראי,

אלא שההרגל הזה ניהל אותי לכל הרוחב

ביום יום ובחופשות, במערכות יחסים עם הילדים ועם בן הזוג,

חוסר יכולת להקשיב, להיות נוכחת ולהתקדם בכיוון הנכון לי.

עבורי זהו אחד הדברים אם לא 'ה' 

שראוי, אבל ממש ראוי לחגוג אותם אפרופו יום הולדת.

כי האוטומט שלי היה שם כ"כ חזק,

בניסיון (שווא מן הסתם) להוכיח שאני מספיק,

בעשייה ועשייה ועשייה ללא סוף והתחלה

כי "מי שלא עושה לא שווה"

היה אחד המסרים החזקים שהובילו אותי בחשיכה

(ובמאמר מוסגר אוסיף שהאמונה הזו היתה נותרת שם

כטעם קבוע  שליווה אותי

בכל מצב ולאורך כל הדרך ולא באמת היתה נרגעת מתי שהוא,

מן הרגל שמביא אתו מחד הבטחת שווא - שכך ארגיש ראויה

ומאידך תופעות לוואי כגון -

אין הפסקות, אין שהייה, אין הקשבה, התעלמות מאינטואיציה,

נטישה של עצמי, ויתור על עצמי ועוד ועוד)

והנה - אני מוצאת את עצמי תוך כדי כתיבה - 

עוצרת, 

מקשיבה לרחשים,

ערה לקולות

ומדייקת בהתאם.

זוהי מן התרחבות כזו שמתקיימת בי לאחרונה יותר ויותר ומביאה אתה 

הקשבה לי ומקום למנעד ההתרחשויות שבתוכי, 

שעד לא מזמן הייתי נוהגת להתעלם מהם. 

גדלתי בשנה (במניין שלבי הצמיחה בספירה כלשהיא

שהיא - אצלי בכל אופן - יותר משנת אדם :-)

ואני ערה ומודעת, קשובה ונוכחת יותר

אלי

ואל מי שמולי

אחד הביטויים הכי כיפיים של השינוי הזה בעיני

היא שאני נוכחת שוב ושוב

שבמקום הביקורת השיפוטית והמקטינה -

בין אם היתה מושלכת על האחר או על עצמי -

מתקיים בי בסיס רחב יותר של קבלה וסקרנות

ובמקום למשל לחוות נטישה, להיפגע ולהתרחק -

בכל פעם שהוא } מגיע מסוגר ונמנע,

מתאפשרת בי סקרנות לְמָה בעצם קורה לו (!)

ורצון לגעת במקום הפגיע שלו בְּרָכּוּת.

מן חוסן פנימי שלי שמחזיק אותי ראויה מעצם היותי

ומביא אתו יכולת לעבור באמת את הגשר אל עולמו שלו

עד לא מזמן הייתי כל כך עסוקה ומופעלת מתוך המקום הפגוע שלי,

שלא יכולתי לראות,

לא אותי ולא אותו.

האוטומט הפעיל מיד את מנגנוני ההגנה

שסגרו עוד ועוד את הלב

כשמאותה נקודת מבט צרה - המציאות הוכיחה לי שוב ושוב שמוטב כך..

כי לב סגור הוא לב מוגן מפני הפגיעה..

האמנם ??

עכשיו כשאני יותר נוכחת וערה למה שמתרחש,

אני יכולה לשים לב למקום הנטוש שעולה בי,

לנשום, להכיל, להרגיע

ופתאום נפתח בי מרחב עם אפשרויות נוספות,

ואת הפרשנות הישנה של "הוא לא אוהב אותי"

"אני לא מספיק", העצב, חווית הנטישה, "אני לא ראויה..."

שלרוב היו מגיעים ללא מילים אלא כעננה מכבידה,

מחליף תרגום שנותן מקום לאפשרויות נוספות

שבכללללל לא קשורות אלי

ובטח שלא מאיימות על חווית הראויות שלי.

ואז - כשאני רגועה ומוחזקת על ידי,

אני יכולה לדבר אתו

ולבדוק אתו מה שלומו באמת

ומה קשה לו,

ומה הוא מרגיש

וכשאני מגיעה רכה וקשובה אלי (ואליו)

הוא מתרכך

ומעז להיפתח

והרי זה מה שמלכתחילה באמת רציתי..

ואיזה חי ומרגש ומפעים

זה שם מעבר לחומות הלב,

כשיש גישה לרכות ולרגישות שלי

שמפלסת את הדרך אל זו שלו

וכמה עונג מתאפשר כששנינו מסכימים להרגיש!

אם סתם ככה הייתם שואלים אותי לפני 15 שנה

'מה אני מרגישה?'...

אפילו לא היה לי אוצר מילים שמאפשר לי לענות

על השאלה הלכאורה פשוטה הזו..

עד כדי כך הייתי מנותקת ממני...

נו..

אם זה לא שינוי אז מה כן??

~~~~~

לא רק שזה אפשרי,

זה הכרחי 

ואפילו אם לא.. למה לנו לסבול... 

אם אפשר לחיות את החיים כשחיוך קבוע משוך לנו על הפנים?

ואפרופו חלוף השנים ויום הולדת -

לזכות בקמטי חיוכים במקום בקמטים של דאגה..

אני פה בשבילך,

אם זה הזמן שלך ליהנות מהכלים המופלאים שבאמתחתי,

שמובילים לשם די בקלות ואפילו די מהר (!)

זה אפשרי בתהליכים אישיים  (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

או בתהליכים זוגיים שבועיים אותו הקישור שלעיל↑, 

או בתהליך זוגי אינטנסיבי ייחודי - פרטים נוספים בלחיצה כאן

וגם בתהליכים מוקלטים מראש עוד פרטים בלחיצה כאן

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

למה אנחנו רבים שוב ושוב את אותן המריבות? 💥💥

 אחד התסכולים הגדולים אם לא 'ה'...

עולה מהחזרה של המריבות על עצמן,

כשאנחנו נוכחים בכך שעניינים שכבר היינו בטוחים 

שנמצאים מאחורינו...

שוב עלו על סדר היום (!)

אותה המריבה בדיוק!

עד כדי כך ששניהם יודעים לחזות מראש 

בדיוק מה הוא יגיד

ומה היא תענה

ולכאורה זו מריבה לגמרי מיותרת!

זה יכול להיות מ:

"למה אתה שוב שם את הסמרטוט בצד ימין של הכיור?? "

ועד :

"למה אני תמיד צריך ליזום ?

אולי את לא באמת אוהבת אותי??"

אחרי שכבר 'השלמנו' בפעם שעברה -

וזה לא משנה אם נכנענו או הוכנענו,

או אם "שמנו את זה בצד" בתקווה שאם נעבור לסדר היום

זה יישאר מאחורינו -

אחרי פרק זמן כזה או אחר,

שוב מגיח לו אותו ריטואל מהדלת האחורית או מתפרץ מהקדמית

ואנחנו מחדש באותה הסאגה

זה יכול לקרות לנו גם בהיבטים אישיים

אז המריבה היא עם עצמי והכעס מופנה אלי,

כמו למשל:

"איך שוב דיברתי בלי לחשוב?

למה אני לא יכולה לחשוב לפני שאני מדברת?

מה אני בכלל מתערבת?"

שאלות שכל עוד נשאלות בשיפוטיות וביקורת,

סביר שיוותרו ללא תשובה אך יותירו טעם חמוץ

של אשמה, בושה וחרטה

ויביאו אתן מן עננה שמרחפת מעל

שמחזיקה שם בעומקה זיכרונות קשים.

כך או כך,

תמיד, זהו שיח פנימי שמוכר לנו זה מכבר

מימי ילדותנו - נערותנו,

אותו הריטואל, אותם הרגלים (או בדיוק ההיפך שזה בדיוק אותו הדבר)

עם אותו הטעם החמוץ

ואז, בהתאם לתרבות שאנחנו חלק ממנה

אנחנו מדחיקים/ 

מחכים שזה יעבור/

מעבירים נושא/

חושבים מחשבות חיוביות 

או משהו דומה...

ובעצם.. מתנתקים רגשית מאותן אמוציות שנכלאו בתוכנו

שוב ושוב, כשבכל פעם כזו, נוספת עוד שכבה של -

אשמה, בושה, חרטה, פחד וכו'..

בהנחה (שגויה מן הסתם) שככה זה יעבור -

שמה שהיה היה ו.. מחר הוא יום חדש.

אלא ש...

האמת היא .. שההיפך הוא הנכון (!)

כי אותן אמוציות מתקבעות בנו ובאיזה שהוא אופן

ממגנטות אלינו עוד ועוד מצבים 

ב ד י ו ק מאותו ה'טעם'

דרך נוספת להסביר זאת תהיה להסתכל על הדברים ממבט על -

לפחות מנקודת המבט שאני חיה על פיה -

כל אחד מאתנו הוא חלקיק נשמה 

שהגיע לכאן על מנת להתפתח דרך השיעורים שלו.

(האנשים שאנחנו פוגשים בחיים

הם שותפים לדרך ההתפתחותית שלנו

בין אם אנחנו מודעים לכך וצומחים למערכת יחסים מודעת ובין אם לא)

התסכולים שעולים בחיינו אם כן,

הם למעשה תזכורות לאותם המקומות בנו שרוצים להתפתח.

כל עוד אנחנו מדחיקים -

לא עברנו את השיעור רק שמנו אותו בצד

ובכך הוספנו שכבה והפכנו אותו אינטנסיבי ומציק יותר,

כך שהוא יחזור שוב כדי לתת לנו הזדמנות נוספת לריפוי.

ככל שנלמד ונתמיד להיכנס דרך שער התסכול,

לעבד ולנקות את אותם התכנים הקדומים בהם נוגע התסכול הנוכחי -

כך הוא פחות ופחות יופיע בחיינו,

או פחות ופחות יפעיל אותנו

ונוכל להגיב עניינית (אם בכלל) אם וכאשר 

אותם האירועים יתרחשו שוב במציאות,

רק שהפעם לא יפעילו אותנו אמוציונלית,

יקבלו תרגום מציאותי על פני פרשנות מחלישה

ונוכל מתוך שקט למצוא בתוכנו איך ואם נכון להגיב.

זאת אומרת - אם אני חוזרת לדוגמא שלעיל -

שהוא } יהיה פחות ופחות תלוי בהוכחות חיצוניות

(כמו היוזמה שלה למפגש אינטימי) וירגיש ראוי לאהבה מעצם היותו 💓

והיא { מצידה, תוכל בקלות רבה יותר לבטא את אהבתה,

אחרי שניקתה את פחד הנטישה ששמר אותה רחוקה ו"בטוחה"

אבל לבד,

ביטויי אהבה שיתנו לו } פּוּש נוסף 

ולה { חיבור אל הראויה שהיא לאהבה בטוחה.

כך הם עוברים ממצב בו דרדרו אחד את השניה ושיחזרו את הפצע,

למצב בו תוך כדי הריפוי וההתפתחות האישית של כל אחד מהם,

הם תומכים זה בריפוי של זו

ומייצרים להם מרחב זוגי בטוח ואוהב.

כי המתנה הגדולה ביותר בתהליכי ההתפתחות הללו,

כשאנחנו שוב ושוב נכנסים דרך התסכול

(על פני בריחה ממנו במגוון אינסופי של אפשרויות מפתות) 

היא החזרה אל עצמנו - המקום הגדול שיודע את עצמו

ומתקיים אצל כל אחד ואחד מאתנו,

כי אז נוצר חוסן פנימי, 

מתאפשרת הקשבה, כבוד לעצמי, (וממני החוצה)

רכות וסליחה אלי (ואז גם ממני החוצה)

מן שדרוג חווית החיים מכזו שמתרחשת במוד הישרדותי

אל ידיעת החיים באיכות -

חיים ששלובה בהם יותר ויותר הנאה ועונג לצד שקט ובטחון.

זאת אומרת שהריפוי האישי מעבר לרווחה האישית,

משפיע ישירות ומשדרג  גם את מערכות היחסים שלנו

והבשורה הנפלאה היא שלא רק שאפשרי להגיע לשם,

יש לי מקפצה שמובילה לשם זוגות ביומיים (!!)

זה קורה באינטנסיב הזוגי (בלחיצה כאן פרטים)

זאת אומרת שעד שהתסכול לא נפתר,

או עד שהצורך הלא מסופק שמניע את התסכול לא סופק -

ואני מתכוונת גם לתסכול הזוגי 

וגם למקום הלא פתור אצל כל אחד מבני הזוג

שהמריבה מציפה על פני השטח -

הצמיחה שלנו תדאג להעלות אותו בקרוב שוב

כדי לתת לנו הזדמנות חוזרת לריפוי

ולכן חשוב

במקום להשתמש בכלי המלחמה - שזה להתקיף/ לברוח ו/או להיכנע,

במקום להפנות אצבע מאשימה החוצה,

כדאי לנו להביא סקרנות וחקר פנימה,

וככל שכל אחד מאתנו יבין וירפא את שלו

כך הוא יהיה שלם ושמח יותר

ומערכות היחסים יהיו נעימות יותר, רכות, בשילוב זרועות

ו.. אוהבות עם פחות ופחות תנאים 💓💓

אמן!

פה בשבילכם 

כדי ללוות אתכם לשם בדרך בטוחה ומהנה!

אפשר בתהליכים זוגיים (אינטנסיביים או אחת לשבוע)

ואפשר גם בתהליכים אישיים. 

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך